Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אותנטי

כתבות
אירועים
עסקאות
פוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)

שכחו מהניינטיז: בתל אביב צומחת צ'יינה טאון חדשה ומצוינת

שכחו מהניינטיז: בתל אביב צומחת צ'יינה טאון חדשה ומצוינת

לא פחות מחמש מסעדות סיניות תקעו לאחרונה צ'ופסטיק נחוש בין הרחובות בן יהודה ובוגרשוב - והתרחקו עוד מהאגרול השמן והזרחני הזכור לרבים. האם תל אביב תכריז על הצ'יינה טאון העברית הראשונה? אהרוני אופטימי

פוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
פוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
30 במרץ 2016

כשמסעדת הדים סאם פוראמה נפתחה ברחוב בן יהודה בתל אביב לפני כשלוש שנים, כשסמוך לה כבר פעלו צ'יינה קורט, פקין דאק האוס ולונג סנג, זה היה רק עוד סימן לפריחתן של המסעדות הסיניות בתל אביב. כעת, עם פתיחתה הצפויה של הונג קונג דים סאם בחודש הבא, בדיוק באותו אזור, המתפרש על בן יהודה־אלנבי־בוגרשוב, האם נוכל להכריז סוף סוף על הצ'יינה טאון העברית הראשונה?

צ'יינה טאונס מעבר לים

בדיקת ההיתכנות של תרחיש כזה דורשת מבט טלסקופי אל מעבר לים, לארצות הברית, שבה יש את ריכוז הצ'יינה טאונז הגבוה בעולם. 40 אלף מסעדות סיניות פועלות בארצות הברית – יותר מכמות סניפי מקדונלדס, ברגר קינג וקנטאקי פרייד צ'יקן יחד. הסופרת, הבלוגרית וכתבת ה"ניו יורק טיימס" ג'ניפר 8 לי (8 נחשבת לספרת מזל בתרבות הסינית) חקרה את התופעה, ובמאמריה היא מסבירה שהמטבח הקרוי "סיני" בארצות הברית אינו אלא בן דוד רחוק של המטבח בסין. את מנת הצ'ופ סוי הפופולרית בארצות הברית למשל, לא תמצאו בשום מקום סין. פירוש הביטוי "צ'ופ סוי" הוא "שאריות", ומוזר שאמריקאים נכנסים למסעדה ומבקשים שאריות. גם אגרול שמנמן מטוגן, מהסוג שמוכר בארץ, אין להשיג בשום קנטון בסין, וכך גם מנות "סיניות" רבות נוספות הנפוצות במערב. אפילו עוגיות המזל לא מוכרות לסינים ומגיעות דווקא מיפן.

דים סאם בפוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
דים סאם בפוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
פוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
פוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)

לי מספרת שלמסעדות סיניות אמנם אין מטה מרכזי כמו לרשתות המזון המהיר, אבל הן מתנהלות באופן דומה לרשת, בגלל ספקים גדולים שמחלקים ציוד וחומרי גלם זהים לכולן. ד"ר רפי גרוסגליק מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת ברנדייס שבארצות הברית, שחקר את המטבח הסיני בישראל ובצפון אמריקה, מסכים. בריאיון טלפוני הסביר ד"ר גרוסגליק שמקבצי המסעדות הסיניות בארצות הברית שמכונים "צ'יינה טאון" נוצרו מסיבות פרקטיות, לצורך שינוע לוגיסטי של חומרי גלם ומוצרים למתחם אחד. "זה נוח וכלכלי יותר כשהן מקובצות יחד", הוא אומר. "אפשר לראות את המשאיות עם ארגזי העוף הקפוא אחרי טיגון עוצרות בנקודה אחת ופורקות את אותו עוף לכל המסעדות ברחוב. בארצות הברית הייתה קהילת הגירה גדולה ותשתית כלכלית שבנתה את השכונות האלה. הספקים המרכזיים דואגים גם לחומרי הגלם, לתפריטים ולעוגיות המזל, וההבדלים בין המסעדות האלה הם בניואנסים".

