כבר שנים שאני מתחילה את הבוקר שלי מוקדם, אופה בבית, במסעדות או בסטודיו שלי וגורמת לריחות להתפזר בכל הרחוב, שכולם יתמכרו. אני רצה בין המסעדות שאני השפית-קונדיטורית שלהן לבין המטבח הפרטי שלי, לומדת יום אחר יום, שוב ושוב, כמה שהמקצוע הזה לא פשוט, המון שעות על הרגליים ועבודה פיזית. אבל פשוט לא יכולה לוותר עליו. אני מדברת לבצקים שלי, נותנת בהם גישה חיובית והמון אהבה ויודעת שככה הם יחזירו לי אהבה ואני ממליצה גם לכם.

בגיל 12 הכנתי את עוגת השמרים הראשונה שלי, על דעת עצמי. לא יכולתי לחכות לאמא שתגיע הביתה מהעבודה ופשוט נכנסתי למטבח, פתחתי את הקלסר של סבתא אסתר ז"ל והתחלתי לאפות. אמא הגיעה הביתה, ראתה את העוגה בתנור ואותי יושבת על הריצה וצופה בעוגה עולה ועולה, והריח שהיה בבית והתוצאה גרמו לי להמשיך לאפות ללא הפסקה, עד היום. לאט לאט הפכתי להיות הקונדיטורית הקטנה של הבית ושל החברים, עד שהחלטתי להיכנס לתחום ולהגשים חלום גדול – להפוך להיות קונדיטורית, אז למרות הגיל הצעיר התחלתי לעבוד בקונדיטורייתדלאלבנווה צדק ולצבור ניסיון. בכלל, בכל מקום שעבדתי ולמדתי הייתי הכי צעירה. "הצעירה" הפך להיות השם השני שלי.

הייתי חדורת מטרה להיכנס לעולם שניקרא קונדיטוריה ובהמון מקומות שרציתי לעבוד נלחמתי כדי להיכנס ולא להתבייש, גם לא כשהייתי מקבלת שוב ושוב את התשובה "לא, את ילדה". העקשנות השתלמה. בסופו של דבר עבדתי במקומות הכי נחשבים בתל אביב –מסה,שילה,קלואליסוכאמור דלאל – וגם כשהפכתי להיות שפית קונדיטורית בגיל 21 הייתי חייבת להוכיח את עצמי אבל היו לא מעט מקומות שלא קיבלו אותי בגלל הגיל הצעיר וזאת הסיבה שאני כן מקבלת עובדים צעירים שרוצים להיכנס לתחום וללמוד וגורמת להם לא לוותר על החלום שלהם, הולכת איתם יד ביד לאורך כל הדרך.

בגיל 21 כבר הייתי ב"משחקי השף", גם שם נאמר לי "לאן את רצה?". הפעם הייתה לי תשובה קונקרטית: עניתי שאני פה כדי להגשים חלומות. החוויה בתוכנית לא הייתה פשוטה אבל מאתגרת ומלמדת ואומנם נפלתי רגע לפני – אבל האודישן שלי עשה וואו גדול ועד היום מגיעים אלי אנשים שזוכרים אותי בתור הצעירה (הפעם "הצעירה מ'משחקי השף'") עם השמלה האדומה והקינוח קפה עם פופקורן זהב.

אבל פופקורן זהב בצד, מאז ומעולם אני מאמינה במתכונים פשוטים, מתכונים של פעם, של סבתות, של הבית. אני מאמינה שצריך ליצור בסיס מתכונים טובים ואיתם לשחק ומאז שהתחלתי ללמד זאת הדרך שעוברת כל מי שהגיע ללמוד ממני. לכל אחד מאיתנו יצא אחרת אבל מבסיס טוב תבנו קלסר עם המתכונים שאהבתם ושמצליחים לכם והם יהיו הקבועים אצלכם בבית. תמיד תחשבו איך אפשר לשחק ולהחליף טעמים/פירות/צורות של העוגות וזה יגרום לכם להצליח להכין דברים חדשים, לבנות מתכונים משלכם ובעיקר לתת את טביעת היד שלכם בכל קינוח ומאפה. ואם יש לכם סבתא או אמא שאתם יכולים ללמוד ממנה אל תוותרו על זה. זאת מתנה לכל החיים.

