Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: שף מסעדת MENA מסתכל על בית תאילנדי בשביל להבין איך הוא רוצה לנהל את העסקים שלו בעוד 25 שנה ומחפש את הספיישל היומי בשוק הכרמל
מוטי טיטמן הוא אחד מהשפים המוכשרים בארץ. האוכל שלו נקי, טעים ומעורר השראה. במלגו ומלבר, שלו לצד האוכל הטעים, יודעים לייצר אווירה קסומה המאפשרת גם ליהנות מהבילוי מבלי לאבד טיפה מהפוקוס המטורף על האוכל. רוטשילד 142
מעבר לכך שזה מוסד ושהאוכל תמיד טעים,MENAממוקמת שני בלוקים מבית תאילנדי. תמיד מדהים לראות איך יריב מלילי, הבעלים, הולך בכל בוקר במשך 25 שנה למקום שלו ושומר על אותה החדווה. זה נותן לי השראה ומטרה. זה בדיוק איך שאני הייתי רוצה להפעיל את העסקים שלי בעוד 25 שנה.בוגרשוב 8
בית תאילנדי (צילום: אנטולי מיכאלו)
3. שוק הכרמל
אין אוכל בתל אביב בלי שוק הכרמל. אני אוהב להסתובב בשוק סתם בשביל לקבל השראה, מה גם שרוב הספקים שלנו משם אז אני קופץ לשוק לראות מה חדש, מה טרי – ומשם מתגלגל הספיישל שיהיה לנו בתפריט באותו יום.
שוק הכרמל (צילום: שאטרסטוק)
4. השקיעה בחוף בוגרשוב
בגלל הקרבה של המסעדה שלי לחוף, בכל פעם שאני זקוק לקצת שקט לפני סרוויס אני יורד שתי דקות למטה עם אספרסו כפול על קרח ומסתכל לאופק. קצת שקט וקצת השראה.
חוף בוגרשוב. צילום: shutterstock
5. חנן מרגילן
במקור אני ירושלמי. גדלתי בבית חם עם אוכל ביתי מנחם שסבתא שלי הייתה מכינה. לצערי בגלל העבודה לא יוצא לי להגיע הביתה לירושלים. אני לא בוכרי, אבל בכל פעם שאני זקוק לקצת אוכל ביתי, עם קצת נחמה אני קופץ לחנן מרגילן לאכול מרק דושפרה ושיפוד כבש. ומה הכי מדהים שם? רמת הדיוק. בכל פעם שאתה בא אתה יודע מה תקבל ואף פעם לא מתאכזב. מסילת ישרים 15
חנן מרגילן. צילום: דנה מאירזון
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קלאב, אולם בר מצווה ומכון כושר במקום אחד. העיר של עיליי אשדות
עיליי אשדות. צילום: ברק סוריאן
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המוזיקאי שיופיע בשישי הקרוב בפסטיבל "שול". על הלובי הרוחני של מי שמוצא את עצמו גוסס ברחובות העיר והפינה הציבורית השקטה שבה איבד סוגים מרובים של בתולים
המקום שאליו באים כל התל אביבים כדי להרגיש מחוץ לעיר ואליו באים כל הפריפריאליים כדי להרגיש בתל אביב. כל הטיילת מקועקעת בריח של קצף וקיץ, ואפשר לבוא להסתכל באנשים מסתכלים באנשים, לראות בריגדות מדוזות מתפוצצות על החוף, לשמוע את צרורות המאשין-גאן של המטקות. הכי טוב בגוש דן (בינתיים).
חוף בוגרשוב. צילום: shutterstock
2. מאפיית הטאבון
הלובי הרוחני של כל מי שמוצא את עצמו גוסס ברחובות תל אביב של לפנות בוקר. סמבוסק רוטב פיצה שנקטף ישירות מהפרד״ס ומוכרים ששורדים את הדמדומים בקטע לא סביר. מחירים שיידי. כיסאות פלסטיק שאין איפה לשים את הידיים. (יקום מקביל אחד הצידה מגן עדן.) אלנבי 119
מאפיית הטאבון. מפייסבוק
3. רחוב הר סיני
המטאפורה הגאוגרפית הכי טובה בעיר: רבע מטר של אספלט שמפריד בין בית הכנסת הגדול לבין פורט סעיד.
