>> כרמית גלילי (תעקבו) היא המנהלת והאוצרת של מגזין III יפו, חלל ייחודי ויפהפה לתצוגות אמנות. ביום שישי הבא (19.9) תיפתח מחדש חנות ספרי האמן המופלאה של מגזין III יפו, יחד עם תצוגה חדשה של האמן אסד עזי, באירוע שכונתי בשיתוף עם הניסו deli&co וסטודיו Melani לקרמיקה, ודי.ג'יי לייב סט של איבון סאבא. בחלל התצוגה של מגזין III יפומוצגת בימים אלההתערוכה הקבוצתית "מול נוף" בהשתתפות נורית דוד, טליה ישראלי ושבתאי פינצ'בסקי.

1. בית אריאלה

גדלתי בתל אביב בשנות ה-70' וה-80', וספריית בית אריאלה היתה בשבילי מקלט מהמציאות ושער לעולמות אחרים עוד לפני שלמדתי לקרוא. ריח הדפים המצהיבים והכריכות המהוהות, לצד ההתרגשות המהולה באימה משעות הסיפור של סופר הילדים שלמה אבס, הם חלק מהותי מהילדות שלי. "ספריה עירונית" זה שם תמים לאפשרויות שבית אריאלה הציעה גם לפני השיפוץ שעברה בשנים האחרונות, שהפך אותה למרכז תרבות שוקק.
שאול המלך 27 תל אביב

2. עלמה ביץ׳

חוף הים של תל אביב הוא רחבת ההצלה העירונית שלי. הוא הציל אותי בימים של קורונה ומלחמה. אין חרדה שהליכה מספיק ארוכה על החוף לא תרגיע. הבילוי האהוב עליי ועל בתי (גם לה קראתי אלמה, אבל באל"ף) הוא ללכת לראות שקיעה בים, עדיף מתוך המים. קשה לבחור חוף אחד, לכל חוף יש את היתרונות שלו, אבל עלמה ביץ׳ הוא החוף שבשבילי מחבר את תל אביב ליפו וגם זה שיש בו את הקפה/בר הכי מוצלח. השקיעה הכי יפה תהיה יפה יותר כשהיא מחוזקת בקאמפרי אשכוליות קפוא.

3. דאמה קפה

דאמה הוא בית קפה שנולד ברחוב נחמן בשוק הפשפשים, משיתוף פעולה של שאפה הוותיקה עם בני הזוג אביב משולם ואידה סקובמנד, שף ישראלי ועיתונאית ובריסטה שוודית. חוץ מהקסם של למצוא מאפים שוודים עם הל ביפו, הקפה שלהם מעולה, התפריט משתנה ומפתיע והצוות חמוד בצורה יוצאת דופן.
נחמן 1 יפו

4. חילווה מרקט

חילווה מרקט, חנות הקראפט והעיצוב היפהפיה שהקימה אדריאה אבו שחאדה, וממוקמת בסמטת מזל דגים בעיר העתיקה של יפו, היא יותר מחנות. החנות שמציעה פרטי מלאכת יד ערבית-פלסטינית, היא בית לקהילה של יוצרות ויוצרים במלאכות יד מסורתיות ומודרניות, ומקום שמשמר ומחזק זהות ומסורת פלסטיניות במציאות שמנסה למחוק אותם. אפשר למצוא שם פריטי טקסטיל, כלי חימר, קרמיקה וזכוכית, תכשיטים, והכי אהובות עלי הן עבודות הקליגרפיה. טווח המחירים מאפשר לקנות גם מתנה למישהי שאוהבים חוץ ממה שקנית לעצמך, ויש גם בית קפה מעולה וסדנאות של מלאכת יד מסורתית.
סמטת מזל דגים 15, יפו העתיקה

5. מגזין III יפו

ב- 2018 פתחנו ברחוב עולי ציון ביפו את מגזין III יפו, חלל לתצוגת אמנות, כחלק ממגזין III מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה. המוזיאון והחלל הוקמו בתמיכתה הבלעדית של קרן משפחת רוברט וויל, ומתוך אמונה ביכולתם של אמנות ואמנים לעורר השראה ביחידים ובחברה ולחולל שינוי חברתי ופוליטי. מאז 2018 הצגנו בחלל תערוכות יחיד של אמנים מובילים מקומיים ובינלאומיים ושורה של תערוכות קבוצתיות. את חנות ספרי האמן של מגזין III יפו, החנות הראשונה לספרי אמן בישראל, פתחנו ב- 2022. החנות תומכת באמנים מקומיים, מחברת את הקהל הרחב לעשייה אמנותית, והפכה לבית שני עבור אמנים, חוקרים וחובבי ספרים ואמנות.

