אי אפשר לחשוד בי שאני לא אוהבת מתוק. מרשמלו, סוכריות גומי, עוגות, עוגיות, טופי, מאפיםושוקולדות, כולם היו בניי, כולן היו בנותיי. אני גם ממש לא חייבת שהמתוק יהיה איכותי או תוצר מקור של פטיסרי אלגנטי ומחוכם. לרוב, אם יש בזה סוכר, אני בפנים. מתי אני לא בפנים? כשמוכרים לי את עוגת הבית של אוסם ב-139 ש"ח. וזה "מחיר השקה"!!! הוא עוד צפוי לעלות בהמשך!!!

דניאל עמית, שיש לנו לא מעט הערכה לפועלה ונרמלה לנו ארוחות מושחתות במיוחד ומתכונים קלים בסיר אחד, השיקה אתמול מותג חדש שעונה לשם Dani`s, וחוללה סערת רשת של זעם ובוז. על מה הרעש? בשלב הראשון של השקת המותג היא מציעה החל מאתמול "עוגת יומולדת" (סליחה, "Dream Cake") במשקל קילו שמומלץ לאכול בכפית הישר מתוך קופסת מתכת מעוצבת ואינסטגרמית, ובהמשך צפויות להצטרף לקולקציה עוגות נוספות. וזה עולה 139 ש"ח. כן.

הקופסא שבה מגיעה העוגה יפה ואסתטית, מזכירה את הימים של קופסת העוגיות בבית סבתא שלרוב היינו מוצאים בה כלי תפירה או מסמכים ישנים ומתאכזבים שלא עוגיות חמאה דניות. כנראה שזה גם יהיה גורלה של הקופסה הזאת בהמשך, אם נצליח לסיים מתוכה את העוגה, מה שבשלב זה נראה לנו די מאתגר. כי מתחת לציפוי השוקולד העבה ועמוס הסוכריות, נמצאת עוגת שוקולד דחוסה עם טעם תעשייתי של קקאו זול. זו האמת העצובה. לא טעם שוקולדי עז ואפילו לא עוגת יומולדת פשוטה וביתית, כזו שהיינו מביאים לכיתה ביום הולדת.

בהודעה לעיתונות נמסר כי העוגה, שמבוססת על קקאו שמחיריו מאמירים בעולם, עדיין במחיר הוגן. ובכן, 139 ש"ח זה לא מחיר הוגן. בטח לא כשמדובר בעוגה פשוטה ובסיסית שכזו, שלא רק שאתם יכולים להכין לבד בבית, אתם באמת יכולים להכין – ובקלות – אחת טובה יותר. המראה של העוגה פוטוגני-אינסטגרמי ומבטיח בהחלט. כשפותחים את הקופסא, נתקלים בציפוי שוקולד עבה ומלא סוכריות, וחושבים מה כבר יכול להיות רע בעולם.

ובכן הרבה דברים, וגם, לא נעים להודות, העוגה הזאת. זה לא שהיא לא אכילה, פשוט יותר מהכל יש לה טעם של עוגת הבית של אוסם. ואם נהיה מדויקים עוגת היומולדת של אוסם מפעם, שאני מודה שבעוונתיי הייתי קונה אותה במכולת השכונתית ואוכלת בכפית. היא בטח עלתה אז 20 שקל. זה מה שהיא הייתה שווה.

למען ההגינות, נודה שיום במקרר עשה חסד עם עוגת היומולדת של שניאל עמית, והיא הפכה לקצת יותר פאדג'ית וטעימה, אך עדיין לא יכולנו לאכול יותר משני ביסים, מה שנדיר מאוד מבחינתנו.נדמה שהמראה של העוגה הוא מטאפורה מדויקת לחווית הזלילה המדוברת. זה נראה יפה, זה מהמם באינסטוש, אבל בסוף יש כאן ביס מאתגר, מתוק עז שמשאיר אפטר טייסט של קקאו תעשייתי ומרקם דחוס שנדבק לשיניים.

זה לא הפריע לכל העוקבים של דניאל עמית להפוך אותה לסולד אאוט בוולט מרקט תוך שעה, יעלה כמה שיעלה. אנחנו כאן כדי להגיד לכם שאם לא הצלחתם לשים ידכם על העוגה החדשה, רק הרווחתם. אם החלטתם לשלם 139 ש"ח על עוגה יש מספיק אופציות טובות יותר.