צ'יינה קורט (צילום: אנטולי מיכאלו)
צ'יינה קורט (צילום: אנטולי מיכאלו)

התהליך הזה, שבו מהגרים מתרכזים בשכונות משלהם ובהן מבשלים מטעמים מסורתיים מארץ המוצא, יצר מובלעות סיניות בערים רבות במערב. הצ'יינה טאון הגדולה ביותר בעולם היא בסן פרנסיסקו, שבה מתקיים מדי שנה מצעד ראש השנה הסיני הגדול בעולם. צ'יינה טאון מפורסמת נוספת נמצאת בלוס אנג'לס, ועליה עשה רומן פולנסקי את הסרט "צ'יינהטאון" שבו ג'ק ניקולסון מסתובב עם פלסטר על האף. ואי אפשר כמובן לחמוק מצ'יינה טאון שבמנהטן, שמתגאה בשלל מסעדות, בתי מרקחת עם תרופות סיניות ומגוון מרהיב של סחורות מותגים מזויפות. למעשה כמעט בכל מטרופולין יש שכונות סיניות שהן מוקד משיכה לתיירים ולמקומיים – החל מלונדון שבצ'יינה טאון שלה יש שוק סיני מפואר שבו אפשר לטעום ולגלות פירות אקזוטיים שלא הכרתם (אזהרת מסע לג'ק פרוט), דרך אמסטרדם שבה מקדשים בודהיסטיים עצומים שחולשים על רחוב שלם לצד המסעדות, עד פריז שבמרכז הצ'יינה טאון שלה מושלים המפעל והמזללה מלך הטופו.

סירקיס, אהרוני, בדש – סין בישראל, מאז ועד היום

ובחזרה לישראל, לשנות ה־80 של המאה הקודמת, שם מתחילה ההיסטוריה של המטבח הסיני המקומי. במאמר "אותנטי, ספידי והיברידי: האוכל הסיני והגלובליזציה התרבותית בישראל", שהתפרסם לאחרונה בכתב העת "מגמות", ד"ר גרוסגליק ופרופ' אור רם מאוניברסיטת בן גוריון סוקרים את גלגולו של המטבח הסיני בארץ. ד"ר גרוסגליק מצביע על שתי דמויות מרכזיות בקידומו: רות סירקיס, שהתוודעה למטעמי סין בצ'יינה טאון של בוסטון כששהתה שם בשנות ה־60 והוציאה ב־1979 את רב המכר "המטבח הסיני"; וישראל אהרוני, שפתח ב־1981 את מסעדת יין ינג בתל אביב אחרי שהתאהב באוכל סיני באמסטרדם ולמד לבשל אותו בטייוואן. ב־1985 הוציא אהרוני את "הבישול הסיני", ספרו הנמכר ביותר. באותן השנים פעלה בדיזנגוף מסעדת הסינית האדומה, ששרדה עד היום. "בשנות ה־80 מסעדות הסיניות הציגו אקזוטיות רחוקה: תפאורה שכללה פגודה וצבעים אדומים וכלי חרסינה", אומר גרוסגליק, "זה לא היה אפילו קרוב לסגנון הסיני האותנטי, אלא דימוי של תפיסה ישראלית את סין. באותה תקופה האוכל הסיני נחשב לחלק מתרבות של אנינות".

דווקא ביפני. ישראל אהרוני (צילום: חיים יוסף)
דווקא ביפני. ישראל אהרוני (צילום: חיים יוסף)

אהרוני – שלאחרונה חזר לפתוח מסעדות, אבל דווקא בסגנון יפני – נזכר בחיוך בשנות ה־80: "בזמנו נפתחו בארץ רק מסעדות סיניות, והיו עשרות כאלה. לא היו כאן מסעדות אתניות של אף לאום אחר – לא איטלקי, לא תאילנדי, בטח שלא וייטנאמי. אין לזה מקבילה עד היום". בשנות ה־80 ישראלים החלו לבקר בצ'יינה טאונס ברחבי העולם, ובשנות ה־90 – גם בסין עצמה, מה שגרם למסעדות הסיניות בארץ להיתפס כלא נאמנות למקור. בשנות ה־90 קם גם גל של רשתות של אוכל סיני מהיר ובהן יוסי פקין, צ'יינה טאון וסיני ספיד, שהתפלשו ברוטב אדום זרחני. איש העסקים משה בדש, שהיה הבעלים של מפעל נקניקים וחומוס תעשייתי בבני ברק, פתח את פיקנסין, רשת מעדניות ומזללות סיניות שמגישה הברקות מקומיות של תפוחי אדמה ועוף חמוץ מתוק. התפיסה של בדש הייתה מכירת כמויות גדולות של אוכל באחוזי רווח נמוכים. ההשלכות, כפי שד"ר גרוסגליק מתאר, היו מרחיקות לכת: "האוכל הסיני עבר אז תהליך של מקדונלדיזיציה, כולל ארוחות ילדים. האוכל הגלובלי והמקומי יצרו מאכלים היברידיים חדשים".

