ברחוב קטנטן בין פארק החורשות לבלומפילד הושק לפני פחות משלושה חודשים מקום חדש ויוצא דופן – 3426. מאחורי ארבע הספרות האלה (על שם הרחוב הקטן שבו הוא שוכן) נמצא שטח בגודל 1,500 מ"ר, שבהגדרתו הוא "מרחב שבו יצירתיות, חינוך וקיימות מתכנסים לנקודת המבט שתאפשר לנו לדמיין עתיד טוב יותר – מרחב ללמידה, חלימה, התנסות ושיתוף פעולה מסוג חדש".

>> כולנו רקמה אנושית: 7 תערוכות חדשות ששוות את הזמן שלכם בסופ"ש

כל המילים האלה נשמעות קצת אמורפיות על הנייר, וגם בשטח – מדובר במודל שקצת קשה להגדיר, אולי בגלל שאי אפשר להשוות אותו לשום דבר אחר שפועל במחוזותינו. הוא מורכב מחלל פנימי רב-מפלסי שאותו מאכלסים משרדים, סטודיואים, אודיטוריום ואזורי תצוגה; ומחצר יפה ופורחת שבה עובד בר/בית קפה קטנטן. נכון לעכשיו, הרבה מהשטחים בו עדיין לא מאוישים. אבל מבטיחים לנו שכל זה יילך וישתנה. לאט לאט.

המיזם השאפתני הזה הוא יוזמה של האדריכלים אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, בעלי משרד האדריכלים AN+, שאמונים בין השאר על תכנון המלון החדש של קבוצת R2M – R48. הוא נולד די במקרה, כשהשניים חיפשו חלל חדש למשרדים שלהם והגיעו למרחב הענק הזה, ששימש כשוק הדגים ההיסטורי של תל אביב ואחר כך פעל במשך שנים כשוק הדגים הסיטונאי של תנובה. בחללים הענקים שעכשיו משמשים כסטודיו או כחללי תצוגה פעלו מקררים עצומים שהוצאו משם, בחצר שחו דגים בבריכות ובאודיטוריום נערכו מכירות פומביות של דגים טריים וקפואים.

אבל כשהגיעו למקום גורארי ואלפסי, לכל זה כבר לא היה זכר. הדגים פונו כבר באמצע העשור הקודם, והשטח העצום הזה עמד ריק, בלי שמישהו באמת ידע על קיומו. אחרי שפינו, שיפצו ועיצבו במשך תקופה ארוכה יחסית, הם החלו ליצור קשרים עם יוצרים, ארגונים וחברות נוספות שייקחו חלק בפרויקט ובמקום. ,

אחד המרכזים שביניהם הוא רדיקל – הוצאת ספרים ללא כוונת רווח (אבל, כל פי האתר שלהם, "עם כוונה אחת גדולה – להביא אל הקהל הישראלי את הספרים משני התודעה של היום, שטומנים ב חובם את הרעיונות משני המציאות של מחר"). ההוצאה קבעה במתחם את בית רדיקל, שבמרוצת שלושת החודשים האחרונים הפך להיות לוקיישן פופולארי אצל מקומייםות מביני עניין להרצאות, מפגשים, הקרנות של סרטים (כולל בשיתוף קולנוע קנדה בשבועות הראשונים של המלחמה, כשלבית הקולנוע עצמו לא היה מרחב מוגן ולכן העתיק את פעילותו אליהם), הופעות ועוד.

אבל לצד בית רדיקל, שבינתיים הוא זה שמושך אליו את רוב הקהל, פועלים במקום יוצרים ושותפים נוספים – חלקם באופן קבוע וחלקם לטובת פרויקטים נקודתיים, בין השאר הסטודיו של האמנית מרים כבסה (שעבודות שלה גם מעטרות את חללי המבנה השונים); קבוצת המסעדנים Ilu שאמונים על הקולינריה במקום; העיתונאית והחוקרת רונית ורד; סטודיו לייצור דיגיטלי ורובוטי ועוד.

