תיאטרון קליפה, מהכוחות החשובים הפועלים בחזית החדשנות הבימתית בעיר, חוגג 30 שנה ויוצא בחודשים האחרונים לסדרה חגיגית של אירועים פרפורמטיביים, תלויי מקום וחד פעמיים, המתקיימים בלוקיישנים משתנים ברחבי העיר תחת הכותרת "שדות זרים". השטחים הציבוריים, הרחובות, מרכזי התרבות והקהילה, הופכים לבסיס ליצירה הנובעת מהאדריכלות, התוכן והסיפור הייחודי של כל מקום.

>> עיר פתוחה: בואו לראות את המבנים הכי מעניינים בתל אביב מבפנים
>> באתונה פגשתי את התינוק היווני של כולי עלמא ובית רומנו // טור אישי

מחרתיים (חמישי, 8.5, 18:00) תתקיים ההופעה הבאה בסדרה, "שדות זרים – מרכז תרבות גלילות", ערב אחד ויחיד של שירה, תיאטרון, מחול מודרני, אמנות פלסטית, פרפורמנס, ריקוד מזרחי, סלפסטיק, כתיבה, בוטו, מוזיקה אלקטרונית, אימפרוביזציה, מחול סופי, בלט, סאונד, אופרה, משחק, ציור וקרקס במבנה היפהפה של מרכז התרבות הקהילתי בשכונה הצפונית החדשה.כל הפרטים והכרטיסים כאן.

לרעות ולראות בשדות זרים // עידית הרמן

"שדות זרים" הוא קונספט אומנותי שנוצר כדי שנוכל לחגוג 30 שנים לקבוצת קליפה עם קהל ועם העיר תל אביב בה אנו פועלים. תיאטרון קליפה מתמחה במופעים תלויי מקום משחר היווסדו, ואין דבר יותר חשוב בעיניי כעת מאשר לאפשר לאנשים חוויית שחרור מסוימת במרחבים ציבוריים, בתוך מה שאנחנו עוברים במקום הזה.

מדובר בסדרה. לא דבר מוכר בתחום התיאטרון, בו כל הצגה עולה ואז רצה לה בריפיט עד שגוועת ויורדת. ב"שדות זרים" קליפה מזמינה (שונאת את המילה משתלטת) למקומות ציבוריים חדשים או פחות מוכרים בעיר, ויוצרת אל תוכם מופע מותאם לחלל, לתפקידיו ולתכניו במהלך ימי עבודה ספורים. ההשראה למופע נולדת מתוך ההיסטוריה, האדריכלות, השימושים וההקשר של המקום, בשילוב עם התחושה המשתנה העולה בכל חודש שעובר כאן בארץ. כל מופע הוא ייחודי וחד פעמי ועולה רק לערב אחד ולא חוזר לעד. בכל פעם שאנו יוצאים לרעות בשדות זרים, נוצר שדה פעולה אומנותי חדש, המשלב יוצרים מתחומים שונים ודרכי פעולה מגוונות.

זו בעיניי דרך נהדרת לחגוג – לצאת מהבית למקום לא מוכר. מלבד זאת, יצירה תלויית מקום היא הז׳אנר האהוב על רוב היוצרים בקבוצה וגם עלי.ההתעסקות במקום ובמה שהוא יכול להציע החלה אצלנו זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. תאטרון קליפה נטמע לגמרי בעשרות פעילויות הפגה יצירתיות למפונים בדרום, במהלכן הגעתי לערבה להעביר כמה סדנאות. פגשתי שם יוצרים מוכשרים, עמם העליתי כמה מופעים בלוקיישנים הכי מעניינים שניתן לדמיין במדבר, וזה פשוט עשה חשק ליצור כאלו במרחבים אחרים, אורבניים.כל מופע נבנה ומוצג במהלך שלושה ימי עבודה אינטנסיביים, לאחר תקופת למידה וחקירה של המקום לו הוא מיועד.

כשהבנתי שהמלחמה הופכת למציאות החדשה כאן, פעולה כזו נראתה לי כמו משהו טוב לעשות גם עבור העיר ועבור אנשיה. השאלה ״מה צריך עכשיו?״ ממילא מנחה אותי ביצירה כבר לא מעט זמן.תהליכי יצירה אינטנסיביים עובדים עבורי די טוב. אני עובדת מאוד מהר בחזרות מול אנשים וככל הנראה חובבת גם את הסכנה שבדדליין הקרב. בתהליכים מקוצרים יש להביא את ההשראה גם אם נדמה שאיננה. לפעול ולהאמין שהיא תבוא. זה אימון שנראה לי חשוב. תהליכים כאלו מהווים עבורי חופשה רצינית מהרצינות שבתהליך ארוך. בעת זו, ההנאה שלי, של היוצרים לצידי, ובראש ובראשונה של הקהל – היא מפתח לכל.