פקין דאק האוס (צילום: אנטולי מיכאלו)
פקין דאק האוס (צילום: אנטולי מיכאלו)

טרגדיה קולינרית

בסוף שנות ה־80 נתקל ד"ר גרוסגליק בבחור הונג קונגי בשם גאג' גים, שהגיע לארץ ופתח בבאר שבע מסעדה סינית. מהר מאוד הבין גים שהקהל לא מעוניין באוכל סיני אמיתי, אלא בחיקוי המוזר שמוקפץ בקניונים, וזה מה שהוא הגיש בסופו של דבר במסעדה שלו. "זה היה שלב שבו האוכל הסיני בארץ פנה רק למעמד הבינוני־נמוך", מנסה להסביר גרוסגליק את הטרגדיה הקולינרית הזאת. משיכה ורתיעה התפנית קרתה בשנות האלפיים, כשהאוכל הסיני הוקפץ חזרה למעמדו בזכות מסעדות פן־אסייתיות כגון ג'ירף וזוזוברה, שקיבלו רוח גבית מטירוף הדים סאם שאפף את תל אביב עם מקומות כמו דים סאם סטיישן, מסעדת הים הסיני ושלל המסעדות הסיניות שנפתחו באזור התחנה המרכזית החדשה ונתנו לרגע תחושה שאולי אשכרה תקום בעיר צ'יינה טאון ראויה.

מזכרת מהעבר. אגרול בפוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
מזכרת מהעבר. אגרול בפוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)

בימים ההם עבדו בארץ המוני פועלים סינים, בעיקר בענף הבנייה, ושוטטו בנווה שאנן בסופי שבוע. באזור קמו שלוש מסעדות אותנטיות יחסית שקיימות עד היום: סינג לונג של הואן והדס קואן, אב ובתו שעלו לארץ בסוף שנות ה־70 כפליטים מווייטנאם; לא רחוק משם, במדרחוב נווה שאנן, נמצא בית אוכל קטנטן וחבוי המכונה "המקום של הסיני" (הסיני הוא ג'ואנג וואי, בן 80 משנגחאי, שמכין בכל יום דים סאם וגיוזה טריים); וסמוך לגן החשמל פועלת החומה הסינית בבעלות רפאל שיו, שעלה לארץ מסין ב־1993 ומגיש אטריות חיטה שנעשות בשיטה מסורתית ודים סאם. האם השתכללנו מאז?

…והיום

אהרוני טוען בעצב שעדיין חסרים בארץ הרבה חומרי גלם סיניים, אבל אין לו ספק שהמצב השתפר במידה ניכרת. אם בעבר היה צריך לאלתר חלופות לירקות ולעלים הסיניים, עכשיו תפגשו את המסעדנים הסיניים בדוכן של דודו ברחוב יום טוב 10 בשוק הכרמל. כאן הם רוכשים פפאיה ירוקה, זני חצילים מיוחדים, קפאו בטעם אניס, באקצ'וי, ופאק בונג חלול גבעולים שנקרא בחיבה "מורנינג גלורי" הודות לתכונות המיוחסות לו.

צ'יינה קורט (צילום: אנטולי מיכאלו)
צ'יינה קורט (צילום: אנטולי מיכאלו)

אליס, שמנהלת את מסעדת צ'יינה קורט הפועלת זה 20 שנה ברחוב שלום עליכם, אומרת שיש הבדלי טעם בין סועדים בהתאם למוצאם. "גם כשמגיעים לכאן סינים אנחנו שואלים מאיזה אזור בסין הם באים כדי להתאים את האוכל. קנטונזים למשל לא אוהבים מתוק, אלא חריף ומלוח. ישראלים, לעומת זאת, מעדיפים טעמים מתוקים וחריפים".

זה כמו סינית בשבילי: מילון בסיסי למטבח הסיני

מה פו טופו 麻婆豆腐

מנה מחבל סצ'ואן שמורכבת מטופו נימוח שמעשיר בשר בקר טחון ובצל ירוק קצוץ. פירוש המילה "מה" היא "חריף ומתובל כתוצאה ממפגש עם אבקת פלפל חריף".

