"זהו, אין יותר וולפנייטס ואין יותר קלאסיק. אתמול היה היום האחרון", הכריז בעמוד הפייסבוק שלו המסעדן רן יונגר, הבעלים של המסעדה הדואלית שבפינת הרחובות יהודה המכבי-וייצמן. "אחרי 10 שנים ביהודה המכבי ו-20 שנה במסעדות, התעייפתי" הוא כתב, ובכך קבר את השריד האחרון לרשת ההמבורגרים בת 20 השנה, שבימים אחרים שינתה את תרבות ההמבורגרים של תל אביב. בסופ"ש הזה נטגן איזה בייקון לזכרו של הוולפנייט ספיישל.
>>

הסיבה לסגירה, כפי שיונגר מסבירבאותו פוסט פייסבוק, דווקא לא קשורה באופן ישיר למלחמה, אלא יותר לאתגר ידוע איתו מתמודדים מסעדנים, ומאז ה-7 באוקטובר עוד יותר. "מי שמכיר את התחום, וגם מי שלא ושומע מבחוץ, יודע כמה התחום הזה קשה. מאוד קשה. עם הכל הצלחתי להתמודד: קורונה, המלחמה בעזה, מבצעים צבאיים במשך שנים, המלחמה באיראן, רגולציה בלתי אפשרית במסעדות, חומרי גלם שעולים בערך כל יום ו-3 שעות בדרכים בממוצע בכל יום. אבל דבר אחד הכריע אותי – העובדים".

"החיפוש הבלתי נגמר אחרי עובדים, כל יום כל היום, פשוט שבר אותי", הוסיף יונגר. "בעיית העובדים ידועה בתחום מאז ומתמיד, אבל אחרי 7 באוקטובר היא הפכה לבלתי אפשרית. גם כשאתה כבר מוצא עובדים, הם עושים טובה שהם באים לעבוד. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל הרוב המכריע לא בא לעבוד, ולא רוצה לעבוד – ועם זה לא הצלחתי להתמודד. מצב העובדים ברחבי הארץ גרוע מאוד, אבל בתל אביב פי כמה וכמה, וזו הסיבה שהחלטתי לסגור".

וולפנייטס הוקמה ב-2005 בלילינבלום פינת נחלת בנימין – המקום בו עוד עומד סניף של ויטרינה – תחת השם וולפגנג שף בורגר, וכשלוחה של מסעדת סרגוס. בימים בהם רק מוזס ואגאדיר שלטו בעיר, וולפנייטס היתה האח הצעיר והחוצפן שהציעה רצועות בייקון עבות, רטבי שום קונפי, גבינות אמנטל ותוספות אחרות שמאז כבר הפכו לסטנדרט עירוני, שלא לדבר על האופציה להזמין ארוחה עסקית לאורך כל היום (ובמיוחד הלילה). עם מערך משלוחים משלהם, הם השתלטו במהרה על האגף הלילי של המאנץ' העירוני, ושינו את האופן שבו תל אביבים מזמינים את ההמבורגר שלהם.

לאורך השנים היצע ההמבורגרים של העיר השתדרג, במקביל להפיכתה של וולפנייטס לרשת ארצית – מה שהוביל באופן טבעי לירידה מסוימת ברמה, ובשלב מאוחר יותר, גם למעבר בעלים וכשרות וכל מה שמבאס. לפני כארבע שנים הסניף האחרון של הרשת, בפינת הרחובות יהודה מכבי וויצמן, עבר מיתוג ובנייה מחדש למסעדה בשם "קלאסיק", שאיחדה בין ההמבורגרים של וולפנייטס לפיצה של "בזיליקום" – גם מותג תל אביבי אייקוני מראשית שנות האלפיים.בביקורת על המקום עם פתיחתו, כתב מבקר אוכל הרחוב מתן שרון כי "תהילת העבר אולי מתה, אבל יש משהו מנחם בלדעת שהוא עדיין נשאר בחיים". עכשיו גם זה נגמר, והנחמה היחידה שיש היא זיכרונות טובים, והידיעה שהם תרמו רבות לתרבות ההמבורגר של ישראל, ותל אביב בפרט.