לא נראה שניתן להביא אנשים בישראל של היום למצב תודעתי בו יוכלו להתבונן באומנות ולהבין אותה, ללא רגיעה והנאה תחילה. כולנו חווים טראומה מתמשכת ושפת הסמלים של האומנות חסומה מאחר והיא לא עונה על צורך הישרדותי מיידי.אז כיף בשדות זרים. יש אוויר כנתון בסיסי. יש חופש. ואז אפשר להתפנות לחשוב.

חד הפעמיות של כל פרק בשדות זרים וזמן העבודה הקצר במתכוון, מוציאים מהיוצרים והמשתתפים עבודות חזקות וברורות. אני נהנית להנחות וליצור את הפרויקט ובזמן הזה, בו אין כאן שום עתיד ברור – הנאה היא עבורי חוק יסוד ליצירה ולחיים.עצם הנדודים בעיר והמפגשים עם אזוריה ותושביה השונים מאוד זה מזה, מאפשרים לי לצאת מאזור הנוחות של הסטודיו ודווקא היציאה מאזור הנוחות היא סוג של נחמה.

שדות זרים נוצר בכל פעם מחדש, בשלושה ימי עבודה אינטנסיביים בהם חבורת יוצרים מקליפה ממש חיה במרחב ציבורי ויוצקת אליו חוויה ייחודית, שמתהווה לכלל עוצמתה רק עם קהל. החוויות האלו מיועדות לרוב לכ-200 אנשים.בין המופעים שכבר יצרנו בסדרה היו "שדות זרים – מידטאון", מסע אורבני חוויתי לאורך כקילומטר במרחב הציבורי המנוכר של מגדלי וטיילת המידטאון; "שדות זרים – בית השידור" זרק את הקהל אחורה בזמן לראשית ימי הרדיו ואל תוך מסיבה פרועה במקום ממנו שודרה הכרזת העצמאות; "שדות זרים – המרכז לתרבות מונגשת" היה חוויה סנסורית מרגשת, מתווכת ומלאת הנגשות, שהותאמה ללקויי ראייה ועיוורים שרעו איתנו בשדות והובילו את הרואים.

האמת היא ש"שדות זרים" הוא בעצם גלגול מתקדם של המופע האהוב עלי בכל השנים האחרונות, ואולי גם האכזבה והקושי הגדולים ביותר שנחלתי בשנות יצירה רבות. ״השדה״ נוצר עבור פסטיבל ישראל 2019, הזמין את הקהל להתבונן מגג מרפסת בבניין עיריית ירושלים על ההתרחשות האורבנית היומיומית בכיכר צה"ל, אחד המקומות הטעונים והסואנים בארץ, כאשר לקהל אין שום מושג מה מבויים ומה לא, מי מעוברי האורח הרבים הם ניצבים שנקלעו לסיטואציה ומי פרפורמרים, מה אמיתי ומה בדיוני.

"השדה" בחן את היחסים בין קהל למופיעים, תוך טשטוש הגבולות בין תיאטרון לבין המציאות שסביבו. בין נזירה לבחור שיצא לג'ונינג, בין אדם הקורא ומאכיל עשרות חתולים ליד חומת העיר העתיקה למג"בניקים עצבניים. המופע היווה דוגמה לעבודה תלוית מקום שבה המיקום האורבני והחיים היו חלק בלתי נפרד מהיצירה ומהחוויה של הצופים וגם הכתיב את מהלכה. זו בעיני אחת היצירות הטובות שיצרתי ולצערי מעטים מאוד צפו בה.

ב-8.5 יעלה המופע הבא בסדרה החגיגית שלנו –"שדות זרים – מרכז תרבות גלילות". 18 יוצרות ויוצרים ממגוון תחומי אמנות (מחול על כל סוגיו כולל ריקודי בטן, תיאטרון שהולך רחוק עד למפגש עם השחקן האחרון בסוגה זו, מוזיקה הנעה בין להיטי ראשית הזמר העברי ועד לאלקטרו גלאם אוונגרד), וכל אלה יתאחדו למופע שקיעה שמתחיל בשש ותם עם רדת השמש. מרכז גלילות הוא מרכז קהילתי מהחדישים, היפים והמשוכללים בארץ. הוא נמצא בקצה הצפוני ביותר בתל אביב-יפו ולאחריו שדה אחד בלבד הנפרש פתוח לפני שמתחילה כבר הרצליה פיתוח.

