>> יואב סוכרי, הוא מייסד ומנכ”ל בית הספר לברמנים “זמן אמיתי”. הוא החל את דרכו בצעירותו כברמן וביחד עם שותפו, אלי שיטה, החליטו לפתוח מוסד שיקדם את תרבות השתייה המקצועית בישראל. במהלך השנים, “זמן אמיתי” התרחב ופתח סניפים ברחבי הארץ והכשיר עשרות אלפי בוגרים, שרבים מהם השתלבו בתעשייה ובחיי הלילה. במסגרת החזון להוביל שינוי בתרבות הבילוי והאלכוהול בישראל,מציע "זמן אמיתי" מגוון קורסים, כולל קורס ברמנים מקצועי המבוסס על שיטת OJT (On The Job Training), המשלבת תרגול מעשי בתנאי אמת, וכן קורסי פליירינג (להטוטנות בר) וסדנאות אלכוהול ואירועים חווייתיים לקהל העסקי והפרטי.

>> בריחה קטנה למזרח ומפלט אורבני קסום // העיר של שיר פינטו
>> מוסד בלוינסקי וסטייקהאוס ניו יורקי בישראל. העיר של שי-לי ליפא

1. בריכת גורדון

המקום האהוב עלי בעיר ללא ספק ובפער עצום מכל אלו שבאים אחריו. מייצג את ההווייה התל האביבית המושלמת ומשלב ים, קהילה מגובשת, בריכה עם מי נעורים, בתי קפה, חנייה, מסלולי אופניים, תחושת מרחבים וקהל מגוון (שרובו בבגד ים כך שאין לדעת מי עשיר ומי לא, מי משכיל ומי לא, מי בעד או נגד הממשלה וכו'. המקסימום שאפשר לדעת זה למי יש כרס).
אליעזר פרי 14

2. חוף העלייה/עג'מי

החוף היפה בעיר לדעתי. תמיד מעניין שם ברמת הקהל, אין שובר גלים, יש טבע עשיר ואפשר לשחות עד בת ים, לעצור על איזה סלע, ולשתות בירה/ערק באמצע הכחול האין סופי.

3. הצפון הישן

וספציפית ריבוע הרחובותפייבל-קלי/ לסין-ז'לוצסטי. מחוזות ילדותי. זו הייתה ילדות מושלמת בתל אביב של שנות ה-70'. מקום ששילב קסם, ענווה ויוהרה בו זמנית והמון אופטימיות.

4. בוטיק סנטרל רמת אביב

זוג נשוי ומקסים מנהל את הקפה-מעדניה הזאת ברמת אביב החדשה, עם שירות מופתי ונחמדות אינהרנטית.
אבא אחימאיר 33

5. רחוב זנגביל

לא יודע אפילו למה, אבל אני מת על הרחוב הזה. יש בו קסם והוא מזכיר לי משהו שאני מתגעגע אליו ואפילו לא יודע מהו.

מקום לא אהוב בעיר:

כל אתרי השיפוצים הלא נגמרים של הרכבת הקלה.

השאלון:

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בשבת ראיתי הצגה מצויינת ומעוררת מחשבה בשם"אש בארזים" בתיאטרון תמונעואילו אתמול בערב היה מפגש חברים שכלל הקראה של טקסטים – עם שירים של חליל ג'ובראן, ויסלבה שימבורסקה אווה קילפי וקטע מתוך "סוף דבר" של שבתאי ו"אהבה בימי כולרה" של גארסיה מרקס.

שירה פרבר ואייל שכטר, מתוך "אש בארזים" (צילום: דוד קפלן)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה שהכי השפיעה עלי בשנים האחרונות היא"המרגל". נדמה לי ששודרה בהוט. סדרת ביון מרתקת ומשמעותית בימי המלחמה הקרה ברומניה תחת צ'אוצ'סקו. חושפת בדיוק איך צ'אוצ'סקו ואשתו אלנה ראו את העם. הבהיר לי בדיוק כיצד הזוג הפוליטי הנוכחי רואה אותנו. אנחנו הולכים ונדמים לחושך הזה יותר ויותר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שמקדם את שחרור החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל בעלי העסקים הקטנים בתל אביב באשר הם! שגם עושים את העיר למה שהיא ובו בזמן משלמים ארנונה בלתי אפשרית ונלחמים להתקיים.

