Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
פעם היינו צריכים לסחוב שקיות כבדות ולקוות שהביגודית של ויצ״ו לא תבעט את הג'ינס הישן המתרחב שלנו מכל המדרגות. היום אפשר פשוט להעלות את הבגדים המשומשים מהארון הפרטי לרשת, ולקוות שימצאו בית חם. אפשר לעשות את זה באתרים כמו Zotamoda או עמוד האינסטגרם Nettapoter, שלו גם עמוד פייסבוק, ושביום שישי הקרוב ייצא לכמה שעות מהמסכים לרגל אירוע משמח במיוחד. במכירה בשישי יוצעו מיטב הפריטים המשומשים שנשלפו היישר מארונן של מתלבשות בעלות טעם, למשל ז'קט של אלף אלף שיימכר ב־100 ש״ח, תיק עור של אלכסנדר וונג (1,200 ש״ח) ולואופרס חדשות של ג'פרי קמפבל ב־200 ש״ח. נחשי גומי ומרשמלו, חדשים מהאריזה, יחולקו חינם.
בשבוע וחצי האחרון נראו הרבה דברים מגוחכים או סתם מעוררי זיכרונות לימים אופטימיים יותר. למשל התצוגה של פקטורי 54 – הרשת שהיא אחת היבואוניות בעלות הפרופיל הגבוה ביותר לאופנת מותרות אירופאית ואמריקנית. זו הסתיימה כזכור בהנפת שלטים של בר רפאלי, שקראו ללכת להצביע. אפילו אם המהלך הזה ספג ביקורת על היותו טרמפיסטי, ואולי קצת מנותק בהקשר לבחירות הנוכחיות שהתמקדו בנושאים חברתיים ויוקר המחיה – מציאות שהיא ההפך המוחלט מהדימוי הנוצץ של הרשת – הוא הצליח ללבות עוד קצת את התקווה ששררה בעיר ערב הבחירות.
מה שקרה בערב שאחרי כבר ידוע ונטחן בכל פלטפורמה וירטואלית או מציאותית אפשרית, וכמו המודעות של V15 פוסט הבחירות, התבוננות בתמונת הפינאלה המתוקשרת הזו מייצרת תחושה לא נוחה. אבל מלבד המיני הפגנה הזו, הקולקציה העונתית של פקטורי מבקשת לספק סוג של אסקפיזם – תרפיה בשופינג שנוקטים אלה שיכולים להרשות לעצמם – עם נבחרת מרשימה של מותגי על כמו ולניטנו, מארק ג׳ייקובס ואלכסנדר וונג.
תצוגת פקטורי 54. קיץ 2015. צילום: אבי ולדמן
בפקטורי בחרו העונה ללקט מכל בתי האופנה השונים האלה משהו שיכול להתקבל על הקולבים בסניפים המקומיים ולהתמקד בקו בסגנון סקסי ומשוחרר, עם הרבה יחס שווה ולעתים שלילי בין כמות הבד לבין העור החשוף. בהצהרת העיתונאים שליוותה את האירוע דיברו על קיץ של אהבה, בוהמייניות, רוקנרול ומרד נעורים, אבל היה אפשר לקלוט את הרוח ההורמונלית הכללית כבר במראה הפתיחה של בר רפאלי, בשמלה בעלת שסע עמוק שחשף תחתונים שחורים וסנדלי גלדיאטור פטישיסטיות שטיפסו עד למעלה הירך. כוכבות האוסף באווירה הזו היו שמלות המיני הגראפיות והמנצנצות של ורסאצ'ה, שיחד עם ההיצע של הקו המשני של החברה, ורסוס, בוודאי יהפכו למובילי מצעד המכירות בקיץ הקרוב, כשהדיבורים על צדק חברתי יעברו משולחנות בתי הקפה לאולמות האירועים.
49־19,990 ש״ח, להשיג בסניפי המותג
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין ארבע ערי הבירה שבהן הוא מתקיים, שבוע האופנה של ניו יורק בולט, ולאו דווקא לחיוב: הוא ארוך ועמוס ויש בו הכמות הקטנה ביותר של רעיונות חדשים ויצירתיים. האמריקאים אוהבים לצרוך מוצרים ואוהבים לייצר אותם – זו הסיבה שבגללה רוב מותגי הלייף סטייל האיקוניים שהחלו כבתי אופנה צמחו בחוף המזרחי. רלף לורן, טומי הלפיגר וטורי בראץ׳ הם דוגמאות בולטות למותגים שבהם מציעים פריטי מלתחה לצד סדינים ומגבות, ואפילו צבע קיר יוקרתי. האליטה הישנה של המעצבים הניו יורקיים מעצבים אופנת ספורט קלאסית וגם פריטים לגוף ולבית שעושים אווירה נעימה.
