Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

הבילויים

כתבות
אירועים
עסקאות
פתאום שמענו בומים. ג'ימבו ג'יי (צילום: יחסי ציבור)

נשמע מלחמה: 13 שירים שצריכים להחליף את התראת פיקוד העורף

נשמע מלחמה: 13 שירים שצריכים להחליף את התראת פיקוד העורף

פתאום שמענו בומים. ג'ימבו ג'יי (צילום: יחסי ציבור)
פתאום שמענו בומים. ג'ימבו ג'יי (צילום: יחסי ציבור)

הכל אנחנו מוכנים לספוג למען הניצחון המוחלט בהחלט, אבל בסאונד המעצבן והמלחיץ של התראת פיקוד העורף חייבים לטפל דחוף למען המוראל בעורף יציבותם הנפשית של אזרחי ישראל. בחרנו בקפידה פלייליסט שיעיף את כולנו למקלטים ברבאק ואפילו בהליכת ירח

כולנו מכירים את הסיטואציה הזאת: אנחנו בבית, משחקים בפלייסטיישן או רואים טלוויזיה, כשפתאום הצליל המעצבן, המלחיץ והמנג'ס ביותר בעולם שואג מתוך הטלפון. ואם זה לא מספיק – גם מהטלפון של כל מי שמסביבך. למען שפיותם ויציבותם הנפשית של אזרחי ישראל וכדי לסייע תדמיתית לפיקוד העורף המושמץ, החלטנו לאצור פלייליסט של שירים ופזמונים שצריכים להחליף את הסאונד המחליא הזה, ויפה שעה אחת קודם.

>> כולנו טהרנים: מה למדנווגילינו על האיראנים דרך הקולנוע שלהם
>> שידורי החדשות צעקו "ניצחנו את המשטר האיראני", הפעם עם הקובץ

1. עקרון הגבלת השלטון // יובל מנדלסון

יובל מנדלסון, הסולן של להקת שייגעצ, הוציא בתקופת הקורונה את האלבום "יובל המנוול 2 – אזרחות טובה", מעין אלבום שכולו "הכנה" לבגרות באזרחות כשהדמות הראשית, יובל המנוול, הוא מורה ציני המבקש "לקלקל" את הנוער באמצעות המציאות הישראלית המורכבת על השינויים בלימודי האזרחות. השיר הזה, רלוונטי מתמיד, ניחן במוזיקליות נינוחה באופן מפתיע ומילים שמקבלות חשיבות גבוהה יותר לאחר הנסיונות להפיכה משפטית. החלק שפיקוד העורף צריך לקחת, במיוחד על רקע חיסול חמינאי, הוא הפזמון: "לרסן, לפקח, להגביל, לבקר/את המנהיג העליון כדי שלא יתאכזר/לציבור שבחר בו, יעשה בו שפטים/יש מספיק דוגמאות מהמאה העשרים".

2. הצעדה האימפריאלית // "מלחמת הכוכבים"

הסאונד של הצעדה האימפריאלית הוא אולי לא הדוגמה הכי נעימה לאוזן ומרגיעה לנפש ברשימה אבל אין ספק שהמנגינה הזאת, אותה כתב ג'ון ויליאמס, מזוהה עם ציר הרשע הבין-גלקטי. זאת המנגינה שמלווה את כוחות האופל ביקום "מלחמת הכוכבים", ואין טובה ממנה כדי לסמן שמשהו מלחיץ ומפחיד מתרחש ושכדאי לתפוס מחסה, והיא לחלוטין הולם את האיראנים ובמיוחד את הסית' לורד חמינאי.

פלאפל אטומי // Hitchki

הסרט "פלאפל אטומי" מ-2015 עסק בישראלית ואיראנית שמנסות למנוע מלחמה גרעינית במזרח התיכון. אם זה לא מספיק, שיר הנושא כתוב כולו בפרסית והוא כיפי, קצבי ונשאר ברוח התקופה, גם אם לא מבינים מילה ממנו. זאת גם תזכורת מעולה ש"פלאפל אטומי" זאת כנראה בחירת הצפייה האידיאלית לתקופה, כי אם לא נצחק נבכה.

BYOB // סיסטם אוף א דאון

אני בטוח שגם אתם מתישהו בחייכם התעלמתם מההתרעות והפיצוצים והמשכתם לישון. ובכן, די קשה לישון כשברקע מתנגן שיר מטאל של סיסטם. השיר הספציפי הזה גם נכתב על רקע מלחמה אחרת של ארה"ב במזרח התיכון שגם עירבה את ישראל – מלחמת המפרץ השנייה. אז פחדנו מנשק כימי כמעט כמו שאנחנו פוחדים היום מנשק גרעיני. היום אפילו מסכות אב"כ אין לנו. בנוסף, השיר מעלה אחלה הזדמנות לפוגו במקלט כדי לשחרר קיטור.

בומים // ג'ימבו ג'יי

עומר הברון המוכר בשם הבמה שלו ג'ימבו ג'יי, כתב שיר ראפ-רוק שמתאר את התחושה של להיות ישראלי עם משפחה תחת איומי הטילים. אמנם הוא דיבר על טילים מעזה ועל האבסורד של החיים בעוטף, אבל טיל זה טיל, לא? חוץ מזה, יש שני דברים שאנחנו מחכים להם בזמן השהייה במקלטים – ההודעה של פקע"ר שאפשר לצאת מהמקלט והבומים של היירוטים. לא בסדר הזה.

