>> סאמר סלאמה הוא אמן, צייר ופסל, וממארגני תערוכת "לחם ושושנים", שחוזרת אל גלריה לחם ושושנים (27.12-24.12, שביל המרץ 3 תל אביב) לאחר שנאלצה להיסגר בעקבות מבצע "עם כלביא". התערוכה, שהפכה במרוצת השנים לאחת החשובות והמרתקות על הלו"ז השנתי, היא שת"פ קבוע בין עמותתסינדיאנת הגלילומען – ארגון עובדיםוהכנסותיה מוקדשות לפרויקטים המקדמים ומעודדים את שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה. השנה מתקיימת התערוכה בפעם ה-19 תחת הכותרת "לא מוותרים על חיים משותפים" ודווקא בזמנים קשים ומקוטבים כל כך בחברה הישראלית היא נוטעת תקווה לדיאלוג ושיתוף פעולה בין הקהילות היהודיות והערביות בישראל.כל הפרטים באתר התערוכה.

>> הספונטניות של הלילה ומקום שאי אפשר לתאר // העיר של ירדן ברקת
>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו

1. תל חובז

לפני כשנה, אחרי כמה שנים ביפו, עברתי לשפירא, שכונה שגרים בה רוב החברים שלי, ואחד המקומות הראשונים שטל – חברה מהשכונה – לקחה אותי אליו, היה החווה חקלאית קהילתית תל חובז. הופתעתי לגלות חלקת אדמה צמודה לאיילון בתוך שכונת מגורים עם תוצרת חקלאית שמגודלת על ידי הקהילה לטובת הקהילה. זה מאוד הרשים אותי. בהמשך התחלתי לגלות עוד גינות קהילתיות קטנות בשכונה. אני לא פעיל במיזם המקסים הזה, אבל אוהב מאוד לשבת שם. גם זעתר, הכלבה שלי, נהנית מהמקום, במיוחד מהריחות של הקומפוסט. לפעמים אנחנו פוגשים תושבים שמטפחים את החלקה הקטנה שלהם, ולפעמים פשוט יושבים בצל ומצלמים לגוגל כל מיני צמחים כדי שיגיד לנו מה הם.
>> כוכבי יצחק 17 (מאחורי הבניינים) תל אביב (שכונת שפירא)

2. שוק הכיכר

הסופר האהוב עליי בעיר. הוא מאוד מזכיר לי את הסופרים בכפר, לפחות בירכא, הכפר שגדלתי בו. סופרים יפואים בכללי מאוד מרגשים אותי, הם גם מוכרים מוצרים שאין אותם בסופרים תל אביבים והם גם מאפייה וגם מעדנייה וכל מיני דברים אחרים בתוך חלל יחסית קטן. שוק הכיר הוא סופר מיוחד כי הוא גם מאפייה מעולה, יש להם כעכ ירושלמי מעולה וכל מיני מאפים מלוחים ומתוקים ממש טעימים, אבל אני הולך לשם במיוחד בשביל המאפה שהם קוראים לו "מאפה תרד איסטנבול", שהוא משולש בצק במילוי תרד חמוץ ומושלם. בכל פעם שאני אוכל אותו זה מרגיש ממש כמו טיול הביתה. זה כנראה כל כך מוצלח שעכשיו הם גם מכינים גרסה טבעונית.
שדרות ירושלים 104 יפו

אחת המאפיות המקוריות והטובות באזור. שוק הכיכר (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

3. קנווס

עוד עסק קטן שיש בו הכל. אני צייר וקונה כל הזמן חומרי יצירה אז אני שם מלא. החנות היא חלל די קטן עם גלריה, אני לא אוהב קניות, ודווקא ריבוי הדברים בחלל קטן ממש עוזר לי. בקנווס ספציפית אפשר למצוא חומרים איכותיים שאין אותם בעוד הרבה מקומות, או לפחות אני לא מצאתי אותם בעוד מקומות. בנוסף לחומרים האיכותיים הם גם נותנים שירות מאוד אישי ונעים.
אילת 25 תל אביב

חנות קטנה ומטריפה. קנווס

4. פארק המדרון

פשוט לשבת ולראות דשא מצד אחד וים מצד שני. זה נוף די נדיר בעיר והוא מאוד מרגיע אותי, גם את זעתר, זה מסוג המקומות שאני בעצם אוהב למצוא גם בשבילי, אבל בעיקר בשבילה. ברגע שאני משחרר אותה (כשאין פקחים ואין הרבה אנשים) היא מתחילה לרוץ בסיבובים מרוב התרגשות. המדרון הוא פארק שאני אוהב ללכת אליו לבד, לקחת ספר כשבא לי לקרוא ואוזניות כשלא בא לי לקרוא, לשבת על הדשא מול הים ופשוט להיות.