כעת החנות חוצה את הכביש ומצטרפת אל חלל התצוגה של מגזין III יפו. המעבר הזה הוא מהלך שמבקש לאחד את הפעילויות של החנות והחלל, להרחיב אותן, וליצור מרכז תרבותי הפועל מתוך יפו, שם דגש על אמנים יפואיים ומקומיים ומשתלב במרקם המקומי, במיוחד בימים אלו. בפתיחת המחודשת של חנות הספרים, ביום שישי ה-19.9 בשעה 12:00' יוצגו עבודות חדשות של אסד עזי שחי ועובד ביפו על קיר האמנות שבחנות, לצד התערוכה הקבוצתית ״מול נוף״ שמציגה את עבודותיהם של נורית דוד, טליה ישראלי ושבתאי פינצ׳בסקי.
>> מגזין Ill יפו, עולי ציון 34 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

אחרי שנים של הזנחה ואפליה תכנונית ממושכת ביפו שפגעה בתושבים הפלסטינים, יפו חווה התחדשות עירונית וג'נטריפיקציה. לתהליכים האלה יש חסרונות ויתרונות, אמנם הם אלו שמאפשרים את כל המקומות שמוזכרים למעלה, אבל נדרש גם להבטיח דיור ציבורי לתושבים המקוריים של יפו, שיאפשר להםלהמשיך את רצף חייהם בעירוליהנות מהשיפור בתנאים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ביוני ראיתי את ההצגה 'הנשים האבודות מטרויה' – עיבוד של חנוך לוין ל'נשי טרויה' של אורפידיוס. המחזה המקורי נכתב בתגובה לכיבוש ולמעשי הטבח וההתעללות בשבויים – נשים וילדים – שהתרחשו במלחמות בתקופתו של אופידיוס, ודנה מודן ביימה בגאונות את התלמידות המוכשרות כל כך משנה ג׳ של בית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים. היה קל להזדעזע וקשה להאמין שמחזה שנכתב בשנת 415 לפנה"ס כל כך רלוונטי למציאות שלנו ואיך לא למדנו כלום מההיסטוריה.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
זה דיון תיאורטי/ יעל סטטמן

עַל מִלְחָמָה רְחוֹקָה. זֶה דִּיּוּן קָרוֹב עַל מִלְחָמָה
רְחוֹקָה, זֶה דִּיּוּן רָחוֹק עַל מִלְחָמָה קְרוֹבָה.
רָחוֹק כָּל כָּךְ, אָנְטַרְטִיקָה,
לִקּוּי מְאוֹרוֹת, מְסַנְוֵר בְּזָרוּתוֹ.

הַדִּיּוּן הַקָּרוֹב עַל הַמִּלְחָמָה הַקְּרוֹבָה אֵינוֹ קוֹרֶה.

הַדִּיּוּן הַקָּרוֹב מְאוֹד
הַדִּיּוּן הַמַּבְכִּיא בְּקִרְבָתוֹ
הַדִּיּוּן הַצּוֹעֵק
הַדִּיּוּן הַמִּתְיַפֵּחַ
הַדִּיּוּן הַמַּכֶּה בֶּחָזֶה
קוֹרֵעַ בַּבָּשָׂר

עַל הַמִּלְחָמָה הַמַּבְחִילָה בְּקִרְבָתָהּ
עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁהִיא פְּצָצָה עַל רֹאשֵׁנוּ
עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁהִיא בָּאֲוִיר שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת
שֶׁמְּטַנֶּפֶת אֶת בָּצֵק הַחַלָּה
שֶׁמַּסְרִיחָה אֶת שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת

אֵינוֹ קוֹרֶה בִּכְלָל.
(אוּלַי כַּמָּה מִלִּים
בַּמִּרְפֶּסֶת עִם וּויִד, בַּשְּׁקִיעָה
רֶגַע מַמָּשׁ מַמָּשׁ קָצָר שְׁנֵי מִשְׁפָּטִים
לִפְנֵי שֶׁמַּחֲשִׁיךְ)

