מאז שג'יימס גאן מונה לתפקיד המנכ"ל של אולפני DC, החלו מלא השערות לגבי עתיד הסרטים. בצד אחד של הזירה – המעריצים המאוכזבים שמחכים לשינוי מאז שהיקום הקולנועי של DC נוצר. בצד השני – מעריצי היקום של זאק סניידר שחושבים שמי שהרס את היקום הקולנועי הם בכלל המפיקים והיו רוצים לראות גלגול קולנועי טוב של הסניידרוורס, בו הוא מקבל את החופש היצירתי שמגיע לו. גאן נקלע למעמד שבו הוא צריך לספק את שתי האסכולות הללו – או את החזקה מביניהן. או לעצבן את שתיהן.

זה כבר שנים היקום הקולנועי של DC גוסס לעומת ה-MCU – היקום של מארוול המתחרה (מה שכמובן לא מפריע לסרטים שלהם להרוויח מאות מיליוני דולרים, אבל איכשהו אותם אנשים יוצאים מהסרטים האלו שוב ושוב מאוכזבים לגמרי). זה לא סוד שהבמאים של DC, שדווקא באו לעסק עם תוכנית פעולה כזו או אחרת, נלחמו בשיניים על הסרטים שלהם מול ההפקה – אבל לרוב זה לא עזר, וההתערבות הבוטה של האולפנים שאבה כל טיפה של נשמה מהסרטים. על חוויית הבמאי מול האולפנים אפשר ללמוד מדייוויד אייר, במאי "יחידת המתאבדים" (2016), כנראה הסרט המושמץ ביותר מהיקום הקולנועי של DC עד כה, שאמר בעבר "השקעתי את חיי ב'יחידת המתאבדים'. הכנתי משהו מדהים – הגרסה שלי היא מסע מורכב ואמוציונלי עם כמה 'אנשים רעים'… גרסת האולפן היא לא הסרט שלי והגרסה שלי היא לא גרסת במאי באורך של 10 שבועות". מעבר לעקיצות על גרסת הבמאי בת 4 השעות של סניידר ל"ליגת הצדק" שלו, ניכר שאייר מתוסכל. העריכה של הטריילר לסרט שלו (שנעשתה באמצעות חברה חיצונית) אולי הייתה מה שהדליק את המעריצים, אבל בסרט כל הנגיעות האישיות של אייר נעלמו.אייר טוען שהוא ימשיך להילחם על שחרור הגרסה שלו, אך לא נראה שקם צבא מעריצים גדול מספיק כדי לייצר את הבאזז הדרוש בשביל מאבק כזה.

למה הסיפור של אייר מעניין אותנו דווקא עכשיו? בגלל שהעידן החדש של ג'יימס גאן, שנכנס לעבוד ביקום של DC עם "יחידת המתאבדים" בשנת 2021, שפחות או יותר התעלם בחינניות מ"יחידת המתאבדים" הכושל (באשמת מי זו כבר שאלה נפרדת) מ-2016.עם כניסתו של גאן לתפקיד מנכ"ל-שותף של חטיבת הקולנוע של DC, החל סבב עריפת ראשים: קודם כל בוטל "וונדרוומן 3" בכיכובה של גל גדות, מה שמיד העלה אצל המעריצים את השאלה: מי הבא בתור? (התשובה, אגב, הייתה הנרי קאוויל). ביום חמישי האחרון (15 בדצמבר) ג'יימס גאן שיתף בחשבון הטוויטר שלו את הציוץ הבא: "לפיטר (זפרן, השותף של גאן לניהול מהצד העסקי – ל.ר) ולי יש כבר משבצת DC מוכנה ואנחנו לא יכולים להיות יותר נרגשים לגביה. אנחנו נוכל לשתף אתכם במידע מרגש על הפרויקטים הראשונים שלנו עם תחילת השנה החדשה".

