אחת הדמויות שהכי נצרבו בתודעת הציבור ב-2023 היא גלית דיסטל אטבריאן, שמונתה לשרת ההסברה לפני כשנה ומאז הספיקה לסייע לממשלה לשסע ולפלג. היא כינתה את עצמה גבלס בנאום מאולתר, היא כינתה את הטייסים שלנו שברגע זה שומרים עליה "נפולת של נמושות" ואף קראה לביבי "אבי האומה" ושלחה את כולנו לבדוק במועצה לשלום הילד אם אפשר לשנות סטטוס.

>> רד מעל מסך הטלוויזיה: האנשים שצריכים לעוף מהמסך דחוף
>> יצאנו בסילבסטר: אל תנסו לחזור לשפיות. אין באמת איך

אחרי הטבח הנורא של השביעי באוקטובר, גלית דיסטל אטבריאן הייתה הראשונה להגיד: ימי הממשלה ספורים. ברשת 13 הבינו שאולי כדאי לראיין אותה ושלחו למשימה את ליאור קינן, שאולי הצליחה להוציא מהשרה לשעבר התנצלות וזעם סמוי נגד אנשי נתניהו, אבל היא לא הצליחה להסיר את המסיכה הביביסטית מפניה. חשבון נפש הוא דבר מבורך אצל פוליטיקאים ובעקבות הראיון מיהרו רבים לחבק אותה משמאל ולנגוח בה מימין ומשמאל, אבל גלית דיסטל אטבריאן נשארת נאמנה לאורך כל השיחה. היא כמובן מספרת איך אנשיו של ביבי הרחיקו אותה, איך הייתה צריכה להתחנן על כל שקל שיילך למשרד שלה ועל האשמה שהרגישה אחרי האסון, בזמן שליאור קינן מנסה להיות נאמנה לאמת העיתונאית שלה מצד אחד ומצד שני לא להיות מראיינת עוינת.

אבל גם כשדיסטל אטבריאן לוקחת מעט אחריות, היא מנסה להוציא את עצמה הכי טוב שאפשר ומה שיוצא לה מהפה מזכיר יותר אדם ששרד כת ומתקשה להתנתק מאהבתו למנהיג. ליאור קינן שואלת על איזה מן ההתבטאויות הרבות שלה בשנה האחרונה היא הכי מתחרטת, היא כמובן מזכירה את הביטוי "נפולת של נמושות", עליו כבר התנצלה וממשיכה לומר שלא הבינה שמה שהיא עושה למעשה גורר את המדינה לתהום. היא כמובן מתנצלת בפני הציבור הדמוקרטי-חילוני וליאור קינן נותנת לה את הבמה לכך.

אבל רגע. מה זה אומר שרק היום היא הבינה את מעשיה? קינן, שמנסה להוציא אמירות בעלת משמעות מהשרה לשעבר, פספסה לגמרי את הנקודה הזאת בה הייתה אמורה לשאול את השרה: איך הבנת את זה רק היום? הרי הביקורת עלייך הושמעה בכל פינה אפשרית, ליאור שליין הקדיש לך יותר ממונולוג אחד, עיתונאים ופרשנים בכל המהדורות (מלבד 14) ביקרו את דבריך בלי סוף, בכל ציוץ שצייצת אנשים הגיבו לך בפירוט, הביקורת הייתה לך מול העיניים כל הזמן. המסקנה האפשרית היחידה היא שדיסטל אטבריאן או מטומטמת או מיתממת. בהתחשב בכך שזו הפעם השלישית שדיסטל אטבריאן עושה סיבוב תקשורתי על החרטה שלה (עם התפטרותה, בשיחת ווטסאפ עם פעילת שמאל, ועכשיו בראיון ב-13), אז מטומטמת היא בטוח לא.

