קוונטין טרנטינו – אחד, בימאי, לא יודעים אם שמעתם עליו – התארח לפני שבוע בתכנית הרדיו של הווארד סטרן ברשת SiriusXM, וכיאה לתכניות של סטרן, קיבלנו את הפרטים העסיסיים. בזמן שכל ערוצי החדשות בעולם התמקדו בתשובה לשאלה איזה סרט של טרנטינו הכי אהוב על טרנטינו ("היו זמנים בהוליווד", אם שאלתם), אנחנו פרובנציאלים קטנים, ולכן דווקא מתעניינים בחלק קטן בריאיון בו סיפר הבימאי על המפגש עם אישתו ואם שני ילדיו – הידועה גם בתור יוצאת "האחיות פיק" ובתו של צביקה, דניאלה פיק.

עד היום שמענו את הסיפור בחלקים, ורק דרך מדורי הרכילות, אבל עכשיו קוונטין הרומנטיקן חסר הכבוד גלל את סיפור היכרותם במילותיו. "פגשתי אותה כמה שנים לפני", הוא מתחיל את הסיפור, כהרגלו, באמצע. "הייתי בישראל להשקה של 'ממזרים חסרי כבוד', ופגשתי אותה במועדון. רקדנו כל הלילה, הייתי צריך לזרוק את החולצה שלי אחרי. זה הריח כאילו סוס מת. היו לי ערבים טובים, אבל מעולם לא היה לי ערב כזה. והיא פשוט נוקאאוט, יפהפיה", הוא ציין, לפני שהזכיר שהיא דמות מוכרת בישראל כי היא ביתו של כוכב הפופ "סביקה פיק" (אח, האמריקאים האלה לא מכירים צ').

"אבל פשוט נתנו לזה להתפוגג. היא המשיכה בחייה, אני המשכתי בחיי", הסביר טרנטינו. למרות שהוא קצת מדלג על מה שפורסם דאז, ב-2009, במדורי הרכילות: שפיק הצטרפה לטרנטינו בסיבוב הקידום של הסרט ברחבי אירופה, והם היו יחד כשלושה חודשים. "שש שנים אחר כך, הוזמנתי לקרוז", הוא ממשיך בדילוג זמן מאפיין. "פגשתי שם אישה שהיא חברת משפחה של הפיקים. אז אמרתי לה כמה דברים נחמדים על דניאלה מתוך הנחה שהיא תחזור הביתה לתל אביב, תיתקל בדניאלה ותגיד 'נתקלתי בקוונטין והוא אמר כל מיני דברים נחמדים'. זו היתה התכנית".

רק שקוונטין לא בנה על החוצפה הישראלית. "ובכן, היא חזרה לחדר שלה והתקשרה לדניאלה. ואז אמרה לי 'סיימתי לדבר עם דניאלה, ומסתבר שהיא בדיוק נפרדה מהחבר שלה. אז כשאתה מסיים עם הקרוז, תרים לה צלצול'. התקשרתי אליה, היתה לנו שיחה נחמדה, היא שמחה לשמוע ממני. ובלי ששמנו לב דיברנו שלוש פעמים ברציפות בזמן קצר, שזה דבר חריג עבורי. אז החלטנו להיפגש, בלי הבטחות, לא יודעים מה יקרה.

"אמרתי לה 'את לא אמורה לבוא לאמריקה, ואני לא אמור לבוא לתל אביב, אז בואי ניפגש בפריז'. זה היה קצת להנדס את זה להסתדר, ככה להיפגש בעיר האהבה, אבל גם רצינו שזה יסתדר. שנינו נסענו לפריז, ואנחנו ביחד מאז". כמה מתוק. כלומר, מתוק יחסית לטרנטינו. אחרי הכל, אין בסיפור הזה אפילו איבר כרות אחד. למרות שבטוח מעורבת בו איזה רגל או שתיים.

>> טרנטינו הולך לטלוויזיה: יביים סדרה חדשה במהלך 2023
>> לא רק בעלה של דניאלה: עובדות מפתיעות על קוונטין טרנטינו

• המסך
• קוונטין טרנטינו
• דניאלה פיק
• ממזרים חסרי כבוד
• הוליווד

• Facebook
• Twitter
• Email

"היו זמנים בהוליווד" של קוונטין טרנטינו הוא כיף אדיר אם חסרה לכם בחיים עוד קצת טלוויזיה גרועה. כאילו, גרועה בכאילו, בקטע אירוני כזה. קוונטין טרנטינו ממש אוהב בי מוביז, כנראה שגם טלוויזיה זולה ומעפנה משנות ה־50 וה־60, אז הוא יצר לעצמו מסגרת לגיטימית שתאפשר לו לשחק בקאובויז עם מלא תקציב. בפעם הראשונה שזה קורה זה חינני, אבל אחרי משהו כמה שעה וחצי של ליאונרדו דיקפריו מצטלם לסדרות גרועות, מדבר על סדרות גרועות שהוא מצטלם אליהן או צופה בעצמו משחק בסדרות האלה, זה כבר די מעיק.