• אוכלים שותים
• סגירה
• וולפנייטס
• קלאסיקות

>> השבעה באוקטובר תפס את רן יונגר, בעלי "קלאסיק" ברחוב יהודה המכבי, בבית במיטה. "לא הבנתי מה קורה. לקח לי חצי שעה להתאושש. הבנתי שישראל לא תהיה כפי שהייתה". כבר למחרת הוא החליט לפתוח את המסעדה, שמשמשת מקום מפגש לתושבי הצפון הישן. "לא הסכמנו שינצחו אותנו. תרמנו את חלקנו למילואימניקים ולמפוני היישובים", הוא משחזר. מאז קלאסיק ממשיך להאכיל את תושבי האזור ואת תלמידי עירוני ד' בפיצות לוהטות, פסטה ושניצלים, וגם בהמבורגרים של וולפנייטס,שחזרו בלבוש חדש ועסיסי(אבל גם הקלאסיקות נשארו, כי כבודן במקומן מונח).

>>

1. AKA44

מעטים המקומות שיודעים לייצר אווירת רחוב, עם תאורה ואווירה נעימה ומצד שני, ישיבה על בר, עם צלחות שהן על גבול הפיין דיינינגֿ. ב-AKA44 הכול מדויק, כולל מחירים טובים ומנות מתחלפות ומגוונות.
נחלת בנימין 44 תל אביב

2. קניון רמת אביב

ולא בגלל המותגים. בקניון רמת אביב יש משהו קסום. הוא מאוד נקי ומסודר, כל אחד מוצא בו את עצמו ויש בו משהו מזמין.
איינשטיין 40 תל אביב

3. הסובל

המקום לפיצה מושלמת, דקה־דקה, עם או בלי תוספות או ביצה.
אבן גבירול 164 תל אביב

4. קפה פופולר

אווירה, רמת האוכל הכי גבוהה שיש ומנות נכונות. אני תמיד מזמין שם את סלט הכרובית ומשמש אוזבקי.
דיזינגוף 197 תל אביב

5. פארק הירקון

מקום שאני אוהב לא רק כי הוא קרוב למסעדה שלי. אין כמו הפארק, הגינות והשקט, האזורים המשתנים לאורך השביל ומקום לשייט עם הילדים.

תופעה לא אהובה בעיר:

למרות הכל, ולמרות שהעיר מנסה להיות עיר ירוקה, אין חניה בתל אביב. כל השיפוצים מקשים ולא נותנים פתרון לחניה. לצערי, אין עדיין אפשרות להתנייד מחוץ לעיר בלי רכב פרטי, והמחסור במקומות חניה מקשה מאוד על חיי התושבים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שלמה ארצי בהופעת שישי בצהריים בהיכל התרבות. הוריו של סגן אלוף תומר גרינברג ז"ל נכחו באירוע, שהיה מאוד מרגש. ושלמה זה שלמה, הגדול מכולם.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה המצוינת "טהרן". אהבתי את האקשן והמתח ואת היציאה מתרבות הריאליטי שהשתלטה עלינו. מצאתי את עצמי מתרגש ונפעם יותר מפעם אחת.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגון פתחון לב– אנשים צדיקים שעוזרים באמת למי שצריך לעזור!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נעה רודיק, שמנהלת את קבוצת שכונת יהודה המכבי. ביוזמתה מתקיימים אירועים ופעילויות של הצופים והיא דואגת לקרב לבבות.

מה יהיה?
אם יש לי משאלת לב – אני רוצה שנפסיק לריב אחד עם השני. אחרי זה הכל יסתדר.

• העיר שלי
• וולפנייטס
• AKA44
• פארק הירקון
• קפה פופולר
• קניון רמת אביב
• חניה בתל אביב

אם גם אתם חרדים לקראת הבידוד המדיני שישראל עומדת לפניו, לפחות בגזרה אחת אפשר להיות רגועים – הגזרה שמאפשרת לנו לאכול את החרדה. תל אביב לא מפסיקה להוליד יוזמות ומבצעי אוכל חדשים, והשבוע אנחנו מדווחים לכם על מקום שיאכיל אתכם בכל המתוקים התאילנדים, על מקום שידחוף לכם הכל בלחוח ועל מבצעים שיעזרו לכם להרשות לעצמכם לצאת לארוחה גם כשהכלכלה בדרך למשבר. כיף? לא בטוח, אבל לפחות טעים.