ההיתממות של גד"א באה לידי ביטוי כשהיא מתחילה להגן על ראש הממשלה עם המשפט "אני לא בטוחה שהוא ידע מה החבר'ה שלו עושים לי", וממשיכה עם טענה שאחרי הסרטון שהיא עשתה איתו (והוא מאד אהב, כמובן), האנשים הקרובים לו החליטו שזה הסוף שלה. קינן הייתה אמורה לבלום את ההתחנפויות לנתניהו כבר כאן, אבל במקום להדליק נורה אדומה, היא ממשיכה לשאול את דיסטל אטבריאן על תקרית המרפסת שכבר לא מעניינת בשלב הזה אף אחד, ועל צחי ברוורמן, שהוא אולי דמות חשובה בשדה הפוליטי, אבל בשלב הנוכחי שבו הציבור איבד את האמון בממשלה – גם הוא אינו חשוב כלל מעבר לרכילות פוליטית.

גם הדיבורים של שרת ההסברה לשעבר והודאתה בכך שמשרדה היה בזבוז כספי ציבור, אינם חשובים. מה שכן חשוב זה מה שאף חבר קואליציה עדיין לא עשה – מעשים. ליאור קינן הייתה יכולה להוביל את המרואיינת שלה לתוצאה קצת אחרת אם הייתה מעמתת אותה עם "האהבה המבעבעת" שהיא חשה כלפי נתניהו, עם איך שהיא נשמעת כשהיא מסרבת לדבר על אשת ראש הממשלה (בין אם מפחד או ממה שהיא מכנה "אינטגריטי") וגם לא עם התשובה השלילית לשאלה הצפויה: מה תצביעי במקרה של הצבעת אי-אמון בממשלה? ספוילר: היא תצביע נגד כי נתניהו "הכי טוב שיש".

ההצהרה הזאת לא מפתיעה. הרי בסך הכל מדובר בהתנצלות. זאת גם הכותרת של האייטם: ריאיון ההתנצלות של דיסטל אטבריאן. חבל שלהתנצלות שלה או של כל חבר קואליציה אחר אין שום ערך עיתונאי ללא מעשים שיכפרו, ולכן ליאור קינן הייתה צריכה להעז הרבה יותר ולא לפחד להעמיק או להתעקש, כי בסופו של דבר השאלה הזאת היא השאלה הכי חשובה בראיון. זאת השאלה שמבהירה לנו אם דיסטל אטבריאן באמת רוצה לכפר על מעשיה, או שהיא מנסה לתקן את התדמית שיצרה לעצמה באמצעות דמעות תנין.

קינן שאלה שאלות חשובות, אבל לא פיתחה עם הח"כית שום שיח בניסיון לעמת אותה עם מעשיה. יש בשמאל רבים שמגלים אמפתיה ואהדה כלפי פוליטיקאים מהימין שנזכרו לעשות "חשבון נפש", וגם ליאור קינן נשבתה בקסם חשבון הנפש של דיסטל אטבריאן, אבל בניגוד לציבור הרחב את דעתה של קינן זה לא אמור להסיח מהעניין המרכזי – התנצלות זה טוב ויפה, אבל כפרה מקבלים באמצעות מעשים.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• רשת 13
• גלית דיסטל אטבריאן
• מחדל נתניהו
• מחאת הדמוקרטיה

במשך 72 שעות מאז תחילתו של הנורא במחדלי ישראל, לא תפקדו משרדי הממשלה ונוכחת-נפקדת במיוחד הייתה שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן, שציטוטיה בהדלפה מישיבת הממשלה העידו על חוסר כשירות מינימלי לתפקיד אליו מונתה בידי האחראי הראשי למחדל. הבוקר התקבל ממנה סימן חיים, והיא יצאה אל התקשורת והתגאתה שהשתלטה על הרשתות עם הקמפיין #HamasIsIsis, שנועד לשכנע את העולם מול מי אנחנו עומדים ואכן תופס יפה ברחבי הרשתות. יש עם זה רק בעיה אחת: זה לא הקמפיין של משרד ההסברה, וההתהדרות של דיסטל אטבריאן בהצלחה שלו היא פלגיאט עלוב ועצוב.