בימים אלה אני עובדת על הגשמת החלום הבא, ספר האפייה שלי (עבורו אנימגייסת כספים בהדסטארט, תמורת תשורות שוות). הספר הוא גם קפסולת זיכרונות – אני רוצה לתעד ולספר את הסיפור של סבתא קטי וסבתא אסתר, שעולם הקונדיטוריה נשען תמיד על מסורת ארוכת שנים, על מלאכת יד, על רגש. כל המתכונים שיופיעו בספרהונגשו למטבח הביתי, והם קלים לתפעול, מרשימים בטירוף וייכנסו במהרה לארסנל המתכונים הקבוע שלכם. ככה גם אתם תייצרו קפסולת זיכרון משלכם, כשתאפו לבדכם, עם חברים או עם המשפחה, ותשבו אחר כך בגינה ותיהנו מביס מושלם.

אז כמה סבתא שלי מיוחדת כבר סיפרתי לכם, נכון? לפני שלוש שנים, רגע לפני שהתחילה הקורונה, החלטתי שאני מעניקה לעצמי מתנה, ולכבוד יום הולדת 90 של סבתא שלי אני עושה איתה סדנת מאפים עיראקים, סדנא שתלך איתה ואיתי בלב לעוד הרבה שנים. זכיתי ללמוד מסבתא שלי להכין את המאפים שאני הכי אוהבת, אבל יותר מכל זכיתי שהיא תלמד לקוחות שלי לאפות. היה בלתי נשכח.

עוגיות תמרים (20-30 עוגיות)

לבצק:

3 ו-1/2 כוסות (500 גרם) קמח
25 גרם שמרים טריים או 8 גרם שמרים יבשים
2/3 כוס (160 גרם) מים
1/3 כוס (70 גרם) שמן קנולה
1/2 כוס (100 גרם) סוכר

למילוי:
250 גרם תמרים מגולענים

לציפוי:
שומשום

אופן הכנה:

1. מערבבים בקערת מיקסר עם וו לישה קמח ושמרים. מוסיפים את יתר מצרכי הבצק ולשים במהירות בינונית לבצק. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים 45 דקות.
2. מחממים מעט את התמרים במיקרוגל עד שהם רכים וניתן ליצור מהם כדורים שווים. צרים 20-30 כדורים ושומרים בצד.
3. מחלקים את הבצק לכדורים במשקל 40 גרם. מרדדים כל כדור לעיגול דק, מניחים במרכז כדור תמרים, סוגרים את עיגול הבצק על המילוי ומכדררים בחזרה לצורת כדור.
4. טובלים כל כדור בשומשום מצדו האחד.
5. מרדדים את הכדורים המצופים (כך שהשומשום כלפי מעלה) למעין עוגיות שטוחות ממולאות, ובעזרת ידית כף עץ צרים חור במרכז כל עוגיה.
6. מניחים בתבנית תנור מרופדת בנייר אפייה, מכסים במגבת מטבח ומתפיחים 25 דקות.
7. אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-15 דקות, או עד שהעוגיות מזהיבות. מצננים לחלוטין.

• אוכלים שותים
• מתכונים
• אפייה

2 חלות | שעתיים וחצי | קל | כשר | אפייה

>>לעוד המון מתכונים אפייה באתר השולחן

דניאל: "אני ממש אוהבת להכין חלות עם טופינגס משוגעים. יש המון דרכים לאכול חלה: עם חמאה ומלח, לצד תבשיל סמיך או עם ממרחים מלוחים או מתוקים. כל טופינג מתאים לסוג אחר של אכילה. הבצלים הצלויים לוקחים את החלה לכיוון מתקתק ומוסיפים לה מרקם נגיס. העלים הארומטיים מסמלים לדעתי משהו ראסטי אבל גם מאוד נשי".