הרבה פעמים נדמה לי שיעל סטטמן כותבת את מה שעובר לי בראש רק הרבה הרבה יותר יפה ומרגש. השיר הזה כמו הרבה שירים אחרים שלה עזר לי להרגיש שאני לא לבד, ואולי יש בזה קצת נחמה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש לא מעט ארגונים שעושים עבודה חשובה בתקופה האפלה הזו ובכלל, וקשה לי לבחור, אבל מה שחשוב במיוחד עכשיו הוא לפעול יחד – יהודים וערבים ולהשמיע קול יהודי-ערבי למען עתיד משותף. מאז ה-7 באוקטובר, אני עוקבת ומתרשמת מהפעילות של"עומדים ביחד", תנועה יהודית-ערבית שנאבקת למען שלום, שוויון וצדק חברתי. הם פועלים גם בשטח וגם ברשתות, משמיעים קול ברור ומוכיחים שניתן לפעול יחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ליסה חנניה. ראשת העיר הסודית של יפו. יפואית מלידה, מנהלת בית הבאר, מרכז תרבות יפואי ששם דגש על פעילות דו-לשונית, ופעילה חברתית בלתי נלאית שמחברת בין קהילות ויחידים ועוסקת בקידום נשים. ליסה היא מי שתדע לענות לי על כל שאלה שקשורה ליפו ותעשה את זה תמיד מכל הלב.

מה יהיה?
התערוכה הקבוצתית הקודמת שהצגנו במגזין III יפו, ״להסתכל אחורה אל העתיד״, עסקה בדמיון פוליטי והציגה עבודות אמנות שדמיינו, בעבר, עתיד אחר במקום הזה. כחלק מהתערוכה, העביר מושון זר אביב, מעצב, חוקר, אקטיביסט ומרצה לעיצוב ועתידים בשנקר, סדנאות דמיון פוליטי. בסדנאות האלה עסקנו בצורך הקריטי לדמיין עתידים אחרים, מתוך ההבנה שאין עתיד אחד, יש אין ספור אפשרויות ולכל אחד מאיתנו יש את היכולת להשפיע.אם נצליח לדמיין עתידים אחרים, נוכל לדעת מה הפעולות הנדרשות כדי לקדם את העתידים האלו שאנחנו שואפים אליהם. במסגרת הסדנאות האלה, זר אביב מדבר על הרעיון של תקווה באפילה, שכתבה עליו האקטיביסטית האמריקאית רבקה סולניט (Solnit). לפי סולניט, המקום היחיד שבו תקווה יכולה לצמוח, הוא בחוסר וודאות. בתוך האי וודאות יש לנו מקום לפעול.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית אריאלה
• עלמה ביץ'
• דאמה קפה
• יפו
• מגזין III

עם הטרנד הבינלאומי אי אפשר להתווכח: הפופולריות של משקאות מאצ'ה נמצאת בעלייה עצומה בכל העולם, ובשנה האחרונה גם אצלנו בתל אביב. בתי קפה רבים בעיר הוסיפו את המשקה היפני הירוק לתפריט שלהם בשלל וריאציות, אך עם כל הבאזז וצילומי האינסטוש, עדיין צריך לחפש מאצ'ה כדי למצוא מאצ'ה. בואו איתנו, אנחנו יודעים לאן.

אז מה זה בכלל מאצ'ה

מאצ'ה הוא סוג מאוד ספציפי של תה ירוק. ויש לו הגדרות מאוד ספציפיות שנקבעו בידי ארגון הסטנדרטיזציה העולמי (ISO) וארגון מגדלי התה ביפן:
1. הוא חייב להיות מזן קאמליה סיננסיס
2. הוא חייב לגדול בצל
3. הוא נטחן לאבקה דקה
4. בניגוד למרבית זני התה, הוא מאודה ומיובש ואינו מגולגל לצורך שבירת העלים

אז מה טוב במאצ'ה

קודם כל הוא ירוק ויפה והמשקאות והקינוחים שמכינים באמצעותו מצטלמים נהדר. הוא מגיע עם טעמי אוממי עזים שהם כנראה טעם נרכש, אבל מי שהתאהב יתקשה להיגמל. זה קורה בין היתר כי הירוק הירוק הזה מכיל לא פחות קפאין מכוס קפה ולפעמים יותר, וכלכן הוא גם משקה מעורר מאוד. הוא נחשב גם בריא יותר מקפה, אבל לא נחתום לכם על זה, לכו לשאול רופא. בנוסף, מאצ'ה הוא המשקה המועדף בטקסי תה יפני כבר מאות שנים, ועליהם אנחנו סומכים.

