עם חג סוכות והפסקת האש, חודש אוקטובר לא שפע במסעדות חדשות שנפתחו בתל אביב. לדעתנו זה רומז על נובמבר משמעותי (ויש כברסימנים לכמה פתיחות מלהיבותבדרך), אבל זה לא אומר שתל אביב שוקטת כי עדיין ישנם לפחות עשרה מקומות חדשים שכדאי לטרוף בהם. מאחת המסעדות היפות שראינו השנה, דרך מסעדת היוקרה שחוזרת ועד לשיפודייה המיוחדת ביותר שראינו, אלו 10 המסעדות החדשות שאתם צריכים לדגום במהלך החודש הקרוב. אל תשכחו להשאיר טיפ ולהודות למלצרים שלכם, לכו תדעו כמה זמן עוד הם ישרדו.
>>עוד יהיה טופ: 26 מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב

1. בל עמי

כשהמסעדנים המנוסים של קבוצת ירזין-סלע (קפה איטליה, מגזינו) פותחים בראסרי צרפתי מוקפד אנחנו כבר יודעים להתרגש מראש, אבל לזה לגמרי לא ציפינו: 170 מקומות ישיבה על פני 600 מ"ר, מטבח פתוח מהמם, תפריט ארוחות בוקר שעושה חשק להזמין את כולו ומנות נדיבות בגודלן. ההייפ מוצדק לאחת המסעדות הכי יפות שראינו עד כה, וזה עוד לפני שהם פתחו לסרוויס צהריים וערב. מהרו להזמין מקום.
לפרטים נוספים

2. אסא

כבר אמרנו שאיזקאיה זה הדיבור של הרגע, וכנראה שהחבר'ה של הלנה וצ'אקולי שמעו. ASA מעוצבת ומתנהגת כמו איזקאיה אותנטית, הכי דומה לדבר האמיתי שראינו עד כה בתל אביב, ומגישה תפריט נרחב של אופציות יפניות – גריל ופחמים, סושי, ראמן, גיוזות, מנות בטמפורה, מנות אטריות וגם דגה טרייה, לצד קוקטיילים מצוינים, מגוון סאקה ויינות מהארץ והעולם. מחירים שפויים לגמרי שומרים אותה כאופציה מצוינת לבילוי, והאווירה האפלולית עושה חשק לקבוע דייט רומנטי ביפן, אבל נסתפק כאן.
לפרטים נוספים

3. סיח

עוד טרנד שכבר סימנו הוא השיפודים – פתרון ביניים מעולה לעידן של חוסר וודאות, שאנחנו שמחים שזוכה לעדנה בתל אביב של אחרי מלחמה. במיוחד בגרסתו החדשה והמשודרגת, שמתייחסת לאותו מאכל ישראלי וותיק בכבוד של שפים. המקום החדש שנפתח זה עתה ברביעיית פלורנטין הוא אחד מהמקומות היותר מיוחדים שהוקדשו בתל אביב לשיפודים, עם היצע מקורי והרפתקני שמשלב התססות וליקטוים עירוניים. רק על האומץ לשים שיפוד טוסיקים של תרנגולים מצדיק ביקור במקום. תאכלו תחת, זה טעים.
לפרטים נוספים

4. סמטה By Panda

לא רק חדש יש בתל אביב, אלא גם מתחדש: ההמבורגר המצוין של הסמטה היגר אלינו ממטולי בראשית המלחמה, ותקע יתד בלב תל אביב ובלב חובבי ההמבורגרים. אבל מסעדנות בימי מלחמה היא דבר לא פשוט, ומפגש עם פנדה (עידן פיינבורג) הוליד שיתוף פעולה מהסוג שאנחנו אוהבים. פנדה נכנס למעמקי התפריט, ריענן, שדרג והוזיל אותו, ויוצא עם הסמטה למסע בדרך להפוך לרשת. הסניף ביהודה הלוי אמנם נסגר, אבל ההתחלה החדשה במרכז שוסטר וסניף דגל עתידי בעזריאלי מסמנים תקווה למשהו גדול וטעים יותר, ובמחיר הגיוני יותר.
לפרטים נוספים

