>> לפני כשנה, בחודש יוני 2024, ראה אור ספרו האחרון של דוד טרטקובר ז"ל, גדול המעצבים הגרפיים ויצרני הכרזות של ישראל בכל הזמנים: ספר האמן "תל אביב", המכיל רישומים נפלאים של העיר מהעשור האחרון בטוש שחור דק, שהוצג לראשונה ביריד ספרי האמן של ארטפורט. התרגשנו לבחור אז כמה מהםבליווי המבוא לספר שכתבה העורכת טלי תמיר. תראו כמה יופי.

האמן והמעצב דוד טרטקובר, שגדל ובגר בירושלים, לא מפסיק לרשום את תל אביב, בה הוא מתגורר למעלה מחמישים שנה. פנקס מולסקין (Moleskine) שחור, בפורמט־כיס של 9X14 ס"מ ומרקר שחור דק, הם לחם־חוקו כאדם רושם, המובל על ידי העין וקולט, במבט אחד, שפע אין סופי של צורות משתנות, המתורגמות היישר אל היד המגיבה.

>> אמנות בסנדוויץ': 10 ספרי אמן שכדאי לכם לטעום ביריד ארטפורט
>> גן קסום נסתר וחנות לאבד בה את הזמן. זאת העיר של מורן קליגר

"רשום מהר, בנגיעות קלות בספר הסקיצות שלך, שצריך תמיד להיות אתך", ממליץ ליאונרדו לצייר הצעיר בספרו "על הציור" (1632), "וכשפנקס אחד מתמלא – קח לך אחד אחר…". כך גם טרטקובר, בשרשרת ארוכה של פנקסים שהחליפו זה את זה, התמלאו במהלך השנים וחגגו את כתב היד האישי שלו:

קו שחור מהיר והחלטי, לא מתייפייף ולא מתחנחן, מדייק עוביים משתנים, עוקב בזריזות אחרי מקצבים מתחלפים, שולט בצפיפויות ובאזורי הריק והלובן. צמרות עצים פוגשות בסבך קווי של עלוות שיחים; קונטורים רכים של בתי אבן ישנים נוגעים בקווים הישרים של בנייני הבאוהאוס, שמתחלפים, מצדם, בשלדי המגדלים האנכיים. חוטי חשמל חוצים פנסים, תמרורים ומנופים, משלימים את הכאוס האורבני.

המבט של טרטקובר רעב לעיר, מתחקה אחריה, עוקב אחרי השינויים התמידיים שלה, מתקרב אל הפרטים ומתרחק לזווית פנורמית; מבט המכיר את העיר מבפנים ומארגן אותה מחדש על הדף כמפגש דחוס וחי של צורות וקווים. אזורי הרישום שלו הם בעיקר נווה צדק – שכונת מגוריו עד לאחרונה – והרחובות הסמוכים לה בדרום העיר, בואכה אלנבי ושדרות רוטשילד.

הוא לא רושם עיר זרה, אלא מחוזות אינטימיים, המוכרים לו היטב וסובבים אותו מידי יום. אלה גם האזורים שנחום גוטמן רשם וצייר במחצית המאה הקודמת, כשתל אביב הייתה עדיין "עיר קטנה ואנשים בה מעט" (1959). אך בניגוד לצייר הקלאסי של תל אביב הקטנה, טרטקובר רושם את בתיה הישנים של נווה צדק, שחוחים מתחת למגדלים שצמחו סביבם.

תל אביב המצטיירת בפנקסיו היא עיר משתפצת וצפופה, שעברה הארכיטקטוני מגיח מתוך הבנייה החדשה, זר בחלונות המקושתים ובגגות הרעופים. אך לא רק הארכיטקטורה האורבנית מעניינת את טרטקובר, אלא גם מרקם החיים הדינמי של "אנשים שמתרגשים בתל אביב", מתעקשים וגם מתייאשים בה, כפי שכתב מאיר ויזלטיר בשירו המפורסם*. הוא רושם את אלה הצועדים בשדרות וברחובות, עוצרים בקיוסק, נפגשים, מדברים וממשיכים אל יומם.