הכי פשוט להיות. זעתר בפארק המדרון (צילום: סאמר סלאמה)

5. סלין פרייטאג

מקום קטן קטן שאפשר לקנות רק מהדלת וללכת. סלסלה עם מבחר בייגלים שונים ותפריט מצומצם, פתוח עד שנגמרים הבייגלים. נשמע מאוד בסיסי, אבל איכשהו דבורה בעלת המקום משדרגת את הבייגלים עם כל מיני נגיעות קטנות כמו מלח גס וגרידת לימון. זה כל כך פשוט ולא מתאמץ ובגלל זה זה כל כך טוב.
שינקין 16 תל אביב

חלומות ניו יורק. הבייגלים של סלין פרייטאג בשינקין (צילום: אפרת בלוססקי)

מקום לא אהוב בעיר:

שני הקצוות של שוק הכרמל. אני רוב הזמן סבבה עם השוק, ולפעמים אפילו אוהב להיות שם, אבל מצד אחד יש את כיכר מגן דוד, אני אף פעם לא מבין למה קוראים לזה כיכר; זה פשוט נראה כמו מדרכה קצת יותר רחבה. מקום כל כך צפוף ולא נעים, במיוחד עכשיו עם העבודות באלנבי. ובימים שיש את השוק בנחלת בנימין משום מה שמים מחסומים משני צדדי המדרחוב ואז נהיה יותר צפוף ב"כיכר". בצד השני יש את האזור הלא ברור, חניון עצום, מסוף כרמלית וכבישים קטנים ועמוסים, ביום זה אזור לחוץ ובלילה זה מקום מלחיץ.

בקורונה דווקא היה רגוע. הקצה של שוק הכרמל (צילום: גטי אימג'ס)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
דבר ראשון וחשוב מאוד:תערוכת המכירה של לחם ושושנים. התערוכה מתמקדת במכירת יצירות אמנות, כשההכנסות מוקדשות לפרויקט "נשים, עבודה וקיימות" של עמותת מען – ארגון עובדים וסינדיאנת הגליל. הפרויקט פועל לקידום נשים ערביות דרך השמה בעבודה הוגנת, הכשרות מקצועיות, הזדמנויות כלכליות והעצמה חברתית ותרבותית. אם אתם אוהבים אמנות ובא לכם להתחיל איזה אוסף קטן או להוסיף לאוסף קיים בלי להרגיש כמו קפיטליסטים, אפשר לרכושאונליין באתראו לבקר בתערוכת הבזק שהולכת להתרחש בין התאריכים 27.12-24.12 בגלריה לחם ושושנים(שביל המרץ 3 תל אביב, קריית המלאכה). עוד פרויקט חשוב הוא פתיחת הגלריה"אלמטחנה" בדרך סלמה 3, יפו. הגלריה מציגה אמניות ואמנים ערבים ופלסטינים שמאוד כדאי להכיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה אני עוסק באובססיביות ב"ספר האי נחת" של פרננדו פסואה.לפני קצת יותר משנה הדס, חברה ושכנה שהייתה עד לא מזמן המנהלת שלי במוזיאון העיר, הקריאה לי ציטוט מהספר ומאז הוא הפך להיות חלק מאוד חשוב בחיים שלי. הוא פשוט נותן לי המון שלווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שנלחם למען שוויון זכויות ולמען עתיד יותר טוב לכולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל תל אביבי שגר ליד אתר בנייה

מה יהיה?
לא משנה. נלמד להתמודד.