5. דיינינגס

מסעדת היוקרה השאפתנית נפתחת בפעם השלישית, ואחרי שהתאוששה מהקורונה היא מתאוששת גם מהמלחמה, הפעם בגרסה מעט נגישה יותר ותחת השם DININGS – Japanese Rooftop Bar. אל השף מסאקי סוגיאקי, שפתח את המסעדה בגלגוליה הקודמים, מצטרפים כעת דניאל צור ועומר שדמי, השפים של מסעדת אלנה והלייבררי בר, שיצרו תפריט מצומצם ופשוט יותר שמיועד למגוון רחב יותר של סיטואציות, כולל דרינק ונשנוש במרפסת היפה. מחזיקים אצבעות שהפעם זה יעבוד למשך זמן.
לפרטים נוספים

6. אסו

בר טאפאס חדש שמביא את הטרנד השלישי של העיר (זהו, נגמרו הטרנדים) למימוש – צלחות קטנות וטעימות שמזמינים בהרבה ומתפללים שחישבתם נכון כדי לא לחרוג מכמה שרציתם להוציא. פינצ׳וס (שיפודים קטנים), מנות קטנות, מנות מטוגנות הישר מהצ׳יפסר, ברוסקטות יצירתיות וערבות לחיך, וגם כמה מנות גדולות יותר לחלוקה מוגשות לשולחן העמוס בכל טוב, ויש גם מבצעים של חמש ברוסקטות ב-102 ש״ח לצד תפריט אלכוהול שמזכיר לילות ספרדים.
לפרטים נוספים

7. אפי

הבייבי החדש של אביב כהן (לוקאל בורגר וכוסית) מתהדר בתואר שהמציא לעצמו – פאסט קז'ואל, שמשמעותו מנות איכותיות שמוכנות במהירות, אבל לא גולשות למחוזי הג'אנק. הסיבה לכך היא שכהן רצה לבנות מקום שלא דורש יותר ממנו, ולכל היותר מלצר, עם דגש זהה על האוכל והאלכוהול, ודגש יותר גדול על חוויית האירוח עצמה. מעבר לכריכים מיוחדים ונקניקים טעימים תמצאו מנות מבוססות ירקות והחמצות המבוססים על דגים וגבינות משוק לוינסקי, וירקות משוק הכרמל. חומר מקומי בשדרות וושינגטון.
לפרטים נוספים

8. פאראיסו

עדן סמט כבר הספיק לפתוח כמה עסקים בעיר, כולל דוכן הוופלים הפרובוקטיביים קרייזי באני, אבל לבית הקפה החדש שלו הוא קרא גן עדן, כנראה כי זה היה החלום שלו – ותושבי אזור קינג ג'ורג' קיבלו מקום חדש לרבוץ בו, עם הלפטופ או סתם עם הקפה. בשלב הזה יש בעיקר כריכי ויטרינה וקפה טעים, אבל בעתיד צפוי להצטרף למקום עוד מנות וגם ככה האווירה השכונתית היא לב העניין.
לפרטים נוספים

9. לה טיגרה

הפיצות הנאפוליטניות היפות של לה טיגרה זוכות לסניף שני במתחם באזל מעתיקה את התפריט ממסעדת האם בפלורנטין (כולל הפייבוריטית שלנו, פיצה פיסטצ'יו ומורטדלה), אך מביאה חידוש בלתי נמנע בתפריט הקינוחים עם עגלת קינוחים שמגיעה עד אליכם ומציעה טירמיסו בחמש וריאציות. יופי, עכשיו יש חמש סיבות להגיע חמש פעמים לפחות, ואז כבר תתמכרו.
לפרטים נוספים

10. קפה נחת / אסתר

בית הקפה הכבר מיתולוגי שהביא את בשורת הקפה ספיישלטי לכיכר לפני 11 שנים נאלץ לסגור עקב מחירי שכירות מאמירים, אבל זה דווקא חדשות טובות כי במקומו אנחנו מקבלים שני סניפים חדשים וקרובים להפליא למקורי – אחד במקום ליזלוטה, ששומר את השם נחת ומרגיש קרוב בכל דרך למקור, והשני שנקרא קפה אסתר, נשאר על הכיכר כחלק מהוטל סינמה, ומגיש מאפים מדלאל, כשבשעות הערב יגיש אלכוהול ונשנושים מהבירגארדן השכנים. ואז הקפה התפצל לשניים.
לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• האחים ירזין
• לה טיגרה
• קפה נחת

ביי ביי פיתה צהובה ודרך צלחה לסירי התבשילים המהבילים: מסעדת בלאדי שיק, וכנגזרת גם שווארמה וייסברג בהובלת ארז קומרובסקי שבשרונה, נסגרת. בידיעה, שפורסמה לראשונה ב-N12, נמסר כי מדובר במהלך הממשיך את המגמה של קבוצת ירזין־סלע (קפה איטליה, טאקריה, מגזינו) – מכירת 'זוזוברה' והיפרדות איטית אך יציבה מעסקיהם בארץ לטובת פעילות ענפה בחו"ל, כמספקי הסעדה לעסקי הייטק. כך או כך, פיתה כורכום תוכלו לאכול בשרונה עד סוף השנה האזרחית, והחל מה-31.12 המקום יסגר.