>>חסמבה בכוס: "סיג קפה" הפך בן רגע לסוד השמור של שוק בצלאל

תכף פותחים 1 | לונל

בעקבות החות'ים הבלתי נלאים המטבח התימני חוזר לעניינים: בשבוע הבא ייפתח במתחם רביעיית פלורנטין פופ אפ תימני מבית מסעדת לונל. "חביבי", כבר אפשר לשנן את השם, מוקדש כולו לשורשים של שף ינון אלעל: לחוח תימני בעבודת יד וסירים בבישול איטי מצד אחד, ודרינקים שנכונים לעכשיו מצד שני. הפופ אפ מיועד לפעול בחודשיים הקרובים ולהפוך את הקיץ בעיר ללוהט מתמיד, ולא רק בגלל הטמפרטורות. כל הפרטים ממש בקרוב.

תכף פותחים 2 | גברת קוטייאו

מסעדת השוק התאילנדית מתחדשת בספוט קינוחים, תאילנדיים כמובן, תוצר של מחקר מעמיק שערך השף והבעלים מתי נקש. החל משישי הקרוב (6.6) יוגשו ב"קאנום" בו לויי ועוד מתוקים מהמטבח התאילנדי בדיוק כמו במקור, על כל המשתמע מכך. גם בעניין זה נרחיב בקרוב כדי לספק את הסקרנות שלכם, וגם שלנו.

ירוק עולה (ותכף פותחים 3) | אנסטסיה

במקביל לעבודה הנמרצת על אניצ'ה – המקום החדש בדיזינגוף פינת גורדון – באנסטסיה מקדישים את סוף האביב-תחילת הקיץ למאצ'ה. הזהב הירוק מיפן, שהוא בעצם אבקת תה ירוק טחונה דק, מחזיק על כתפיו פופ אפ שייקים בריאים וטעימים, למשל לימונאצ'ה – מאצ'ה, לימון, אגבה ופרחי אפונת הפרפר; מאצ'אי (Matchai) ממאצ'ה וצ'אי הודי מתובל מתוצרת בית; ושייק מאצ'ה קולגן בוסטר – משקה סופרפוד עם אבקת קולגן טבעונית, אננס, חמאת שקדים ועוד דברים טובים וטבעוניים (42-21 ש"ח). מאצ'ה טקסית (ceremonial matcha), שמופקת מעלי תה ירוק צעירים, מבטיחה את שמירת הערכים התזונתיים, ומה שטוב בטוקיו בטוח יעבוד היטב גם בתל אביב.
פרישמן 54, עד שלישי (10.6)

לבן על לבן | שה ויוי

סיום עונת הטונה האדומה מבשר את בוא הטונה הלבנה, שנקראת גם אלבקור או טונה ארוכת סנפיר. לרגל המאורע מחבר שף אסף גבאי יינות לבנים מכל העולם ומנות מהדג העונתי היוקרתי, למשל סשימי עם תמצית לואיזה ומנתה, סלרי וקרם פרש (74 ש"ח) טרטר מהאידרה עם איולי חמאה חומה ובריוש (72 ש"ח), סטייק אלבקור ברוטב פלפלת מדגסקר וצ׳יפס פריזאי (118 ש"ח) ועוד ועוד. תפריט הספיישל יוגש במשך שלושה ימים בלבד, ומי שיפספס יצטרך לחכות לשנה הבאה.
דיזינגוף 166, שני-רביעי (9-11.6), 19:00-23:00,להזמנות

אהבה בת 20 | קוצ'ינה הס 4

במציאות התל אביבית, מסעדה בת 20 היא כבר מוסד על מלא. לכן לקוצ'ינה הס 4 יש את כל הסיבות שבעולם לציין את המאורע בארוחת טעימות חגיגית שתוגש לאורך כל החודש. בתפריט מככבות מנות קלאסיות מהעבר, מנות מחודשות ומנות חדשות – למשל ריזוטו תפוחי עץ ירוקים ושרימפס, טורטליני ריקוטה ופרמז'ן ברוטב חמאה ומרווה ולזניה ראגו מיתולוגית, כל הדרך עד לטירמיסו קלאסי שבקלאסיים. הארוחה מוגשת בימי שני וניתן לבחור בין מסלול קלאסי ללא הגבלות או צמחוני. המחיר 465 ש"ח לתשע מנות (כולל מים/סודה), עם אפשרות להתאמת יין שילווה את הארוחה לכל אורכה במחיר 200 ש"ח לאדם.
הס 4, עד שני (30.6), ימי שני 18:00-18:30 או 21:00-21:30,להזמנות