החומריםטבלת מידות ומשקלות

הטבה בלעדית לקוראי טיים אאוט: קבלו 12% הנחה (!) על תוצרת חקלאית פרימיום באתר "פרשוק"

לבצק

לבצלים צלויים

אופן ההכנה

מכינים בצלים צלויים

1

מחממים תנור ל־200 מעלות. מתבלים בצלים במלח, סוכר ושמן זית וצולים בתנור כ־15 דקות עד שהבצלים משחימים. מצננים.

מכינים את הבצק

2

מערבלים במיקסר עם וו לישה במהירות בינונית קמח, סוכר ושמרים. מוסיפים מים, ביצה ומלח וממשיכים לערבל עד לקבלת בצק. מוסיפים שמן וממשיכים ללוש ידנית ובמיקסר לסירוגין עד שכל השומן נטמע בבצק. אם הבצק שומני מדי מוסיפים כף קמח. ממשיכים ללוש במיקסר על מהירות בינונית עוד כ־10 דקות.

3

מקמחים קערה גדולה בקמח, מניחים בה את הבצק, מכסים ומתפיחים כשעה עד שהבצק מכפיל את נפחו. מחלקים את הבצק ל־6 כדורים, מכסים ומתפיחים עוד כ־20 דקות.

4

יוצרים מהכדורים נחשים וקולעים 2 חלות. שוזרים בחלה בצלים צלויים וענפי תבלין. מקפלים כל חלה פנימה (כמעין שבלול או כדור) ומתפיחים כ־15 דקות נוספות.

5

מחממים תנור ל־180 מעלות. מושחים את החלות בחלמון ובוזקים מלח גס. אופים 30־20 דקות עד שהחלות זהובות.

• אוכלים שותים
• מתכונים
• מתכונים של שפים
• אפייה

הכול אצלי התחיל מעוגה אחת שהכנתי ליומולדת של חברה, לא משהו מסובך. לקחתי מאמא מתכון לעוגת תמרים שלה שממש אהבתי, והכנתי. ואז הבנתי את כוחה של עוגה! כמה מחמאות ובקשות למתכון, והמון תשומת לב פתאום. מיד התחלתי לאפות עוד ועוד. כי מי לא אוהב תשומת לב?

זה היה לקראת גיל 40, אולי גיל שבו הרבה אנשים אחרים בסביבתי היו כבר מבוססים, או לפחות ידעו מה הם רוצים לעשות בחיים ואיך להגשים את עצמם. אני לא למדתי. נשרתי מבית ספר בכיתה י' והחיים זימנו לי מלא דברים טובים והרפתקאות, גם בלי ללמוד מקצוע של ממש.

אבל עבודה עבור אחרים במשרה מלאה לא סיפקה לי את ההגשמה העצמית שחיכיתי לה כל כך. ולא היה מושג מהיכן היא תבוא. שנים רבות עבדתי בתחום ההפקות והיה לי עסק ביתי. בתקופה אחת הכול איכשהו התנקז פתאום לנקודת זמן אחת: עברתי לדירה עם תנור חדש, קיבלתי במתנה מיקסר תעשייתי ענק ועוגה אחת פתחה בפני עולם ומלואו.

>> כמה מתכונים מעולים מ"נשואה למאפייה", ספר האפייה של קרן אגם
>> מתכוני ראש השנה של קרן אגם (עוגת לימון ודבש! יאםםם!)

