יובל גרברהיא יועצת תקשורת ובעלת משרד יחסי ציבור המתמחה בעולם התרבות, הבידור והאמנות. היא מנהלת את מחלקת יחסי הציבור בסוכנות של שרית לבקוביץ', ועובדת עם מיטב מוסדות התרבות בישראל. בשנה האחרונה היא פועלת על קו ישראל-ברלין, שם היא מנהלת יחסי הציבור של השחקן יוסף סוויד בקריירה הבינלאומית שלו, לרבות עבודתו בתיאטראות מרכזיים באירופה והשתתפותו בפסטיבלים בינ"ל.

1. פארק הירקון

יש לי בו המון זכרונות, בעיקר טובים. יש ספסל ספציפי באמצע הפארק שעליו היינו יושבים החבורה שלנו מהתיכון. הייתי הולכת אליו כשהייתי עצובה וצריכה לחשוב, היו שם גם מספר דייטים טובים ופחות טובים במהלך השנים. יושבים עם בקבוק בירה ומדברים על הכל. היתרון בדייטים הגרועים שזה היה מאוד קרוב לבית שלי והייתי מצליחה לברוח מהר. וכשהכרתי את מי שהיום הוא בעלי, את הרגע שהבנו שאנחנו זוג העברנו על אותו ספסל בזמן שאכלנו גלידה. זה המקום האידיאלי להסתובב בו עם הילדים, לרכב על אופניים, לעשות ספורט או סתם לשבת על שפת הנהר עם שמיכה ופיקניק כייפי.

2. חוף מציצים

לא משנה מה תגידו לי, ולא משנה כמה חופים מדהימים יש בעיר הזו, מבחינתי חוף מציצים הוא הבית. החברות ואני היינו הולכות לשם אחרי בית ספר, בסופ״שים, אפילו את הסרט סיום תיכון שלנו צילמנו שם. מיותר לציין שזה חוף עם היסטוריה תרבותית, כולנו יודעים שהסרט ״מציצים״ צולם שם ושהבוהמה התל אביבית העבירה שם זמן לא מועט.

3. בבקה בייקרי

כשעבדתי במשרד יח״צ שטיפל בתיאטרון הבימה הייתי מגיעה כל בוקר, קונה קפה עם מאפה, פותחת לפטופ ועושה דברים לפני שעולה לתיאטרון לעבוד. הקפה פשוט מעולה, המזון מנחם והמזגן בפנים חלומי. עכשיו הם גם שדרגו את כל הבפנים ואפשר לשבת ולעבוד בנוחות. זו נקודת המפגש של כל השחקנים והעובדים של התיאטרון לפני שכולם מתפזרים להצגות, עבודה, או סתם עושים הפסקת סיגריה.
כיכר הבימה

4. לונדון מיניסטור

ביליתי שם את כל תקופת הצבא שלי, וגם היום אני שם די הרבה. בין אם זה ללכת להצגות בצוותא, ובין אם זה סופ״שים שלמים להעביר ב״פרינדס אנדרגאונד״. היינו יושבים שם ערב ערב, הכרנו את כל הברמנים ואף פעם לא ידענו איך הערב ייגמר. הפרינדס היה מוסד של לקוחות קבועים, וזה היה ממש חוק – יוצאים שבת, נפגשים בפרינדס. היום זה כבר הפך ל״באבו בר״ של אלון ושלומי, שהם גם האנשים מאחורי המופע ״שיחות עם הברמן״ שרץ שם, שזה אחד המופעים השווים ביותר ואני ממליצה לכולם ללכת לשבת על הבר, לשתות בירה וליהנות ממופע מגניב ביותר.
אבן גבירול 30 תל אביב

