>> שירי ברוק־שגיא (כדאי שתעקבו) היא משוררת ועורכת בעיתון "הארץ". נולדה ב-73' בקיבוץ איילת השחר ומתגוררת בתל אביב. ספר שיריה החדש, "נבואות לאחור" (השקה: חמישי 5.2, הנסיך הקטן), נע בין תקווה להכרה מפוכחת ובין נבואות קדומות לקינה עכשווית. ברקע מבצבצות סצנות תל אביביות יומיומיות. אתם יכולים ורוציםלרכוש את הספר כאן(שיר אחד מתוכו מחכה לכם בקצה השני של הטור)

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. בית אריאלה

אני אוהבת לשלם מראש על קורסים כדי לסנדל את הלו״ז שלי כך שיחייב אותי ללמוד משהו כי שילמתי עליו ואז אין לי ברירה אלא להגיע. כך מצאתי את הקריאות המודרכות בהנחיית סופרים בבית אריאלה. המחירים לתושבי העיר מסובסדים, ויש אפילו קפה ותה פושטים (לצד הרגילים) במחיר מסובסד. עד כה הספקתי לקרוא בחברותא בכתבי פסואה, קאמי וסארטר, ורוב שיחות הספרייה זלגו למדרגות בסוף השיעור.יש משהו אופטימי, שלא לומר נאיבי, להתדיין בלהט על אקזיסטנציאליזם כרעיון מופשט, כשמעל ראשנו מרחף באופן תמידי איום קיומי קונקרטי, במיוחד במרחב שעד לא מזמן שימש ככיכר החטופים. ובכל זאת, לפעמים נעים לדמיין שאנחנו חיים ב"מקום תחת השמש", ממש כמו שם הספר שכתב פעם, ב־95' (כשעוד היינו תמימים) בחור צעיר בשם בנג'מין ניתאי, ולא ב"מקום תחת".
שאול המלך 27 תל אביב

2. הדשא ברוטשילד

אחרי יום עבודה אני אוהבת לצעוד ברגל, מרחוב העלייה דרך שדרות רוטשילד ועד הבימה, או לחוף בוגרשוב. אם צריך לבחור ספוט אחד שאליו מתנקז הכל, זה הקצה של השדרה שנושק לעיגולים של הבימה.בשעת השקיעה אני חולצת את נעלי היום, מתיישבת על הדשא (המלאכותי) ועושה לעצמי קיבוץ בלב העיר. אני נותנת לנערים ולנערות לשחק לפניי, וכשהם מתרגלים אקרו יוגה מקווה שאף לוליין לא ייפול, כדי שיהיה לי מה לצלם.גם אחרי 30 שנה בתל אביב אי אפשר להוציא את הכפר מהנערה. המתח בין הכפרי לאורבני חוזר אצלי שוב ושוב, ובספר יש שורה אחת שמדברת אותו במדויק:
אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת עַל עִיר בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹרְדִים בָּהּ כְּפָר
אני משתדלת לשמור על איזון דק בין הזהויות.

3. שוק לוינסקי

פעם בשבוע אני עוברת בשוק החמוד הזה כדי להצטייד באבות המזון שמרכיבים את התפריט שלי – פירות יבשים. בדרך, אני טוחנת כמות שמסכנת את ענף התמרים והקשיו. את תאוות השופינג אני מספקת בקפיצה ל"תבלינסקי" ולרוב יוצאת משם עם צרור מרווה לטיהור, פרחי לוטוס כחול וחליטת ורדים – שילוב שנראה כמו רשימת קניות של מכשפה. עם השקיות, אני עוצרת לנוח קצת בקפה קאימק על כוס צ'אי מקושטת בעלי כותרת.
>> תבלינסקי / לוינסקי 57 תל אביב // קפה קאימק / לוינסקי 49 תל אביב

4. המציאון

אם הייתי בגד כנראה שהייתי שמלה שחורה קטנה. יש לי אוסף גותי שמתחרה בהיקפו בקולקציית הנעליים של אימלדה מרקוס. תקציב להרחבת האוסף קצת פחות. את רוב הבגדים שלי אני קונה ביד שנייה – גם חסכוני לכיס ולסביבה, וגם מזמן לארון הבגדים של מורטישיה אדאמס וריאציות חדשות על שחור. היתרון במציאון הוא החלוקה המסודרת לקטגוריות של צבעים, שמאפשרת לי לפסוח על כל הצבעים בדרך למדור האופל. ועוד נקודת זכות, בעיר של חמוצים, המוכרות.ים שם הכי נחמדים בעיר וגם הפלייליסט שמכבד את האוזן שעייפה ממקומות צעקניים. קיצר, אם מחפשות פרזנטורית, אתן יודעות למי לפנות.
דיזנגוף 50 תל אביב (דיזנגוף סנטר)

המציאון (צילום באדיבות דיזנגוף סנטר)

5. הסטריטס, יהי זכרו ברוך

נפלה עטרת ראשנו. כך חולפת תהילת עולם. זה לא כל כך נעים לראות סטריטס סגור. כל הקלישאות דומות זו לזו, אבל אנחנו אומללים על פי דרכנו – ולא קלה היא לא קלה דרכנו. כי בכל פעם שבתי ואני חולפות בדרך הקבועה מול הוויטרינות הריקות (שבטח תכף יתמלאו במשהו חדיש ומחודש), עולה בזיכרוני תמונה נוסטלגית מן העבר, שמככבת בה ילדה קטנה עם שניצל ענק. לנצח אחי, נזכור אותך תמיד.
קינג ג'ורג' 70 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

הבולען הבא של תל אביב.בגדול זה יכול להיות בכל מקום בעיר. הכל מזל. בעיר שחרתה על דגלה את חדוות החפירות ואת אימת רוכבי הוולט, כל מה שנותר הוא לייסד ריאליטי מוניציפלי נושא פרסים לסיכון הבא. ראו הוגרלתם. אפשר לפתח גם פורמט ארצי, כי המצב הכללי גם ככה נראה כאן under construction.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?

הסרט "כן" של נדב לפיד. מניחה שאמרו את זה קודם אבל זה לא משנה. אין נביא בעירו. לפחות פריז איז ברנינג. ישבתי בקולנוע הכי פצפון של לב עם עוד שניים וחצי אנשים ומה אני אגיד – ברגע הראשון התפוצצו לי העיניים מרוב דימויים. אחר כך התפוצץ לי הלב מכל הטו מאץ' הזה. אחר כך צחקתי, גם ההם לידי צחקו במקומות הלא נכונים. אחר כך בכיתי. זה היה מסעיר, פומפוזי, מניפסטי, קיטשי לפרקים, סרט אנטי־תיירותי – אבל לתיירים בלבד.