התחלתי לאפות לחברים ולמשפחה, אפייה ביתית, דברים לא מסובכים אבל טעימים. פתאום חלות היו דבר שבשגרה, עוגות עם פירות ואבקת סוכר, עוגיות של בית. הסביבה הקרובה חשבה שזה הגיוני שמי שכל כך אוהב אפייה כמוני ילך ללמוד, אך אני ידעתי שלימודי קונדיטוריה אינם הכיוון שלי. אני שרופה על הבית, אוהבת אבקת סוכר, סדקים בעוגות. לא אוהבת לזלף ולעצב, פחות מתחברת לוויטרינות ולמאפים וקינוחים מסובכים. אני אדם ספונטני שאוהב שהכול בא מהר ובקלות. תנו לי לערבב דקה כמה מצרכים בקערה, ואחרי חצי שעה להוציא פלא מהתנור.

את כל הידע צברתי ואני עדיין צוברת מהרשת, מספרים, מסרטונים ומאנשים שאני פוגשת בדרך. כשהתחלתי להיסחף אחרי בלוגים בארץ ובעולם הוקסמתי מהשילוב של כתיבת יומן אישי בצורת בלוג לאסתטיות שבצילומים. התחברתי מיד לקשר האישי שמתקיים בין בלוגר לעוקבים שלו, וזה עוד לפני עידן האינסטגרם. למדתי לאפות הרבה בזכות תשובות שקיבלתי מהכותבים עצמו בבלוג.

בשנת 2013 פתחתי בלוג בסלונה ושנתיים אחר כך – כשהבנתי שאני נהנית מכל רגע – יצרתי את ״נשואה למאפייה״. תוך כדי כך לימדתי את עצמי לצלם ואפילו גיליתי שאני ממש טובה בזה. גם לכתוב למדתי מתוך עשייה. בפוסט הראשון כתבתי משפט אחד ואחר כך עוד אחד. היום אני כבר מפטפטת חופשי עם המקלדת.

עם פתיחת הבלוג קיבלתי הצעה לכתוב טור במאקו. אינסטגרם נפתח בינתיים והבלוג היה לגמרי עיסוק משני שלי, עם פוסט אחד בחודש. לא מפאת חוסר זמן, יותר מחוסר ביטחון. לא הייתה פעם שפרסמתי מתכון והייתי בטוחה שיהיה מי שיתעניין בו. חוסר הביטחון ליווה אותי כמה שנים בתחום הזה. למזלי הוא לא קיים יותר.

לפני כחמש שנים התחלתי לערוך בבית סדנאות אפייה. היה בי רצון ענק ללמד אנשים לאפות באופן פשוט וביתי. שמתי לב שמסביבי רוב הסדנאות הן סדנאות קונדיטוריה. בהרבה מקרים הן נראו לי מיותרות עבור אנשים שבסך הכול רוצים ללמוד לאפות בבית עוגה פשוטה או חלה.

המושגים שמגיעים מהעולם המקצועי יכולים קצת להרתיע. זה לא היה קל. כבר אחרי סדנה אחת הבנתי שכיף לי ושאני נהנית אבל לא הצלחתי למלא יותר מסדנה בחודש. לקח שנתיים עד שהסדנאות גדלו, ושלוש שנים עד שהן הפכו לעיסוק המרכזי שלי. השמועה מפה לאוזן עשתה את שלה, אבל לאט. והאיטיות, כך אני מאמינה, היא מפתח טוב להצלחה.

אבל רציתי יותר. רציתי שהבלוג שלי יגדל. היה לי חלום להיכנס עם המתכונים שלי לבתים רבים. היו לי עוד חלומות, אולי להוציא פעם ספר או שתהיה לי תכנית טלוויזיה, אבל לא העזתי להגיד אותם. חשבתי שזה יומרני לחלום כל כך בגדול. אני אדם עם הרבה חוש הומור ומצב רוח טוב, ואני אוהבת מאוד תקשורת בין אישית. לכן משהו כל הזמן חסר לי. העליתי מתכונים לבלוג, לפייסבוק, לאינסטגרם, צילמתי תמונות יפות וכתבתי מהמם, אבל עדיין לא הרגשתי שהבאתי את עצמי לגמרי.