• יוצרים כותבים
• גלילות
• תיאטרון קליפה
• תיאטרון
• טור אישי

הנקודה הכי צפונית בצפון של תל אביב זכתה בשנה האחרונה לשתי הפתעות נעימות: פארק המקפצה הירוק והמרכז הקהילתי החדש גלילות. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

פארק המקפצה שנפתח לקהל בקיץ שעבר, נבנה בעלות של כ- 16.5 מיליון שקלים והוא כולל מסלול ריצה באורך 250 מ', פינת משחקים, בריכה אקולוגית שסביבה דק ואזורי ישיבה ועצים. כי גולת הכותרת של הפארק היא המקפצה המיתולוגית שהייתה חלק מקאנטרי גלילות, הקאנטרי העירוני הראשון בארץ שנבנה בעיר בשנת 1965 ופעל במקום עד 2005. המקפצה תוכננה בסגנון אדריכלי ברוטליסטי ושומרה על ידי עיריית תל אביב-יפו כעדות לפיתוח תשתיות ספורט ענפות שהוקמו לאחר קום המדינה ולענף ספורט אולימפי שישראל לקחה בו חלק. זוהי אחת המקפצות היחידות שנותרו בארץ והיא ושולבה כחלק מהפיתוח החדש של הפארק במרכז הבריכה האקולוגית

שטחו של הפארק הוא כ-11 דונם והוא תוכנן כך שיספק יריעה ירוקה וטבעית לדיירות ולדיירי השכונה ולעובדי ועובדות מתחם המשרדים הסמוך. ואם כבר בדיירים עסקינן – הדייר החדש והמרגש בשכונה הוא ללא ספק מרכז קהילתי גלילות – מרכז קהילתי חדש, מושקע, ומעוצב שמשתרע על פני שטח של 2,000 מ"ר.

גלילות הוא מרכז קהילתי על-אזורי לתרבות ואמנות, בית מעורר השראה עבור קהילות תושבי ותושבות העיר שבו ניתן ליהנות מכלל תחומי היצירה – סדנאות, פעילויות, קורסים חוגים ותכנים בתחומי התרבות, האומנות והפנאי למנעד רחב של גילים. המרכז מכיל מרחב עבודה, חללי תערוכות, אולם מופעים, אולפן הקלטות, חדרי מחול, חדרי אמנות וסדנאות מאובזרים, פינות ישיבה ומרפסת שופעת צמחייה עם נוף פתוח ובריזה ימית נאה.

המרכז החדש מציע כבר כעת סדנאות וקורסים מקצועיים בתחומי סאונד, כתיבה, דיגיטל, אמנות ותנועה, ולאורך השנה ניתן יהיה למצוא שם קורסים כדוגמת קולאז', מקפצה למפיקים מוזיקליים, תקלוט, קורסי שפות כמו ערבית מדוברת וצרפתית, ציור ועוד. בנוסף, פועל במקום סטודיו תנועה המציע שיעורי תנועה ונפש – הנפרסים לאורך השבוע, ממדיטציה דרך מיינדופלנס ועד ליוגה.

אז איפה תשתו היום? באחת מהפינות הירוקות בפארק? מתחת למקפצה? בחצר המרכז הקהילתי? כל כך הרבה אפשרויות. מה שבטוח הוא שמה שיסגור את הקפיצה שלכם לצפון העיר בצורה מושלמת הוא בקבוק של פורטה 6, עם כמה כוסות ליתר בטחון. ושכולם יקפצו.

פארק המקפצה ומרכז קהילתי גלילות, להשיג ב-2379 (כן, זוהי לא טעות).

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• ❤ תל אביב
• גלילות
• עיריית תל אביב
• ❤ תרבות
• עם הילדים
• מרכז קהילתי
• פארקים
• טבע עירוני

תסתכלו על התמונה הזאת. עכשיו תסתכלו עלינו. לא, רגע, אל תסתכלו עלינו, אנחנו לא קשורים. תסתכלו רק על התמונה הזאת. זה נראה כמו לובי של מלון בוטיק או חברת הייטק קטנה, אבל למעשה זהו מרכז קהילתי חדש, מושקע, מעוצב ומפונפן שמשתרע על שטח של 2,000 מ"ר בשכונה הכי צפונית בעיר. ממש אין שום סיבה שתסתכלו עלינו. קבלו את מרכז קהילתי גלילות.

