הנה עובדה שלחלקכם תישמע מוזר: לסדרה "הפרלמנט" יש בסך הכל עשרה פרקים. היא כללה שתי עונות – בראשונה היו ארבעה פרקים ובשנייה שישה. זה הכל. עונה שלישית לא נמצאת באופק (לרוב האנשים שיוצרים את הסדרה יש דברים אחרים על הראש), כך שאנחנו נשארים עם מעט – שיצא ממנו כל כך הרבה. עם זאת, ברמת ההשפעה שלה על הקומדיה העברית היא נמצאת לחלוטין בפסגה. כנראה הסדרה הקומית הכי טובה שנעשתה בישראל, כזו שייצרה עשרות מערכונים איקוניים, ציטוטים, ממים – מה שתרצו. זו ההוכחה שלפעמים איכות לא תלויה בכמות. גם אם הכמות קטנה – האיכות מנצחת.

>>וולקן חוזר: שובו של הראפר הישראלי הכי טוב שמעולם שמעתם עליו

בוויכוח על יצירות אמנות, יש לפעמים סתירה בין דברים "איכותיים" לדברים "כיפיים". הרבה פעמים אנחנו נוטים קצת לזלזל בהומור כשלעצמו, כזה שמצחיק מהבטן – ולהגדיר אותו כפחות איכותי. ב"פרלמנט" הצליחו, בדרך די פלאית, לתת את שניהם – ולהיות אהוב על ידי כולם. מהפשוטים ועד אניני הטעם. זה, כנראה, סוד קסמה, שבגללו גם אחרי עשר שנים אחרי לכתה – היא שידרה פרק אחרון ב-18.9.14), היא עדיין נוכחת מאוד. אז מה המערכון הגדול ביותר של "הפרלמנט"? כנראה שאין שאלה שקשה יותר לענות עליה. התשובות על כך רבות, משתנות מאדם לאדם – וכנראה שגם הרשימה הזאת תעצבן רבים. אבל כמו שאומרים, זו עבודה קשה – ומישהו צריך לעשות אותה.

10. "המונית"

אחד הנושאים המרכזיים בקו העלילה של הפרלמנט הוא חברות. החברות הטריקית והמעורערת ממילא בין חמשת גיבורי הסדרה: הקטור, אבי, קרקו, אמציה ושאולי. שני האחרונים עומדים בלבהמערכון המצוין הזה– שהוא כמעט נטול קאטים ומתנהל ברובו בדיאלוג בין שני אנשים בתוך מונית. הכתיבה ברמה גבוהה, אבל בעיניי המערכון הזה הוא תמצית הפינג פונג המצטיין בין שני כוכבי קומדיה ישראליים – ערן זרחוביץ' ואסי כהן. כיף אמיתי ומצחיק בכל פעם, וגם מכיל יותר קומדיה ממערכון אחר ובלתי נשכח – "השקט שנשאר".

9. "זכות גדולה"

אם במערכונים אחרים מה שבולט הוא המשחק המצוין של חמשת החברים, כאן הכתיבה תופסת את המקום. צמד מילים שמספיקות פעמיים או שלוש שהן נאמרות, וכבר נשמט השטיח מתחתיהן. שוב אסי כהן במוקד, הפעם עם ליאת הרלב בתפקיד אירנה כחיזוק –מאסטרפיס אמיתי. וד"ש לדני קושמרו.

8. "קוסומוי"

יובל סמו הוא בעיניי גדול האנדרייטדים של הקומדיה הישראלית. בקליבר הישראלי יש כמובן שמות גדולים יותר, אבל הוא הצליח – יחסית בשקט – לחדור לתודעה עם שורה של דמויות גדולות. כאן הוא בתור אבי פרטוש, שבמסגרתמערכוני הטסטמוניאלס, מביא פה מכה אדירה עם הניסיונות הכושלים להתחיל רומן – עם אשת החבר הטוב שלו. לא פחות.