לא ברור אם גרסת הבמאי שאייר כל כך מייחל לקבל הייתה מצילה את "יחידת המתאבדים". גם בקיזוז מה שאנחנו משערים שהיה התערבות ההפקה, עדיין נראה שבחירות מסוימות (כמו לדוגמה העיצוב הנוראי של הג'וקר) היו מצליחות לפגוע בתוצר הסופי. אבל כך או כך, אייר נשאר מאחור וגאן נכנס לעניינים. למרות שהסרט שלו שוחרר בשנת קורונה (2021) הוא הצליח להיות רווחי, ומבחינה ביקורתית הסרט גרף שבחים על ההומור, קאסט הנבלים הרחב, על הפסקול והכי חשוב, עבור גאן – על הבימוי, שהצדיק את היד החופשית ש-WB נתנו לו (להבדיל מקודמיו). בכלל, מאז "יחידת המתאבדים" של גאן, נדמה שאולפני WB ו-DC עושים ניסוי וטעייה ואפשר לראות את זה דרך האיכות המשתנה מאוד של החומרים שהגיעו לאחריו. למרות שהמשיכו לצאת סדרות טראש ברשת The CW, יצאו גם השנה שני פרויקטים שהצליחו מעבר למצופה: הסדרה "פיסמייקר" בכיכובו של ג'ון סינה (ספינאוף ל"יחידת המתאבדים" של 2021) שגרפה שבחים מהמבקרים ומהמעריצים, ו"הבאטמן" של מאט ריבס, שפתח רצף נוסף ביקום הקולנועי של DC. ההצלחה שלו לא עזרה בכלללסרט שהגיע אחריו, "בלאק אדם", שמתרחש בתוך הסניידרוורס וכולל אפילו את הופעתו האחרונה של הנרי קאביל בתור סופרמן. הסרט נכשל באופן קשה הן מבחינה קופתית והן מבחינה ביקורתית למרות שהוא ניסה מאד להיות כל מה שהמעריצים רצו.

בגדול, נדמה שהיקום שסניידר בנה מת, אבל עדיין יש לו כיוונים מסוימים בהם הוא יכול להתפתח. גל גדות היא כבר לא וונדרוומן, ג'ייסון מומואה יסיים את תפקידו כאקוומן אחרי הסרט הבא, ועכשיו גםהוכרז באופן סופי שהנרי קאביל לא יחזור לתפקיד סופרמן(עבור המעריצים של סניידר זוהי המכה הקשה ביותר)."בשלבים המוקדמים, הסיפור שלנו יתמקד בחלק מוקדם יותר בחייו של סופרמן, לכן הדמות לא תגולם על ידי הנרי קאביל", כתב גאן בטוויטר (בכלל, נראה שהוא מנהל לא מעט מיחסי הציבור שלו שם) "אבל הייתה לנו פגישה נהדרת עם הנרי, אנחנו מעריצים גדולים שלו ודיברנו על מספר אפשרויות מרגשות לעבוד יחד בעתיד". לציוץ הזה יש כמה משמעויות סותרות. מצד אחד, ברור שהבא שילבש את החליפה הכחולה-אדומה יהיה שחקן חדש לגמרי. כשגאן נשאל האם הסרט יהיה סיפור מקור, הוא ענה בקצרה: "אין מצב". זאת אומרת שנקבל סרט סטייל "הבאטמן", על שנותיו הראשונות של סופרמן כסופרמן, מה שמרגיש מעין הפקת לקחים והתאמה לחומרים הקיימים שהוכח שעובדים טוב. מצד שני, זה לא לגמרי פוסל את האפשרות של הופעה עתידית של קאביל כסופרמן. כרגע הסבירות הגבוהה ביותר היא שהם יופיעו במין אירוע מולטיוורס להופעת אורח – אם כי בינתיים, רק השבוע דווח שגל גדות והנרי קאביל נחתכו מהסרט "הפלאש", שם אנחנו עומדים לראות שוב את מייקל קיטון בתפקיד איש העטלף לצד עזרא מילר בתפקיד הפלאש (בפעם האחרונה, וטוב שכך).בנוסף גאן נשאל גם אם הוא כותב או מביים את הפרויקטים הבאים של DC. גאן ענה שהוא כותב ושנכון לעכשיו לא ידוע מי יביים. גאן לא ציין מה בדיוק הוא כותב – יכול להיות שמדובר בסרט על סופרמן, אבל כידוע הוא גם מחזיק במושכות של "יחידת המתאבדים" שאולי יקבל סרט המשך – ויהיה כל מה שיישאר מהסניידרוורס.

