לאורך היממה האחרונה שורף לנו את הווטסאפ סרטון מחאה חדש וחמוד, שמבצבץ בשעות האחרונות גם ברשתות החברתיות, ובו שיר מחאה נגד ההפיכה המשטרית בביצועו של אמינם, מלווה בקליפ בכיכובם של הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון. הסרטון, שנפתח בשיחה בין היוצר שלו ובין תוכנת AI, נוצר למעשה תוך שימוש במספר אפליקציות AI שנוצרו בישראל, אך הופק ונערך בידיים אנושיות של יוצר ישראלי-אמריקאי שמעדיף להישאר אנונימי.

בסרטון מבקש היוצר מה-AI לייצר לו שיר מחאה בן דקה, שמבוצע בידי סלים שיידי האחד והיחיד, בסיוע אבות האומה הישראלית. כל המילים, הקולות והדימויים שמופיעים בהמשך נוצרו באפליקציות AI, ובהם פסלים של בן גוריון והרצל שמבקשים מנתניהו "תן לאומת הסטארטאפ להחליף הילוך, לטוס קדימה, לא ברוורס" וציור של ז'בוטינסקי שמבטיח "נלחם על החופש זה לצד זו". תוסיפו ביט ויש לכם להיט.

>> בחמישי: יום התנגדות לאומי, שיבושים צעדות וחסימות כבישים
>> אמרנו שערוץ 14 מסוכן לדמוקרטיה. לא הקשבתם. מאוחר מדי

תביאו את הלהיט הזה לקפלן. מחאת הדמוקרטיה, 25.2.23 (צילום: אור אדר)

תחקיר קצר של מערכת טיים אאוט הוביל אותנו אל יוצר הקליפ, שהסכים לומר לנו רק ש"יצרתי קליפ שרובו ככולו עשוי מבינה מלאכותית באולפן שלי בלוס אנג׳לס, מתוך כאב ודאגה למתרחש בארץ. חשוב לי רק לציין שהכלים שהשתמשתי בהם ליצירת הקליפ הם טכנולוגיות בינה מלאכותית כחול לבן. בשבילי זה הטוויסט: לקחת כלים שנוצרו בארץ ולהשתמש בהם בשביל להעביר מסר של אחדות. אני אמן דיגיטלי ישראלי-אמריקאי שמעדיף לא לקחת קרדיט, מכיוון שזה לא נעשה למטרות אישיות. זאת הדרך שלי להציג שלט מחאה בכיכר בלי היכולת להיות שם פיזית".

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• מחאה
• שירי מחאה
• היפ הופ
• ❤ תרבות
• אינטרנט
• ויראלי

אנחנו אוהבים את ברק כהן. מודים. אנחנו גם אוהבים את השירים שלו, למרות שיש להם נטייה כזו להיתקע לך בראש ולא לצאת לעולם. קצת כמו ברק עצמו כשהוא נתפס על משהו למחות עליו.

הערב, החפלה של כהן ולהקתו, תחת השם "צליל מיתר נגד המשטר", מגיעים למועדון הגגרין החדיש והמחודש. הם ינגנו שם ממיטב שירי המחאה המנצחים שלו וגם ובעיקר מוזיקה מזרחית, ערבית ויוונית.

והקטע הכי טוב: הכל בחינם, רק תביאו אתכם מצב רוח טוב ונושא שיחה חזק על אקטיביזם. או שלא, לא נורא.
6.7, החל מהשעה 20:00. גגרין, קיבוץ גלויות 13.לפרטים נוספים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• גגרין
• ברק כהן
• שירי מחאה

• Facebook
• Twitter
• Email

1.מאז ומתמיד היו בארץ זמרות ויוצרות מוכשרות, וגם השנה מאחורי הלהיטים הגדולים עמדו נשים חזקות וייחודיות, שיש להן אג'נדה וחשוב להן להשמיע את קולן. נטע ברזילי, מארינה מקסימיליאן, דניאלה ספקטור, נרקיס ודיקלה, שכותבות את חומריהן כבר שנים רבות, נועה קירל עם אריזת הפופ המלוטשת, ויסמין מועלם, השחקנית החדשה במגרש, עם שירי העצמה מרעננים.

