"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המוזיקאי שישיק את אלבומו החדש בהופעה חגיגית בשבת במועדון האזור. בינתיים הוא מבלה את זמנו ביפו, בעיקר במקומות האלה

1 באפריל 2022

1. סיפורי יפו

אני גר בתל אביב 13 שנה, אבל רוב הזמן הזה אני יפואי, ותכלס כולנו יודעים שיפו היא לא תל אביב, היא אחרת. האחרות הזאת שלה היא הסיבה שעברתי לכאן, והיא גם מה שמשאיר אותי בה – לפחות בעתיד הנראה לעין. הרבה שירים כתבתי ביפו, והם נשמעים אחרת. אולי זה בגלל הדואליות שלה: היא יכולה להיות מזוהמת וקשוחה ולהנכיח את כל הצדדים הרעים שיש בחיים בארץ הזאת, ובמקביל לגרום לי לשמוח עד השמיים ולהרגיש בבית כמו שלא הרגשתי בחיים. רציתי לספר על כמה מקומות שחשובים לי במיוחד ביפו, ושווה גם לכם להכיר.

2. תיאטרון יפו

הופעתי כאן כמה פעמים, והשארתי את הלב בין הקשתות של המקום הזה. אני חושב שהאקוסטית שלי מעולם לא נשמעה טוב כפי שהיא נשמעה כאן. אבל מעבר לחוויה האישית, יש כאן מפגש חשוב של יצירה ושל תרבויות. יפואים (ולא רק) עייפים מלשמוע את הביטוי דו קיום, בטח בהקשר של העיר הזאת. מה שקורה בתיאטרון, ביצירות שהוא בוחר להביא ובאנשים שמגיעים לכאן הוא מעבר לביטוי הזה. לפעמים לא יפה, לפעמים קשוח, אבל תמיד אמיתי – ממש כמו יפו.
טיילת מפרץ שלמה 10

3. פארוק בשוק

נמצא בשוליים של שוק הפשפשים ואולי בגלל זה אני אוהב אותו כל כך. יושב כאן הרבה עם חברים לדרינק וגם טעים פה, לפעמים יש הופעות שמרימות את כל הרחוב ותמיד מרגיש כאילו טוב שבאתי. קצת אחרי הסגר השני כשכמעט לא היו הופעות ואי אפשר היה להתקהל במקומות סגורים, הופעתי כאן עם הלהקה והתרגשנו מאוד ביחד עם הקהל שהתאסף. נזכרנו איך זה מרגיש לחוות מוזיקה חיה, וכמה זה חשוב לחיים שלנו.
רבי אדא 6

4. ויטושה

אני רק רבע בולגרי אבל מרגיש יותר! נשארו כמה מקדשים מתקופת הזוהר של יהדות בולגריה כאן ביפו, ויטושה הוא לגמרי אחד מהם. האוכל פשוט וטעים, ובעלי המקום אנשים טובים עם חיוך תמידי. אזהרה אחת, אם בעל הבית מציע לכם להתערב על החשבון בקרב הורדת ידיים אל תיפלו בפח! לא משנה כמה אתם עובדים על השרירים, קחו בחשבון שהוא יאכל אתכם בלי מלח. אולי זה קשור לקציצות.
יהודה הימית 3

5. פארק המדרון

הסיפור של הגבעה הזאת שפעם הייתה פח האשפה של תל אביב, והיום היא אחת מהפנינים שלה (לפחות לטעמי) בהחלט מוסיף לה נקודות – אבל גם בלי הסיפור זה מקום אדיר. אני אוהב ללכת בין שבילי הגבעה ועל קו המים, לראות את השקיעה כאן זה מראה מחייה נפש.