https://twitter.com/MeytalinkaVan/status/1711657962794537460

את הקמפיין הגתה בלוגרית הטיולים והמשפיענית אלה קינן, שמוכרת יותר ברשתות החברתיות בשםEllaTravels, ואת הסימנים הראשונים להתארגנות לקראתו אפשר למצוא ברשתות כבר בשעות הערב של יום ראשון, בזמן ששרת ההסברה עוד חיפשה איש קשר למשרד ראש הממשלה. במהלך 48 השעות האחרונות הצטרפו אליה עשרות מתנדבים ומאות משפיעני ומשפיעניות רשת שעושים מאז את העבודה שהממשלה כשלה מלעשות, בדיוק כפי שקורה בחזיתות אזרחיות אחרות מאז יום שבת בבוקר.

ביום שני בבוקר הוציאה קינן בטוויטר ובאינסטגרם מניפסט הסברה שלם סביב הקמפיין, מטרתו ודרכי הפעולה שלו, בריף לקמפיין שכל משרד לניהול משברים ואסטרטגיה תקשורתית היה גובה תמורתו מיליונים. "זה כאמור לא סתם רצון להביא לייקות לצד הישראלי", כתבה קינן. "יש לנו תינוקות, ילדים, נשים, קשישות, גברים וחיילים בשבי חמאס. המטרה שלנו היא לקבע נרטיב לפיו חמאס זה ISIS דעאש (זה סנטימנט מוכר, עכשווי שמפחיד אנשים במערב) ולא ארגון לוחמי חופש ואין לזה שום תרומה ל-Free Palestine. אפשר לכתוב נאצים, אבל לצערי זו מילה שאיבדה משמעות מרוב שימוש לא רק בישראל, ולכן בואו ניצמד כולנו כמו תוכים לחמאס = ISIS, חוטפי תינוקות וקשישות (שזו האמת לאמיתה למקרה וזה לא היה ברור)".

דיסטל אטבריאן ואנשי משרדה התגאו ש"התכנים זכו לעשרות מיליוני צפיות", אך האמת היא שמרבית התכנים הוויראלים שמציגים הסברה ישראלית נעשו ללא כל מעורבות של המשרד. מיטל סלע, בעלת סוכנות דיגיטל שחברה יחד עם מתנדבים רבים אחרים אל הקמפיין של קינן, מספרת כי "במשך יומיים וחצי מגיעים אלינו אנשים שניסו לפנות לשרת ההסברה, לקבל נרטיב, לקבל חומרים חזקים. הגבנו לה בטוויטר, ניסינו לעורר את תשומת לבה. הם היו מנותקי קשר. הכל קיבלנו מאזרחים. אלה קינן הביאה את הנרטיב כבר ביום ראשון, אמרה לכולם מה לעשות, ומהרגע הזה זה התפוצץ".

עוד מספרת סלע כי מאחורי הקלעים נרקמו כבר יוזמות הסברה אזרחיות רבות, כולל קבוצה המונה כבר אלף איש שמסתערת על פוסטים ויוזרים אנטישמיים בדיווחים ותלונות כדי להביא להסרתם מהרשת, או הבליץ על מיה חליפה שהוביל לפיטוריה מ"פלייבוי". "הבוקר שלחו אלינו את צילום המסך הזה ממשרד ההסברה, ואלה אמרה לי 'עזבי, נו, לא אכפת לי, העיקר שזה עובד, לא צריך קרדיט'", אמרה סלע ל"טיים אאוט", "אבל זה לא על הקרדיט. זה על העובדה שמשרד ממשלתי שמקבל כספי ציבור לא נמצא שם בשעה הכי קשה שלנו ולא עושה שום דבר, כמו יתר המשרדים בממשלה הזאת. אנחנו עושות את זה כאזרחיות מודאגות, לא משלמים לנו, והיינו עושות את זה בחינם גם עבור משרד ההסברה אם היו מבקשים מאיתנו. לא יתכן שאזרחים צריכים לעשות את העבודה הזאת במקומם".