מה יהיה?
בדרך כלל אני משלב אופטימיות ופסימיות, אופסימיסט, אבל כאן אני פסימיסט על מלא. אנחנו רק בתחילת המדרון.

• העיר שלי
• ברמנים
• מיקסולוגיה
• הצפון הישן
• בוטיק סנטרל
• חוף העלייה
• בריכת גורדון

לתופעה הנקראת "חוויית השירות התל אביבית" שמתי לב לראשונה לפני כמה שנים בברים של יפו. הגעתי רעב אחרי העבודה לשבת עם חברים בשאפה, בר יפואי ותיק, התיישבתי וניסיתי לתפוס מלצר או מלצרית כדי לקבל שירות. חיפשתי את העיניים שלהם, קיוויתי שאולי ישימו לב אלי ובשלב מסוים מצאתי את עצמי מניף את ידיי כמו כוון טיסה בשדה התעופה.

רק כאשר שאלו אם נרצה להזמין משהו נוסף לקראת סגירת המטבח, הצלחתי להזמין מנה ראשונה. לא משהו מורכב. כל השולחן כבר קיבל את האוכל שלו ושבע ורק אני ישבתי וחיכיתי למנה שלי.אחרי ארבעים וחמש דקות שבהן התלבטתי אם לגשת, מתוך תחושת חוסר נעימות מסוימת, החלטתי לשאול מה קורה עם המנה. אחרי רבע שעה נוספת קיבלנו תשובה: אין כרובית, המטבח נסגר ואי אפשר להזמין אוכל. מיותר לציין שאחרי הפאשלה הזאת לא חזרתי למקום.

ולמי מאיתנו זה לא קרה. כמה פעמים הייתם במסעדה או בית קפה בתל אביב, ביקשתם חשבון וקיבלתם אותו רק אחרי שביקשתם שוב ממלצר אחר? כמה פעמים ביקשתם מי ברז והמלצר הסתכל עליכם במבט עוין כי הוא מחשב את הטיפ שיעשה בסוף המשמרת? כמה פעמים הרגשתם שהמלצר עושה לכם טובה כשהוא מדבר אתכם? כמה פעמים תקעו אתכם בשולחן צדדי והמלצרים הרגישו בנוח להתעלם מקיומכם? האמירה "הלקוח תמיד צודק" מתה בתל אביב. ונכון שחייבים להודות שיש לקוחות מאוד קשים, אבל זה לא תירוץ להתנהל כאילו בכלל לא אכפת לכם מהלקוח.

השירות התל אביבי העוין הוא מכה עירונית. כמעט בכל מקום שאליו אתה נכנס גורמים לך להרגיש מיד כאילו אתה רוצה לקנות יותר ממה שהם רוצים למכור. לא רק במסעדות ובבתי קפה. כשנכנסתי לאוזן השלישית באמצע שבוע, מקום הידוע במוכריו המאותגרים סוציאלית, המקום היה ריק למדי. דיברתי עם חבר בווליום סביר לחלוטין. המוכר באזור של בובות הפופ בקומה העליונה השתיק אותנו כל שניה כאילו מינימום מדובר בספריה הלאומית הבריטית. מאותו רגע אני ידעתי שלא אקנה שם כלום, אבל החבר איבד את עמוד השדרה שלו וחזר לקנות את הבובה שרצה בשקט בשקט. וזאת בדיוק הבעיה: אנחנו כלקוחות מוכנים לקבל את זה, ועוד לשלם להם על כך.