6. שדרות ירושלים

השדרה מבחינתי היא המקום בו מבינים עד כמה יפו היא קטנה ומחוברת. לא יכול לספור את כמות הפעמים שפגשתי כאן במקרה חבר או חברה בדרך לאנשהו. מרגיש שזה מקום המפגש המרכזי של יפו היהודית עם יפו הערבית – יפו הצעירה ויפו החדשה. כולם עוברים בשדרה, מתחת לפיקוסים שמשגיחים עלינו מלמעלה (אלו שהשאירו לנו לפחות). השדרה היא השיא של יפו מבחינתי והיא מקור השראה. באחת ההליכות שלי בה התחלתי לכתוב את Who To Face. שיר שמדבר על הצורך להבין מול מי אתה עומד, האם זה חבר או אוייב, האם יש כאן אמת או שקר. יש הרבה שאלות מהסוג הזה כאן ביפו, ועל חלקן היא גם עוזרת.

סאן טיילור ישיק את אלבומו החדש Losing Days בהופעה במועדון האזור בשבת (2.4), אורחים מיוחדים: אבבה וסאז.לפרטים נוספים וכרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

אוכלים שותים

יאללה בלקן: מסעדת סמואל פותחת שולחן ועושה שמייח

שוק לוינסקי מתחדש בבולגרית חדשה ומבטיחה בשם סמואל. כי אוכל בלקני שמלובה בשמחת חיים ואלכוהול זה הכי פאן

לברק על פיתה סופלקי, ירקות על הגריל וגבינת טולום. צילום: אנטולי מיכאלו

מאתשירי כץ

14 במרץ 2017

מאז ומעולם הייתה יפו בלקנית. בין העותמנים שעזבו את העיר אבל השאירו בה מהמטעמים והטעמים המובהקים שלהם, לבולגרים שעלו אל יפו עם קום המדינה, נוצר תמהיל קולינרי משכנע. אם מוסיפים לזה את שמחת החיים הבליינית המלובה באלכוהול, אפשר להבין למה הבלקן חוזר להתעורר בעיר:הצוענייהבשוק היווני ביפו,אוזריהשהכפילה את עצמה באזור המעדניות הבלקניות בשוק לוינסקי, ימי ראשון הטורקיים שלאונזהוימי שני הטורקיים בשאפהבשוק הפשפשים,ספרטהבירמיהו,גרקובאזורי חן – ועכשיו גם סמואל הבולגרית החדשה בדרום העיר. המסעדה שפתח השף שמואל בן בסט ממוקמת על מה שהיה מוסד השטייטל, שייצג את המטבח האשכנזי לאורך שנים ארוכות. בן בסט שמר על הבר שהיה יציב לאורך השנים באותה קונסטרוקציה מזמינה לישיבה ושיחק בעיקר בגוונים של המקום, עם קירות טורקיז.

סמואל, הבלקן חוגג ביפו. צילום: אנטולי מיכאלו

בן בסט הקים וניהל את המטבח של הבר סטולי, הזכור לוותיקי הבליינים בעיר מרחוב המלך ג'ורג', ניהל כמה מטבחי מסעדות בארץ, השתלם במסעדות באיטליה והקים בארץ מפעלים להכנת פסטות טריות. בפינת הרחובות פרנקל והעלייה חוזר בן בסט למקורות הבולגריים המשפחתיים שלו, עם מנות מֶזֶה לפתיחה כגון קיופולו – סלט פלפלים וחצילים שרופים (24 ש"ח), צזיקי (26 ש"ח) ונקניק סוג'וק טורקי טורקי (28 ש"ח); מנות בגודל בינוני כגון פפריצס קון קזו – מנה מהמטבח הספרדי־יהודי שמורכבת מפלפל קלוי ממולא בגבינת פטה מצופה בציפוי פריך על רוטב עגבניות פיקנטי (28 ש"ח), מוסקה חצילים ובשר (48 ש"ח) ומאנטה, כיסונים שמותקנים כאן בנוסח טורקי, ממולאים כבש ברוטב פלפלים ויוגורט (57 ש"ח). המנות העיקריות הן סופלקי פרגיות (48/58 ש"ח) או סופלקי כבש (66/79 ש"ח) שמוגש על פיתה עם ירקות על הגריל וצזיקי, אסאדו על גבץ' בולגרי (74 ש"ח) ועוד. שורה תחתונה: מתובל בהרבה פפריקה, הדינמו הבולגרי שועט אל העיר.