וונטון 馄饨

הכופתאות הסיניות האלה פופולריות מאז שושלת טנג (1618). בדרך כלל הן מגיעות בצורת משולשים המזכירים טורטליני איטלקי, ותמצאו אותן במרקים ולפעמים גם בשמן עמוק. בתוך הבצק טמון בשר חזיר קצוץ מעורבב עם שרימפס.

צ'או מיין 炒面

מנה קלאסית שזוכה לשלל אינטרפרטציות ברחבי העולם. היא תמיד מורכבת מאטריות שבושלו במים ואז עברו לקפוץ בווק עם בשר בקר, עוף, חזיר או שרימפס, ולפעמים יהיו בה גם נבטים.

פקין דאק 北京烤鸭

מנה מבייג'ינג שנאכלה בבית הקיסרים הסינים ומורכבת מברווז שנצלה בשיטה מיוחדת בתלייה ונפרס כך שעורו נותר פריך מאוד. הפרוסות הדקות מוגשות על פנקייק ברוטב שעועית מתוק או בסויה עם שום.

גונג באו צ'יקן 宫保鸡丁

עוף, צ'ילי יבש ובוטנים מטוגנים מרכיבים את אחת המנות הסיניות המוצלחות ביותר, שזכתה להכי הרבה ורסיות במערב, לפעמים בתוספות של ירקות. במקור המנה חריפה, אבל במערב מכינים אותה גם בחמוץ־מתוק ובתוספת שום.

פוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
פוראמה (צילום: אנטולי מיכאלו)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לא פחות מחמש מסעדות סיניות תקעו לאחרונה צ'ופסטיק נחוש בין הרחובות בן יהודה ובוגרשוב - והתרחקו עוד מהאגרול השמן והזרחני הזכור...

מאתשירי כץ4 באפריל 2016
כנאפה של אוסמה דלאל

גל ערבי חדש: המורדים הראשונים של המטבח הערבי המסורתי

גל ערבי חדש: המורדים הראשונים של המטבח הערבי המסורתי

הם משתמשים בסו ויד במקום בתנור, מכינים קציפת טחינה ומערבבים גבינה מלוחה עם מי זהר – השפים הערבים החדשים לא עוצרים בגורמה ערבי ופורצים את הגבולות המסורתיים של המטבח שגדלו עליו

כנאפה של אוסמה דלאל
כנאפה של אוסמה דלאל

גל המסעדות הערביות החדשות שנפתחו בשנה האחרונה הכניס הרבה צבע לקולינריה המקומית שלנו. מצפון עד דרום הן נפתחו והחלו להגיש לסועד הישראלי, שהורגל (באשמתם, לפי דבריהם) ל"מסעדות מזרחיות" ולא ל"מסעדות ערביות", עולם קולינרי חדש, רב רבדים ורב טעמים. אנחנו יכולים לציין כאן את מסעדת השף מגדלנה, את עלה גפן, את אלמארסה, את דלאל ועוד. אז למי שישן בשנה האחרונה נספר שיש ועוד איך דבר כזה מטבח ערבי, ומתברר שהוא הרבה יותר עשיר ומגוון ממה שנוכל לדמיין. הוא לא נמצא בין כותלי תחנות הדלק ולא, הוא לא מגיש סלטים עם תירס מקופסת שימורים וסוכריות צבעוניות עם החשבון בסוף הארוחה. מה כן? הוא יודע לתת את הכבוד הראוי למסורת בישול בת מאות שנים בלי יותר מדי שעטנז, להשתמש באופן מופלא בחומרי גלם מקומיים ועונתיים ולהכין מהם שלל מנות. אבל בעיקר נראה כי המטבח הערבי ידע לחכות לזמן הנכון כדי לפרוץ לתודעה.

אבל מה שבאמת קרה בנבכי המטבחים הערבים החדשים האלה הוא הרבה יותר מסקרן משישברק: אחרי שהמטבח הזה עשה את הקאמבק לתודעה הקולינרית שלנו, הגיחו להם ה"מורדים" הראשונים – שפים שגדלו על המטבח הערבי המסורתי והכירו אותו היטב אבל עם זאת יודעים שהעולם שבחוץ גדול הוא, ויש טעמים נוספים, שיטות בישול שונות ופסגות חדשות לכבוש. שפים אלו שמשלבים את האוכל המסורתי עם המטבח החדש, עם טכניקות בישול שונות ומרכיבים ממטבחים אחרים. תקראו לזה "פיוז'ן" אם תרצו, אבל בעיניהם זה זה המטבח הערבי החדש.

