>> בחודש ספטמבר, כאשר ביתן איל עופר (הלנה רובינשטיין) של מוזיאון תל אביב עומד ריק בין תערוכות, ישתלט על החלל מיצב אור יוצא דופן בהיקפו. במהלך שני מקבצים בני יומיים כל אחד, יוזמן הקהל לשוטט בין עבודות תאורה ענקיות ולחוות רגעים חד־פעמיים של מפגש חי ודינמי בין אמנות האור לבין חיי הלילה והאמנות החיה המקומית, ויוצר ויוצר דיאלוג חדש בין תרבות מועדונים, מופעים חיים ומרחב תצוגת אמנות עכשווית.

את האירועים בביתן יעצבו נדב ברנע ועומר שיזף, וכל אחד מהמעצבים הבולטים הללו יטביע את חותמו על הביתן. בתוך המיצבים יתארחו יוצרים מדיסציפלינות מגוונות, שכל אחד מהם יגיב בדרכו לאור ולחלל: אסף אמדורסקי, אקו, גלעד כהנא, אליוט, ליין המסיבות קוקשוק, אורי שפיר, רוני חדש, נועם ענבר, מיכאל גטמן. בשיתוף מוזיאון תל אביב ופרויקט "דבק" של עיריית תל אביב.פרטים וכרטיסים כאן.

בתקופה הכי חשוכה שידענו כאן במדינה הזאת, בעיר הזאת, בתוך מלחמה וסבל בלתי נגמרים, פנו אליי ממוזיאון תל אביב ו"דבק" (של עיריית תל אביב-יפו) ליצור פרויקט שבמרכזו נמצא האור. מוזר לחשוב על אור בתוך המציאות שאנו חיים בה כעת, בתוך החושך הזה, אך גם מתבקש. איזו ברירה יש לנו?

כך שההזמנה הזאת היא בעצם התעקשות על האור בתוך האפלה והיאוש: נוצר בהפתעה חלון פנוי בו ביתן עופר היפהפה עומד ריק, רגע נדיר שבו המוזיאון מאפשר לעצמו לחרוג משגרת התערוכות ואני זוכה לצאת משגרת העשייה שלי (קבור באולם התיאטרון או האופרה) ולמלא את החלל בשכבות של תוכן שמעניין אותי.

כמי שחושב ופועל דרך אור וצורה, מיד דמיינתי את החללים המרשימים של הביתן מתמלאים באור ובחושך. במקום יצירות אמנות על הקיר – light installation. במקום דממת אלחוט וסיורים מודרכים – אלכוהול וסטים של די.ג'ייז. כך נולד הפרויקט הזה – LIGHT STORM.

מסקרן אותי להכניס לתוך חלל המוזיאון עולמות שלא שייכים לו בדרך כלל: מסיבות, חיי לילה, אובייקטים של אור, מוזיקה, פרפורמנס ומחול. התוצאה היא לא בדיוק "תערוכת אור" ולא בדיוק "הופעות במוזיאון", אלא שילוב מרובד. ביחד עם שותפי לעיצוב – האמן והחבר עומר שיזף – יצרנו בכל אחת מארבע הקומות של הביתן עבודת אור שונה המייצרת מרחב ספציפי שבו תתקיימנה פעולות נוספות.

הקהל מוזמן לשוטט בין העבודות, לקחת דרינק, לצפות בקטעים ממופעי מחול של מיכאל גטמן, אורי שפיר או רוני חדש; לרקוד בסטים של אמדורסקי, אקו או אליוט; להצטרף למסיבה מוקדמת של הקוקשוק; להאזין לנועם ענבר מציג שירים חדשים, לגלעד כהנא עם הספוקן "חתירה אל הווה", או לכהן נותן בראש. בכל ערב מתארחים בתוך עבודות התאורה אמנים אחרים, כל ערב הוא ייחודי וחד פעמי.
סורה חושך הלאה שחור! סורה מפני האור.
STOP THE WAR

>> Light Storm // ביתן עופר, 3-4.9 / 17-18.9, שרות תרס"ט 6 תל אביב // ניהול אמנותי : נדב ברנע // עיצוב תאורה: עומר שיזף ונדב ברנע // משתתפים: נועם ענבר, אקו, אסף אמדורסקי, אליוט, גלעד כהנא, כהן, מיכאל גטמן, אורי שפיר, רוני חדש, קוקשוק //עוד פרטים וכרטיסים כאן