השתכנעתי, איפה קונים מאצ'ה טוב

המקום הכי בטוח למצוא בו כוס מאצ'ה טובה הוא ברשימה שערכנו כשטרנד המאצ'ה רק הרים את ראשובתל אביב, שמציעה מספר מקומות מצוינים שיודעים מאצ'ה הם עושים. בין בתי הקפה שמגישים את המשקה אפשר למצוא כמה מהטובים בעיר, כמו Eats של השפית מיכל אפשטיין, אנסטסיה הטבעונית היכל הקפה HOC ובית הקפה היפואי הקטן והמוצלח דאמה. באיקארי,בית הקפה היפני המצוין בשוק הכרמל, תוכלו למצוא את הוורסיה הכי יפנית בעיר.

המאצ'ה הכי מומלץ בתל אביב

יעל שטוקמן, מומחית המאצ'ה מספר אחת במערכת "טיים אאוט" ומי ששתתה יותר מאצ'ה מכל תל אביבי אחרי בהיסטוריה, ממליצה במיוחד על המאצ'ה של רשת בתי הקפה הקטנה והמעולה Mela, והיא טוענת בתוקף שמדובר בכוס מאצ'ה עוצמתית במיוחד שיש לשתות על חלב שקדים גם בגרסה הקרה וגם בגרסה החמה של המשקה. לקחנו.

• אוכלים שותים
• מאצ'ה
• המלצות של מקומיים
• קפה Mela
• דאמה קפה

תמרה אברמוביץ׳, אוצרת הצילום החדשה של מוזיאון תל אביב לאמנות, מתגוררת ביפו. היא דוקטור לתולדות האמנות ומרצה במוסדות תרבות ואמנות שונים, ובהם האוניברסיטה העברית, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל ובמחלקה לעיצוב אופנה, היסטוריה ופילוסופיה בשנקר. לאחרונה היא נבחרה לתפקיד אוצרת המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות, שנוסדה ע"י מיכה ברעם וכוללת אוסף מגוון עם אלפי פריטים של צלמים מקומיים ובינלאומיים. בחמישי הקרוב (3.7) ייפתח המוזיאון מחדש באירוע סופשבוע של אמנות שיכלול מפגשים וסיורים פתוחים, הפנינג שבוע הספר בגן הפסלים, פעילויות יצירה לילדים ועוד. הכניסה חינםוהפרטים כאן.

>> חנות קסמים ירוקה וקפה עם נשמה אורבנית // העיר של דורון אשכנזי
>> מקלט שמרחיב את הלב ובר בקצב הסמבה // העיר של דניאל גורי דה לימא

1. גן הפסגה ואמפי תירוש

המקום היפה בעיר וללא ספק האהוב עליי. כשיושבים על הדשא או על מדרגות האמפי אפשר לראות את הים והעיר פרושים לפניך, להציץ על חתן וכלה שבאו להצטלם, על תיירים מזדמנים שמתענגים על הכחול והירוק, על ילדים משחקים. יש משהו במקום הזה שנותן אוויר, פרופורציה. צלצול פעמוני כנסיית פטרוס הקדוש הוא הדובדבן.

2. צלטנר – בית מלאכה לספרים

אני ממליצה בחום לקפוץ לביקור בבית צלטנר שבשוק היווני ביפו – מקום קטן שמוקדש כולו לספרי ילדים (אבל לא רק), שנעשים באהבה גדולה. זו לא רק חנות ספרים, אלא גם בית הוצאה לאור ובית מלאכה למוצרי נייר. מעבר לאסתטיקה מהממת, המוצרים שלהם מוכיחים כמה אהבה יכולה להיות לספר.
הגמנסיה העברית 8 יפו

3. קפה דאמה

קל לי להמליץ על דאמה לא רק כי זה הקפה השכונתי שלי, אלא כי הם מגישים קפה מצוין בספלים יפים. לחובבי הז׳אנר יש מגשי מאפים מיוחדים (למשל פיננסייר סומק ואוכמניות או טארט דבש מלוח), ואפשר גם לקנות הביתה לחמים שנאפים במקום.
רבי נחמן 1 יפו

4. אברמנטו

מעדנייה קטנה ומתוקה (אפילו שם הרחוב חמוד) עם הזיתים הכי טעימים בעיר. היא נמצאת בשוק לוינסקי, אבל מחוץ להמון, וזה מוסיף לתחושה של מקום קצת נסתר.
דה פיג'וטו 8 תל אביב