שוקק בפורט סעיד. צילום: דין אהרוני רולנד
4. החניון מעל האוזן השלישית
אחרי עשורים של חיפוש זה ברור שזה המקום הציבורי היחיד בעיר שבו אפשר למצוא איזושהי מידה של פרטיות. ספוט לסגת אליו משאון הנאון של הסנטר/לאכול בו (בבושה) את הזעתר המתייבש של טורק לחמג׳ון/לבהות בדיסקים שבזזת רגע לפני. איבדתי פה סוגים מרובים של בתולים (לא מגלה).
5. לבונטין 7
רגע של כבוד למקום שבו נולדתי. כמה טוב שבמדינה המשונה הזו יש במה שמוכנה לאכול כל כך הרבה סוגים של תרבות, בין אם סלבז עתידיים או ילדים שצורחים לתוך מיקרופון או מה ההבדל. זה קלאב ואולם בר מצווה ובית מקדש ואלבום תמונות ומכון כושר. מצב שעוד אפשר להריח את הזיעה שלי.
עיליי אשדות ישתתף בשישי הקרוב ב"שול" (24.12). במילותיו: פסטיבל עירוני מרגש שמנסה להביא זווית חדשה לאופן שבו עושים תרבות ביחד בעיר שמזמן התרגלה לעצמה. הרבה הופעות קצרות של אמנים גדולים יותר ופחות שבתקווה יזכירו לנו שבסופו של דבר כולנו פשוט אנשים שעושים צלילים ואיך אפשר שלא לחגוג על זה. אני אנגן כמה שירים ואז אתקלט.לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קיץ שלישי של פיקוח: האם אנחנו משלמים פחות במסעדות החוף?
חוף הים הלעתים מאוד יקר שלנו. צילום: שאטרסטוק
מקיץ 2019, בזכות רפורמה מבורכת של העירייה – מחירי מוצרים רבים במסעדות החוף נמצאים בפיקוח והוזלו משמעותית לרווחתנו. עכשיו, כשעונת הרחצה בשיאה, קפצנו לבדוק האם ההגבלות נאכפות, אילו מסעדות יעבירו אותנו תלאות בדרך למוצר המוזל – וגם מי המצטיינות
בקיץ תל אביבי אולי לוהט מאי פעם, כל מה שבחורה יכולה לבקש הוא אבטיח קר עם קצת בולגרית, או חצי בירה צוננת. עד לפני כמה שנים אותה בחורה נאלצה לשלם על כך, לרוב, מחירים מופקעים לכל הפחות. ישיבה מרעננת די צנועה יכולה הייתה לעלות, במיוחד במסעדות החוף ה-"יוקרתיות" – מעל ל-100 שקלים. לכן, כשעיריית תל אביב יצאה בקיץ 2019 ברפורמת המחירים המפוקחים על מוצרי מזון ואפילו על השכרת כיסאות חוף בחופים – ירדנו חפצי לב אל החוף בתקווה לא לקרוע את הכיס.
דוגמה לתפריט מחייב
ה-"תפריטים המחייבים", כפי שהם נקראים בחוצות מסעדות החוף בהן הם תלויים, כוללים הרבה מוצרים אידיאליים ובסיסיים לבילוי מהנה על שפת הים, לבד או עם המשפחה: החל מקרחון ב-3 עד 5 שקלים, פיתה עם חומוס וסלטים ב-10 עד 12 שקלים, ואפילו עסקיות בשעות 12:00-16:00 לאורך כל השבוע, בהן תזכו לארוחה שלמה ב-60 שקלים בלבד.