אבל החלק שמצדיק את קיומו כהמלצה כאן הוא לראות, ואשכרה להרגיש, את תל אביב חיה ונושמת בתוך מציאות רוויה מוות, מ־7 באוקטובר ועד הסיוטים מעזה. מצטרפת לדף המסרים הממש לא רשמי של הסרט: לא למלחמה, לא למיליטריזם, לא לקפיטליזם, לא לשחיתות. כן לאבות החתיכים על אופניים בשדרה. כן לחוף הים האהוב. כן לדירות הרעועות שמרגישים בהן צעירים לנצח. כן לקרחנה, אבל לא כמו זו הנובורישית שבסרט, אלא קרחנה של שמחת חיים. כן לסרט שמדבר, למרות כל האנטי, עברית ואהבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
בניגוד להמלצה הקודמת, הגלויות של שושקה (זאב אנגלמאייר). הרבה יותר קל לבטא מחאה ברוח של אנטי. קשה יותר לזעוק על דרך החיוב. הציורים הצבעוניים של שושקה, מראשית המלחמה ועד סיום הפרויקט, הצליחו ליצור אהדה ואמפתיה – גם מחוץ להפגנות שם נישאו כשלטי ענק – הודות לבחירה באופטימיות, בסולידריות ובאהבה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
במקום מתוקן, המדינה הייתה צריכה למסד את התמיכה במשפחות החטופים ששבו, ולא היה נדרש שנור מהאזרח הקטן. אבל כיוון שאין אנו חיים במקום מתוקן אלא ברפובליקת בננה (כן ביחיד, מה יש?) – והמשפחות האלה צריכות מעטפת רחבה גם בהמשך החיים – מצווה לעזור. אני תרמתי ואמשיך לתרום ככל שידי משגת כמובן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל מי שלא ירש דירה מסבתא ונושא, כמוני, בעול השכירות העושק חודש בחודשו. מרימה לכםן, יודעת כמה זה כבד לבד. אבל לא רק למי שאין להן חדר משלהן, אלא גם לכל אלו שאין להן דרכון משלהן. גם אני נסיכה שנלחמת בדרכונים זרים, ואין לי אחד כזה.

מה יהיה?
אלוקימי יודע, וכפי שזה נראה, הוא גם הכי מקורב כרגע למקום שמתקבלות בו החלטות. אמנם התנבאתי לא רע בספר (שהתחלתי לכתוב לפני יותר מעשור ורואה אור אחרי שרוב הסיוטים התממשו), אבל לא בא לי לבאס. תכל'ס, הכי קל ללכת על נבואות זעם בישראל, כי לרוב הן גם מתגשמות, ואז אנחנו יוצאים צודקים. הלוואי שנחליף אותן בנבואות טעם. יהיה כיפי, תרבותי וטעים, ובטח ייפתחו עוד מלא מקומות אוכל ובילויים בתל אביב. מה לא?

—

"יְמֵי פּוֹמְפֵּיי הָאַחֲרוֹנִים לִמְהִירֵי הַחְלָטָה וַחֲטָאִים קַלִּים" // שירי ברוק-שגיא

אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ עוֹמֵד בְּכִכַּר הַלֵּב
מַחְנִיק צְעָקָה פְּנִימִית וּמֵת
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׁמַע
אֲבָל הָעִיר שׁוֹתֶקֶת בַּאֲדִישׁוּת
הִיא סְתָם הוֹמְלֶסִית עֲיֵפָה
שֶׁלֹּא רוֹאָה מַטְבֵּעַ שֶׁל אֲגוֹרָה בְּתוֹךְ הַקִּישׁ קִישׁ קָרְיָא שֶׁלָּהּ
רַק תָּבִיא לָהּ עוֹד קָפֶה בַּחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים – שֶׁתִּתְעוֹרֵר כְּבָר.

בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים הִיא כָּל הַזְּמַן עֵרָה
עַד שֶׁהִיא מְסֻגֶּלֶת לִשְׁמֹעַ חֲתוּלִים מְיֻחָמִים
בֵּין הַחֹשֶׁךְ לְזַנְבוֹת הָאוֹרוּבַלֵּילוֹת הַלְּבָנִים הָאֵלֶּה
הַתִּקְרוֹת הַגְּבוֹהוֹת מְחַשְּׁבוֹת מַסְלוּל מֵחָדָשׁ
כָּמָה זְמַן יִקַּח עַד שֶׁהַטִּיחַ יָבִין אֶת הַסְּדָקִים
הָעִיר נֶהֱפֶכֶת לְמִטָּה עֲמֻקָּה לָגוּר בָּהּ
לִתְקֹעַ בָּהּ יָתֵד בְּלִי לְשַׁלֵּם אַרְנוֹנַת תְּשׁוּקָה
רַק לִשְׁתּוֹת אֶת הָרֶגַע בְּדוּכְנֵי הַמִּיצִיּוֹת שֶׁמִּתַּחַת
וּבֵינְתַיִם בַּיָּמִים, הַחַיִּים בַּחוּץ מַמְשִׁיכִים לִקְרוֹת לַאֲחֵרִים
כְּשֶׁאַתָּה, אֲנִי וְהָעִיר – כְּבָר יוֹתֵר בַּרְזֶל מִנּוֹצוֹת

נוֹשְׁמִים תִּקְוָה בַּלֵּילוֹת
וּמֵתִים חַיִּים בַּיָּמִים
וְיֵשׁ לְהַכּוֹת עָלֵינוּ
יֵשׁ לְהַכּוֹת חָזָק
כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ חַמִּים.

• העיר שלי
• שירה
• בית אריאלה
• שדרות רוטשילד
• שוק לוינסקי
• קאימק
• יד שנייה
• הסטריטס

עדכון אחרון: 30.1.26 // עדכון קודם: 7.11.25
לאורך שלוש השנים האחרונות, עם תנופה משמעותית במהלך המלחמה, העיר הופצצה בשורה של מקומות קטנים ונעימים שמזניחים ברז בירה, ומתמקדים בתורת בקבוקי היין. ובזמן שאפשר בהחלט לגבב תיאוריות על הפופולריות שלהם – החל מכמויות היין שזרמו כאן בסגרים והפכו את חנויות היין לאימפריות קטנות ועד לנסיגה בפופולריות של בילוי במסעדה בגלל יוקר המחייה – בסופו של דבר מה שבאמת מעניין אותנו זה איפה נעים לשבת, טעים ללגום, ואם יש משהו מוצלח לנשנש בצד. זה כבר לא רק טרנד לוהט, זה בילוי מזן חדש והוא כאן כדי להישאר, אבל מרוב יינות לא רואים את הברים, ואנחנו פה לעשות קצת סדר לגבי המקומות שכדאי לקדיש להם ערב לא מחייב אבל בהחלט משכר.תל אביב של 2026 היא ארץ ברי היין. ואלה הבחירות של "טיים אאוט":

>> אלכוהול זה לא הכל: 40 הברים הכי מומלצים לבילוי בתל אביב
>> ביס ושלוק, חתיכת שיחוק: 21 ברי האוכל הכי מומלצים בתל אביב