>>דבר כזה באמת לא קרה כאן מזמן: מסעדה חדשה נפתחה ביפו

שווארמה וייסברג נפתחה לפני שנה וחצי כשיתוף פעולה בין בלאדי שיק, מותג האוכל הגלילי של קומרובסקי, והאחים ירזין. כפי שהסביר אז קומרובסקי, המקום נולד מתוך זיכרון וגעגוע לימים שבהם סבו לקח אותו לאכול שווארמה, רגעים גנובים של קרבה שבהם הנימוס הפולני הונח בצד. "אני נורא אוהב שווארמה וזה האוכל המהיר שהכי זמין בכפרים שלידי, בגליל. אני אוכל הרבה שווארמה. וייסברג הוא סוג של אבולוציה ואמנציפציה. יש משהו משחרר בפשטות, כששף עושה שווארמה ולא עובד עם פינצטה. בגיל 60 אתה כבר מרשה לעצמך לעשות דברים שהם צדק פואטי".

השילוב בין מוניטין של אחד מבכירי השפים בארץ ופיתה צהובה שחרכה את האינסטגרם יצר מול הדלפק של בלאדי שיק תור אינסופי. בשעות הצוהריים פשטו מבקרי שרונה ועובדי המגדלים על המסעדה וחיסלו ברעבתנות "פיתה יעקב" ו"שווארמה בלאפה של דוד יונתן", שניצל בחלת כורכום וסלטים עונתיים. ההייפ היה גדול כל כך עד שהמבקר שלנו הגיע למקום פעמיים, רק כדי למצוא באחת מהן דלת סגורה ובשנייה סיח שחוסל.בסוף הוא הזמין וולט, והתבאס מהתוצאה.

לפני כשבועיים עלה שמה של שווארמה וייסברג שוב לכותרות, בעקבות שידור חוזר של כתבה של ניב גלבוע ב"הצינור". גלבוע מתח ביקורת חריפה על משקל השווארמה שבפיתה לעומת המחיר, והשתמש בביטוי המפורש "רמאות". קומרובסקי לא נותר חייב, ופרסם פוסט בו כינה את גלבוע "איש קטן, חסר עמוד שדרה אנושי ורעבתן סנסציות זולות שמכור ללייקים". בין אם זהו המסמר האחרון בארון של וייסברג או רכילות זולה שמוטב להימנע ממנה, הפרשייה לא תרמה לשרידות של בלאדי שיק.

עם הסגירה מצטרפת המסעדה לעשרות מסעדות, ברים ובתי אוכלשחדלו לפעול מאז פרוץ המלחמה. הסיחים המפוארים כבר לא יסתובבו והפיתות הצהובות יישארו זיכרון בטעם עדין של כורכום, אך זה אינו סוף פסוק עבור קומרובסקי בתל אביב: בימים האחרונים השיקו השף ושותפו חנן עזרן את"צפונה בנגה", מסעדת פופ אפ חורפית בפר דרייר ביפו. שווארמה אין כאן, אבל פיתה בדואית ממולאת חצילים וקשקבל, חוביזה עם קלמארי וריבת אתרוגים ושקדי עגל משופדים על ענפי אלון מהבוסתן – יש ויש. ועם כל הכבוד לשווארמה ולנוסטלגיה המשפחתית, אוכל שקומרובסקי מכין בהשראת הגליל שהוא כל כך מחובר אליו תמיד מנצח.