אז מה צפוי לנו בשנים הקרובות של DC? לנו סרט נוסף לבאטמן של ריבס יחד עם שתי סדרות באותו יקום, פרויקט אפשרי בבימויו של בן אפלק (שתכנן לביים את "הבאטמן", אבל זה לא יצא לפועל), סרט על סופרמן הצעיר, ככל הנראה סרט נוסף של "יחידת המתאבדים" ועונה נוספת ל"פיסמייקר", מה שאומר שרק הפרנצ'ייזים מבית באטמן וסופרמן ימשיכו להתקיים ביקום הקולנועי של DC, לפחות לבינתיים. זאת יריית פתיחה לא רעה עבור גאן, שמדגיש וחוזר שכל מה שהוא עושה זה רק מה שנכון עבור הסיפור של DC ומה שנכון לדמויות. בקיצור, יש סיבה שגנבו את גאן מה-MCU למתחרים: המהלך הראשון שלו הוא לבנות את היקום מהיסוד, והיסוד של DC הוא ללא ספק סופרמן. התהליך המזורז שסניידר ניסה לעשות לא עבד וגאן למד מזה את הלקח, ולכן הוא בונה את היקום הקולנועי לאט וגם נזהר מאוד בדבריו. בקיצור, לאחר שהיקום של DC התפצל לכל כך הרבה יקומים, סוף סוף מישהו הולך לעשות קצת סדר. חדשות טובות כמעט לכולם – חוץ מהנרי קאוויל. אה, וגל גדות.

• המסך
• קולנוע
• DC
• ג'יימס גאן
• הנרי קאוויל
• גל גדות
• באטמן
• ליגת הצדק
• זאק סניידר

רק באוקטובר התבשרנו שהנרי קאוויל יחזור לתפקיד שבזכותו הקריירה שלו המריאה – סופרמן. קאוויל עטה את הגלימה של סופרמן לראשונה ב-2011, ב"איש הפלדה" של זאק סניידר, נראה בתפקיד לאחרונה ב"ליגת הצדק" – אבל אז הופיע בסצינת הקרדיטים של "בלאק אדם" ואישר שאכן מתוכננת חזרתו ליקום הקולנועי של DC. אבל לא הכל הלך חלק, והבוקר קאוויל הודיע בפוסט לא שגרתי בחשבון האינסטגרם שלו, שבתום פגישה עם הבוסים החדשים של ה-DC Extended Universe, ג'יימס גאן ופיטר ספרן, קאוויל הוא למעשה לא חלק מהתוכניות העתידיות שלהם. "לאחר שהסטודיו אמר לי להודיע על חזרתי באוקטובר, טרם נשכרתי לתפקיד, אלו לא החדשות הכי קלות, אבל ככה זה בחיים ואני מכבד את זה", כתב קאוויל בנימוס בריטי, אבל גם בצורה שמבהירה היטב שההחלטה הייתה חד צדדית.

>>כך ג'יימס גאן הפך לאחד האנשים הכי חזקים בהוליווד

לאחרונה דווח שג'יימס גאן, שנכנס לתפקיד החדש תוך כדי שהוא מסיים את ההתחייבויות האחרונות שלו ליקום הקולנועי של מארוול (כלומר, בימוי "שומרי הגלקסיה 3") מתכנן בין היתר סרט על סופרמן הצעיר. זה מצטרף לעוד שורת חיסולי פרויקטים שגאן מבצע עם כניסתו לכיסא הבוס, בהם, ככל הנראה, ביטול "וונדר וומן 3" או לכל הפחות פיטוריה של פטי ג'נקינס, שביימה את שני הסרטים הקודמים בסדרה, מהתפקיד. גם ג'נקינס פרסמה אתמול בלילה ציוץ מפורט באופן לא שגרתי על כך, בעיקר בשביל לחסל שמועות אינטרנטיות שהיא זו שפרשה מהפרויקט ואולי אף הביאה לביטולו. ג'יימס גאן, בתורו, הגיב לה ואמר "אני יכול להעיד שכל האינטרקציות שלי ושל פיטר איתך היו אך ורק נעימות ומקצועיות לחלוטין".