הלנה

בר היין של גיא גמזו הפך די מהר ללהיט מקומי היסטרי, למרות שהוקם בסך הכל כחודשיים לפני המלחמה. אם תספיקו להגיע מוקדם תוכלו לפתוח את הערב עם אויסטרים במחיר של יורו (4 ש"ח), ולהמשיך עם דרינק מ-80 הלייבלים שבמקום ומהרוח הספרדית של אווירת הפינ'ס: שרקוטרי וגבינות, גספצ'ו ופטאטאס ברוואס, טרטר דג באחו בלנקו ועוד מנות בגודל ביס-שניים. למה, פה פחות טוב מברצלונה?
אויסטר האוארראשון-חמישי 18:00-19:00 אויסטר ביורו, כלומר 4 ש"ח. טירוף.
>> הלנה, תרס"ט 6 תל אביב

בוב

בניגוד לאחיו הגדול "בר 51", בבר היין של שף מושיקו גמליאלי עובדים קשה כדי שהכל ירגיש קליל. במקום אוכל מעונב ומפונפן תמצאו כאן בייגל טוסט בולגרית, ובר יין שלוקח השראה דווקא מהברים היומיומיים של אירופה – מקומות עבור כריך או סלט לתחילת היום ואפרול שפריץ עם צ'יפס משקית באפריטיבו. יותר מ-80 לייבלים במחיר של פחות מ-200 ש"ח לבקבוק, תפריט קטן אך מדויק עם צלחות קלילות במחיר הגיוני, ואווירה של יום פשוט בלי מאמץ. ככה לא מזיעים.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-18:00 30 אחוז הנחה.
>> בוב, בן יהודה 17 תל אביב

>> ברי הקוקטיילים הכי טובים בתל אביב
>> הטינדר המקורי: הברים הכי טובים עבור פיק-אפ בתל אביב

בוסר

הסנונית הראשונה של טרנד ברי היין שאנחנו אוהבים ללעוג לו, אבל בתכלס כבר לא מכירים את עצמנו בלעדיו. הבוסר התחיל חנות יין שקטה ביום ובר יין תוסס בשעות הלילה, ובחודשים האחרונים גם נפתח כבית קפה. בבוסר תמצאו קולקציית יינות איכות מתחלפת ומתחדשת על בסיס עונתי ואופנתי, בהם יינות של יבואנים קטנים שלא תמצאו בשום מקום אחר במחירים הוגנים. בהצלחה עם למצוא מקום לשבת.
הפי האואראין, וגם לא הזמנת מקומות, אבל בזכות היין והקפה אפשר לסלוח להם.
>> בוסר, החשמל 5, תל אביב

בריקס

בריקס התחיל כבר יין חמוד שמאפשר לשתות כוס יין במחיר הגון, במרכז העיר, ועוד עם השקט של כיכר גבעון נטולת הצפירות. מאז עבר הבריקס תפנית שלא ציפינו לה, כששף יונתן רושפלד הגיע לבשל מדי פעם ושדרג את המטבח לרמת מסעדת פיין דיינינג. עם האוכל בא התיאבון והמקום החל לארח פרסונות מעולם הקולינריה. אם אתם בענייני יין – ואיך לא, שהרי בכך אנו עוסקים – תשמחו לדעת שחודש פברואר מוקדש לאירוח סומליירים ממסעדות מובילות.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 20 אחוז הנחה.
>> בריקס, כיכר גבעון 10, תל אביב

ג'יאקונדה

מוסד יין תל אביבי ותיק שאיתנו כבר מ-2006, שהוא גם ספריית יינות שנאצרה בקפידה לאורך השנים, מהארץ והעולם. הג'יאקונדה הוא מקום למביני עניין, או לכאלה שרוצים להתחיל להבין, כי הרכישה מלווה בהדרכה מקצועית שתמיד תלמדו בה משהו חדש. הכי שווה להגיע לדרינק של שישי בצהריים עם חברותיכן הטובות ועל הדרך להצטייד בבקבוק מרשים לארוחת ערב.
>> ג'יאקונדה, פרישמן 73, תל אביב

הגפן – חצר יין מקומי

הגפן כולו גאווה ישראלית, שכן כל היינות שנמצאים בו הם תוצרת הארץ. פיות היין שירה גרנות ולי הופמן אגיב אצרו את התפריט, שבו יותר ממאה לייבלים מקומיים בלבד. מה שנקרא אין לנו ארץ אחרת. האווירה במקום דווקא לא ציונית במיוחד, אבל נעימה, מקומית וכיפית.
הפי האוארשני-חמישי 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> הגפן, נעם 3, יפו

יין בכרם

חנות ובר יין באווירה קז'ואלית ומזמינה שבה חווית בחירת היין נגישה למדי, הן במחיר והן בייעוץ הלבבי והמקצועי. את היין תיקחו החוצה, לאחד השולחנות שממוקמים על הרחוב העמוס בעיר, ותהנו מערב מינגלינג שיכור ושמח. תפריט האוכל פשוט אך מכיל בדיוק את מה שצריך לצד היין.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 30 אחוז הנחה.
>> יין בכרם, נחלת בנימין 29, תל אביב

כריסטוף

כריסטוף הוא סלון יין, שזה אומר שהוא לא עוד בר יין, אלא סלון כמו של בית (כמעט) עם ריהוט חמים ונעים, עליו תוכלו לשבת בפנאן ולבחור מספריית היין הגדולה את הבקבוק שחלמתם עליו. גם לכם יש ספריית יין בבית? אה, לא? עד אז, מזל שיש את כריסטוף.
הפיהאוארראשון-שבת 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> כריסטוף, השוק 28, תל אביב

גאזטה

גאזטה הוא בר יין מהדור הישן – כלומר מלפני שכל אחד פתח כזה תחת כל עץ רענן. הוא מגלם בתוכו ניסיון רב שכולל יותר מעשור של הבנה מעמיקה ביינות, ואינספור דייטים ראשונים שנרשמו בו. ועדיין מוסיף הגזאטה להיות מוסד יין יציב ומוצלח, שמתעדכן כל העת. לדוגמה: חלל מעוצב להפליא שמוקדש כולו לוורמוטים, שאם אנחנו לא טועים הם גם סוג של יין – רק קצת מתוק ויותר טעים.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 30 אחוז הנחה.
>> גאזטה, מרמורק 12 תל אביב

קוט

באלגנטיות שיא התבסס קוט כאחת הפינות המדוברת והעמוסות והקים בתוכו את פריז הקטנה – עיצוב מוקפד ומלא בסטייל, מגוון אדיר של יינות בדגש צרפתי, תפריט אוכל מצומצם ומדויק ואווירה סקסית. מאוד. המקום פתוח רק בשעות הערב ויתאים לכל דייט באשר הוא.
>> קוט, אחד העם 33, תל אביב

תל א וין

המרפסת המוגבהת בפינת שדרות בן גוריון אוף דיזינגוף כאילו נוצרה במיוחד להשקיף בה על החיים בתל אביב: גולשים עם גלשנים בדרך לים, וולטרים ממהרים והורים מותשים שרודפים אחרי ילדים היפראקטיביים חולפים על פניכם כמו תיאטרון אנושי שאין בו רגע דל. בימים של שמש חורפית נעימה זהו המקום לשבת על כוס יין, לאכול משהו קטן ולהודות על מזלכם הטוב.
הפי האוארראשון-חמישי 19:30-18:00 ושישי-שבת 17:00-11:00 מבצעי 30 אחוז הנחה, 1+1 על קוקטיילים ועוד.
>> תל א וין, שדרות בן גוריון 39, תל אביב