Battle of Evermore // לד זפלין

השיר הזה מבוסס על שר הטבעות והוא בנוי באופן מושלם עבור התראת פיקוד העורף. הוא מתחיל לאט ושקט ומתגבר מבלי להיות צורם מדי, ולמרות שהוא שיר יחסית נעים, הוא מצליח להכניס בתוכו את אווירת הקרב. זה שיר לא קצר, אז עד שתגיעו כבר למקלט אני מבטיח שתרגישו כמו פרודו בדרך למורדור.

יותר מדי נחמד איתם // טדי נגוסה ואברהם לגסה

טדי נגוסה ואברהם לגסה לא מתערבבים יותר מדי בפוליטיקה, יותר בחוויות האישיות שלהם, גם אם הן יכולות להתפרש לעתים כבעלות גוון פוליטי. השיר הזה הוא דוגמה לשיר לא פוליטי שלהם, שלא עוסק במלחמה, לא עוסק בטילים ולא עוסק במחאה. אז למה הוא כאן? כי כשמעירים אותך משנתך בשתיים בלילה ומכריחים אותך להגרר ממיטתך הנוחה למקלט, קשה שלא לחשוב – אנחנו יותר מדי נחמדים איתם.

YMCA // וילג' פיפל

כשבוחרים שיר להתראת פיקוד העורף, המילים הן לא תמיד הדבר הכי חשוב. לפעמים זה מה מייצג השיר או הקצב שלו, בכל מקרה העיקר שנשמע אותו ונרד למקלטים. השיר YMCA הוא גם שיר רועש מתחילתו ועד סופו – אבל גם מייצג את הנשיא טראמפ ואת הריקוד האגדי שלו. רק תדמיינו לכם המוני ישראלים רוקדים כמו טראמפ בדרכם למקלט. ככה עושים היסטוריה.

ניפגש על החוף // הבילויים

דיברנו על שירים נעימים יותר, אבל השיר הזה גם מתאים – תחושת סוף העולם שמלווה אותנו בכל העימותים עם איראן. הפעם יש גם פן אסקפיסטי, מאחר ומדובר באפוקליפסת זומבים. חוץ מזה, נחמד לדמיין שאנחנו בחוף כשבעצם אנחנו סגורים במקלט או בממ"ד בגלל האיראנים, על רקע מוזיקה שמזכירה את שנות החמישים. מה שבטוח, אז לא היה להם גרעין ולנו לא היה נתניהו. נעים להיזכר.

Billy Jean // מייקל ג’קסון

יש שתי סיבות בלבד להכניס את השיר הזה לרשימה – הראשונה היא שזה שיר ממש כיפי. השנייה היא שאני מדמיין מלא אנשים עייפים יורדים למקלט בהליכת ירח.

אני חיה בתוך הגרעין האיראני // הילה רוח

השם מדבר כבר בעד עצמו, אז אין הרבה מה להוסיף מבחינת המשמעות של המילים, אבל מבחינה מוזיקלית חייבים לציין שהסאונדים של היריות והפיצוצים ברקע מתאימים כאזעקה הרבה יותר מסאונד הצופר המעיק להפליא של פיקוד העורף. לא ברור איך המהלך הזה לא קרה עד היום, הילה רוח נתנה להם את זה על מגש של כסף, אפילו המילים של השיר כולו יכולים להיכנס בהתרעה אחת.

מגבת באוויר // נורוז & עידו בי וצוקי

ההתראה של פקע"ר אמנם מקפיצה, אבל התגובה שהיא מביאה איתה היא בעיקר של ייאוש. השיר הזה, שהוא ללא ספק אחד משיתופי הפעולה המצוינים בסצנת ההיפ-הופ הישראלית, מכניס לראבאק מהשנייה הראשונה שבה שומעים אותו ויכול להחליף את הצלצול הבלתי פוסק של האפליקציה לאווירה של יציאה לקרב ואם זה לא מספיק – גם כיף לשיר אותו תוך כדי.

שיר לשלום // האחים צברי

לשיר הזה יש מספר הצדקות – היסטורית, ליריקלית ומוזיקלית. היסטורית, השיר נכתב על ידי יענקל'ה רוטבליט והלחין יאיר רוזנבלום ועליו רוטבליט אמר: "זהו שיר קצת נאיבי… כשכתבתי אותו הייתי די צעיר והמדינה הייתה מדינה שטענה שהיא שואפת שלום. שאנחנו רוצים שלום, אבל 'הם' לא רוצים. די האמנתי שזה ככה". לא הרבה השתנה מאז. השיר עורר מחלוקת עזה כבר מימיו הראשונים וליווה אותנו גם ברצח רבין בביצוע של מירי אלוני. זה רק הגיוני שילווה אותנו גם בזמן המלחמה הזאת – ויזכיר לכולנו שבסופו של דבר אנחנו נלחמים בשביל שביום שאחרי המלחמה – יבוא שלום.מבחינה מוזיקלית, האחים צברי הבינו את הפוטנציאל המחאתי שיש בשיר ושרים אותו באווירת לחימה של שירי כדורגל, כשברקע אזעקות, גיטרות עם דיסטורשן ורעם תופי המלחמה. אם כבר להתעורר באמצע הלילה למקלט – אז ככה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הכל אנחנו מוכנים לספוג למען הניצחון המוחלט בהחלט, אבל בסאונד המעצבן והמלחיץ של התראת פיקוד העורף חייבים לטפל דחוף למען המוראל...