• אוכלים שותים
• ביקורת
• עוגות
• אינסטגרם

היו ימים בהם כל ילד חלם להיות אסטרונאוט, וכיום כל ילד חולם להפוך ליוטיובר. אנחנו לא אומרים שזה בהכרח רע, פשוט מציינים עובדה. מה שכן בעייתי בזה היא העובדה שרק מעטים יכולים להפוך לאסטרונאוט, וגם הם יצטרכו לחכות עד גיל 21 (בזוקה, יא שקרנים!). אבל כל ילד עם סמארטפון יכול להפוך ליוטיובר. או גרוע מזה, יש ילדים שהופכים למשפיענים – ביוטיוב, בטיק טוק או באינסטגרם – עוד לפני שהם יכולים להחזיק מצלמה בעצמם. אם כמונו תהיתם פעם מה עובר בראשם של אותם ילדים, ולא פחות חשוב מזה ההורים שמשווקים אותם לעולם, אז סדרת הדוקו החדשה של דיסני+ היא בדיוק עבורכם.
>>תמצאו אותנו מתחת למזגן: 12 סרטי הקיץ הכי טובים בדיסני+

מאחורי השם הלגמרי ארוך מדי "נולדו להיות ויראליים: החיים האמיתיים של ילדים משפיענים" מסתתרת סדרה בת 6 פרקים שמתגלה כהרבה יותר מעניינת מאיך שהיא מציגה את עצמה. במבט ראשון היא עשויה להרגיש כמו עוד תוכן טראשי על אינפלואנסרים, בין היתר כי האנשים והתוכן שמוצג בה הוא די טראש של אינפלואנסרים, אבל אם תתעלמו מהחזות הזו כדי לצלול ל-6 פרקים קצרים (20 דק' כל אחד) תגלו סדרת דוקו מעניינת שמתעדת משפחות משפיענים בהפרש של 5 שנים, והשינויים שעוברים על הילדים וההורים מרתקים.

הסדרה מצליחה לסדוק את הקיר הפילטר של הרשתות החברתיות, ומעמתת את ההורים עם ההשפעות של בחירת החיים שלהם על ילדיהם המפורסמים, ומעלה שאלות מצוינות על תעשייה שהיא ספק ניצול הזדמנות וספק ניצול ילדים. מה קורה לילד שלפתע פרנסת הבית נופלת על כתפיו הצנומות? ומה קורה לילד שמאבד את התהילה הזו? איך שנים באור הזרקורים משפיעים על ילדים שכבר בגיל 12 יודעים לקרוא סטטיסטיקות יוטיוב במקצועיות? איך ההורים שומרים על הילדים שלהם מסכנות האונליין? צלילה מעניינת, ומדאיגה לא פחות, למציאות שגדלה מבעד למסך הטלפון שלנו.
"נולדו להיות ויראליים: החיים האמיתיים של ילדים משפיענים", 6 פרקים, עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• אינסטגרם
• רשתות חברתיות
• דיסני+

מאסנו באינפלואנסרים, קצנו במשפיענים והשינוי מתחיל בשפה המאוסה והשחוקה שכל ילד טיקטוק מייצר באוטומט. בסוף מדובר באנשים עם יכולות צילום (במקרה הטוב) שמקריינים שוב ושוב וריאציות על אותו הטקסט, עם ניסיונות ללחוץ על כפתורי הפומו ולמכור לנו מוצרים בשת"פ. הרסתם את ה-Reels, חירבנתם את הפוריו. אז במיוחד בשביל למגר את התופעה, אספנו את אמרות המשפיענים הכי מעיקות, וניסינו לתרגם אותם לשפת בני אנוש. מי ייתן והעידן הזה יגמר במהרה.

>>טיול עולמי: 3 מקומות עם טעמים לא מהעולם הזה, או לפחות לא מהארץ

״אתם חייבים להכיר״

מה הסאבטקסט: שילמו לי כדי להגיד את זה.
המטרה השיווקית:לקחת מקום לא מי יודע מוכר בעיקרון, ולנסות להגדיר אותו בתור תחנת חובה שאתם צריכים להיות נבוכים שלא הכרתם. הרי שאף אחד לא יגיד 'אתם חייבים להכיר' על פורט סעיד או ג׳ירף, מהסיבה הפשוטה שהם הם מוכרים באמת. אז לא, אנחנו לא חייבים להכיר.
למה זה מעצבן:קודם כל הכפייה – אנחנו לא חייבים לך כלום גברת. שנית, חאלס – אף אחד לא חייב להכיר פיצרייה כשרה ברחובות.