7. "לות'ר"

רבות דובר על הדמות של שאולי, שהיא בעיניי הדבר הכי קרוב לג'ורג' קוסטנזה שנעשה בעברית: גם גיבור, אבל גם מישהו שעושה דברים שלא היינו עושים בחיים האמיתיים. מערכת היחסים המעורערת בינו לבין הבן שלו מארה"ב, לות'ר (שזה גם שם מטורף), עומדת במרכזהמערכון הזה– והתוצאה פשוט מצחיקה מאוד.

5. "האקדח של אמציה"

אחד הנושאים הכי בולטים בפרלמנט הוא העיסוק בגבריות. קצת כמו עוד סדרה מבית היוצר, מסודרים, גם היא מתרחשת בעולם החבר'ה הישראלי – עם קצת יותר שנים וניסיון.והמערכון הזה, שבו אמציה מקבל כוח לידיים – וכרגיל מוציא אותו במקום הלא נכון – הוא כזה שהמחיש את העיקרון בצורה מאוד טובה. בדרך, הוא גם הפך לאקטואלי מאוד לתקופה שבה הרבה אנשים החזיקו נשק, אבל לא ממש ידעו מה לעשות איתו. מוכר משהו.

5. "דוקו"

אחד החלקים החשובים ביותר בסאטירה הוא הפארודיה. לוקחים טקסט קיים שכולנו מכירים, ויורדים עליו באמצעות הגזמה והגחכה. במקרה הזה יש פארודיה מושלמת על "הסיפור האישי המרגש" – הרגע שבו גיבור הסרט הדוקומנטרי חוזר אל המקום שבו הכל התחיל. גם הכתיבה כאן מדהימה, וגם אסי כהן בתור שאוליבאחד הקטעים המעולים שלו, לבד עם המצלמה באמצע שומקום. אפילו לא רחובות. ברכה אמיתית.

4. "הטפיר הגוסס"

חוזרים לאסי כהן, וחוזרים לג'ורג' – הרופא השיידי הטוב בקומדיה העברית. מערכון שהכניס פאנץ' ידוע כמעט לשורה של דיאלוגים שהיו לי בחיים, ובו לא רק ג'ורג' מככב – אלא גם קרקו, בגילומו של מאור כהן. מתחת לעובדה שזהמערכון באמת מצחיק, יש כאן גם מסר חבוי – על השבירות של החיים, וגם פארודיה על אחד הדברים הכי מקודשים: השיחה של חולה נוטה למות עם הרופא, שמנסה לשכנע אותם שאין ניסים בעולם. כשזה טפירים, כנראה שהטקסט הזה עובר הרבה יותר בקלות.

3. "אז'י בם בם"

עוד נושא שמרבה לחזור על עצמו שוב ושוב בפרלמנט הוא עולם המוזיקה. ממערכוני קאלט כמו הביצוע ל"שקט שנשאר" של שירי מימון, דרך "הקטור המלך" שבו הם מחדשים עוד שיר ששלחנו לאירוויזיון, ועד מערכון האורגן שכולו הומאז' גדול לאייטיז. אבל בעיניי, זההמערכון המוזיקלי הטוב ביותר.כזה שנגע גם בשורשי השואו ביזנס, ברצון הכמוס של כולנו בתהילה. וחוץ מזה, הוא גם הזדמנות לראות את האיש שכתב את "הכי יפה בעולם" הופך גם שיר בג'יבריש ללהיט גדול.

2. "כיפור"

כנראה המערכון הכי זכיר מ"הפרלמנט", קטע שגם יותר מ-12 שנה לאחר שהוקרן לראשונה – שומר על מעמדו כלהיט, במיוחד ערב יום כיפור. הצמד אסי כהן את ערן זרחוביץ' חוזר, הפעם בתור שאולי וראובן – במערכון שנוגע בחוויה אנושית שמוכרת, באמת, לכל ישראלי – והיא הדקות שלפני כניסת יום כיפור. בדרך, יש כאן גם עקיצה לא קטנה למנהגי הדת; וגם מסקנה די חילונית ממערכון לכאורה דתי. מה גרם לו לרדת רק למקום השלישי? אולי השנים, ואולי הצפיות הרבות – שקצת החלישו אותו. מעולה, אבל יש טובים יותר.