מאתלירון רודיק2 במרץ 2026
סופר דופר גרופר. נועם ענבר. (צילום: עדי עופר)

"זה מה שרציתי, לספר סיפור": נועם ענבר מספר מה עומד מאחורי שיריו

"זה מה שרציתי, לספר סיפור": נועם ענבר מספר מה עומד מאחורי שיריו

סופר דופר גרופר. נועם ענבר. (צילום: עדי עופר)
סופר דופר גרופר. נועם ענבר. (צילום: עדי עופר)

בעוד פחות משבוע (28.1) נועם ענבר יגיע לאולם צוקר בהיכל התרבות ת"א כדי לבצע שירים מאלבומו הסולו השני שלו, "איה רוחי". בטור מיוחד הוא מספר על לידתם ומשמעותם של חלק מהשירים באלבום, על התרחבות האמפטיה ועל חברויות וקשרים חוצי גדרות וחומות, עד לבית ג'אלה

לפני כחודשיים נועם ענבר, ממקימי להקת "הבילויים" ומבחינתנו אחד מגדולי היוצרים הישראלים הפעילים כיום, הביא לעולם את אלבום הסולו השני שלו, "איה רוחי". עם סינגל מוביל שמתרגם את "Mind my is Where" של הפיקסיז ואסופת שירים שאת חלקם יצר עם מקהלת גיא בן הינום שאותה ייסד, האלבום יצא לפגוש את הקהל בבמות נכבדות של פסטיבל תל אביב, אינדינגב, פסטיבל חשיפה בינלאומית ועוד. ב-28.1 נועם ענבר יגיע לאולם צוקר בהיכל התרבות ת"א להופעה מיוחדת, לביצוע משירי האלבום, כאשר איתו על הבמה יעלו יונתן אלבלק, עודד אלוני, ספיר רוזנבלט, לילה מזל יינישן, עמית פישביין ואריאל לייקין בשם נועם ענבר סופרגרופ (כאן מוצאים כרטיסים), ולקראת ההופעה החגיגית ביקשנו מענבר לכתוב ולהרחיב מעט על כמה משירי האלבום החדש, והוא מסר כי הוא "מקווה שזה יתן קונטקסט למוזיקה הזו, שנוצרה עם המון אהבה ומחשבה במהלך השנתיים האחרונות".

"בין אדוות"

השיר הפותח את האלבום התחיל כלחן ללא מילים והסתובב איתי כמה שנים. אני חושב שהלחנתי אותו ב-2022, בהשפעת מרסדס סוסה. הלחנתי שיר של מרסדס סוסה ללא מילים. יש לו איזו איכות אפית, של סיפור. וזה מה שרציתי. לספר סיפור. הטקסט של השיר עבר כמה טרנספורמציות, לבסוף, תוך כדי העבודה על האלבום, נתתי אותו לבן סגרסקי לנסות.

שלחתי לו את הלחן עם סוג של בריף שזו לשונו – זה שיר על מישהו שנסחף בגלים ופוגש שלושה אנשים. בהתחלה הוא פוגש איש שנשלט על ידי הרגש, ע”י הטראומה (בשיר הוא “האיש השבור”), ואז מישהו שנשלט על ידי המחשבה, על ידי סיפור, זהות, דימוי, מישהו שנאחז חזק בכל זה (״האיש השרוף”), בסוף הוא פוגש מישהו מעט יותר חופשי שמצליח להרים מבט. שתי הפגישות הראשונות נכשלות, השלישית מצליחה. בן עשה בעיני עבודה מדהימה בכתיבת השיר הזה. באמת מלאכה עילאית.

"הפרח"

הוא השיר שילדים הכי אוהבים באלבום (אולי אחרי ”איה רוחי”, שמשום מה הופך להמנון בפיהם של ילדים מתחת לגיל 6!). כתבתי אותו כ”שיר לימוד”, כלומר שיר שאפשר ללמוד דרכו משהו על מוזיקה, כשהייתי עושה ריטריטים ביער. את ויליאם בלייק, המשורר האנגלי האגדי שכתב את הטקסט, לימד אותי לאהוב ג’רמי פוגל, הייתה תקופה בחיים שצללתי לעומקיו, אבל לא הלחנתי שום דבר שלו עד שפגשתי את התרגומים המופלאים של רונן סוניס לספרו של בלייק ”שירי תום וניסיון”. אז זה הפך להיות התנ”ך שלי.

לריטריטים ביער ביקשנו מהמשתתפים לחשוב על שיר תום אחד (שיר נאיבי, פשוט, ילדי), ושיר ניסיון אחד (שיר על קושי, אתגר, שיר מדמם, כואב), כל אחד בחר שני שירים והיינו שרים אותם. הרעיון הזה של בלייק שתמימות וניסיון הם שני צדדים של אותה חוויה, ושזה לא בדיוק לינארי (קודם אתה תמים ואחר כך בעל ניסיון), אלא שיש רגע בחיים שבו אתה חוזר להיות תמים, ואז שוב בעל ניסיון ואז שוב תמים. את זה אני לוקח איתי. האלבום הזה הוא במידה רבה ניסיון לבדוק מה היא תמימות עכשיו, בימים אלה, רוויי הכאב והניסיון.

"Refugee Song" (או שיר הפליט)

במקור הוא שיר של חבר ומורה יקר בשם סמי עוואד. סמי חיי בבית ג’אלה, ליד בית לחם, בגדה המערבית. ביליתי בבית של סמי הרבה מאוד בשנים האחרונות. שם נולד המסע שעשיתי עם ישראלים ופלסטינים לספרד לשתות איוואסקה, שם נולדו הרבה חברויות וקשרים חוצי גדרות וחומות. סמי כתב והלחין את "שיר הפליט" בערבית ואני ביצעתי אותו יחד עם הזמר מרואן חלבי בכמה הזדמנויות, אחר כך נתתי אותו לבן סגרסקי שיתרגם לעברית.