איך שוברים את הלופ האינסופי לפיו הלקוחות מזינים את השירות הגרוע שדופק את הלקוחות? הפתרון פשוט: אם קיבלתם שירות לא טוב – אל תתנו טיפ

הייתי שמח להגיד שהאשמה היא רק בעסקים ושהלקוחות כולם בסדר, אבל זה כמובן לא המצב.עבדתי כנותן שירות בתחומים רבים, ובכל תחום יש לקוחות שמגיעים במטרה להוציא אותך מהכלים. קשה לצפות לסבלנות ונועם ממלצר שהרגע התמודד עם לקוחה שהחזירה כוס קפה רותחת כי היא טוענת שהוא קר, והלקוחות הקשים בהחלט משפיעים לרעה על החוויה של כלל הלקוחות, שבסך הכל רוצים שיתייחסו אליהם כאל בני אדם. ובכל זאת, מי שבוחר לעבוד כנותן שירות צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון.

סיבה נוספת שבגינה הלקוחות מזינים את מכונת הרעל של נותני השירות, היא העובדה שתרבות הטיפים בישראל הפכה את הטיפ למובן מאליו. פעם זה היה עשרה אחוזים, היום זה 15 אחוז ואפילו 20 אם רוצים להיות לארג'ים. אני יודע שלהיות מלצר בתל אביב זאת משימה לא פשוטה, במיוחד כשמסעדות משלימות את שכר המלצרים באמצעות טיפים. כשמלצרים אומרים שהם "חיים על הטיפים" הם באמת מתכוונים לזה, והכל בחסות החוק שקובע כי הטיפ שהמלצר מקבל הולך ישר לעסק ויינתן על ידי המעסיק כחלק מהשכר. זאת בדיוק הסיבה שמלצרים ונותני שירות לוקחים את הטיפ כמובן מאליו. אז איך שוברים את הלופ האינסופי לפיו הלקוחות מזינים את השירות הגרוע שדופק את הלקוחות? הפתרון פשוט: אם קיבלתם שירות לא טוב – אל תתנו טיפ.

אולי זאת ענישה קולקטיבית לכל צוות המלצרים, אבל בסופו של דבר רק כשמסעדות ועסקים יפסיקו להכניס כסף בגלל היחס של נותני השירות שלהם, הם יבינו שמשהו כאן צריך להשתנות. כל עוד נסכים לקבל את זה, כל עוד נחזור ונקנה ונשלם טיפ של עשרים אחוז כי לא נעים, המצב יישאר אותו דבר.אין פה נעים או לא נעים: כשאני משלם על 20-10 אחוז שירות, אני מצפה לקבל את השירות ששילמתי עליו. אם אתם צריכים לקום אל מלצר כדי לבקש מפיות, או לחכות שעה וחצי למנה שלא תגיע, או לסבול מוכר שעוצר שיחה שהוא לא היה חלק ממנה, תחסכו את הכסף שלכם ותנסו לשמוע את מר פינק מ"כלבי האשמורת" מנגן נעימה עצובה על הכינור הכי קטן בעולם עבור כל המלצרים בעולם.

• מעצבן בתל אביב
• ❤ תל אביב
• הבועה
• אוכלים שותים
• מלצרים
• ברמנים
• בריסטה

הנה זה מתחיל: בזמן משבר הקורונה פנו עסקים רבים לתמיכת ציבור הלקוחות הרחב שלהם, בשלל קמפיינים של תרומות ומכירות מוקדמות שנועדו להזרים חמצן לעסקים הסגורים ולאפשר להם לשרוד עד יעבור זעם. עם תחילת המלחמה ב-7.10 היה ברוב שהפגיעה בעסקים הקטנים עשויה להיות דרמטית, ואחרי יותר מחודש וחצי של לוחמה, חלקם הגדול חזר לפעול רק באופן חלקי או נותר סגור באין קהל. בעסקי חיי הלילה המשבר חמור במיוחד הפעם, ובית הספר המיתולוגי לברמנים "זמן אמיתי" הוא הראשון בעיר שהולך בכיוון הזה – אבל בוודאות לא האחרון.

