Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
כשאפשר להזכיר סדרת אקשן (!) ישראלית בנשימה אחת לצד סדרות שהופקו בהוליווד, ניתן גם לומר בלב שלם שהמהלך של הפיכת הטלוויזיה הישראלית ממביכה למצליחה הושלם.
הציבה רף חדש בטלוויזיה הישראלית. מתוך "כפולים" (צילום מסך)
"פארגו"
"בלש אמיתי", את רושמת? ככה עושים עונה שנייה לסדרת אנתולוגיה: שומרים על כללי המשחק שהפכו את העונה הראשונה ללהיט, אבל גם לא מהססים לשבור אותם אם זה משרת את היצירה.
"סאות'פארק"
מעטות הן הסדרות ששורדות 19 עונות ונשארות רלוונטיות, לא כל שכן להתחדש, לשנות מבנה ולחזור להיות הסדרה הכי נושכת בטלוויזיה (גם אם מדובר בשיניים תותבות).
"התסריטאי"
מזל שסייד קשוע התחבב על הצופים ב"עבודה ערבית", אחרת לא היה מתאפשר לו להציג את היצירה החשופה, הכנה והמורכבת הזו. לפעמים משתלם לשחק את המשחק.
יוסף סווייד נותן עבודה. מתוך "התסריטאי" (צילום מסך)
"Master of None“
הסדרה של עזיז אנסארי הציפה נושאים חשובים (פמיניזם, ייצוג מיעוטים) מבלי להרגיש לרגע כבדה או מטיפנית, בעיקר בזכות העובדה שעמוק בפנים היא בכלל קומדיה רומנטית.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין ידידים: יוצרת "מרושעים" לא מפחדת לרדת על קולגות
ג'ולי קלאוזנר, יוצרת הקומדיה החדשה "מרושעים", שוברת את הטאבו מס' 1 של עולם הבידור: היא מרשה לעצמה לשרוף גשרים ולרדת על קולגות, גם אם יהיה לזה מחיר. ריאיון
הפרק הראשון של "מרושעים" (התרגום העברי הלא מדויק ל"Difficult People", הפקת המקור של ספקית התוכן Hulu שנוחתת החודש בסלקום טי.וי) נפתח בציוץ שמשגרת לחלל הטוויטר הדמות הראשית ג'ולי קסנר, בגילומה של יוצרת הסדרה ג'ולי קלאוזנר: "אני לא יכולה לחכות עד שבלו אייבי תהיה מבוגרת מספיק כדי שר' קלי יוכל להשתין עליה".
למאותגרי הרפרנסים התרבותיים – בלו אייבי היא בתם בת ה־4 של ביונסה וג'יי זי, והזמר ר' קלי הסתבך עם החוק לא פעם בגלל חיבתו לקטינות, כולל שמועות על קלטת סקס שבה הוא משתין על נערה בגיל חטיבת הביניים. ג'ולי הדמות אמנם מוחקת בסופו של דבר את הציוץ לאחר שהיא מקבלת תגובות נאצה וירטואליות, אבל הבדיחה מבהירה שקלאוזנר בת ה־37 כלל לא מתכוונת להתחנף לאף אחד. "אני מעריכה את זה שאת חושבת שזה אמיץ", היא אומרת בשיחת טלפון מניו יורק. "אנשים אחרים יגידו שאני חסרת אחריות ושורפת גשרים, אבל אין לי מה להפסיד".
[tmwdfpad]כשהיא אומרת שאין לה מה להפסיד, קלאוזנר מתכוונת לכך שהיא עברה דרך ארוכה בטרם הגשימה את החלום וקיבלה סדרה משלה. היא קומיקאית שכותבת יותר מעשור, ומאחוריה רזומה עשיר של כתיבה לתוכניות קומיות, כתיבה על טלוויזיה במגזינים אינטרנטיים נחשבים וגם שני ספרים. "מרושעים" היא סיפור על קומיקאית שכולם מסביבה מצליחים ורק היא נשארת במקום. ה"מרושע" השני הוא הקומיקאי בילי אייכנר, שמגלם גם הוא מעין גרסה פיקטיבית של עצמו. יחד הם מכלים את זמנם בהתמרמרות על הקריירות המקרטעות שלהם, עוקצים כוכבי מיינסטרים למיניהם או סתם עוסקים במיזנתרופיה יומיומית. אבל הקורבן החביב על קלאוזנר הוא הקומיקאית והמגישה צ'לסי הנדלר.