זה שיר על חווית פליטות, מדובר בו על אנשים שנסים על נפשם ממדינות שנהרסו על ידי מלחמות, על מי שמחפשים לברוח דרך הים. כשהוא מתורגם ומושר בעברית וערבית הוא מקבל תפנית. רציתי לשלב אותו באלבום, חשבתי לקחת אותו כמו שהוא, ביקשתי רשות מסמי. אבל אז, איזה לילה התחלתי לזמזם את הלחן החדש של השיר, היינו בקמפינג ולא הייתה לי גיטרה אז הלחנתי את כולו בראש, בלי לשמוע אותו. זה לקח לי כמה שעות, תוך כדי בישול ארוחת ערב, הקמת אוהל, דיבור עם חברים, השיר הלחין את עצמו. באלבום מרואן שר את הערבית ואני את העברית. בבית האחרון קורה משהו שאני מאוד אוהב, שנינו שרים, בשתי השפות על חזרה ל”מולדת”, מילה שאני לא מחובר אליה בדרך כלל, אפילו נרתע ממנה, אבל כאן היא נכונה, אני חושב, תשפטו אתם…

"ילל מלא"

שיר שהתחיל כמעין קינה שנכתבה ליצירה שלי ״עצום״. במקור היו לה מילים אחרות, שכתב יונתן לוי, הנה שורה אחת: ״הוו! כשעץ קשה נשרף בעץ, קצה שורף, שרף נוטף״, כשהכוונה לכך שאנשים עם ראש ״קשה״, כשהם נפתחים, כשהם ״נשרפים״ באש המודעות, הרבה שרף נוטף מהם, הרבה דמעות נשפכות ויש לזה הרבה ערך בעולם, לשרף הזה. אני אוהב את המילים האלה כי אני מרגיש שזה מדבר עלי. גם בתור ״ענבר״ (כלומר שרף שנזל והתקשה).
אז המילים המקוריות מאוד התאימו ל״עצום״, שזו יצירה שהקהל חווה כשעיניו מכוסות. העלינו את זה במסגרת פסטיבל ״מקודשת״ ביער ירושלים וזה אולי הדבר השלם ביותר שיצרתי עד אז.

כשהתחלתי לעבוד על האלבום לא חשבתי על השיר הזה. אבל אז ככל שהתקדמתי הבנתי שהוא נדרש, שצריך קינה, שצריך איזו שירת קריאה ומענה שתעזור להביא דמעות, מיד אחרי שיר הפליט. הטקסט המקורי, למרות יופיו, הרגיש כבר פחות רלבנטי, אז ביקשתי מבן סגרסקי (כשזכור כתב את המילים ל״בין אדוות״ ותרגם את ״שיר הפליט״) שיכתוב משהו על המבנה המוזיקלי הקיים, משהו שמדבר את הימים האלה. הוורסיה שהגענו אליה יחד, בסוף תהליך ארוך, היא מעין מסע לעבר הדמעות, התרחבות האמפטיה, וההזדהות עם כל מי שסובל, לא רק הצד ״שלנו״ – כל בני האדם, כל ההורים, כל הילדים.
נועם ענבר סופרגרופ, 28.1, 21:00, אולם צוקר בהיכל התרבות (הוברמן 1, תל אביב).לפרטים נוספים וכרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בעוד פחות משבוע (28.1) נועם ענבר יגיע לאולם צוקר בהיכל התרבות ת"א כדי לבצע שירים מאלבומו הסולו השני שלו, "איה רוחי"....

נועם ענבר22 בינואר 2026
משהו חייב להשתנות. מעוז ינון. צילום: TED official

אנחנו חייבים וחייבות להציב חלום אלטרנטיבי לחלום הקיצוניים

אנחנו חייבים וחייבות להציב חלום אלטרנטיבי לחלום הקיצוניים

משהו חייב להשתנות. מעוז ינון. צילום: TED official
משהו חייב להשתנות. מעוז ינון. צילום: TED official

מעוז ינון, ממייסדי רשת אברהם הוסטל, הוא יזם ופעיל שלום ישראלי שהוריו נרצחו ב-7.10 ובחר לא לבקש נקמה, אלא לפעול לשינוי דרך דיאלוג. בליל שבועות (א', 1.6) הוא יוביל את ה(לא) תיקון ליל שבועות של בית רדיקל יחד עם נועם ענבר מלהקת הבילויים כדי שתוכלו לפרוק כל הרגשות הקולקטיביים התקועים, ולהתחיל שוב לחלום

מעוז ינון הוא יזם ופעיל שלום ישראלי שהוריו נרצחו ב-7.10. מעוז ומשפחתו קיבלו החלטה שהם לא מבקשים נקמה, ופועלים לשינוי דרך דיאלוג. בליל שבועות (א', 1.6) יוביל מעוז יחד עם נועם ענבר מלהקת הבילויים את ה(לא) תיקון ליל שבועות של בית רדיקל, עם הסדנה "הקול החופשי" – סשן השתתפותי, המזמין אתכם לבטא כאב, תסכול או כל רגשות קולקטיביים תקועים – במילים, ואז בצלילים, ואז גם יהיה מקום לחזון ולבניית אותו חלום. או כדברי הפרסום בבית רדיקל: "אם אתם מתוסכלים, חסרי אונים מול כל מה שקורה סביבנו, לא יודעים איפה למקם את עצמכם, מה אפשר לעשות, מי להיות, בואו ליצור יחד מרחב שבו חולקים את הרגשות האלו ומחפשים נתיב לפעולה אישית וקולקטיבית". לקראת האירוע ינון כתב טור מיוחד על מקורות הערב הזה, ועל למה כל כך חשוב שנזכור איך לחלום.

