הכישלון של מתיו ווהן ("קיק-אס", "קינגסמן") מהדהד הרבה מעבר לקאסט המרשים שלו. ככה זה כשהפוסטר מנסה לעבוד עלינו, העלילה נשענת (שוב) על דיסק-און-קי, והכי גרוע - הסרט לא נעשה על ידי אוהבי חתולים. חצופים
אני רוצה להתחיל מהחתול. יש ב"ארגייל" חתול אפור עם אוזניים שמוטות, שמופיע בסצנות רבות כי הגיבורה לוקחת אותו איתה לכל מקום בתוך תיק גב. אני תמיד שמחה לראות חתולים בסרטים, אלא שכאן רוב הזמן החתול כלל לא מתנהג כמו חתול, ובלא מעט סצנות הוא מוחלף על ידי יצור דיגיטלי לא משכנע. וכך ה"חתול" הופך ממה שנועד להיות תוספת מחממת לב ומעלה חיוך, לצרימה מתמשכת. נראה ש"ארגייל" לא נעשה על ידי אוהבי חתולים.
>>באמת רעות: "ילדות רעות" הוא רק עוד סרט ממוחזר, עייף וחסר מעוף
מאז סרטו הראשון "לאייר קייק" ב-2004, מתיו ווהן הבריטי כתב (עם צמד שותפים קבועים) וביים כמה מקומדיות הריגול/אקשן היותר מבדרות בשטח, בהן "קיק-אס" ושני סרטי "קינגסמן" הראשונים (השלישי העיד על עייפות החומר). סרט הפנטזיה שלו, "אבק כוכבים", אהוב עלי במיוחד. לווהן יש הומור חצוף וקצת קינקי, שמרענן את הקלישאות המוכרות של הז'אנר. אבל הפעם הוא עובד עם תסריט פגום שכתב אמריקאי בשם ג'ייסון פוקס, ומשהו שם לא מסתנכרן. כל הכוכבים, ויש הרבה מהם, לא עוזרים, והכישלון העיקרי הוא של שני השחקנים שבחזית – סם רוקוול וברייס דאלאס הווארד. הפוסטר, כמו הפתיחה של הסרט, מייצרים רושם שגוי שהגיבור הוא הנרי "סופרמן" קאביל, המגלם את הסוכן הסמוי ארגייל, שעל שמו נקרא הסרט. לצידו, במרכז הפוסטר, עומדת דואה ליפה – אבל גם היא נעלמת אחרי סצנת הפתיחה. כלומר, הפוסטר הוא עבודה בעיניים.
הטוויסט הראשון בסרט מלא טוויסטים – אל דאגה, לא אחשוף אותם – הוא הגילוי (שנחשף עוד בטריילר, ובתקציר של הסרט המתפרסם בכל מקום) שארגייל הוא פרי דמיונה של הסופרת אלי קונוויי (הווארד). בדיוק כמו סנדרה בולוק ב"העיר האבודה" – קומדיית אקשן יותר מוצלחת מכל בחינה – הסופרת מסתגרת בדירתה ונמנעת ממגע עם בני אדם, מעבר למפגשים מאורגנים עם קוראי ספריה. כלומר, היא חנונית שחייה המשעממים רחוקים מאוד מההרפתקאות הפנטסטיות שהיא מתארת בספריה, כמו ב"בעקבות האוצר הרומנטי" ובעוד קומדיות על סופרים שנסחפים אל תוך העולמות שהם כותבים עליהם. כשהיא נוסעת ברכבת (עם החתול שלה) לפגוש את אמה (קתרין או'הרה מ"שיט'ס קריק") מתיישב מולה בחור (רוקוול) שטוען שהוא מרגל ושחייה בסכנה. תוך דקות הוא הולך מכות עם כל יושבי הקרון שמתגלים כשליחיו של ארגון סודי, שרוצה לחטוף אותה בשל הנחה שהיא יודעת משהו שהיא לא יודעת שהיא יודעת.
הבדיחה היא שהמרגל "האמיתי" לא נראה כמו זה שבפנטזיות, ולכן רוקוול בעל המראה הממוצע תופס את מקומו של קאביל החתיך. רוקוול הוא שחקן מצוין, עם אוסקר על "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", אבל לרוב הוא מופיע בתפקידי משנה, והסרט הזה מחדד למה. הוא אינו ניחן בכריזמה ובסקס אפיל שנדרשים כדי להוביל קומדיית אקשן שטותית עם תקציב מנופח. והנפו בייבי הווארד – מסרטי "עולם היורה" – היא שחקנית נחמדה בסך הכל, אבל הופעתה כאן חסרה ניצוץ, ובינה ובין רוקוול לא נדלק שום דבר.
התסריט המפותל רוצה להפתיע אותנו שוב ושוב, אבל מרוב פליק פלאקים בלתי סבירים בעליל המשולבים בקלישאות משומשות עד זרה (גם כאן יש דיסק און קי נושא אינפורמציה מהותית שכולם מנסים לשים עליו את ידיהם), לא אכפת לנו מכלום, ושום דבר גם לא באמת מצחיק. האקשן מושקע בהחלט, אך רובו חסר לחלוחיות. קחו למשל את הסצנה שבה צמד הגיבורים מגיחים מתוך עשן בצבעי וורוד, צהוב ותכלת, ובתנועות מחול מחסלים אינספור יריבים.
ווהן אוהב צבעים וריקודים, וזכור במיוחד הסיקוונס המטורף והמצחיק להפליא מ"קינגסמן: השירות החשאי", שבו ראשיהם של עשרות שליטים מנוולים מתפוצצים במגוון צבעים, ומתקבל מופע זיקוקים מרהיב לצלילי "הוד והדר" של אדוארד אלגר. אבל ב"ארגייל" הכוריאוגרפיה כבדה, הבחירות המוזיקליות חסרות השראה, והעשן הצבעוני נראה כמו חיקוי עצמי של מישהו שנגמרו לו הרעיונות. בסוף השבוע הראשון להקרנתו, הסרט שעלה 200 מיליון דולר כבר הוכרז ככישלון קופתי מאסיבי. כולי תקווה שווהן יחזור לעצמו בסרטים הבאים.
2.5 כוכבים
Argylle בימוי: מתיו ווהן. עם ברייס דאלאס הווארד, סם רוקוול, הנרי קאביל, סמואל ל. ג'קסון, בריאן קרנסטון, ג'ון סינה. ארה"ב 2024, 139 דק'