5. קפה זוריק

קפה זוריק הוא הקפה השכונתי האולטימטיבי. אני מרגישה שכל מי שנולד וגדל בתל אביב יש לו אחד כזה, שהוא במרחק הליכה מהבית. אני הייתי יושבת שם עם המשפחה שלי בשבתות כשהייתי נערה, או עם חברות אחרי העבודה. קפה זוריק זה המקום שאת יכולה להגיע על הבוקר בפיג׳מה לקחת את הקפה של הבוקר, להישאר שם לארוחת צהריים עם הלפטופ ולאכול את השניצל הלא פחות ממפואר שלהם ולקנח בקינוח מפנק. ובשנים האחרונות אם תשבו שם מספיק זמן, אולי גם תתקלו בטרטינו שותה את הכוס קפה התל אביבי שלו.
יהודה המכבי 4א׳ (כיכר מילאנו), תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אבן גבירול. זה נהיה פשוט בלתי נסבל ללכת בו, שלא לדבר על כל אלה ששוכרים דירות שמשקיפות לרחוב עצמו. השיפוצים של הכבישים והרכבת קלה שמעלים אבק לכל עבר, הרעש הבלתי פוסק של מכוניות שמצפצפות כי אין להן מושג לאן הנתיבים בכביש מכוונים. זה רחוב עם כל כך הרבה בתי קפה טובים, מקומות להסתובב רק שאין כבר חניה, המדרכות בקושי מאפשרות ללכת בהן כי הכל כל כך צר ומשום מקום יכולים לצוץ רוכבי קורקינט ואופניים שידרסו אותך. תעשו לי טובה עיריית תל אביב, תחזירו את הרחוב הזה למה שהוא היה!

>>סטייק האוס שנאמן לעצמו וקבב שנותן בראש. העיר של עומר לגזיאל
>>הלב הספרדי של העיר ונפילות כהזדמנות. זאת העיר של עילאיה שליט

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתיאטרון הקאמרי רץ המחזמר ״דיר אוון הנסן״, שאני מאוד מאוד אוהבת כבר המון שנים, עוד מברודווי. מחזמר חשוב שמדבר על (אזהרת טריגר), חרם, דיכאון וקשיים של ילדים שלומדים בבית הספר תיכון. במרכז העלילה יש את אוון (אלון סנדלר הלא פחות ממדהים!), תלמיד תיכון שמתמודד עם נידוי חברתי ומקבל משימה מהפסיכולוג שלו להתחיל לכתוב לעצמו מכתבים שמתחילים במשפט: ״היום יהיה לך יום מעולה ואני אגיד לך למה…״. אוון מוצא את עצמו במרכז העניינים אחרי שאחד המכתבים מגיע לידיים הלא נכונות, וזה מוביל אותו לשרשרת טעויות שהולכת ומסלימה. המחזמר הוא מחזמר חשוב, בעיקר לבני נוער שמתמודדים עם כל הקושי שמגיע בגיל ההתבגרות, הוא חשוב גם עבורנו המבוגרים שנדע להסתכל על בני אדם ולזהות שהם צריכים עזרה ולא לפחד להושיט יד. במיוחד בתקופה הזו – זו יצירה חשובה ורלוונטית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אמא לילד בן 4, והאלבום שירי ילדים החדש של לי בירן ואליאנה תדהר ״יום יפה״ נתן לי המון תקווה וכוח. אנחנו מנסים ליצור כאן עתיד יותר טוב לילדים שלנו, ואחרי שנתיים שאנחנו בתוך סיוט שנדמה שלפעמים לא נגמר, האלבום שלהם הכניס לי המון כוח להאמין שיהיה פה בסדר, ושחייב להיות פה בסדר, עבור הילדים שלנו. עבור העתיד שלהם.