>>אין מלחמה: הזוכים בפסטיבל דוקאביב דילגו מעל שבעה באוקטובר

ככל שהתהום שאנחנו נופלים לתוכה הולכת ומעמיקה והקרקעית מתרחקת, אנחנו נדרשים להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו על מנת לעצור את הנפילה ולצאת לדרך חדשה. הנפילה לתהום לא התחילה ב-07.10, היום בו איבדתי את הורי, וחברי ילדות, ושכנים רבים. הנפילה גם לא התחילה בהפיכה המשטרית. הנפילה החלה מהרגע בו הפקרנו את השדה החשוב ביותר לאנושות, את השדה שבו משנים את המציאות – שדה החלומות. האם נטשנו את החלום לאחר הקמת המדינה בכך שלא פעלנו להכיר ולהתפייס עם העם הפלסטיני ומדינות ערב באותו הזמן? או אולי הפסקנו לחלום אחרי רצח רבין? קשה להחליט, אך אין ספק שאנחנו חייבים וחייבות להציב חלום אלטרנטיבי לאותו חלום של הקיצונים השולטים במציאות בין הירדן לים – מציאות שהיא הסיוט שבו אנחנו חיים.

האם כבר היה מאוחר מדי? העצרת לזכר יצחק רבין, 2017 (צילום: Shutterstock)
האם כבר היה מאוחר מדי? העצרת לזכר יצחק רבין, 2017 (צילום: Shutterstock)

הצעד הראשון לעצירת הנפילה וליצירת עתיד וחיים משותפים לשבעה מיליון הפלסטינים ושבעה מיליון הישראלים החיים בין הירדן לים, הוא להכיר שאנחנו חולקים את המרחב עם עם ילידי עם נוסף, אשר גם הוא קשור בעבותות תרבותיות, היסטוריות ודתיות לאדמה שבה אנו חיים. לתובנה הזו הגעתי במהלך 20 שנות פעילות בנצרת, העיר הפלסטינית הגדולה בישראל, בה פתחתי את הגסט-האוס הראשון שהוקם בעיר העתיקה, אי שם בשנת 2005. שנתיים אחרי הפתיחה, ושנה אחרי הולדת בני הבכור, יצא האלבום "שכול וכישלון" של להקת הבילויים. הנה כמה שורות מהשיר "תנשב הרוח": "תיאחז בזה/ אנחנו ניסינו מאוד/ כיסינו את כל החורבות/ שינינו את שמות הרחובות/ ניסינו מאד/ היסינו שמועות". מאז הבילויים ונעם ענבר הם חלק אינטגרלי מהפסקול המשפחתי שלנו.

מאז סבב הדמים האחרון אני נמצא במסע ריפוי ולימוד עמוקים, וזכיתי לפגוש וללמוד ממנהיגות ומנהיגים רוחניים, דתיים, חוקרות מוח ותודעה ומומחי פיוס ושלום. למדתי שכל הסכסוכים נפתרים בסופו של דבר, כולל ארוכים, מדממים וכואבים מהסכסוך הישראלי פלסטיני. אך כשעמים נמצאים בסכסוך וטראומה רב דורית, טיעונים לוגיים ועובדות לא עוזרות לסדר את המציאות הפסיכוטית והלא הגיונית בה אנחנו חיים, ומתים, והורגים, ומקריבים, ונוקמים, ורוצחים, וחוזר חלילה.

ולכן יש צורך להשתמש בכלים נוספים. חלומות, דמעות, מוזיקה ורגש – להכיר בטראומה ובכאב ולהמיר אותם לתנועה שתבנה עתיד טוב יותר, עתיד שמגיע לכולנו שמבוסס על הכרה והכרות, שוויון ופיוס וריפוי, וכמובן ביטחון.
ההיסטוריה מוכיחה שלעולם לא ניתן להשיג בטחון עם אמצעים צבאיים. בשביל להשיג בטחון צריך לפתוח את הלב השבור ולגרום לדמעות לשטוף את הדם והפצעים. ואין דרך טובה יותר לפתוח לבבות מאשר מוסיקה וצלילים.
וזה בדיוק מה שנועם ענבר ואני נעשה בתיקון שבועות בבית רדיקל ביום ראשון הקרוב.

מעוז ינון ועזיז אבו שרה פוגשים את האפיפיור הקודם. צילום: באדיבות המצולם
מעוז ינון ועזיז אבו שרה פוגשים את האפיפיור הקודם. צילום: באדיבות המצולם

כשהמציאות שבורה, זה זמן התיקון. המין האנושי הוכיח אין ספור פעמים שאפשר לתקן שברים עצומים. אפשר להקים מדינה פחות מארבע שנים אחרי ש-40 אחוז מעמנו הושמד ונטבח על אדמת אירופה, ואפשר לשנות נרטיב בדיוק כמו שעשו האפיפיורים האחרונים, ולהפוך את היהודים מאלו שצלבו את ישו לאלו שביניהם גדל והתפתח. בשעה שטור זה מתפרסם, אני בדרכי לוותיקן לפגוש את האפיפיור לאו ה-14, בדיוק שנה אחרי שאני ועזיז אבו שרה, שותפי הפלסטיני שאיבד את אחיו באינתיפאדה הראשונה לאחר שעונה בכלא הישראלי, קיבלנו חיבוק ותמיכה מהאפיפיור המנוח פרנציסקוס. בבית רדיקל נציע ריפוי והחלמה לללבות השבורים ולטראומה הקולקטיבית והאישית שאנחנו לכודים בה. ריפוי לעולם כרוך בכאב, בהקרבה ואף בוויתורים, אך עדיפים קשיי השלום על ייסורי המלחמה.
(לא) תיקון ליל שבועות, יום א' (1.6), 19:30. בית רדיקל, התחייה פינת הרצל.לפרטים וכרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מעוז ינון, ממייסדי רשת אברהם הוסטל, הוא יזם ופעיל שלום ישראלי שהוריו נרצחו ב-7.10 ובחר לא לבקש נקמה, אלא לפעול לשינוי...