• אוכלים שותים
• ארז קומרובסקי
• בלאדי
• האחים ירזין
• סגירה

כל ההמבורגריות שנפתחו בעיר בשנים האחרונות מכינות את הקרקע לעסקה הכי מעניינת בתחום שנרקמת בימים אלה ממש. מצד הכלה: שייק שאק, רשת ההמבורגרים האהובה מארה"ב. מצד החתן: חברת "ירזין סלע" של האחים המסעדנים ארי ויורם ירזין ויובל סלע (קפה איטליה, מגזינו, טאקריה). על פי ידיעה שהתפרסמה בוויינט, האחרון גם צפוי לשמש כמנכ"ל השלוחה הישראלית שעתידה לפתוח סניף ראשון בישראל עד סוף השנה האזרחית. המיקום הצפוי, קניון עזריאלי שרונה, מושפע משותף נוסף, הראל ויזל בעלי FOX. מקורבים המתמצאים בפרטים אומרים כי "לוויזל עסקת ענק עם עזריאלי שרונה ולכן זוהי האופציה המובילה. אם יראו שהקניון מתרסק בחודשים הקרובים, יחפשו לוקיישן אחר".

כדי להבין עד כמה מדובר בבשורה מספיק להביט במספרים: 360 לוקיישנים בכל העולם, 83 מדינות שבהן פועל לפחות סניף אחד של שייק שאק ומחזור בסך 740 מיליון דולר לשנת 2021. מאז הקמתה בשנת 2001 בניו יורק כדוכן לממכר נקניקיות טיפסה שייק שאק אל צמרת רשתות הפאסט פוד בארה"ב. לקוחות עם פרופיל גבוה (ברק אובמה), שיתופי פעולה עם שמות מפורסמים בקולינריה האמריקנית (מומופוקו, שף דן ברבר שיצר עבור הרשת המבורגר צמחוני), תפריט סודי ובעיקר חומרי הגלם שעליהם מבוססת הרשת – קציצה דקה יחסית אך עסיסית מבשר איכותי עמוק ומילק שייק שנחשב לטוב מסוגו – מעמידים את שווי השוק של הרשת על כ-2.3 מיליארד דולר.

לאחר ששייק שאק תתמקם בישראל תתפנה השותפות להביא לארץ שחקנית בינלאומית נחשקת נוספת, רשת הכריכים, הסלטים, ארוחות הבוקר והקפהPret A Manger. כל זאת מן הסתם בכפוף לשינויים שההפיכה המשטרית יוצרת בזירה העסקית, מפאניקה ועד בריחת משקיעים ממדינת ישראל השוקעת.

יורם ירזין מסר בתגובה: "רק בסוף החודש תצא ידיעה".

• אוכלים שותים
• שייק שאק
• המבורגרים
• האחים ירזין

הטרנד החדש של מסעדות בעיר הוא גיל כניסה מינימלי. עזבו רגע את הברים שהפכו למסעדות. בואו ונניח ששם אפשר להבין את האירוע. אבל קרה בשבועות האחרונים כמה פעמים שניסינו למצוא שולחן במסעדה, ועד שכבר מצאנו משהו, פתאום אומרים לך שאין כניסה מתחת לגיל 21. אתם מסעדה תאילנדית, בשם כל מה שקדוש, מה יש לכם שם שיהרוס נפש של בן 17? הרי זה לא שבין מנה למנה יש מופע כדורי פונג מעדות הפטפונג (ואם כן, בואו נודה, הבעיה שלכם היא הרבה יותר עניין של מוסר והיגיינה מאשר כניסת קטינים).

ולא מדובר במקרה מנותק. בגדול, יש תחושה שסצינת המסעדות התל אביבית לא מאוד מחבבת משפחות. רוב המסעדות פה יקרות מדי, מתוחכמות מדי או "קונספט" מדי בשביל ארוחה משפחתית. למצוא שולחן למשפחה לצהריים בשבת, במסעדה שהיא גם ווליו פור מאני (כי בכל זאת, תזכרו מי משלם על כל השולחן) וגם מספיק מגוונות שגם הילד הנודניק והבררן ביותר ימצא מה לאכול (יודעים, אגב, מה יותר קשוח מבן של חייט עם חורים בבגדים? בת של מבקר מסעדות שרוצה רק נאגטס), זו משימה על סף הבלתי אפשרי. כלומר אפשרית, אבל רק אם אתה מוכן להתפשר.