5. הרכבת הקלה

נכון, לקח לה עשור להגיע, אבל עכשיו כשהיא פה – הרכבת הקלה היא הדרך הנוחה והמהירה להתנייד בעיר. אני משתמשת בה הרבה יותר ממה שחשבתי, היא אמינה, מרגיעה, ומזכירה שיש תקווה לתחבורה ציבורית גם בתל אביב.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת שאין לי "מקום שנוא" קונקרטי, בעיקר תחושת המחנק של הבנייה לגובה. העיר מטבעה צפופה ומוצפת, והמגדלים גוזלים מאיתנו גם את השמיים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
סבב ההופעות האחרון של "מסמך ללא שם" מאת ארי טפרברג: יצירה מופלאה שמתפתחת לאט, בעדינות וברגישות – ואז, בשיאה, מצליחה לגעת במקומות הכי עדינים בנפש (לפחות שלי). לא אגיד יותר כדי לא לעשות ספוילרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני מאוד אוהבת פודקאסטים, ובמיוחד את "Fiction" של הניו יורקר, שבו סופרים מקריאים סיפורים קצרים שהם אוהבים ומדברים עליהם.לאחרונה שמעתי את "The Pet" של נדין גורדימר, שמוקרא בקולו של ג'וזף או'ניל– סיפור שקשור ליחסי גזעיים בדרום אפריקה בשנות ה־60. קראתי אותו בעבר, אבל לשמוע אותו כעת, בישראל של 2025, הרגיש אחרת. לא בטוחה אם זו תקווה או השראה, אבל זו הייתה תזכורת לכך שיצירה טובה חוזרת אלינו בגלגולים שונים.

לאיזו מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בתקופה הזו?
לצערי יש אינספור מטרות דחופות. כרגע צו השעה הוא לעמוד לצד משפחות החטופים והחטופים ששבו, ולתמוך בתנועת "דגל שחור" בדרישה ברורה להפסקת המלחמה והשבת כל החטופים. גם מצב החירום בתחום האלימות במשפחה זועק (בכל המגזרים) ובמיוחד יש לציין את העבודה החשובה שלפורום מיכל סלה.

מי התל אביבי שצריך להרים לו כרגע?
גיל דיקמן, בן הדוד של כרמל גת שנחטפה ב־7 באוקטובר ונרצחה בשבי חמאס באוגוסט 2024. אני עוקבת אחריו ורואה אותו מרחוק בהפגנות, ואפילו שאיננו מכירים הוא הפך עבורי לעוגן במאבק הזה. הוא מייצג תקווה. אני רוצה גם להזכיר את ד"ר גיא שלו, מנכ״ל עמותת רופאים למען זכויות אדם. הוא אנתרופולוג רפואי וחוקר מחונן, שבחר להשקיע את זמנו במטרה שבימינו לא צריך להסביר כמה היא חשובה.

5. מה יהיה?
אני מנסה לענות על השאלה הזו כל בוקר. אבל שאלה שמטרידה אותי עוד יותר מ"מה יהיה" היא "מה נהיה": איזה אנשים יחיו כאן? איזו חברה צומחת פה? אני רוצה להאמין שיש לנו עוד הזדמנות לתת תשובות ראויות לשאלות האלה.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• צילום
• גן הפסגה
• דאמה קפה
• אברמנטו
• הרכבת הקלה
• מגדלים בתל אביב

לימור יוסיפון גולדמן היא אדריכלית בוגרת אוניברסיטת תל אביב ואוצרת עצמאית, בעלת סטודיו Limonarc, האוצרת הראשית של הגלריה בבית האדריכל.ית ומרצה בשנקר בתכנית הבינלאומית לאוצרות. התערוכות שהיא אוצרת הן מולטי-דיסציפלינריות ומשלבות בין אדריכלות לתחומים שונים.בימים אלה נפתחת התערוכה "נגטיב ונרטיב: הסיפור הצילומי של העיר הלבנה" שהיא אוצרת בבית ליבלינג. התערוכה עוסקת בצלמי העיר הלבנה שתיעדו את מבני הסגנון הבינלאומי בתל אביב ותרמו להכרה באיזורי העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו.עוד פרטים כאן

>> הקפה הסודי שלנו: 9 בתי קפה נחבאים שתל אביבים אוהבים באמת
>> העיר של מיה לנדסמן // קפה שהזמן קפא בו וטבע עם תנים מייללים

1. גן יעקב

גן יעקב (שתוכנן על ידי יעקב רכטר ואברהם קרוון וחודש ע"ימשרד ת.מ.א)הוא המקום האהוב עליי בתל אביב מאז שנתקלתי בו לפני שנים רבות. בתקופת לימודי האדריכלות הייתי מגיעה לשם הרבה כדי לשאוב השראה ולמצוא רגעים של נחת. במהלך לימודי האוצרות הגשמתי חלום ויזמתי תערוכות עיצוב ואמנות במתחם גן יעקב, עבור אאא – בית לטיפוגרפיה עברית.ייחודו של המקום בעיני הוא השילוב בין היותו אייקון תרבותי הממוקם במרכזו של מרחב עירוני-תרבותי ובה בעת גם חסר הגדרה, No Man’s Land, אשר מעניק כל פעם מחדש תחושת גילוי המאפשרת הפוגה מהאינטנסיביות העירונית. בעיניי זאת אדריכלות מעוררת השראה.