טרנטינו הגיע לשלב בחיים שבו הוא יכול לעשות פחות או יותר כל מה שבא לו, וכרגע מה שבא לו זה עבודת שחזור היסטורית של שנת 1969 שנמשכת יותר משעתיים וחצי. החדשות הטובות הן שלא הכל אבוד: המערכה האחרונה של הסרט מזכירה שבכל זאת מדובר ביוצר שיש לו יכולת לכתוב ולביים קומדיה ואקשן באותו הזמן. זה אלים, זה שנון, זה סוגר מעגלים, הכל טוב ויפה. הבעיה היא שעד אז יש בלאגן ממש גדול. טרנטינו הוא גיק, בגלל זה כל כך הרבה סטודנטים לקולנוע אוהבים אותו. הוא מפוצץ את הסרטים שלו באיסטר אגז ובסימנים מזהים שחוזרים בכל סרט, כאילו שמשחק חפש את המטמון זה תחליף לתסריט. ב"היו זמנים בהוליווד" הוא לא השאיר שום דבר בחוץ: תמצאו כאן כל דבר שהוא אוהב, כולל דניאלה פיק בהופעת מצמצת־פספסת של שתי שניות. הבעיה היא שלא כולם מתעניינים בדיוק בדברים האלה, ואם זאת לא הנוסטלגיה שלכם אז חבל.

"היו זמנים" הוא מין אלבום זיכרונות נוסטלגי שעובר בכל הנקודות שמשכו את טרנטינו לתקופה – קצת מערבוני ספגטי, קצת שרון טייט רוקדת בסגנון תקופתי, מסיבה באחוזת פלייבוי, צ'רלס מנסון, ג'ינס בגזרת פעמון וקצת ברוס לי בשביל הנשמה. בלב הסיפור נמצאים שחקן מזדקן (אוסף הפרצופים הסובלים של דיקפריו) שכיכב פעם בסדרת מערב פרוע אהובה ומאז הקריירה שלו בפח. הוא מסתובב עם חברו הטוב שהוא גם כפיל הפעלולים שלו מהסדרה ההיא (בראד פיט) שבשום שלב לא מקבל עומק נוסף. צמד הבטלנים הזה חווה כל מיני דברים בהוליווד ואז ממשיך בחייו כרגיל. בין לבין מסתובבת גם השכנה מהאחוזה הסמוכה, שרון טייט (מרגו רובי), שגם העלילה שלה לא ממש הולכת לשום מקום. כאמור, בסוף הסרט מתחיל להיות מעניין, אבל אז הוא נגמר.

עזבו את זה שהסרט לא סוגר פינות, לא נכנס לעומקו של שום עניין ונותן לכל השחקנים להתאמץ סתם. זה פשוט סרט שרובו המוחלט משעמם. טרנטינו כבר עשה דברים לא מספיק מלוטשים, חסרי פואנטה או כתובים בינוני, אבל משעמם? לי זה חדש. הוא עדיין עובד מעולה עם הקאסט וכולם פה עושים כמיטב יכולתם להוסיף עוד גוון של אנושיות לדמויות הבסיסיות מדי שנכתבו להם, ואם לבהות בשחקנים יפים בבגדים תקופתיים זה מספיק בשבילכם – תתחילו לספור את הימים. בשביל סיפור באמת טוב על שחקן שהקריירה שלו בדעיכה והוא עושה שטויות בעיר הסרטים פשוט תראו את "בוג'אק הורסמן".