>> שחיתות לכל המשפחה: מתכון לקראק פאי של שף ברק כהן ממגזינו
>> ריאיון נדיר עם יורם ירזין, מבעלי "מגזינו" ומבכירי המסעדנים בעיר

אז אתה יכול להתפשר האיכות וללכת על המבורגר או על אסייתי (סושי + מוקפץ + שניצלונים לילדים תמיד אפשר למצוא). אתה יכול להתפשר על מסגרת האשראי וללכת לאחת מפלצניות ה"מנה ראשונה ב98 ₪", שצומחות כאן כמו פטריות סאן גורלנד אחרי הגשם (אין באמת כאלו פטריות, אבל זה לא יפריע להם לחייב אותך עליהן מחיר מופקע). או שאתה יכול לוותר על הספונטניות. מסתבר שאם אתה מתקשר שלושה שבועות מראש, כשאתה מגלה שבת13 נוסעת לטיול בצופים, אתה ממש יכול להזמין שולחן לשעה כמעט סבירה במגזינו. אל תשאלו איך גיליתי. או לפחות אל תספרו לבת13.

וברגע שאתה נכנס בדלת אתה מבין שאתה לא לבד: מגזינו היא מוקד עליה למשפחות ולגמרי ברור למה. היא גדולה אבל לא ענקית. חמימה אבל לא קלסטרופובית. היא רועשת אבל עדיין מאפשרת לעשות מסביב לשולחן את "20 שאלות" (ולקבל ציון ממש מביך, בואו לא נדבר על זה). במילים אחרות – זה מרגיש קצת כמו בית. אמנם בית עם מטבח שבמרכזו טאבון ענק (ועם מארחת ששולחת את אלו שלפניך בתור להביא מהאוטו את אישורי ההתחסנות של הילדה כי "בלי זה היא לא יכולה להיכנס"), אבל עדיין בית. נו, אז אפשר לקבל משהו לאכול בבית הזה?

התחלנו עם פוקצ'ה. היא לא הייתה מושלמת, בעיקר כי היא בילתה כמה שניות מיותרות בטאבון ששרפו אותה קצת מלמעלה, אבל היא הייתה ממש קרובה לשלמות. יש קצת זילות במושג פוקצ'ה באזורנו, ולרוב אנחנו מקבלים גרסאות שטוחות (תרתי משמע) שקצת מפספסות את הפואנטה. זאת הייתה עבה, ואוורירית, עם בסיס כל כך פריך עד שהיה נדמה שטיגנו אותו. אבל מה שהיה עוד יותר מוצלח היה מה שהגיע עם הפוקצ'ה: צלחות אישיות.

די מדהים שב-2021, כמעט שנתיים לתוך הקורונה, צלחות אישיות הן עדיין לא דבר בסיסי. לא נתפס בכלל בכמה מקומות, כולל כאלו מהנחשבים בעיר, לא טורחים לתת לסועדים שחולקים מנות צלחות אישיות. וגם אם נותנים, לא תמיד דואגים להחליף אותן בין סבבי הגשה. כאן החליפו גם צלחות וגם סכו"ם בלי שהיינו צריכים לבקש. זה היה כל כך מרגש ששקלנו להציע שנעזור בשטיפת הכלים.

אבל עכשיו הצלחות כאן ואפשר לחלוק כמו שצריך במנות הראשונות, שתיהן מאוד יפות בגודלן ומותאמות לחלוקה – קרודו טרחון וסלט עגבניות והמאירי. הקרודו (אתם יודעים שזה סתם "נא" באיטלקית ולא באמת אומר משהו, כן?) היה תרגיל מוצלח למדי בגאומטריה של המרחב. חוץ מפיסות הטרחון, ולא מעט צ'ילי, היו בו המון קוביות בכל הגדלים. מלבני אבוקדו גדולים, גלילי עגבניה ירוקה בינוניים, ריבועי לפת קטנים וטרפזים בלתי נראים של בצל סגול (היה כתוב בתפריט, לא נצפה במציאות). התוצאה של כל המשוואה הזו, פלוס כמות נדיבה של שמן זית, היא אולי לא הברקה קולינרית אבל היא ביס נהדר שמשלב עדינות טעמים עם קרב מרקמים. והכי כיף – זה עובד גם בלי הדג, אז כשהוא נגמר יש לך מה לנגב עם הפוקצ'ה. אתה אפילו מוצא את עצמך אוכל לפת מבחירה.

סלט העגבניות היה הרבה פחות עדין. למעשה, העדינות הייתה ממנו והלאה. עגבניות השרי היו חתוכות בגסות לחצאים, גבינת המאירי פוזרה בנדיבות על גבול המוגזם. כל זה כמובן רק עניין טכני, כי מה שעוד נעשה ביד חזקה היה התיבול. מישהו נתן שם ביד חופשית. התוצאה הייתה מנה מלוחה למדי שפעם בכמה ביסים נותנת לך בעיטה משוגעת של מליחות שאתה מרגיש לאורך כל עמוד השדרה עד עצם הזנב. זה לא רע בהכרח, אבל זה מאוד מפתיע (שלא לומר מלחיץ) אם מגיעים לזה לא מוכנים.