2. חוף צ'רלס קלור/עלמה ביץ'

אנחנו גרים ביפו מעל עשור ואחת הסיבות המרכזיות היא הקרבה לים. הים הוא המקום הבטוח שמכיל אותי ומאפשר לי לפרוק ולהתמלא ואני מנסה להגיע אליו כמה שיותר. הים עבורי הוא משאב חשוב ואני נוצרת אותו, במיוחד בימים מאתגרים.

3. קסטה

המאכל האהוב עליי בעולם הוא גלידה ועדיף שלא תהיה מתוקה מדי. יצא לי להיות בהמון גלידריות בארץ ובעולם, והמועדפת עלי מהשנה האחרונה היא הגלידה של אייל שני בפארק המסילה. מבחינתי זה אפילו שווה את התור המטורף. ממליצה על גלידת מרווה וגלידת לוז.
יהודה הלוי 12

4. דאמה

בית קפה קרוב לבית, בשוק הפשפשים. אני מחבבת את המימדים הקומפקטיים שלו ואת הסגנון המינימליסטי, שיוצרים תחושה ביתית ונינוחה. אני נהנית במיוחד לעצור להפסקה עם תה המאצ׳ה שלהם.ואם יש משהו שיפו ואנחנו זקוקים לו כרגע זה קצת שלווה ומשהו טוב (וטעים) להתנחם בו.
נחמן 1

5. מתחם 3426

בשנה האחרונה הגלריה בבית האדריכל.ית עברה ממשכנה הקבוע ביפו למתחם תרבות חדש ברחוב התחייה 27 ת״א – מתחם 3426, המחבר בין יצירתיות, קיימות וחינוך.המתחם שימש בעברו כשוק הדגים וכיום מנוהל ע״י משרד האדריכלים AN+ ובתוכו פועלות יוזמות מגוונות (בית רדיקל, תיאטרון Hadive), סטודיואים לאופנה בת קיימא וייצור דיגיטלי,קבוצת המסעדנים "אילו"והגלריה בבית האדריכל.ית. המתחם מלא בפוטנציאל וזה צעד מרגש ומאתגר עבור הגלריה.
התחייה 27

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נוכח השיפוצים הבלתי נפסקים בתל אביב, היוצרים תחושת כאוס ומשבשים את רצף החיים העירוני התקין, אני נמצאת בעמדה מורכבת. כתושבת העיר, אני מתמודדת עם עבודות הבניה, ההריסה, החפירות והשיפוצים המשביתים עסקים ומייצרים מקומות שאינם נגישים (גם אם באופן זמני).מאידך, כאדריכלית, אני ערה לפוטנציאל הגלום בהתחדשות העירונית ולשינויים המיטביים שהיא תביא.היה נכון בעיני למצוא דרך לנהל את הבניה והשיפוצים באופן מושכל יותר מבלי לפגוע במרקם החיים העירוני באופן כה גורף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אביתר בנאי – מופע סולו.אני מאד אוהבת ללכת להופעות, והשנה יצא שראיתי בעיקר הופעות של אביתר בנאי. משהו בו ובקהל המגוון שמגיע להופעות, מייצר רצון לאחדות למרות השוני הניכר.ההופעות שלו השנה הן כמו טיפול קבוצתי, כל אחד בתורו מוצא את עצמו מתפרק ופורק, בעיקר בגלל הימים הקשים האלה שאביתר מתייחס אליהם בהופעות.בהופעה האחרונה בתיאטרון גשר היה לי יותר קשה להרגיש אופטימית עבורנו, אבל כן חשתי שמוזיקה יכולה לרפא אותנו אפילו קצת, במיוחד עם הקול המלטף שלו. זה היה הכי קרוב לתחושה שלי אחרי ההופעות של ניק קייב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא יוצא לי לראות הרבה סרטים וסדרות, אבל האחרון שראיתי היה בסינמטק, "האחו הקטן",בעקבות המלצה של חבר שמבין, דניאל שטרסבורגר. סרט אנושי, מרגש ועדין ולא כבד מדי למרות שהוא מדבר על השואה.הסדרה שעושה לי טוב, היאHacks, קומדיה אינטליגנטית, צינית ומופלאה (HBO) שנשים הן השחקניות הראשיות בה. מומלץ.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות.ארגון מופלא שמקדם עשייה של עזרה הדדית. אפשר לתרום או להתנדב בחלוקת/ אריזת משלוחי מזון לנזקקים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שפועל.ת למען החזרת המדינה לשפיותה: כל מי שמצליח לחיות כאן, לעבוד ולעשות טוב, ובמקביל לתרום את חלקו ולהיאבק על העתיד שלנו.