תוך מסורת ארוכה של רשמים עירוניים יושב טרטקובר בתל אביב של שנות האלפיים על ספסל בצל העץ, מניח לצדו את ספל האספרסו ורושם בפנקסו הקטן את העיר הנפרשת מולו, זזה, משתנה, עיר ללא הפסקה. מדף לדף הוא מתגלה במיטבו: רשם משוחרר, מתבונן ומגיב, לוכד את הזמן ואת החיים.

*מאיר ויזלטיר, "יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב", מתוךדבר אופטימי, עשיית שירים, 1976, הוצאת הקיבוץ המאוחד. השיר הולחן על ידי שלמה גרוניך ב-1980.

• ❤ תרבות
• דוד טרטקובר
• ❤ תל אביב
• אמנות ישראלית
• ארטפורט

"אני רוצה הביתה" – אלה המילים שנכתבו על הכרזה ה"אחרונה" שעיצב דוד טרטקובר והעלה הבוקר המעצב להב הלוי בעמוד האינסטגרם שלו. "יצרנו אותה ביחד", הוא כותב, "אני מפעיל את העכבר והוא מנווט את היד שלי על גבי המשטח. ועכשיו הוא יילך להדפסה".
>> סיימנו לימודים: 18 תערוכות מומלצות שיבגרו אתכם בסופ"ש

טרטקובר, שהלך אתמול לעולמו בגיל 81, היה אולי המעצב הגרפי המשפיע ביותר בסצנת התרבות הישראלית בעשורים האחרונים. אולי זה בגלל זה שמהרגע הראשון היה ברור מה יש לו להגיד. הוא אמנם עיצב אינסוף פרויקטים עבור אחרים, אבל אנחנו נזכור אותו הודות לקול האישי שלו שנשמע באופן ברור ומובהק בעבודותיו. אותו קול ישיר, מינמליסטי, ברור, מזוקק וחזק. כזה שלא משאיר מקום להתלבטויות או לפרשנויות. קול עם מסר, עם מהות, עם אמירה.

בשנת 2002 זכה בפרס ישראל לעיצוב, ובשנת 2016 הוצגה תערוכת היחיד המקיפה האחרונה שלו במוזיאון תל אביב לאמנות. אבל כבר עשרות שנים לפני כן, הוא פעל בשדות שונים ומגוונים של התרבות המקומית, ועיצב כרזות, לוגואים, אריזות, עטיפות ספרים ותקליטים. בין אלה שמזוהות איתו ביותר היא כרזת יום העצמאות "שלום" (1978), והסמל שיצר ל"שלום עכשיו", שמזוהה כסטיקר הפוליטי הראשון בישראל. הוא שימש גם כמחנך ומרצה במשך שנים רבות, אצר תערוכות, פרסם ספרים ובעיקר השפיע על דורות שלמים של מעצבים.

גם מי שלא מכיר את פועלו בוודאי יזהה את הלוגואים הנ"ל, וכנראה גם את העטיפות האיקוניות ל"מחכים למשיח", האלבום של שלום חנוך; או את העטיפה המינימליסטית והמדויקת לאלבומו השני של מתי כספי. במהלך השנים יצר עשרות כרזות פוליטיות, אנטי-מלחמתיות, וכן, גם המילה הזאת שאסור להגיד היום – שמאלניות. הוא אמון גם על עיצוב אחת האנדרטאות שמזוהה יותר מכל עם המחנה שאליו השתייך – האנדרטה לזכרו של יצחק רבין, שממוקמת במקום שבו נורה ונרצח, בכיכר שנקראת על שמו.

בשנים האחרונות התמודד טרטקובר עם מחלת הפרקינסון, אבל היא לא גרמה לו, לפחות בהתחלה, לחדול מפעילות. הוא המשיך לעצב, גם כשפיזית כבר לא היה מסוגל, והמשיך לפקוד ולבקר תערוכות ואירועים אמנותיים ותרבותיים ברחבי העיר – גם בשלבים שכבר היה מאובזר במקל הליכה, ואחר כך כשהוא ישוב על כיסא גלגלים ולצידו מטפל.