ואז התחיל עידן הקורונה, ואיתו המוני אנשים שהתחילו לאפות כאילו עוד רגע אין לחם בעולם, וחשבון האינסטגרם שלי התחיל להתפוצץ. ממש במקרה העליתי מתכון לבגטים ללא לישה, שלא ידעתי שישנה את חיי. עד אז לא צילמתי סרטונים שלי מכינה מאפים אבל מישהו ביקש ממני לצלם סרטון של הכנת הבגטים. צילמתי סרטון של הידיים שלי מלמעלה, הסברתי והעליתי לאינסטגרם. הגיעו אלפי תגובות.

למחרת צילמתי פיתות ואז לחמניות המבורגר וככה במשך כל הסגר הראשון. כל יום העליתי מתכונים מצולמים לסטורי באינסטגרם כשתוך כדי כך אני מדברת, צוחקת, מצחיקה את עצמי ולפעמים גם אחרים, שמה מוזיקה שאני אוהבת. ואז התחיל בעצם המסע היצירתי שלי באמת. פתאום הרגשתי איך אני מביאה את עצמי לגמרי. רוכשת יותר ויותר בטחון, חושפת את עצמי, מדברת מול מצלמה וחושפת את החיים שלי, את האהבות שלי וגם הקשיים. ואנשים אוהבים את זה. יש לי קהל.

התחלתי לאפות המון ולהעלות כל יום מתכון לבלוג. זו היתה קפיצת מדרגה מאוד משמעותית בשבילי גם מבחינת האפייה. התחלתי ללמוד בקצב מואץ ולהכין דברים שעד אז לא הכנתי, לא הספקתי, לא ידעתי. ופתאום היצירתיות באפייה קיבלה המון מקום והתחלתי לעוף עם זה.

כמות העוקבים באינסטגרם זינקה. תוך שנה וחצי התווספו לי 135 אלף עוקבים חדשים ואני מודה על זה כל יום. במקביל לכל זה סגרתי עם הוצאת מודן על ספר. זה היה קצת לפני הסגר הראשון ונתקע אחר כך בגלל סגרים וחל"תים, אבל התחבר מחדש בסוף אפריל האחרון. עד אז כתבתי את המתכונים לספר אבל לא ממש התקדמתי, ופתאום ההוצאה מודיעה לי שאם אני לא מתקדמת תוך חודש וחצי, אין ספר. נכנסתי לטירוף של עבודה, צילומים, עריכה ועבודה סביב השעון יחד עם אנשי ההוצאה והבנות מהצוות שלי, וזה קרה!

אז מה יש בספר? 89 מתכוני מאפים פשוטים, קלים להכנה, לא יקרים וממש – אבל ממש – טעימים. בעיני הוא נגיש לכולם, עם הסברים שלי לאפייה קלה ומוצלחת. והיום אני לא מתביישת להגיד שאני שמחה שהוא נמצא בכל כך הרבה בתים.ואני מאחלת לעצמי להמשיך להוציא עוד ספרים ולגדול.

בקרוב עולה תכנית שלי בערוץ האוכל ואין מאושרת ממני לדעת שגרמתי לאנשים להכניס עוגה לתנור, להניח חלה מעשה בית ביום שישי על שולחן האוכל. אני מקווה שהרבה אנשים ימצאו את היצירתיות שלהם במטבח דרך המאפים כמו שאני מצאתי. ואם עזרתי להם בכך – זה מבורך.
נשואה למאפייה, קרן אגם, הוצאת מודן, 128 ש"ח (ניתן להשיג בהנחות)

• אוכלים שותים
• טור אישי
• אפייה
• קונדיטוריה
• מאפיה

הקורונה אמנם הביאה איתה הרבה בעיות חדשות, אבל בעיקר העמידה אותנו מול השריטות של עצמנו. כל תל אביבי מצא שיטה משלו כדי להתמודד ולהדחיק. אנחנו לא שופטים אף אחד אבל קצת כן. אספנו עבורכם את מיטב השבטים שהעיר התחלקה אליהם במהלך המשבר, את רובם אתם בטח מכירים וסביר להניח שגם משתייכים לפחות לאחד מהם.