• יוצרים כותבים
• מוזיאון תל אביב
• חיי לילה
• ביתן הלנה רובינשטיין

>> בועז נוי הוא מהציירים והאמנים המוערכים בסצנת האמנות הישראלית ומאהב גדול של עירוניות ישראלית, והוא מצייר את הפינות הקטנות של תל אביב יותר יפה מרוב מי שמנסה. היום (חמישי 24.4) נפתחת בגלריה רוזנפלד תערוכתו החדשה,"בקצה הלילה (יש יום חדש)". היצירות המוצגות בה נוצרו במפגשים אקראיים ולא מתוכננים תוך כדי שיטוט בערים. הוא שוכר חדר במלונות זולים לכמה ימים ויוצא לשוטט, מתמכר וחוקר את חווית הזרות וה"אורחות" (ביום יום הוא מתגורר בחיפה). לטענתו, הרבה יותר מעניין לצייר את רחוב הרצל מאשר את רחובות פריז.

>> המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה // העיר של דאשה איליאשנקו
>> ההמבורגר הטוב בישראל ושיפוד בשתיים בלילה // העיר של גל זהבי

1. בקצה הלילה (השתקפויות הירקון), 2025

שמן על פשתן
130X170 ס"מ
ברגע הראשון אין גילוי גדול בלילה על גדות הירקון. הוא לא הסיין או התמזה או הבוספורוס.
אבל אחרי שמתרגלים לחשיכה (ובקבוק יין),הטבע שחודר לעיר בצורת נהר שנשפך לים הופך לדרמה גדולה – ואז דשא ירוק של מגרש כדורגל, גזעי אקליפטוסים לבנים ואורות הגשר מעל דרך נמיר הם מופע זיקוקים של ממש.

2. בוקר בפארק הירקון (עם רחוב בני דן), 2025

שמן על פשתן
35X30 ס"מ
את הזיות הלילה המפוארות מחליף יום חד, מואר, חיוני.
אנשים חרוצים רצים, עושים כושר ואני מקנא במי שגר ברחוב בני דן ומתעורר בכל בוקר לפארק יפהפה, יושב רגע על ספסל להגיד שלום לנהר לפני שמתחיל עוד יום בעיר שיודעת לחיות.

3. סוף הערב בז'אן ז'ורס (מבט לדיזנגוף), 2024

שמן על פשתן
130X110 ס"מ
יש הרבה מערות קסמים כאלה בתל אביב בלילה מתחת לפיקוסים בצבע אינדיגו. תאורות הרחוב והבתים, אורות כלי רכב ופנסי הלילה מאירים אותן. במקומות מסוימים, כמו ברחוב ז'אן ז'ורס, עוד אפשר לזכור שהיו שם גבעות חול ואדמה עד לא מזמן. העיר שם לא רצה מהר מדי קדימה לעבר עתיד לא ברור, אלא שומרת על קשר עם נעוריה. אני בעד.

4. רחוב הרצל כמו שראיתי אותו, 2025

מחלון מלון תיאודור בראון (הרצל 10).
שמן על פשתן
170X130 ס"מ
יש בו משהו צנוע בהרצל. מצד אחד הוא עורק חיים רציני של העיר. מצד שני הוא כמעט אינטימי, בגובה העיניים, נגיש ולא חש את עצמו מדי.
אני מסתכל עליו מהחלון של החדר הצנוע במלון, כמו הרצל בצילום במרפסת בבאזל, וחושב על מדינת היהודים ומה יהיה איתה.

5. גירלנדה ואווירון, רחוב מלצ'ט 2

המרפסת הזאת במלצ'ט מחזיקה בעיניי את הרוח של תל אביב.
האור הצהוב, הנעים, של דירה בקומה השניה הופך להיות תאורת הרחוב עם הבהוב המטוס בדרך לבן גוריון. הדיירים שהניחו את הגירלנדה בטעם טוב חוגגים את חייהם שלהם ומרימים לעיר ולי לא פחות. זה מעשה של נדיבות ושל נחת רוח, ותל אביב מלאה בהן.