2.בשנה מלאת אתגרים וקשיים בעולם התרבות, שבה אין תופעות מוזיקליות חדשות או המנוני קיץ, לא יוצאים יותר מדי אלבומים, סיבובי הופעות מוקפאים ובמקומם יש לייבים בזום, בבתים, בקפסולות או בזאפה מול מצלמות, בלטו אמנים חדשים ומסקרנים. שם טוב האבי, תופעת ההיפ הופ החמה, אלה לי שהביאה את הקיי פופ בעברית, המוסיקאי עקיבא עם להיטי ענק כמו "פשוטים" ו"אל תעזבי ידיים", ובצד האלטרנטיבי נגה ארז עם הטאץ' האלקטרוני הבועט שלה.

3.הפאוזה ממירוץ החיים האינטנסיבי וההתכנסות בבתים אפשרה לאמנים קרקע פוריה ליצירה, וקיבלנו לא מעט שירים אינטימיים מרגשים: דודו טסה עם "תביאי איתך יין" ו"מתי לחזור", ג'ירפות הוציאו את "היא לא יודעת למה", הקליפ של קרן פלס ורוני אלטר ל"באת לי פתאום" איחד מוסיקאיות ישראליות מכל העולם, ויצאו פרויקטים חשובים כמו "צו השעה" לשימור התרבות הישראלית ו"הגל השני", רווי הכשרונות המקומיים, שהתקבצו ליצירה משותפת ממרחק.

4.אמנים שהרגישו שהמצב מבעבע בהם ולא יכלו יותר לשתוק הוציאו שירי מחאה. טונה אירח את שלום חנוך ב"הטוב, הרע ואחותך", הדג נחש שיחררו את "בומבה" והחצר האחורית חזרו עם "הפסיקו את המוזיקה" הנוקב.

5.משבר הקורונה נתן פתח לפלטפורמת הטיק טוק שכל מי שמעל לגיל 16 לא בהכרח מודע לגודלה, והאפליקציה הממכרת השתלטה על כולנו. תעשיית המוסיקה הבינה שלהיטים יכולים לצמוח גם משם, ולא בהכרח צריכים להתבסס על כמות השמעות בערוצים המסורתיים. "דיבור נגוע" של סטפן ומרגי, עידן רייכל יוזם צ'אלנג' כדי להגיע לעוד קהלים, ונטע ברזילי מגיעה למיליון עוקבים, כל אלה הם רק כמה דוגמאות לשימוש שעשו אמנים בטיקטוק.

6.למרות שהשנה האחרונה היתה נטולת אפשרויות לאסקפיזם מידיים שהיו זמינים ונגישים בעבר, כמו חופשות בחו"ל ובילויים, קיבלנו גם כמה להיטי פופ מרימים ומקפיצים – מ"לא יוצא למסיבות" הסוחף של מרגי, ועד "שבוע טוב" האופטימי של אברהם טל.שתהיה לנו שנה טובה.

טל ארגמן תגיש יחד עם מאיה אלקולומברה ושיר זיו את המצעד הישראלי השנתי ביום שישי הקרוב, ערב ראש השנה, בכאן 11 ובכאן גימל.

• סיכום שנה
• מוזיקה
• שירי מחאה
• מוזיקה ישראלית
• פופ ים תיכוני

קל מאוד להתבלבל ממחאת בלפור. היא צבעונית, היא שמחה, היא פרחונית, היא מוזיקלית, היא תרבותית. אפשר בקלות לקרוא לה פסטיבלפור או בלפור-ברן ולבטל אותה כהפנינג קיצי לצעירים שסגרו להם את העולם על הפרצוף. אבל מאוד לא כדאי להתבלבל. מתחת לקוסמטיקה של כל היופי העולץ הזה יש עור פצוע, מצולק וזועם. והוא אומר "אנחנו באים".

כבר אמרנו שסביב המחאה נגד ראש הממשלה, בסיוע אווירי של מחאת התרבות,מתפתח לו לפתע רנסנס חסר תקדים של שירי מחאה. אחרי עשורים שבהם קוננו מבקרי התרבות על אוזלת המיקרופון של המוזיקאים בישראל, עשורים של יוצרים ותיקים וצעירים מפוחדים מכל רמז להצהרה פוליטית, יכול מאוד להיות שכיכר פאריז בירושלים – עם הביט המהדהד של התופים, צפצוף הזמבורות וקריאות ההמון – היא המקום שבו נפתחה הצ'אקרה של מוזיקת המחאה בישראל. ופתאום הכל מתעורר.