אבל אם נשוב לקאוויל, אי אפשר שלא לתהות על התזמון המבאס של חיסול העתיד שלו כסופרמן – לאור העובדה שהחזרה המתוכננת ל-DCEU הייתה, ככל הנראה, אחת מהסיבות שבגללן הואפרש מ"הוויצ'ר" ("המכשף") בתום העונה השלישית של הסדרה(שכבר צולמה, אך טרם שודרה). לפי השמועות, קאוויל ככל הנראה גם התעמת עם חדר הכותבים של הסדרה סביב "חוסר הכבוד" שלהם ליצירות עליהן מבוססת הסדרה (בעיקר ספרי הפנטזיה של אנדריי ספקובסקי, אבל גם סדרת המשחקים הפופולרית), אבל אין ספק שגם העבודה החדשה והתובענית שהייתה אמורה להיות לו ב-DCEU השפיעה על ההחלטה. כך או כך, נראה שהדלת הזו סגורה: נטפליקס כבר ליהקו את ליאם המסוורת' (משום מה) לתפקיד גראלט. אז מה קאוויל יעשה עכשיו? אנחנו מקווים שלא את "אנולה הולמס 3".

• המסך
• חדשות קולנוע
• המכשף
• הנרי קאוויל
• סופרמן
• DC
• ג'יימס גאן

האופנה האחרונה בקולנוע ובטלוויזיה היא סרטים פסאודו-תקופתיים, קלילים ברוחם ואנכרוניסטיים במופגן, המובלים על ידי נשים צעירות ונמרצות, שבאמצעותן הסרטים מנסחים מסרים פמיניסטיים מודגשים. תת-טרנד של הטרנד הוא הסרטים שחוזרים ליצירות קלאסיות אהובות ומספרים אותן מחדש מנקודת מבטן של דמויות שנדחקו לשוליים (או שלא באמת היו שם). האתגר העיקרי שעומד בפני הסרטים האלה הוא מציאת הטון המדויק והאיזון הנכון בין המרכיבים הסותרים.

לפני שנתיים "אנולה הולמס", שסיפר על אחותו הצעירה של שרלוק, עמד היטב במשימה. הוא הציג בפנינו גיבורה חיננית ומלאת רוח עזוז ועטף אותה בסגנון בימוי אקלקטי, אך עדיין שמר על מידה של אותנטיות אנושית ופיזיקלית. הצלחת הסרט, שהתבסס על הספר הראשון בסדרה פרי עטה של ננסי ספרינגר, הביאה עלינו סרט שני שעלה בנטפליקס ביום שישי. הפעם נראה שאין כל קשר בינו לבין הספרים, והחן התנדף. ב"אנולה הולמס 2" הקלילות מאומצת, האקשן תוקפני, כתבי החידה לא מחוכמים דיים, ואפילו מילי בובי בראון, שהיתה הקלף המנצח של הסרט הראשון, מפקששת. יש רגע בסרט שבו אנולה, באמצע מנוסתה משוטרים הדולקים בעקבותיה, תלויה על גג רעפים, ידיה אוחזות במרזב שמתחיל להתפרק. המצלמה מתבוננת בה מלמעלה, וכשעיניה פוזלות ימינה ושמאלה אפשר לראות שבראון הולכת על צחוקים, ולא מביעה חשש אמיתי מהאופציה של התרסקות. זה הרגע שבו הסרט די איבד אותי, אם כי עוד לפני כן הרגשתי שהכוכבת הנאווה הולכת על מימיקה מוגזמת, ושהופעתה הפעם כמעט מעצבנת. הבעיה היא, כמובן, גם בתסריט הדברני של ג'ק ת'ורן ובבימוי הלוחץ של הארי בראדביר, שחתומים גם על הסרט הקודם.