מעוז ינון29 במאי 2025
הבילויים בהופעה. צילום: גוני ריסקין

מבעד לנונסנס: הלהקה שהפכה את השפה העברית לנשק

מבעד לנונסנס: הלהקה שהפכה את השפה העברית לנשק

הבילויים בהופעה. צילום: גוני ריסקין
הבילויים בהופעה. צילום: גוני ריסקין

ימי ויסלר, נועם ענבר, מאיה דוניץ ושיקו סיני המוכשרים חוזרים עוד רגע לבמות, וזו הזדמנות להיזכר איך לקחה להקת הבילויים את השפה העברית והפכה אותה לכלי נשק, שמעביר מסר חד וחלק מתחת להרים של נונסנס יידישאי-אשכנזי

כשמקשיבים ללהקת הבילויים אפשר בהתחלה לטעות ולחשוב שמדובר בלהקת נונסנס. אבל ככל שמאזינים יותר לשירים – המסר הופך להיות יותר ברור. אפשר לטעות ולחשוב שהשיר "כשנפוליאון יכבוש את עכו" הוא פשוטו כמשמעו, שיר על גבר שמחכה לנפוליאון על מנת שיוכל להתאחד עם אהובתו. אבל למעשה מדובר בשיר על גבר שמצפה מאהובתו לשכב איתו והיא מספקת לו תירוצים כמו "הכובסת כבר כועסת כי הווסת לכלכה", או שהיא תהיה שלו רק "כשנפוליאון יכבוש את עכו". השיר הזה מדגים איך נכנסה טרמינולוגיית הכיבוש גם לעולם המין.

השיר "באב אל וואד 38 א'" מדמה התרסקות של מטוס ללא טייס למדינה ללא מנהיג, כשהלהקה עצמה מאיישת את תפקיד הדיילות ונועם ענבר שר: "אני לא כאן לבדר אתכם / וזה לא ריקוד צ'רקסי קדום / אני רק מזיזה את הידיים / לכיוון של יציאות החירום". כל אלה הן פרשנויות, כמובן. חברי הלהקה עצמם לא ממהרים להדביק פרשנויות לשירים שלהם.לפני כמה שנים התמזל מזלי ויצא לי לשבת עם ימי ויסלר, הגיטריסט ומי שכתב והלחין את רוב שירי הלהקה, לקפה ופרשנות. הוא אישר לי לא מעט פרשנויות שהצעתי לשיריהם, אבל לצידן חלק גדול מהתשובות של ויסלר היו גם דברים כמו "פשוט כתבנו", "זה פשוט נשמע לנו נכון" או "לא חשבנו על זה ככה".

הפירושים השונים לשירי "הבילויים" תמיד היו סלע המחלוקת, אבל חלק גדול ממה שהפך את שירי הלהקה לבעלי עומק הוא השימוש הייחודי שלהם בשפה העברית והאופן ההומוריסטי-עגמומי שבו הם מביעים את עצמם דרכה. השיר "אין בגטים בגטו" יכול להישמע כמו סתם דאחקה על השואה, אבל אם נכנסים לעומק מבינים את הסיפור המעוות של השיר, שמספר על בחור שנותן את הכל עבור האהובות שלו גם כש"אין בגטים בגטו", אבל בבית האחרון, אחרי שהוא מונה את רשימת הבחורות שדחו אותו, משחק המילים הופך את הסיפור לטרגי יותר ממה שחושבים: "הן לא ידעו שחוץ מזה יש לי לב שביר / יש לי חבר במאפיה והוא אופה בכיר / אמרו שלום, שלום עליכם / עכשיו כבר לא אומרות / כי הן בגטים בגטו". למעשה מדובר בבחור צעיר שרצח את אותן נשים יהודיות מתוך תחושת נקם אומללה של גבר מושפל.

בשיר "מרוסיה" יש שימוש בתרבות ישראלית בבית הראשון: "מרוסיה – היא כל כך יפה / שזה צובט בלב שלך בפטיפון", כן כן, רפרנס ל"היא כל כך יפה" של כוורת בשיר אהבה שמתאר איך החברה הישראלית רואה את העלייה הרוסית ולהפך. נועם ענבר עובר בשיר בין שפות ומשתמש בשאלה שכל עולה חדש (ולא משנה ממש מאיזו מדינה) נתקל בה: "איך אומרים X בשפה Y?"

בשיר "חיליק פורצלינה מסתכל על המצעד" הם עולים לרמת חנוך לוין עם השמות לדמויות. השיר שהוא מעין אוקסימורון, מזמין את המאזינים לראות את חיליק פורצלינה מסתכל על המצעד הצבאי שמחזיר את גופות החללים ארצה לצלילי מוזיקה שמחה וקופצנית. מי הוא אותו חיליק פורצלינה? ולמה חיליק? ולמה פורצלינה? מאחר והלהקה לא מרבה לספק את הפרשנויות לשיריהם לפי דרישה, ניתן רק לשער שמדובר בייצוג של האזרח הפשוט, שאם יחליק – יתנפץ כמו פורצלינה. לכן, כשמביאים את גופות החללים הביתה, עושים זאת במצעד עם בלונים, תזמורת, מכונות ירייה וגופות, כשבפועל ההנהגה מקדשת את רעיון המוות למען המולדת.

