Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
כמובן שאנחנו מתגעגעים ללא מעט מקומות שהיו ונסגרו בעיר, אבל לאנה לולו היפואי אנחנו מתגעגעים יותר מכולם. בשישי הקרוב נתכנס בסלמה 29 לרקוד כמו שרקדנו אז. כל הפרטים בפנים
אנחנו מתגעגעים ללא מעט מקומות שפעלו פה בעיר וסגרו את שעריהן, אבל הגעגוע לאנה לולו היפואי גדול מכולם. הבר-מועדון-מקום מפגש-מתנ"ס שנסגר לפני כשנתיים וחצי היה הרבה יותר מכל שמות התואר שציינו פה. לא סתם בחרנו בבעליוכאנשי השנה לפני ארבע שנים, וסיקרנו בהרחבה את סגירתו.
אמנם ככל הידוע לנו אין כוונה לפתוח את האנה לולו מחדש, אבל בימים האחרונים נתבשרנו כי בסוף השבוע הבא מתוכננת מסיבת געגוע למוסד היפואי. וכאמור – אנחנו מאוד, מאוד מתגעגעים אליו.
המסיבה תיערך ב-15.10 (יום שישי) במועדון בסלמה 29. מה צפוי? ובכן, טוב ששאלתם: ינגנו שם חן אלמליח וחסן מסרי ונראה שלרגע קט נדמיין שאנחנו שוב נמצאים בחלל המערתי נטול הקליטה (וטוב שכך), מנותקים מהעולם ובעצם מהכול, פשוט רוקדים אל תוך הלילה. כיף. לפרטים נוספים
אנה לולו (צילום: בן פלחוב)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פוליטיקה והדוניזם: לקוחות בר האנה לולו נפרדים מהמקום
לאחר שמונה שנים בר האנה לולו - מקום ערבי ויהודי, סטרייטי וקווירי - נאלץ להיכנע לג'נטריפיקציה היפואית ולסגור את שעריו. הלקוחות מספרים על מרחב נדיר שבו רוקדים דבקה לא רק כי זה מגניב, ושבו פוליטיקה לא בהכרח באה על חשבון מנה הגונה של הדוניזם
לילה אחד לפני שלוש שנים, כמו לילות רבים אחרים, עשה את דרכו חאדר אבו סייף לאנה לולו שבעיר העתיקה ביפו. הוא פתח את דלת הברזל הקשיחה, וכשהציץ פנימה הופתע לגלות את אחיו הילאל יושב על הבר. "אנה לולו זה מקום קווירי־היפסטרי, לא בדיוק הסביבה הטבעית של אחי", מסביר אבו סייף. "הילאל ואני שונים זה מזה כמעט בכל, אבל למרבה ההפתעה מצאתי אותו יושב ונהנה עם החברים שלו במקום שהוא הבית השני שלי. זאת סיטואציה שלא הייתה יכולה לקרות באף מקום אחר בתל אביב.לאנה לולו הייתה היכולת לגרום לך לבלות עם אנשים שלכאורה אין ביניכם קשר. היה לו קסם, שחיבר בין אנשים שונים באופן ששום בר אחר לא עשה לפניו", אומר אבו סייף, "אף מקום אחר בעיר לא יצליח לשחזר את זה".
כשאבו סייף מדבר על האנה לולו אפשר לשכוח לרגע שמדובר בבר בעל ארבע קירות ביפו. בשבילו ובשביל רבים אחרים, היה האנה לולו פרי אהבתם האסורה של קיטובים תל אביביים: פלסטינים ויהודים, עשירים ועניים, מזרח ומערב, סטרייטים וקווירים. בשבוע שעבר הודיעו בעליו על סגירת המקום, וזו התקבלה בצער רב בקרב באי המקום הקבועים.