"הגעתי לעולם האוכל דרך דודים שלי שהיו השפים של מסעדת דיאנה", פותח השף עומר עילואן ממסעדת עלה גפן החדשה, "הם עבדו שם במשך תקופה ארוכה אצל אבא של דוחול ספאדי ותמיד הייתי הסנג'ר שלהם שעושה את כל העבודות השחורות. את דרכי התחלתי באלבאבור ומשם המשכתי לגרמניה, שבה מתגוררים רוב האחים שלי. אחרי תקופה קצרה פתחנו שם שתי מסעדות – אחת איטלקית אותנטית ואחת לבנונית בסגנון צרפתי, כלומר מעין פיוז'ן".

פיוז'ן. השף עומר עילואן
פיוז'ן. השף עומר עילואן

העבודה באירופה גרמה לך להיפתח גם לטכניקות בישול חדשות שלא מקובלות במטבח הערבי המסורתי?

"גרתי שבע שנים בגרמניה והושפעתי מאוד מהמטבחים השונים שראיתי שם ומשיטות הבישול החדשות. אחרי שחזרתי לארץ הגעתי לחג' כחיל ביפו ועבדתי בה כמה שנים. המשכתי לעשות אוכל ערבי מסורתי, ומדי פעם נתנו לי לעשות כל מיני ספיישלים, אבל אני טיפוס שחוקר אוכל. תמיד אהבתי לדעת מאיפה כל דבר מתחיל, אז החלטתי לקחת את המטבח הערבי ולהפוך אותו לגורמה. זה התחיל בגרמניה, שבה לקחתי את המטבח הלבנוני ושילבתי אותו עם הצרפתי ואחרי שחזרתי המשכתי עם זה פה בארץ. עד עכשיו, במטבחים שבהם עבדתי לא יכולתי לשנות את האופי המסורתי של האוכל. לאחר תקופה ארוכה בחג' כחיל פנו אליי היזמים של מסעדת עלה גפן וביקשו שאהיה השף של המסעדה. ישבנו ודיברנו והסברתי להם לאיזה כיוון אני רוצה ללכת והם נתנו לי יד חופשית עד הסוף. למשל, בעלה גפן אני מגיש מנה של שוק טלה שאני עושה בסו ויד (שיטת בישול בוואקום בתוך אמבט מים – נ"א) וכך היא יוצאת מושלמת ועסיסית, זה ממש שדרג את המנה המוכרת. במסעדה הקודמת שעבדתי בה עדיין מבשלים אותה שבע שעות בטאבון ולא הסכימו לעבור לסו ויד".

מה זה בעצם גורמה ערבי?

"זה שילוב של כמה דברים. זה חיבור אחר, אסתטי יותר. מבחינת טכניקות למשל, במקום לעשות טחינה רגילה, עשינו קציפת טחינה ומשמן הזית עשינו אבקת שמן זית. אני מרבה להשתמש בסו ויד, וככה אני מבשל את חומר הגלם בוואקום בטמפרטורה מבוקרת. זאת שיטת בישול איכותית ומתאימה יותר לטעם שאני רוצה להשיג. לא תמצא אצלי במטבח תנורים".

כתף טלה של עלה הגפן. צילום: דניאל לילה
כתף טלה של עלה הגפן. צילום: דניאל לילה

איך מקבלים השפים המסורתיים את הגישה החדשה שלך?

"לא פגעתי במטבח הערבי ואני זוכה להרבה עידוד ודחיפה קדימה. אני בסך הכל רוצה להרים את המטבח הערבי הלאה בשביל שלא ניתקע מאחור. המטבח הערבי הוא עולם עשיר וצריך להתאים את עצמך לתקופה טכניקה היא כלי שבסך הכל אמור לעזור לך לעשות את זה. אני מתאים את עצמי לתקופה שאני חי בה. ארץ ישראל היא אחת המדינות שעשו את הקפיצה הקולינרית הכי משמעותית. בישול בוואקום ובסו ויד משפרים את האיכות, זה שקר להגיד שזה פוגע במסורת ובטעם. אני אומר לך אחרי 18 שנים של ניסיון במטבחים, הטכניקות החדשות האלה רק עוזרות. תטעם בעצמך מה יותר טעים – צוואר טלה בסו ויד או בתנור".