• העיר שלי
• אמנות
• שכונת שפירא
• יפו
• פארק המדרון
• סלין פרייטאג
• החנויות הקטנות של תל אביב
• שוק הכרמל

>> ג'אי דמיין היא אוצרת ואמנית שחיה בתל אביב, מנהלת את גלריה "סלון כנפיים לאמנות" ביפו (אלעזר בן עזריה 11) ואוצרת בארגון "כנפיים – בזכות האמנות" שמציג תערוכות חדשות, מופעים מוזיקליים ובכורות להצגות חדשות במסגרת אירועישבוע המודעות לבריאות הנפש. מחרתיים (5.12) תיפתח התערוכה הקבוצתית "אלטר אגו – האני האחר" אותה אצרה יחד עם אורי רוזנטל, המציגה את עבודותיהם של אמני "כנפיים" מסטודיו האמנות, בליווי הכנופייה, הרכב המוזיקה מבית "כנפיים".אתם רוצים להיות שם.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

מתוך התערוכה "אלטר אגו", לריסה ציון (צילום באדיבות סלון כנפיים לאמנות)

1. מתחם ברחוב הרצל

זה מתחם שנוצר באזור בית מרס, שהעירייה הסבה לסטודיואים לאומנות, בתי ספר לאומנות ומרכזי אומנות. הספסלים בחוץ הפכו למעין קמפוס אליו מגיעים תלמידי אומנות ואומנים יוצרים, ומשמאל לבניינים נמצא גם בית רדיקל וישנה תחושה של מחבוא כזה של אומנים במהלך עבודתם האמנותית.
בית מרס, הרצל 158 תל אביב // בית רדיקל, התחיה 27 יפו

בואו נתחבא. קפה רדיקל במתחם 3426 (צילום: רפאל שחרי)

2. הרחובות של שכונת נגה

הרחובות שמאחורי מתחם נגה משנים צורה בכל פעם: לפעמים ישנה תחושה שהגעת לאזור תעשייה של בתי מלאכה קטנים, אך ישנם ימים בהם ללא כל אזהרה המקום הופך להייפ, ופתאום הגלריה שברחוב היא זאת שבולטת בנוף, חנויות הבגדים השוות ועוד.

לא תאמינו מה הולך בתוך השכונה. מתחם נגה (צילום: אייל תגר)

3. ⁠סלון כנפיים לאומנות

בגלריה מציגים אומנים שלא ממש שייכים למלייה האומנות של תל אביב, קצת כמו סלון הדחויים של המאה הקודמת בה הציגו האקספרסיוניסטים הראשונים. בגלריה אפשר למצוא אומנות איכותית, קצת Outsider Art מעניין ושווה ומתחלף כל הזמן.
אלעזר בן עזריה 11 יפו

4. משק ברזילי // אנסטסיה

המעדניות הטבעוניות ששומרות לי על הלהבה ועל הגאווה להיות טבעונית. תמיד כשאני מארחת בבית וקונה את העוגות, הסלטים והתבשילים שלהם, ההתלהבות תמיד מגיעה בצורת המשפט "עם אוכל כזה אני בהחלט יכולה להיות טבעונית".
משק ברזילי / אחד העם 6 תל אביב (נווה צדק) // אנסטסיה / פרישמן 54 תל אביב

בטוחים שזה טבעוני? אנסטסיה (צילום אסף ארואטי)

5. שכונת שפירא

אני גרה בה בפעם הראשונה אחרי שנים רבות של מגורים בתל אביב. היא מאפשרת לי להרגיש ולהיות לא מנותקת בגלל מגוון האוכלוסיה הגדול.

בשכונה שלנו. פסטיבל האביב בשכונת שפירא (צילום: שי פיירשטיין)

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית החדשה. דחוף דחוף! למרות שהוא מכיל אוכלוסייה מוחלשת ולעירייה אין עניין באוכלוסיות שאין להן קול תרתי משמע, בבקשה שהעירייה תטפל. בסוף זה אפילו ישתלם לה. למקום הזה יש את הפוטנציאל להפוך לאחד המקומות המעניינים והמגניבים בתל אביב. אפילו את המבנה, שנחשב למכוער במבני תל אביב, עם השקעה נכונה אפשר לממש את הפוטנציאל הברוטליסטי שלו ולהפוך אותו למעניין ומרשים. קצת אלתור, עיצוב וארכיטקטורה חכמות, וזו תהיה פנינה.