אלה קינן מסרה בתגובה כי "הדברים של השרה מאוד מפתיעים ולא נכונים וניתן להוכיח זאת, אבל תינוקות ישראלים בעזה יותר חשובים מקרדיט עד שנחזי אותם".את תגובת משרד ההסברה לא ניתן היה להשיג

• מחדל נתניהו
• תל אביב נלחמת
• גלית דיסטל אטבריאן
• טוויטר
• אינטרנט
• אינסטגרם

"אני לא שייכת לצד הימני במפת הימין ימין, אני שייכת ל'ריאל פוליטיק' של נתניהו. תפיסת הביטחון שלו שונה מאוד מזו של בן גביר ובעיניי טוב שכך".

26 מילים של השרה גלית דיסטל-אטבריאן, שנאמרו היום הבוקר גלי צה"ל בשידור אצל עופר חדד, מספרות את כל הסיפור. סליחה, משקרות את כל הסיפור. כי 26 המילים האלו, ויותר מהן הביטוי "הריאל פוליטיק של נתניהו" הן הכל. הן השקר, הן האמת, הן הפרצוף האחד והן הפרצוף השני. "תפיסת הביטחון של נתניהו"? סליחה, גברת, כאן זה סניף של יילו. על מה את לעזאזל מקשקשת? הביטחון היחיד שמעניין את נתניהו זה הביטחון האישי שלו על הכיסא. ובשביל זה הוא ימכרו את כולם. גם את בן גביר. וגם אותך, גלית דיסטל-אטבריאן. זאת רק שאלה של זמן והזדמנות.

החלק הראשון של הסיפור הוא על ה"ימין-ימין". כלומר, חבורת משיחיסטים מופרעת שמערבבת אמונה דתית עם לאומנות על ספידים. אין להם תוכנית מדינית סדורה או עם איזשהו הגיון מאחוריה כי יש להם שאיפות לגדולה ולעליונות. שוויון מפחיד אותם כי זה אומר שהם לא "אתה בחרתנו". דמוקרטיה זה השטן. החלק השני הוא ה"ריאל פוליטיק". כן, עכשיו פתאום ריאל פוליטיק? או מציאות בכלל? אנשים שבממשלה הקודמת קרעו קריעה כי לא הרשו ליהודים לעלות להר להבעיר את המזרח התיכון שותקים במקרה הטוב, או פתאום מגלים את האור. הבעיה היא לא בתגובה המתונה – אלוהים יודעת שאנחנו תמיד בעד פשרה – אלא עם ההצביעות. פתאום אלוהים והמשכן שלו חשובים, אבל לא מספיק חשובים כדי להתסכן בזימון לועדת חקירה.

אז מה יש לנו? מחנה פוליטי שלם שנגרר על ידי קיצוניים לכיוון מלחמת דת כוללת, שיודע לתקוף יריבים פוליטיים על חוסר עשיה, אבל כשהוא בשלטון הוא פתאום מגלה את הפרגמטיות, עושה בדיוק את אותם הדברים ומוצא להם הצדקה פנימית. זאת ההגדרה המילונית של פופוליזם פוליטי. וזה כמובן מחבר אותנו לנקודה הרלוונטית ביותר לתקופה הנוכחית. בגלל הדיסוננס הקבוע בין האידיאלוגיה האולטרה קיצונית לבין המציאות, הפוליטיקאי מימין תמיד חייב להאשים מישהו. להפנות אצבע לאיזה דימון מרושע שבגללו הכל מקולקל. שאם הוא לא היה, הימין היה יכול לממש את האידיאולוגיה שלו.