>> לטעום ולתרום: 6 מנות חדשות שנולדו במלחמה וכדאי לאכול וללגום

כבר כמעט 35 שנים ש"זמן אמיתי" פעיל כבית ספר לברמנים החל מפתיחתו במועדון הלוהט של שלהי האייטיז שנשא את אותו השם, ומאז גדלו בו דורות של ברמנים ומיקסולוגים ואף נפתחו לו סניפים ברחבי הארץ. בבוקר ה-8.10 לא נפתח בית הספר ומאז הוא סגור, עם עשירית מכוח האדם הרגיל שלו, כשקהל היעד – שמורכב בעיקר מחיילים וחיילים משוחררים – עסוק כרגע בדברים אחרים ובמקומות אחרים. קמפיין ההדסטארט אינו מבקש תרומות, אלא מציע לרכישה שלל הטבות, סדנאות וכיתות אמן בהזמנה מוקדמת, כולל אופציה כיפית במיוחד לרכישת משתה סוף מלחמה למחלקה או צוות של עד 10 אנשים, בתקווה שיוכלו לממש אותו במהרה בימינו.

יואב סוכרי, שהקים את בית הספר למקצועות הבר ב-1989 יחד עם אלי שיטה במטרה למסד תרבות שתייה בישראל, בשנים שבהן רוב הישראלים הניחו ש"תרבות שתיה" היא להימנע מגרעפס קולני אחרי שלוק בירה. "רציתי לחבר את ישראל לעולם, כדי שנהיה מדינה 'נורמלית' עם אלכוהול, קוקטיילים וברמנים מקצועיים", הוא מספר. "ולכן זו ציונות שלב ג', אחרי ייבוש ביצות והקמת המדינה".

לגבי היקף הפגיעה בעסק הוא מסביר ש"העסק נפגע קשות בשל ההפסקה המוחלטת של הפעילות. יש לנו אפס הכנסות חדשות מאז. מכיוון שרוב העובדים (המורים) שלנו הם צעירים שמרוויחים על פי שעת הדרכה או עובדים וותיקים ובעלי משפחות (בהנהלה ובמשרדים) – הרי שכל אחד מהעובדים גם נפגע באופן אישי" ומוסיף כי "אנחנו בטוחים ביכולתנו להתאושש בשל נסיוננו הרב – החזקנו עסק 35 שנה והסטטיסטיקה אומרת שפחות משלושה אחוזים מהעסקים מגיעים לזה. הביקוש לבית הספר שלנו הוא ביקוש קשיח ורלוונטי לכל חייל משוחרר כמעט, מה גם שאנו מוסד מוכר על ידי משרד הכלכלה לצורך המענק לחייל המשוחרר".
>> כאן בקליק: הזמנת סדנאות ומוצרים עבור החיילים האהובים עליכם ולמען עתיד "זמן אמיתי"

• אוכלים שותים
• ברמנים
• מיקסולוגיה
• תל אביב נרתמת

• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן שיווקי

צילום: אלכס פרגמנט | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור: רינת שור
שיער: שי אוחיון |הפקה: גל זיסקין | ע‘ סטיילינג: שני צוברי

חלק בלתי נפרד מהמרקם של חיי הלילה הם האנשים שנושמים אלכוהול, פלייליסט מדויק וכללי אירוח קפדניים. המצטיינים שבהם זוכים לעטות את הכפפה האדומה והנחשקת כחלק מהקמת קהילת ה־Red Hand המקומית של קמפרי, שמאתרת את אותם כישרונות ייחודיים והופכת אותם לשגרירי המותג בעולם.