רקדנו כמו במערה
לפני שמונה שנים ייסדו הזוג אילנה ברונשטיין וניב גל את האנה לולו. עד אותה תקופה עיצבה ברונשטיין בגדים וניהלה חנות בשם אילוצ'קה בתל אביב, וגל לימד באוניברסיטה הפתוחה וניהל בשוק הפשפשים שביפו את השאפה בר. בריאיון שהעניקו להארץ ב־2016, רגע לפני שעזבו לברלין, סיפר גל על ההחלטה לפתוח את הבר: "נראה לי (שפתחנו) מתוך תסכול… אני התחלתי ללמד וזו הייתה פרנסה גרועה, ואילנה נאלצה לפנות את החנות שלה. חשבנו לעצמנו: איך אפשר להתפרנס בעיר הזאת? ואני ממש זוכר שאמרנו את המשפט הזה: צריך למכור בירה!". שלא לשמה בא לשמה, ועד מהרה הפך הבר לחלוץ בתחום המוזיקה הערבית כששיתפו פעולה עם הדי.ג'יי מוחמד ג'באלי, שהכניס לסצנת התקלוט בערבית רוק אלטרנטיבי מלבנון, מצרים ואפילו סוריה. כשעזבו ברונשטיין וגל לברלין, קיבלו עליהם את המושכות הלקוחות הקבועים מרואן הואש, ולדיסלב בורשבסקי וראובן רייס תחת בעלות קואופרטיבית שכללה לקוחות נוספים של המקום.
"בניגוד למקומות אחרים בתל אביב, שיכולים לראות את המוזיקה הזאת בעין אירונית או חשדנית, כלומר לחשוב שזה מגניב וזהו, הקהל באנה לולו באמת הגיע בשביל המוזיקה", אומר יבגני צ'רטקוב, די.ג'יי שתקלט בלולו עוד משחר הימים. "היה מגיע קהל ערבי שמאוד אוהב דבקה, ריקוד ים תיכוני שמרים את האווירה, ומהר היה מתפתח סוג של מעגל והיו עושים שמח. זאת גם הסיבה שאהבתי לתקלט שם: מקום שמקבל את כולם, בלי סלקציה או התנשאות. זה היה שונה ממקום תל אביבי רגיל מבחינת הקהל שלו, וגם מבחינת הפתיחות לדברים שלא היה מקובל לנגן עד אז בתל אביב".
https://www.instagram.com/p/5gkpKeIUek
"זה מקום שיש לו מורשת אמיתית וייחודית במזרח התיכון", אומר דגן ואלד, תסריטאי, עיתונאי ואושיית קריוקי בעיר. לפני שהלולו נפתח תקלט ואלד בשאפה, וכך נרקמה היכרותו עם גל. "זה מקום שמקבל אותך באהבה. הקהל היה מגוון והיו מגיעים גם פלסטינים ששמעו על המקום מפה לאוזן". "היה אפשר לראות יהודים, אשכנזים, ערבים, שאוהבים את אותה מוזיקה ורוקדים לאותם צלילים", נזכר אבו סייף. "בתכלס רקדנו כמה אנשים בתוך מערה שדחסה לתוכה המון בליינים, וזה היה חלק מהקטע. זה הרגיש שהאנשים של האנה לולו נגד העולם. מחוץ ללולו היו כמויות של בליינים וחבורות שותים אלכוהול על המדרכות ביפו העתיקה, ומדברים על פוליטיקה".
עו"ד נועה לוי מהוועד הציבורי נגד עינויים, מזכירת חד"ש בתל אביב, מחזקת את דבריו של אבו סייף: "האנה לולו שונה ממקומות אחרים בכך שהוא לא בורח מפוליטיקה. ברים ומועדונים בתל אביב מתקיימים רוב הזמן בבועה מודעת, של מי שיודעים שהמצב במדינה הולך ונהיה בלתי אפשרי, וגם אם אנשים לא מסכימים איתו, הם בוחרים לנסות לשמור על בועות של אסקפיזם ולא להתמודד עם המצב. האנה לולו הוכיח שפוליטיקה, עמדות, התנגדות וסולידריות לא סותרות בילויים ותרבות".