אפשר לעשות מזה משהו. התחנה המרכזית בתל אביב (צילום: Spiroview inc/שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כשהיינו בעיצומה של המלחמה שכחתי בכלל למה אני כאן, למה פעם אהבתי את המקום הזה בכלל, מה לי ולמי שחיים כאן ואיזה שפה משותפת יש לי ו"להם". בדרך כלל המוזיקה שאני שומעת היא רוק, אינדי, היפ הופ ו-rnb, ואז התחילו טיפין טיפין להישמע שירים ישראלים של פעם, מימים שבהם הכל היה תמים יותר, עד לשיא: "שיר לשלום", שלא שמעתי שנים על גבי שנים ושכחתי את קיומו, ופתאום שוב הרגשתי את השייכות את המשהו הזה של פעם שאהבתי במקום הזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"נדודים" של הסופרת אולגה טוקרצ'וק– שלמרות הרצון העז לברוח בלי אפילו לדעת לאן, השאירה אותי כאן ואפשרה לי לנדוד תוך כדי קריאה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ולהתנדב ולסייע ליצורים הכי אומללים על כדור הארץ: החיות המדהימות שבני האדם מגדלים על מנת לאכול, ללבוש ולקחת להם את החלב שבו הם מניקים את הצאצאים, שנשלחים עוד כתינוקות לשחיטה. ובמיוחד ל"חוות החופש"שמצליחה להציל את חלקם מהגורל האכזר, וכשמתנדבים שם אפשר לחבק תרנגולי הודו שהם הכי הכי רגישים ומתוקים, להסתלבט עם החזירים המקסימים ולנשק פרות על המצח ולהתבונן בעיניים הכל כך חכמות ורגישות שלהם ולהרגיש שמותר לבכות איתן על הכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חיים חננאל. הוא צייר והוא חדש בתל אביב, וכשמסתכלים על העבודות שלו רוצים שוב להתחבק ולאהוב, כי עוד יש כאלה ששווה להמשיך להתקיים במחיצתם.

חיים חננאל, סלון כנפיים לאמנות

מה יהיה?
יהיה טוב.לאחרונה שמעתי בכמה הזדמנויות את המשפט "אופטימיות כבחירה מוסרית", ואכן מדובר בבחירה מוסרית נעלה נעלה, כי באמצעותה נוכל להציל הרבה שאיבדו את הרצון להמשיך.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית רדיקל
• שכונת נגה
• גלריות
• משק ברזילי
• אנסטסיה
• שכונת שפירא
• תחנה מרכזית תל אביב

קוראי המדור "העיר שלי" בוודאי כבר מכירים את זה: מדי יום אנחנו שואלים את תושבי העיר מהו המקום או התופעה הכי לא-אהובים עליהם בעיר, והתשובה הפופולרית ביותר, ברוב מכריע ומוחץ, היא ההזנחה של דרום העיר – ובעיקר נווה שאנן ושכונת שפירא – ונפילתן לידי כנופיות פשע, סוחרי סמים, עסקים בלתי חוקיים וקורבנות זנות. בעיריית תל אביב-יפו החליטו סוף סוף לעשות מעשה, ויצאו למבצע בן חודשיים במטרה להגביר את תחושת הביטחון האישי ולשפר את איכות החיים של תושבי השכונות.

אתמול (ראשון, 14.9) ביצעה העירייה פעילות אכיפה רחבת היקף לחיזוק המשילות ושיפור איכות החיים בשכונות נווה שאנן ושפירא. זהו המשך למבצע שהחל ביום שלישי האחרון (9.9), בשיתוף משטרת ישראל ובהובלת אגף סל"ע – סיירת הביטחון העירונית, המתמקד בהתמודדות עם תופעות פשיעה, שימוש בסמים, עסקים בלתי חוקיים והזנחה סביבתית.

קצת סדר שיהיה פה. עובדי עירייה מנקים את נווה שאנן (צילום: דניאל מנובלה)

המבצע יימשך כחודשיים, כאמור, ויכלול פעולות אכיפה מרוכזות פעמיים בשבוע, בשיתוף כלל יחידות העירייה: חטיבת התפעול (אגף הפיקוח ושיפור פני העיר), מינהל שירותים חברתיים, מינהל קהילה, מינהל החינוך, מינהל הנדסה, מינהל בת"ש ועוד. במהלך הפעילות שהתקיימה בימים שלישי ורביעי בשבוע שעבר, הוגשו כ־85 דוחות בגין נסיעה בניגוד לחוק בכלים דו-גלגליים, כ־10 דוחות אשפה, 3 דוחות שימור רחובות, 8 דרישות לניקוי חזיתות וחצרות, וכן תביעה בגין ניהול עסק ללא רישיון. בנוסף נרשמו כ־90 דוחות חניה.