תרצה

תרצה, בר היין של שף רז רהב, מאופיין באווירה נעימה וקז'ואלית עם תפריט מסקרן, ואפילו לא תיאלצו להמתין קרוב לשנתיים כדי לאכול מהאוכל הנפלא של רז רהב. תפריט היין כולל מעל 200 לייבלים שונים של יינות מרחבי העולם, כאשר כמעט רבע מהם מוצעים לכוסות. בונוס נוסף הוא שלא תצטרכו להשאיר טיפ, שכן הוא מגולם בחשבון הסופי וחוסך לבטים מיותרים.
>> תרצה, החלוצים 3 תל אביב

ג׳ודי

ג׳ודי הוא בר היין הראשון של שדרות יהודית, ומשהו רומז לנו שלא האחרון. עיצוב נעים ומזמין, תפריט יין מהוקצע ואווירת קלאס שנותנת תחושה שהיה שם מאז תמיד. הסומלייה קובי ארוסי מורגש בכל אלמנט במקום, עם לייבלים רבים מהארץ ומהעולם שמתחלפים תדיר, כאשר רוב היינות מוצעים גם בכוסות, ובמחירים סבבה למדי. חוץ מזה, לא תמצאו בו רק גבינות, אלא גם נקניקיה בלחמנייה שתכלס – באה לנו בול עם יין לבן צונן.
הפי האוארראשון מ-17:00 (30 אחוז הנחה על כל היינות), שני-חמישי 19:00-17:00.
>> ג'ודי, שדרות יהודית 20 תל אביב

קופ נטור

קופ נטור נפתח כחצי שנה ונותר סוד כמוס בקרב שוחרי יין רבים, אם כך מצטערים אם אנחנו הורסים לכם את הסוד. התפקיד שלנו הוא לספר לכם על דברים, בין היתר על קופ נטור, אותו פתחו חמישה חברים שעלו ארצה מסנט פטרבורג והרגישו שסצנת היינות הטבעיים, האורגניים והביו-דינאמיים די נעדרת מארצנו. אז הם פתחו פינה מתוקה של אלה, שמתחבאת קרוב לשוק בצלאל ברחוב המכבי, ומגישה מלבד יינות נהדרים ומקוריים גם אוכל מצוין ואפילו בראנץ' בסופי השבוע.
>> קופ נטור, המכבי 2 תל אביב

Wine shop

כשמה כן היא, מדובר בחנות, שהיא גם בר יין אינטימי מבית קבוצת טריגר. במקום לא פחות מ-300 סוגי יינות, כן, כן, מה ששמעתם. רובם מיובאים באופן בלעדי לטריגר וביניהם אף לייבל יין מקומי מבית הקבוצה, שכרגע מונה ארבעה בקבוקים ועתיד להתרחב בהמשך. העיצוב במקום מוקפד ואלגנטי, ובתפריט האוכל מנות בר יין קלאסי עם טוויסט שובבי ומקורי.
>> ויין שופ, מונטיפיורי 24 תל אביב

קולמי

בר היין קולמי נפתח בפאתי פארק המסילה לפני חודשים מעטים, ונראה שהבין בדיוק מה חשוב לכולנו – להשתכר, ולא לשלם על זה יותר מדי. מדובר בבר יין שיש בו גם מבחר יינות לקנות הביתה, מה שמביא לטווח מחירים מזמין ומבטיח במיוחד.חוץ מזה, המקום מתוק ואינטימי, ובהחלט היינו ממליצים עליו לדייט ראשון, או שני, או מלאנתלפים.
הפי האואר
>> קולמי, יהודה הלוי 22 תל אביב

סנטי

בשנה שעברה זו היתה האיט-גירל, היום היא פשוט העניין. ואמנם קשה למסגר את סנטי תחת הגדרה אחת – אולי זו איזקאייה מערבית, אולי זה בר יין, אולי זה בכלל בר אוכל – אבל מה שבטוח זה שבסנטי של גיא אריש (משייה), אתם תשתו יין טוב ותאכלו אוכל ממש טוב. מבחינתנו זה נחשב. התפריט של סנטי מתאפיין במנות ייחודיות שמוגשות בטכניקות לא שגרתיות, וכן בתפריט יין שהורכב על ידי איש היין עידו קסלר, ומציע עשרות לייבלים של בקבוקי יין, שכמעט כולם מוצעים בכוסות.
הפי האוארשני-חמישי 18:00-17:00 15 אחוז הנחה.
>> סנטי, גורדון 17 תל אביב

פלור

בר וחנות יין המתמקד ביינות טבעיים ומוכיח לנו שלא צריך להיבהל מהמראה, מהריח הפאנקי ומהצבע העכור, ושכל אחד ימצא מה לשתות בין עשרות הלייבלים השונים במקום. חוץ מזה האווירה מהודקת ונינוחה בעת ובעונה אחת, הלוקיישן מתוק ורומנטי, והתפריט משתנה כל העת לפי התוצרת העונתית ומצב הרוח – מה שמייצר מנות מסקרנות ולא שגרתיות כמו פסטה בוסיאטה, ואפילו שניצל, אך הן מתחלפות כל העת מה שתורם להפתעה. חוץ מזה מפעם לפעם מתארחים במקום שפים לפופ אפ ואירועים קולינריים מסקרנים.
הפי האוארראשון-חמישי עד 19:00 30 אחוז הנחה על כל התפריט.
>> פלור, וילסון 10 תל אביב

קרוט

אפשר לסמוך על כל דבר שאנשי פרא שמים עליו יד שייצא מצוין, ואת זה ידענו עוד לפני קושנר וויטקוף. בר היין והאוכל נראה חמוד אך למעשה זוהי מפלצת של מקצועיות, שנותנת את מלוא המשקל והכבוד לבקבוקים ולמה שלידם. הלוקיישן בגן יעקב הוא פלוס גדול, ומולו מינוס גדול לא פחות שאין אפשרות להזמין מקום מראש.
>> קרוט, תרס"ט 4, תל אביב

שאטו שועל

יש לנו סימפתיה למקומות שעושים עבודה טובה בלי לעשות רעש וצלצולים. שאטו שועל מכריז על עצמו כבר יין שכונתי, וככזה הוא אינו מחוייב לדבר מלבד לאווירה נעימה (אפשר לבוא בכפכפים וטרנינג ואף אחד לא ימצמץ) ומקצוענות ביין, שנמזג מחביות עץ. מוי כיף באפס פוזה.
הפי האוארראשון-חמישי ושבת 18:00-19:30, שישי 12:30-14:00.
>> שאטו שועל, מלכי ישראל 19 (כיכר רבין), תל אביב

