רשמו את התאריך: ה-12.6.2023, יום בהיר ונעים, כשלפתע גלי צה"ל מתה. מי שלחץ על ההדק היה דני זקן, מפקד התחנה הזמני, שהורה על טיהור פוליטי במסגרתו פוטרו היום העיתונאים נטולי הרבב רינו צרור ורזי ברקאי, כשעוד לפני כן פוטרו חן ליברמן, הרב שי פירון ומגיש התוכנית הכלכלית שי ניב. אבל מי שמושך בחוטיו של זקן הוא בנימין נתניהו. הגענו לרגע הזה בקריסת הדמוקרטיה שבו ראש ממשלה משתלט על תחנת שידור ציבורית, מבער ממנה את כל מתנגדיו ומבקריו וממנה תחתם את יועצו הקרוב יעקב ברדוגו, כדי שיפיץ תעמולה, שקרים ובדותות מטעמו בפריים טיים הרדיופוני. שלא יבלבלו לכם את המוח על "הידברות בבית הנשיא" ועל הוועדה למינוי שופטים: מדינת ישראל נמצאת עמוק עמוק בתוך ההפיכה המשטרית.

>> העיר שלנו לוהטת: תל אביב ומשבר האקלים לא יחכו לממשלה
>> "העין השביעית" זכתה בפרס סוקולוב. אבל מה זה אומר על עמית סגל?

כי בזמן שכולם מחזיקים את העיניים על הכדור של החוקים לביטול עצמאות מערכת המשפט, לדיקטטורה המתוכננת יש עוד כמה כדורים באוויר: עשרות חוקי שחיתות, תקציב מדינה שמניח תשתית של אפליה ממוסדת בין אזרחים ויסודות לתיאוקרטיה משיחית, צונאמי של מינויים פוליטיים אידיוקרטיים שמשתקים את משרדי הממשלה, השתלטות המיליציות של סוכן הכאוס בן גביר על זרועות האכיפה וכמובן הכיבוש שיכול להדליק הכל בכל רגע נתון – הכל משרת את חיסול הדמוקרטיה הישראלית. ויש גם את הכדור-בלי-אוויר שנקרא "תקשורת". נתניהו לא ויתר על פנטזיות השליטה שלו בתקשורת גם לא לרגע אחד, תיק 2000 ותיק 4000 לא הקהו לשנייה את רעבונו לחסל את כיסי ההתנגדות העיתונאיים. אז למה דווקא גלי צה"ל? כי זה קל.

כבר כתבתי כאן בעבר, ולא כל כך מזמן, על כך שהפוליטיזציה של גלי צה"ל בלתי נמנעת, לא שאלה של האם וכיצד, אלא רק שאלה של מתי. מבנה השליטה ברשת השידור הצבאית נותן כוח בלתי מוגבל לממשלה – באמצעות משרד הביטחון – כך שכל מה שצריך כדי להפוך אותה לזרוע תעמולה שלטונית או פרסונלית זו ממשלה שתרצה בכך, שר ביטחון שישתף פעולה ומפקד תחנה שיסכים להוציא את התוכנית לפועל. זו בדיוק הקונסטלציה שנוצרה עכשיו עבור ממשלת העבריינים של נתניהו, והמהירות שבה בוצע הטיהור בתחנה – תוך שלושה חודשים מהרגע שנתניהו, גלנט וברדוגו מינו את המשת"פ שלהם לתפקיד – מעידה על כך שמדובר על מבצע השתלטות מתוכנן, מושחת עד היסוד ודיקטטורי לעילא.

לאורך השבוע שעבר נעמדו על רגליהם האחוריות כמה אנשי תקשורת בכירים, ביניהם גיא זהר ורביב דרוקר, והקדישו סגמנטים בתוכניותיהם לניסיון להוכיח את זקן על טעותו, להזכיר לו כיצד התנגד לניסיונות הטיהור הפוליטי של נתניהו ברשות השידור, לסמן לו כמה מושחתת העסקה שהוא מוציא אל הפועל. זה היה מיותר כמו שמיותר לזעוק עכשיו את שבחיהם של רינו צרור ורזי ברקאי בתקווה לביטול רוע הגזירה. זאת הרי לא טעות. התוכנית של רינו צרור היא מהחשובות ברדיו, התוכנית של רזי ברקאי היא מהפופולריות ברדיו, ויש לדני זקן אך ורק סיבה אחת לפטר אותם – זה מה שאמרו לו לעשות. העסקה כבר התבצעה. הספינה כבר הסתובבה. בחודש הבא בגלצ תוכלו לשמוע מדי בוקר שהמנהיג הוא נפלא, המצב נהדר, וכל מה שאינו מסתדר עם זה הוא בגלל האליטות של הסמול.