עד כה התפזרו להן ידיים אדומות וזריזות ברחבי העולם בחסות האפריטיף הנחשק, אבל בעיר שהפכה לבירת חיי הלילה של המזרח התיכון מגיעה קהילת חיי לילה ראשונה מסוגה עם 11 ברמנים וברמניות מקומיים שזכו להצטרף לאנשי ה־Red Hand, להשתתף בפרויקטים מסקרנים בחיי הלילה, להתפתח מקצועית בין ערבול לשקשוק, להשתלב בפעילות חברתית ולהיות חלק מפיתוח והקמת הקהילה המקומית. עכשיו הגיע הזמן להכיר את האנשים שמאחורי הדרינקים הכי מעוררי צמא.

מיקה כהן, 24, ירושלים

אחראית משמרת בסדנא

כמה זמן את בחיי הלילה?

"שנה".

איך הגעת לחיי הלילה?

"מגיל 16 אני מתגלגלת בין מסעדות כמלצרית, עד שהחלטתי שהגיע הזמן לעלות לבר".

מה מושך אותך בחיי הלילה?

"אני מתה על היצירה בהכנה של הקוקטיילים. מבחינתי זה בדיוק כמו ליצור מנה
מסקרנת במטבח".

הדרינק המושלם?

"נגרוני".

הבר הקבוע?

"אם לא אצלי בעבודה, אז כנראה בגטסבי".

מתכון לערב מוצלח?

"אנשים טובים ואלכוהול".

אריאל אברבוך, 27, תל אביב

עצמאי. מייעץ מקצועי לברים, מסעדות ובתי מלון

כמה זמן אתה בחיי הלילה?

"תשע שנים".

איך הגעת לחיי הלילה?

"עשיתי קורס ברמנים, עברתי בכמה מקומות והתמקצעתי עד שהבנתי שאני רוצה ללמד בעצמי והתחלתי להדריך".

מה הדבר שאתה הכי אוהב בחיי הלילה?

"כל התרבות שמסביב לאלכוהול. היכולת לשמח אנשים".

הדרינק המושלם?

"וויסקי, סינגל מאלט נקי".

מתכון לערב מוצלח?

"אנשים טובים, מוזיקה טובה ואירוח ברמה גבוהה".

עתידות

"להדריך גם בחו"ל".

סנדי אושר, 23, תל אביב

מנהלת מחלקת מיקסולוגיה ב"תודה ש" (todashe)

כמה זמן את בחיי הלילה?

"שנתיים".

איך הגעת לחיי הלילה?

"תמיד רציתי להיות ברמנית של קוקטיילים ולפני שנה חברים נתנו לי הזדמנות".

מה הדבר שאת הכי אוהבת בחיי הלילה?

"זה תחום שמתפתח כל הזמן ומעשיר את הדמיון. אפשר ללמוד מכל בר משהו אחר".

הדרינק המושלם?

"חד משמעית: נגרוני. הוא מאוזן ועונה על הטעמים המרירים".

איפה את אוהבת לשתות?

"בסלון בבית".

עתידות

"אני לגמרי הולכת לעשות מהתחום הזה קריירה".

סווה דוברו, 25, חיפה

מנהל בר בפייבל

כמה זמן אתה בחיי הלילה?

"כמעט חמש שנים".

איך הגעת לחיי הלילה?

"אחרי הצבא עשיתי קורס ברמנים והתחלתי בפאב מקומי בעיר התחתית. אחרי שלושה חודשים עברתי לטמפל בר בחיפה, ניהלתי כמה מסעדות וברים, עכשיו אני בפייבל".

מה הדבר שאתה הכי אוהב בחיי הלילה?

"בתכלס? את השעות".

הדרינק המושלם?

"קמפרי נקי".

איפה אתה אוהב לרקוד?

"חיפאים הם אנשים של פאבים".

מתכון לערב מוצלח?

"עד שלא רואים את הזריחה לא חוזרים".

רות בן זקן, 25, תל אביב

ברמנית בדאבל סטנדרט ובספוטניק

כמה זמן את בחיי הלילה?

"שבע שנים".

איך הגעת לחיי הלילה?