קהילה מזן חדש
כשאבו סייף מתאר את האנה לולו, הוא מתאר קסם, שייתכן שקשור בצוהר שפתח הבר אל עולם הקוויריות בשביל אוכלוסיות שעד כה לא מצאו תשובות או מקום שיכיל שאלות על זהות. "אני לא מצליח לחשוב על מקום כיום שהוא כל כך משמעותי מבחינת החזיתות האלה. אני חושב שהוא פתח כל כך הרבה ערבים לעולם הגאה. לצד הומואים בגופיות היה גם המון קהל מהמשולש, והקהל מהמשולש הבין שככה הבר מתנהל. כלומר, היה ברור שאם בא לך לבלות ערב בלולו אז חלק מהאווירה זה קוויריות. זה היה מרחב בטוח, גם לנשים, גם לגברים, גם לגייז".
"זה הרגיש שאנשי האנה לולו נגד העולם" (צילום: בן פלחוב)
לוי מסכימה: "ברים שכונתיים, יומיומיים, הם בעלי קסם מיוחד מעצם העובדה שלשם באים אחרי העבודה, הלימודים, המחויבויות, ונפגשים במקום ללא תכלית מסוימת. הקסם של הלולו היה בכך ששם יכולתי לפגוש את כל הקבוצות השונות בשמאל ובקהילה האלטרנטיבית", היא אומרת. "הקשרים שנוצרו שם בנו קהילה חדשה, מגוונת, אבל בעלת קוד אתי ופוליטי חזק וברור: אנחנו לא רוצים לחיות זה על חשבון האחר, ובמקומות שבהם השלטון שם אותנו האחד כנגד או על חשבון השני, אנחנו מוכנים להיאבק לשינוי של זה ביחד. בלי לשנות זה את זה אבל עם פתיחות מוחלטת האחד לפצעים של האחר, ויותר חשוב אולי, לתקוות שלו".
האנה לולו נסגר על רקע סגירתם של ברים נוספים שהתאפיינו בסצנה ובקהל מסוים מאוד, בהם האוצר שמשך אליו יוצרים מתחומים שונים והרוקוקו שהיה מקום מפגשם של עיתונאי העיר. "אני חושב שבניגוד למקומות שמרוכזים בקהילתיות מסוימת, באנה לולו הקהילה מגוונת מבחינה עדתית, מבוססת מעמדות שונים וכמובן מבחינת ג'נדר. זה פשוט מקום שמקבל אותך", אומר ואלד.
בהודעה שפרסמו בעליו על סגירת המקום נכתב: "כמו שחלקכם יודעים, השכונה שלנו הפכה לאזור מגורים של אנשים עשירים מאוד. אנחנו מוצאים את עצמנו מבלים ימים ולילות בהתעסקות משעממת עם שכנים, משטרה ורשויות עירוניות. איזה בזבוז אנרגיה!". אף שבעליו הראשונים של המקום לא הכחישו שפתיחתו של האנה לולו הוא מעשה של ג'נטריפיקציה, נראה כי תהליך מסיבי ממנו הוא זה שהכניע אותו לבסוף. אולם הקסם האמיתי של האנה לולו נמצא בעובדה שיותר מסצנה, הוא ספק תוכן מרענן של תרבות אחרת לקהל שצמא ללגום ממנו. "זה מאוד מבאס שהמקום נסגר", אומר צ'רטקוב, "אבל בטוח שיש עוד עתיד והרוח של האנה לולו תישמר במקום אחר".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בר האנה לולו ביפו סוגר את שעריו, כך הודיעו אמש (רביעי) הבעלים בהודעה בעמוד הפייסבוק והסבירו את ההחלטה: "אחרי 8 שנים משוגעות אנחנו צריכים לספר לכם בלב כבד שהאנה לולו במיקומו הנוכחי ייסגר בסוף החודש. זאת לא החלטה קלה. כמו שחלקכם יודעים, השכונה שלנו הפכה לאזור מגורים של אנשים עשירים מאוד. אנחנו מוצאים את עצמנו מבלים ימים ולילות בהתעסקות משעממת עם שכנים, משטרה ורשויות עירוניות איזה בזבוז אנרגיה! אז החלטנו ללכת על דרך אחרת".