>> געגוע בבטן: 20 מסעדות אדירות שנסגרו בשנת תשפ"ה
>> תכלה תשפ"ה וקללותיה: סיכום שנת דעיכה בתרבות הישראלית

פקח, רק חניתי פה לרגע. עובדי עירייה מנקים את נווה שאנן (צילום: דניאל מנובלה)

עוד במהלך המבצע טיפלה יחידת סל״ע בכ־100 אירועים בשטח, הסיירת הירוקה טיפלה בכ־10 מוקדי פינוי וניקיון, אגף התברואה הפעיל שני צוותי ניקיון ברחובות, בדגש על רחוב החנוכיה, ומינהל השירותים החברתיים העניק טיפול וסיוע לשני דרי רחוב. יעדיו המרכזיים של המבצע, על פי העירייה, היא צמצום תופעות השימוש בסמים ברחוב ב-50 אחוז, סגירת עסקים הפועלים בניגוד לרישיון, טיפול יסודי בגינות משחקים, תאורת רחוב, מדרכות וריהוט עירוני, פינוי גרוטאות, הדברה וניקיון יסודי של הרחובות, אכיפה נגד כלים דו-גלגליים וחריגות בניה, חיזוק הקשר עם הקהילה והרחבת המענה לאוכלוסיות חדשות. לא מעט עבודה לחודשיים.

השאלה הגדולה היא האם מעבר למבצע הנקודתי הזה, תשנה העירייה את מדיניותה ותתעדף את אזורי השכונות גם בעוד חודשיים, או שמדובר במבצע קוסמטי שנועד להרגיע את הרוחות בשכונות ובעוד חצי שנה נמצא את עצמנו שוב פחות או יותר באותו מקום. נעקוב.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• פשיעה
• נווה שאנן
• שכונת שפירא

עדה רגימוב היא נגנית נבל – כן, בדיוק הכלי השמיימי שאתם חושבים עליו – שמנגנת בין היתר עם תזמורת המהפכה ותזמורת ארמון בזמן. השבוע היא תשתתף בפסטיבל ותחרות הנבל הישראלית החמישית ע"ש יוסי פרוסט (לגמרי דבר שידעתם שמתקיים בעיר), שתתרחש במרכז המוזיקה ת"א (שארית ישראל 10, בגינה ליד בלומפילד) ביום רביעי-חמישי, ה-27-28.8. כאן תמצאועוד פרטים וכרטיסים.
>>קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה. העיר של רם אוריון

1. גינת נילי, פארק החורשות והמעבר ביניהן

מאז שנהייתי אמא יש לי הערכה מחודשת לגינות ופארקים, במיוחד כאלה שיש בהן אווירה רגועה ונעימה, ושילוב טוב בין אור וצל, ובין מרחבי דשא פתוחים ומתקנים מגודרים. אם אתם בחברת פעוט אני ממליצה להיכנס לגינת נילי מכיוון קיבוץ גלויות, לעבור בין המתקנים לכיוון רחבת הדשא, ולהמשיך עם העגלה למנהרה הקטנה שמובילה לפארק החורשות. המנהרה היא מקום טוב למחוא כפיים או לצעוק צעקות קטנות כי יש הד ממש מוצלח. כשהגעתם לפארק נצלו את ההזדמנות לקפוץ לראות טווסים בכנסיית פטרוס הקדוש, או להסתחבק עם דררות ומיינות ליד צמחייה ממש מגוונת ויפה. לפעמים המזל אפילו מזמן איזו דוכיפת.
דרך בן צבי 79, תל אביב

מקום טוב בדרום העיר. פארק החורשות המורחב (צילום: אילן ספירא)

2. האופרה הישראלית, תיאטרון הקאמרי, והמעבר ביניהם

מדובר בשני מוסדות תל אביביים ותיקים ומלאי הדר שהיו לי כמו בית שני בשנים האחרונות. האופרה היא הבית של התזמורת שאני חברה בה, תזמורת המהפכה, שגם משתתפת בהרבה הפקות בתיאטרון הקאמרי. אלה מוסדות מאוד שונים אחד מהשני, אבל בעיניי הם חולקים זה עם זה כבוד גדול לעשייה אמנותית, הרבה פתיחות מחשבתית ואווירה נעימה ומשפחתית. חוץ מזה, הם גם חולקים מסדרון. זה מעבר שגם בו אני מתגלגלת לא מעט, הפעם עם הנבל ולא עם העגלה, והאמת שלמרות הסבלות מדובר באחד הרגעים האהובים עליי ביום. מאוד נחמד לחלוף על פני כדורי דיסקו ענקיים, עצים בשלכת מספוג, עננים על חוטי ברזל ולהרגיש לרגע שיחסית, הנבל הכחול שלי הוא די נורמטיבי.
שדרות שאול המלך 19, תל אביב