דורי סדובניק מרד אקסס התעורר, טדי נגוסה התעורר, אקו התעוררה וביחד עם כוחות ההפקה של קבוצת המחאה "הלם תרבות" הם הרימו את הביטוי המוזיקלי האותנטי ביותר של מחאת הצעירים המובטלים, הכוח המניע שמאחורי האווירה המחשמלת בהפגנות מוצ"ש. "אנחנו באים" הוא הסאונד האמיתי של המחאה, זה שלוחש ומבעבע מתחת למצעדי הפרחים והמיצגים האמנותיים. ברמה המוזיקלית זה סאונד מלנכולי של טראפ טבול בטכנו, אבל ברמה הפוליטית זה סאונד אגרסיבי של כעס טבול בפאק יו.

"המכת"זית מרססת\ מנסה לטשטש את המסר\ זה שיושב על הכס מנסה לשסע לפי הספר\ פרא אדם אתה\ לב אוהב אנוכי\ אני קמתי מתרדמת\ וכולם קמו איתי\ חזירים\ אנחנו באים\ פושעים\ אנחנו באים\ מנותקים\ אנחנו באים"

התקשורת מפספסת לחלוטין את הקול הצעיר הזה ומחפשת את הסיפור מתחת לפנס של השלטון, אבל היא צריכה רק להקשיב לטראק המוחץ הזה שמתאר את הרגע הזה ממש עם הליריקס שאקו ונגוסה יורים בפלואו מושלם וזועף: "המכת"זית מרססת\ מנסה לטשטש את המסר\ זה שיושב על הכס מנסה לשסע לפי הספר\ פרא אדם אתה\ לב אוהב אנוכי\ אני קמתי מתרדמת\ וכולם קמו איתי\ חזירים\ אנחנו באים\ פושעים\ אנחנו באים\ מנותקים\ אנחנו באים". זה רגע של צמרמורת ודמעות בעיניים.

"אנחנו באים" לא מנסה להיות המנון מחאה בכוח (בניגוד ל"בומבה" של הדג נחש שהוא להיט קיץ נהדר), אלא מתעד בזמן אמת ובעוצמת אמת את מה שבאמת מתבשל כל מוצ"ש בבלפור, את האהבה של הצעירים האלה לארץ הזאת ואת הייאוש שלהם מול מה שמתחולל בה, אולי גם את התקווה השברירית שלהם לשנות משהו. זה כבר לא רק שירים כמו "לעולם לא ניכנע" של WC שהקדים את זמנו בכמה שנים וחיכה על הקווים למחאה הנכונה שתאמץ אותו, זו המוזיקה שבוקעת מלב המחאה תוך כדי התרחשותה. וזה יפה ומרגש מאוד.

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10157596319556658&id=679646657

• מחאת התרבות
• מחאת בלפור
• רד אקסס
• שירי מחאה
• היפ הופ ישראלי
• מוזיקה
• ביקורת מוזיקה

פנדמיה עיקשת, משבר כלכלי שאנחנו רק בפרומו שלו, חמישים מעלות חום ומאה ומשהו אחוזי לחות, תחושה של חלק גדול בציבור שמי שמנהל את העניינים עושה עבודה רעה מאד (או שחשוד בפלילים לא אמור להיות בעמדה לעשות עבודה ציבורית מלכתחילה), הפגנות המוניות בכל הארץ, אבטלה במימדים חסרי תקדים ומועדוני הופעות סגורים – כל אלו מהווים מתכון לחתיכת קוקטייל מולוטוב שרק מחכה למצית בדמות המנון מחאה הגון שעד עכשיו מהסס להגיע. האם "בומבה" של הדג נחש הוא הניצוץ שידליק פה את העסק?

איך ששמעתי על הריליס חדש של הדג, מתוגבר בקליפ עם אימג'ים מהשבועות האחרונים, עצרתי את האלבום של של ראן דה ג'ולז שבדיוק ירו עליי את השורות הכי מדוייקות וכועסות ששמעתי הרבה זמן, עצרתי את האוטו בצד הדרך, הגברתי עוד יותר את הווליום והתכוננתי לפטיש 10 קילו לראש.אבל רגע, בת'אמבנייל יש פטיש מפלסטיק של יום העצמאות ולא איזה אימג' עצבני. בטח הפוך על הפוך. אבל רגע רגע, כתוב PROD BY ג'וני גולדשטיין. למה נפלתם ל PROD BY? אתם הפאקינ' דג נחש. טוב נו. נותן פליי. זה נשמע טוב. מהוקצע, מנצנץ, מבריק, נקי, אבל רגע רגע רגע רגע, זה נשמע… זה נשמע 2020.לא יודע איך השנה שלכם הייתה אבל למה שמישהו ירצה להישמע 2020?!