בתחילת הסרט אנולה, שהכריזה על עצמאות מאחיה הבוגרים, פותחת משרד בילוש בלונדון של סוף המאה ה-19. רגע לפני שהיא סוגרת את המשרד בשל חוסר קליינטים מתייצבת אצלה ילדה בשם בסי ומבקשת שתאתר את אחותה הנעדרת שרה צ'פמן (האנה דוד, שתצטרף לעונה השלישית של "ברידג'רטון" בתפקיד הבת השלישית פרנצ'סקה). אם הסרט הקודם עסק ברפורמה בזכות ההצבעה ובמתח בין אנגליה הישנה לבין זו החדשה שמאיימת להחליף אותה, הפעם חקירתה של אנולה מובילה אותה לחשיפה הנוגעת בתנאי העבודה המדורדרים של מעמד הפועלות. תמונת הסיום של הסרט מגלה לנו ששרה צ'פמן היתה דמות אמיתית, ובגיגול זריז מצאתי שממש בימים אלה עובדים בבריטניה על הנצחת זכרה ופועלה למען רווחת הפועלות במפעל לייצור גפרורים. זאת פיסת היסטוריה מעניינת ששמחתי להתוודע אליה, ועל כך אני מודה לסרט. אבל הסיפור הבלשי התזזיתי, שכולל גניבת מסמכים סודיים, התחזויות, נשפי ריקודים ורציחות, הוא כמובן פיקציה מוחלטת, והחיבור בין האמת לבדיון רעוע ביותר.

ילדות מתבגרות אולי יאהבו את הסצנה שבה אנולה גוברת על מפקח המשטרה המושחת (דיוויד תיוליס) שבא לעצור אותה על ידי בעיטה באשכיו. זאת בעיטת הפתיחה של סדרה של סצנות אקשן נועזות/קומיות שבעיני עובדות נגד השלמות של הסיפור והעולם שבו הוא מתרחש. לדוגמה, הרעיון של הברחת אנולה מבית הכלא באמצעות פיצוץ הקיר, ומרדף הכרכרות שבעקבותיו, הורמו מז'אנר המערבון, אבל הסרט לא הולך עם זה עד הסוף (נגיד, עם מוזיקה תואמת). עם הפיצוץ מתרסקת גם השלמות של העולם הסיפורי, בלי שזה יהפוך לפרודיה, שהיתה יכולה לייצר שלמות מסוג אחר.

פרט לאח הבכור מייקרופט, כל הדמויות המרכזיות מהסרט הראשון מתייצבות גם כאן. הלנה בונהם קרטר חוזרת בתפקיד האם המגניבה שלימדה את בתה מדעים ואומנויות לחימה, ולואיס פרטרידג' שב כלורד טוקסברי הצעיר שמלמד את אנולה לרקוד, כי זה הדבר האחד שאמה הזניחה (הוא חמוד גם כאן אבל בסצנות של השניים יש יותר מדי דיאלוגים מתחכמים שאינם משאירים מקום לרגש אמיתי). גם הנרי קאביל דופק נוכחות בתפקיד שרלוק, והפעם הוא הרבה יותר מרכזי בעלילה. מקרה של העברות כספים לא מורשות ממשרדי ממשלה שהוא חוקר משתלב בחקירתה של אחותו, והשניים משתפים פעולה. בוויקיפדיה כתוב שגם דוקטור ווטסון נמצא כאן, ושהוא מגולם על ידי הימש פאטל, אבל כנראה שמצמצתי כשהוא הופיע, והפמיניזם האנכרוניסטי של הסרט רוכב על כתפיה של דמות נוספת שלא אזכיר כאן.