הקאמרי (צילום: שאטרסטוק)

3. קח-תן שפירא (הפינה של קובי)

על רחוב מסילת ישרים נמצאת אחת הפינות המקסימות והמשמחות בעיר בעיניי. היא מנוהלת ביד רמה על ידי קובי אברהמי ואפשר להביא אליה (או לקחת ממנה) אוכל, ביגוד, כלים, צמחים וכל דבר אחר שאין (או יש) בו צורך. הכל חינם, ומעבר לאוצרות שאפשר למצוא שם, פשוט נעים אפילו לחלוף ליד, לגלגל שיחה קצרה ולמצוא את עצמך עם כיכר לחם משובחת ביד כי יש הרבה, וקובי התעקש.
מסילת העולים 63, תל אביב

הפינה הירוקה/ פינת הקח-ותן של איציק. (צילום: גוגל סטריט וויו)

4. ארמה תבלינים

חנות קטנה שאפשר למצוא בה כמעט כל תבלין. איציק הבעלים הוא איש אדיב וידען שיכול להגיד לך את סגולותיו של כל עשב וגרעין, ולרקוח לכל אחד קפה בדיוק לפי טעמו. בזכות איציק, אשתו סיגלית וסבא ציון הבית שלנו נהיה עמוס בתבלינים נהדרים והתחלנו להגיד משפטים כמו "זה טוב ללחץ דם, אבל שים במידה!". חוץ מזה, אנחנו גם קצת קהל שבוי, כי הקפה הקבוע אצלינו בבית הוא תערובת שרק איציק יודע להכין, ושהוא הבטיח לגלות לנו יום אחד, לקראת פרישה.
לוינסקי 51, תל אביב

5. גינת אמסטרדם

סבתא שלי גרה ברחוב יהושע בן-נון, ממש כמה צעדים מגינת אמסטרדם. כילדה היא הייתה עושה איתי את הטיול (שאז הרגיש מאוד משמעותי באורכו) מהבית שלה עד הנדנדות שנמצאו אז בעומק הגינה, והיינו מדברות כל הדרך על פרחים ולוויתנים. הרבה השתנה מאז, יש נדנדות חדשות וקרובות יותר, סבתא שלי תהיה בת 102 בסוף החודש, ועכשיו אני הולכת לגינת אמסטרדם איתה ועם הנין שלה, שבכלל לא אוהב להתנדנד.
אמסטרדם 3, תל אביב

הכניסה לגינת אמסטרדם. (צילום: גוגל סטריט וויו)

מקום לא אהוב בעיר:

ממש ליד הבית שלנו בשפירא נמצאת גינת סטרנסקי שברחוב בלבן. היא גינה קטנה ומקסימה, עם מעבר נסתר מהרחוב שזיכה אותה בכינוי "הגינה הסודית". כמו גינת אמסטרדם שבצפון הישן היא משרתת אנשים מכל הגילאים וגם בה יגדלו וישחקו דורות של משפחות. העניין הוא שהדמיון מנכיח ומעצים את ההבדל: בעוד שהגינות בצפון מנוקות לעיתים קרובות, הצמחייה מטופלת והמתקנים מתוחזקים, בדרום העיר ילדים מועדים על בלטות רופפות מזדקרות, מסתכנים בדריכה על שברי זכוכית ומוקפים בבדלי סיגריות. אני מייחלת ליום שבו יהיו דאגה ותחזוק שוויוניים בכל חלקי העיר.

גינת סטרנסקי. (צילום: גוגל סטריט וויו)

השאלון

1. אירוע תרבות שסידר את הראש או פתח את הלב
המופע "אדבר איתך" של תזמורת המהפכה הוא בכנות אירוע התרבות שהכי ניחם ומילא אותי בתקופה הזאת. זה מופע שבו הזמרים המדהימים נור דרוויש, אכרם עודה, תמר שאוקי ובר צברי שרים שירי אהבה ידועים בערבית ובעברית, אבל כל שיר מתורגם לשפה השנייה. לאחרונה עשינו גרסה חינוכית של המופע שבה ניגנו עם מוזיקאים צעירים תלמידי תיכון ובפני תלמידי בתי ספר יהודים וערבים בחיפה וביפו. לראות את כל הילדים מרימים פנסים בפלאפונים ל"הכניסיני תחת כנפך" בערבית ושרים את כל המילים המתורגמות של "אנא לחביבי" בעברית היה מרגש בצורה שקשה להסביר. לדעתי רובינו תרגלנו נגינה דרך דמעות באותו יום.