איך התגובות של הלקוחות לגורמה הערבי שלך?

"לא מזמן מישהי אמרה לי ככה: 'אני רוצה לומר לך שהאוכל היה טעים מאוד. תודה שהחזרת את הכבוד למטבח הערבי'. יש יותר מזה? יש אנשים שנתנו לסועד הישראלי לחשוב שהאוכל הערבי נגמר בחומוס־ צ'יפס־סלט, וזה ממש לא נכון. יש לנו גם תבשילים שלוקחים שבועות, והאוכל הערבי הוא אוכל בעל שפע שטוב לכולם, לאוכלי בשר ולצמחונים. אנחנו דפקנו את עצמנו ועכשיו צריך לתקן את זה. אסור לנו לפחד, ובעזרת השם אני אצליח לעשות את המסעדה הערבית האותנטית העדכנית שאנשים יבואו ליהנות וללמוד ממנה. החלום שלי הוא כל שבוע לבנות תפריט חדש לגמרי".

אוסמה דלאל הוא רק בן 24 וכבר הספיק לבסס את המסעדה הקטנטנה שלו (בעלת 20 מקומות הישיבה) בשוק החדש בעכו העתיקה במרכז השיח התל אביבי, ולהפוך לסנסציה בקרב הפודיז. אחרי שלקח את האוכל של הסבתא הערבייה, ערבב אותו עם קצת אמנות ותיבל בעצות מהשף פראן אדריה, קשה להגיד עליו שהוא שף מסורתי.

"הגעתי לתחום הבישול מסקרנות", מודה דלאל, "אוכל בעיניי הוא משהו מאוד ארוטי, יש בו צבעוניות עזה, ריחות וטעמים. עניין אותי למה עושים ככה וככה ומדוע משהו אחד נחשב 'מסורתי' ואחר לא. מה מאפיין את המסורת? האם זאת שיטת הבישול? הטעמים? עניין אותי לחקור את זה ולבסוף התחלתי לחקור ספציפית את עכו כי פה גדלתי. אבל עם זאת רציתי לתת בבישול שלי נגיעות גם מהמטבח העולמי. דחפתי את עצמי לטוס הרבה ולראות אוכל אחר כל הזמן".

מה יצא מכל המחקר הזה? מה גילית?

"לפני שבוע הכנתי ספיישל של כנאפה דגים. פתאום עצרתי לחשוב, זה פלצני? זה ערבי? זה מסורתי? הרעיון היה לקחת את המרכיבים הערבים ולתת טוויסט קטן. אז השתמשתי בטכניקה ישנה שלימד אותי מישהו שעושה כנאפה בעכו כבר עשרות שנים. השתמשתי בהרבה זעפרן וחמאה מזוקקת, לקחתי שילוב של שני סוגי דגים ואת צמחיית העונה ומעל הכל פיזרתי פיסטוק חלבי. בסוף, למרות שמדובר במנה מלוחה, רציתי לתת את הטעם של מי הזוהר אז הקצפתי גבינה מלוחה עם מי זוהר ושמתי על הכל. פה צריך לשאול – האם זה מסורתי? האם זה מותר?".

כנאפה של אוסמה דלאל
כנאפה של אוסמה דלאל

נו, יצא טעים?

"אנשים בהתחלה נדהמו כששמעו את זה, אבל שמתי להם את המנה על השולחן והם אהבו את זה בצורה בלתי רגילה. לקוחות אמרו שהם מרגישים שהם אוכלים משהו עם היסטוריה אבל שהם לא ידעו שאפשר לחוש את זה בצורה הזאת. אנחנו, השפים החדשים, משתמשים בשיטות מודרניות ובשילובים האלו רק כדי לשפר את המנה. אם זה רק כדי לייפייף את המנה זה לא שווה. לדעתי, חומר גלם טוב יעלה על טכניקה של הטבח הכי טוב בעולם בכל זמן נתון".

בחור צעיר, מסעדה קטנה ואוכל שונה. איך מגיבים לזה השפים הוותיקים?

"חלק מהשפים הערבים הטובים אכלו כאן והם החמיאו לי. האמת? לא חיפשתי מחמאות אלא דווקא את הביקורת כי אני נותן להם את הריספקט הכי גדול שאפשר. הם אמרו לי שהטכניקות והתזמון נכונים ושאפשר להרגיש שהקולינריה הערבית ישראלית הולכת ומתפתחת. לדעתי, יש עכשיו מומנטום של הבנה בחומרי הגלם המקומיים שלנו. בכל הארץ מתחילים להבדיל בין מסעדה מזרחית לבין מטבח ערבי. אין ביניהם קשר כמעט. להגיש תירס מקופסה זה לא מטבח ערבי ואני מעריץ את השפים שהתחילו להוציא את המטבח הערבי מהמקום הזה".