בינתיים, הסרט החדש של בונג ג'ון הו הוכיח שוב שהוא אחד הבמאים הכי טובים שפועלים היום. אחרי שתי הפקות גדולות ודוברות אנגלית (לפחות רוב הזמן), "רכבת הקרח" ו"אוקג'ה" של נטפליקס, הבמאי הדרום קוריאני חזר למולדתו ושפת אמו עם "פרזיטים", קומדיה מעולה שהיא גם מותחן מבריק. זהו סיפורה של משפחה ענייה שמקבלת הזדמנות פז לגעת לרגע בחיים הטובים. בן המשפחה השאפתן מתחיל לעבוד כמורה פרטי של נערה עשירה, אבל יש לו תוכנית מסודרת שתאפשר גם לאחותו, אביו ואמו להפוך לחלק מצוות העובדים בבית. בהתחלה הכל הולך חלק וזוג ההורים העשירים נופל בכל המלכודות, אבל יש כמה התפתחויות בלתי צפויות שמסכנות את ההצלחה.

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה שמעתי קהל נהנה ככה מסרט, מתגלגל שוב ושוב מצחוק ומתחיל להריע ולמחוא כפיים ספונטנית שלוש־ארבע פעמים במהלך ההקרנה. אבל זה ממש לא סרט שהוא רק מצחיק, והוא מצליח לזגזג בין הדרמה, האימה, המתח והצחוקים בקלילות אלגנטית, ועוד נשאר לו זמן לקצת ביקורת חברתית, מהסוג שראינו לא מזמן ב"אנחנו" אבל בצורה הרבה יותר מגובשת. הסרט הזה הוא פשוט הברקה מתחילתו עד סופו והוא מתאים בול גם למי שלא בקטע של "סרטים זרים", כי בנוסף לכל מעלותיו הוא גם לגמרי נגיש.

• פסטיבל קאן
• קוונטין טרנטינו
• דניאלה פיק
• ביקורת סרטים

• Facebook
• Twitter
• Email

משפחת פיק ממשיכה למצב את עצמה בתור עמוד התווך של התרבות בישראל: קודם צביקה עם מוזיקה בלתי נשכחת, אחר כך האחיות פיק עם פופ ישראלי במיטבו, ועכשיו מערכת היחסים בין דניאלה פיק לקוונטין טרנטינו שעושה לנו טוב על הנשמה וגורמת לנו לגרגר באהבה. בימים אלה, מבקר הבמאי האהוב את זוגתו ושוהה בתל אביב. נישאים על אדים אחרונים של פאסון, החלטנו לא לעקוב אחריו אבל מה שכן, הכנו מדריך סולידי שיסביר לכם איך לאמץ את הלייף סטייל של טרנטינו בישראל. או בחו"ל. או בכל מקום. אמריקה!

כתבו בכתב יד

נכון, בתל אביב כל אחד בדיוק כותב את הסדרה שלו/מערכון הרשת שלו/סרט הגמר שלו, אבל אם אתם רוצים לעשות את זה בסטייל של טרנטינו, אתם מוזמנים להיכנס לקרביץ הקרוב לבית מגוריכם (אפשר להתפשר על מקס סטוק), לרכוש דף ועט, ולהתחיל לכתוב. כן, באולד פאשן. טרנטינו טוען שאת כל סרטיו הוא נוהג לכתוב על דפים בכתב יד ורק לאחר מכן לשכתב אותם. אנחנו בוחרים להאמין לו כמובן. היתרון: אתם יכולים לכתוב בכל מקום בלי להיסחב עם לפ טופ. החיסרון: היתכנות גבוהה לכאב קל במפרקים.

קנו חליפה+תקליט של אלביס

המלך מממפיס הוא אחד מהאמנים האהובים על טרנטינו, ואם להיות מדויקים, הבמאי השובב מכנה אותו "האליל שלי". אם יש לכם בלורית, זה הזמן להפגיז אותה בג'ל, לשים לכם ברקע את התקליט The Sun Sessions ולהיכנס לוייב. "כשהייתי קטן, הקול של אלביס נשמע לי כמו קול האמת. אני לא בטוח מה זה אומר, אבל הקול שלו… הוא פשוט טהור". אנקדוטה חביבה: בתחילת הקריירה, טרנטינו שיחק כניצב ב"בנות הזהב" בדמותו של אלביס. לימים התפאר כי כל שאר הניצבים היו עם חליפות שקיבלו מההלבשה על הסט אבל הוא הגיע עם חליפה אורגינל מהבית. "עזבו את התקופה של ווגאס, אם אתם מעריצים אמיתיים של אלביס, אתם לא אוהבים את תקופת ווגאס. כניצב הייתי אלביס לפני שהוא מכר את עצמו, זה הכי טוב".

