בעוד פחות משבוע (28.1) נועם ענבר יגיע לאולם צוקר בהיכל התרבות ת"א כדי לבצע שירים מאלבומו הסולו השני שלו, "איה רוחי". בטור מיוחד הוא מספר על לידתם ומשמעותם של חלק מהשירים באלבום, על התרחבות האמפטיה ועל חברויות וקשרים חוצי גדרות וחומות, עד לבית ג'אלה
לפני כחודשיים נועם ענבר, ממקימי להקת "הבילויים" ומבחינתנו אחד מגדולי היוצרים הישראלים הפעילים כיום, הביא לעולם את אלבום הסולו השני שלו, "איה רוחי". עם סינגל מוביל שמתרגם את "Mind my is Where" של הפיקסיז ואסופת שירים שאת חלקם יצר עם מקהלת גיא בן הינום שאותה ייסד, האלבום יצא לפגוש את הקהל בבמות נכבדות של פסטיבל תל אביב, אינדינגב, פסטיבל חשיפה בינלאומית ועוד. ב-28.1 נועם ענבר יגיע לאולם צוקר בהיכל התרבות ת"א להופעה מיוחדת, לביצוע משירי האלבום, כאשר איתו על הבמה יעלו יונתן אלבלק, עודד אלוני, ספיר רוזנבלט, לילה מזל יינישן, עמית פישביין ואריאל לייקין בשם נועם ענבר סופרגרופ (כאן מוצאים כרטיסים), ולקראת ההופעה החגיגית ביקשנו מענבר לכתוב ולהרחיב מעט על כמה משירי האלבום החדש, והוא מסר כי הוא "מקווה שזה יתן קונטקסט למוזיקה הזו, שנוצרה עם המון אהבה ומחשבה במהלך השנתיים האחרונות".
"בין אדוות"
השיר הפותח את האלבום התחיל כלחן ללא מילים והסתובב איתי כמה שנים. אני חושב שהלחנתי אותו ב-2022, בהשפעת מרסדס סוסה. הלחנתי שיר של מרסדס סוסה ללא מילים. יש לו איזו איכות אפית, של סיפור. וזה מה שרציתי. לספר סיפור. הטקסט של השיר עבר כמה טרנספורמציות, לבסוף, תוך כדי העבודה על האלבום, נתתי אותו לבן סגרסקי לנסות.
שלחתי לו את הלחן עם סוג של בריף שזו לשונו – זה שיר על מישהו שנסחף בגלים ופוגש שלושה אנשים. בהתחלה הוא פוגש איש שנשלט על ידי הרגש, ע”י הטראומה (בשיר הוא “האיש השבור”), ואז מישהו שנשלט על ידי המחשבה, על ידי סיפור, זהות, דימוי, מישהו שנאחז חזק בכל זה (״האיש השרוף”), בסוף הוא פוגש מישהו מעט יותר חופשי שמצליח להרים מבט. שתי הפגישות הראשונות נכשלות, השלישית מצליחה. בן עשה בעיני עבודה מדהימה בכתיבת השיר הזה. באמת מלאכה עילאית.
"הפרח"
הוא השיר שילדים הכי אוהבים באלבום (אולי אחרי ”איה רוחי”, שמשום מה הופך להמנון בפיהם של ילדים מתחת לגיל 6!). כתבתי אותו כ”שיר לימוד”, כלומר שיר שאפשר ללמוד דרכו משהו על מוזיקה, כשהייתי עושה ריטריטים ביער. את ויליאם בלייק, המשורר האנגלי האגדי שכתב את הטקסט, לימד אותי לאהוב ג’רמי פוגל, הייתה תקופה בחיים שצללתי לעומקיו, אבל לא הלחנתי שום דבר שלו עד שפגשתי את התרגומים המופלאים של רונן סוניס לספרו של בלייק ”שירי תום וניסיון”. אז זה הפך להיות התנ”ך שלי.
לריטריטים ביער ביקשנו מהמשתתפים לחשוב על שיר תום אחד (שיר נאיבי, פשוט, ילדי), ושיר ניסיון אחד (שיר על קושי, אתגר, שיר מדמם, כואב), כל אחד בחר שני שירים והיינו שרים אותם. הרעיון הזה של בלייק שתמימות וניסיון הם שני צדדים של אותה חוויה, ושזה לא בדיוק לינארי (קודם אתה תמים ואחר כך בעל ניסיון), אלא שיש רגע בחיים שבו אתה חוזר להיות תמים, ואז שוב בעל ניסיון ואז שוב תמים. את זה אני לוקח איתי. האלבום הזה הוא במידה רבה ניסיון לבדוק מה היא תמימות עכשיו, בימים אלה, רוויי הכאב והניסיון.