"יש לנו המון זכרונות; כל כך הרבה ריקודים, שיחות שתויות, מביכות ומרנינות, כל כך הרבה מוזיקה", נכתב בעמוד הפייסבוק של האנה לולו. אבל, יחד עם העצב, יש גם נקודת אור להמשך. "עד כמה שאנחנו עצובים על היציאה מהמאורה המיוחדת שלנו, אנחנו גם מתרגשים מאוד מהדרך החדשה שנפתחת לפנינו. זה לא סוף הסיפור של הלולו. העתיד מלא הזדמנויות ואנחנו הולכים לעבוד קשה כדי להחזיק את הקהילה הזאת חיה ומאוחדת".
אנה לולו (צילום: בן פלחוב)
האנה-לולו, הפך לאורך שנות פעילותו לסמל לדו-קיום, גם אם לא במתכוון. בחמש השנים הראשונות ניהלו אותו אילנה ברונשטיין ובן זוגה ניב גל ולפני שנים העבירו את המושכות למרואן הואש, ולדיסלב בורשבסקי וראובן רייס.בראיון כאן אמרו לנו: "תמיד משתמשים במושג דו קיום עם האנה לולו, ומבחינתי זה לא מה שאנחנו עושים פה, אני לא חושב שיש דו קיום, אלא שיש מרחב משותף של כולם. אנחנו נמצאים ביפו ומשהו נוצר עם הזמן. והכי חשוב: we welcome everyone".
דלתות הבר תהיינה פתוחות בשבועות הקרובים עד מסיבת הסיום שתתקיים ב-8 בפברואר. "בואו תגידו שלום, תרקדו תשתו ותדברו איתנו על העתיד. 'ערבז דו איט בטר' בייבי!".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
האנה לולו הוא אי של שפיות בתוך מרחב של אי שפיות, וכמה היינו צריכים מהשפיות הזאת בשנה האחרונה. הבר היפואי הואטריטוריה כה ייחודיתשבאחרונה הופיעו בו גם הצמד הצרפתי אסיד עראב שמסרבים להופיע בישראל. כשהדי.ג'יי ניקולס ג'אר החליט להופיע בחיפה וברמאללה אבל לא בתל אביב, באנה לולו מכרו כרטיסים להופעה (גם לישראלים שלא חששו לחצות את המחסום). ליין המסיבות הערבי־ביסקסואלי הראשון מתקיים שם כמובן, וכך גם "הבלאדי אוור" – שעה שמחה לנשים במחזור. בעלי הבר בשנתיים האחרונות הם קבוצה של לקוחות לשעבר, יהודים וערבים. שלושה מהם מרואיינים כאן.
מרואן: "קודם כל, אתקן אותך. תמיד משתמשים במושג דו קיום עם האנה לולו, ומבחינתי זה לא מה שאנחנו עושים פה, אני לא חושב שיש דו קיום, אלא שיש מרחב משותף של כולם. אנחנו נמצאים ביפו ומשהו נוצר עם הזמן. והכי חשוב: we welcome everyone".
ראובן: "לי זה מרגיש כמו משהו שאנחנו גם נסחפים אליו, זה לא מגיע מלמעלה".
מרואן: "אנחנו לא חושבים: בואו נעשה משהו שהוא דו קיום, זה לא מה שקורה".
ולדיסלב: "זה פשוט אנחנו, מה שכל אחד מביא. אנחנו לא אומרים 'בואו נפיק פסטיבל ערבי־יהודי', אלא 'בואו נביא את הדי.ג'יי ההוא, בואו נעשה ערב שירה'".
הואש, ולדיסלב ורייס (צילום: איליה מלניקוב)
אתם חושבים שיש עוד מקום כמו הלולו?
ראובן: "הלוואי, אני בקושי יוצא מפה".
ולדיסלב: "זה משהו שהמקומות צריכים לייצר, לא לפתוח מקום עם קונספט, כי זה יהיה מלאכותי. אם הרבה מקומות ייצרו סביבה פתוחה כמו שיש פה לכל מיני קהלים – אז יהיו עוד מקומות כאלה".
מרואן: "התוכן שלנו, אם אתה מסתכל על תוכנייה – הרוב זה אנשים מפה, כאלה ששותים כאן בירה, לא די.ג'ייז שעושים בוקינג. גם הבלאדי אוור זה משהו שבא מבפנים, זה הגיע מהלקוחות".