>> מהפך עירוני: רחוב קינג ג'ורג' עוד יהיה אחד היפים בתל אביב
>> בואו לבחור את הרחוב הטוב ביותר בישראל (דיזנגוף או שינקין?)

גלילות הוא מרכז קהילתי על-אזורי לתרבות ואומנות, בית מעורר השראה עבור קהילות תושבי ותושבות העיר שבו ניתן ליהנות מכלל תחומי היצירה – סדנאות, פעילויות, קורסים חוגים ותכנים בתחומי התרבות, האומנות והפנאי למנעד רחב של גילים. המרכז מכיל מרחב עבודה, חללי תערוכות, אולם מופעים, אולפן הקלטות, חדרי מחול, חדרי אמנות וסדנאות מאובזרים, פינות ישיבה ומרפסת שופעת צמחייה עם נוף פתוח ובריזה ימית נאה.

אירוע הפתיחה של המרכז יתקיים ביום רביעי הקרוב (15.1 18:30), ויכלול מופע אקוסטי של הזמרת נורית גלרון והשקת תערוכה של הצלם הוותיק ג'ראר אלון – "הפנים מקרוב מצלמה מתרחקת", בה יציג עבודות צילום בנושא המוזיקה שיצר מאמצע שנות השבעים ועד אמצע שנות השמונים. את האיוונט ילווה גםפאנל בנושא המוזיקה הישראלית בשנות ה-70' וה-80' בהשתתפות גלרון ואלון ובהנחיית שדרן הרדיו והמרצה בועז כהן. בין האירועים יוכלו המשתתפים לשוטט ולהכיר את המרכז על רקע מוזיקה שיתקלט עופר טל – סקולמאסטר.

המרכז החדש מציע כבר כעת סדנאות וקורסים מקצועיים בתחומי סאונד, כתיבה, דיגיטל, אמנות ותנועה, ולאורך השנה ניתן יהיה למצוא שם קורסים כדוגמת קולאז', מקפצה למפיקים מוזיקליים, תקלוט, קורסי שפות כמו ערבית מדוברת וצרפתית, ציור ועוד. בנוסף, פועל במקום סטודיו תנועה המציע שיעורי תנועה ונפש – הנפרסים לאורך השבוע, ממדיטציה דרך מיינדופלנס ועד ליוגה.

המרכז ממוקם כאמור בקצה הצפוני של העיר, בסמיכות למשרדי חברת WIX וקמפוס ההייטק החדש, ונוצר כחלק ממדיניות העירייה להקצאת שטח ציבורי לטובת קהילת תושבי ותושבות העיר בדגש על שכונות עבר הירקון.מול המרכז החדש הוקם בדצמבר 2023 גם הפארק העירוני החדש, פארק המקפצה, שהוקם בעלות של כ-16.5 מיליון ש"ח וכולל מסלול ריצה, פינת משחקים, בריכה אקולוגית שסביבה דק עץ, תאורה, אזורי ישיבה ועצים חדשים שיספקו צל למבקרים.

בעיריית תל אביב-יפו מתגאים בהשקעה של מאות מיליוני שקלים בשיפוץ, חידוש והקמת מבני הציבור והקהילה ברחבי העיר בשנים האחרונות, ביניהםהמרכז הקהילתי מגיד בשדרות נורדאו, בית דני בשכונת התקווה, קאנטרי שוק עלייה, מרכז קהילתי לספורט ימי בחוף הדולפינריום לשעבר, מרכז קהילתי בני ברית ביפו ועוד. עכשיו תסתכלו עלינו.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• מרכז קהילתי
• גלילות