1. "קוף"

כי אי אפשר לשקר את הלב, ואת הקומדיה. היו כאן שורה של מערכונים גדולים – אבל אין מערכון שמצליח להכיל בתוכו כל כך הרבה שכבות של נושאים טראגיים. יש פה רצח, יש פה התמכרות להימורים, יש פה אפילו דעות קדומות כלפי להט"בים, אבל איכשהו כל הטאבואים האלה מרכיבים את המערכון הכי מצחיק שיש. אסי כהןבמופת של מונולוגים, וגם שורה של הופעות אורח מבריקות – כולל של איתן גרין, הבמאי ופרשן הכדורסל, בתור יגאל מנהל הספארי. מערכון שפשוט אי אפשר לסרב לו – וזה מקום ראשון ראוי ביותר.

• טלוויזיה
• טלוויזיה ישראלית
• קומדיה
• קומדיה ישראלית
• אסי כהן
• יובל סמו
• מאור כהן
• המסך

מה יותר מצחיק מהמערכון הכי מצחיק של "ארץ נהדרת"? אולי רק הניסיונות החוזרים ונשנים לקבור את "ארץ נהדרת" מיד בפתיחת העונה, מדי פתיחת עונה, ולבשר לציבור שזהו, אין אותם יותר, נפל להם המצחיק אם בכלל היה להם אותו פעם, קפצו את כל הכרישים ואיבדו את כל הזה. בעונה ה-19 של התוכנית נשמע את זה יותר מתמיד ויש לכך סיבה מרכזית אחת: בנימין נתניהו.

עוד לפני ששודר פריים אחד מהעונה החדשה, וביתר שאת תוך כדי שידור פרק הבכורה לעונת 2021/2, כבר היה ברור שתוכנית המערכונים הכי מצליחה בתולדות הטלוויזיה עומדת השנה למבחן מחודש: העוגן הסאטירי שלה, האיש שסביבו הכל הסתובב ב-12 העונות הקודמות שלה, איבד את מקומו בראשות הממשלה ובמרכז הציבוריות הישראלית, ואיתו התפיידו ממשלות הימין הקיצוניות שסיפקו לכותבי התוכנית ויוצריה מחסנים שלמים של אמל"ח בלתי קונבנציונלי להשתולל איתם. עם מה נשאר להם לעבוד עכשיו? מנסור עבאס הדובון החמוד? נפתלי בנט המדריך מבני עקיבא? זה כמו לעבור מטיסה ב-F35 לטיסה בדאון ממונע.

המצוקה הזאת בהחלט הורגשה בפרק פתיחת העונה. הפוליטיקה הישראלית של הרגע הזה הרבה פחות קוטבית ומלהיטת יצרים מכפי שהייתה בכל שנייה נתונה בעשור האחרון. זה עשוי להשתנות בכל רגע, כמובן, אבל לפחות בחודשים האחרונים מצליחה ממשלת השינוי לשעמם באופן שאינו עולה על העצבים והפוטנציאל הסאטירי שלה נמוך ביותר. עבור "ארץ נהדרת" זה מסמן אתגר עצום: האם אפשר לצחוק על הממשלה הזאת? האם אפשר להצליף בה? בוודאי שאפשר ואפשר. זה רק עשוי להיות הרבה פחות מצחיק. וזה בדיוק מה שקרה אתמול.