מותו של טרטקובר, שאמנם היה צפוי יחסית, הוא מוות של עוד סימבול. של עוד אדם שהקפיד לומר את דעתו, להעביר ביקורת ולהצהיר הצהרות – בדרכו האמנותית – מבלי לשים לעצמו מגבלות או צנזורות. בראיון ל"הארץ" בשנת 2003 אמר, למשל: "הבעיה המרכזית של החיים שלנו בארץ היא הכיבוש, פעולה לא חוקית בעליל. אנחנו מקיימים משטר כיבוש על שני מיליון איש, המדינה המערבית היחידה בעולם שקיים אצלה מצב כזה. וכל עוד יימשך הכיבוש לא יהיה צדק חברתי".

מה שעצוב במיוחד הוא שבני הדור הצעיר של עולם האמנות, העיצוב והתרבות בכלל – הוא דור אחר. כזה שחושש יותר לצאת בהצהרות, לומר את דעתו ולהילחם (באמצעים העומדים לרשותו) על מה שחשוב לו. ההקצנה והקיטוב ששוררות במדינה נותנות את אותותיהן גם בתחומים האלה, והחשש מפני ביטול או הקפאת תקציבים עושה את שלה. ובצדק. מי ירצה להישאר חסר פרנסה בגלל שימותג, חלילה, כשמאלני? ופרנסה, כידוע, היא עניין לא פשוט בכללי, ראו ערך קילו ענבים ב-70 שקלים.

טרטקובר היה שמאלני והיה בקונצנזוס, והיו עוד שכמותו. וזה לא שהם לא קיימים יותר, אבל הם הולכים ומתמעטים. דור הולך ונעלם. ומה נותר לנו? כמו שהראה בחוכמה האופיינית לו הבוקר זאב אנגלמאיר – רק לבכות.

• ❤ תרבות
• דוד טרטקובר
• אמנות
• הספד

• Facebook
• Twitter
• Email

אם היו מציעים לכם לרכוש אמנות טובה במחיר שווה לכל נפש ועל הדרך גם לתרום לקהילה, מה הייתם אומרים? סביר להניח שלא הייתם חושבים פעמיים ואומרים כן. אז תוציאו קצת את הראש מהתחת ושריינו מקום ביומן, כי אירוע "פלסטר 4" שייערך בסוף השבוע הבא מציע בדיוק את זה.

בתערוכה, שמתקיימת ימים אחדים לאחר יום הפליט הבינלאומי, יימכרו יצירות אמנות של יותר מ־100 אמנים מוכרים וצעירים במחיר אחיד של 1,000 דולר ליצירה. 25 אחוז מסכום המכירה ילך לאמנים והשאר ייתרם לפעילות המרפאות הניידות של רופאים לזכויות אדם. את החיבור בין אמנות לארגון ואת הרעיון לתערוכת המכירה הגתה לפני ארבע שנים שירה גלזרמן, ציירת שהייתה באותה עת גם מתנדבת בארגון. את התערוכה אוצרות ורדית גרוס וכרמית גלילי.

"האירוע מתקיים זו השנה הרביעית, יש לו מסורת והיסטוריה והוא עדיין נחוץ", אומרת גלילי. "בכל שנה נמכרות כ־100 עבודות והכסף עוזר לפעילות של רופאים לזכויות אדם, והכסף מיועד בעיקר להפעלת המרפאות של הארגון. יש לארגון מרפאה פתוחה ביפו שאליה מגיעים אנשים שאין להם זכות לטיפול רפואי אחר, ויש המרפאה הניידת שנוסעת בכל סוף שבוע לשטחים ולפעמים גם נכנסת לעזה".

בין האמנים שמציגים השנה בתערוכה תוכלו למצוא את דוד טרטקובר, דויד ריב, דוד עדיקא, דור גז, דני קרוון, דנה יואלי, זויה צ'רקסקי־נאדי, חנאן אבו חוסיין, יאיר גרבוז, לארי אברמסון ומאיה אטון.

לתורמים השנה הצטרפו גם משוררים ומאיירים ובאירוע יושק פרויקט חדש בשם אגד – אסופה של עשרה שירים מאוירים שתימכר במהדורה מוגבלת. בין המשוררים יהיו אורית גידלי, טל ניצן ורועי צ'יקי ארד, ובין המאיירים איציק רנרט, גפן רפאלי, לירון כהן ולריסה מילר.