לא מצנזרת. ג'ולי קלאוזנר ב"מרושעים"
היא חברה שלך ובגלל זה את מרשה לעצמך לרדת עליה, או שאת באמת חושבת שהיא לא מצחיקה? "היא לא חברה שלי. יכול להיות שיש הזדמנויות שאני מחמיצה כשאני צוחקת על אנשים אחרים, אבל אני רק מתחילה, רוב האנשים לא יודעים מי אני, ואני חושבת שמה שאנשים אוהבים בי – טוב, חלקם – זה שאני מאוד כנה. אני לא אגיד שאנשים מסוימים הם מצחיקים אם הם לא מצחיקים, רק בשביל שהם ייתנו לי הזדמנות, כי היו להם המון צ'אנסים לתת לי הזדמנות והם לא עשו את זה! אני לא רוצה להציג את עצמי לעולם בתור מישהי שמוכנה ללכת על בטוח ולהתחנף לאנשים שאני חושבת שיעזרו לי. אני מעדיפה להביא את מה שאני חושבת שאחרים לא יכולים – כנות אמיתית ודרך מיוחדת לראות את העולם. זה אומר גם להתעלם מהאינסטינקט שלי לצנזר את עצמי, וכך להוציא החוצה משהו מקורי. אולי זו לא הדרך האידיאלית, אבל שאר הדרכים לא עבדו בשבילי. יש מספיק אנשים שנחמדים לאחרים. אני חושבת שאנשים מקבלים קתרזיס מלראות מישהו שמוכן לזרוק את עצמו תחת גלגלי האוטובוס".
את חושבת שזה מפני שאת בסביבה כבר זמן מה ואת פשוט לא מפחדת יותר? את כבר לא בת 25. "בהחלט. הלכתי על בטוח בשנות ה־20 ובתחילת שנות ה־30 שלי, וזה לא ממש עזר לי. אני חושבת שכתבתי דברים שחשבתי שאנשים אחרים רוצים במקום מה שאני רציתי לכתוב, וזה אף פעם לא הוביל אותי למקום שרציתי להיות בו. כשהתחלתי לכתוב את האמת המכוערת לגבי עצמי ולגבי העולם שסביבי, פתאום הגיבו לאותנטיות הזאת".
אם "לואי" הרגיל אותנו לראות בדור החדש של הקומיקאים אנשים שיש להם אמירות פילוסופיות עמוקות על העולם (ועזיז אנסרי המשיך את דרכו, גם אם באופן קליל יותר, ב"Master of None"), ב"מרושעים" לא תראו רגעים כאלה. כשקלאוזנר אומרת שהיא מעמידה את הכנות שלה מעל הכל, היא באמת מתכוונת לכך, והעולם שהיא מציירת הוא העולם האמיתי, לטוב ולרע.
"מרושעים" היא ללא ספק הייצוג הכי ריאליסטי שיש כיום לדרך שבה קומיקאים וכותבים באמת מדברים. למעשה, כל האנשים שמקיפים אותי הם בדיוק כמו ג'ולי ובילי. "קודם כל, אני מצטערת לשמוע, תנחומיי! כשכתבתי את הסדרה רציתי שאנשים יראו כמה קומיקאים אינם מאושרים. אני גם חושבת שזה נחמד לראות אנשים מרירים בוחרים לא להילחם בזה אלא לאמץ את זה. הם לא מעוררים סימפטיה, אבל העובדה שהם מצחיקים גורמת לאנשים לחבב אותם. אני גם חושבת שהנרגנות שלהם מאוד קתרטית עבור אנשים, בייחוד בתקופה הזאת, באווירה של הרצינות ושל הפוליטיקלי קורקט. אני חושבת שזה נהדר שהדור שלנו רגיש יותר לסוגיות חברתיות, אבל זו לא בהכרח הדרך להגיע לקומדיה טובה".
לג'ולי הדמות אכפת מאוד ממה שאנשים כותבים עליה ברשת. גם לך? "כן, בהחלט. אני חושבת שלכל הקומיקאים אכפת מאוד איך תופסים אותם. יש דיכוטומיה קבועה שכל אדם יצירתי צריך להיאבק איתה – בין הרצון לספר את האמת לבין הרצון להיות נאהב. אי אפשר לקבל את שניהם, אבל משום מה בכל פעם שמזכירים לנו את זה, זה שוק לאגו. אנחנו גם קוללנו ביכולת לזכור כל דבר לא אדיב שנאמר עלינו ומעט מאוד מהמחמאות. כולם יודעים לצטט מילה במילה ביקורת רעה, אבל אנחנו לא זוכרים את הטובות".