״אין טעים כזה״

מה הסאבטקסט:יש טעים כזה. למעשה, יש מלא ביסים טעימים בדיוק כמו זה, ואף יותר.
המטרה השיווקית:לעורר פומו מארץ הפומו, ולגרם לנו להרגיש שאם לא נטעם את הביס המדובר, אולי לעולם לא נדע את טעמו הקסום של סיגר מטוגן (אבל הוא ארוך, אז זה מיוחד).
למה זה מעצבן:מעבר לעילגות הכללית, מרגע שזה נאמר על כל ברוסקטה עם אנשובי במרקם סמרטוט, אז כנראה שכן – יש טעים כזה.

״המסעדה שלא רוצה שתגלו אותה״

מה הסאבטקסט:תגלו אותנו! בבקשה תגלו אותנו!! אנחנו נשלם למשפיענים כדי שתגלו אותנו!!!
המטרה השיווקית:ליצור מצג שווא של אקסקלוסיביות, פאסון. בקיצור, המקום ריק ונואש ללקוחות.
למה זה מעצבן:אם יש מקום שלא רוצה להתגלות, הוא כנראה לא נמצא באף ריל.

״אתם פשוט חייבים להכין את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט:שלחו לי תחליף טופו מעפן עם חמאה טבעונית ואני חייבת להיפטר מזה, אז חיפשתי מתכון בטיקטוק וזה החרא היחיד שמצאתי.
המטרה השיווקית:למכור לנו מוצר בינוני במהדורה חדשה ומוגבלת (לכאורה).
למה זה מעצבן:שלפעמים הטריק הזה עובד, ואנחנו נתקעים שבוע שלם עם תבשיל מעפן בטעם סינתטי.

״תאמינו לי שלא תרצו לפספס את המנה הזאת״

מה הסאבטקסט:קחו זריקת פומו הישר לווריד.
המטרה השיווקית:לבנות הייפ פיקטיבי סביב מוצר שלכל היותר, מתבסס על גימיק ותו לא. אנחנו דווקא רוצים לפספס את מנת הכבד אווז בפיסטוק שלך.
למה זה מעצבן:כי מה זה תכננו לפספס אותה, עד שנתקלנו בסטורי הזה שמדבר ישירות להתמכרות הפומו שלנו. למעשה, יכולנו לפספס בכיף.

״המקום הכי מיוחד שהייתי בו״

מה הסאבטקסט:מקום נייס, חמוד. אולי אפילו עם איזה גימיק.
המטרה השיווקית:להגזים, לנפח, לעורר עניין ולגרום לנו להרגיש שאין עוד מקום מלבדו.
למה זה מעצבן:כי אם זה המקום הכי מיוחד שהייתם בו, כנראה שעד כה ביליתם אך ורק במקדונלד'ס.

״לא מה שחשבתם״

מה הסאבטקסט:בדיוק מה שחשבתם. אבל בדיוק. פשוט שילמו לי כסף להזניק מחדש את המכירות של זה.
המטרה השיווקית:לגרום לנו להיפרד מהדעה הקדומה (והמבוססת ניסיון), כדי לנסות לגרום לנו להשתמש בפתיתים כאוכל גורמה או קשקוש אחר שיגרום לנו לקנות את המוצר.
למה זה מעצבן:כי מה שחשבנו הוא מה שנחשוב. הריל שלך קרוב לוודאי לא יוכיח לנו אחרת.