"פלסטר 4", חמישי־שבת (23.6־25.6), 2האנגר 2 (חלל התיאטרון), נמל יפו.לאירוע בפייסבוק

אירוע פתיחה: חמישי (23.6) החל מ־20:00, שישי (24.6) ושבת (25.6) 10:00־19:00

• לארי אברמסון
• דנה יואלי
• מאיה אטון
• זויה צ'רקסקי־נאדי
• אורית גידלי
• דוד עדיקא
• דני קרוון
• גפן רפאלי
• דור גז
• רועי צ'יקי ארד
• איציק רנרט
• יאיר גרבוז
• דוד טרטקובר
• רופאים לזכויות אדם
• ורדית גרוס
• כרמית גלילי
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

עמותת רופאים לזכויות אדם תפתח בשבוע הבא, בפעם השלישית, את תערוכת המכירה "פלסטר", לגיוס כספים למרפאות הפתוחות שלה. בתערוכה, שאצרו ורדית גרוס וכרמית גלילי, משתתפים 140 אמנים יהודים וערבים, והיא תפעל ב-4-6 ביוני בהאנגר 2 בנמל יפו (חלל התיאטרון).

רופאים לזכויות אדם הוא ארגון הפועל למען שוויון בזכויות לבריאות. הארגון מפעיל מרפאות פתוחות המסייעות לאוכלוסיות שאין להן ביטוח בריאות ממלכתי או גישה למערכת הבריאות הציבורית. מרפאה אחת של הארגון פועלת ביפו למען אוכלוסיות חסרות מעמד בישראל (פליטים, מהגרי עבודה, נפגעות ונפגעי חוק האזרחות), ויש לו גם מרפאה ניידת שחברי צוותה נוסעים בכל שבת לכפר אחר בגדה המערבית, וגם לרצועת עזה כשיש אישור לכך.

מטרתה של התערוכה "פלסטר 3", ששמה משלב מושג מעולם הרפואה (פלסטר) ומושג מעולם האמנות (פלסטית), היא כאמור לגייס כספים למען פיתוח המרפאות הפתוחות ואחזקתן. בתערוכה ישתתפו אמנים מתחילים וכן אמנים ותיקים ומוכרים, בהם דני קרוון, דוד טרטקובר, ציבי גבע, יאיר גרבוז, זויה צ'רקסקי, Know Hope, אורי גרשוני, סיגלית לנדאו ו־Klone.

העבודות, 200 במספר, יימכרו כולן במחיר אחיד – 1,000 דולר – כחלק מתפיסת העולם השוויונית של הארגון. 25 אחוז מהסכום יקבל האמן והשאר הוא תרומה לרופאים לזכויות אדם. הציורים והתצלומים שיוצגו אינם פוליטיים בהכרח. "הם מייצגים את הפרקטיקה האמנותית של כל אמן", אומרת האוצרת ורדית גרוס, "רצינו שלא תהיה תמה ספציפית כדי להבטיח עושר אמנותי".

הרעיון מאחורי התערוכה החל לפני שלוש שנים, אז ביקרה גרוס בסטודיו של האמנית שירה גלזרמן. השתיים, שביקשו לסייע לארגון, הניחו כי ארגון תערוכת מכירה תהיה יוזמת התנדבות "יעילה יותר מלשבת במשרדים. התערוכה נחלה הצלחה גדולה בשנתיים האחרונות, ואני חושבת שהיא נותנת לרופאים לזכויות אדם את ההזדמנות לצאת החוצה ולבלוט, וכך אנשים יכירו גם את הארגון", מעידה גרוס, "היה לנו חשוב שהתערוכה תהיה אצורה ושיהיו אלה אמנים שאנחנו מאמינות בעבודות שלהם".

"פלסטר 3". אירוע פתיחה: חמישי (4.6), החל מ־20:00.

מכירה מוקדמת החל מ־31.5. פרטים נוספים באתר:phrplaster.com

• פלסטר
• ורדית גרוס
• כרמית גלילי
• שוויון זכויות
• חסרי מעמד
• מהגרים
• דני קרוון
• ציבי גבע
• רופאים לזכויות אדם
• שוויון
• דוד טרטקובר
• זויה צ'רקסקי
• יפו
• רפואה
• פליטים
• עזה
• תרומה
• סיגלית לנדאו
• Klone
• יאיר גרבוז
• know hope
• עמותה
• אמנות
• תרבות