אל וסינו

אחיו הצפוני של שאטו שועל אוחז באותו די.אן.איי חסר פאסון ומשווה ומעלה עם נוף חד פעמי לירקון, משל ישבתם על נהר שפרה בברלין. על רקע בריזה מהים תוכלו להיעזר בצוות בבחירת יין מתאים מתוך מבחר נאה ולסגור פינה עם מנות קטנות-בינוניות. בדרך החוצה מומלץ להציץ במרתף היין, שגם לו יש סטייל ואווירה אירופאית.
הפי האוארראשון-חמישי 19:15-18:00 1+1 על יין, בירה ומנות נבחרות מהתפריט.
>> אל וסינו, אבן גבירול 192, תל אביב

וגה

אזור צפון העיר מתפתח בצעדי ענק וגם לו מגיע בר יין מתוחכם. וגה מסמן וי במשבצת לטובת תושבי שכונת כוכב הצפון: הבעלים אייל אלגבי – בעלה של אנה ארונוב, כי פיקנטריה זה החיים – יבחר עבורכם את היין המתאים מתוך המבחר, ובתפריט של שף אידית פדידה יש פנינים קטנות וטעימות לנשנש ליד. אם אתם גרים בעבר הירקון, הנה חסכנו לכם נסיעה מפרכת למרכז העיר וכסף על חניון.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-18:00 20 אחוז הנחה על בקבוקי יין ופיצות.
>> וגה, אבא קובנר 4, תל אביב

סורסטו

סורסטו, "לגימה קטנה" באיטלקית, משקף אהבה אדירה ליין שמתבטאת בתפריט שמתחיל ביוון ומסתיים במרוקו. השפע בתפריט עלול לבלבל אך הצוות מכוון ומסייע בבחירה, ובהחלט מומלץ להקשיב ולצאת להרפתקאה קצת שיכורה ומאוד טעימה. תפאורת נרות נעוצים בבקבוקי יין, תקליטים ישנים וג'אז רך ברקע מזכירים ברים מפעם, כשהעולם היה שפוי יותר.
הפי האוארראשון-חמישי 16:30-19:30 ושבת 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> סורסטו, הארבעה 16, תל אביב

• אוכלים שותים
• בר יין
• ברים בתל אביב
• יין
• אלכוהול
• יינות
• יינות ישראלים
• חנויות
• שוק לוינסקי
• שוק הפשפשים
• נחלת בנימין
• פלורנטין
• גן החשמל

>> הדס גלזר (כדאי שתעקבו) היא אוצרת ויועצת אמנות, והאוצרת הקבועה של גלריית ליטבק קונטמפוררי. חיה בתל אביב מאז 2015, בין ריצה בפארק או בים לקפה של בוקר, היא הופכת רעיונות לתערוכות, מפתחת ויוזמת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד ומובילה אמנים לפריצות דרך במסלול שלהם. בימים אלו היא מציגה את התערוכות של ירין דידי ושל לילית שמבון באוצרותה בליטבק קונטמפוררי;שיח גלריה עם האמנים יתקיים בשבת, 13.12 בשעה 12:00.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. פארק החורשות

פארק החורשות, המקום המושלם לריצות, להיטען באנרגיות של טבע. לפיסת היער החשובה הזו נוספו לאחרונה שני מוסדות משמחים: המצפור, בית הקפה הראשון בקריית שלום, ובית הבאר, מרכז לטבע עם גינה קהילתית וסדנאות לשימור מזון ולרוקחות ביתית.

2. וואט סאנג // סלאס

אני משוגעת על דגים נאים וקשה לי לבחור רק מקום אחד. וואט סאנג היא יפנית שמרגישה כמעט כמו בטוקיו, עם עיצוב מדויק, פריטים המסודרים בקפידה על המדפים, וצוות שמבין חומר גלם ונותן שואו. שם אכלתי את הרול הטוב ביותר שטעמתי בארץ. סלאס, ששמה ביוונית נאמר לי שמרמז להבזק אור, מציעה מטבח שמחבר בין יפן לפרו, גן עדן לחובבי דגים. השף אור גינסבברג מארח אירועים קולינריים מסקרנים, כולל פילוט טונה, חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה.
הרכבת 12 תל אביב // תנחום 6 תל אביב (יפו)

3. קפה יאיא

כריך האבוקדו המושלם בעיר, בדוק. חייבים קצת מזל כדי להספיק לפני שנגמר.
לוינסקי 42 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. ליטבק קונטמפוררי

ליטבק קונטמפוררי בקריית המלאכה היא בית מקצועי שלי כבר כארבע שנים. זו גלריה שבה אני זוכה לעבוד עם אמנים מעולים, לארח שיחי גלריה, ולהיות בדיאלוג מתמשך עם אמנים, אוצרים ועם הקהל שמגיע. במהלך התקופה אצרתי תערוכות מרתקות ומגוונות, מאמנות רחוב ועד תערוכות של אמנים בינלאומיים כמו צ'יהולי ודניאל אנקווה. אני אוהבת את האלסטיות של החלל, ואת היכולת שלו להשתנות מתערוכה לתערוכה, להתכוונן לחומר, לאמן ולקהל בכל פעם מחדש.
המפעל 3 תל אביב (קריית המלאכה)

5. מוז"א והבוסתן

מוזיאון שאהבתי מילדות, עם התחושה הקסומה של גילוי אוצרות חבויים. בשנים האחרונות הוא עבר עדכון משמעותי: תערוכות מתחלפות חכמות, אירועים מושקעים, והבוסתן היפהפה שמזמין להאריך את השהות, לשוטט בין עצים ותבלינים, ואז להיכנס שוב אל האמנות וההיסטוריה. זה מקום שבו יש שורשיות ישראלית יחד עם מבט עכשווי ופורץ דרך.
חיים לבנון 2 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

כמובן שהתחנה המרכזית החדשה,פיל לבן ומפגע סביבתי וחברתי שמשפיע לרעה על כל השכונות הסמוכות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
את רוב הימים אני מבלה בין מוזיאונים וגלריות, וכשאני רוצה לנקות את הראש אני בוחרת במחול. המופעHOMEשל יניב הופמן בסוזן דלל מחזיק קלילות ועומק, עם פסקול מרים ומדויק ביותר. המופע מעורר שאלות על שייכות, מהאינדיבידואל דרך הזוג ועד הקבוצה, והרקדנים נעים בין סנכרון לדיסהרמוניה, כמו בית שבוחן את היציבות של עצמו. חוויה נוגעת ורלוונטית במיוחד לרגע הנוכחי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארץ אם"של רות פתיר במוזיאון תל אביב. עבודה המורכבת ממקבץ סרטי וידאו ארט המשולבים בסביבות שונות, והמבקרים עוברים בה מחדר לחדר: מן המטבח הביתי, אל חדר המתנה לרופא, דרך חדר הארכיון. בסרטים פתיר נוגעת בתהליכים נשיים ואימהיים ובחוויות שממקמות את הגוף והנפש, מצד אחד מול הקדמה והרפואה, ומצד אחר מול ההיסטוריה והארכאולוגיה, עם הרבה רגש אך בלי לוותר על מחשבה וביקורת חדה. היא מתעלה מן הסיפור האישי אל חוויה נשית קולקטיבית ורחבה, שרלוונטית במיוחד לנשים בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת נט״ל, שמסייעת בדרכים שונות לנפגעי טראומה לאומית. לצערנו יש רבים כאלה, ובמידה מסוימת כולנו מושפעים, וההיקף של הדבר רק גדל וגדל. נט״ל מעניקה מענה טיפולי וקהילתי, פרטני וקבוצתי, ומחזקת קהילות ואנשי מקצוע סביבם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרימה לצוות המעולה של תא תרבות קריית המלאכה, שמצליחים לסדר את הפאזל האמנותי של האזור, ליזום ולהרחיב עשייה, לתת במה, ולמשוך קהלים חדשים אל הקריה. בזכותם מתקיימים סיורים לתלמידים בכל הגילים, שמגיעים אל הגלריות והסטודיואים. בהתחשב בכך שקריית המלאכה אינה מוזיאון או מוסד סטרילי ומסודר, זה דבר מופלא: חינוך דור צעיר לצרוך ולחוות תרבות חיה כחלק מן המרקם העירוני.