לא שכחתי שהסרט בעצם פונה לצופים צעירים, ושיש סיכוי לא רע שקהל היעד יאהב אותו יותר ממני. אבל הייתי שמחה אילו יצרו עבורם סרט מוצלח יותר, שגם אני אוכל ליהנות ממנו, כמו שנהניתי בראשון.

2.5 כוכבים. Enola Holmes 2 בימוי: הארי בראדביר. עם מילי בובי בראון, הנרי קאביל, הלנה בונהם קרטר. בריטניה 2022, 129 דק'

• ביקורת סרטים
• הנרי קאוויל
• מילי בובי בראון
• שרלוק
• נטפליקס
• קולנוע
• המסך

מבין כל הדברים המשונים שנטפליקס הייתה יכולה להודיע עליהם השבוע, ההכרזה על החלפת הנרי קאוויל בתפקיד הראשי בסדרה "המכשף" ("The Witcher", וזו הפעם האחרונה שנשתמש בתרגום העברי) בליאם המסוורת', מכל האנשים – היא אחת מהתמוהות ביותר.

זה לא שלא התרגלנו לחילופי מחזיקים בדמויות בפרנצ'ייזים גדולים, מג'יימס בונד ועד באטמן, אבל אלו מתרחשים בדרך כלל בקולנוע, לא בטלוויזיה, ומלווים בדרך כלל באיזשהו מהלך רחב יותר לעולם: איתחול של ממש, המשכיות חדשה (ע"ע הטייק הארטיסטי יותר על הג'וקר של חואקין פיניקס, הנפרד ממי שזה לא יהיה שמשחק כרגע את הג'וקר ביקום הרגיל של DC) או שלל טריקים משונים כאלו שהתוודענו אליהם ב-20 השנים האחרונות ומנהלות כרגע את עולם הבידור. אבל פשוט להחליף את גראלט מריוויה, הגיבור של "הוויצ'ר", ככה בין עונה 3 ל-4? אבל זה בדיוק מה שיקרה: הנרי קאוויל נדרש לשוב לבגד הגוף של סופרמן אי-שם ב-DC, אבלסדרת הפנטזיה החמודה-פלוס-פלוס של נטפליקס, המבוססת על סדרת ספרי פנטזיה פולניים (אבל בתודעה הציבורית, מזוהה בעיקר עם סדרת משחקי המחשב הסופר-מצליחה שנוצרה בעקבותיהם) רוצה להמשיך ולהישאר בחיים.

למעשה, קשה להעלות על הדעת סדרת טלוויזיה, בטח מהעת המודרנית, שפשוט החליפה שחקן ראשי והמשיכה לרוץ כאילו אנחנו בנורמות הקאסטינג המופרעות של אופרות סבון מהאייטיז. הדוגמא הכי קרובה שאפשר לגרד זו "באטוומן" ב-CW, שם הגיבורה הוחלפה כעבור עונה, אבל כך גם הדמות – פשוט התואר "באטוומן" עבר לדמות אחרת, כמקובל בז'אנר. אז למה זה קורה דווקא כאן, ועוד בסדרה שנהנתה מקבלה יחסית חמימה (גם אם לא הפכה, אולי, ללהיט שנטפליקס ייחלה לקבל כאן), כשבאופן גורף הדבר האהוד ביותר בסדרה הוא המשחק של קאוויל?

קשה לענות על זה בלי להיסחף לספקולציות, כי נטפליקס שומרים בקנאות על המתרחש מאחורי הקלעים שלהם (מכל בחינה – עסקית, הפקתית, אלגוריתמית). מן הנהוג בהפקות מהסוג הזה, שמתוכננות לרוץ במשך הרבה זמן, שהשחקנים הראשיים חותמים על חוזים לא קצרים, בשביל למנוע מהם להפוך את ההצלחה הפוטנציאלית של הסדרה בהמשך למנוף לחץ על ההפקה. אז למה קאוויל בכל זאת יוצא? קודם כל, כי הוא חוזר ל-DC בתור סופרמן, שם מחכה לו, עם כל הכבוד לנטפליקס (ולדמות של גראלט, שאין סיבה להטיל ספק באמינות ההכרזות שלו על האהדה שלו אליה – קאוויל ידוע כגיימר רציני, כמעריץ של הסדרה, וברור שהוא עשה עבודת הכנה מעמיקה לדמות, בעיקר בכל הנוגע לאיך שהוא זז ונלחם), צ'ק הרבה יותר מרשים.