השירים המוכרים של הלהקה, כמו ברוב המקרים, הם לא השירים הכי טובים שלה. "שגר פגר" ו"אוטו זבל" הם אמנם שירים נהדרים, אך השירים הטובים של הלהקה הם השירים הפחות מוכרים, או אלה שפעם היו מוכרים וכיום הם נשכחים. כמו במקרה של "שאול מופז", שבו השפה משמשת חלק גדול מהאופן שבו הסיפור מסופר. שאול מופז, הרמטכ"ל דאז, מתואר כסנטה קלאוס שנוסע למשפחות שכולות על מזחלת ומוסר להן איברים קטועים של יקיריהם שנפלו בקרב. רק שבניגוד לסנטה, מופז פחות מוזמן. השורה "נתן קסדה לה / ומגפיים / את כל מה שבאמצע / המרגמה חתכה לשתיים" מתארת סיטואציה מזעזעת מבלי לתאר את האיברים הכרותים, את הדם או את המעיים של הנופל.

כל השיר משחק בין הקלילות לכבדות. נועם ענבר שר את הבתים ברוך ואת הפזמון כמו שיר רוק כבד שמופיע משום מקום, יחד עם רמיזות על ההתרחשות בבית הדודה מינה שלא הזמינה את הרמטכ"ל והדודה שולה שעוד לא הרגו לה כי לא הגשימה את הייעוד שלה כאמא. גם כשוויסלר כותב מילה קשה כמו "הרגו", הוא מיד עובר לדימוי "היא כמו חתולה… היא לפעמים אוכלת ולפעמים היא מייללת" ונמנע מלתאר מפורשות. הפאנץ' מגיע כמו בדרך כלל בסוף, בשורה "תנשב הרוח / ינבח הכלב / הרמטכ"ל בטוח / עוד יבקר אותך הערב / יביא איבר קטוע" – תיאור מזעזע כראוי לסיום השיר.

הבילויים השתמשו לאורך השנים במשחקי מילים, כתיבה מאתגרת שלא מזלזלת במאזינים ומלאה במטאפורות ודימויים מבריקים מבלי להתמסחר או לאבד את האמירה שלהם, גם אם בחלק מהשירים הם הולכים מסביב. יש להם מה להגיד והעברית שלהם היא הנשק שלהם. לא סתם מדובר בלהקת המחאה הכי טובה בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, לא סתם הם כבר כמעט שלושה עשורים על הבמות. ולא סתם הם רלוונטיים, עכשיו יותר מתמיד.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ימי ויסלר, נועם ענבר, מאיה דוניץ ושיקו סיני המוכשרים חוזרים עוד רגע לבמות, וזו הזדמנות להיזכר איך לקחה להקת הבילויים את...

מאתלירון רודיק28 באפריל 2023
מי יפיק דבר כזה היום? מתוך "המגיפה"

לפני עשור שודרה "המגיפה". אנחנו עדיין לא בשלים לעכל אותה

לפני עשור שודרה "המגיפה". אנחנו עדיין לא בשלים לעכל אותה

מי יפיק דבר כזה היום? מתוך "המגיפה"
מי יפיק דבר כזה היום? מתוך "המגיפה"

מה בדיוק הייתה "המגיפה", המיני-סדרה הביזארית של ימי ויסלר (הבילויים) ומעין בלום? היא הייתה קומדיה לא מצחיקה, סדרת אימה לא מפחידה - עכשיו לך תשכנע את הצופים שזה בדיוק מה שהיה כל כך גאוני בה

להקת הבילויים האהובה הכריזה השבוע על מספר הופעות איחוד במועדון הבארבי השבוע, וכולנו נזכרנו בתרומה הגדולה של הלהקה המשונה הזו לתרבות הישראלית המודרנית. אבל חברי הבילויים מציינים כעת לא רק 20 שנה לאלבום הראשון שלהם, וממש במקרה השבוע אנחנו גם מציינים עשור ליצירה אחרת של ימי ויסלר, אחד משני מקימי הלהקה – סדרת הקומדיה/דרמה/אימה/מתח/פרודיה הביזארית והייחודית "המגיפה", שיצר יחד עם מעיין בלום ושודרה בהוט ב-2013. "המגיפה" די נשכחה עם השנים, ואם הוא בכלל מוזכרת – זה בתור פרק איזוטרי בקריירה של ויסלר.

ב-2010 ויסלר יצר את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלו, "מקום לדאגה", סדרת מערכונים שהתמקדה בהומור שחור, טראגי-קומי ולא-תמיד-נוח. מעיין בלום, שיצר וכתב יחד עם ויסלר את הסדרה ובדיוק החל לעשות לעצמו שם כיוצר ושחקן קומי בתכניות כמו "גם להם מגיע" והגרסה הישראלית של "המשרד", יצא איתו להרפתקה המשותפת החדשה של יצירת מיני-סדרה (שישה פרקים בלבד) להוט. הם גייסו צוות שחקנים מרשים שכלל את שלמה בראבא, מנשה נוי, תיקי דיין ובתפקידים קטנים גם צחי נוי, מנחם גולן ועוד רבים וטובים. אלא שהתוצאה הייתה סדרה שממש מעט אנשים ראו, ועוד פחות אנשים אהבו.