איך באמת עלה הרעיון הזה?
מרואן וראובן: "זה מורן ודנה, לקוחות וחברות ממש טובות. זו הייתה בדיחה כזו, שאחת מהן הייתה במחזור ואמרה 'אני רוצה יין אדום כי אני במחזור', ואמרנו 'וואו, בואו נעשה את זה'".
בואו נדבר רגע על ניקולס ג'אר ואסיד עראב. אומרים שאתם גשר עבור אמנים שבחרו להחרים את ישראל.
מרואן: "ניקולס ג'אר לא יצא בהצהרה שהוא מחרים את ישראל, הוא פשוט החליט לא להגיע לתל אביב וכן להופיע ברמאללה. לגבי אסיד עראב, הם החליטו להצטרף לחרם אחרי שעשינו להם בוקינג. אני מכבד את הדעה שלהם ואת ההחלטה שלהם, הם גם לא באמת החרימו, הם הגיעו והופיעו פה וכל הישראלים יכלו לבוא ולראות אותם. הבעיה היא שאנשים כועסים עליהם במקום לכעוס על הממשלה".
ראובן: "ניקולס ג'אר בכלל לא היה אירוע שלנו. מכרנו כרטיסים ואז נוצר בלבול, איכשהו יצאנו מפיקים, אבל זאת לא הייתה הפקה שלנו".
מרואן: "זה היה של ג'זאר קרו, שהם חברים".
והיו ישראלים שקנו כרטיסים ונסעו לרמאללה.
ראובן: "כשמכרנו את הכרטיסים הגיעו מלא אנשים, ופתאום כולם שאלו את עצמם אם אפשר בכלל להגיע לרמאללה. זה היה מעניין".
מרואן: " היה מישהו שאמר: 'אני לא מאמין שיבוא יום שאני אשאל אם יש כיוון לרמאללה'". אז יש כיוון לרמאללה?
ולדיסלב: "יש כיוון לרמאללה, סידרנו כמה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הפי אוור ייחודי יושק בקרוב באנה לולו בר וכל כולו על טהרת המחזור הנשי - כל מי שתצהיר שהיא במחזור תקבל הנחה של 25% על דרינקים לאורך כל הלילה. "אנחנו צריכות להחביא את התחבושות ולהמעיט בדיבורים. אין סיבה שזה יהיה ככה"
הפי אוור ראשון מסוגו יושק במוצאי שבת הקרובהבבר אנה לולו שביפו– "בלאדי אוור" – הפי אוור לנשים במחזור בלבד. 25% הנחה על כל האלכוהול יינתנו למי שתצהיר שהיא במחזור, למשך כל הלילה בימים שני, שלישי, רביעי ושבת. תוהות איך זה עובד? אל דאגה, אף אחד לא עומד להיכנס לכן לתחתונים. "הכל על בסיס אמון. אנחנו מאמינות לך!", נכתב בעמוד הפייסבוק של הבלאדי אוור.
העומדות מאחוריי היוזמה האדומה הן מורן בריר ודנה אתגר. "ישבנו על הבר וחשבנו על הרעיון", אומרת בריר. "אני ברמה האישית מנכיחה את סוגיית המחזור במרחבים האישיים שלי – בבית, בעבודה, בקרב החברות ובטח באנה לולו שהוא הבית השני שלי". להנכחת הנושא גם בשיח הציבורי, היא אומרת, יש משמעות אדירה. "מדובר בתהליך טבעי שמתרחש בגוף שלנו ומלווה אותנו לכל החיים. תמיד אומרים לנו שזה 'מגעיל' במקרה הרע או מנסה להשתיק את זה במקרה הטוב. אנחנו צריכות להחביא את התחבושות או את הטמפונים ולהמעיט בדיבורים. אין סיבה שזה יהיה ככה". הבנות מבטיחות שיהיו הרבה הפתעות אדומות בערב ההשקה. "סטדנאפ על מחזור, מוזיקה מעולה וקישוטים אדומים".
השקת Bloody Hour, אנה לולו בר, 21:30, הפנינים 2, יפו