השיר מצוין. ביט רגאטוני עדכני, מופק פרפקט, מוגש סבבה, הדרופ עובד. אז למה החמיצות התלאביבית, אתם שואלים? כי אפשר היה להחליף את הטקסט ל"איזה כיף לי בקיץ על הים, זאת עם הביקיני, איזה גוף מושלם", ועדיין כל זה היה עובד

בדיסטופיה הסאטירית "אידיוקרטיה" (שאפילו יוצריה לא דמיינו שתתברר כפחות מגוחכת מהעידן הנוכחי בהרבה מובנים), לומד הגיבור כי עליו להוביל, לעקוב או לזוז מהדרך. הדג נחש מאז ומעולם הובילו. הם דיברו תכנים של מי טו עוד ב-2011 ("אין לי אף אחד"), הם חתומים על שיר שפותח כל עצרת מחאה מאז שיצא ("זמן להתעורר") ולא פחדו מעולם לגעת בחומרים שאחרים התרחקו מהם כמו מאש. לא ברור אם הדג נחש כבר לא מובילים והתחילו לעקוב, אבל ככה או ככה, עם ריח של פצצת נפל"ם באוויר בהחלט היה אפשר לצפות לבומבה. אמיתית. כמו שהדג נחש הראו שהם יודעים לתת.

שלא יהיו אי הבנות – השיר מצוין. ביט רגאטוני עדכני, מופק פרפקט, מוגש סבבה, הדרופ עובד. אז למה החמיצות התלאביבית, אתם שואלים? כי מרגיש שאפשר היה להחליף את הטקסט ל"איזה כיף לי בקיץ על הים, זאת עם הביקיני, איזה גוף מושלם", ועדיין כל זה היה עובד. ראן דה ג'ולז לדוגמה, אלו שעצרתי בשביל לשמוע את "בומבה", צעקו עליי יחד עם הסולן של רייג' "Look at all these slave masters posing on your dollar". גט איט? הרגשתי שהרמקולים ברכב אוטוטו נשרפים מהבאסים. הרגשתי שמישהו כועס כמוני. מישהו כועס איתי. האזנה ל"בומבה" היא חוויה כיפית. אפילו מאוד. היא לא חוויה של זעם.

משאלת הלב היא שהדג נחש משחקים פה משחק מחוכם. אם העטיפה היתה כולה קוצים והאסתטיקה כולה חריפות, ספק לכמה אוזניים השיר היה מגיע. השיר הזה בא בטוב. התחרות על תשומת הלב של הקהל עדיין קשה ומפרכת עם כל השירים ש-PROD BY ג'ורדי, סתיו בגר ומר גולדשטיין בעצמו, ולכן אולי דווקא בעורמה ובאמצעות שיר שהוא, בסופו של דבר, שיר סבבה עם הוק מגניב שעושה כיף על הלב – תגיע הצעקה "ביבי, די!" לרדיו ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. דיינו.

ומשהו קטן ואישי: ביקורת לשיר מחאה היא דוגמה קלאסית למישהו שלא רק שלא מוביל ולא עוקב – רק עומד באמצע הדרך ונותן ציונים לאלה שעושים. אבל נראה שהשיר מגלם את הדילמה של כל מחנה האופוזיציה בישראל – איפה להתמקם על הציר שבין מסר נגיש ומזמין ובין להישאר נאמן לערכיו ומטרותיו (ראו ערך "מחאה לא פוליטית") ומכאן החשיבות בעיסוק בו. הדג נחש במובנים רבים הם אלו שקבעו את גובה הרף ביצירותיהם הקודמות – ומפה הקריאה שבכותרת: אתגרו אותנו, צעקו איתנו ואותנו, וסעו, יש לכם (ולנו) עוד.

• מחאת התרבות
• מחאת בלפור
• הדג נחש
• שירי מחאה
• מוזיקת מחאה