"Refugee Song" (או שיר הפליט)
במקור הוא שיר של חבר ומורה יקר בשם סמי עוואד. סמי חיי בבית ג’אלה, ליד בית לחם, בגדה המערבית. ביליתי בבית של סמי הרבה מאוד בשנים האחרונות. שם נולד המסע שעשיתי עם ישראלים ופלסטינים לספרד לשתות איוואסקה, שם נולדו הרבה חברויות וקשרים חוצי גדרות וחומות. סמי כתב והלחין את "שיר הפליט" בערבית ואני ביצעתי אותו יחד עם הזמר מרואן חלבי בכמה הזדמנויות, אחר כך נתתי אותו לבן סגרסקי שיתרגם לעברית.
זה שיר על חווית פליטות, מדובר בו על אנשים שנסים על נפשם ממדינות שנהרסו על ידי מלחמות, על מי שמחפשים לברוח דרך הים. כשהוא מתורגם ומושר בעברית וערבית הוא מקבל תפנית. רציתי לשלב אותו באלבום, חשבתי לקחת אותו כמו שהוא, ביקשתי רשות מסמי. אבל אז, איזה לילה התחלתי לזמזם את הלחן החדש של השיר, היינו בקמפינג ולא הייתה לי גיטרה אז הלחנתי את כולו בראש, בלי לשמוע אותו. זה לקח לי כמה שעות, תוך כדי בישול ארוחת ערב, הקמת אוהל, דיבור עם חברים, השיר הלחין את עצמו. באלבום מרואן שר את הערבית ואני את העברית. בבית האחרון קורה משהו שאני מאוד אוהב, שנינו שרים, בשתי השפות על חזרה ל”מולדת”, מילה שאני לא מחובר אליה בדרך כלל, אפילו נרתע ממנה, אבל כאן היא נכונה, אני חושב, תשפטו אתם…
"ילל מלא"
שיר שהתחיל כמעין קינה שנכתבה ליצירה שלי ״עצום״. במקור היו לה מילים אחרות, שכתב יונתן לוי, הנה שורה אחת: ״הוו! כשעץ קשה נשרף בעץ, קצה שורף, שרף נוטף״, כשהכוונה לכך שאנשים עם ראש ״קשה״, כשהם נפתחים, כשהם ״נשרפים״ באש המודעות, הרבה שרף נוטף מהם, הרבה דמעות נשפכות ויש לזה הרבה ערך בעולם, לשרף הזה. אני אוהב את המילים האלה כי אני מרגיש שזה מדבר עלי. גם בתור ״ענבר״ (כלומר שרף שנזל והתקשה).
אז המילים המקוריות מאוד התאימו ל״עצום״, שזו יצירה שהקהל חווה כשעיניו מכוסות. העלינו את זה במסגרת פסטיבל ״מקודשת״ ביער ירושלים וזה אולי הדבר השלם ביותר שיצרתי עד אז.
כשהתחלתי לעבוד על האלבום לא חשבתי על השיר הזה. אבל אז ככל שהתקדמתי הבנתי שהוא נדרש, שצריך קינה, שצריך איזו שירת קריאה ומענה שתעזור להביא דמעות, מיד אחרי שיר הפליט. הטקסט המקורי, למרות יופיו, הרגיש כבר פחות רלבנטי, אז ביקשתי מבן סגרסקי (כשזכור כתב את המילים ל״בין אדוות״ ותרגם את ״שיר הפליט״) שיכתוב משהו על המבנה המוזיקלי הקיים, משהו שמדבר את הימים האלה. הוורסיה שהגענו אליה יחד, בסוף תהליך ארוך, היא מעין מסע לעבר הדמעות, התרחבות האמפטיה, וההזדהות עם כל מי שסובל, לא רק הצד ״שלנו״ – כל בני האדם, כל ההורים, כל הילדים.
נועם ענבר סופרגרופ, 28.1, 21:00, אולם צוקר בהיכל התרבות (הוברמן 1, תל אביב).לפרטים נוספים וכרטיסים