אנחנו מוקפים בכל כך הרבה מוות והשירים האלה מכריחים אותנו להתעסק בחיים החדשים שאנחנו מביאים לעולםף, ואיזה עולם אנחנו רוצים להשאיר להם. כשעידו הבן שלי נולד השמעתי לו את ״הכבש השישה עשר״ ואמרתי לעצמי, איזה באסה שאין יצירות חדשות כאלה שישארו איתו לכל החיים והוא יוכל להשמיע לילדים שלו. ומרגיש לי שהאלבום של לי ואליאנה הוא לגמרי כזה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים. אני מרגישה שהתרגלנו. יש לנו 49 חטופים בעזה, ואסור לנו לשכוח אותם. המשפחות שלהם עומדות במקום, בייסורים קשים כבר שנתיים. אסור לנו לעזוב אותם. אנחנו חייבים להגיע ולתמוך מתי שאנחנו רק יכולים, ולא להפסיק לדבר על החטופים והחטופה שעדיין נמצאים בגיהינום.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו / לה כרגע?
חד משמעית ההורים שלי. הם התל אביביים האולטימטיביים והם כוח טבע. אמא שלי, אורנה רוטברג, שחקנית תיאטרון, ערב ערב עומדת על הבמה ומשמחת אנשים גם כשקשה ממש, ואבא שלי שיש לו קליניקה פרטית (הוא הרפלקסולוג הכי טוב שתפגשו), וגם הוא עוזר לאנשים להרגיש קצת יותר טוב. הם שניהם האנשים הכי טובים שפגשתי, והם הגב הכי חזק שהיה לי בחיים, במיוחד בשנתיים האחרונות.

מה יהיה?
אני מאמינה שחייב להיות בסדר. אחרת מה נשאר לנו? יהיה טוב, ואנחנו נעשה שיהיה פה יותר טוב. סומכת על העם שלנו ועל האנשים שלנו.

• העיר שלי
• יוסף סוויד
• ❤ תרבות
• ברלין
• לונדון מיניסטור
• הבימה

אמרנו לכם שזה הולך לקרות והנה זה קורה: "טיפול לילי", הדרמה המקורית המצוינת שיצר רענן כספי ל-yes, נמכרה לחברת ההפקה הגרמנית SquareOne שכבר החלה בעבודות הפיתוח לרימייק דויטשלנדי מושקע. זו אותה חברת הפקה שעבדה עם yes על חלק מהרימייקים הבינלאומיים המצליחים של "כבודו", כך שהרמה הגבוהה מובטחת.

>> "צפייה חובה": האם נתניהו בדרך לאוסקר? המבקרים מאמינים שאולי
>> מבעד למסך הדמעות: 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם עכשיו

על פי הדיווח הבלעדי של "דדליין", זו העסקה הראשונה ש"טיפול לילי" מייצרת ל-yes מאז יצאה לסבב שיווקי בפסטיבלי הטלוויזיה, אבל בהחלט מקווים שם שלא האחרונה. "הסוגיות שבגללן אנשים מחפשים טיפול נעוצות בדרך כלל במשפחה, ביחסים או בקריירה, כך שהן לגמרי אוניברסליות", אמרה ל"דדליין" שרון לוי, מנכ"לית yes studios. "לכן יש לנו תקוות גדולות שהעיבוד הגרמני יהיה הראשון מבין רבים".

במקרה של "כבודו", הפיקו yes ו-SquareOne גרסאות של הסדרה בגרמנית, צרפתית ואיטלקית, ולמרות שלפרויקט הנוכחי עדיין לא הוצמד גוף שידור, בצד הגרמני של ההפקה כבר בונים על פרסים. בינתיים, בעוד בגרמניה כבר מתחילים ללהק את העסק ולבנות את הקאסט מבכירי השחקנים – כזכור, אצלנו היו אלה יוסף סוויד ושירה האס המעולים, בין היתר, שהרימו את העסק – בישרה yes על אור ירוק לעונה שנייה של "טיפול לילי", ואלה כבר חדשות טובות באמת.