נשמע נהדר? בהחלט. אך כמו בכל רפורמה שמיטיבה יותר עם הלקוח מאשר עם מי שמרוויח את הכסף בקצה – תמיד יימצאו פרצות. "בישראל כמו בישראל, אם אי אפשר לסחוט את הלימון עד הטיפה האחרונה אתה יוצא פראייר", כותב ד', אב תושב העיר, בפייסבוק. "המסעדות לא מסתפקות בלקחת את המחירים המפוקחים 'הרגילים' שמגיעים עם חוף הים, הן ינסו לשבש את חווית הלקוח על המוצרים המפוקחים. חצי שעה כדי לקבל 'פיתה חולדאי' בשפתם".
קליפסו (צילום: אנטולי מיכאלו)
את אותה 'פיתה חולדאי', כינוי לאותה פיתה עם חומוס וסלטים בתפריט המפוקח, הוא ניסה להשיג בשתי מסעדות: "הילטון ביי" בחוף הילטון, ו-"קליפסו" הידועה במחיריה הקשוחים. "ב'הילטון ביי', כל פעם שהזמנתי את הפיתה הנכספת, רגע לפני שגיהצו את כרטיס האשראי, דאגו להזהיר אותי שזה ייקח 20 דקות", מספר ד', "כעבור 20 דקות אני מזכיר להם שלא הביאו, ואז דואגים לחתוך פיתה, למרוח חומוס ולהגיש". וכאן מדובר עוד בסתם מריחת זמן על מוצר שמשתלם פחות למסעדה.
ב-'קליפסו', שגם היא נמצאת בקו החוף בפרישמן ומחויבת לתפריט המפוקח, הוא גם נתקל בחומה. "המוכר אמר לי 'לא מוכרים פה פיתות'", מעיד אותו אב, "כשהזכרתי לו שיש מוצר בפיקוח, אז הוא אמר – 'אה, הפיתה חולדאי הזו? סבבה'. אתה רוצה להזמין את מה שאנחנו מחויבים יעני, אבל יאללה בוא נתבל לך את זה בקצת בושה". לאחר מכן הוא ממשיך ומספר שעבור 4 פיתות לו ולמשפחתו המתין לא פחות מ-45 דקות. "הם לא מסתפקים בלקחת 21 שקל על קפה קר בכוס חד פעמית קטנה, או 15 שקל לפחית קולה", הוא מוסיף, "אם תעז לנסות ליהנות ממחיר מפוקח תקבל וייה דולורוסה.
כדי לבדוק האם מדובר בתופעה נקודתית יצאנו אל החוף לבדוק מדגמית עוד מסעדות לאורך הטיילת. ספוילר: גם במסעדות המצטיינות של הבדיקה שלנו נאמר שלא נתקלו בפקחים שמגיעים לאכוף את הפיקוח על המחירים.
ב-"לה מר", למשל, בה מזמינים דרך קיוסק בו מתנוסס בענק התפריט המחייב (כך שאין לאן להימלט) – קיבלנו תוך פחות משתי דקות פיתה נפלאה מלאת חומוס וסלטים, ללא שום בושה שמתלווה למחירים מוזלים. נפלא. גם ב'בננה ביץ', בה מוצג התפריט המפוקח במקום גלוי והוגן, קיבלנו פיתה דומה, מפנקת ונטולת פרצופים – רק שלה לקח כמעט רבע שעה להגיע.
הפיתה המפנקת. יש אמת בפרסום. צילום: מערכת טיים אאוט
גם במסעדת "גזוז ביץ'" שבחוף ירושלים מתנוסס בענק התפריט המחייב, אבל כאן הוא נראה מעט פחות מחייב. כשביקשנו "שליש בירה ישראלית" ב-21 שקלים. כמעט חויבנו ב-29 שקלים, מחיר יקר יותר מחצי ליטר בתפריט המפוקח. המלצרית החביבה (באמת) בדלפק פשוט לא הכירה את סוגיית המחירים המפוקחים, ונדרשה לברר עד שהבינה שרק בירה אחת מתוך הבירות הישראליות המוצעות במסעדה מפוקחת. איך גילינו את זה? בדרך עקלקלה מדי.
כך יוצא שמסעדות רבות בחופים עושות מאמץ לשמור על רווחת הצרכנים והמבקרים בהן, והמתרחצים בתל אביב יכולים עדיין ליהנות מהמוצרים המפוקחים במבחר לוקיישנים סמוכים לים. אבל האם מתבצעת אכיפה זהה שתאפשר מצב שוויוני בין המסעדות שדואגות לתדמיתן ולסועדיהן למול אלו שמעדיפות את הרווח?