מה יהיה?
כאופטימית בהגדרה, אני מאמינה שיהיה טוב ויודעת שיהיו גם זמנים שלא. בזמן שלא, נמשיך לפעול כדי שיהיה טוב. טוב שכבר אפשר להודות על החטופים שחזרו, ועל האפשרות לשיקום ולהחלמה. הטראומות נשארות איתנו, ולמעשה כבר שנים הן חלק מן הדנ"א הישראלי, ועלינו ללמוד לחיות, לנשום, לאהוב ולגדל ילדים לצדן. בשנתיים האחרונות ראיתי את האמנות נהיית, לצד לפיד הביקורת שהיא נושאת, גם חומלת יותר, מציעה מקום של מזור וריפוי. נדמה לי שכולנו מחפשים בתוכנו את המקום הזה, כדי שהטוב יתרחב.

• העיר שלי
• גלריות
• גלריה ליטבק
• פארק החורשות
• שוק לוינסקי
• מוזיאון ארץ ישראל
• אור גינסברג

>> רעות עג׳מי (כדאי שתעקבו) היא שחקנית וסטודנטית לקולנוע, גרה על שוק לוינסקי בתל אביב עם מיליון שותפים (שלושה), עובדת עם ילדים מהממים על הרצף, לשעבר אלופת ישראל בג'ודוו. בימים אלה היא משחקת בהצגה"מכתבים לחייל בחזית"מאת מאיה ערד יסעור ובבימוי צבי סהר, מנהלו האמנותי ובמאי הבית של אנסמבל עיתים. ההצגה תעלה בפסטיבל תמונע שיתקיים בסוף החודש (29.11 21:00 // 30.11 19:00) ואתם בטח רוצים להיות שם.פרטים וכרטיסים כאן.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. שוק לוינסקי

ידוע שהמקום שהכי טוב לעשות בו קניות זה המקרר של אמא, מה שמאפשר לעשות השלמות ולבלות בשוק הכי טוב בעיר הלוא הוא שוק לוינסקי. אני אתחיל מלופו, מעדניה פצפונת שקיימת למעלה מ-50 שנה. בסמטה ממש ממול פיצה לילה, מסתתרת פנינה שפתחה לי את החיך לחצילים ודגים מעושנים ששווים את הריח! והמוכרים שם הם הדבר הכי אדיב שתפגשו.
לופו // מרחביה 6 תל אביב

2. המוציא לחם

מאפייה מתוקה של שתי נשים מדהימות שמפיצות אהבה וקבלה. אין אושר גדול יותר מלהיכנס לשם בבוקר – המקום מוצף בריח של לחם ושוקולד חם.
לוינסקי 40

3. חנויות יד שנייה

אני קונה בעיקר בגדי וינטג' ויד שנייה ובשוק יש מבחר עצום של חנויות. תמיד אפשר למצוא מציאות ב-Triangle בעד ארבעים שקלות וממש ליד Segunda עם פיסים מגניבים במחירים שפויים, והמוכרים תמיד יפנקו במיני קולה, שאני בתכלס באה בשביל זה…
טריאנגל /סגונדה /לוינסקי 35 תל אביב

4. המבצר

הוא מקום די חדש והאמת שאני לא כל כך יודעת איך להגדיר אותו, בית קפה, בר של שתי קומות בלילה, חלל אמנות, הקרנות סרטים הופעות ומסיבות. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה החלל העצום הזה, מלא הנרות, ריגש אותי ממש ומצאתי את עצמי ממליצה עליו לכל מי שרק פגשתי. נראה לי מגניב להגיע אליו.לא הרבה יודעים עליו בינתיים. אז תשמרו בינינו 😉
משה מאור 3 תל אביב

5. החניון

גם זה מקום חדש, גם אותו אני לא כל כך יודעת איך להגדיר (מבינה דרככם שאוהבת חיות לא מזוהות), אז אקרא לו חניון רב תרבותי, זה נשמע טוב. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה ידעתי שזה המקום שאחגוג בו יומולדת 30 (מחפשת כבר הרבה זמן מקום). החלל גדול ופתוח, עושים שם אירועים, שווקים של בגדים, אוכל, יש שם בר מגוון ודי.ג'יים מדהימים, מושלם למסיבות ויש מישהי שעושה קעקועים, אז כזה הכל מהכל.
הרבי מבכרך 7 תל אביב (פלורנטין)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בניייה בנייה בנייה.
בונים לי חמישה מטרים מהחלון… בניין יפהפה ,אבל אני מתעוררת מקדיחות כבר שלוש שנים ב-7 לפנות בוקר.

ריח השתן ברחובות פלורנטין.
רק כשיוצאים מהעיר או מהאזור מבינים את גודל הבעיה.