כזכור, "טיפול לילי" מתמקדת בדמותו של לואי מנסור, פסיכולוג קליני ערבי-ישראלי שאשתו היהודיה התאבדה, ובניסיון לחבר מחדש את חייו הוא מחליט לפתוח קליניקה שתציע טיפול בשעות הלילה. הסדרה עוקבת אחר כמה מהדמויות שמגיעות אליו לטיפול ובמקביל אחר הקשת העלילתית של חייו האישיים הקורסים, והתוצאה היא דרמה מיוחדת במינה, שכיכבה כאן בשעתה בחלק העליון של טבלתמצעד הסדרות הכי טובות שלנו, עם קצב והיגיון פנימי של חלום בהקיץ. באמת אין סיבה שלא תצליח מאוד בחו"ל. נחזיק אצבעות.

• המסך
• yes
• ישראלים בחו"ל
• יוסף סוויד
• שירה האס

פסטיבל מיפקום, הלוא הוא אירוע המכירה הבינלאומי החשוב של תעשיית הטלוויזיה מסביב לעולם, יצא אמש לדרך עם הקרנת בכורה של הסדרה האמריקאית "ווטסון", שמתמקדת בדוקטור החביב שליווה לאורך חייו את שרלוק הולמס ובהרפתקאותיו כבלש רפואי לאחר מותו של הולמס. אבל אותנו מעניינות פחות הסדרות מחו"ל שמתדפקות בו על דלתות הרוכשים, ויותר הסדרות הישראליות וגופי השידור המקומיים שמנסים למכור את מרכולתם לחו"ל בתנאי פתיחה קשים. ולשם שינוי יש לנו חדשות טובות.

>> לפנינו המבול: 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם כרגע
>> לגרש את החושך: הנפש הישראלית הפצועה צריכה את "טיפול לילי"

המגזין "דדליין" בחר את הפקות הטלוויזיה המסקרנות והחמות ביותר שיוצגו בפסטיבל, ובין ענקים כמו הפריקוול של "ספרטקוס" וסדרת המתח האיטלקית-אמריקאית "קוסטיירה", מסמן המגזין להצלחה גם את "טיפול לילי" של yes ושמונה הפקות, אותה יצר רענן כספי, מהסדרות הישראליות הטובות ביותר של העת האחרונה. הסדרה בכיכובם של יוסף סוויד, שירה האס ולוסי איוב זכתה לביקורות מהללות בישראל ותנסה לייצא את הפורמט הייחודי שלה לגרסאות מקומיות במדינות אחרות.

ב"דדליין" לא מחמיצים את החיבור המתבקש ל"בטיפול" שכבשה את העולם אחרי שנרכשה בידי HBO וגורמי שידור במדינות נוספות. שרון לוי, מנהלת yes סטודיוס, אמרה למגזין ש"עברו 15 שנה מאז שהסדרה יצאה לאור, היא הייתה מאוד חדשנית. 'טיפול לילי' היא האבולוציה שלה בהרבה מאוד רמות. היא לא עוסקת רק בסשנים הטיפוליים, אלא בסיפור של לואי ובאופן שבו הוא מתמודד עם המציאות החדשה שנחתה עליו".

ב-yes אופטימיים למדי לגבי סיכויי המכירה של הסדרה המשובחת: "יש לסדרה כל כך הרבה נקודות מכירה", אמרה לוי, "הסשנים הטיפוליים, הסיפור, המטפל ומה שקרה לו ולמשפחתו, סצנות הפלאשבק מחיי המטופלים. כל האלמנטים האלה מייצרים יחדיו פורמט חזק מאוד שיש לו את היכולת לנדוד למדינות אחרות".

הנוכחות הישראלית בפסטיבל מיפקום תהיה מצומצמת למדי השנה, בניגוד לשנות הזוהר של תעשיית הטלוויזיה הקטנה שלנו, בעיקר בגלל מיעוט ההפקות שהצטלמו השנה על רקע המלחמה בישראל. בשנה שעברה, כזכור, התרחש הפסטיבל כשבועיים לאחר טבח שבעה באוקטובר, ומרבית המשתתפות הישראליות בפסטיבל ויתרו על נוכחותן בו. בעבר נמכרו בפסטיבל פורמטים ישראליים רבים גם בתחום הריאליטי והשעשועונים.