מקום / תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני מסתובב בעיר בביטחון שאצליח לראות את הטוב ולמצוא הזדמנות לציור בכל. התחנה המרכזית של תל אביב מכניעה אותי.
אני מרגיש שם רק קושי, עוול, עול וכאב ולכן נמנע בכל מאודי מלהשתמש בה. עצוב שהיא עלולה להיות שער כניסה לתל אביב למבקר.ת בה לראשונה. בעיניי היא כישלון אדריכלי מפואר של מקום שלא מבין את עצמו ואת הסביבה שבה הוא פועל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביתן הלנה רובינשטיין (איל עופר) הוא בעיניי חלל התצוגה הטוב בישראל. הוא אלגנטי, רם ונישא ומחולל סביבו קסם, אבל בו בזמן נגיש, מחובר למפלס הרחוב וכמו נובע מתל אביא (מפליא שאותו משרד אדריכלים היה חלק מתכנון התשובה הקודמת). לפני כמה חדשים ראיתי שם תערוכה שעסקה בדיוק בנושא זה של טבע עירוני והייתה תלויית מקום, כלומר מבינה ופועלת את ההקשר של החלל לעיר ולגן יעקב הנפלא ("רואים ירוק רואים שקוף", אוצרת: איה מירון). פתחה לי את הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני נטוע ביצירה שלי. תמיד ובזמנים קשים כאלה במיוחד, אני עמוק בתוך הסטודיו (בחיפה או בתל אביב). אני מצייר קודם כל בשבילי. מקבל ובתקווה גם מעניק כוחות. צולל לעומק ולכאב אבל גם מגביה עוף ומגלה את היופי ואת העוצמות של המקום הזה והחברה שמקיימת אותו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופיםכמובן, עד שיחזרו אלינו ולא יהיה בו צורך. אמן

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בלי קשר לזמנים אלה, בשבילי זה הגלריסט שלי צקי רוזנפלד. התל אביבי הכי אמיתי שאני מכיר. ממשיך את המפעל של הוריו ולא רק ממציא את עצמו מחדש. במשך כל כך הרבה שנים הוא מהווה צינור חמצן של תרבות ואמנות לתל אביב ולישראל ועל כך הרבה כבוד.

מה יהיה?
הרשע הזה יעבור. רואה הטוב, האוהב, החי והנותן יגבר – והשונא והנוקם, הגוזל וחוטף והמשתמט יפסיד. זה חייב להיות. ככה זה בטבע. אבל בשלב ראשון אנחנו חייבים להחליף את ההנהגה הגרועה של המדינה הזאת. מגיע לנו הרבה יותר טוב.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• תערוכות
• פארק הירקון
• ביתן הלנה רובינשטיין
• הרצל
• מלצ'ט
• ז'אן ז'ורס
• תחנה מרכזית תל אביב

>> שחר מולכו היא אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון תל אביב. היא התמחתה במוזיאונים המובילים בעולם, עבדה כאוצרת משנה בתערוכות המדוברות של לואיז בורז'ואה, יאיוי קוסאמה וג׳ף קונס, ולאחרונה אצרה את תערוכתם של איליה ואמיליה קבקוב. בשנה החולפת אצרה את מולכו את המיצב המהפנט "אשד" שיצר אמן התאורה מוחמד (מוחי) אבו־סאלמה. בימים אלו נפתחה לקהל בביתן איל עופר (בחינם! ועד 23:00 בלילה באמצע השבוע) התערוכה שאצרה,"ועדיין – מבט על אמנות עכשווית 1985-2025", המתמקדת באיכות האנושית, על פגיעותה ועמידותה, ומשקפת חיפוש אחר שיווי משקל בתקופה של טלטלה ועמידה על הקצה. בואו לנשום.

>> תרבות עברית בסטייל ומסעדה עם קארמה // העיר של תמר מרקוביץ'
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. שה שנטל

את שנטל אני מכירה מגיל 3, כאמא של אחד מחבריי הטובים ביותר ולכן באופן טבעי בקפה שלה אני מרגישה הכי בבית. המקום הקטן והמתוק הזה במקווה ישראל הוא התגלמות כל מה שטוב ומנחם – מקום משפחתי וחם (בו עובדים גם כל בני המשפחה) שמחזיק בסטנדרט פריזאי עם קפה מושלם ומאפים חלומיים. קפה + חיבוק + עצה, זה התמהיל.
מקווה ישראל 3