"עליתי לארץ מוונצואלה וישר הלכתי למלצר בגלל הכסף. אבל הברמן שעבר איתי לימד אותי הכל ומשם החלטתי לעבור לברים ומועדונים".

מה הדבר שאת הכי אוהבת בחיי הלילה?

"את האירוח. אני יודעת שאנשים השקיעו כסף וזמן כדי לשבת איתי על הבר כדי לקחת רגע ברייק מהטירוף של החיים, ואני רוצה לספק להם רגע של כיף וליהנות מההפסקה".

הדרינק המושלם?

"ג'ין וטוניק".

איפה את הכי אוהבת לבלות?

"בספוטניק".

מתכון לערב מוצלח?

"מתחילה באיזה הפי אוור שווה, ממשיכה לנשנוש טעים וכיפי כי חשוב לאכול, עוברת לשתות בוודו ומעלה הילוך בברקפסט עד שש בבוקר. אם אני רוצה להגזים עד הסוף אז מסיימת בג'אספר".

אלון רז, 26, תל אביב

ברמן בג'אספר

כמה זמן אתה בחיי הלילה?

"שש שנים".

איך הגעת לחיי הלילה?

"אין לזה תשובה ספציפית. פשוט זוכר שמאז ומתמיד נמשכתי לתחום וכשעברתי לעיר נחשפתי לעולם".

מה הדבר שאתה הכי אוהב בחיי הלילה?

"כל יום קורה משהו חדש".

הדרינק המושלם?

"הסנדק. עשוי מוויסקי סקוטי וליקר שקדים אמרטו".

איפה אתה אוהב לשתות?

"ברור שבג'אספר".

מתכון לערב מוצלח?

"אלכוהול טוב, אנשים טובים ואחלה מוזיקה".

מרינה פרוטסוב, 24, חיפה

ברמנית ביקב אמפורה

כמה זמן את בחיי הלילה?

"שש שנים".

איך הגעת לחיי הלילה?

"ניהלתי את וספר בר בחיפה והעברתי שם חמש שנים".

הדרינק המושלם?

"בולוודייר".

איפה את אוהבת לשתות?

"בנחום, בר יין חיפאי".

איפה את אוהבת לרקוד?

"דוברין 7".

עתידות

"נשארת בתחום. חד משמעית".

רן שכטר, 26, תל אביב

מנהל בר בהוטל דה ויל

כמה זמן אתה בחיי הלילה?

"שמונה שנים".

רזומה

"בגדול אני מאחורי הבר כבר מגיל 18, תוך כדי השירות הצבאי. אחרי השחרור למדתי בלונדון שנה ומצאתי את עצמי בעולם הברים. כשחזרתי התמקמתי בספייס האוס".

מה הדבר שאתה הכי אוהב בחיי הלילה?

"לארח, לפגוש אנשים, לספק להם חוויה".

הדרינק המושלם?

"דאקירי".

איפה אתה מתקרחן?

"ברדיו, כולי או בוקסא".

עתידות

"החלום שלי זה לפתוח בר, בתחום הקוקטיילים כמובן".

מאיה האמר, 30, תל אביב

ברמנית בטיילור מייד וב־T האוס

כמה זמן את בחיי הלילה?

"12 שנה".

רזומה

"ירדתי לאילת בשביל עבודה מועדפת, התמקמתי במועדון מקומי ושם למדתי את הבסיס. בתל אביב טל ואלעד מהשישקו לקחו אותי תחת חסותם ועשו ממני מפלצת ברים רצינית. אחרי שעשיתי הכל מהכל ניהלתי את זמן אמיתי שלוש שנים והיום אני ב־T האוס. עבדתי גם שנתיים וחצי בטיילור מייד".

הדרינק המושלם?

"נגרוני. הוא קל ומושלם".

איפה את אוהבת לשתות?

"קלאביס"

איפה את אוהבת לרקוד?

"איפה שהחברים".