• המסך
• yes
• סדרות ישראליות
• סדרת מקור
• יוסף סוויד
• שירה האס

זה בדיוק הזמן לדרמה ישראלית טובה באמת. זה אולי קצת פחות הזמן, מבחינת הציבור הרחב, לסדרה על פסיכולוג ישראלי ערבי שאשתו היהודיה מתאבדת ומותירה אותו הלום ומיוסר עם שני ילדים. אבל "טיפול לילי" שעלתה היום ב-yes (וגם ב-yesVOD וב-Sting+) הייתה אמורה לעלות לאוויר בסוף שנת 2023, וטבח שבעה באוקטובר הוביל לדחייה מובנת בשידורה, ומאז היא ממתינה על המדף לימים טובים יותר. אלא שהימים הטובים יותר אינם מגיעים, וגם בזמנים רעים צריך סדרות טובות.

>> משהו לכל הליידיז: 28 סדרות חדשות שלא כדאי שתחמיצו ביולי
>> טלוויזיה בום: דירוג 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות עכשיו

הפרמיס של הסדרה פשוט ומבריק: לואי מנסור (יוסף סוויד האדיר, ואיזה כיף שסוף סוף הוא מקבל את התפקיד הראשי שמגיע לו) לא מצליח לתפקד יותר כפסיכולוג בשעות היום אחרי מותה של אשתו (רננה רז, כיף לראות גם אותה). בלילות הוא לא מצליח לישון. הפתרון הוא שלו הוא לפתוח קליניקה לילית, אליה נמשכת גלריה של טיפוסים קיצוניים למדי, אנשים שמחפשים פסיכולוג שיטפל בהם באמצע הלילה. בין הטיפולים מתפתחת גם הדרמה האישית שלו כאלמן טרי למדי שמתקשה להתאושש, ואחותו (לוסי איוב) מטפלת בילדיו כמעט במשרה מלאה. על הקו המתוח בין חייו האישיים והמקצועיים מתפתחת עלילה שמונעת בידי דמות ראשית אחת ממגנטת, דבר שלא ניסו כאן די מזמן, וההשוואות המתבקשות ל"בטיפול" בטח כבר בדרך.

"טיפול לילי" היא סדרת הביכורים של רענן כספי, וביים אותה גבריאל ביבליוביץ' שהיה הבמאי והעורך הראשי של "חתונה ממבט ראשון", ואנסמבל הדמויות שמסתובבות בקליניקה ובחייו של מנסור מורכב מקאסט שכולל את שירה האס, דאנה איבגי, יעקב זדה-דניאל, תומר יוסף, ירון ברובינסקי וגם לנה פרייפלד, פיראס נסאר, לי בדר, עידית טפרסון, נורית גלרון, ארקדי דוכין ועוד. לפי הפרק הראשון שכבר באוויר (וגם ביוטיוב, ממש פה מעל) זאת סדרה שזורקת הרבה כדורים באוויר, ואם היא תצליח לג'נגל אותם אז יש סיכוי שעוד נדבר עליה הרבה. איך בא לנו.
>> "טיפול לילי", עונה ראשונה, 10 פרקים, עכשיו ב-yes ישראלי וב-yesVOD וגם ב-Sting+

• המסך
• מה רואים הלילה
• סדרות ישראליות
• yes
• יוסף סוויד
• שירה האס
• תומר יוסף
• דאנה איבגי

• Facebook
• Twitter
• Email

אם המטרה של סייד קשוע בסדרה החדשה שלו, "התסריטאי", הייתה ליצור טלוויזיה אקזיסטנציאליסטית שתגרום לצופיו לשקוע בעצב ובהרהורים עמוקים, הרי שבפרק השלישי הוא משיג את מבוקשו. למעשה מי שמצליח לצפות בסצנה האחרונה בפרק בלי שיישבר לו הלב, נראה שלא היה לו לב מלכתחילה.