עצירת צוהריים | איטלקייה בפשפשים

בעיר שסוגדת לאפריטיבו, באיטלקייה בפשפשים בוחרים להפנות את המאמץ דווקא לצוהריים. הרעיון פשוט: ארוחת צוהריים הכוללת ראשונה, עיקרית ושתייה במחיר העיקרית בשלוש דרגות מחיר – 77, 88 ו-99 ש"ח. בראשונות תמצאו למשל סלט פנצנלה וסלט ירוק, קרודו דג וגספצ'ו עגבניות שרי (בתוספת 10 ש"ח) וקרפצ'ו בקר (בתוספת 15 ש"ח). אגף העיקריות מציע ניוקי בחמאת מרווה ופיצה מרגריטה (77 ש"ח כל אחד), פילה דניס עם ירקות ירוקים וקרם פרמז'ן ופיצה ראגו פטריות עם מנצ'גן כמהין (88 ש"ח) וטליאטלה ראגו עם בשר שפונדרה מפורק או פיצה בייקון טלה (99 ש"ח), ואלו רק דוגמאות מתוך תפריט שעושה חשק. אלכוהול במחיר נוח – 25 ש"ח לכוס יין/מכבי מחבית, אווירת השוק המתעורר ותחנת הרק"ל הסמוכה מוסיפים לאטרקטיביות, וכל קסמי יפו שמסביב בחינם.
עולי ציון 16, ראשון-חמישי 12:00-18:00

הזאבים חוזרים | וולפנייטס

יום ההמבורגר כבר מאחורינו (את הכי טובים בעיר תמצאוכאן), אבל תמיד יש מקום בבטן לעוד קציצה שמנמנה ועסיסית. ההמבורגרים של וולפנייטס, שבשנים האחרונות זמינים באפליקציות המשלוחים, עושים קאמבק מתבקש ב"קלאסיק" – המסעדה שירשה את הדיינר האהוב. בתפריט תמצאו וולפנייטס ספיישל עם אמנטל וחזה אווז, Duck & Eggs (ביצת עין, חזה אווז ואיולי צ'ילי) ועוד קלאסיקות, לצד הבלחות חדשות כמו Harburger עם איולי אריסה ביתי ופיסות בטטה פריכה, ספייסי מיקי עם ריבת פלפלים וולפנייטס סמאש – שתי קציצות במשקל 100 גרם עם צ'דר ואיולי (64-86 ש"ח במסגרת ארוחה). מחלקת התוספות עברה גם כן מתיחת פנים, ויחד עם בירה מחבית מדובר בארוחה כיפית שמזכירה למה המבורגר בא טוב בכל השנה, לא רק ביום שנקרא על שמו.
יהודה המכבי 53 (פינת ויצמן), 054-4700060

פרוזן יוגורט | גולדה

לכבוד בוא הקיץ בגולדה חוזרים לשנות התשעים העליזות ומשיקים פרוזן יוגורט כמו שאנחנו זוכרים ואוהבים. זו בשורה משמחת במיוחד כי מיטיבי דבר יודעים שלא פשוט למצוא פרוזן מכובד במחוזותינו – הוא מבוסס על יוגורט לפי מתכון פרוזן מנצח שכולל בננות, תותים, תמרים, פקאן מסוכר ומקופלת (בשני צבעים, כאילו דא). טעים, צונן, קליל יותר מגלידה מבוססת שמנת ובעיקר מתכון מנצח שימנע שילובים לא מוצלחים, כמו הפעם ההיא בקניון שהייתם עיניים גדולות ושילבתם פסיפלורה עם קיווי, אוריאו ובוטנים. הדיל מגיע עם תוספות לבחירה כי בכל זאת אנחנו ב-2025, וגם את הפרוזן אפשר לשדרג. מחיר: 118 ש"ח לק"ג עם שש תוספות.
גולדה

מציירים בקפה | אחד העם 51

באחד העם 51 תמיד קורים דברים מעניינים. הפעם, לציון שנתיים של קפה טוב ועשייה קהילתית מתקיימת בבית הקפה השכונתי החמוד התערוכה "מבט בקפה", שבה אמנים מבאי המקום לוכדים רגעים וסיטואציות בקשר האישי שלהם עם קפה וכל מה שסביבו. בין המשתתפים תמצאו את הקומיקסאי ואבא של זבנג אורי פינק, האמן הרב תחומי אלעד ורזגר ועבודות של עוד כ-20 אמנים, שאצרה האמנית בוגרת בצלאל שחר לבוביץ. פרט לפרויקטים מרחיבי דעת ולב, ראוי להזכיר את העובדה שבתחילת המלחמה בית הקפה תיפקד כמקום מפגש לתושבי השכונה בזמנים שבין האזעקות. לכן מגיע לו שנצביע ברגליים, לא רק כשמתחשק קפה (או מאצ'ה).
אחד העם 51, עד שני (30.6), ראשון-חמישי 07:30-20:00, שישי 07:30-17:00, שבת 08:00-20:00