״כזה עוד לא טעמתם״

מה הסאבטקסט:כן זה אותו טרטר טונה עם רוטב יוזו שיש בכל מקום שלישי בעיר.
המטרה השיווקית:לשכנע אותנו שהביס הדלוח והגנרי שווה משהו.
למה זה מעצבן:כי טעמנו כזה אינספור פעמים, לא יעבדו עלינו. שוב

״עגלת הקפה שלא הכרתם״

מה הסאבטקסט:מדובר פחון מצ׳וקמק בצומת מסמיה ליד תחנת דלק שלא בשימוש. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על שעות פתיחה.
המטרה השיווקית:לגרום לנו להיכנס לאוטו, לעשות את כל הדרך לשם, לבזבז דלק, לעמוד בתור, לשלם מחיר מופקע על הפול ומאפה חובזה – ולהתאכזב.
למה זה מעצבן:זה לא עגלות קפה. אתם עגלות קפה. די עם זה בבקשה.

• אוכלים שותים
• רשתות חברתיות
• טרנדים
• אינסטגרם

מי:עדיה רובינזון (24), עומר סימן טוב (23), דן ודין.
איפה: בוגרשוב
ותק: 7 חודשים
מטראז': 85 מ"ר

עדיה ועומר הם בני זוג שחולקים עם דן ודין שהם גם בני זוג, את אותה דירת שלושה חדרים שהפכה למקדש של סטייל עילאי ועיצוב בר השגה. האמונה על המקדש המופלא היא עדיה, משפיענית אינסטגרם בתחום העיצוב, ההום סטיילינג וה-DIY, שגםהקימה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר את מיזם "חזית הבית", שעוזר לאלפי משפחות מפונות ליצור מחדש את הבית שנלקח מהם. "עיצוב הוא תרופה. בסוף מה שהופך דירה לבית זה החפצים שמסביב, הרהיטים הייחודיים, הפינות הקטנות, לא מכונת הכביסה". מספרת עדיה.

>> בשבוע שעבר: כשאדריכל ומעצבת פנים משתלטים על דירה בשינקין

"אמא שלי, אורלי רובינזון, סופרת ומעצבת פנים מוערכת, היא המורה הכי טובה שיכולתי לבקש, ודרכה חייתי עיצוב מגיל אפס", היא ממשיכה. "את הדרך שלי התחלתי בשיתוף העיצוב שעשיתי לחדר הילדות שלי באינסטגרם. קיבלתי פיבדקים מחזקים, ולאט לאט גדלתי. היום יש לי קהילה של 45 אלף עוקבים והבנתי שיותר ממה שאני אוהבת לעצב אני אוהבת להשפיע. אני מרגישה שדרכי אלפי אנשים הבינו שעיצוב לא חייב להיות יקר, הוא בר השגה, ויכול להגיע לדירות השותפים השכורות ולחדרים הקטנים של כולנו. אין בבית שלי פריט אחד מעל 500 שקל".

"את הדירה עצמה מצאנו ביד 2, והיא נראתה בהתחלה נורא. בבחירת הדירה לא היו לי סטנדרטיים בכלל, אני רואה בכל חורבה פוטנציאל וידעתי שאני יכולה להפוך אותה למדהימה. את רוב הרהיטים והחפצים שבה כבר קניתי מראש, את כולם מיד שנייה. את החדר שלי בבית של אבא הפכתי למחסן של דברים שאספתי לאורך השנים, שידעתי שישמשו אותי מתישהו".

שידת הכניסה

"את השידה קניתי מיד שנייה וגם את ההדפס של מאטיס שנמצא מעליה. את רוב האקססוריז בדירה אני קונה בשוק גבעון שמתקיים בכל יום שישי, או בשוק רצפה בפשפשים. אחד הפריטים האהובים עליי הוא האצטרובל המושלם שמצאתי ביום כיף עם חברה בצפון. מגיל צעיר יצרתי עם אלמנטים מהטבע וזיהיתי את היופי שבו. עד היום הוא משמש אותי ליצירה ולעיצוב".

הסלון

"החלל המרכזי בדירה גדול מאוד, ובחרתי לחלק אותו לשני חללים בעזרת מחיצת המדפים של איקאה, כדי לייצר כמה שיותר פינות ואפשרויות. את הכורסאות, השטיח, שולחן הזכוכית, ומנורת הקשת קניתי מיד שנייה. הציור הגדול שייך לבן הזוג של אמא שלי, טד בר, שתלשתי ממסגרת העץ ויצרתי לו פריים חופשי יותר. רציתי ספה ירוקה כדי שתעבוד עם השטיח, ואת הקיר צבעתי עם ספוג בצבע מדולל במים שנתן טקסטורה מיוחדת. את שולחן הצד בטורקיז הכנתי בעצמי מקערות עץ, ואת שאר שולחנות הצד גנבתי מהבית של אמא שלי".

