תקציר הפרקים הקודמים, למי שכבר הספיק לשכוח: בושארי הביא לריאליטי המסעדות של רשת, "המסעדה הבאה של ישראל", ניסיון בקבוצת מחניודה וסיפור חיים מרגש שכמו נוצר עבור הפורמט. בגילוי לב הוא סיפר על תקופת התמכרות לסמים בניו יורק, שממנה החלים בעזרתו של המנטור והבוס אסף גרניט. גרניט מצדו נמנע מהצבעה במהלך האודישן, אך השופטים מושיק רוט, רותי רוסו ויוסי שטרית זיהו את כישרונו של בושארי והעבירו אותו. בגמר התמודד בושארי בקרב צמוד מול רינת ינסמן, המורה הכריזמטית שהציעה מסעדה הודית מסורתית, וניצח.

בקילומטרז׳’ – הממוקמת במלון ברוט של רשת מלונות בראון, בחלל שבו פעלה מסעדת הרברט סמואל – הוא פורע את השטר ומקים מסעדה ישראלית־ים תיכונית עכשווית. "זו מסעדת הביכורים שלי. אני ברגשות מעורבים בין שמחה גדולה לבין לנסות ולהסיק מסקנות ממה שלמדתי כל השנים", הוא אומר בחיוך מבויש. "תמיד אומרים שכששף פותח עסק הוא צריך לשבת בחוץ שבוע ולראות את תנועת האנשים. אני ישבתי בחוץ ושאלתי את עצמי מה הכי נכון להגיש במסעדה שנמצאת בין שני מסגדים, חוף הים ושוק הכרמל. כולם באים לידי ביטוי בתפריט".

מלבד המיקום, התפריט מושפע מעונות השנה ועל כן הוא משתנה תדיר. בתפריט הפתיחה מופיעים בין היתר איקרה לבנה מצוינת עם גרידת עגבניות, בצל ברנואז (שיטת קיצוץ לקוביות קטנות) ופוקאצ'ה על הגז (49 ש"ח); סשימי אינטיאס עם דובדבנים טריים וגבינת שמנת מתובלת בנדיבות בפלפל שחור (71 ש"ח), שילוב טעמים מקורי ומאוזן ומנה שיכולה להיכנס בקלות לרשימתמנות הדובדבנים הטובות בעיר; וקרפצ'ו טונה אדומה בפחם, ויניגרט פונזו ואגוזי קשיו קצוצים (70 ש"ח).

בקטגוריית טאבון-מרבון (עד מתי הסלנג המחניודאי הכה־משומש הזה?) מופיעים משמש צלוי בטאבון עם קרם ברינזה, לימונים קצוצים, אורגנו ושמן ירוק (48 ש״ח); געגועי לאליעזר – כרוב צרוב על גחלים עם צ'ימיצ'ורי זעתר וטחינה גולמית, שמחמיאה לטעם המעושן (47 ש"ח) ועוד. באגף העיקריות תוכלו לפגוש את הטורטלינאז' מהאודישן – פילה לברק צרוב, טורטליני פטאייר, קרם גבינות וטחינה וחציל קלוי (125 ש"ח). "תפריט ההרצה דומה למה שהגשנו בתכנית כי אנשים רוצים לבוא ולטעום", הוא מסביר. "ברגעים אלה ממש אנחנו עובדים על תפריט נוסף שישתנה לפי ההיצע בשוק".

את האוכל מלווים קוקטיילים מעניינים שיצרה המיקסולוגית נעם שרת, בהשראה מקומית גם כן. לדוגמה: מרטיני של ים, טייק אוף על נגרוני לבן בתוספת אצות; מרים האדמונית – גרסה מקורית לבלאדי מרי מוודקה בהשריית כוסברה עם עראק, מיץ עגבניות, סחוג ופלפל שיפקה; ואינעל העולם – מחווה לפרזנטור של השוק, שמורכבת מרום, ליקר בננות, סירופ תפוזים וליים (52-62 ש"ח). בעתיד מתכנן פומפי לשלב בצוות הטבחים של קילומטרז׳ נוער בסיכון, מעין סגירת מעגל עם ההיסטוריה הפרטית שלו ומחווה לאיש שסייע לו להשתקם.
יחזקאל קויפמן 6, תל אביב, 057-2302363, שני-שבת 18:30-00:30, ראשון סגור