דווקא השנה הנוכחית הייתה טובה אלי, בניגוד למה שקורה "בחוץ", והאמת שבא לי קצת לעוף על עצמי, משהו שיקה טוב כמוני לא עושה בדרך כלל. ספר השירים השמיני שלי,"היונה משתוקקת למבול" בהוצאת "כתב", התקבל בחיבוק ענק של המבקרים ושל הקוראים, ופתאום פרסמו אותי בבמות שקודם לא הייתה לי בהן דריסת עט. ממש בימים אלה יוצא לאור קובץ שירים שלי בגרמנית בברלין, ובאוקטובר אני מוזמן לגרמניה להשקה ולקריאות, וגם המו"ל האמריקאי מקיש בדלתי בחוסר סבלנות.
חוץ מזה אני מכנס את כל מאמריי לספר, ועושה עוד המון דברים שאני אוהב: אני בחזרות על התפקיד של טרזיאס, הנביא העיוור וראש המקהלה בטרילוגיה של אדיפוס עם מרט פרחומובסקי המדהים, עומד להקליט אלבום משיריי המולחנים עם מוזיקאי הנשמה אסי מסקין, ולמרות הגיל אני עוד מלמד. אבל אחרי כל אלה – אין כמו האישה היפה והחכמה שלי איתה אני 53 (!) שנה ביחד, והילדים והנכדים (זה נשמע בנאלי, אבל מה לעשות, זה כיף גדול!), ואין כמו לא לעשות כלום, לקרוא, או לצאת כל יום להליכה בקוטב הצפוני של העיר שלי, רמת אביב גימל.

>> העיר של גליה הראל דור: בר סודי בשוק הכרמל וחיים עם פסקול
>> העיר של דנה שוופי: תפאורה לסרט אימה ומדרחוב לשיטוטי אוכל

1. השכן

כשחברי, שהוא גם הבמאי שלי, מרט פרחומובסקי, רצה להיפגש איתי לדיון בפרויקט עליו אנחנו עובדים עכשיו – ויעלה בספטמבר הקרוב באמפיתיאטרון ווהל בגני יהושע – הוא הזמין אותי למסעדת השכן. המסעדה, השוכנת בפינה צנועה, חמימה ומחבקת ברחוב אבן גבירול, היא עסק משפחתי גם בניהולו ותפעולו, וגם באווירתו: חלל קטן, פשוט וענייני, בפנים ארבעה שולחנות, בחוץ עוד כמה, ודלפק מלא כל טוב: תפריט מזרח-אירופי, בלקני, צפון אפריקני, מיקס, סלטים טעימים ועסיסיים, והכל חם, טרי, ריחני, במנות נדיבות, בלי קשקושי "נובל קוויזין" קמצניים. ואם בא לך משהו קטן – אז יש מאפים וכריכים שונים, פריכים, דליקטס, עשויים בהמון אהבה ומוגשים בחיוך רחב. עשו לעצמכם טובה, תנו קפיצה, אני בטוח שתחשבו שהתבלבלתם ונקלעתם למטבח של אמא או סבתא. בתיאבון…אבן גבירול 8

2. שלושה פרינג'ים

מאחר שאני מין יצור אנדרוגינלי מבחינה מקצועית, נאלצתי לפני שנים להגביל את תאוותי למשחק בעיקר להצגות פרינג', עד שגיליתי שמה שחשבתי לדפקט הפך לאפקט. המסגרות הדלפוניות הללו – באשמת יחסן הנפשע של ממשלות ישראל לתרבות – הן המקומות שבהן עושים את הניסיונות האמנותיים האמיתיים, שבהן מעלים את הטקסטים החתרניים בלי צורך לרצות את הקהל והיכלי תרבות, הם המקומות שבחללים האינטימיים והרב-תכליתיים שלהם, בין מוסכים, מכוני עיסוי, ואנשים קשי יום, התקציבים הדלים מושקעים בעשייה ולא במושבים מרופדים ומבואת שיש מפונפנת, שם עושים אמנות נטו.

לכן אני גם שמח להיות זה מספר שנים חבר בוועדת "קיפוד הזהב" שהיא פרס הפרינג', וקודם לכן הייתי יו"ר של וועדת מת"ן, המרכז לתיאטרון ניסיוני של קרן יהושע רבינוביץ' תל אביב. כשחקן אני פועל מזה כ-15 שנה, עם הפסקות, ב"היכל התרבות" הרב-תחומית של הפרינג' – תיאטרון תמונע – הפנינה המלוטשת שיצרו נאווה צוקרמן ואילן רוזנטל במוסך שהוסב להאב רב-תחומי ברחוב שונצינו של מיטב הצגות התיאטרון , המוזיקה לסוגיה, המחול, הפרפורמנס, השירה ומה לא.אני חסיד גדול גם של השכן מעבר לפינה, ברחוב חומה ומגדל, תיאטרון מלנקי שיסד הבמאי מיכאל טפליצקי, ומתמחה באולמו הזעיר בהעלאת קלאסיקות משובחות ועיבודי ספרות.