וזה גורם לך לפקפק בעצמך? "כן, אבל בסופו של דבר אני חכמה מספיק בשביל לדעת מתי אני צודקת ואנשים אחרים טועים, פשוט לוקח קצת זמן לאגו שלי להדביק את הפער עם המוח שלי. ג'ולי ובילי, לעומת זאת, מאוד בטוחים בעצמם. הם לא חושבים שהכישלונות הם באשמתם, רק העולם מסביבם שאשם. אם העולם רק היה מכיר בכך שהם גאונים הם היו שמחים יותר".
הרגשת ככה לפני שהתחלת להצליח? שאנשים פשוט לא הבינו עדיין שאת גאונה? "בהחלט! אני לא חושבת שהסדרה הייתה קולעת כמו שהיא, אילולא הייתה מבוססת על אמת. היא בהחלט נובעת מהסיפור האמיתי שלי ושל הצמיחה שלי בעולם הקומדיה. ראיתי את כל מי שמסביבי מקבל הכרה ומצליח, והתחושה שלי הייתה 'היי, מתי יהיה תורי? האנשים האלה מטומטמים!'. לא לקחתי אחריות ולא בדקתי עם עצמי מה אני עושה שאולי לא עוזר לי להתקדם".
לגמרי הגיע תורה. ג'ולי קלאוזנר ב"מרושעים"
מי שללא ספק גונבת את ההצגה בסדרה היא הקומיקאית הוותיקה אנדריאה מרטין, שמגלמת את מרילין, אמה של ג'ולי – פסיכולוגית ניו יורקית עשירה ומצליחה שלא מבינה למה בתה בחרה במקצוע כל כך קשה ובעיקר – למה היא לא מצליחה. בפרק הראשון היא קוראת כתבה על לינה דנהאם ואומרת לג'ולי: "היא מאוד מצליחה, והיא יותר צעירה ממך! לפי הכתבה הזאת, זה זמן מצוין לנשים בקומדיה". גלגול העיניים שג'ולי מחזירה לה נוגע אמנם לעובדה שהתקופה המצוינת הזאת ככל הנראה פסחה עליה והיא לא זקוקה לתזכורת, אבל הוא מכיל בתוכו גם ביקורת של קלאוזנר כלפי ההתייחסות ל"קומדיה נשית". "מרושעים" היא לא קומדיה נשית במהותה, וההצגה שלה את הטבע האנושי גרמה לכמה מבקרים להשוות אותה ל"סיינפלד" – חלומו הרטוב של כל קומיקאי.
"אני חושבת שאחד הדברים הנהדרים שאפשר לעשות עבור אמנית הוא להשוות אותה לאמן, לגבר", אומרת קלאוזנר. "כי אז אומרים בעצם שהיא אמנית, לא רק אישה. ברגע שמדגישים שמישהי אישה זה קצת כמו לשים עליה תו נכה. כש'מסיבת רווקות' יצא, כמה זרים מוחלטים כתבו לי בטוויטר 'מזל טוב', והייתי כזה 'אין לי שום קשר לסרט הזה! זו תקופה טובה לנשים בקומדיה? ספרו את זה לחשבון הבנק שלי'".
מרושעים זמינה לצפייה בסלקום טי.וי החל מה־28.12
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רחלי רוטנר, עיתונאית באתר וואלה, פירטה השבוע בסטטוס פייסבוק השתלשלות עניינים שבמהלכה עברה הטרדה מינית מילולית על ידי ח״כ ינון מגל במסיבת הפרידה לסיום תפקידו, כשהיגר מהתקשורת לפוליטיקה. הוא מיהר לפרסם התנצלות ולא הכחיש את הדברים. שעות אחרי פרסום הסטטוס של רוטנר צפו עדויות נוספות, חלקן מציגות מעשים חמורים יותר מהתבטאויות מילוליות. מגל לא התייחס אליהן.