מיליוני הישראלים שמתנגדים להפיכה המשטרית כבר 23 שבועות במחאה נחושה חייבים להבין – ולגרום לציבור כולו להבין – שדיקטטורה אפשר לייסד גם בלי להשתלט מיד על מערכת המשפט. שיטת הסלמי מאפשרת לתכנן את ההפיכה גם מכיוונים אחרים. על מערכת המשפט אפשר להשתלט גם אחרי ריסוק התקשורת, ריסוק תקציב המדינה והכלכלה, דיכוי המחאה באמצעים אלימים והדלקת התבערה בין השבטים. בזמן שמנהיגי האופוזיציה מאפשרים לנתניהו והרצוג להוליך אותם שולל לקראת הכנעתם לפשרה על הדמוקרטיה, מאחורי גבם של לפיד וגנץ ההפיכה ממשיכה להשתולל. בזמן שעל הבמה בקפלן עוד מתווכחים אם מותר או אסור להגיד עכשיו "כיבוש", כנופיית השלטון מנהלת קמפיין שנאה ודה-לגיטימציה נגד מוביליה – ואיש בתקשורת או במערכת הפוליטית לא קם להגן עליהם.

תוך כדי כתיבת שורות אלה מיהרו בגלי צה"ל להכחיש את דיווח "העין השביעית" וטענו כי מפקד התחנה הזמני לא הודיע לברקאי וצרור על פיטוריהם. שוקי טאוסיג מ"העין השביעית" אישר כי זקן אמנם טרם הודיע לצרור וברקאי על פיטוריהם, אך בהחלט כבר הורה עליהם. גם זה לא באמת משנה. המלחמה היא לא אם צרור וברקאי ימשיכו לשדר בתחנה או לא. גם אם תופסק עבודתם רק בעוד חצי שנה או שנה, כשתשומת הלב שלכם תהיה במקום אחר, המסר כבר הועבר. גלצ היא עכשיו התחנה של נתניהו באמצעות בובת הפיתום ברדוגו שאוחזת במריונטה בצורת דני זקן, וחדלה להיות גוף עיתונאי רלוונטי. ההפיכה כבר התרחשה. היא תמשיך להתרחש מדי יום. לאט לאט. צעד צעד. חוק חוק. יש להם זמן. זה מה שקורה עכשיו.

• מחאת הדמוקרטיה
• גלי צה"ל
• בנימין נתניהו
• רינו צרור
• תקשורת

הבחירות הבאות לראשות עיריית תל אביב עדיין במרחק של כמעט שנתיים ויתקיימו כנראה באוקטובר 2023, אבל יתכן שיריית הפתיחה לקראתן נורתה הבוקר, בריאיון שנתן ראש העיר רון חולדאי למתן חודרוב בגלצ. בריאיון הכריז חולדאי לראשונה על מה שבמסדרונות העירייה מלחששים כבר מספר חודשים: כוונתו לרוץ שוב לראשות העיר כדי לזכות בקדנציה שישית ברציפות. התנהלותו המשונה בפרשת פינוי התחנה המרכזית הוסברה מאחורי הקלעים בשיקולים הנוגעים לריצה אפשרית כזאת.

"אני מתכוון להתמודד לכהונה שישית, כוחי עוד במותניי", אמר חולדאי בריאיון הרדיופוני. "ההחלטה הסופית תתקבל רק עוד שנה, אבל במציאות של יוקר מחייה גבוה ופקקים איומים – אני חושב שיש לי מה לתרום". בבחירות הקודמות לעיריית תל אביב-יפו, כזכור, העריכו רבים כי חולדאי מבקש קדנציה חמישית ואחרונה כדי להשלים כמה פרויקטים לטובת המורשת ההיסטורית שלו, אולם הוא עצמו נמנע מלהתחייב שלא ירוץ לקדנציה נוספת.