אחד האתרים הפרינג'איים ההיברידיים והמקסימים ביותר הוא תיאטרון הבית, השוכן ברחוב נעם ביפו, לא רחוק משדרות ירושלים והרכבת הקלה. כאן תמצאו הכל בכל מכל: את הסטודיו למשחק ע"ש ניסן נתיב בצילומי ענק של הפקות על הקירות, אולמות המארחים ומפיקים הפקות הנבחרות בפינצטה, בית קפה-מסעדה עם רחבה רומנטית וציורי קיר המושכים אליהם את מיטב הנוער, אווירת מונמרטר בנופך ברלין, בריזה…

3. ת"א תרבות דה וינצ'י

האח הצעיר הזה לתאי התרבות התל אביביים בקרית המלאכה ובפלורנטין נפתח בספטמבר 2023, ערב אתם יודעים מה, ושוכן בפינת ליאונרדו דה וינצ'י וקפלן המיתולוגי, אתם יודעים למה. זו המתנה של עיריית תל אביב-יפו ליוצרות והיוצרים העצמאיים הפועלים בעיר. בפרוטות (כמעט…) אתם יכולים לשכור בלק או ווייט בוקס לחזרות, אולמות רב-תכליתיים למופע, סטודיואים למוזיקה, אקווריומי הרצאות, קירות המשוועים לתערוכות ומה לא. כשנכנסתי לראשונה לאתר הזה, עליתי במדרגות הפופ-ארטיות הצהובות, נחתי בגרין רום המרווח ושזפתי קופסה שחורה או שתיים, שפשפתי את עיניי: כנראה שנחתתי בלי משים בברלין, כי המקום הזה הוא לא ישראל: עיצוב היפר-היפר, נושם חדשנות ואסתטיקה מדהימה, הכל מתוקתק ושמור להפליא, ואיזו אדיבות ונכונות לעזור מצד הצוות, ואתם – רק לכו תיצרו משהו יפה. כבוד לשם של המקום! דה וינצ'י, איי לאב יו, טרמינל להשראה!

4.הגג שלי

בפסגת הגבעה שבפאתיה הצפוניים ביותר של רמת אביב ג' ניצב הבניין בו אני גר בשכירות במה שקוראים פנטהאוז (אף פעם לא סבלתי את השם. מסריח מסנוביות), ומה שבאתי להרים לו הוא הגג "שלי", משטח רחב בסביבות 80 מ"ר, שממנו ביום בהיר אתה יכול לראות לנצח. טוב, לא בדיוק, אבל עד הארובות של חדרה כן וגלילות בצפון, והרצליה ורמת השרון בצפון-מזרח, בואכה באופק הרי שומרון, ובמערב הים התיכון המדהים, המחליף צבעים מדי כמה שעות ומזגי אוויר. ולולא אזורי חן, וסאן אנד סי, ולוינסקי ועוד כמה מבנים, אז… טוב, לא נקטר. גם הבניין שלנו מסתיר את הים לכמה בניינים.לשבת על הגג בשעות בין הערבים הארוכות בראשית הקיץ, ללגום משהו קל ופחות קל, ולנשום את הבריזה הנקטרית מהים – קורטוב מטעמו של גן עדן!

5. אקופארק גלילות

בין שכונת רמת אביב ג' בדרום ובמערב, שכונת אפקה וכביש גהה במזרח, ופי גלילות בצפון, משתרע אקופארק גלילות. ריאה ירוקה רחבת ידיים, שברוני הנדל"ן עוד לא הניחו עליה את ידיהם, לפחות לא על כל השטח. יש שם שבילי טיול מקסימים, צמחיה המתחלפת כל העת – רקפות, פרגים, חרציות זוהרות המזנקות לגובה של קומת אדם, חצבים, תורמוסים, מימוזות ועוד ועוד – מרחבי שדה וחורשה מצלה במערבו של הפארק. ויש מערות קבורה שומרוניות, ומגוון עשיר של עופות נודדים ותושבי המקום. אם מחפשים בימים אלה אסקפיזם, זהו המקום לבריחנות (מלשון בריחה)! שרק ריח הארנונה הדשנה שניתן להפיק מהמקום לא ידיח את פרנסי העיר למחשבות רעות, והאוטופיה תהפוך לדיסטופיה.