בשלב הזה הגיעו לשולחן מתנות – מנות שקיבלנו על חשבון הבית. הראשונה הייתה ברוסקטה עשויה בדיוק למידה המושלמת, ועליה ישבו סלסת עגבניות ופלמידה כבושה. זאת מנת ביס נהדרת, בעיקר כי הברוסקטה האדירה גונבת את ההצגה, בעוד שהסלסה והדג מלווים אותה מאחור. המנה השנייה הייתה מוצרלה ואנשובי, והיא הייתה אחת המתנות היותר מוצלחות שקיבלנו השנה.

תראו, הסיפור של האנשובי הוא ידוע. זה מסוג המרכיבים שהרבה אנשים מסתייגים מהם עקרונית, לגמרי בצדק. אנשובי זה קשוח. לא "אשכי קיפוד ים קשוח", אבל עדיין אירוע מורכב עם סיכויי נפילה גבוהים וסיכוי הצלחה נמוכים. מה שקורה כאן שווה את הסיכון. רשמית אין פה באמת משהו שמצדיק את הכינוי "מנה". כמה חתיכות מוצרלה, כמה פיסות אנשובי, שקדים קלויים, שמן זית, ופלפל שחור. זה מנה? זו בקושי רשימת מרכיבים שאולי, עם עבודה וזמן תצא מהם מנה. אבל אלו רק הגדרות תאורטיות שהביס הראשון משתיק ברגע. השילוב בין הגוף הרך והקריר של המוצרלה עם המליחות של האנשובי והקרנצ'יות של השקדים כל כך מדויק, שאתה חייב לקחת עוד ביס רק כדי לוודא שאתה לא ממציא דברים.

לעיקריות הלכנו על שתי מנות פסטה ופיצה. הניוקי פירות ים, כלומר עם רוטב עגבניות וקלאמרי חזר למוטיב הפשטות המוצלחת. הקלאמרי היו עשויים מצוין והצליחו לשמור על המרקם שלהם, הרוטב היה עדין ומתובל טוב אבל השיא היו הניוקי עצמם. מספיק קשיחים בשביל נגיסה והרמה במזלג, אבל כל כך אווריריים עד שהם נמסים בפה. מנה טעימה, מנחמת וגם מאוד נדיבה.

הריגטוני קרבונרה הייתה מנה טובה לא פחות, אבל מהז'אנר הרעשני. לפרקים היה נדמה שבמטבח השתמשו בכל העדינות שהייתה להם בשביל הניוקי ולקרבונרה לא נשאר. כידוע, אין דבר כזה "יותר מדי בייקון", אבל אילו היה, כנראה שכאן היינו מתקרבים לזה. וכל הכמות האדירה הזו, שעשויה מושלם, עטופה בקרבונרה מחוזקת (כלומר לא רק ביצה וגבינה אלא גם שמנת) והכל מתובל בפלפל שחור ביד חזקה ובזרוע נטויה. התוצאה של כל זה ביחד עם צינורות הפסטה היא ביס שאי אפשר להתעלם ממנו, סערת טעמים ומרקמים שמסתחררת על הלשון. וגם אחרי שהיא מסתיימת אתה עוד מרגיש את הקרמיות של השמנת שממשיכה להסתחרר.

פיצה מרגריטה הייתה החלק הכי חלש בכל הארוחה. הבצק שלה היה חביב, לא יותר, אבל הבעיה המרכזית הייתה יחס הגבינה/רוטב/בצק שפשוט לא עבד. היה שם הרבה יותר מידי בצק והרבה פחות מדי דברים עליו. זה היה כל כך הרבה פחות מוצלח מהפוקצ'ה של ההתחלה שאי אפשר היה שלא לצאת מאוכזבים.

סיימנו עם ביקור בויטרינת הקינוחים, חלק מרכזי בכרטיס הביקור של מגזינו. יש רגעים שבהם הדבר הנכון ביותר הוא לעשות את המובן מאליו וזה בדיוק מה שעשינו כשלקחנו קראק פאי ואת הפאי לימון פיסטוק, כנראה שני הקינוחים הכי ידועים של המסעדה.