למרות שנותר עוד זמן רב עד תחילת הקמפיין, קשה בשלב זה לראות מי יכולים לקרוא תיגר על חולדאי בזירה המוניציפלית. בבחירות של 2018 התמודד נגדו אסף זמיר, שהצליח להשיג נגדו תוצאה טובה רק במעט מזו שהשיגו ניצן הורוביץ ודב חנין לפניו, וזאת למרות רוח גבית חזקה שקיבל מהתקשורת ודיווחיה על מרוץ צמוד. כישלונו של חולדאי בבחירות האחרונות לכנסת סתם את הגולל על שאיפותיו בפוליטיטקה הארצית וסלל את הדרך להישארותו בקומה ה-12 של הבניין בכיכר רבין. בניגוד לבחירות הקודמות שבהן הציג חולדאי את תל אביב בשיאה, כעת הוא ייאלץ להתמודד עם עיר שסובלת מיוקר המחיה, משבר תחבורה ומשבר דיור שהולכים ומחריפים. בהצלחה לכולנו.

• הבועה
• רון חולדאי
• עיריית תל אביב
• בחירות לעיריית תל אביב
• מתן חודורוב
• גלי צה"ל

זה קורה פעם בכמה שנים: שר ביטחון חדש נכנס לתפקידו, ממשלה חדשה מושבעת, ומיד מתחילים לחשושים על סגירתה האפשרית של גלי צה"ל. מדובר בריטואל עתיק ומהפנט, טקס רב משתתפים, רובם סוכנים רדומים שכלל אינם מודעים להיותם כאלה ומילות הקוד "סגירת גלי צה"ל" מעירות אותם לחיים ומזניקות אותם לפעולה כדי להתווכח בכל כוחם ומאודם בדיון הציבורי על נחיצותה של תחנת רדיו צבאית בישראל. הם לא יהססו לטעון בלי להתבלבל ובלי לחטוף שבץ מעומק הדיסוננס שקיומה של תחנת רדיו צבאית טוב לעיתונות וטוב לדמוקרטיה. רובם, כמובן, גדלו וטופחו בגלי צה"ל כחיילים או כאזרחים עובדי צה"ל ואין לפוזיציה כל השפעה על עמדתם.

הפוליטיזציה של גל"צ לאורך זמן היא ודאית, כי אין דבר שיבלום אותה. את מה שנתניהו ומפקדי התחנה עשו לגל"צ צריך אולי לחקור בלהב 433, אבל ספק אם מי מהם ייתפס במעשה לא חוקי

הם פשוט נורא בעד הרעיון הנפלא הזה של מדינה דמוקרטית עם צבא שיש לו תחנת רדיו שמשתמש בכוחו התקשורתי כדי להשפיע על השיח האקטואלי במדינה ועל יחסיו עם פוליטיקאים בכירים. זה הרי סביר ביותר וקורה בכל מדינה דמוקרטית שמכבדת את עצמה. ואין הרי כל סכנה בכך. מה כבר יקרה? מפקד התחנה ימנה דוברים של השלטון לתפקידי פרשנים ומגישים בכירים ויאפשר להם להפוך אותה לתחנת ממסר של תעמולה צפון קוריאנית למען המנהיג? אין סיכוי שבמדינה מתוקנת יקרה דבר כזה ואין סיכוי שלא התעייפתם מהסרקזם בשתי הפסקאות האחרונות.

לא צריך כאן סרקזם. העובדות גלויות לחלוטין: מאז הקדנציה של ירון דקל כמפקד התחנה, וביתר שאת בקדנציה של שמעון אלקבץ, התברר גודל האסון שגלי צה"ל מהווה לתקשורת הישראלית בפרט ולחברה הישראלית בכללותה. האופן שבו הוכפפה התחנה לגחמותיו של ראש הממשלה לשעבר היה רק סימפטום שחשף את חרפת ערוותה העיתונאית, אבל האמת היא שהתחנה הזאת תמיד הייתה סאקרית של ליקוק למוקדי הכוח והאליטות בחברה הישראלית, פשוט כי חייה היו תלויים בכך. לרגעים אולי נדמה היה שאפשר לקיים בה עיתונות אזרחית חופשית, עיתונאים מעולים כמו רינו צרור ונורית קנטי ורבים אחרים הרי פעלו בה ללא צנזורה ועשו עבודתם נאמנה. אלא שהם מהווים אשליה אנומלית ואילו יעקב ברדוגו, כסימפטום, הוא הפנים האמיתיות של התחנה.