מה יהיה?
לא ברור. אנחנו היחידים שיכולים לעשות את השינוי וכנראה שלא ההנהגה הציבורית, לבטח לא זאת של היום. תם עידן התמימות והעיניים של רובנו נפקחו. נראה שאנחנו בתקופה בה הופך להיות ברור שמי שרוצה לחיות במדינה המקדשת ערכים דמוקרטיים וליברליים, חייב לנקוט עמדה ולהיות אקטיבי בניסיון להגן על המדינה.

• העיר שלי
• בית ליבלינג
• אדריכלות
• גן יעקב
• עלמה ביץ'
• דאמה קפה
• מתחם 3426
• קסטה

עומר פעמוני אשל הוא מבעלי קפה בוקה, חומוס פינת אביגדור (לשעבר "שנתיים"), הבר בוקה 57 וקפה דה סוליי בכוכב הצפון. ב-7.10 הוא היה בבית עם אשתו ונועה והילדים. "יש לנו בדיחה קבועה על אזעקות – 'מישהו לחץ בטעות על הכפתור' במבטא כלשהו – אבל לאט לאט הבנו את העוצמה ועטף אותנו חשש, עצב, הישרדות, אימה". לאחר כמה ימי התאוששות נפשית ורגשית הוא ושותפתו שלי שלייר גייסו את הצוותים, החלו לבשל ללא הפסקה ושלחו במשך חודשיים אוכל לכל קצות הארץ. "האינסטינקט הטבעי שלי הוא להגיע באופן עצמאי הכי קרוב לתופת, להתקרב לאש עד כמה שאני יכול, זה פאק במבנה אישיות, קשה לי להיות רחוק ממקור הכאוס, אני מרגיש מפוחד וחסר שליטה שאני לא רואה בעיניים, אז פשוט נסעתי לכל מקום אפשרי שיכולתי להגיע אליו".

>> זאת העיר שלנו: 8 המלצות מושלמות שקיבלנו מתל אביבים השבוע

1. התחתית

החיבור לתחתית מתחיל בעובדה שנועה אשתי עבדה שם, וממשיך באסף בריט המהמם והמיוחד שתמיד כיף לפגוש ולתת לו חיבוק (וגם בעומרי דוש). אני מגיע לשם בכל פעם שאני איכשהו עובר באזור, אספרסו קצר, חיבוק לאסף, וממשיך אלאה. כשאני במשבר של חוסר הבנה, כשאני לא יודע משהו, כשאני חווה חוויה בתוך העסק ולא מבין אותה – אני תמיד מתייעץ עם אסף. הוא עוגן של ידע ושל בהירות והוא מנהל את התחתית בדיוק – אבל בדיוק – כפי שצריך לנהל עסק.
לינקולן 9

2. שילה

השף שרון כהן הוא אדם מיוחד שמאוד סייע לי בהדרכה בתחילת דרכי כבעלים של בתי קפה ומסעדות. הוא תמיד הקדיש לי זמן כשהייתי זקוק לו ולימד אותי משהו על קצב, התפתחות וצמיחה. נועה ואני על הבר עם טרטר טונה, ואם שרון שם אני מצליח אולי לבקש נתח קצבים, כוס וויסקי ושתי קוביות קרח – וזה מספיק לנו עד מעל הראש.
בן יהודה 182

3. קפה דאמה

קפה דאמה הוא מקום נעים ואסתטי וטעים, ואת הירידה לפרטים וההקפדה אני מעריך במיוחד. את שירה ושירי אני מכיר מכל כך הרבה מעגלים – ניו יורק, אוויה, תל אביב, חוקוק. הרומן שלי איתן התחיל במספרה. הגעתי להסתפר רק כי הרגשתי שם את האהבה שלהן, את הפשטות שלהן. עכשיו שירה ואנחנו שכנים בתל אביב ושירי ואנחנו שכנים מחוץ ורחוק מאוד מתל אביב. לאמריקנו בדאמה אין תחליף, גם בזכות הכוסות – פרטים והקפדה, כבר אמרתי?
רבי נחמן 1