הסלון הקטן

"את כורסת הבועה המטורפת מצאתי באתר של יד 2 במאה שקל ונסעתי שעה וחצי רק כדי להביא אותה. כשהבנתי שחלק גדול מהזמן שלי אני מבלה בהובלות של מציאות, אז החלפתי את הרכב שלי בג'יפון שיכול להכיל אותן. את הספה החומה והשטיח מצאתי באתר של יד 2 גם כן".

פינת האוכל

"את שולחן הפסיפס הירוק קניתי בדאר מרקש, וצירפתי לו כסאות שונים מיד שנייה. לצידו, מעמד לצמחים מבלוק איטונג, ומראה של ארט סטייל אין, שהוא סטודיו ישראלי מהמם למראות מעוצבות. כדי להפריד את חלל העבודה מהחלל המשותף ולייצר פרטיות, הוספתי פרגוד יפני עדין שניתן לפתוח או לסגור לפי הצורך".

פינת העבודה

"את פינת העבודה שנמצאת במרפסת הסגורה יצרתי בשיתוף פעולה עם אייס. בחרתי להשתמש בצבעי פסטל שיתנו רוך, והרבה צמחים שיתנו תחושה של חוץ. את שטיח המשבצות קניתי באיקאה וגזרתי כדי שיתאים בול לחלל הצר. בניתי שולחן לנישה מפלטת עץ, הוספתי מנורה מאייס וכיסא מיד שנייה שצבעתי באותו הצבע. שידות העץ גם כן מאייס ומשמשות לאחסון וכמעמד לעציצים. זאת הפינה שאני הכי אוהבת לעבוד ממנה".

חדר השינה

"את חדר השינה חיפיתי בטיח ערבה של טמבור, שגם הוסיף טקסטורה יפה וגם צבע נעים. את השולחן קניתי מיד שנייה והוספתי לו רגליים מקונסולה שמצאתי, שחתכתי כדי שיהיו בגובה המתאים. על השולחן מנורה של איקאה וספרים של אמא שלי. את פח המתכת הווינטג'י, את קופסאות האחסון ואת הרישום של נחום גוטמן אספתי מזבל השיפוצים של הדירה שמעליי. יש לא מעט אוצרות שאפשר למצוא פשוט ברחוב. על הקיר תלינו תריס של איקאה שהפכנו אותו למסך הקרנה. הכי כיף לסיים פה את הערב עם נטפליקס".

• דירה להכיר
• דירות בתל אביב
• עיצוב הבית
• עיצוב פנים
• אינסטגרם
• הבועה

אל שרשרת המחדלים של ממשלות נתניהו ב-15 השנים האחרונות אפשר לצרף גם את זה: במשך שנים ארוכות, לא ברור כמה, מתנהלים ברשתות החברתיות מבצעי השפעה זרים – בעיקר מצד איראן ורוסיה, אבל כנראה שגם מצד סין וטורקיה ומדינות עוינות נוספות – במסגרתם נופלים רבבות ישראלים תמימים ברשתם ומופעלים ללא ידיעתם להעמקת השסעים והפילוג בין הקטבים של החברה הישראלית.אחרי שנים שבהן מתריעים עיתונאים רביםוארגונים כמו "פייק ריפורטר" על התופעה והיקפה, אישר היום גם השב"כ כי חשף את פעילותם של גורמי הביטחון האיראנים וחלק מדרכי פעולתם ברשתות השונות. אז עכשיו אנחנו יודעים.

>> פייק: השקרים הגדולים של השבועות הראשונים למלחמה

טלגרם, טוויטר, פייסבוק, טיקטוק ואפילו אינסטגרם הן כרי פעולה נרחבים שבהם קל להשפיע על משתמשים להפיץ ולשתף תכנים שלכאורה משקפים את עמדתם, אך למעשה מיועדים להוביל להקצנה וללחוץ על הנקודות הרגישות של הצד השני במתרס החברתי. כך, למשל, נחשפו ניסיונות להעמיק שסעים בין דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים, חרדים ולהט"בים, פשוט להיכנס בתוך הסדקים שכבר נפערו במרקם החיים כאן ולהרחיב אותם. זוהי מתקפה רבת עוצמה על החיבורים של החברה הישראלית, ועד כה הפקירה ממשלת ישראל את הציבור גם בחזית הזאת.