גלי צה"ל היא ההוכחה שלא צריך הון כדי לשים מקף מחבר בין עיתון ושלטון. זהו גוף תקשורת שעצמאותו הייתה שברירית ומוגבלת מראש, עם תלות קשה בממשלה, במשרד הביטחון ובעיקר בשר העומד בראשו. תפקודה כגוף עיתונאי תלוי ברצונם הטוב של הפוליטיקאים השולטים בה. ובמערכת הפוליטית של 25 השנים האחרונות נגמר הרצון הטוב והוחלף בפחד ותיעוב. הפוליטיזציה של גל"צ לאורך זמן היא ודאית, כי אין דבר שיבלום אותה. את מה שנתניהו ומפקדי התחנה עשו לגל"צ צריך אולי לחקור בלהב 433, אבל ספק אם מי מהם ייתפס במעשה לא חוקי. העובדה היא שהיה קל מאוד להכפיף את גלי צה"ל לשירותו של פוליטיקאי אחד בדיוק בגלל אותה עצמאות שברירית.

לבני גנץ יש הזדמנות פז להיחרת בדפי ההיסטוריה כמי שהיה אמיץ וישר מספיק כדי לוותר על שליטה אפשרית בגוף תקשורת משפיע ולסגור אותו למען הדמוקרטיה הישראלית

מי שמבקשים לגונן כעת על גלי צה"ל, אחרי הבושה שהפכה התחנה להיות בשנים האחרונות, יטענו ודאי שאפשר לתקן את המעוות. זהו שקר שנועד לגונן על הפריווילגיה הנלווית לשירות בתחנה. גלי צה"ל רקובה מהיסוד והחלה להירקב ולהישחת ברגע שהחלה לעסוק באקטואליה ולסקר את הפוליטיקאים שיושבים עם רגל על צווארה. וזה עוד לפני שדיברנו על התחרות הלא הוגנת שהיא מציבה לשידור הציבורי ולרדיו המסחרי, כשהיא מקבלת מדי שנה מונופול על טובי הכישרונות התקשורתיים הצעירים בישראל לשלוש שנות עבודה בשכר רעב מחפיר. על מה בכלל יש פה להתווכח.

המוטאציה הגל"צית הייתה צריכה ללכת לעולמה כבר לפני עשורים, עוד כשאהוד ברק היה רמטכ"ל ושאף לסגור אותה בדרך ל"צבא קטן וחכם". לבני גנץ יש הזדמנות פז להיחרת בדפי ההיסטוריה כמי שהיה אמיץ וישר מספיק כדי לוותר על שליטה אפשרית בגוף תקשורת משפיע ולסגור אותו למען הדמוקרטיה הישראלית. הסנגורים הרבים של גלי צה"ל יטענו שסגירת גוף תקשורת היא אסון, בוודאי בנוף התקשורת הישראלית הצחיח גם כך, אבל האמת היא שהתחנה הזאת היא חלק מהבעיה ובוודאי לא חלק מהפתרון. אין שמץ של הצדקה לקיומה. מי שיסגור אותה יעשה טובה לכולנו.

• טור דעה
• תקשורת
• גלגלצ
• גלי צה"ל
• גל"צ
• צה"ל
• עיתונות
• פוליטיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

1.

לטיטוס הרשע נכנס יתוש באוזן, כך סיפרו לנו בילדותנו, ושיגע אותו. סיפור ללא שום סימוכין היסטוריים, כמובן, אבל כל כך ציורי שאין פלא שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו, כאשר לילה אחד – בגיל עשר – עלה לי החום, ואמא השאירה אותי במיטה עם טרנזיסטור מזמזם מתחת לכרית, חצי ער וחצי הוזה, וכמו טיטוס נחשפתי במשך שעתיים לסאונד בלתי נשלט שנכנס לי ישר למוח; רק שאצלי הסאונד הזה היה מסע על הסקאלה בין ״קול השלום״ של אייבי נתן, לבין גלי צה״ל האגדית. שעתיים של רוק מתקדם, תסכיתי מתח, ושדרנים מסתוריים עם חוש הומור ביזארי: רדיו של מבוגרים!

כלומר, רדיו של פעם. לא זה של היום, שנע בין הצו האלוהי לא להרגיז אף אחד עם המוזיקה, לצו הלא פחות אלוהי להרגיז כמה שיותר עם הדיבורים. לא, הרדיו ההוא חשב שתפקידו להיכנס לך למוח, ולהגדיל אותו. ולא שהטכניקה אבדה – היא קיימת עד היום, בעולם המופלא של הפודאקסטים.