לכטב (יוסף סוויד, מצוין וכריזמטי כהרגלו), שבעולמה של "התסריטאי" הוא היוצר של "עבודה ערבית", נשבר מהכל – מהסדרה שלו, מהנישואים שלו, מהילדים שלו ומהחיים עצמם. הוא רוצה לכתוב על משברים ועל אהבה נכזבת באופן ציני לחלוטין, ללא הניצוץ המחויך שהיה ב"עבודה ערבית". החיים האמיתיים הם לא מצחיקים, הם כואבים ומתסכלים ונמאס לו. נמאס לו להעמיד פנים שהוא אוהב את "עבודה ערבית" ונהנה מתשומת הלב שהוא מקבל בזכותה בזמן שהראש שלו כבר בפרויקט הבא; נמאס לו להיות בודד, לישון במיטה נפרדת מזו של אשתו ולא לדעת לאן הנישואים שלו הולכים; נמאס לו מהמפיק שלוחץ עליו לכתוב עוד עונה ומסכים לפרויקט חדש רק בתנאי שהדמות הראשית היא של ערבי; ברגעים מסוימים אפילו נמאס לו מהאבהות. שום דבר לא באמת נורא בחיים שלו, אבל המכבש של היומיום לוחץ עליו, ואף אחד מסביבו לא שם לב שהוא עומד להישבר בכל רגע.

שני הפרקים הראשונים של "התסריטאי" מתנהלים באטיות יתרה. ניכר שקשוע יודע שמצופה ממנו להמשיך לנסח אמירה סאטירית כלשהי על החיים כערבי ישראלי, אך בעצם כל מה שבא לו לעשות הוא לכתוב על כמה החיים הם מחורבנים, לא חשוב מה הרקע הדמוגרפי שלך. מוטב היה לו קשוע היה זונח לחלוטין את הסצנות שעוסקות בזהות הערבית ובדו קיום, כי במקרה של "התסריטאי" הן אינן משרתות את המטרה ורק מסיחות את הדעת מהסיפור האמיתי, שנגלה לעיני הצופה, כאמור, רק בפרק השלישי.

הכוונות של קשוע טובות – לנצל את הקילומטרז' שצבר כדי ליצור "פרויקט לנשמה" שכנראה לא היה משודר אלמלא היוצר של "עבודה ערבית" היה חתום עליו, אבל ניכר בתוצר המוגמר שבדרך הוא הסתבך. אפשר להבין אותו: הרי לשפוך את הקרביים שלך על הנייר זה לא קל, בטח לא במדינה שבה הקהל זקוק נואשות למנת אסקפיזם, על אחת כמה וכמה כשעל התבשיל שמוגש יש תיבול ערבי.

"התסריטאי" לא מתחשבת בקהל. זהו החיסרון הגדול שלה וגם מה שהופך אותה למעניינת. לעתים הסדרה קשה לצפייה: היא לא מציעה בריחה מהמציאות ולו לרגע – ויש לנו מספיק צרות משלנו – רגעי ההרפיה הקומית שבה נדירים עד בלתי קיימים וכל כולה מעוררת אי נוחות של הצצה לנפשו של אדם זר. ככזו אין בה כמעט שום דבר שיחניף לקהל הרחב של הערוצים המסחריים (הסדרה אמורה להיות משודרת בהמשך בקשת), והיא בוודאי תאכזב רבים מצופי "עבודה ערבית". "התסריטאי" לא תוותר להם כל כך בקלות: היא מסתכלת למציאות בעיניים. לא המציאות הפוליטית־חברתית־כלכלית שכבר יצאה מכל החורים, אלא זו שבפנים.

שורה תחתונה:פחות דו קיום, יותר משבר קיומי

• ביקורות
• סייד קשוע
• יוסף סוויד
• התסריטאי
• עבודה ערבית
• ביקורת טלוויזיה
• תרבות