הקראק פאי היה, סליחה על מילות הכפירה, חביב פלוס. זה היה טעים ולא מתוק מדי, אבל הייתה תחושה של עיגול פינות באוויר. אין מצב שהפאי הספציפי שקיבלנו היה הופך ללהיט כזה היסטרי. הבסיס הרגיש קצת עבה מדי ומרושל, משהו במילוי הרגיש מוזר. אין לי ספק שאכלתי טובים ממנו. רובם במגזינו. שותפי לשולחן, אגב, מבקשים ומבקשות למסור שאין לי מושג מהחיים ושזה היה מושלם. הפאי לימון פיסטוק, לעומת זאת, הוא עדיין יצירת מופת. אירוע אדיר שכולנו הסכמנו על אדירותו. עדיין מוגזם להפליא, עדיין טעים באופן לא סביר, עדיין שילוב אגדי בין בסיס הפיסטוק המריר וקרם הלימון החמוץ, עדיין עם הר המרנג שיושב מעל בהיסחפות מוחלטת שמשדרגת את האגדה למיתוס.

מגזינו היא ההוכחה שעדיין אפשר לאכול טוב בתל אביב ולא למשכן בשביל זה את הדירה, שאפשר לתת שירות מצוין וקשוב גם בלי פוזה ובלי לתפוס תחת על הלקוחות, שאפשר ללכת לאכול עם כל המשפחה בלי להתפשר ושכולם יצאו בסוף עם חיוך (לא כולל בני עשרה מרירים, אל תשאלו איך גיליתי).

מגזינו, דרך מנחם בגין 21, שני-שבת 00:00-12:00 (סגור בראשון), 03-7570535
★★★✯3.5 כוכבים (★★★★4 כוכבים לארוחה משפחתית) // ♥♥♥♥4 מסכות קורונה (בדיקה מדוקדקת בכניסה, צוות עם מסכות חלקית)

פוקצ'ה 18
קרודו טרחון 68
סלט עגבניות והמאירי 58
ניוקי ים 98
ריגטוני קרבונרה 68
פיצה מרגריטה 62
קראק פאי 44
פאי לימון 44

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• מגזינו
• האחים ירזין
• מסעדות איטלקיות
• אוכל איטלקי
• ארוחות משפחתיות

• Facebook
• Twitter
• Email

כשמגזינו נפתחה באוקטובר 2015 דרכה להצלחה הייתה סלולה עם נתוני פתיחה מהחלומות: בעלות של האחים יורם וארי ירזין (קפה איטליה, טוני וספה, L28), חלל תעשייתי עם וייב סקסי, קרבה לירידה מאיילון וחניון צמוד. אלא שהקסם לא התחולל. שפים באו והלכו, בהם איתי בידרמן מקפה איטליה ששימש שף בפתיחה. לרגע קצר נקרא לדגל ברק אהרוני (אלנה), שהחליט בסוף להישאר במלון נורמן.

המסעדה האיטלקית התקשתה להתרומם ורק הקונדיטוריה תפקדה על תקן צינור חמצן. עוגות הרושם והקינוחים של שף קונדיטור ברק כהן הופיעו בכל רשימת עשרת הטובים שלנו – מהקינוחים המוגזמים ביותרדרךקינוחי תותיםועדליסט שלם שנכתב לכבוד פאי הלימון המהולל של המקום, אבל אי אפשר להחזיק מסעדה רק מקינוחים. "כשפתחנו חשבנו שמגזינו תהיה מקום אוף רוטשילד לקהל של ערב־לילה מאוחר. קיטלגו אותנו כאחות הצעירה והמקועקעת של קפה איטליה, אבל מהר מאוד הבנו שלא זה מה שקורה", מסביר יובל נויגרטן מנהל המסעדה. "היום אנחנו עדיין ניזונים מתמיכת הקבוצה אבל הלכנו לכיוון אחר באוכל ובחוויה".

נראה שאחרי ארבע שנים וחצי, השינוי המיוחל בפתח. מי שאחראי להזזת ההגאים הוא עידו אדרי (28), שעבד במגזינו כסו־שף, עזב וחזר לפני כשנה להוביל את המטבח "כשעידו היה סו־שף היה לנו חיבור טוב. כשהבנו שדוד סדי שהיה אז השף עוזב, קראנו לעידו לחזור. נלחמתי לעצור ולהביא מישהו נקי לגמרי. ארי ויורם אמרו שאם לי זה טוב אז הם תומכים". אדרי מצדו כלל לא היה בטוח שהוא רוצה לחזור. את תחילת הקריירה הוא עשה ברפאל ("רפי היה אז אחרי המשבר הראשון שלו. לא עזבתי בגלל הקריסה אלא כי טסתי לחו"ל לחצי שנה סטאז' בספרד, במסעדת כוכב מישלן"), ואחרי קדנציה ראשונה במגזינו המשיך בטוטו כיד ימינו של שף ירון שלו.