אפשר להשוות את "המגיפה" ללא מעט דברים – סרטי אימה ישנים, מחזות של ברכט, סדרות כמו "טווין פיקס" ואולי אפילו קומדיות בריטיות אפלות.אבל אין באמת משהו בדיוק כמוה, יצור כלאיים מוזר וייחודי של קאמפ וסאטירה. "המגיפה" היא סדרה ישראלית כמובן, אבל היא מתרחשת באיזה מקום וזמן משל עצמה, לא בדיוק ישראל, ובוודאי שלא ההווה של שנת 2013, ועם זאת היא כמובן קודם כל סאטירה על עשירי ישראל. הסדרה מתרחשת כל כולה במגדלי יוקרה בהנהלתו של מנחם פקלמן (שלמה בראבא) בו חומר ירוק דמוי-נזלת מתחיל להתפשט ולהרוג את הדיירים. וזה רק נהיה יותר מוזר משם (כולל דביר בנדק מדבר עם תמי 4).

אפשר לומר על "המגיפה" שהיא סוג של "קומדיה בלי בדיחות", אבל זה נשמע כמו עלבון – ובמקרה הזה, זה ממש לא עלבון.יש בה אלמנטים מובהקים של פרודיה בסגנון "קיץ אמריקאי חם ורטוב" או "דארקפלייס של גארת' מארנגי": הסיפור המגוחך, הדמויות המוגזמות, העיצוב המשונה. אבל מצד שני, נראה שיוצרי הסדרה לא היו מעוניינים באמת להצחיק את הקהל עם שבירות קיר רביעי או בדיחות נונסנס ויזואליות, הם היו מעוניינים לבלבל אותו. "המגיפה" היא יותר בדיחה פרטית אחת גדולה, שהיוצרים מזמינים את הקהל להיות חלק ממנה.

"המגיפה היא סדרה מאתגרת שלא יהיה קל לצופים לבלוע", הייתה הכותרת של אחת הביקורות החיוביות יותר של הסדרה,שפורסמה על ידי לילך וולך באתרוואלה. ואכן, נוח להתייחס לסדרה הזאת על זיהום שנוצר כתוצאה מבליעת נזלת ירוקה עם מטאפורות מתחום המזון או נוזלי הגוף כמו "קשה לעיכול" או "בעלת טעם רע". אבל בסופו של דבר, המגיפה הייתה סוג של ניסוי ליצור טלוויזיה אחרת בישראל – ומהבחינה הזאת, הניסוי כשל. "המגיפה" שודרה אבל לא העמידה לה יורשים וממשיכי דרך. אם כבר, הכישלון שלה הרתיע את הערוצים: די קשה לדמיין סדרה כזו מוזרה ונסיונית משודרת היום, אפילו עם מגוון גופי השידור והתכנים שהם מציעים לנו. אז לא, "המגיפה" לא מושלמת, לפעמים מרגישה קצת מתוחכמת מדי, ובהחלט לא בשביל כולם. אבל היא יחידה במינה, ואי אפשר לקחת את זה ממנה. חוץ מזה, לפחות היא לא על הקורונה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מה בדיוק הייתה "המגיפה", המיני-סדרה הביזארית של ימי ויסלר (הבילויים) ומעין בלום? היא הייתה קומדיה לא מצחיקה, סדרת אימה לא מפחידה...

מאתיונתן עמירן20 באפריל 2023
טונה (לא הדג). צילום: ארתור לנדה

יש עוד דרכים להילחם בממשלה. רק תשאלו את היוצרים האלה

הימים האחרונים הפילו עלינו גזירה אחר גזירה, וריחו המוכר של פחד מהממשל מרחף באוויר התל אביבי, אבל אנחנו לא מהאנשים שמוותרים....

מאתאבישי סלע4 בינואר 2023
(צילום: באדיבות קול הקמפוס)

אנשי קול הקמפוס מתאחדים – ונזכרים במוזיקה שהם גילו ראשונים

אסף אבידן שבא להתארח לפני הפריצה בחו"ל, בחור צעיר עם ראסטות מרשימות וכלי נגינה מוזר שהתגלה בתור מארק אליהו והקמנצ'ה וגם...

מגישי קול הקמפוס20 בדצמבר 2022
הבילויים. צילום: יח"צ

לקראת האיחוד הגדול: 12 דברים שלא ידעתם על הבילויים

ההיכרות בארגז החול, ההופעות במעבר התת-קרקעי במרכז העיר, העניין עם הזקן וגם תמונות מהאלבום הפרטי של הרכב הפולקה הכי פוליטי שהיה...

מאתמערכת טיים אאוט6 בספטמבר 2021
הבילויים. צילום: יח"צ

הורה! הבילויים מתאחדים להופעה אחת בספטמבר

הרכב הפולק המעולה והמאוד פוליטי חוזר להופיע בפסטיבל טלפורט בחיפה לאחר 8 שנים. יהיו שם גם אורחים מפתיעים ומעולים ובגדול מי...

מאתמערכת טיים אאוט29 ביולי 2021
אינפורמציה של תנודה. מאיה דוניץ וענן האוזניות (צילום: יולי גורודינסקי)

החומר שממנו עשויה מוזיקה: מאיה דוניץ מאתגרת את גבולות השמיעה

המוזיקאית מאיה דוניץ נכנסת לעולם האמנות הפלסטית עם מיצג בדמות ענן המורכב מ־10,000 אוזניות, אבל מה שבאמת סוגר לה פינה זה שיר פופ טוב....

מאתשרון קנטור7 בינואר 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!