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• המסעדה הבאה
• המסעדה הבאה של ישראל
• אסף גרניט
• טיילת תל אביב
• ים תיכוני

ישראלים אוהבים ריאליטי אוכל. ישראלים אוהבים גם סיפורי סינדרלה. על בסיס שתי ההנחות האלה, "המסעדה הבאה" הייתה אמורה להיות אירוע טלווזיוני ממכר ומדובר במיוחד, אבל זה לא ממש קרה. מה שכן קרה זה שהפורמט נמכר לחברת "פרימנטל מדיה" הבינלאומית, שמחזיקה גם בזכויות ההפצה של פורמטים כמו "אמריקן איידול" ו"אקס פקטור", ויכול להיות שזו הייתה המטרה האמיתית כל הזמן. הרי הכוכב הגדול של "המסעדה הבאה" הוא הפורמט – מהרגע הראשון התוכנית מותגה כחדשנית ופורצת דרך, משהו שלא נראה כמוהו בעבר. זה לא רק השיווק, אלא גם הפורמט עצמו – מרובה שלבים ומשוכות כמו מסלול מכשולים למסעדן המתחיל, כי פשוט להראות אנשים מבשלים זה לא "חדשני" ובטח לא פורמט מקורי.

"המסעדה הבאה" יצרה סביבה סוג מאוד ספציפי של דיבור: "ראית ש", כלומר שיח מבוסס אנקדוטות שאפשר לשתף את קולגות במטבחון. לדוגמה: "ראית את ההוא שניסה לפתוח מסעדת קוראסונים?" / "ראית איך אסף גרניט התעצבן אתמול?" / "ראיתי אתמול את לוקץ' במסעדה הבאה, איזה גנוב זה". זה קצת בעיה להישאב לתוך הסיפור של המתמודדים כשרוב הפרקים מציגים רצף אודישנים, וגם המתחרה המנצח, זה שזכה בכבוד לפתוח מסעדה, נעלם מחיינו עד לחצי הגמר.

אין מתמודד שאפשר לעקוב אחריו ואפילו אי אפשר להשתמש מילת הקסם של עולם הריאליטי – תהליך – כי פשוט אין כזה. האודישן מתרחש בסביבה מעוצבת וממותגת מראש, המסעדה נפתחה בין לילה ואנחנו לא רואים את השפית הצעירה מתלבטת על אופי התפריט או את המתחרה הנסער מתקשה להפוך דימיון למציאות. המתחרה פשוט מוזנק ישר אל תוך התפקיד המחייב של "שף באמצע סרוויס".

לפרק הגמר הגיעו, בסופו של דבר, שני מתחרים – רינת ינסמן, מורה ומחנכת ללא ניסיון בעבודה במסעדות, ועידן "פומפי" בושארי, בוגר קבוצת מחניודה. לא צריך לראות את משימות הגמר הלא-ממש-מרשימות כדי לנחש מי מהשניים ינצח, ולא רק בגלל שאסף גרניט הוא חלק מצוות השופטים. הרי מסעדת החלומות של "המסעדה הבאה" נראית כמו מחניודה – חוויתית, מגניבה, עם קונספט וטריקים ו"מנות רושם" לצלם לאינסטגרם.הגמר לא התמסר עד הסוף לסנסציות צבעוניות וניסה לשלב איכשהו את החלקים היבשים והשוחקים יותר של העבודה במטבח, אבל את כל זה כבר ראינו במהלך העונה, כי הפורמט "החדשני" בעצם נתן למתמודדים סיבוב על הפרס הגדול באמצע הדרך.

אז מה עושים כדי ליצור סנסציה שעוד לא ראינו? קודם כל, מוסיפים משימה של מנה מרשימה המוכנת לעיני הסועדים. למה מול הסועדים, לפני התצוגה הסופית במסעדה? לא ברור. אחר כך שולפים את האס הדרמטי ומשוחחים עם פומפי על ההתמכרויות שלו ואיך התגבר עליהן, עם מוזיקה דרמטית ושוטים חטופים של אנשים דומעים ונרגשים. בסוף מנסים לסגור עם סצנת סיום מותחת סטנדרטית, כולל ספירת נקודות ומסכים מפוצלים וכאלה – אבל זה איכשהו מרגיש פחות דרמטי כשהמתמודדים אפילו לא נמצאים באותו חלל אלא כל אחד במסעדתו (והמנחה בכלל על איזה גג איפשהו בתל אביב).