מערכון "משחקי הדיונון" היה נקודת המבחן הסמלית: הוא היה מחוכם אך צפוי, כתוב היטב אך ארוך מדי, שנון למדי ועתיר רפרנסים אך גם קהה מבחינת השפיץ הסאטירי. כותבי "ארץ נהדרת" יצטרכו להתאמץ הרבה יותר כדי להגיע לחדות האגרסיבית שאפיינה את הטיפול שלהם בממשלות קודמות. מערכת התוכנית זכתה אמנם לביקורות קשות על המרחק הרב בין הדמות החמודה-מדי שמגלם מריאנו אידלמן ובין דמותו האמיתית של בנימין נתניהו, אך בסופו של דבר ועם כל החמידות הוא היה הציר שסביבו עפו מהלומות סאטיריות כבדות משמאל לימין. חסרונה של נקודת הציר הזאת הורגש. זה לא יפריע כמובן לביביסטים להמשיך להתעצבן עליה.

רוחו של נתניהו תמשיך לרחף מעל "ארץ נהדרת" כפי שנוכחותו עדיין מורגשת בפוליטיקה הישראלית, אבל שתיהן מנסות עכשיו לדמיין איך נראים החיים בלעדיו ולשתיהן זה פותח כמה הזדמנויות. מערכון הפתיחה והסיום של התוכנית אתמול הראה את המנעד האפשרי, בין סאטירה סביבתית ובין סאטירה חברתית על האקלים ועל ההייטק ועל החגיגה של הבורגנות הישראלית כשהכל מסביב קורס. אם צריך להמר אז אפשר לקבוע בוודאות גבוהה למדי שבניגוד לזירה הפוליטית שעדיין רועדת תחת צלו, "ארץ" תסתדר מצוין ללא נתניהו אחרי תקופת הסתגלות מסוימת. היא תחבוט גם בממשלה הזאת ללא היסוס. בנט, לפיד וליברמן תמיד היו בין הקורבנות האהובים עליה.

ובשורה התחתונה: הקאסט האדיר של התוכנית, שהתרחב כדי לכלול כמעט את כל הכישרונות הקומיים הבולטים של העת הזאת, יחד עם רשימת כותבים מפוארת, אמור להספיק ל"ארץ נהדרת" כדי לפתח את הלהיטים הבאים שלה גם בלי דמותו הדומיננטית של נתניהו. ההיטקיסט של אודי כגן זאת התחלה טובה. תקציב התוכנית המקוצץ השאיר פחות מקום לצילומי חוץ מושקעים ופזמונים מופקים היטב, אבל המאסה של הכישרון תעשה את שלה עד סוף העונה. חשבתם שבלי נתניהו זה לא יהיה זה? הצחקתם אותי.

• ביקורת טלוויזיה
• ארץ נהדרת
• קשת
• ערוץ 12
• יובל סמו
• אודי כגן

• Facebook
• Twitter
• Email

בסצנה הראשונה של "השוטר הטוב", עוד לפני הפתיח, קרה משהו בלתי צפוי – צחקתי בקול רם. שאגה מתגלגלת, מהסוג שכמעט אף סדרת טלוויזיה לא מוציאה ממני. זה היה שילוב ביזארי של קרם לחות עם חוחובה ואיש מחופש לחציל – בדיוק החומרים שעשוי מהם חוש הומור מהסוג שכמעט לא רואים, ודאי לא בארץ – הומור שאי אפשר להסביר או להגדיר כי הוא נע בין מטופש לחלוטין למבריק ממש.

"השוטר הטוב" של yes היא עוד הוכחה לעליונותה של ספקית הלוויין על פני המתחרה HOT בגזרת הפקות המקור. כשיובל סמו, המככב בסדרה, הופיע ב"אולי הפעם" של yes – בתקופה שבה עוד לא ידענו שהוא יותר מרק קומיקאי – הוא הוכיח כבר אז שהוא יכול לשאת על כתפיו סדרה שלמה, אף שהיה מדובר בסדרת אנסמבל. עכשיו הוא רק מחזק את הטענה. דני קונפינו, דמותו של סמו, הוא שוטר במשטרת פתח תקווה. יש לו חברה (ורד פלדמן, שכבר חלקה עם סמו מסך ב"אולי הפעם") שבדיוק החליטה שהנטייה המינית שלה היא זו שבמאקו מכחישים שקיימת – ומחליפה אותו בבלונדינית לוהטת. הוא נאלץ לחזור לגור עם הוריו בגילומם של לאורה ריבלין ומשה איבגי (בתפקיד מרענן ומשעשע שלא שם אותו בטייפקאסט הרגיל והמאיים שלו).