אבל זו כנראה לא התמונה כולה. קאוויל דיבר לא אחת על הרצון שלו לשמור על נאמנות לספרים ולמשחקים, ואמר בראיון ל-ScreenRant שהוא דחף לעשות את גראלט "יותר אינטלקטואל, יותר פילוסוף, עם צד אמוציונלי, לא סתם טיפוס זועף". לעומת זאת, בימים האחרונים תסריטאי בשם בו דמיו (Beau DeMayo), שעבד בסדרה בעבר, סיפר באינסטגרם שלו ש"הכותבים לא הכירו או לא אהבו את הספרים והמשחקים (ואפילו לעגו להם)", מה שיצר אווירה שלילית בחדר הכותבים.האם זה אומר שהייתה דרמה מאחורי הקלעים? קשה לדעת בוודאות, אבל זו אפשרות. מה שבטוח, הליהוק של ליאם המסוורת', הצעיר מקאוויל – אבל לא במספיק שנים בשביל להעיד על קפיצת זמן בעלילה (גראלט, מכל מיני סיבות פנטסטיות, מזדקן לאט מאוד, כך שאפשר היה בקלות לקפוץ קדימה ואחורה בזמן גם עם אותו שחקן, אם היה בכך צורך) – שעיקר ההישגים שלו הם שם משפחה מוכר ואחד מהתפקידים הראשיים בסדרת "משחקי הרעב", מעיד שהכיוון העתידי של "הוויצ'ר" הוא אקשן ושרירים. זה לא בדיוק ליהוק החלומות של רבים ממעריצי המשחקים, מאדס מיקלסן, שהיה יכול לתת לדמות נופך דרמטי. מצד שני, אם הם היו מעוניינים בנופך דרמטי, מסתמן שקאוויל היה בכלל נשאר בתמונה.

ובכל זאת, יש עוד מרכיב לא מבוטל בתמונה, והיא השותפות של נטפליקס עם CDPR, חברת הגיימינג הפולנית שמחזיקה בזכויות ל"וויצ'ר" והייתה שותפה ליצירה של הסדרה. ממש בשבוע שעבר, בצעד חסר תקדים, היא הודיעה על לא פחות מחמישה (!) משחקים חדשים בפרצ'ייז שהיא מתכוונת לשחרר בשנים הקרובות, ומהלך שאפתני כזה בוודאי חייב להגיע גם עם תוכנית ארוכת טווח לגבי טלוויזיה (זה גם לא שיתוף הפעולה היחיד שלהם:CDPR גם הפכה משחק אחר שלהם, "סייברפאנק 2077", לסדרת אנימה מוצלחת בנטפליקסשאף השתחלה לרשימת 20 הסדרות הטובות ביותר על המסך כיום). גם "הוויצ'ר" זכתה כבר לסרט אנימה באורך מלא בנטפליקס, מיני-סדרת פריקוול לעלילת הסדרה (המתרחש למעלה מ-1000 שנה לפני אירועי הסדרה המרכזית) אמורה להגיע לשירות בדצמבר, ולפי נטפליקס, יש תוכניות גם לסדרה לכל המשפחה באותו המותג (אולי מצוירת גם היא). כשכל כך הרבה כסף, תוכניות ומקומות עבודה תלויים על הכף, מה זה כבר שחקן אחד, גם אם הוא בתפקיד הראשי? כפי שנטפליקס עלולה בהחלט לגלות לאחר העונה הקרובה של "המכשף" (השלישית, האחרונה בכיכובו של קאוויל, אמורה לצאת באמצע 2023) – לא מעט. לא מעט בכלל.