באירועי ההשקה, שהתקיימו בט"ו בשבט האחרון, התקיימו במקום נטיעות, הוצגה תערוכה שעוסקת בטבע והפילוסוף ד"ר ג'רמי פוגל הגיע להרצות על טבע האדם. בתחילת החודש האחרון אירח המרחב את אירועי "מתרגלים חוסן עירוני" במסגרת פסטיבל הבאוהאוס האירופאי, בשיתוף עם בית ליבלינג, ובמסגרתו קיים מפגשים, הופעות, תערוכה מצילומיו של דניאל צ'צ'יק והדפסה בלייב של קרמיקה בתלת ממד.

נכון לעכשיו, השיטוט במרחב הוא עוד קצת ראשוני. לא לגמרי ברור מה זה הדבר הזה שצמח לנו מתחת לאף, או מה הוא יכול להיות. אבל כמו שזה נראה וכמו שמבטיחים לנו – "תיווצר בו אקולוגיה רעיונית וחומרית שלא הכרנו כמותה: דרך חדשה לעבוד, ליצור ולחיות בהרמוניה בין העיר לסביבתה". אנחנו מבטיחים לעקוב ולעדכן (וגם אתםן יכוליםות, בעיקר באמצעותעמוד האינסטגרםשל המקום ובמקביל גם בזה שלרדיקל).
3426, רחוב 3426 (או התחייה 27)

• ❤ תרבות
• אדריכלות
• עיצוב
• ספרים
• אמנות
• יזמות
• דרום העיר

״להורה המבוהל.ת הווסת הראשונה של בתך היא מאורע.​ היא משהו חגיגי, אבן דרך התפתחותית, אבל היא גם הכי טבעית, נורמלית ושגרתית שיש.​ הווסת הראשונה היא משהו שראוי לציון, אבל גם משהו שעלול להיות מביך או מרתיע. רצינו לתת לבתך חוויה. תשומת לב מיוחדת לקראת האירוע המרגש מצד אחד, ומצד שני – תחושה שכל מה שהיא חווה כרגע הוא הכי חלק מהיומיום שלה ושל כל הנערות בנות גילה״. כך כותבות היזמות באתר של ALMA – קופסה המיועדת לווסת הראשונה.

ויש בקופסה הזו מכל טוב: החל מתחתוני מחזור, דרך דוגמיות של תחבושות וטמפונים ממגוון סוגים, תחבושת רב פעמית הניתנת לכביסה, קופסת פח המתאימה לנשיאת טמפונים ותיק אטום נגד מים אליו אפשר להכניס תחתונים שהתלכלכו או תחבושות. בנוסף כוללת הקופסה מגוון פינוקים נוספים כמו אוזניות, פופסוקט לטלפון, גרביים מפנקים, כדור מתח, כרית ג'ל להקלה על כאבים, ראי קטן, דפי סבון ריחניים ועוד.

מיזם ALMA הוקם על ידי חמש חברות ותיקות המכירות זו את זו שנים רבות. ״כשהתחילה הקורונה וכולנו עשינו הסבה לג׳אגלינג עם 200 כדורים באוויר, כדי לשמור על השפיות נהגנו להיפגש פעם בשבוע בזום לתוך הלילה עם כוס יין. מי שיכלה הצטרפה לשיחה המתגלגלת. לילה אחד דיברנו על הווסת הראשונה וגילינו שהחוויה של רובינו לא הייתה מאוד טובה. הבנו שהרבה מהתפיסה העצמית שלנו בנושא נגועה בשיח שלילי. על הווסת אומרים לנו ׳אויש מסכנה, קיבלת׳, השיח תמיד באיומים, ׳לא תוכלי לעשות ככה וככה׳, ואפילו משתמשים בזה נגדנו כנשק עם אמירות כמו ׳את עצבנית כי את בזמן הזה בחודש׳ אומרת קרן קרמר, אחת מחמש היזמות.