ברור הרי שהעוול בכיבוש הוא לא האלימות הישראלית אלא רק מי שמדווח עליה. ברור לחלוטין שהבעיה במאחזים היא לא ההשתלטות על קרקעות אלא בג"צ שעוצר אותה (לפעמים). ברור שהבעיה בפיגועים היא לא סכסוך דתי/לאומי רב שנים אלא צה"ל וקרן וקסלר שהפכה אותו ל"לא מספיק אגרסיבי". אבל התלונה היא לא למתנחלים. הם, כאמור, רק מיעוט אגרסיבי וצעקני. הבעיה האמיתית היא הימין הפוליטי הישראלי, זה שנכנע באופן מוחלט לגחמות של המיעוט הקיצוני מצד אחד, ולמשפחת המלוכה שהוא הכתיר על עצמו מצד שני. הם וחבורת השופרות העלובים מסביבם, שמנסים לרכב על הדרקון.

הרי את בנימין נתניהו והחבורה המטופשת שסובבת אותו לא באמת מעניין הר הבית. מעניין אותו השלטון, ואם הדרך לשם עוברת בפלרטוט עם מלחמת דת כוללת, זה מה יש. הרי מה זה "איראן"? התירוץ המושלם. "נביא שוויון לפריפריה ורווחה כלכלית. אבל אחרי שנטפל באיראן", זה הדבר הכי קרוב שיש לנתניהו לתפיסת ביטחון. ביטחון ביציבות הכיסא שלו. הדרך לשמירת השלטון עובר רק במקום אחד – הוצאת ערביי ישראל מהמשוואה. כל עוד הערבים במשחק הפוליטי הימין לא יכול להבטיח את השלטון. בלעדיהם, בטח כל עוד החרדים איתו, הימין ישלוט לנצח. וכל מה שאנחנו רואים כאן עכשיו, כל "הרפורמה", כל השינויים, כל נסיונות ההשתלטות מגיעים מאותו המקום.

כמות הפעמים שבהם בג"צ עצר פעילות של צה"ל בשטחים הכבושים היא אפסית. רוב העתירות נדחות מסיבות בטחוניות. בג"צ הוא המכשיר הכי גדול של הכיבוש. אבל הוא הרשע המושלם כי לא מאפשר לפגוע בערבים אזרחי ישראל. זאת גם הבעיה של חוקי היסוד. הם לא מאפשרים עליונות יהודית שמבטיחה את שלטון הימין.

הר הבית הוא בדיוק המקום שבו השקרים נחשפים. שבו גם ממשלת הימין ימין על מלא מלא מתגלה כאוסף של אנשים שרק השלטון מעניין אותם. אנשים שלפני שנה בדיוק עלו על בריקדות בגלל החלטת ממשלה, מקבלים עכשיו את אותה ההחלטה כאילו לא קרה כלום, מסבירים כמה זה טוב "שלנתניהו יש תפיסה שונה מבן גביר" (כל עוד זה לא מסכן את הממשל) ואז בערב שולחים את "הפטריוטים" לרמוז שזה אשמת השב"כ/הצבא/בג"צ.

ורק מילה אחרונה על הר הבית: אחד הדברים היותר מרשימים בימין הישראלי הוא חוסר היכולת ללמוד את הלקח הנכון מההיסטוריה. בשתי הפעמים הקודמות שבהם הייתה לעם היהודי עצמאות מדינית, זה נגמר בגלל השליטה בהר הבית. כי היהודים השתמשו בבית המקדש לעבודה זרה, או כתרוץ למלחמת אחים.·הר הבית הוא מלכודת דבש. כי ברגע שהוא מתקיים, יש את אלו שחושבים שבגלל שהם משרתים אותו, יש להם מעמד עליון. שמותר להם לעשות הכל. כי אלוהים איתם. הר הבית הוא מבחן והם נכשלים בו כל פעם מחדש. הר הבית הוא עגל הזהב של ימינו. לכאורה דרך לעבוד את אלוהים, אבל בעצם למרוד בכל מה שהוא מייצג.

• מחאת הדמוקרטיה
• בנימין נתניהו
• גלית דיסטל אטבריאן