• המסך
• טלוויזיה
• נטפליקס
• הנרי קאוויל
• המכשף

• Facebook
• Twitter
• Email

הפעם האחרונה שבה ראינו את מקס זועם הייתה לפני 30 שנה. זה היה בסרט השלישי והלא מוצלח בסדרה המדברית בעלת מראה הפאנק הפוסט־אפוקליפטי, זה שהניב שלל חיקויים. תוכניות לסרט רביעי נתקלו בבעיות פיננסיות, בטיחותיות (עקב הכוונה לצלם בנמיביה) ואחרות, והמותג נכנס למה שמכונה בביזנס "גיהנום הפיתוח", בעוד הבמאי ג'ורג' מילר עבר לעשות סרטים על חזירים מדברים ופינגווינים מרקדים.

ב־2006 הכריז מילר שהוא מתכוון לחזור לכור מחצבתו עם תסריט שכתב עם אמן הקומיקס הבריטי ברנדן מקארתי. מאז חלפו תשע שנים, וכעת, בגיל 70, מילר מציג לעולם מקס חדש. תום הארדי נכנס לנעליו של מל גיבסון ומאחד כוחות עם שרליז ת'רון כדי לשרוד בעולם הסובל ממחסור חמור בדלק. במונחי גיקים מדובר ב"אינטרקוול" שמתרחש בין הסרט הראשון לסרט השני בסדרה.

"מקס הזועם: כביש הזעם" (שיעלה בישראל ב־14.5) אינו המותג הישן היחיד שחוזר הקיץ אחרי היעדרות ארוכת שנים. את "פארק היורה", פרנצ'ייז נוסף שחוזר לביקור, לא ראינו על המסך מאז 2001 (אם להתעלם מההמרה של הסרט המקורי לתלת ממד והפצתו המחודשת ב־2013). במקרה שלו, האכזבה היחסית מהסרט השלישי בסדרה עוררה את ההחלטה להתעלם ממנו בזה הנוכחי ("עולם היורה", יעלה ב־11.6). זהו סרט שנמצא בעבודה מאז 2002, לא פחות, שכן בעיות בתסריט וחילופים תדירים של שחקנים ובמאים יצרו שלל עיכובים. לבסוף מלאכת הבימוי הוטלה על כתפיו של קולין טרבורו, במאי צעיר שהרקורד שלו הסתכם בבימוי סרט עצמאי דל תקציב שזכה לאהדה בסנדאנס.

יחסית לשני אלה, שיבתו של "ארבעת המופלאים" (יעלה ב־6.8) אחרי היעדרות של שמונה שנים "בלבד", נראית זריזה. בשל עליבותו של הסרט השני, הסדרה עברה אתחול מחדש (מיילס טלר, הילד מ"וויפלאש", ינהיג את המופלאים החדשים), וגם הסרט הזה הופקד בידיו של במאי צעיר, ג'וש טרנק, שהרשים בסרטו הראשון, "כרוניקה בזמן אמת".

אבל השאלה מי זוכר ולמי בכלל אכפת תעלה בעיקר ביחס ל-The Man from U.N.C.L.Eשיצא ב-13.8 – סדרת טלוויזיה בריטית משנות ה־60 שמגיעה לראשונה למסך הגדול. סרטו של גאי ריצ'י מספר על שיתוף פעולה בין סוכני CIA ו-ק.ג.ב בימי המלחמה הקרה; והנרי קאוויל, הידוע יותר כסופרמן, יבחן אם הוא מביא קהל גם בלי הגלימה.

• ג'וש טרנק
• כרוניקה בזמן אמת
• מיילס טלר
• ארבעת המופלאים
• קולין טרבורו
• פארק היורה
• שרליז ת'רון
• מל גיבסון
• ג'ורג' מילר
• מקס הזועם
• הנה זה בא: המדריך המלא לקיץ 2015
• וויפלאש
• מיוחדים
• הנרי קאוויל