והתחנה המרכזית החדשה.
מקום עם כל כך הרבה פוטנציאל. בגלל זה כל כך קשה להיכנס אליו. הוא עומד דומם, כאילו הזמן עמד מלכת, אבל ממשיך לזהם את הסביבה. לא פעם הלכתי שם לאיבוד ובשביל למצוא אוטובוס צריך להגיע לפחות 20 דקות מראש ואני גם ככה מאחרת לכל מקום וזה מספיק מלחיץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"רק לביקור" סרט קצר של עידן ארגוב שגם שיחק את התפקיד הראשי בכישרון רב לצד ריקי חיות הנפלאה והרגישה כל כך. דרמה קומית מטורפת ומצחיקה עד דמעות. אמנם ליהקתי את הסרט, אבל ראיתי אותו פעם ראשונה על מסך גדול יחד עם הקהל בסינמטק ואני חושבת שבחיים לא הייתי עדה לצחוקים כל כך קולניים,
ובטח לא בסינמטק. סרט שפותח את הלב וגורם לכם להתקשר לאמא להגיד לה כמה אתם אוהבים אותה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
"שום דבר לא בסדר" של רני סער. ניסיתי להתחמק מלצפות בסרט הזה ששודר בכאן 11 כי ידעתי שהוא יהיה לי קשה. ואז ממש במקרה ישבתי לדרינק עם חבר בקולנוע יפו (עוד מקום שאני מאוד אוהבת) כשפתאום אנשים קראו לנו להיכנס לסרט. לא ידעתי במה מדובר. הסרט עצמו קשה לצפייה, אבל מעצים כל כך. יצאתי גמורה ובוכיה אך מלאת תקווה. הסרט עוקב אחרי נוגה פרידמן, אלמנת מלחמה שאיבדה ב-7.10 את אהובה ואב שלושת ילדיהם, עידו רוזנטל. אנחנו נחשפים לאישה כל כך חזקה, אמנית מיוחדת ואמיצה שמגדירה את עצמה מחדש מול הנורמות המצופות מאלמנות בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה של חיות – היצורים הכי טובים שמקיפים אותנו. ו"עומדים ביחד",תנועה חשובה שפועלת לשיוויון אמיתי, לצדק ולמילה שהפכה כבר לגנאי – שלום. למרות שהרבה יחלקו עלי, אני חושבת שזה הארגון שהכי שמר עלינו ועל מצפוננו במלחמה הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה?
הייתי רוצה לפרגן לכל מי שממשיך ללכת להפגנות של החטופים.
ולרעות ענבר– אני עוקבת אחריה והיא עושה עבודה כל כך חשובה. הסרטונים שלה סופר מעניינים. היא נותנת לי תקווה ונותנת מילים לרגשות והתהיות שלי על המצב, והכל בצורה כל כך נגישה וקולחת. יצא לי לפרסם כמה פעמים פוסטים שלה ואנשים התבלבלו וחשבו שאני היא והברכות שאני קיבלתי… אני מורידה בפניה את הכובע רק על ההתמודדות.

מה יהיה?
אני אופטימית מטבעי למרות שאובייקטיבית המצב לא טוב. מקווה שנצליח לשקם את עצמנו. לגבי אמון במערכת, בפוליטיקאים והשיח המפלג, אני חושבת שאנחנו די אבודים בחלל. מקווה שנוכיח לעצמנו אחרת. אני רוצה להאמין שזה תלוי בנו, ויום יבוא ונוכל ללכת בגאווה בעולם, אבל תשאלו אותי עוד פעם אחרי הבחירות…

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• שוק לוינסקי
• המבצר
• החניון
• בגדי וינטג'
• יד שנייה

>> לירון בן דור (כדאי מאוד שתעקבו) היא המנכ"לית של תנועת "מרימה", תנועה להט"בית ובית קהילתי תרבותי ופוליטי לצעירים ומבוגרים. יחד עם התדר היא מרימה בסופ"ש הקרוב (חמישי-שבת 8.11-6.11) את פסטיבל "משהו להאמין בו", שלושה ימים של אמנות, זהות, מחאה ותקווה לשלום. כן כן, שלום, מה ששמעתם. מוזיקה, מחול, פרפורמנס, דיבורים, ושלום. איך בא לנו שלום.

1. אלנבי 43

הבניין של מכללת מרשה, תנועת מרימה ואיגי. הלב שלי נמצא במקום הזה, השותפים שלי והחלומות שלי. זה מרכז שמבחינתי הוא סמל לדמיונות מופרעים שהיו לי ולחברים שלי. הגענו לאיגי שהייתה עוד עמותה קטנה לטיפול בנוער להט"ב לפני 14 שנים. לאט לאט, המחשבות שלנו, השיחות שלנו והדמיונות שלנו הפכו להיות ממשות קיימת ומציאות אלטרנטיבית לבני נוער, צעירים ומבוגרים בקהילה הגאה.

מרשה היא המכללה התעסוקתית הגאה הראשונה בעולם. המכללה מאפשרת לצעירים להט"בים מהחברה הערבית והחרדית, טרנסים וטרנסיות וצעירים להט"בים בכלל שסובלים מלהטבופביה ומתקשים להשתכר בכבוד לבוא למקום הזה, ללמוד מקצוע, למצוא תעסוקה ראויה והכי חשוב להרגיש שהם בעלי ערך. זה אי של שפויות בכאוס שהוא החברה הישראלית ובמציאות שבה ההנהגה שלנו מבקשת להחזיר את הקהילה הגאה לשוליים החברתיים והתרבותיים.
אלנבי 43 תל אביב

2. קפה תשקם

בלב שוק לוינסקי, ברחוב זבולון, נמצא התשקם. בית קפה אינטימי עם קפה מושלם ופיתה חביתה שאין מפנקת כמוה בעיר הזאת, כשכל פיסה של גלוטן שרוצים לרכוש בה מצריכה לקחת משכנתא. מעבר לזה דור הבעלים של הקפה הוא כמו מארחת בבר בורלסק, תמיד נותן את ההרגשה שהמקום הזה מזמין לחוויה חברתית ושכונתית שמפגישה בין אנשים טובים בעיר.
זבולון 5 תל אביב (שוק לוינסקי)

3. פארק המסילה

מקום שהוא אוויר ירוק בעיר. זה פארק מושלם שאפשר תמיד להגיע אליו לפרוש מחצלת או שמיכה ולשבת עם חברים, בלי להזמין מקום ובלי החובה לצרוך ולשלם. מעבר לזה הפארק הוא איזה שיא בתכנון הערוני כי הוא מחובר לשבילי אופניים כמעט מהצד המזרחי ועד הקצה המערבי שלו בים. הבתי קפה כמו המיראז’ ואחרים שנפתחו מאפשרים לקחת קפה ולחטוף מזון מהיר אם לא היה כח להתארגן על פינוקים מהבית. זה מקום עם קריצה לאווירת המפגש האירופאית בפארקים. הלוואי שיהיו עוד רבים כאלה בעיר, מרחבים פתוחים וירוקים שנותנים אוויר לנשמה, אשראי לנפש, ורוגע במחשבה.

4. בוסר

מקום שלא מתפשר על היין שלו. נהיה בשנה האחרונה טרנד חדש, כולם פותחים בר יין. האמת היא שלא כל היינות בכל בר הם טובים – אבל הם תמיד יקרים. בישראל היין מאד יקר בגלל עניין הייבוא, אבל הרבה מקומות מנצלים את זה. הבוסר זה אחד המקומות היחידים שדואגים להביא יין איכותי וטוב, יינות טבעיים ממגוון מקומות בעולם וגם מיצרנים ייחודים בישראל. המחירים סבירים לישראל היקרה. אוהבת לשבת שם לפני ההפגנות בשבת ואחריהן. מאפשר את הנוחות של לקחת יין טבעי וטוב הביתה או לשבת שם באוירה מרימה.
החשמל 5 תל אביב (גן החשמל)

5. הפאי

מקום שמבחינתי מצליח לאפשר את חווית הנעורים שלרבים מאיתנו כבני נוער לא הייתה. הפאי, לאורך שנים ועד המלחמה, היה מקום שהביא תקלוטים ודיג’ייז מהעולם וחשף את הקהל לתרבות מוזיקלית רחבה, אפשר להרבה ליינים חדשים בעיר לעמוד על הרגליים ולהתפתח, כמו גם לדי.ג’ייז רבים. המסיבות בו הם מרחב מטרוסקסואלי שלא מתפשר על המגוון האנושי, ולנשים זה דבר שמאד מאפשר. אני אמנם להט"בית ומאוד נהנית להרים עם ההומואים אבל לפעמים כשהמרחב כולו נשטף בגברים אין לך כל כך מקום להמשיך להרים.