האופים

כשהממשלה רק הכריזה על סגר, הם כבר היו בסופר עם עגלה מלאה בקמחים ובשמנת מתוקה. הסטורי שלהם מלא בתיעוד של מעשה ידיהם להתפאר, והם במקום הראשון בעולם במספר טארטים לנפש. גור המחמצת שלהם לימד אותם מהי אהבת אמת.
טיפ להמשך: המטבח הוא לא תחליף לפסיכולוג.

הרוחניות

מאמינות שהקורונה היא מתנה שהעניק לנו היקום, ושהסגר הוא זמן לנשימה ולחיפוש עצמי. הן עושות יוגה 3 פעמים ביום, שותות שייק קייל וחופפות את השיער פעם ברבעון. המשבר התעסוקתי לא מטריד אותן והן משוכנעות שאנרגיות טובות יזמנו את כל מה שהנפש צריכה. בדרך כלל יש להן הורים עשירים.
טיפ להמשך: לערוך פגישת היכרות קצרה עם המציאות.

החרדתיים

הפעם האחרונה שבה יצאו מהבית היתה בפברואר 2020. הם הלקוחות הנאמנים ביותר של מסיכות ה-N95 וקונים אלכוג'ל בליטרים. חשיפה ממושכת לאור השמש ככל הנראה תגרום להם לנזק בלתי הפיך, והכישורים החברתיים שלהם יצטרכו שיקום ארוך כשכל זה ייגמר.
טיפ להמשך: לנשום עמוק.

המבודדות הסדרתיות

היו בבידוד כבר 18 פעם. לרוב הן דווקא מקפידות על ההנחיות, אך המזל פשוט לא לצידן. החברה הכי טובה שלהן היתה חולה מאומתת, הפסיכולוג שלהן היה חולה מאומת, הטכנאי של המזגן היה חולה מאומת, השכן שביקש סוכר פעם אחת היה חולה מאומת והחתול שלהן היה חולה מאומת. למרות הכל הן אף פעם לא נדבקו, ועליהן נאמר: תמיד המבודדת, לעולם לא המאומתת.
טיפ להמשך: לא למלא לוטו.

הציפורים החופשיות

מתחילת הקורונה לא ישבו יום אחד בבית. ספורט יחידני, הפגנה יחידנית, סיוע לארנב במצוקה, האנג בסופר פארם – כל התירוצים כשרים כדי לצאת מהבית. הם אותם האנשים שרואים שלט "צבע טרי – לא לגעת!" ועכשיו הם ממש חייבים לגעת.
טיפ להמשך: ותרו על הדירה שלכם. אתם גם ככה לא משתמשים בה, אז לפחות תחסכו את השכירות.

החוזרות למקורות

בכל סגר הן מוסרות את הדירה שלהן לסאבלט, אורזות את המק ואת הוופורייזר ונודדות לבית המפנק של ההורים בנווה נבטים. בזמן שכולנו נרקבים בדירות החדר וחצי שלנו, הן מבלות את הסגר עם אוכל של אמא ועם נוף פסטורלי. הן בחל"ת ולא מוציאות שקל, כך שלמעשה הן המרוויחות הגדולות ביותר של מהמשבר הזה.
טיפ להמשך: אין, המשיכו כך.

אנשי הצמחים

בזמן הקורונה הם גילו את עולם הצומח והדברים קצת יצאו משליטה. הם ויתרו על כמה מהרהיטים בבית לטובת שטח גידול נוסף, הם סוחרים בייחורים באופן כפייתי, ומנהלים שיחות שלמות עם העציצים שלהם. שליש מהחמצן בעיר מגיע מהפוטוסינטזה ההמונית שמתרחשת בדירה שלהם. בשנה האחרונה ניהלו יותר שיחות עם צמחים מאשר עם אנשים.
טיפ להמשך: יש. לכם. מספיק. צמחים.