אין ספק שהקופסה של ALMA הוא מוצר שהיינו זקוקות לו. דור ההורים ברובו עדיין נבוך ואפילו מאוים ומובהל מהשיח על וסת ומחזור ולעתים, יש להודות, סובל מבורות. במקרים אחרים לא מדובר בהורים לא מודעים אלא בתקשורת קשה עם הנערה המתבגרת, כפי שכל הורה למתבגרות ומתבגרים יודע היטב. הקופסה מגיעה עם מכתב המיועד להורה ובו כלים לשיח עם הנערה, והצעות פרקטיות כמו להדגים לה כיצד להשתמש בתחבושת או בטמפון, כולל הסברים, במטרה לגשר על הפער הזה. מכתב שני בקופסה מיועד לנערה עצמה במטרה לאפשר לה לקחת סוכנות על גופה. גם מכתב זה מחולק בין הסברים פרקטיים (כמו מה מותר לזרוק לאסלה ומה החלקים השונים בטמפון) לבין התייחסות לאספקט הרגשי של המאורע.

״אנחנו מקבלות טלפונים מהורים בפאניקה״, מספרת קרמר, ״׳היא קבלה עכשיו! כמה מהר הקופסה יכולה להגיע׳? אבות מדברים איתנו ואומרים שהם צריכים לדבר עם הבת ולא יודעים איך ומבקשים סיוע. סבתות חוזרות ורוכשות את הקופסה לכל הנכדות. הקופסה מאפשרת למשפחה לפתוח ערוץ נוסף של שיח״.

הנסייניות הראשונות במיזם היו הבנות של היזמות והן מתפעלות מהיכולת של נערות בדור הזה לדבר על וסת ומחזור באופן גלוי, בלי בושה. ״יש להן הרבה מידע אבל הוא לא תמיד מדויק, השיח של הדור הזה כל כך פתוח, הן הולכות בעולם עם צלע אחת פחות של הסתרה ובושה עליהן״, היא מסכמת.

מעבר לצורך הפרקטי בקופסה המרכזת בצורה מונגשת, אופנתית וכיפית את כל האופציות הקיימות כיום סביב ההתנהלות עם הווסת, ליזמות של ALMA חשוב מאוד לשנות את השיח ואת החוויה הדורית ולהפוך את רגע קבלת המחזור לרגע מעצים ומכונן עבור הנערה. בעתיד הן מתכננות הנגשה בבתי ספר, הדרכות לאנשי ונשות חינוך וקהילה לנערות בה יוכלו לדבר על מחזור העוני (מצב בו נשים ונערות מתקשות או לא יכולות לרכוש מוצרים לווסת), דימוי גוף חיובי ובריא, ונרמול ההתעסקות עם הגוף ומגדר.

• הבועה
• יזמות
• קורונה
• ווסת

• Facebook
• Twitter
• Email

פאשניסטות מתקדמות בוודאי מכירות את טרנד השרשראות האימתניות של התקופה האחרונה, אשר אינו פוסח על חוטי המשקפיים ועכשיו תוקף בעוז גם את מסכות הקורונה. הצורך ברור: אתן מסתובבות מיוזעות ועצבניות עם המסכה שלכן ברחבי העיר, וכאשר אתן נדרשות להסיר אותה ולו לרגע – הברירה היחידה היא לדחוף אותה לתיק או לתלות אותה על המרפק. פרקטי? נגיד. סטייל? פחות.הפתרון המתהווה הוא שרשרת אשר מחזיקה את קצוות המסכה ושומרת עליה נקיה במידה וזמינה ללבישה חוזרת.

ניצנים של שרשראות למסכות כבר החלו לבצבץ ברחבי העולם, והראשונים להרים את הטרנד בתל אביב הם צליל ואייל חיים, זוג מהצפון הישן שחיפש השלמת הכנסה בימים מאתגרים כלכלית. "בעבר למדתי צורפות," מספרת צליל, "היה לי עסק של תכשיטים אבל אחר כך עשיתי תואר בתקשורת חזותית אז לא התעסקתי בזה שנים. כשהתחילה הקורונה בעלי איבד את העבודה שלו וניסינו לחשוב על פתרונות למצב. הוא אדם שאוהב לעשות דברים פרקטיים ונורא הציקה לו המסכה, הוא כל הזמן היה שם אותה בכיס והרגיש שזה לא היגייני. ואז הוא פתאום בא אליי באיזה לילה אחד ואמר לי שיש לו רעיון – שרשרת שעליה נתלית המסכה".