דווקא מקליפורניה יצאה הבשורה של מותג אופנה ולייף סטייל מסוג אחר, הסוג הקודר, זה של ריק אוונס. אם אוונס היה מוכר צבע לקיר הוא היה בוודאי שחור, כמו זה שנבחר למרבית הבגדים שהוא יוצר כמעט שני עשורים. מי שאפילו לא סיים את לימודי האמנות שלו באוניברסיטה שבמקום הולדתו – דרום קליפורניה – הפך בתחילת שנות ה־2000 למעצב שמחזיק יותר ממותג. הוא יצר קאלט שמאגד סביבו כת מאמינים שנמשכים לסגנון הגותי והאפל שלו ומרגישים נוח בשוליים של האופנה היוקרתית. אוונס, שחי היום עם אשתו ושותפתו היצירתית מישל לאמי בפריז, הוא מעצב נישתי שהצליח לפנות למיינסטרים: הוא יודע לגזור בגדים שיש בהם אופל אבל לא שוכח שהכי חשוב שיחמיאו לגוף. כשהתראיין ל"גארדיאן" ב־2006 אמר: ״הבגדים שלי נראים נורא על הקולב, כי אני גוזר אותם עם כתפיים צרות ושרוולים ארוכים מאוד אבל זה בדיוק מה שהופך אותם למרזים ברגע שהם נלבשים על הגוף״. המחשבה המסחרית מעולם לא באה אצלו על חשבון האותנטיות, שניכרת בכל קולקציה שהוא מציג, בגזרות המורכבות שהן תוצאה של מלאכת מחשבת אמיתית וברהיטים הכבדים שהוא מייצר, שיעניקו לכל חדר תחושה של כנסייה גותית אפלה.
אלכסנדר וואנג. צילום: סטיבן קליין
מי שמאוד רוצה להיות בן הכלאיים של ראלף לורן וריק אוונס הוא אלכסנדר וואנג, שהוא, ללא עוררין, המעצב הבולט ביותר בדור הצעיר והחדש שגדל בדאון טאון מנהטן. בבעלותו בית אופנה הנושא את שמו, שני קווי משנה מצליחים והוא אוחז במושכות של בית האופנה הפריזאי בלנסיאגה. המראה שבזכותו סלל את הצלחתו המהירה צעיר ולא מחייב: שילוב של אלמנטים ספורטיביים ואופנת רחוב, בגדים שלא משדרים מאמץ רב מדי וקל מאוד לאהוב כבר על הקולב. בערב התצוגה שלו בשבוע האופנה של ניו יורק נחשפה גם קולקציית הרהיטים הראשונה שעיצב בשיתוף יצרנית הרהיטים האיטלקית פולטרונה פראו, שמבוססת בעיקרה על שילובים של עור, קטיפה ועץ, כולם צבועים שחור. שחור שלט גם באופן בלתי מעורער בקולקציית חורף 2015 של וואנג, שהשראתה נשאבה ממגוון תרבויות שוליים: גותיקה, גראנג׳, רוק וסקין־הדס. גבולות הבגדים שורטטו באמצעות ניטים שחורים, מעילי רוח יוצרו מניילון מטאלי שהכיל 90 אחוזי מתכת והדוגמניות צעדו על מגפי פרנקשטיין גבוהים ששיוו לרובן הליכה מגושמת ונטולת חן. כל זה היה יכול להיתפס כחתרני וכחדשני, אך ממש כמו קולקציית הרהיטים הקודרת לכאורה, האוסף לא היה אותנטי, שכן הוא התייחס לשחור כצבע שלובשים בשביל להיראות טוב, ולא כחלק מתפיסת חיים.
לפני התצוגה אמר וואנג לעיתונאים כי השתלטותו של השחור על הקולקציה נבעה מעיון בדוחות המכירה של החברה, שהצביעו על העדפה ברורה של הלקוחות לפריטים שחורים. גם אוונס רוצה לרצות את קהל הלקוחות שלו, אם כי ביצירה שלו יש כנות נוגעת. הוא בוודאי לא היה מלביש את נורת׳ ווסט, הבת של קנייה וקים, שישבה בשורה הראשונה של וואנג, בפריט בלעדי מהקולקציה שנתפר למידותיה, כפי שעשה המעצב הצעיר. בכך חלק וואנג משהו עם התצוגה של קנייה ווסט שהוצגה יומיים לפני כן בשבוע האופנה הניו יורקי – יותר תרגיל בסטיילינג מעיצוב, יותר רצון לייצר רעש מתעוזה אמיתית. זו של וואנג הייתה אולי מעניינת יותר, אך בהחלט לא משכנעת.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אוף פלורנטין, דיזנגוף, שדרות רוטשילד, כיכר המדינה, נווה צדק – אחרי שנה של פעילות בשלל חללים ברחבי העיר, לעתים בכמה מהם במקביל, תמה תקופת הנדודים של בוטיק ורנר והוא התמקם במשכן קבוע ברחוב יהודה הלוי.