קו החוף בתל אביב. צילום: גיל כהן מגן \\ גטי אימג'ס
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב-יפו וחברת 'אתרים' מפעילות פיקוח הדוק באופן שוטף על כל המסעדות והקיוסקים ברצועת החוף תל אביב-יפו, לטובת עמידה על פיקוח המחירים של מגוון המוצרים ולרווחת המבקרים בחופים. בכל החופים ישנו שלט המפרט את המוצרים בפיקוח הנמכרים בחוף ונעשית בקרה ואכיפה של הנושא. במהלך עונת הרחצה אנו מפעילים שירותי לקוח סמוי אחת לשבועיים בכל המסעדות, וכשבעל מסעדה לא עומד בהתחייבות החוזית הוא נקנס ב-10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. החברה המפעילה את שירותי הלקוח הסמוי בודקת בין השאר את זמן ההמתנה עד לקבלת מנה מוזמנת. עד עתה לא נתקלנו בבעיה בנושא.
נוסיף כי כחלק משורת המאמצים שמשקיעה העירייה בניסיון להקל על יוקר המחייה בעיר, פעלה העירייה במסגרת המכרזים החדשים מול הזכיינים הפועלים בחופים לעדכון התפריטים המוצעים לבאי החוף על ידי הוספת ארוחות עסקיות 7 ימים בשבוע, עדכון מחיר סל המוצרים הנמכרים ביותר בחוף וקביעת מחירי מוצרים מפוקחים בהוזלה, אפילו בהשוואה לעונת הרחצה הקודמת. באשר למקרים המוזכרים, בעקבות פוסט בפייסבוק שפורסם לפני מספר ימים בנושא ההמתנה לפיתה במזנון בחופים הילטון ופרישמן, נבדק הנושא מול מפעילי המסעדות שעדכנו כי אין מטעמם הוראה מכוונת לעכב הוצאה של מנות במחירים מפוקחים. באשר למכירת הבירה בחוף ירושלים, על פי ההסכם מפעיל המסעדה מחויב למכור סוג אחד של בירה ישראלית בעלות מפוקחת, סוג הבירה היא לשיקול דעתו".
מ'קליפסו' נמסר בתגובה: "תלונת הלקוח הספציפי הגיעה אלינו דרך עיריית תל אביב. מחירון המוצרים המפוקחים מופיע בקיוסק המסעדה. המנות המפוקחות מוזמנות באותו קיוסק והכנתן מתבצעת במטבח המסעדה. זמן ההמתנה בשעות העומס לא משתנה בין המוצרים המפוקחים לשאר מוצרי הקיוסק, או המנות האחרות במסעדה". ממסעדת 'הילטון ביי' נמסר: "אין אצלנו העדפה להזמנה כזו או אחרת במסעדת חוף מבלי קשר לגודל או סכום ההזמנה. כל בון שנכנס מטופל לפי סדר הגעתו הכרונולוגי. אנו שומרים על סטנדרט בין לאומי והדלת שלנו פתוחה לכולם בפני כל לקוח בכל ימות השבוע".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אושיית הטוויטר ובלוגרית הטיולים מבטיחה לא לצייץ על הדייט - אבל לגמרי תבקש ממך להצטרף אליה לסקר מלון חדש. תמצאו אותה מתרגלת יוגה בבוגרשוב או במסוף כרמלית
היא אושיית טוויטר מוכרת, כדאי לכם מאוד לצאת אתה לטיול כי היא יודעת הכי טוב לאן כדאי ללכת (כבלוגרית טיולים), וביום-יום היא מנהלת שיווק (בקבוצת שקל) – קבלו את כרמל קמין (33).