2. האחים קוואז בע"מ

טמבוריה שהיא עולם ומלואו בדרך בגין. מקום שתמיד אפשר למצוא בו פתרונות, החל מדברים פשוטים הביתה ועד לרעיונות מופרכים. אני מוצאת את עצמי מגיעה לחנות של שאול בתור ילדה במגמת אמנות ועד היום כאוצרת במוזיאון, ומוצאת תשובה פרקטית לכל עניין. בעידן שהצ'אט הוא הסמכות, מנחמים אותי מקומות כאלה שנסמכים על ניסיון.
דרך בגין 27

3. כיכר רבין

אני לא יכולה לחשוב על העיר שלי בלי כיכר רבין וכל מה שהיא מייצגת עבורי בתור תל אביבית שגדלה בעיר, דרך הפגנות שלום עכשיו, רצח רבין ונוער הנרות שהיו חלק מהתבגרותי ועד לימי עצמאות ועצרות זיכרון למיניהן. היעדרותה של הכיכר מהמרחב הציבורי בשנתיים האחרונות, שהיו מלוות בהתעוררות פוליטית אזרחית רחבה, הפכה מוקדים אחרים כמו קפלן, רחבת הבימה ורחבת המוזיאון (כיכר החטופים והנעדרים) לתחליפים. קשה לי לנתק את היעדרות הכיכר הטעונה הזו ואת שינוי פני העיר, מהעת הנוכחית והפוליטיקה האיומה המקיפה אותנו.

4. שאפה

המקום האולטימטיבי לכל עת, קפה, דרינק, דייט, בראנץ' משפחתי או אירוע. שירי ושירה, הנשים המיוחדות שמניעות את האווירה ואת האופי המיוחד של המקום, הן דוגמה עבורי לאנושיות, אקטיביזם, סולידריות וכמובן – טעם משובח. הכרתי אותן עוד מימי המספרה הקטנה בה היו מגישות תה וחלבה, ולאורך השנים ההתרחבות שלהן לכל המדרחוב והפיכת השאפה למושג מבוקש. הימים הסוערים והטעונים שעוברים על יפו בשנים האחרונות, ובעיקר מתחילת המלחמה, הביאו אותן לקשיים רציניים. ההומניות המדבקת של שירי ושירה ושל כל צוות השאפה היא דבר שאסור שייעלם מהנוף.
נחמן 2

5. ביתן איל עופר

הביתן הוא פנינה בלב העיר, אחד הבניינים היפים ביותר הממוקם בצומת מרכזית של רחובות דיזנגוף, תרס"ט ושדרות ח"ן. הביתן מביט לגן יעקב היפהפה ומהווה מקום מפלט של שקט ויופי כמעט אירופאי בתוך שאון העיר. לביתן היסטוריה ארוכה של תערוכות אמנות בלתי נשכחות, בכל זאת הוא נפתח כבר בשנת 1959, ובין התערוכות הראשונות שהוצגו בו הייתה תערוכת ואן גוך, שוותיקי העיר זוכרים כילדים. החידוש של הביתן בשנים האחרונות, בתרומת קרן משפחת איל ומרילין עופר, החזירה את עטרת המבנה ליושנה, ומי שביקר בשתי התערוכות האחרונות שהוצגו בו יכול היה להתרשם מהקסם של כניסת האור הטבעי והשימוש היפה באדריכלות המוצלחת.

אמנות ותרבות הן חלק בלתי נפרד מחיי העיר ומה שהופכים אותה לקסם שהיא. ביתן יפהפה לאמנות עכשווית, פתוח לכל בחינם עד שעות הלילה המאוחרות במיקום כל כך מרכזי, הוא בעיני תחנת חובה שכולם מוכרחים להכיר. השכנים שלנו, בר ההלנה, אחד המקומות המדוברים בעיר, מייצרים הזדמנות מעולה לשילוב המושלם של דרינק וביקור בתערוכה. התערוכה החדשה שאני אוצרת בביתן"ועדיין: מבט על אמנות עכשווית 1985-2025"מציעה מסע בחושך ובאור דרך מבחר יצירות עכשוויות בצילום, ציור, פיסול, וידיאו ומיצב. אמנים בינלאומיים מובילים לצד כישרונות צעירים מציגים רגעי שיא ושפל אנושיים ודימויי זמן בוהקים.
שדרות תרס"ט 6