מתכון לערב מוצלח?

"ערב עם בת הזוג שלי".

מיקי קלימוב, 30, תל אביב

ברמן בקפה פופולר

כמה זמן אתה בחיי הלילה?

"חמש שנים".

איך הגעת לחיי הלילה?

"בגדול התחלתי למלצר בחופים עד שעברתי למגה ברים כמו האריא. עכשיו אני מנהל הבר בקפה פופולר".

מה הדבר שאתה הכי אוהב בחיי הלילה?

"אני אוהב לארח אנשים, אבל גם לקום מאוחר. אני מת על החיים ההפוכים".

הדרינק המושלם?

"בולוודייר. זה קוקטייל קלאסי, על בסיס וויסקי שיפון, ורמוט אדום וקמפרי".

הבר הקבוע?

"ג'אספר".

מתכון לערב מוצלח?

"אוכל טוב, הרבה אלכוהול והרבה קמפרי".

אלירן וייס, 27, תל אביב

ברמן באריא

כמה זמן אתה בחיי הלילה?

"ארבע שנים".

מה השאיר אותך שם?

"עשיתי קורס ונורא אהבתי את זה. אז התחלתי לעבוד בפולי ברוטשילד, משם הקמתי עם חברה בר קוקטיילים, המשכתי לג'אספר כדי להתמקצע במיקסולוגיה ובאירוח עד שהתמקמתי בסוף באריא. פשוט לוקחים כמה חומרי גלם ויוצרים משהו. זה ממש כמו להרכיב מנה".

הדרינק המושלם?

"אני אוהב רום מיושן נקי. אבל אם קוקטייל, אז פניצילין" (כן, כמו התרופה).

איפה אתה מתקרחן?

"איפה שיש טכנו".

מתכון לערב מוצלח?

"עד שלא מקיאים לא חוזרים".

עתידות

"להביא את החוצפה הישראלית לחו"ל".

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• חיי לילה
• קמפרי
• ברמנים

• Facebook
• Twitter
• Email

שונא מתנות יחיה

לא מבקשים צ'ייסרים חינם – הצ'ייסרים חינם אמורים לבקש אתכם. היה והברמן חבר טוב שלכם, אתם רשאים כמובן להתקיל אותו ב"מה, לא נעשה צ'ייסרים כולנו?", אך רק פעם אחת בלילה. כדי לא לצאת עלובים, עליכם כמובן "להכריח" אותם לעשות איתכם ועם הפמליה שלכם "לחיים".

טיפ לחיים

עקרונית יש להשאיר טיפ לברמן בכל סיבוב שלכם על הבר. במקרה שמדובר בבר שבו הפרצוף שלכם מוכר, באפשרותכם לבקש שירשמו אתכם ולשלם במרוכז בסוף הלילה. זה יחסוך לכם לא מעט כסף שנזרק על טיפ חנפני בכל סיבוב.

גנב בלילה

לגיטימי עד בושה וחרפה בסדר יורד: ברמן ששואל אם לקחת טיפ באשראי > ברמן שמקבל עודף של שני שקלים לכל היותר ושואל על דעתו "טיפ?" > ברמן שמכניס את העודף לנצנצת הטיפים בלי לשאול אתכם בכלל.

אין מוצא

מתחילים עם הברמנ/ית ומרגישים שהולך לכם קלף? זכרו שהם לכודים מאחורי בר באורך של כמה מטרים, לא יכולים לברוח וגם תלויים ברצונכם הטוב לפרסנתם.

כל ישראל חברים

החלטתם לפנק חברים בצ'ייסרים על חשבונכם? אתם לא יכולים לעשות איפה ואיפה. כל מי שקשור אליכם ולו בקושי ונמצא ברדיוס של מטר מכם, יוזמן על ידיכם לצ'ייסר וישתתף בטקס המיותר של "לחיים!".

• תל אביב
• הקוד האתי
• הקוד האתי
• ברמנים
• עירוני