המופע אדבר איתך של "תזמורת המהפכה". (צילום: שמחה ברבירו)

2. יצירה שנתנה כח או תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה
כבר כמה חודשים שהשיר Lovelovelove של Flea מתנגן לי בראש בלופים. יש שם איזה שילוב ממש משונה בין ניהיליזם ושוויון נפש לבין אהבת אדם ועולם שגורם לי לחשוב שאולי בסוף הם די הולכים ביחד. בכל אופן, השיר הזה תמיד נותן לדפנות של הלב שלי דחיפות קטנות של הרחבה.

3. ארגון או מטרה שממליצה לתרום או להתנדב אליהם
נשים עושות שלוםהיא תנועה שמעוררת בי תקווה כי חברות בה נשים מכל קצוות החברה הישראלית, עם מגוון של דעות והשקפות עולם, שלכולן משותפת האמונה שיכול להיות פה יותר טוב. אפשר לתרום, לבוא לועידות שלום או לחתום ולתמוך ביוזמות שהן מעלות. בשבילי זו גם דרך לכבד את זכרה של ויויאן סילבר, ממקימות הארגון, שנרצחה ב 7 באוקטובר.

4. תל אביב-יפואיות שהכי צריך להרים להן כרגע
מאיה פרץ ונועה סומר כהן שהקימו את מחאת העגלות, שאיפשרה לאימהות לצאת ולמחות יחד עם התינוקות והפעוטות בשעות מאפשרות, ולהגיד כמה שיותר במרחב הציבורי שצריך להחזיר את כל החטופים עכשיו, ולסיים את המלחמה האיומה הזאת. המחאה גדלה מאז והמון נשים הצטרפו לעמדות הארגון, ובעצם הייתי רוצה להרים לכל אחת מהן – ענבל, וואי-לם, עדי, דנה, טליה, ולריה, רונה, גל, נופר, תמר, נוהר, נועה, רעות, תהילה ושחר.

מחאת האימהות והעגלות בכיכר החטופים הבוקר, 17.8.25 (צילום: ליאור רוטשטיין)

5. מה יהיה?
אני לא יודעת. אני ממש ממש מנסה להאמין בטוב ובאנשים ובנו כחברה. זה קשה, כי אין כל כך אופק נראה לעין, אבל אם ננסה מאוד, גם להאמין בטוב וגם לפעול לטוב, נראה לי שיש לנו לפחות סיכוי.

• העיר שלי
• תזמורת המהפכה
• שכונת שפירא
• בית האופרה
• מוזיקאים ישראלים

איתמר שמשוני הוא אמן, גר בשכונת שפירא, נשוי לדאנה, אבא של מיכאל ואוריה, ובשנים האחרונות יוצרהמיזם האמנותי-קהילתי-סביבתי "עיר מפעל", שייפתח הקיץ לציבור הרחב לשלושה שבועות במוזיאון תל אביב החל מיום חמישי הקרוב (7.8); הפרויקט "עיר מפעל:ייצור מחדש" נפתח זו הפעם השלישית, לאחר שהוצג במוזיאון בת ים ובפסטיבל ישראל בירושלים. הטוויסט בעלילה הוא שהקהל הוא היוצר במפעל, והכוונה היא לייצר מאות פסלים חדשים מצעצועים ישנים ומקולקלים.
בחודשים האחרונים אסף צוות עיר מפעל אלפי צעצועים ישנים בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב -יפו, בין השאר ממרכזים קהילתיים, גנים ובתי ספר בכל רחבי העיר. שמשוני מוביל את הפרויקט השאפתני הזה עם מנהלת הפרויקט אליש, אבי, נור וצוות המוזיאון: רוני מעיין ורונילי, ואם להסתמך על המשמרות הקודמות במפעל –זה הולך להיות כיף גדול. כל הפרטים כאן.