עכשיו נוכל להסתכל סביב, חמושים בידיעה שכוחות זרים ואפלים מנסים לשחק לנו בתודעה הפוליטית, ולתהות איזה עוד תופעות בחיי היומיום שלנו עשויות להיות תוצר של קמפיין השפעה זר. אם זה נשמע קצת פרנואידי זה רק בגלל שעוד לא הבנתם איך וכמה רודפים אחרינו. תחשדו בכל מחשבה משונה שמתגנבת לכם לראש ובכל יוזר אנונימי שמנסה להפיץ שנאה ורעל נגד מחנה כזה או אחר. תחשדו באותנטיות של כל תמונה וסרטון ששולחים לכם. תחשדו בהכל, כולל ובעיקר בעצמכם. לכו תדעו מי השפיעו עליכם היום. הנה כמה נקודות שהיינו מתחילים מהן:

1. סמארטפונים (סין)

איזה נחמד זה שיש סמארטפונים סינים זולים שעולים עשירית מאייפון וסמסונג וצריך להחליף פעם בשנתיים? כל כך נחמד. ועוד יותר נחמד זה שלכולנו יש עכשיו את ממשלת סין בכיס, ובכל פעם שאנחנו יושבים בשירותים ומתחילים לגלול את הפיד נדלקת נורה בבייג'ינג. כן כן, יש להם את כבר את הדיקפיקס של כולכם, אבל זאת הבעיה הכי קטנה פה. ספק אם לאיזושהי מעצמה בהיסטוריה הייתה יכולת מעקב כזאת אחרי אזרחי העולם כולו ולכו תדעו מה אפשר לעשות איתה. לא שהם ינצלו את זה לרעה חלילה. אפשר לסמוך על הסינים (נכתב באמצעות סמארטפון סיני).

2. פרשנים מוזרים בטלוויזיה (רוסיה/איראן)

באופן כללי יש לחשוד באנשים שמגיעים לפתע משום מקום והופכים לשוכני קבע באולפני האקטואליה, תוך כדי שהם מקשקשים שטויות איומות בקנה מידה חריג אפילו יחסית לאנשים שמקשקשים שטויות בטלוויזיה. לפעמים זה כי הם רוצים להיות חברי כנסת בליכוד, אבל לפעמים הסיבות פחות ברורות. כך או כך, כשאדם שהגיע משום מקום קורא "להשמיד את זרעם של הנאורים" והופך לאורח רצוי באולפנים ובהרצאות לחיילים, כדאי לבדוק אם לא עברתם בטעות לערוץ אל מנאר. אם זה נשמע כמו אל מנאר. יתכן שהפרשנים המשונים הם קורבנות של מבצע השפעה בעצמם, כמו ביטחוניסטים מסוימים שקראו לתמוך ברוסיה בפלישתה לאוקראינה. הרבה אנשים טובים נופלים בזה. גם פחות טובים.

3. טרנד הדונר שווארמה (טורקיה)

אה, פתאום כולם בתל אביב עפים על שווארמה טורקית? כולם בקטע ים תיכוני אסלי כזה? כבר לא נאה לנו ההמבורגר של תרבות המערב החולה, אנחנו מתמזגים במרחב מרצוננו, אנחנו יכולים להפסיק לאכול דונר שווארמה מתי שבא לנו ולא חולמים על מנות איסקנדר מפוארות בלילה בכלל, השבח לאללה הרחום והרחמן. אנחנו לא רוצים לחשוד בכשרים, אבל יש שווארמה טורקית אחת בתל אביב שבכל פעם שאנחנו אוכלים בה מתחשק לנו לפנות לכיוון מכה ומדינה ולהתפלל בהודיה, בעוד במציאות אנחנו משמינים ונחלשים מבפנים. טרנד הם אומרים לנו.

4. מנגנון אבטחת המידע בערוץ 14 (רוסיה?)