מגל היה גם הבוס שלי ונשארנו מיודדים גם אחרי שהצטרף למפלגת ימין מופרעת. למה לא בעצם? ההשתייכות הפוליטית שלו, הזויה ככל שתהיה, לא העידה על אופיו הנעים והצ׳ארמרי. יצא לנו להיפגש, לפטפט בטלפון ולהסתמס על ענייני חקיקה הקשורים לקנאביס ולהחליף עקיצות בטוויטר בנוגע לכל השאר.
בהבנה שלי ושל חבריי הקרובים לא מדברים ככה לנשים, בטח שלא נוגעים ללא רשות. אבל לא לכולם זה ברור – טוקבקים נוסח ״מה את עושה עניין? צוחקים איתך, רק באים להחמיא״ לא היו חריגים בתגובות לידיעות על התלונות. האם מגל פעל בחוסר רגישות? ברור! חוסר הבנה? כנראה; האם הוא הבין שבאקטים האלה יש הטרדה בוטה? אני רוצה להאמין שלא, אבל אין בכך הסרת אחריות ממנו, אלא רק השלמה עם העובדה שגם רגע לפני שנת 2016, התבטאויות מזעזעות כאלה עדיין לא הוקעו לחלוטין ונמצאות בטווח של נורמה תרבותית מעוותת שטבועה עמוק בדפוסי התנהגות של גברים רבים מדי.
בפרק ״ליידיז אנד ג׳נלטמן״ של סדרת המופת ״Master of None״ שיצר עזיז אנסרי עבור נטפליקס, יש סצנת פתיחה מציאותית ומדויקת להחריד: בקאטים חדים ומהירים מוצגים שני גברים בדרכם הביתה אחרי בילוי – הם שמחים, נינוחים ומצחקקים; במקביל מוצגת אישה בסיטואציה זהה, גם היא צועדת לביתה. היא מפוחדת, מביטה לאחור, חוששת מכל גבר שהולך לצדה, מכינה את החיוג המקוצר בטלפון. ואכן, גבר קריפ עוקב אחריה ודופק על דלת הדירה שלה בפראות. בבוקר היא מספרת על זה לחברים כעל מקרה אחד מני רבים, ולחלקם נופל האסימון.
אני חושש שאין גבר שלא פישל וסיפר בדיחה שלא מתאימה לזמן, למקום ולמעמד. הבעיה היא שעבורנו זה עניין חולף ורגעי, בעוד שעבור הנשים שאליהן כוונו הדברים, מדובר בעוד חלק לערימה של טראומות והטרדות. האחריות שלנו כגברים שאוהבים ומכבדים נשים, לא משנה איפה ובאיזה תפקיד, היא להפעיל את שיקול הדעת הזה, לא כדי לשמור על התחת שלנו אלא כדי להגן על התחת שלהן – כי יש רבים אחרים שלא עושים זאת, חלק בזדון וחלק מחוסר מודעות. יש שכבה עבה של מציאות שאנחנו מפספסים והיא מורכבת מהטרדות, חרדה וחוסר נעימות.
להכיר במציאות זו התחלה, צריך גם לשנות אותה. יגידו לנו שאנחנו פוריטנים, שאנחנו עמוק מדי בזוגיות שהשכיחה מאיתנו איך ליהנות ושהראש שלנו נאכל על ידי פמיניסטיות. ההפך, אנחנו לא רוצים סביבה סטרילית וא־מינית, אבל השחרור יבוא ונוכל לדבר מלוכלך כשנשים ירגישו בטוחות בכל מקום, לא משנה אם זה ברחוב, במועדון או בעבודה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הלב הטוב והחם של "Master of None" – הקומדיה החדשה שעזיז אנסרי יצר עבור נטפליקס – גלוי מהפרק הראשון שלה. זה עשוי לבלבל את הצופים המזהים את אנסרי עם הדמויות האנרגטיות והחלקלקות שאותן גילם בראשית דרכו (רנדי ב"אנשים מצחיקים" של ג'אד אפאטו או טום ב"מחלקת גנים ונוף"), אבל לא יפתיע כלל את הצופים שמכירים את האבולוציה של אנסרי כיוצר וקומיקאי (ספיישל הסטנד־אפ האחרון שלו, "לייב במדיסון סקוור גרדן", עוסק באופן אובססיבי ברגשות ובמערכות יחסים בעולם המודרני). אנסרי הוא־הוא הגבר החדש: החרמנות שלו היא יותר הפרעת קשב ו־FOMO מאשר דחף לטרוף ולכבוש, הטון שלו מזגזג בין קניה ווסט ללארי דיוויד, הערכים שלו הם גמישים אבל גם יש לו מצפן מוסרי חזק.