4. האחים

את יותם דוקטור הכרתי במשבר מסעדנים כלשהו ואנחנו נפגשים במקרה או לא במקרה בצמתים מסוימים. האחים הם השראה מכל בחינה, ערכית, התפתחותית, סוג העסק, הצבעים והגוונים, הטעמים, הצוות, המוזיקה – הכול. ואיזה ספייח תרד! אבל אני תמיד אחזור לשם בשביל הצוות, פשוט מקום נכון.
אבן גבירול 26

5. פיקוק

הפיקוק כי הוא עסק לשימור. בוקה אחד העם הוא ילד של קפה נח. קפה נח היה צריך להישאר שם. עסקים כאלה לא אמורים להיסגר. אבל זה מה שקרה ואני זכיתי בבוקה אחד העם. שם הכרתי את לילך, וכך גם הכרתי את שמעון. הם רפרנס עבורי לבוקה 57, הבר שפתחתי והוא עסק הלילה הראשון שלי. כשאני חושב על אתגרים, מחשבות, שינויים, צרכים – אני תמיד אחשוב מה הפיקוק היו עושים. פשוט לי שם, כשאני בפיקוק אני מרגיש שאני יכול להפסיק להתאמץ.
מרמורק 14

6.מאפיית בייגלה חם

אם יש משהו שהוא הנחמה האולטימטיבית שלי זה הבייגלה הזה. ואני הכי אוהב לעצור ליד בלומפילד ולאכול בייגלה עם שומשום באוטו ולהתלכלך (ואז לשאוב את האוטו).
דרך בן צבי 30

מקום לא אהוב בעיר

מגיע לעיר הזו יותר שימור מאשר חידוש. הגיע הזמן שהעיר תקדם מהלך של עסקים לשימור, ולא רק בניינים ורחובות חדשים על חשבון ישנים. בשנים האחרונות נסגרו מוסדות של עשרות שנים, חלקם צבעו את העיר הזו בצבעים שהפכו את העיר למה ומי שהיא. זה אבסורד בעיניי שלא שמרו עליהם, בכל תצורה אפשרית. אלה מקומות שהם צביון תרבותי, קהילתי, חברתי, ולא מייצגים רק קולינריה. מן הסתם העירייה הייתה חייבת לדאוג שיהיו ממשיכי דרך, עם תיק מוצר ברור כדי שמי ש"יירש" את הזכות לשמר את העסק, ידאג ששום דבר משמעותי לא ישתנה ולייצר מודל כך שלא יפסיד.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ימים מושלמים", סרטו החדש של וים ונדרס (פריז, טקסס, מלאכים בשמי ברלין), ששינה לי את רוח התקופה ואולי חלק קטן בתוכי, שם אותי במקום קצת יותר טוב. למעט מאוד אנשים לא המלצתי ללכת אליו. יש בו רגע אחד מכונן כחלק מהרבה מאוד רגעים, שבו היראיאמה, הדמות המרכזית, מביט לשמיים (ואולי גם מחייך) בכל בוקר כשהוא יוצא מהדלת. רגע ששווה להפנים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שורה פשוטה וכל כך מורכבת "אל תפחד מהפחד", משירו של אביתר בנאי "מתנות".

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני פחות מכיר ארגונים ופחות טיפוס של לעבור דרך אנשים. אני מעדיף למצוא אנשים שאפשר לגעת בהם באופן ישיר, לתרום בשקט אוכל לאנשים מבוגרים, לטפל בהלומי קרב שמתרבים בכל פינה, לחפש את האנשים שזקוקים לנו ולתת מעצמנו מה שרק אפשר, על אמת, לא בכרטיס אשראי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש נשים וגברים במנהרות בעזה, יש חיילות וחיילים בסיכון חיים יומיומי. אני לא מתאמץ כרגע לחפש את התל אביבי שצריך להרים לו או לה, למרות שבוודאות יש כזו או כזה. ואם אני ממש צריך להתאמץ, אז לחבר האהוב שלי ששוכב עכשיו באיכילוב מורדם ומונשם וכל כך לא מגיע לו.

מה יהיה?
כדי להגיע אל האור צריך לעבור דרך שערי החושך. שיהיה לנו בהצלחה.

• העיר שלי
• בוקה
• התחתית
• שילה
• דאמה קפה
• האחים