2.

כי זה בדיוק מה שפודקאסט טוב עושה לך: נכנס ישר למוח, מטלטל את הנוירונים, משלב מחשבות ומוזיקה וסיפורים וקולות, ומשנה לך את תפיסת העולם. וזה לא בגלל האמירה, או הסיפור, ובטח שלא בגלל מוסר ההשכל: זה הצליל. הצליל באוזן, שמשגע אותך, או מציל את חייך.

הצליל נמצא בדיוק בחצי הדרך בין נוכחות פיזית לרוחנית. הוא לא כמו התמונה, שטוענת בעצם היותה ״אני המציאות״; ולא כמו הדיבור, שכולו פרשנות. הוא פיזי, אבל הוא נוגע בנימי נפש דקים. הצליל הוא הקסם שרדיו יכול להטיל עליך, כשהוא טוב. וזה אולי המקום להגיד מילה על תוכנית הרדיו שהצילה את חיי: ״מופע הרדיו והטרנזיסטור״ של יואב קוטנר, מדי חמישי בחצות, בגלי צה״ל.

3.

השנים: ראשית האייטיז. האווירה: ״בגין לשלטון, כל ביצה שוקלת טון״. המוזיקה השלטת: שלמה ארצי בישראלי, אוליביה ניוטון ג׳ון בלועזי. הסרטים הנצפים ביותר בארץ הם סרטי המתיחות של יהודה ברקן. עוד מעט מלחמת לבנון, אך אל דאגה, אריק אומר שזה רק לארבעים קילומטר, נכנסים-יוצאים. אבל חוץ מכל אלה – יש גם את יום חמישי בחצות. יהלום שלא היה כמוהו, ולא יהיה.

לא בגלל המוזיקה החדשה והנפלאה, והלא מוכרת; לא בגלל ההומור האבסורדי, החד, הכואב; לא בגלל האומץ (האמנותי, והפוליטי – ואפילו האומץ הרגשי); בגלל ההקשר. בגלל אמנות ההקשר.

שהיא היכולת לקחת את השירים והצלילים והבדיחות והדמעות, ולאגד את כולם לאמירה ברורה אחת. אמירה חולפת, רגעית, מרחפת, כמעט חסרת ממשות – אבל אמירה: זה העולם, כמו שאני רואה אותו. והוא מורכב מכל הדברים השונים ומשונים האלה. אבל הוא אחד. ובאשר הוא אחד, הוא מופלא.

וטוב, כן: בגלל הסמית׳ס, וטוקסידו מון, והאלבום ״זה יגמר בדמעות״, ובגלל שממנו למדתי שגמד נכה וצרוד כמו איאן דיורי יכול להיות גיבור, ובגלל ״להישאר באור״ של טוקינג הדס, ובגלל ״הם באים לקחת אותי, הא הא!״ – עולם מופלא שלא הייתי מגיע אליו, בלעדיו; ובגלל שפעם בשתיים בלילה, בצבא, כשלא הצלחתי להירדם כי כל הזמן חשבתי על א. והגעתי למסקנה שאין לי יותר מושג בשביל מה לחיות, פתאום בקע מהרדיו של הש״ג ״אני עושה את זה בשביל אהבתך״ של פול סיימון, ומאותו רגע ידעתי למה אני עושה דברים בעולם, וידעתי שלעולם לא אפקפק שוב בעובדה שיש משהו אחד, מאחד, כולל הכל, שממנו נובעים כל הדברים ההפוכים והשונים שמסתובבים לי במוח.

הוא נתן אוקיאנוס, בארץ של שלוליות. הוא נתן מוזיקה, בארץ שבה מוזיקה היא ענף של פוליטיקה. הוא נתן מסתורין, בארץ שבקושי יש בה צל. ומעל הכל, הוא הרים את המסך וגילה שמעבר למובן מאליו, מסתתר משהו כל כך יפה, ששווה לקום בבוקר בשבילו.

4.

אז תודה, יואב.

• אנשים
• טוקסיקו מון
• יהודה ברקן
• אוליביה ניוטון ג'ון
• מנחם בגין
• פודקאסטים
• גלי צה"ל
• פול סיימון
• יואב קוטנר
• רדיו
• שלמה ארצי
• אייטיז
• עוזי וייל
• טורים אישיים ובלוגים
• טוקינג הדס
• הסמית'ס