מעדיפ.ה:גברים טווח גילאים רצוי:30-40 סיגריות:לא אלכוהול:כן בשר:כן פוליטיקה:כן דת:לא דיור:שוכרת הדייט הכי מוצלח:שני דרינקים במינימום, נשיקה, שיחה מצחיקה ו-sms אחר כך. הדייט הכי מבאס:על ספסל ברחוב עם בקבוק בירה והומלס שגונב לו את הטלפון. מתי בפעם האחרונה עשית את הצעד הראשון?לפני חודש שלחתי הודעה למישהו חתיך בטוויטר. הוא היה בזוגיות עם גבר.
פארקור באלנבי ונודיזם על סוסים. זאת העיר של שושקה אנגלמאייר
שושקה מתחרדנת בחוף בוגרשוב. צילום: אביתר עמר
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: שושקה (זאב) אנגלמאיר, יקירת העיר והיקום, שלוקחת אותנו לסיור אלטרנטיבי עם דגש על שכשוכים בים ובמאגרי המים העירוניים. בואו הצטרפו אליה, זה הולך להיות רטוב
מתה עליו כי קצף גלים לבנבן ומי מלח ושמש. קשישות משחקות מטקות, לפעמים באים לבקר אותי זבובים. אוהבת להתפחלץ על מגבת, לקרוא מגזינים מפונפנים, לדמיין שאני מגה סטארית סלבריטית בסן טרופז. מעבר לים יש חוצלארץ, ואולי גם שם בחורות עם סטייל, כמוני, קוראות מגזינים על החוף, ואנחנו חוצלארץ בשבילן. אוהבת את החוף גם בגלל השיר שלי, "היה ים סוער התורן חרק, חרטום הספינה כמעט ונשחק. שושנה שושנה שושנה".
2. אלנבי
הרחוב האהוב עלי, כי המדרכות סדוקות, וקיר מתייפח ואוטובוס מת. וחנויות ספרים יד שניה, בגדים ואלקטרוניקה, חלונות ראווה של עסקים זעירים בדרך לים, ובניינים שנראים ארמונות לשעבר, וכל מיני מקומות שמזכירים לי דברים – קולנוע אלנבי, וזמיר, ובית כנסת "מושב זקנים" שעל המדרגות שלו קרסטן ואני התגוללנו לילה אחד כשהיינו שיכורות, וחנות בולים בפסאז' שבתור ילד חנון נסעתי אליה בווספה של סבא שלי, וקניתי סדרת בולים משולשים, ובאלנבי קפצתי פארקור וטיפסתי על בניינים, ובאלנבי עומדת בצניעות הקונדיטוריה הקבועה שלי, "רינה", בפינת בלפור, שבה אני קונה כל שבוע עוגה ומבקשת בנימוס "גבינה בבקשה, דלת סוכר". או "קצפת, חתיכה גדולה, אם אפשר עם התות", או "חצי קילו פרג". ומנשנשת באצבעות בדרך הביתה.
3. שוק בצלאל
כי שם אפשר למצוא שמלות מתאימות לכל דבר תלויות על קולבים; כל הרחוב בוטיק. אוהבת גם את לוינסקי ואת הכרמל, אבל רק בשוק בצלאל יש בגדים שהם שיא האופנה בזיל הזול. מצאתי שם בננות פלסטיק בסלסלה, שתפרתי מהן חצאית "רפובליקת בננות" להפגנה, ומצאתי שם נעלי עקב אדומות יפהפיות תוצרת ספרד, ואחרי שלושה ימים איבדתי אותן בים. וגם קומבניזון ורוד סוג ד' שלבשתי פעמיים ונפרם.
הוט קוטור עם שושקה. צילום: אביתר עמר
4. שדרות רוטשילד
כי שם יש לי הרגשה שאני בשאנז א ליזה, ויש שם פסל סוס עם דיזנגוף שלפעמים אני מטפסת עליו לדהירת אחר צהריים. ועכשיו אגלה לכם שני סודות שמעטים יודעים: על הפסל הזה מוטבעות אותיות ומילים אוהבות שכתב דיזנגוף לסוס שלו. רק אם מתקרבים מבחינים. ודבר שני: דיזנגוף, ראש העיר הראשון שלנו, היה נודיסט, ואפילו קיבל פעמיים דו"חות מפקח – על התפשטות בפומבי בים!