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אוכל תימני
• גברת קוטייאו
• קוצ'ינה הס
• וולפנייטס
• גולדה
• איטלקיה בפשפשים

זה תמיד מתגלה כאתגר הרבה יותר גדול משצפיתם. הזמנה משרדית גדולה, שבליבה השאלה שנתנה למדור זה את שמו. השאלה הזו מסתירה שאלה הרבה יותר מורכבת – מה מזמינים היום שיתאים לכולם. ובכן, לשמחתנו יש כמה מקומות שעשו את הדבר ההומאני, והפכו את התפריט שלהם למגוון. נכון, לא מעט פעמים הגיוון בא על חשבות הרמה, אבל במקרה של "קלאסיק", הרמה ידועה מראש – מדובר בשתיים מהמנות הכי טובות בתל אביב, אם השנה היתה 2010.

>>פנינה אותנטית אחרונה ושף שעושה קסמים. זאת העיר של אייל קיצ'ס

אם זה לא נשמע מפתה, אז תדעו שלפני שתל אביב נשטפה על ידי פיצות השף והמבורגרי פרימיום בכל פינה, אלו היו הטופ של הטופ – פיצה בזיליקום הטראשית, וההמבורגר הראשון שניסה לפרוץ גבולות, וולפנייטס. היו ימים שלהזמין שילוב של שניהם מאותו המקום היה חלום סטלני ואוטופי של תושבי פלורנטין, אבל שנים אחרי תהילתן, התאחדו שני המותגים ליצירת "קלאסיק", שהפך בפועל לסוג של מסעדה משפחתית בסיסית למדי באזור יהודה מכבי. הם ללא ספק כבר לא הכי טובים, אבל בהם בהחלט הכי קלאסים.

• מה מזמינים היום
• מדריך המשלוחים
• וולפנייטס
• בזיליקום

היה היה ימים בהם תל אביב היתה אחרת. כן, זה מובן מאליו, אבל איזה תל אביב בדיוק היתה שלכם? איזה תל אביב הכי אהבתם? כמו שבסודי סודות, המוזיקה האהובה עליכם תמיד תהיה זו שהתאהבתם בה בנעורים – כך גם התל אביב האהובה עליכם היא כנראה זו שהיתה כשרק הכרתם את העיר באמת.

עבורי זו תל אביב של תחילת המילניום, התל אביב שביקרתי בה להופעות ומסיבות, לפני ואחרי הצבא, תל אביב שהכרתי לראשונה. אבות המזון של תל אביב באותם השנים לא היו מורכבים מדי. עוד לא ראינו את הגל הקולינרי המרהיב ששטף את העיר בתחומי אוכל הרחוב, כך שאם רציתם משהו יותר מורכב מהמבורגר או פיצה, בהצלחה חבר. וגם בתחומי האלה לא היו שיאים ראויים לציין, אבל אלה היו השיאים שלנו, ואהבנו אותם. אחרי מסיבות בסלואו משה, המשכנו לפלורנטין וטרפנו פיצה בזיליקום. לא כי זו היתה הפיצה היחידה, אלא כי זו היתה הפיצה היחידה שרצינו.

>>השבוע פיצה ובורגר, בשבוע שעבר טאקו וסושי. מה זה, פרק קרוסאובר?

כמה שנים אחר כך, בתור סטודנט שרק עבר לעיר, כבר היתה לנו רמה, לפחות מסוימת. את בזיליקום החליפו פיצריות מקומיות אחרות, ואת המוזס והאגאדיר החלפנו בוולפנייטס אחרי שהנ"ל איבדו קצת מהיחוד עם כל סניף חדש שנוסף לרשת. כך בסוף גם קרה לוולפנייטס, שהוחלפו בהמבורגרי פרימיום, שאחר כך הוחלפו בהמבורגרים-מגה-פרימיום, שאיבדו את המלוכה להמבורגרי שף וכן הלאה. זה רק טבעי, לא סתם קוראים לזה שרשרת המזון.