"השוטר הטוב" היא קומדיה. עובדה זו כשלעצמה לא אמורה להיות מרגשת, רק שלא כל כך עושים קומדיות בארץ, גם לא בשנת 2015. אנחנו חזקים בדרמות קומיות או בתוכניות מערכונים, אבל כשזה נוגע לסתם קומדיה קשה למצוא סדרה שתסתפק בלהיות מצחיקה ותרשה לעצמה להיות נטולת אג'נדה או אמירה עודפת. "השוטר הטוב", לעומת זאת, היא קומדיה מהסוג הטוב ביותר. מי שצורך הרבה טלוויזיה יתקשה לפספס את הפרטים הקטנים ואת המקצוענות הנוטפת מכל רגע – מסיפור המסגרת עד קווי העלילה הקטנים והבדיחות הלא קשורות (כמו אשכולית שנזרקת מהחלון בדיוק מושלם). הפרק הפותח עושה עבודה מעולה של הצהרת כוונות עם תסריט מהודק, משחק מדויק, עריכה בקצב הנכון וגם פתיח שקושר הכל בסרט יפה של פאן.

מבחינה זו חבל קצת ש"השוטר הטוב" מצאה את עצמה ב־yes ולא בפריים טיים של ערוץ 2. אף שהיא נהגתה במוחם של אנשים אינטליגנטים, היא לא נישתית או קשה לעיכול, ולגמרי הייתה יכולה לעבור גם את הקהל מזוגג העיניים של אחרי החדשות, בעיקר כי בפלטפורמה שכזאת היא יכולה להתפספס על ידי קהל היעד הפוטנציאלי שלה שכבר מזמן לא מחובר ללוויין או לכבלים, אלא צורך את הטלוויזיה שלו באמצעות קובצי טורנט או סטרימינג בנטפליקס. עד שמתחילים לעשות כאן הפקות מקור מקומיות העומדות בסטנדרטים של התכנים הטלוויזיונים המוצלחים שנעשים בארצות הברית, הן פשוט לא מגיעות לקהל הנכון וחבל.

השורה התחתונה:שווה את המאמץ. ציון 8/10.

• קומדיה
• יובל סמו
• יס
• yes
• ביקורות
• ביקורת טלוויזיה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

כבר כמה שנים שיובל סמו משחק על השטיק של "הישראלי היפה". שטיק חמוד, יש להודות, אבל שטיק. בצורה זו או אחרת, הוא רץ עם השטיק הזה כבר חמש שנים. זו החלה כדמות כל-ישראלית עם בגדים מרושלים ומבט של טמבל שנדחף בזמן ראיונות "סקר רחוב" פיקטיביים ומדרבן בעדינות את המרואיין התמים להגיע לעבר האנטי פוליטיקלי-קורקט. זה עבד, אפילו טוב מאוד. מאוחר יותר הוא גם חיפש וריאציות מרעננות לתרגיל הזה, שכללו חרדי מציק ונציג של מחלקת ההסברה הישראלית. כולם היו מצחיקים, חלקם היו בעלי רגעים מבריקים, אבל אף אחת מהדמויות האלו לא היו שובות, חתרניות וחשובות כמו הדמות החדשה של סמו (שגם כותב את הדמות יחד עם כותב אסף גפן) – יצחק "פומה" קרסנטי.