תטחנו מערבונים, עדיפות לכאלה עם פסקול של אניו מוריקונה

סרטים שילמדו אתכם על החיים, מתוך ז'אנר שמעולם לא איבד את זוהרו, לצד כל התהפוכות התמטיות שעבר. והמוזיקה? מלאכת מחשבת בפני עצמה. תענוג צרוף.

התניידו עם רכב שאינו סולידי בעליל (והסתכנו בביצים לשמשה ככל הנראה)

זוכרים את הפוסי ווגן, הרכב המופלא מ"קיל ביל", זה שאומה תורמן נמלטת איתו לחופשי? ובכן, את הרכב הזה בחר טרנטינו לקחת הביתה, למרות שהוא בכלל לא חובב גדול של מכוניות ובאופן כללי לא מבין מה האובססיה סביב הכלי הזה "שכל המטרה שלו זה פשוט לקחת אותך ממקום למקום". קחו בחשבון שאינכם טרנטינו ונסיעה ברחובות תל אביב עם רכב שכתוב עליו "פותמוביל" (בתרגום חופשי), בהחלט עלול לגרור תגובות זועמות ואולי ביצה או שתיים לכיוונכם הישיר. ודי בצדק האמת. יש דברים שרק לטרנטינו מותר, ורק בקליפורניה הם סבבה. בתל אביב תוכלו להסתפק במדבקה נחמדה על הבייק(סיקל).

קבלו ניחוחות באהבה+שבו בשורה 3 בקולנוע

אם יש משהו שחשוב לטרנטינו אצל בנות זוג זה שהן יקבלו את ריח הגוף שלו. "לאנשים יש ריח טבעי, ואם יש לה בעיה עם הריח שלי, זה די ההתחלה של הסוף. פעם מישהי אמרה לי שהיא אוהבת את הריח הטבעי שלי וזה היה הדבר הכי רומנטי שאי פעם אמרו לי". לנו אין ספק שיש לו ריח של גור ואגב, הדבר הנוסף שטרנטינו מחבב – בחורה שמתיישבת בשורה שלישית בקולנוע.

התפרעו עם דגני הבוקר

הידעתם? טרנטינו מאוד מעריך ומחבב דגני בוקר כיוון שהכי קל בעולם להכין אותם ויש להם טעם גן עדן. הסוג האהוב עליו (ועל עוד מיליונים רבים של אנשים בעולם) הוא כמובן קפטן קראנץ'. מעניין/מחריד לחשוב מה יקרה אם טרנטינו יתקל ב"קינמונים" או "דלי פקאן".

האמינו בעצמכם

אם תחכו שמישהו יעשה את זה עבורכם, אז חבל. אחת התכונות הנהדרות של טרנטינו היא כמובן היכולת לבטוח בעצמו ובשיקול דעתו, מה שהיה קריטי בתחילת דרכו כקולנוען שלא עבר "הכשרה מסודרת" (היום זה לגיטימי, בניינטיז זה עוד היה סיבה להתנשא על יוצר. יופי דור ה-X, חבורה של דאונרים). "כשנכנסתי לתעשיית הקולנוע הייתי בהלם מכמה מעט אמון אנשים מפרגנים לעצמם", סיפר טרנטינו, שכידוע כותב בעצמו את כל התסריטים לסרטיו. "אנשים כותבים תסריט ואז מביאים אותו לעוד שלושה אנשים לקרוא ולחוות דעה. לי יש דעות מאוד מוצקות תמיד".

החזירו עטרה ליושנה עם משחקי קופסה

אוקי, משחקי קופסה זה השיט ומי שלא אוהב מונופול, לא אוהב את החיים. אגב, אם יש בקהל אנשים שזוכרים את המשחק האגדי "לגמור ת'חודש", הם מוזמנים להגיב לנו פה למטה ולזכות בתהילת עולם. בכל מקרה, גם טרנטינו קרוע על משחקי קופסה ויש לו אוסף די רציני של כאלה, עם דגש על משחקי וינטג' שקשורים בסדרות טלוויזיה ישנות.

נשים –שימו גז ומי שלא טוב לו יום טוב לו

ג'קי בראון, ביאטריס קידו, שושנה דרייפוס. תיזהרו לא לעצבן אותנו למה זה יבוא לכם בהפוכה. ליידיז, קחו השראה אנד גו גט איט! Pussy Society!

כחול הוא הצבע החם ביותר

בכל גוון, בכל אירוע, בכל תצורה שהיא וסגרתם את הפינה.

• סטייל
• קוונטין טרנטינו
• דניאלה פיק
• אופנה
• החיים היפים