איך מחברים אנשים באמצעות צעצועים שבורים ואמנות. איתמר שמשוני (צילום: עוז מועלם)

1. מוזיאון תל אביב

מקום שתמיד מלווה אותי מאז שאני ילד, זוכר במיוחד את התערוכה של קית' הרינג שהשפיעה עליי. ועכשיו בימים אלה כשאנחנו עובדים על "עיר מפעל" במוזיאון תל אביב ,אני מתרגש מאוד ונפעם מתערוכות מרגשות ונוגעות שמייצרות איזה אי של דמיון וכישרון, כשבחוץ הכל סוער ומורכב. מרגש להיות חלק מהאי הזה בקיץ הזה.
שאול המלך 29 תל אביב

אי של שקט. מוזיאון תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

2. קפה שפירא

המקום ששינה את שכונת שפירא, עם יונתן ברגמן האגדי שהרים פה חתיכת מקום עם תוכן מרגש. השנה גם הרמנוקמפיין תושבים להצלת הקפהשהיה מאוד מוצלח והזכיר לכולנו איזה כיף לנו פה בשכונה עם הקפה הזה.
רלב"ג 15 תל אביב

קפה שעשה שכונה. קפה שפירא (צילום: יונתן ברגמן)

3. שכונתי שפירא

בית הספר שלנו, שהילדים שלנו כל בוקר רצים אליו. מקום שצומח בקצב מרגש בהובלת שחר המנהל וצוות מדהים שלוקח את הילדים והילדות למסע קסום שכבר קורה שש שנים! אני רק מקווה שהעירייה תבין שבית הספר הזה צריך מקום לצמוח בו.
דה מודינה 24 תל אביב

שבועות בשכונתי שפירא (צילום: פייסבוק/בית הספר השכונתי שפירא)

4. היכל מנורה

המקום שבו ביליתי הרבה מאוד מזמני בתור ילד שבא לראות כדורסל, אגדות כדורסל, ימי חמישי, אווירה שרק מכבי בארץ יודעת להביא לעיר תל אביב ולמדינה.
יגאל אלון 51 תל אביב

אגדות שהיו באמת. היכל מנורה מבטחים (צילום: shutterstock)

5. בויוס הבורקס של אבא

זה המקום הכי טעים לאכול בו בורקס, אכילה רגשית מפנקת ומנחמת.
צ'לנוב 23 תל אביב

גריל-בר אותנטי וגעגוע לישראל נעימה יותר // העיר של מלווין מוריס
>> תל אביב כולה בכדור בדולח ויער לפוקימונים // העיר של רחלי רוטנר

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית. אני ומשפחתי גרים ממש קרוב אליה ואין ספק שזה אחד המקומות הכי דוחים בארץ. לא נתפס שהדבר הזה נמצא פה בעיר תל אביב. אנחנו שנים נאבקים על זיהום האוויר, הפשע, הסמים ההזנחה הפושעת. חולמים על עתיד יותר טוב למקום הזה.

אחד המקומות הדוחים בארץ. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז תחילת המלחמה הייתי רק בשתי הופעות ושתיהן היו של הדג נחש שתמיד תמיד מעיפים לי את הלב והראש. הופעה אחת הייתה גם עם יוסי פיין האגדי, שזה בכלל תופעה חסרת גיל ומעצורים. מומלץ ללכת לדג, מרשם בטוח לניקוי הראש והטענה מחדש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מתחילת המלחמה, כשהתחלנו סבב גדול של סדנאות עיר מפעל עם צוות שלם תחת הניהול של אליש בן טל, התנגן לנו בפלייליסט השיר Lean On Me של Bill Withers. זה השיר שמבחינתי מספר את הסיפור של אלה שתמכו, תומכים, ועובדים עם נפגעי נפגעות המלחמה הזאת ,שלצערי לא נגמרת. השיר הזה גם מדי פעם הזכיר לי מה אני אמור לעשות עכשיו.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לצערנו המבחר הוא רב, אבל בעיניי קודם כל להיות עם משפחות החטופים. הרמתי השנה שני בלוני צפלין ענקיים שקוראים לשחרור החטופים, ורק לראות את התגובות של משפחות החטופים היה שווה הכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שהכי צריך הרמה, זה חבר טוב ושכן שקוראים לו מאיר אליאל רבינוביץ, שהקים עם מוטי כץ את דרום תל אביב בקריז ונלחם בחירוף נפש למען דרום תל אביב בבתי משפט וברחובות. הלוואי שיהיו עוד כאלה!

מה יהיה?
כולם יחזרו הביתה, נשקם, נזרע, נעזור למי שצריך בצפון ובדרום, ובעיקר נלמד לחיות ביחד ולקוות ביחד שהפוליטיקאים קודם כל ידאגו לנו ולא לעצמם. והעיקר לא לאבד את התקווה.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• אמנות ישראלית
• היכל מנורה
• שכונת שפירא
• קפה שפירא
• הבורקס של אבא
• תחנה מרכזית תל אביב