כשהוצג קרסנטי לראשונה, בתכנית יום העצמאות של "ארץ נהדרת", הוא הוגדר כלוחם מחתרות ש"ליווה את ישראל מיום הקמתה ובשיאו נלחם לבד עם מקל מטאטא בשני טנקים סורים". סיפור המסגרת כולל מראיין שמלווה את קרסנטי במהלך מאבקו לקבלת הכרה מהמדינה – ראשית בדמות הזכות להדליק משואה לתפארת המדינה, אבל במהרה חותר לבקשות צנועות יותר. נגיד, כמו להתקיים בכבוד כאדם זקן בישראל 2015.

זה מתחיל עוד בבניית הדמות. ההשראה ברורה. קצת שאילה מ"בוראט", הרבה השראה מ"Bad Grandpa" המעולה של ג'וני נוקסוויל ומנה הגונה מהסגנון המובחן של יובל סמו. הוא מופיע עם שיער לבן, שפם מטאטא, כובע מצחייה, משקפי ראייה בולטים והליכון, ובעזרת מחלקת האיפור של ארץ נהדרת (שמתעלה על עצמה העונה) נראה אמין להפליא כאדם כבן 80-90. בתוספת מבטא שמערבב באופן ביזארי אך מדויק בין בגין, סלומוניקו ורפי איתן, רעידות ראש במידה נכונה ועמידה שפופה מעט, סמו מפליא במשחק כאדם זקן ומעט תמהוני. מספיק אמין כדי שיראה ריאליסטי ברחוב, מספיק ביזארי כדי שזה יראה מצחיק על המסך.

אך הפן החשוב ביותר בדמות היא לא הגילום המושלם שלה בידי סמו, אלא התוכן שנמזג לתוכה. עד כה שודרו סך הכול שלושה מערכונים בכיכובו, אבל האמירה שמאחוריו חדה יותר מכל הדמויות שהוצגו עד כה בעונה הטובה מאוד של ארץ. כן, גם יותר מסלמה הרוקחת, אורן חזן או הפיאה הסגולה של ביבי.

אחרי שבמערכון הראשון תקע כמה אצבעות משועשעות בעיני האתוס הציוני כבר בפרק השני הפך קרסנטי מלוחם מחתרות לשעבר ללוחם צדק בהווה. כבר בסיבוב השני הוא נכנס למשרדי ביטוח לאומי במטרה לדרוש קצבת זקנה הוגנת ודורש להיפגש עם "הבוס שלך, השטן", הולך למסעדת יוקרה כדי להתלונן על גודל המנות ומנסה לשדוד בנק עם קלנועית. כשפוגשים אותו בשלישית הוא מבקר בבית אבות יוקרתי, אבל כשהוא מגלה שעלות מגורים היא 12 אלף שקל לחודש הוא מנסה להתקבל כשותף בדירת סטלנים חביבה. על הדרך הוא גם מציע הצעות מגונות אך מקסימות למגוון מבוגרות ומבוגרים.

לא צריך להעמיק הרבה כדי להבין את החשיבות של דמות שכזו. תמהיל מדויק בין קומדיה לטרגדיה שמצמיד פנים, גם אם מזויפות, למצוקת הזקנים. אין שאלה שאחרי מפגש עם קרסנטי צופי "ארץ נהדרת" זוכרים מה היא קצבת הזקנה בישראל, נזכרים בכמות הזקנים שלא יכולים לקנות ארוחה הגונה ביום ומעכלים את הבושה ביחס המדינה למי שבנה אותה. נדמה שהנושא הזה עולה לסדר היום פעם בשנה, סביב דו"ח העוני, אבל בעזרת מערכונים קומים מעולים שכאלו, אפשר להשאיר אותו בתודעה ולהוביל אט אט לשינוי הנדרש. מזעזע, עצוב ולפעמים מטופש שיהיה, קרסנטי הוא דוגמה מושלמת לתפקידה של סאטירה טובה. תנו לו להדליק משואה כבר. או לפחות לחיות בכבוד.

• המסך
• ארץ נהדרת
• יובל סמו
• תרבות