6. גרפיטי וכתובות על המדרכה

רבות מן התובנות העמוקות ביותר שרכשתי בשנים האחרונות היו כאלה שנאלצתי לרמוס… כלומר, גרפיטי, אמרות שפר, שירים וכיוצא בזה שאתה פוגש על מדרכות וכבישים, כמו לדוגמה, שירו הידוע של יהודה אטלס "הילד הזה הוא אני" המקדם (או שקידם עד לפני זמן קצר) את פני הנכנסים לבית הספר היסודי ברחוב פיינשטיין ברמת אביב גימל. או אחד שמגדיר בדיוק נמרץ את מצבנו: Last Hope , Last Chance – כמה הזדמנויות אחרונות ותקוות חדשות לבקרים הוחמצו! – ובאמצע קו גבול נחרץ.

7. ספרים על ספסל

לזכותה של עירייתנו ייאמר, שהיא פזרה כונניות ספרים רבות בגני העיר, שהם מעין ספריית השאלה תן וקח בשירות עצמי לספרים משומשים. אלא שבעיניי יש חן מיוחד במינו לספרים המוצעים על ספסלים, גם אם לא בצורה מסודרת ביותר. הספרים האלה, כמו חסרי הבית הגרים על ספסלים (במידה ואינם חצויים על ידי ההמצאה המגונה של מעין שרפרף דמוי מזבח אלילי שנועד למנוע את הפיכת הספסל למעון זמני), הם קצת מעוכים, קצת נואשים, מאוד ישמחו אם תסב להם מעט תשומת לב.

מקום לא אהוב בעיר

הרשימה ארוכה, ואין חשק לחזור ולקטר על הפקקים, על הרחובות שנאטמו והפכו לבלתי עבירים ועל בתי עסק שהתרסקו, בשל הבנייה הבלתי נגמרת של תחנות הרכבת הקלה ותוואיה, בצד אינפלציית התמ"א ובניית המגדלים. אני הייתי רוצה להתמקד במפגע קטן יחסית, והוא התכנון הלקוי של החניונים הציבוריים התת-קרקעיים. ניקח למשל את חניוני התרבות – חניון הבימה והיכל התרבות וחניון הקאמרי. בתכנון שניהם לא נלקחה בחשבון כמות המשתמשים בו-זמנית בתיאטראות בעלי ארבעה-חמישה אולמות כל אחד, ובמקרה של חניון הבימה, גם צרכני השכן, היכל התרבות, 3,000 איש בתפוסה מלאה.וכל זה בלי לקחת בחשבון את מפגיני רחבת הבימה וכיכר החטופים.

לא זו בלבד שעל מנת לזכות במפרצון חניה חוקי או לא חוקי בחניון הבימה, עליך להגיע לפחות שעה לפני המופע, אלא שהצרה האמיתית מתחילה עם תום המופע. מאות מכוניות תקועות בין חצי שעה לשלושת רבעי השעה (תלוי באיזו קומה חנית), עד שכל המכוניות שקדמו להן ייחלצו מכוכי החנייה, עד שהמחסומים יורמו למשלמים, או ימתינו לאלה שעוד לא שלמו, או עד שתיפתר איזו בעיה טכנית בשיחה עם המוקד. בינתיים מתפתח הווי של הנואשים בתחתיות השאול המחניקות הללו… האלטרנטיבה?.. חניוני רחוב דובנוב, צוותא, הכובשים והסביבה, או – ישמור אלוהים – לקחת אוטובוס.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האירוע התרבותי המאתגר, המרגש והמשמעותי ביותר בו צפיתי לאחרונה הוא עיבוד לספרו של דוד גרוסמן"נופל מחוץ לזמן" מאת ובבימוי יעל קרמסקיובביצוע אנסמבל פספורט. זהו מופע הליכה בחללים המדהימים והריקים בערב של מוזיאון תל אביב לאמנות. זו דרמת תחנות ודרמת נפש, במהלכה יוצאת מסכת של דמויות – בלבוש ביניימי-פנטסטי של בעלי מקצועות שונים ובגילומם המזהיר של שחקני פספורט, עירן בוהם, דינה בליי-שור, אליזבט וייסמן, אייל זוסמן, אילן זכרוב ורונן יפרח –למסע פולחני-טקסי, באומר, תנועה מסוגננת ושירה א-קפלה, אל ילדיהם המתים מהם לא נפרדו. זה איננו מופע במובנו הרגיל, אלא השתתפות בטקס שבו הצופים הם עולי רגל במעין תהלוכה סהרורית של אבל מזכך, שבמהלכו את ואתה, בעיצומו של האבל הלאומי הגדול ביותר הפוקד אותנו, עובר תהליך של קאתרזיס, של ריפוי-מה של המחלה באמצעי המחלה. למיטיבי לכת, תרתי משמע, אם כי אתם יכולים להיעזר בכסאות מתניידים ומתקפלים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראו את תשובתי הקודמת.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המלחמה הזאת היא חסרת תקדים בכל מובן שהוא, ובראש ובראשונה, במשך הזמן בו חייבים אנשי מילואים לשרת. הם עייפים, הם נשחקים, וכל פעולה שיש בה כדי להקל עליהם – כיבוס מדיהם, מימון חופשות בין הסבבים, מעון לחיילים בודדים, אפילו משחקים להפגת המתח, וכן הלאה – היא מבורכת, ואני ממליץ לתרום לה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרים לכל התל אביבים. כולם. בעיקר המפגינים הבלתי נלאים. אבל גם להמשיך ולקיים חיי משפחה, עבודה ותרבות שפויים בסיטואציה הזאת משך שני שלישי שנה, זו גבורה שתוקה, סמויה, אבל גבורה. אנחנו כוכב הצפון של הלוחמים.

