היו ימים שבהם ילידי ת"א חלמו לפתוח בר מלוכלך, אבל עבור חברי הילדות ינאי תורן ומיכאל ברקאי, החלום היה לפתוח בר יין. "מיא", שנפתחה באופן בלוקיישן של הבר המיתולוגי גאולה, היא הגשמת החלום, עם מאמץ להישאר שכונתיים ונגישים. "עבור צעירים כמונו אי אפשר גם לשכור פה דירה וגם לצאת יותר מפעם בשבוע"
בעבר הם צצו כפטריות אחרי הגשם, קמים בכל פינה בעיר עם צלחת גבינות ויין כתום, אבל למרבה הפתעתנו – השתלטותם של ברי היין על העיר האטה. אולי זו המלחמה, אולי זה פשוט עייפות החומר ומיאוס מהפורמט, מתחילת השנה עברנו מלדווח לכם על שני ברי יין חדשים מדי שבוע, לבר יין אחד או שניים מדי חודש. ובכן, היום זה אחד מהימים האלו שבהם אנחנו מחזירים עטרה ליושנה, ומדווחים על בר יין חדש וחמוד ברחוב גאולה. הוא שכונתי, לא מתפנפן, מתוק ואינטימי עם יינות במחירים נוחים, והזדמנות להטביע את היגון והעייפות בטיפה המרה – ואם כבר, שזה יהיה עם איזה יין פורטוגזי מוצלח, כי הדרך לפורטוגל כוללת תור ארוך בטאבה.
>>
בר היין החדש "מיא" נפתח בלוקיישן שכלל בער את הבר המיתולוגי גאולה, שנסגר אי אז בתחילת מלחמת חרבות ברזל. רגע, באיזה מלחמה אנחנו עכשיו? תקופה של נס, כבר אמרנו? בכל אופן, "מיא" לא השתלטה על כל החלל של הבר הקודם, אלא תפסה בעיקר את החלק של המטבח – מה שמייצר חלל אינטימי ונעים, לא הומה או רחב ידיים במיוחד. מאחורי המקום עומדים ינאי תורן ומיכאל ברקאי, שני חברי ילדות בני 23 שנולדו וגדלו בתל אביב, וחלמו להקים בר יין ומקום משלהם – שינוי מתבקש מחלומות העבר של תל אביבים, שכללו בעיקר פתיחת בר מלוכלך ולמות מסמים.
להגשמת החלום הזה הגיעו השניים עם ניסיון של עבודת פלור וניהול בקפה קסטל שבאבן גבירול, כאשר ינאי הספיק גם לעבוד ברומנו ובנילוס. "ש הבנתי כמה זה חשוב להכיר את הקהל שלך מקרוב, לזכור מה הם אוהבים לשתות ואיך", מסביר תורן. "וזה גם מה שדמיינתי שיהיה כשחשבתי על מקום שיהיה שלי". ואכן "מיא" – שילוב שמותיהם הפרטיים של מיכאל וינאי) – מממשת את החזון. המקום אמנם פתוח רק שבועיים, ועוד בזמן מלחמה, אך הוא כבר מלא באנשי השכונה, ובקר רבים מהם לא מדובר בביקור ראשון.
"נכון שבנחלת בנימין הסמוכה יש היצע גדול של ברים וברי יין, אבל האווירה שם הרבה יותר המונית ולקהל מכל האזורים", מסבירים השניים. "אנחנו גרים פה קרוב ורצינו שיהיה מקום רגוע ומזמין לאנשי השכונה. היה חסר במשבצת הזאת מקום כזה, של לבוא, לשתות כוס יין ולנשנש משהו בסוף היום". זו גם הסיבה שהשניים שמו דגש לשמור על מחירי יין סבירים, ולהתמקד ביבואנים קטנים על פני הגדולים. "עבור צעירים בני 23 כמונו, אי אפשר גם לשכור פה דירה וגם לצאת יותר מפעם בשבוע. ואנחנו רוצים שזה יתאפשר לכן עשינו כל מה שאנחנו יכולים כדי שהיינות יישארו בטווח מחירים סביר".
ומה בכלל נחשב סביר בימינו? כוס של טנטקה מחבל הבאסקים תעלה לכם 43 ש"ח, בעוד שכוס שאפו מלון מצרפת עולה 39 ש"ח, ורצינה יווני מהפלופונוס עולה 41 ש"ח. הבקבוקים, גם מקומיים וגם כאלו מהעולם, נעים בין מחיר של 142 ל-224 ש"ח. עוד במקום מוגשים קוקטיילים קלאסיים כגון נגרוני, מרגריטה או ג'זמין ב-47 ש"ח לאחד, ואפרול שפריץ או ג'ין וטוניק יעלו לכם 43 ש"ח. בגזרת הנשנושים תמצאו סלט קיצר ב-39 ש"ח, סלט ביצים עם שבבי בייקון ב-42 ש"ח, זוג גבינות עם קרקרים וריבה ב-46 ש"ח, פילמני תפו"ד ב-49 ש"ח, סלט מוצרלה ב-49 ש"ח וטוסט צ'דר ב-48 ש"ח. במהלך ימי השבוע, שזה ראשון עד חמישי, ישנה הנחת האפי האוור של 15% על כל התפריט בין 18:00 ל-19:30.
המקום סיים את השיפוץ רק שבועיים לפני המלחמה, ונפתח שבועיים לתוך המלחמה – כך שהדיה עוד מורגשים. כשביקרנו בבר אכן נשמעה אזעקה, והיה נעים (יחסית, כן?) לראות אנשים קמים בנחת עם כוס היין שלהם, צועדים למרחב המוגן הסמוך וחוזרים אחרי דקות מספר להתיישב עם אותה כוס יין. תל אביב 2026, קווים לדמותה. מבאס להבין זאת, אבל זה מה שיש לנו, ועם זה ננצח. לפחות בנתיים יש לנו מותק של בר יין שהצטרף לשכונה.
גאולה 51, תל אביב. א'-ש' 18:00-00:00, ו' 20:00-00:00