החנות החדשה ננעצה לצמיתות (או עד תום השכירות) בלב העיר, על חורבות חנות רהיטים עתיקים, עם הפנים לדליקטסן והגב לחניון עירוני, למרגלותיו של בניין משרדים אפרורי. לכאורה – חור דה לה חור. למעשה – הברקה. מדובר בלוקיישן מרכזי אך לא מתבלט, אלגנטי אך מחוספס, מגניב אבל לא מזיע. ממש כמו הבוטיק עצמו, שלימד את התל אביביות שאקנה הוא לא בהכרח מחלת עור מבאסת.
בוטיק ורנר החדש ברחוב יהודה הלוי. צילום: Hadrien Daudet
החלל הטרי, שעוצב באסתטיקה המינימליסטית האופיינית לוורנר, הוא לא החידוש היחיד. בעלות החנות (המייסדת שירה דולינגר ושותפותיה דניאלה בן טולילה וענת כץ) שולפות מהשרוול עוד כמה הפתעות: למותגי היבוא הקבועים המזוהים עם ורנר – אקנה השבדי, אלכסנדר וואנג ו־MM6 (קו הביניים של בית האופנה מרטין מרג'יאלה) – יצטרפו החל מהחודש הבא כמה וכמה מותגים נוספים. בין השאר קולקציית האביזרים של אופנינג סרמוני (שגם רשת סטורי מייבאת במינונים הומיאופתיים לסניפיה), בגדי ערב מבית המותג הצעיר Tome של ריאן לובו וראמון מרטין, פריטי הבסיס של המותג ההונג קונגי Edit, הטי שירטס השנונות של Etre Cecile ודגמים נבחרים של המעצבת האמריקאית העולה אולה ג'ונסון.
את התמהיל הקולי משלימים ארנקים של קום דה גרסון שימשכו לכם 375 שקלים מהארנק, צעיפי משי של We Are Owls, הסניקרס המרימות והמהממות של סופרגה והתיקים הנחשקים של המותג המצטיין מנסור גבריאל.
ורנר, 100־5,900 ש"ח, יהודה הלוי 48, 5186681־03
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בחמישי הבא תגיע לסניף H&M בעזריאלי (בסנכרון עם שאר חנויות הדגל ברחבי עולם) הקולקציה שעליה עמלו יחדיו המעצב הניו יורקי אלכסנדר וואנג והרשת, שמסמלת עשור לתחילת שיתופי הפעולה הגבוהים־נמוכים שלה. המסורת החלה בקולקציית הבכורה שנעשתה בשיתוף המעצב קארל לגרפלד בשנת 2004. במהלך עשר השנים שחלפו מאז, הספיקה H&M לשתף פעולה עם לא פחות מ־18 בתי עיצוב גבוהים, ביניהם שמות בדלניים ומפתיעים, כמו קום דה גרסון, מארני ומארג'ילה. איחוד הכוחות עם אלכסנדר וואנג בהשוואה לאלה אינו שובר מוסכמות – מדובר במעצב מסחרי מאוד בפני עצמו, שמוכר את בגדי הקולקציה המרכזית שלו במחירים נגישים יחסית למותגים אחרים בסדר גודל דומה לשלו, בעיקר כי יש לו את האפשרות לייצר במפעלים טובים ולא יקרים בסין השייכים למשפחתו.
אלכסנדר וואנג. צילום: סטיבן קליין
הקולקציה נאמנה לקו של וואנג, ויש בה כמה פריטים מוצלחים מאוד שיעניקו לרוכש או לרוכשת תמורה נאה עבור המחיר שהם משלמים, בעיקר המעילים שיוצרים צללית מרשימה, ונעלי עקב שיש בהן מן הקוליות המתבקשת משיתופי פעולה מסוג זה. מה שלא קולי, ולמען האמת צורם בעין ממש, הוא הלוגו, או יותר נכון הכיתוב המסיבי "WANG", המודפס, המוטבע או החרוט על יותר מחצי מפריטי הקולקציה. נכון, כילד ניינטיז וואנג משתמש בלוגו גם בקולקציה הפרטית שלו, וגם שם ההרגל הזה יכול להרוס פריטים שבלעדיו היו מוצלחים. אבל אופן השימוש בהם באוסף הספציפי הזה הוא כוחני בהרבה ומרגיש כמעט אירוני כשמדובר בפריטים מקולקציה שבהכרח נוצרה תוך פשרות איכות כדי להנגיש ככל האפשר את המחיר. להסתובב בטי שירטים או בגופיות שהכיתוב "וואנג" מרוח עליהם בכל אזור החזה פשוט מרגיש לנו לא נכון, קצת כמו להסתובב בחולצה עם לוגו של אדידס שמתחתיה מופיע הכיתוב המועתק ברישול "אדידוס", ובשביל זה אנחנו בטח לא נעמוד בתור.
199־1799 ש"ח, להשיג בסניף H&M עזריאלי, 6.11 החל מ־9:30
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