מה יהיה?
מה יהיה? כמו שאני אומר בכל פעם ששואלים לשלומי: תמיד יש מקום להרעה נוספת, שגם תבוא השבח לאל (לא התכוונתי אליך, ביבי!).

• העיר שלי
• שירה
• ספרות ישראלית
• ביסטרו השכן
• גרפיטי
• גלילות
• מערות אפקה
• תיאטרון הבית
• תיאטרון תמונע

• Facebook
• Twitter
• Email

כינוי בתכלס:סי אנד סאן, אזורי חן, "גימל החדשה"

גבולות:יוניצמן מצפון, דרך נמיר ממזרח, רחוב פרופס מדרום, הים ממערב

אוכלוסיה:5,573 תושבים

צפיפות אוכלוסיה לדונם:1.0 (נכון ל-2012)

אחוז בני 25-34:12.8%

אזור חניה:10

כמה עולה דירה?4.2 מיליון בממוצע

כמה זמן לוקח להגיע למרכז העיר (דיזנגוף סנטר):45 דקות, קווים 90 ו-125

מה הסיפור?השכונה הכי צפונית והכי מרוחקת ממרכז העיר מבחינה גאוגרפית, היא גם די כזו באופי שלה. צוקי אביב היא למעשה חיבור בין כמה שכונות – אזורי חן, אשכול מגורים שהוקם בשנות ה-90, יחד עם פרויקטים יותר חדשים שנבנו בסמוך לו ומכונים "גימל החדשה", והפרויקטים הסופר-יוקרתיים שממש על חוף הים – סי אנד סאן ומגדלי נאמן. המרחק בין כל הפרויקטים האלה יכול להיות עצום, מה שלא בדיוק מקנה אווירה קהילתית, אבל ריבוי הגנים ובתי הספר ("קריית החינוך" נמצאת ממש שם) עשוי להיות יתרון להורים, כמו גם, איך לא, הקרבה לחוף הים.

המוקד של השכונה:חוף הצוק, כמובן. החוף המועדף על כל הילדים הצפוניים בעיר

במי תוכלו להיתקל?הבמאיאבי נשר, איש העסקיםרוני מאנהואשתו הדוגמניתג'ני צ'רוואני, וגםשחקני מכבי תל אביב בכדורסל, שאת הזרים שביניהם הקבוצה משכנת בבניינים בשכונה.

איפה שווה לשבת?המרכז המסחרי של אזורי חן מציע כמה מסעדות ובתי קפה, שמלאים רוב היום בתושבי השכונות הסמוכות, שלהם אין היצע של ממש. ביניהן בולטות המסעדה היווניתגרקווהביסטרוגרינברג,ושאר מפעלות קבוצת צביקי עשת בשכונה- הפיצה (שנקראת בפשטותpizza) והג׳לטריההמפונפנת המציעה גלידה עתירת תוספות אטרקטיביות. בסי אנד סאן תמצאו אתטורקיז, מקום מפגש לאלפיון העליון ומסעדת דגים מצויינת.

>>גרקו,אורי צבי גרינברג 25, פתוח כל יום מ-13:00 עד 0:00

>>גרינברג, אורי צבי גרינברג 25, פתוח כל יום מ-8:00 עד 0:00

>>טורקיז, הרצל רוזנבלום 6, פתוח כל יום מ-08:30 עד 00:00

[interaction id="5a562c0472647e0001c84ca2"]

• אזורי חן
• גלילות
• צוקי אביב
• מדריך השכונות
• מדריך השכונות
• סי אנד סאן
• עבר הירקון
• עירוני