אנחנו לא רוצים להטיל ספק בכשרים, כאמור, ואין כשרים יותר מאנשי ערוץ 14, והטור הזה הוא הלוא סאטירה כמו שהחברהלייצים ב"פטריוטים" כל כך אוהבים. אבל איכשהו יוצא שבכל סוגיה שנמצאת על הפרק, ערוץ 14 מצליח לאתר את נקודת הפילוג ולהרחיב בכל כוחו את השסע, אפילו בסוגיית החטופים והאבל הלאומי שבעקבות השביעי באוקטובר, ובכל פעם מחדש נשמעות בו פרשנויות פוטיניסטיות שהולמות את דף המסרים של מוסקווה, וזה רק צירוף מקרים פשוט מדהים, והרי ברור שאין כל קשר בין פעולותיו של הערוץ לסיבותיהן ותוצאותיהן. ההסבר האפשרי היחיד הוא שלוחמי סייבר רוסים משתלטים שוב ושוב על הפרומפטר בשידור ועל החיבור להוראות מחדר הקונטרול, ומזינים ברעל הזה את המגישים והפרשנים. השב"כ חייב לחקור.

5. ג'חנון בשבת (ח'ות'ים)

אה כן, בואו נאכל גוש בצק עם מרגרינה ורסק עגבניות חיוור כל שבת בבוקר, זה טקס נפלא ובכלל לא מוזר ומאוד הגיוני שכולנו עושים את זה, אפילו שהיהודים בתימן בכלל לא אכלו ג'חנון והמסורת של המאכל התפתחה רק אחרי עלייתם ארצה. אתם חושבים שאנחנו צוחקים אבל אסור לזלזל ביכולות התכנון האסטרטגיות של אויבינו ובתחכום הטכנולוגי שלהם, כי ברור שהג'חנון הוא מוצר שהונדס כדי להסב מקסימום נזק במינימום עלות ובמשך עשורים הוא חי כאן בשקט בינינו כמו כל סוכן רדום טוב. איפה המוסד כשצריך אותו? בטח עצר רגע בג'חנוניה על כביש החוף.

6. טיקטוק (סין)

רק תראו איך הם קרעו בקלות את העם בין נועה קירל לאנה זק. למה לחרחר ריב ומדון? למה כולן לא יכולות להיות זמרות השנה? למה לא לפרסם נתוני אמת חתומים על ידי עורכי דין ומגובים בתדפיסים מהשרתים המרכזיים של הרשת החברתית הפופולרית? מה יש להם להסתיר? מה הם זוממים? למה אנחנו לא מצליחים להפסיק לגלול את השיט הזה? למה האלגוריתם מציף אותנו בתעמולה אנטי-ישראלית מכל רחבי העולם? זה טור סאטירי, כאמור, ולכן אנחנו צוחקים כל כך כשאנחנו אומרים שמעולם לא הייתה רשת אלגוריתמית כה אפקטיבית להסתת המונים והפצת שקרים. סומכים על הסינים אומרים לכם.

7. פוליטיקאים שמתנהגים מוזר (כולם)

מבצעי השפעה זרה מתרחשים מכל הכיוונים על כל קצוות הקשת הפוליטית, כולל ניסיונות להשפיע באופן עקיף גם על מקבלי ההחלטות למיניהם, לרוב ללא ידיעתם של הבכירים. כבר שנה שיש בישראל כמה עשרות פוליטיקאים בישראל שמתנהלים באופן מוזר ביותר, כאילו הם אשכרה רוצים להבעיר את המדינה ולהפקיר את אזרחיה כדי לשנות את שיטת המשטר, להעביר הון למקורבים ולסקטורים ספציפיים, ולהשתלט לטווח ארוך על כל מוקדי הכוח עד כדי ריסוק הדמוקרטיה והחלפתה ברודנות בחסות החוק. אנחנו לא רומזים שהם משת"פים של הנוראים שבאויבינו שבמו ידיהם הנכלוליות הובילו לשביעי באוקטובר, אנחנו רק אומרים שהם פועלים נגד האינטרס של המדינה ואזרחיה גם בזמן מלחמה, כפי שמוכיח תקציב הביזה לשנת 2024 שבדיוק עכשיו עובר בכנסת. והפאנץ' הסאטירי המושלם? מישהו בטח השפיע עלינו לכתוב את כל זה.

• תל אביב נלחמת
• פייק ניוז
• טלגרם
• אינסטגרם
• אינטרנט
• מחדל נתניהו