>>גמר "רוקדים עם כוכבים" דווקא היה כיף, למרות הסוף הצפוי

שופטי "המסעדה הבאה" חזרו ואמרו למתחרים שמסעדות זה יותר מאשר להכין אוכל טעים. יש כאן מכלול שלם, אווירה, טון, חוויה שצריך ליצור עבור הסועד. את כל זההתוכנית עצמה פשוט לא סיפקה. כן, היו שם מתחרים עם סיפורים נוגעים ללב, היו שופטים, הייתה תחרות, אבל משהו לא התערבב. הכישלון של הפורמט היה שהוא לא הצליח ליצור מכל הנ"ל מנה מוכנה, אלא הגיש לצופה את חומרי הגלם בציפייה שהוא ירכיב אותה בעצמו.

• המסך
• ריאליטי
• רשת 13
• אוכלים שותים
• גמר
• המסעדה הבאה
• המסעדה הבאה של ישראל

1. חנן מרגילן

תמיד כשאני מגיעה לחנן מרגילן לאכול מרק דושפרה אני בסוף אוכלת את רוב התפריט. דושפרה הוא המרק הכי כיפי ומנחם, עם הכיסונים הקטנים שעשויים ביד. בכל פעם שנדמה לי שאני זוכרת איזה מעולה הוא, כשאני טועמת אני אומרת 'פאק, הוא עוד יותר טעים ממה שזכרתי'. אני יודעת שרבים מהמרואיינים בוחרים בחנן מרגילן אבל עבורי הוא דת ולא יכולתי לוותר עליו.
מסילת ישרים 15, תל אביב

2. קפה יעל צייטלין

אני לא שותה קפה ולא יודעת להעיד על איכות הקפה, אך את המקום אני מאוד אוהבת. הוא נמצא בתוך שכונת מגורים, ברחוב כל כך שקט וצדדי בחלקו העוד יותר צדדי, עד שאי אפשר להאמין שיש שם משהו. בכל פעם שאני קובעת שם עם אנשים הם חולפים על פני המקום כמה פעמים עד שמוצאים אותו. יש שם תחושה מאוד תל אביבית שכונתית, תשומת לב לפרטים הקטנים ושירות תל אביבי שהוא אף פעם לא מדויק אך כל מה שאני רוצה. טוסט אבוקדו ומיץ תפוזים שנסחט במקום הם כל מה שאני צריכה בחיים.
צייטלין 18, תל אביב

3. עדן טבע מרקט

אני קונה בשר רק בעדן טבע מרקט בגן העיר. אני יודעת שזה הכי לא סקסי כי יש כל כך הרבה קצבים מעולים בעיר, אבל זהו עולם שאני מכירה מקרוב ועדן טבע מרקט הוא המקום היחיד שמצאתי בתל אביב שבו הבשר מגיע ארוז ממרעה גולן. אני יכולה לדעת בוודאות שזו פרה מגידול מקומי ואני מכירה את המרעה ויודעת באילו תנאים מעולים הפרות גדלות. זה המקום היחיד שאני יכולה לדעת בוודאות שלא ימכרו לי משהו אחר מלבד בשר ישראלי שגדל בתנאים מעולים.
אבן גבירול 71, תל אביב

4. עזרא גבאי

חנות בשוק לוינסקי עם המוצרים הכי טובים במחירים הכי טובים, למרות המיקום בתל אביב עם שכר דירה תל אביבי וכל מה שנותן את האישור לכל השאר להעלות מחירים. שמן זית, הפסטה הכי טובה, רוטב בלסמי הכי טוב ודברים קטנים ופלצניים שמשדרגים את המטבח ועולים הון נמכרים אצל גבאי במחיר הכי טוב שמצאתי בארץ, וכמובן הפיצוחים. ואם אתם כבר בסביבה, לכו לקנות בצק פילו אצל פנסו בפינה. אחר כך לא תוכלו להבין איך השתמשתם במשהו אחר.
נחלת בנימין 101