כשהתחילה המלחמה היו להט"בים שרצו לעשות הפגנות מול הפאי בגלל שהם מעסיקים ערבים, וזה הרגיש כמו פגיעה עמוקה בלב מחברי הקהילה שלי. הפאי הוא מקום שאף פעם לא התפשר על העמדות הפוליטיות שלו, ואחד המקומות היחידים בעיר שמאפשר לחוות שותפות ערבית יהודית. גם במלחמה הם לא התפשרו על העמדה הזאת. בזמן שרבים בחיי הלילה (שהם מרכז השפעה על הרבה אנשים בעיר הזאת) מפחדים לייצר עמדה פוליטית (מבינה את זה), הפאי באומץ והרבה עבודה ממשיכים לעשות את זה ולכן יש לי כבליינית וכפעילה פוליטית חברתית הרבה הערכה למקום הזה. אנחנו צריכים יותר מקומות כאלה בעיר. רק ככה נעשה מציאות טובה יותר במאבק על הזהות של המדינה.
אחד העם 54 תל אביב

עולם מקביל בלב תל אביב ומקום להתבלבל בו // העיר של דןדן כהן
>> המקום בו תרבות אלקטרונית נושמת בין אנרגיה לרוגע // העיר של שגיא זהבי
>> המקום לחגוג בו את החיים מול השקיעה // העיר של אוליבייה פחיירה נטר

מקום לא אהוב בעיר:

הגשרים שמחברים בין הצד המזרחי למערבי בעיר (גשר ההגנה וגשר לה גרדיה) וכל אזור נווה שאנן בואכה התקווה. זה כמו המעבר בין אור לחושך, בין יום ללילה, בין שנאה לאהבה. זה מעבר שמשקף את המקומות שיש להם ערך ואלה שאין להם. האזורים האלה מוזנחים ברמת התשתיות יותר מכל מקום אחר בעיר, אין יכולת ללכת שם ברגל כי כמעט ואין מדרכות וגם לא לרכוב באופניים או קורקינט כי אין שבילי אופניים. הםסואנים ועמוסים ברכבים, ברכבות ובתחבורה ציבורית ובצדדים נמצאים הומלסים, מכורים, פליטים ומהגרי העבודה. כל מי ששקוף ואינו נראה.

מצד אחד אני מודה על זה שאני נדרשת לעבור שם בכדי לחוות את הפער שמתעקשים לטטא אותו לצידי הרחוב כאילו הוא יעלם מעצמו, ומצד שני כעובדת בעמותה ופעילה חברתית אני מבינה שעיריית תל אביב-יפו רואה בנו אנשים שקופים, התחתית שלא מגיע לה תשתיות ראויות כמו כבישים, מדרכות, עצים, מקומות מוצלים, דרך שניתן לעשות אותה בביטחון מבלי לקחת כדורי חרדה אחרי כל יציאה וחזרה מהבית. חולמת שתהיה התאגדות של כל תושבי מזרח העיר ונווה שאנן בכדי לייצר מהפכה בתחום הזה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האירוע שאנחנו עובדים עליו של תנועת מרימה והתדר. הרבה לפני שטראמפ נתן לגיטמציה לדבר על שלום, חשבנו במרימה איך אנחנו מייצרים מרחב שמאפשר את זה. יש כל מיני אופנים לדבר על פוליטיקה והמציאות בישראל,ורצינו למצוא דרך שתהיה נגישה ללהט"בים ולקהל צעיר. לבנות מרחב שמעז לדבר על תקווה במציאות שבה מתעקשים שנרגיש חוסר אונים, לדבר על שלום כאפשרות ריאלית במציאות פוליטית שגורמת לנו להרגיש שזה מטומטם נאיבי ושמאלני.

"משהו להאמין בו" הוא פסטיבל אמנות פוליטי של שלושה ימים. בפסטיבל אמנים, יצירות, אנשים ואירועים שעוזרים לכולנו לדמיין שאפשר שיהיה כאן משהו אחר,להעיז בתקופה כל כך חשוכה לדבר על שלוםועל תקווה,לקחת חלק במרחב קווירי שחורג מעבר לתפיסות הקיימות ומבקש לא להיכנע לחוקי המציאות שהשלטון מכתיב במשך שנים. הקהילה הגאה פעלה כחוד החנית של הרבה מאבקים ששינו עולמות ולכן האירוע הזה הוא ביטוי של חלומות, אבל חלומות ריאליים בדרך לשינוי המציאות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיר לשלום". שמעתי את הפודקאסט "שיר אחד" של כאן 11 על "שיר לשלום". השיר נכתב על ידי יענקלה רוטבליט שנפצע בקרב במלחמת ששת הימים ונשא בגופו ובנפשו את מחיר המלחמה, והולחן על ידי יאיר רוזנבלום. כשרבין נרצח הייתי ילדה קטנה, אבל ככל שהתבגרתי ובמיוחד במלחמה האחרונה ודרך הפודקאסט הבנתי עד כמה השיר הזה משמעותי ומהפכני. זה למעשה שיר מחאה שמדבר על המחיר האמיתי של המלחמה והנצחונות. ומדבר על אהבה ושלום. השיר הזה בוצע על ידי להקת הנח"ל אחרי שהרגיז הרבה מאד גנרלים ואנשים צבא. ולכן יש בשיר שורה שהוחלפה: "שירו שיר לאהבה ולא לנצחונות" הוחלפה בשורה "שירו שיר לאהבה ולא למלחמות".השיר הזה מייצר הרבה תקווה. כמו זעקה ותפילה שליוותה אותי ואת חברי לאורך המלחמה הזאת בהפגנות, מחאות ובמאבק להחזרת החטופים הביתה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתנועת מרימה כמובן. קודם כל להגיע ולקח חלק בפעילות שלנו. בין אם במכללת מרשה, בחממות התרבות, בפעילות החברתית וכמובן כמובן בפעילות הפוליטית שלנו. אנחנו מפעילים מערך שלם של חוגי בית בכל העיר ואנחנו במהלכי התרחבות לקראת הבחירות. יכולים להזמין אותנו להגיע למפגשים או לקחת חלק בהכשרות שלנו ולהעביר חוגי בית בעצמכם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני לא יודעת אף פעם להצביע על אדם אחד. אבל הייתי אומרת לכל מי שלקח חלק פעיל ובהתמדה ובמאבק להשבת החטופים ולא ויתרה.

מה יהיה?
אנחנו נקום. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, היא לא יכולה להתקיים בלי זה. הדור שלנו וצעירים מאיתנו יקומו מהשברים שיצרה ההנהגה הנוכחית ואנחנו נתקן ונבנה ונעשה כאן טוב יותר.

• העיר שלי
• תדר
• להט"ב
• איגי
• פארק המסילה
• שוק לוינסקי
• בוסר
• פאי גארדן