ככל שממשיכים במורד השרשרת, לא רבים נשארים מאחור. שנים שלא אכלתי בוולפנייטס או בזיליקום, וכנראה שאני לא היחיד, כי צמד המסעדות המיתולוגיות – שלא לומר זקנות – החליטו להזכיר לתל אביב מי היו פה עד לפני לא יותר מדי שנים הפיצה וההמבורגר של הרגע, גם אם זה היה רק לרגע אחד. כך נולדה "קלאסיק" – רובוטריק/מזללה/תרגיל מיתוג מחדש – שמשלבת בין הפיצה של בזיליקום, ההמבורגר של וולפנייטס וגם פסטה? איך לעזאזל קשורה הפסטה?

הלוקיישן שנבחר להוביל את המהלך הוא הסניף המיתולוגי של וולפנייטס בצפון הישן, ברחוב יהודה מכבי – שאני רוצה להגיד שהיה הסניף הראשון של רשת ההמבורגרים אבל לא הצלחתי לוודא. לכן הגעתי לצפון הישן המנומנם בשעות אחה"צ מאוחרות. מנומנם אמרתי? התכוונתי עמוס במשפחות כאילו אנחנו בסחנה. טוב, זה בכל זאת אוגוסט, בצפון הישן, במסעדה שמגישה פיצה והמבורגר וגם פסטה. נראה לי שעכשיו הבנתי איך לעזאזל קשורה הפסטה.

לשם הקלאסיקה, הזמנתי ארוחת וולפנייטס ספיישל ב-300 גרם (85 ש"ח כולל שתיה וצ'יפס, 66 עבור 220 גרם), ארוחה שהיתה במשך תקופה לא מבוטלת הגו-טו בורגר שלי בעיר. רק שמאז קרו כמה שינויים. ראשית, הבייקון המיתולוגי הפך עם השנים לחזה אווז, חלופה כמעט מעליבה. חוץ מזה גם גבינת האמנטל שעל הבורגר הפכה לדקה וכמעט נטולת טעם. כל השאר – הלחמניה, רוטב המיונז שום וכמובן הקציצה – היו בסדר. גם מעבר להשוואה הלא הוגנת לזיכרון הרחוק, זה פשוט המבורגר בינוני למדי בסטנדרט של היום. המבורגר טוב, אבל לא מעבר.

>> גם ב-KFC היינו, וזה לא היה פשוט

יחד עם ההמבורגר הזמנתי גם פיצה אברוזו (רוטב עגבניות פיקנטי, מוצרלה, בצל ירוק, תפו"א ובצל מדורה. 77 ש"ח לגודל L, 95 ל-XL), כי אם אפשר להזמין גם המבורגר וגם פיצה, מתן מזמין גם המבורגר וגם פיצה. ואכן מדובר בפיצה של בזיליקום – קשה לפספס את הקשה המגולגל מעל הרוטב, את עומס הרכיבים ואת בצק הבינוני. כן, הנה שוב המילה הזו. ולא רק עליו – זו היתה מנה נחמדה, בהחלט ממלאת (ותודה לתפו"א), אבל האוטומציה של "קלאסיק" מורגשת בו היטב. כלומר, זה מרגיש כמו פיצה שהוכנה עוד בימי תל אביב הישנה, ולא ממש השתנתה מאז, והפעם זה לרעה.

העולם התקדם, והחיך שלנו איתו. מה שבעבר יכל להיחשב לפיצה טובה היום כבר נחשב לבינוני. הרף עלה ושתי המוסדות הותיקים – וולפנייטס ובזיליקום – נשארו במקום. הם כבר לא יהיו מה שהיו בעבר, וזה לא בהכרח נורא. כי הנה, במקום המבורגריה זרוקה, רחוב יהודה מכבי קיבל מזללה משפחתית סבירה שבה אפשר להזמין המבורגר ופיצה מיושנים בסגנונם – וגם פסטה, אם כי לא טעמתי, לא תודה – והמקום הזה אידיאלי להביא את כל הילדים, לאכול בחטף משהו ולשכוח מיד שפעם הוא היה האיט-גירל של תל אביב. תהילת העבר אולי מתה, אבל יש משהו מנחם בלדעת שהם עדיין נשארו בחיים.

קלאסיק, יהודה מכבי 53, א' – ה' 12:00-23:00, ו' 12:00-17:00

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• וולפנייטס
• בזיליקום
• המבורגר
• פיצה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 908 // תל אביב בזול