5. בית תאילנדי

אני מסירה את הכובע בפני יריב מלילי, מהבודדים שמצליחים להחזיק מקום אוכל ורק להרים כל הזמן את הסטנדרט. בית תאילנדי זו חויה שאף פעם לא משעממת ושעיניים של מסעדנים בארץ נשואות אליה, גם כאלה שלא מבשלים תאילנדי אלא רק מנסים ללמוד. לי מלילי אמנם לא הגיעה לגמר המסעדה הבאה אך היא קיבלה את הסטנדרט של אביה באוכל, והיא אפילו עולה איתו מדרגה נוספת מבחינת טעמים מיוחדים שהיא מנסה להביא לקהל הישראלי. אני מאוד מקווה שיהיה לכך ביטוי במסעדה שלה או אפילו אצל אבא שלה.
בוגרשוב 8, תל אביב

6. פירות השף

ירקנייה שפעם הייתה ליד הבית שלי ברחוב בארי ועברה לצערי לקניון G. בעלי המקום הוא פודי רציני שמביא סחורה גם מחוץ לעונה, תירס מתוק למשל. יש לו תמיד תוצרת מדהימה, כולל ירקות בלאדי בעונה. אני קונה אצלו עלי גפן טריים למילוי, נקיים ומסודרים בערימות שקל לחלוט אותן, קישואי בלאדי קטנים למילוי ועוד, ומגשי פירות למות. כל התוצרת המקומית הכי טובה בחנות קטנה ומעולה, יקרה אך שווה את זה.
ניסים אלוני 10, תל אביב

7. דוק

היכל אוכל ישראלי סופר אינטיליגנטי, מקום שמעבר לאוכל חכם וטוב מצליח לשמור על אווירה נינוחה וחגיגית בו זמנית, שעבורי זו תמצית התל אביביות. כשיש לי אורחים מחו"ל אני לוקחת אותם לדוק.
אבן גבירול 27, תל אביב

>> גמר המסעדה הבאה ישודר הערב (21:15) ברשת 13. מיי דה בסט מסעדה ווין
>> המסעדות הכי טובות בתל אביב: האם המסעדה הבאה תשתלב ביניהן?
>> מה חשבנו על "המסעדה הבאה" כשהיא יצאה לדרך?

• העיר שלי
• רותי רוסו
• המסעדה הבאה
• רשת 13
• ריאליטי
• אוכלים שותים
• דוק
• בית תאילנדי
• חנן מרגילן

1. את המבחן הראשון שלה"המסעדה הבאה של ישראל" כבר עברה בהצטיינות: זה כיף. אפילו נחמד מאוד. תוכנית הבכורה אמש הציגה פורמט שנראה על פניו מרענן, חדשני ויוצא דופן ועשתה את זה באלגנטיות. זה לא יספיק כנראה כדי לנצח את "נינג'ה ישראל" בקרב הרייטינג – אין כאן מספיק דם, דמעות ותככים בשביל זה – אבל זה בהחלט יספיק כדי למכור את הפורמט לכמה וכמה מדינות בחו"ל. ובטווח הארוך זה חשוב יותר.

2. פורמטים של ריאליטיקמים ונופלים על האריזה שלהם ובמקרה של "המסעדה הבאה" היא מוקפדת במיוחד. ברשת 13 ויתרו בחוכמה על מנחה ונתנו לרביעיית השופטים לנהל את ההצגה, כשאסף גרניט לוקח את ההובלה ונותן עבודה של טאלנט טבעי. זה תורם לאווירת הרצינות הקולינרית של התוכנית וחוסך לצופים דאחקות מטופשות ומעושות. אבל ההצלחה הגדולה באמת כאן היא האולפן: מדובר ברמה אחרת לגמרי של עיצוב תפאורה, עם ארבע מסעדות מעוצבות לפרטי פרטים שממתינות לשופטים מאחורי הדלתות. כשהם אומרים "וואו" – והם אומרים את זה הרבה – אפשר להאמין להם.