"Master of None" היא קומדיה ניו יורקית טיפוסית: עכשווית, מהירה ומעודכנת – כמו שהקומדיות של וודי אלן (שלהן היא חבה חוב גדול ומובהק) היו בשנות ה־70 וכמו ש"ברוד סיטי", "בנות" ו"לואי" הן היום. אבל הטון של הסדרה של אנסרי שונה מכל אלו: הוא חף מהאנרכיזם של "ברוד סיטי" ומהנוירוזות של "בנות", ובראש ובראשונה – חף מהסוריאליזם של "לואי". ההשוואה ל"לואי" – שפרצה את הדרך לדור חדש של קומדיות אוטריות המובלות על ידי סטנדאפיסטים (בין היתר נמנות עמן "מארון" של מארק מארון, "Legit" של ג'ים ג'פריס, הסדרה החדשה של ג'ים גפיגן ואחרות) -בלתי נמנעת, ויש רושם שאנסרי מודע לכך היטב.
הפרק הראשון של "Master of None" משחק תדיר עם הציפיות של הצופה המורגל לכך שב"לואי" חוק מרפי הוא אלוהים: לאורך 30 דקות דב שאח (אנסרי) כמעט נקלע לכמה סיטואציות שב"לואי" היו מובאות עד לנקודת הקיצון (קונדום שנקרע, בייביסיטר לילד עם הרגל מגונה וילדה עם פה גדול) – אבל אנסרי לא מעוניין להתעלל בבן דמותו. במבט ראשון נדמה כי דב הוא בר מזל שהוא לא מסיים את הפרק בתחנת משטרה (או גרוע מכך), עד שנזכרים ש"Master of None" היא פשוט סדרה מציאותית – מבחינת העלילות שלה ומבחינת הדיאלוגים הקולחים והנעימים שלה – ובשנים האחרונות פשוט הרגילו אותנו לכך שדמויות קומיות נועדו לסבול למען ההנאה שלנו, אבל כאן זה בלתי אפשרי, כי לאנסרי יש יותר מדי אמפתיה לדמויות שלה. בבסיס זוהי קומדיה רומנטית גם כאשר היא לא עוסקת ביחסים בין גברים לנשים. הרומנטיקה שלה היא כלפי החיים – זו סדרה שלא מתביישת להיות סנטימנטלית, שמחה ואוהבת אדם, אבל יכולה להיות גם עוקצנית וחריפה כשצריך.
"Master of None" זורמת פרק אחר פרק בתבונה ובקלילות מנושא לנושא: אהבה, כסף, תעסוקה, מעמד, גזענות (הפרקים שבהם אנסרי מתעסק, כמעט לראשונה בקריירה הקומית שלו, עם שורשיו ההודיים, הם מהטובים ומעוררי המחשבה בעונה). 25 שנה לאחר "סיינפלד", שהבטיחה להיות "סדרה על כלום"; "Master of None", הבאה בנוף תרבותי שונה לחלוטין, היא סדרה על משהו. ב־2015 זהו אחד הדברים הכי חתרניים שאפשר לעשות בטלוויזיה.
השורה התחתונה:סדרה מסוג חדש לגמרי שמרגישה מוכרת לחלוטין
Master of None, Netflix
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![הציבה רף חדש בטלוויזיה הישראלית. מתוך "כפולים" (צילום מסך)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/כפולי2ם_wo_500_377.jpg "הציבה רף חדש בטלוויזיה הישראלית. מתוך "כפולים" (צילום מסך)")
![יוסף סווייד נותן עבודה. מתוך "התסריטאי" (צילום מסך)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/התסריטאי-P_wo_500_367.jpg "יוסף סווייד נותן עבודה. מתוך "התסריטאי" (צילום מסך)")
![לא מצנזרת. ג'ולי קלאוזנר ב"מרושעים"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/מרושעים_p_wo_500_333.jpg "לא מצנזרת. ג'ולי קלאוזנר ב"מרושעים"")
![לגמרי הגיע תורה. ג'ולי קלאוזנר ב"מרושעים"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/NUP_171194_14_resize_p_wo_500_333.jpg "לגמרי הגיע תורה. ג'ולי קלאוזנר ב"מרושעים"")