"מבחינת הגשמה עצמית טוטו הייתה המקום הכי טוב שיכולתי לבקש. היא העיפה אותי לשמיים ברמה הניהולית וירון מיקד אותי", הוא משחזר. "אבל טוטו ורפאל הן מקומות תובעניים. ברפאל לא היו לי חיים וגם בטוטו חזרתי לעבודה יומיים אחרי שבני נולד. רציתי להישאר במטבחים גבוהים אבל תמיד הייתי מתחת לשף, זה שסופג הכול. אשתי לחצה לקבל את ההצעה ממגזינו, ובסוף הסכמתי".

אדרי נכנס לתפקידו תוך כדי תנועה. על עצירה למחשבה ובניית תפריט לא היה מה לדבר. הוא אמנם הכיר את מגזינו, אך בשנתיים שנעדר מנות השתנו ונפח העבודה גדל. "חטפתי כאפה. כמעט חשבתי לקום וללכת ושאלתי את עצמי אם אני בכלל יכול להצליח". נויגרטן מוסיף: "כשעידו הגיע לכאן אמרתי לו 'יש לך קנבס עם גבולות מאוד ברורים, אבל אתה יכול לצייר עליו מה שאתה רוצה'. היום, שנה אחרי, אנחנו יכולים להגיד שסיימנו את תקופת האיפוס".

למעט החלל שנותר כשהיה, השינוי מתבטא במנות לחלוקה ("גם סטייק אנחנו פורסים ומגישים למרכז השולחן, שהלקוחות יתחרעו עליו") עם בסיס איטלקי ופזילה לצדדים. בארוחה אחת תוכלו לנגב כבד קצוץ פולני עם פוקצ'ה איטלקית, לטעום דג נא ולהמשיך לסרדינים בסגנון ספרדי, לזניית סרטנים נהדרת ופיצה עם קרם תירס.

"הקו המנחה הוא איטלקי אבל אנחנו מרשים לעצמנו לסטות ימינה ושמאלה. תפריט החדש הוא עידו בשלמותו. נכון שלא את כל המנות הוא יצר, אבל בכולן הוא נגע, הידק אותן ועשה יותר פיין. אלה שינויים מינימליים שעושים שינוי גדול". ומה לגבי הקונדיטוריה, אתם שואלים? ובכן, מקומה כמנוע הצלחה לא נפגע. להפך – בקרוב עתידה להיפתח בדרך בגין עמדת קונדיטוריה צמודה למסעדה. "אנחנו פותחים לרחוב אזור מכירה קטן, עם העתק של הוויטרינה שבתוך המסעדה. כל העוגות ייצאו בטייק אוויי ואפשר יהיה לקנות עוגה שלמה גם בלי להזמין יומיים־שלושה מראש, וכמובן פרוסות בודדות באריזות ממותגות".

המהלך נעשה מתוך מטרה להרחיב את שטח המטבח והקונדיטוריה, לנתק את פעילות המשלוחים מהפלור ולספק עוגות וקינוחים ללקוחות תאבי מאנצ'יז, שלא רוצים לעבור דרך המסעדה. אף שמדובר בפחמימות, פיצות לא יהיו בדוכן החדש. "חשוב לנו שלקוח שמגיע לשבת במסעדה יקבל חוויית מסעדה ולא ייפגע מהטייק אוויי".

שמתם שני אגואים במטבח אחד, שף אמביציוזי ושף־קונדיטור מצליח.
"בין עידו וברק יש שותפות. הם מזינים אחד את השני. הטבחים של עידו משתמשים בפסטה שמכינים בקונדיטוריה".

עידו, איך אתה רואה את מגזינו בהמשך?
"כמסעדה שמתאימה לקהל הרחב ולא מנסה להתחרות באף אחד. מגזינו אינה פיין דיינינג, אבל בז'אנר שלה היא הכי טובה".
מגזינו
להזמנת שולחן במגזינו

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• ברק כהן
• מגזינו
• האחים ירזין