ועכשיו האחריות עוברת אליך. יש לחץ?

"אני בהחלט מרגיש שיש לי אחריות על המטבח הערבי. אני מביא את הטרואר המקומי שלי, את המסורת ואת עצמי אל תוך הצלחת. כל אחד מאיתנו ראה דברים וחווה עולמות שלמים ורוצה להביא את זה הלאה למטבח. למשל, לראות את האוכל של רובשון ולרצות פתאום לעשות פירה חוביזה על עם שמנת או עם יוגורט".

מה אומרים הלקוחות הכי חשובים – המשפחה?

"כשניסיתי להכין את המנות הראשונות, הייתה חשובה לי מאוד דעתן של נשים, ובעיקר של המבוגרות יותר – אימא שלי וסבתא שלי. חלק מהמנות הן אפילו לא הסכימו לטעום כי אמרו שזה יותר מדי משונה בשבילן. מג'אדרה עם קציפת עגבניות זה לפעמים יותר מדי לאנשים שגדלו על מסורת חזקה. אני מקווה שגם זה ישתנה יום אחד ושאני אמשיך ליהנות במטבח עוד הרבה שנים".

מסעדת עלה גפן, שד' ההסתדרות 271 צומת קריית אתא, 6293746־04, כל יום 11:30־24:00

מסעדת דלאל, ויצמן 1 (הבזאר התורכי) עכו, 6397345־04, ראשון, שלישי־חמישי 12:30־18:00

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הם משתמשים בסו ויד במקום בתנור, מכינים קציפת טחינה ומערבבים גבינה מלוחה עם מי זהר – השפים הערבים החדשים לא עוצרים...

מאתנרי אשכנזי2 באפריל 2015
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images

תמיד אישה: פיבי פיילו מעצבת בגדים לנשים שהן ממש כמותה

תמיד אישה: פיבי פיילו מעצבת בגדים לנשים שהן ממש כמותה

התצוגה של סלין ממשיכה להוכיח לכולם שפיבי פיילו היא אחת המעצבות הדומיננטיות בזירה הבינלאומית

מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images

העוקבים באדיקות אחר התצוגות בשבועות האופנה, הבחינו אולי בכך שחודש התצוגות הנוכחי החל באיחור. בשנה שעברה איים שבוע האופנה הלונדוני בהתנגשות עם זה של מילאנו, ולפיכך נדחה שבוע האופנה הפותח – של ניו יורק – בשבוע ימים, ובאפקט דומינו נדחו גם שבועות האופנה העוקבים. כך קרה ששבוע האופנה של פריז – הסוגר את חודש התצוגות הצפוף, נמשך הפעם עד לאמצע חודש מרץ, ובאופן יוצא דופן התמזג עם התאריך 8 במרץ, שבו נחגג יום האישה הבינלאומי.

השנה צוין יום האישה הבינלאומי ביום ראשון, שבו מציגה באופן קבוע פיבי פיילו את הקולקציה שהיא מעצבת לבית האופנה שברשותה, סלין – צירוף מקרים משמעותי: פיילו הבריטית היא אחת מהמעצבות הדומיננטיות ביותר בזירת האופנה הבינלאומית והמנהלת הקריאטיבית המשפיעה ביותר בשבוע האופנה הפריזאי, שבו מרבית ראשי בתי האופנה הגדולים הם גברים. היא אישה שמעצבת בשביל נשים ומכירה את המציאות שלהן: היא עצמה מתפקדת כראש בית יוקרה וכאימא לשלושה. בקיום התצוגה של סלין ביום האישה היה צדק קוסמי.

מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images

בתחילת השנה, חשפו במותג את קמפיין האביב בכיכובה של הסופרת האמריקאית ג׳ואן דידיון בת ה־80 – ליהוק שגרר תגובות נלהבות והפך בן לילה את המודעה שצילם יורגן טלר לתופעת רשת ויראלית. לא רק משום שדידיון מבוגרת בשישה עשורים מפרזנטוריות האופנה השגרתיות, או משום שסימני הגיל שלה לא טושטשו על ידי מברשת הפוטושופ, אלא כי הליהוק הזה היה אותנטי וחף מכל גימיק – דידיון, בשל אורח חייה, בשל כתיבתה הכנה ובשל סגנונה האישי היא באמת האישה שבשבילה פיבי פיילו מעצבת בסלין. אפשר היה לצפות (וכותבת שורות אלו ציפתה לכך) שפיילו תמשיך את קו הליהוקים הזה בתצוגה ותעלה על המסלול נשות סלין שאינן רק דוגמניות אופנה סטנדרטיות, אלא נשים שמביאות לבגדים מטען שאפשר לצבור רק בניסיון חיים ובשנות יצירה. במבט ראשון היה משהו מאכזב בבחירה השגרתית במודל יופי צעיר, רזה וחיוור להצגת הקולקציה, אך הבגדים עצמם, וגם האיפור של הדוגמניות, חדרו לוק אחר לוק תחת העור, באותנטיות וברוך.

דידיון אמרה בעבר בראיון למגזין "The Paris Review": "אני מודעת לקוראת תוך כדי הכתיבה שלי, אבל בסופו של דבר הקוראת היחידה שאני יכולה לשמוע את קולה היא אני עצמי, כך שאני תמיד כותבת קודם כל בשבילי. הכתיבה בשבילי היא אקט אגרסיבי אבל גם הוליסטי״. ניתן לומר שפיילו מעצבת באותו האופן. הבגדים שלה כבשו לבבות של נשים רבות כל כך, הרואות בעצמן חלק מנשות סלין גם אם לעולם לא ירכשו את הבגדים היקרים כל כך של המותג, בגלל תהליך יצירתם, שהוא כמעט אוטוביוגרפי, מהקרביים, לפי אינסטינקט וטעם אישי. זו הסיבה שבגללה היא מתקשה לענות על שאלות פוסט תצוגה בדבר מקור ההשראה לאוסף העונתי. גם העונה היא התקשתה בכך ופיזרה כמה מילים על כך שהיא וצוות העיצוב שלה החלו את העבודה לסתיו 2015 עם השאלות "מהי אותנטיות?", "מהו לבוש נשי?" ו"מה ההבדל בין סקסי לחושני?".

מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images
מתוך תצוגת האופנה של סלין. תמונה: Getty Images

את התשובה לכל אלו ניתן לאתר כבר בבד שהוצג במראה הפתיחה והמשיך בכמה מראות מפתח בקולקציה – רקמה תחרתית עם פרחי לבד לבנים וכבדים על רקע שחור, שנראו מתפוררים, לעוסים כמעט. ההתפוררות הזו קידמה מראה משוחרר ורך יותר: חולצות מכופתרות למחצה, שמלות סריג אווריריות וסרטים שלא נקשרו והתבדרו לצד הבגדים בעת צעידת הדוגמניות על המסלול. את ההדפסים הגרפיים המזוהים עם המותג החליפו חדי קרן, שועלים וסמורים שאוירו בקווי עיפרון, בהשראת איורי ספרי ילדים. ההדפסים תמימים אך בהחלט לא חמודים.

אם רוצים לקשר את הקולקציה הזו לאורח החיים של פיילו, אפשר: הריכוך של המותג החל להתרחש כאשר ילדה פיילו את בנה השלישי בשנת 2012. בקולקציה שליוותה את האירוע הוצג לעולם טרנד הבירקנשטוק – הכפכף האורתופדי שחיפתה פיילו בפרווה בחודשי ההריון המתקדמים בסטודיו, בכמיהה לנוחות. את הקולקציה הנוכחית ליוו נעלי טניס גבוהות ולבנות, שיהפכו בוודאי לנעל המועתקת ביותר ברשתות המהירות בעונת הסתיו הבאה. פיילו ודאי סומכת עליהן כשהיא נועלת אותן בבוקר לליווי ילדיה לבית הספר ולעבודה בסטודיו הלונדוני שלה, שבו היא מעצבת בגדים לנשים שהן ממש כמותה – אימהות, נשות קריירה ומעריצות שיק שאינו מחביא או מתייחס באופן שטחי למורכבות של אורח החיים הזה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

התצוגה של סלין ממשיכה להוכיח לכולם שפיבי פיילו היא אחת המעצבות הדומיננטיות בזירה הבינלאומית

מאתבלה גונשורוביץ12 במרץ 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!