שושקה של הסוס והשדרה. צילום: אביתר עמר
5. מזרקה ליד מגדל האופרה
כי למרות שקפצתי לכל המזרקות בתל אביב, בפריז, בברלין וגם ברומא, אני אומרת לכם בכנות שאת זאת בקצה של אלנבי אני הכי אוהבת מכולן. ולילה חורפי אחד, גשם שוטף בשיא הקורונה, קפצתי לתוכה כמו מטומטמת ואחר כך קפאתי והצטננתי והשתעלתי וכולם הביטו בי בחשדנות ויעצו לי להיבדק. אבל הכי כיף בקיץ. המזרקה קרירה, נהדרת ומושלמת, ובזכותה אני לא צריכה לגנוב ג'קוזי מהמדינה, ולא צריכה אמבטיות מלכותיות. אני לוהטת ומזיעה, והמים במזרקה מרעננים לי את האני הפנימי, והכלור מחטא את הנשמה שלי. האושר בהתגלמותו. כשאני יוצאת מהמזרקה רטובה אני שוקלת מאתיים קילו מינימום, כי עשויה כולי ספוג ולבד, ומטפטפת את כל אלנבי, בדרך הביתה.
שושקה לא קופצת ראש, מול כיכר האופרה. צילום: שי טרא ליטמן
6. בית העיר
אוהבת אותו כי הוא ממוקם בכיכר יפהפייה. כי זאת היתה העירייה הראשונה של תל אביב, בימים שבהם דיזנגוף, ראש העיר, הנודיסט הראשון בארץ, ניהל את העניינים. בבית העיר נולדתי – שושקה, מצדפה, לפני חמש שנים, בנוכחות תזמורת, רקדניות ואלפיים מוזמנים. בבית העיר הצגתי תערוכה שגרמה לי להבין שאני יכולה לעשות דברים שבחיים לא חשבתי. ולמשך כמעט שנה הבניין הזה, עם הגג הנפלא וקומת המרתף, היה הבית שלי. לאורך רחוב ביאליק התנופפו דגלי משי עם ציורי שושקה. ועדיין כשמתקרבת אל בית העיר אני חשה הלמות לב, כמו לקראת אהוב. על גג הבניין ממול, בית ביאליק, הנחתי פסל גפילטע עם כובע גזר, שנשאר שם עד היום. אם תל אביב היא עוגת קצפת, בשבילי בית העיר הוא התות.
שושקה בבית העיר. צילום: דין אהרוני רולנד
7. האי ברחבת הבימה
כי יצר אותו דני קרוון הנהדר שנפטר לפני חודשיים, ואהבתי את האי בודד הזה ממבט ראשון, והפגנתי עליו עוד לפני בלפור, עם שלט "אני לא שרה ושחיתות זה חרה", וארגנתי פעולות אקטיביסטיות בפסגת האי, כמו חלוקת צימוקים להמונים בט"ו בשבט, וסוכריות אנטי גזעניות ביום הבחירות, ופעם ספגתי מבין ענפיו קקי של עטלף שנדד מרוטשילד, ולפני כמה חודשים הגעתי אליו כרובינזון קרוזו בסרט הקצר "אי" שביימה הבת שלי תמר, שמתרחש כולו על האי בהבימה. חלקתי בסרט פיצה "טוני וספה" עם חזיר בר, ובסיום הסרט עליתי על רפסודה והפלגתי אל האופק, הרחק מעבר לפסל התרוממות של קדישמן.
אני שושקה אנגלמאיר (ולפעמים זאב). נולדתי מצדפה בכיכר ביאליק ומאז אני סלבריטית, אמנית ולוחמת צדק אקטיביסטית והרפתקנית.בימים אלה מתכננת פרפורמנס בנוה שאנן עם זוג אמנים מגרמניה, מציירת חמסושקות באקריליק על עץ, מרצה על אקטיביזם בכל הארץ.ממש כמו תל אביב, אני שוש בלי הפסקה, וזאב מותש ממני. בגלל זה קוראים לי שוש פשוש, והוא זאב המאכזב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