• ❤ תל אביב
• הישרדות: קורונה
• צמחים
• רוחניות
• יוגה
• אפייה

• Facebook
• Twitter
• Email

בחודשים האחרונים פגשנו לא מעט אנשים שהמירו קריירה במטבח הפרטי. לא רק טבחים וקונדיטורים בחל"ת אלא גם כאלה שאינם מהתחום החלו לבשל, לאפות ולמכור. ג'ול אטלן עשה סיבוב דומה: כשותף בבר מסעדה Le Mala הוא היה אחראי לניהול הפלור, הבר והצוות, וכשהמסעדה נסגרה הוא נותר ללא עבודה. "ניסינו לעשות טייק אוויי אבל המאמץ לא הצדיק את התמורה. הרגשנו שאנחנו עובדים עבור חברות המשלוחים וזה לא משתלם. לכן החלטנו לחכות עד שאפשר יהיה לארח שוב וסגרנו", הוא מסביר.

בזמן שהתפנה החל ג'ול לאפות ופתח במטבח המסעדה המושבת עסק עצמאי. "אני בא מבית צרפתי ואפייה קרובה ללבי. אמא שלי אפתה לחמים ואבי היה אופה טארטים ועוגות. בעסק השותפים שלי אפו ומצאתי את עצמי אוסף טיפים ממי שרק אפשר. כל ערב אני הולך לישון מול היוטיוב ובבוקר קם לבדוק מה שלום המחמצת".

מנקודת פתיחה של כיכר־שתיים בשבוע צמחה מאפייה ארטיזנלית לכל דבר. ג'ול מגיע בכל בוקר למטבח, לש בצקים ואופה. "אני מכין כל יומיים 20 כיכרות ומוכר לתושבי השכונה. תנור המסעדה לא מיועד ללחם אבל עושה טוב את העבודה", הוא מוסיף. כעובד היחיד בעסק הוא אחראי גם למטלות זוהרות פחות כמו שטיפת כלים ומשלוחים "ואני נהנה מאוד. אני גר בשפירא, שם את הלחמים בסל של האופניים ויוצא לחלק".

ברשימת הלחמים תמצאו לחמי מחמצת עם תאנים, דגנים ואגוזי מלך ועוד ("אני קופץ ללווינסקי וקונה תוספות לפי מה שבא לי באותו בוקר"), לחמי שיפון ולחמי כוסמין (25-30 ש"ח). באגף הקונדיטוריה בולטים טארטים צרפתיים קלאסיים גדולים ואישיים במילוי לימון, שקדים, שוקולד ועוד לפי הזמנה (140-160/35-40 ש"ח), עוגיות חמאה ועוגיות שוקולד צ'יפס, עוגיות כוסמין טחינה וקינמון טבעוניות וקנלה – מאפה מסורתי מאזור בורדו.

נכון לעכשיו פועלת המאפייה בימי שני־רביעי ולפעמים ביום חמישי. "עוד לא התחייבתי למשהו קבוע. עיצוב מדבקה הוא הצעד הכי מתקדם שעשיתי כרגע עם העסק", הוא צוחק.

מה יהיה אחרי הקורונה?
"נפתח שוב ואני מאמין שנחזור להיות המקסיקנית של קריית המלאכה. עד היום אנשים מתקשרים ושואלים אם פתחנו בצורה פיראטית ואם יש משלוחים. המטרה שלי היא לשלב את האפייה במסעדה או לפתוח ליד מאפיית בוטיק ולהכין בצהריים כריכים, כי עד עכשיו המסעדה פעלה רק בערב. בכל מקרה האפייה תישאר בצורה זו או אחרת. זה הכיף שלי כרגע ועולם ומלואו שנשאבתי אליו".
להזמנות/טייק אוויי 052-6402236 ובאינסטגרם

• אוכלים שותים
• ראיון
• אפייה
• קריית המלאכה
• לחם