3. האמונה הזאת קריטית.כדי להתמכר אנחנו חייבים להאמין שבניגוד להבטחות סרק בנוסח "הכוכב הבא של ישראל", מהתוכנית הזאת באמת תצא מסעדה טובה. השפים הכי טובים בארץ שמים על זה את המוניטין שלהם. אנחנו חייבים להאמין להם שבסוף כל פרק תיפתח מסעדת פופ-אפ ראויה על הטיילת ושאחת מהן תהפוך בסוף העונה למסעדת קבע, היכן ששכנה בעבר "הרברט סמואל" של יונתן רושפלד, אחת המסעדות הטובות בתולדות העיר. "המסעדה הבאה" צריכה לעמוד החל מהיום במבחן המציאות. בריאליטי אפשר לעשות מניפולציות ולייצר סיטואציות מלאכותיות – על הצלחת במסעדה לא.

4. עוד לא לגמרי ברוראיך הפורמט יעבוד: האם נראה לאורך השבוע פרקים עם המתרחש ב"תאי טה" של לי מלילי, המנצחת אמש, והאם יגיעו השופטים לראות איך מתנהל בה סרוויס, ישבו ויזמינו מהתפריט והכל יתועד וייערך לכדי דרמה טלוויזיונית? או שרשת 13 מתכוונת להסתפק בפרק אודישנים אחד בשבוע ואז לשלוח את הפופ-אפים להתחרות זה בזה בשיטת חצי גמר וגמר? פרק הבכורה לא לגמרי הסביר איך "המסעדה הבאה" מתכוונת להתנהל עד לתוכנית הגמר. יכול להיות שזאת בעיה.

5. הכימיה הטלוויזיונית בין השופטיםוהאהבה הניכרת שלהם לעולם של אוכל ומסעדנות הן הקלפים החזקים של "המסעדה הבאה". רותי רוסו היא בדיוק מה שהיה חסר כדי לרענן את הנוקשות של שלושת השפים-כוכבים שלצידה, והיא עוד תתפתח לפרסונה טלוויזיונית שלא תבינו איך הסתדרתם בלעדיה. אבל בסוף, וגם זאת אולי בעיה, השופטים הם לא הסיפור של התוכנית. כלומר, לא אמורים להיות. יכול להיות שמרוב התלהבות ברשת 13 קצת שכחו את זה.

6. והנה הבעיה: מבחינת התחרותאתמול זה נראה כאילו הסיפור נגמר עוד לפני שהתחיל. לי מלילי, מקצוענית בת מקצוענים שכל פודי תל אביבי מכיר, פשוט לא באותה ליגה של שלושת המתמודדים מולה. על הפדיחות שעשו לנו לוקץ', מתן שרון ואורן ברזילי אנחנו נדבר כבר בבית, אבל עם כל הכבוד לאביבה אבידן והבישול הביתי שלה ואווירת הגנקי הצוהלת, לא בשביל זה התכנסנו. תוכנית שרוצה שסצנת האוכל תיקח אותה ברצינות לא הייתה יכולה לבחור אחרת.

7. הפרמיירה של "המסעדה הבאה"עוררה לא מעט שאלות לגבי המשך דרכה, כשתשומת לב מיוחדת צריכה להיות מוקדשת לכמות הלוגואים המסחריים שמופיעים על המסך בכל רגע נתון, ולא פחות מכך לעובדה שלמעשה התוכנית כולה היא פרסומת למסעדה שאתם יכולים לאכול בה הערב. ואם כולכם תלכו לאכול בה מישהו כאן ירוויח כסף. יש כאן סוג חדש של יחסי גומלין מסחריים בין המסך ובין המציאות, ואם הייתה בישראל רגולציה היא בטח הייתה מתעניינת בזה.

8. ויכול להיות שהמבחן האמיתישל "המסעדה הבאה" הוא אחר לגמרי. זאת תוכנית ריאליטי-אוכל שבה, אחרי שנים של "חבל שאתם לא יכולים להריח את זה בבית", הקהל באמת יכול לא להסתפק בפרצופים המתענגים של השופטים, אלא ממש להזמין מקום במסעדה ולטעום את התוכנית בעצמו. וזה הרי עשוי להיות סוג של להיט בפני עצמו. כל מה שתמיד רצינו זה שיהיה טעים.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• רשת 13
• ריאליטי
• המסעדה הבאה
• רותי רוסו
• מושיק רוט
• אסף גרניט
• יוסי שטרית
• לי מלילי