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

המדרכות של מרכז העיר – כולנו מכירים את הסיפור של פירות הפיקוסים המטנפים את המדרכות שלנו שהופכות מדי קיץ לעיסה דביקה ומסריחה. ריבוי פרויקטי הבינוי ברחובות הקטנים של שכונת לב העיר, עם הפיגומים, עמודי התמרורים ועמודי החשמל מדי כמה מטרים, הופכים את ההליכה על המדרכה לבלתי אפשרית. נוסיף על זה את טקס הוצאת הפחים לרחוב מדי בוקר ואת אלו (מי אתם?!) שלא מקפידים לאסוף אחרי הכלבים שלהם – היציאה לרחוב כל בוקר מציידת אותי במידה נכבדת של טינה וזעם. בסך הכל אחת הערים היקרות בעולם, מדרכה נקייה ופנויה היא תנאי בסיסי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כמה חודשים צפיתי בהצגה ריצ'רד השלישי בתיאטרון גשר בבימויו של איתי טיראן. באתי טיפה מסויגת, כי בכל זאת, שייקספיר במשך שלוש שעות, אבל הביצוע היה מופתי, עיצוב הבמה והתלבושות, בחירת השירים ובעיקר הרלוונטיות של הסיפור הייתה כמו אגרוף לבטן. דמותו של ריצ'רד שהיה מוכן להקריב את הכל, ללא מוסר ומצפון, רק לטובת כוח ושררה קרובה מדי למציאות שלנו כדי לפעול כמטאפורה. יבגניה דודינה ולא פחות ממנה, דורון תבורי, במשחק מהפנט שלוקח זמן לעכל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קיבלתי מתנה מקולגה ספר קטן ונוגע ללב בשם "מערבה" של הסופר הפקיסטני מוחסין חאמיד. לא שיערתי עד כמה הספר הזה ישפיע עלי בתקופת המלחמה וייצר עבורי פריזמה להסתכלות על המציאות הכאוטית סביב. הספר נוגע בסיפור אהבתם של זוג בעיר כלשהי, כאשר מלחמה סוגרת עליהם והם נאלצים להיסחף לחוויית פליטות סוריאליסטית. דווקא מתוך הטלטלה והסכנה, בעדינות ורגישות רבה הספר נוגע בעמידות האנושית לצד השבריריות, והיכולת שלנו להסתגל למציאות חדשה. באופן מסוים הספר הזה הוביל אותי למחשבה על התערוכה החדשה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מימי אוקטובר 2023 אני רשומה בארגון מתנדבי לב תל אביב לב אחד (בשיתוף חברת Monday). תחילה היה מדובר על הכנה ושינוע של אוכל למפונים, פינוי דירות וכו' ממש באופן שבועי. לאורך הזמן הביקוש ירד אבל עדיין ישנם צרכים שעולים בכל עת לטובת חיילים, משפחות שנקלעו למצוקה בעקבות המלחמה וכן הלאה. כמובן, אנחנו תורמים באופן קבוע למטה משפחות החטופים ולמאבק שלהם שאין צודק ואנושי ממנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים דוקטור, יותם ואסף. היכולת שלהם לנקוט עמדה ברורה לטובת ערכים של סולידריות, ליברליות ועשייה היא לא פחות ממדהימה בעיני. אנחנו חיים בתקופה כל כך חשוכה מבחינה ערכית ומבחינת חופש ביטוי, תוך מציאות כלכלית קשוחה מאוד, כך שהעשייה שלהם, לאורך תקופת המחאה וכמובן לאורך המלחמה, היא מאד לא מובנת מאליה. וחוץ מזה, הכי טעים אצלם.

מה יהיה?
שאלה מטרגרת, אין ספק. אני מוכרחה להאמין שיהיה טוב יותר, כי אחרת אין תוחלת. העשייה שלי במוזיאון מצילה אותי בשנתיים האחרונות ואני ממשיכה להאמין באמנות ובתרבות כחבל הצלה לנפש. אני גם מאמינה שלוותר זו פריווילגיה ואין ברירה אלא להילחם על המקום הזה, שהוא הרבה יותר ממרחב פיזי, אלא מקום מורכב ומכיל ומלא סתירות וניגודים, ומכוער עד כדי כאב אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. והעיר הזו היא הלב.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• שה שנטל
• טמבורייה
• כיכר רבין
• שאפה בר
• ביתן הלנה רובינשטיין