"הכנו את השרשראות בשבילנו בתור התחלה", היא מספרת, "ואז אנשים שראו אותנו התלהבו אז הכנו גם לחברים, ואז אמרנו יאללה, בוא ננסה לעשות מזה עסק וככה הקמנו את Hooks. זה פטנט פשוט אבל ממש ממש עוזר. אחר כך גם לקחתי את זה לכיוון שהוא יותר שיקי, עם הטרנד הזה של שרשראות גדולות למשקפיים. אז זה בעצם שני שימושים במוצר אחד."

הרעיון, כאמור, אינו חדש. ההשטאג maskchain# באינסטגרם כבר מנפיק מעל ל-7,000 תוצאות, ומעצבות בארה"ב ובאירופה מוכרות שרשראות למסכות בסכומים שמגיעים אף ל-120$ לשרשרת. צליל מספרת שבחוויה שלה, הטרנד עדיין לא תפס בארץ. "אני מרגישה שכל מי שנחשף לזה ועשה את הצעד של להבין מה זה, נהנה מזה, ובחו"ל יותר ויותר מבינים, אבל פה בארץ עדיין לא קולטים את הקונספט, ואז קשה למכור לאנשים".

את השרשראות מכינה צליל מסלון דירתה, תוך כדי הדיי ג'וב שלה במשרה מלאה כמעצבת גרפית בחברת היי טק, והמשלוחים מתבצעים על ידי בני הזוג עצמם שרוכבים לבתי הלקוחות באופניים. "להצליח לעשות משהו כזה זו הגשמת חלום שלי מלפני כמה שנים. נורא רציתי להצליח בעולם הצורפות וזה לא קרה אז הייתי ריאלית ועשיתי תואר, אבל עכשיו הגעתי למקום הזה של מיזם משלי שמתחיל ממשהו קטן וזה כיף."

מה השאיפות להמשך?
"אני לא חושבת שאני אשנה עם זה את עולם הקורונה ולא מצפה שזה יתפוצץ, אבל הייתי שמחה להגדיל את תזרים המכירות ולעזור לאנשים שישתמשו בזה, זה עושה לי כיף בנשמה."

לאינסטגרם של Hooks

• הישרדות: קורונה
• אופנה
• קורונה
• תכשיטים
• צורפות
• לייפסטייל
• יזמות
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

גיל אלמוג ("תכתבי גם בורנשטיין, בשביל בעלי"), 34, ואינה ברודר, 32, שתי יזמות תל אביביות בתחום הקנאביס, מצויות בעיצומו של מסע עסקי מרגש, מפחיד ומלא הפתעות. בשנה וחצי האחרונות הן עומלות על השקת MISSWEED, מותג אביזרי הוויד החדש שלהן אשר מותאם לצרכנית הנשית הממוצעת."במרץ היינו קרובות לחתימה עם משקיע בקנדה ואז הודיעו על הסגר", מספרת אינה. "לא תכננו לצאת בקמפיין גיוס המונים, רצינו ללכת לפי המסלול הרגיל ולצאת לשוק האמריקאי ואז קרתה הקורונה והיינו צריכות לעשות חישוב מסלול מחדש. אמרנו שנצא למשקיעות האמיתיות שלנו – הלקוחות. זה היה או להיות או לחדול, ובחרנו לצאת לדרך ולהוציא את המיזם לפועל כי אנחנו מאמינות במהות שלו."

המהות היא ליין מוצרי אקססוריז מיוחדים עבור נשים שאוהבות את "הפרח הנכון", להגדרתן. המוצרים, ביניהם גריינד בצורת צדף, קופסת סומק שהופכת למשפך למילוי הסיגריה ותיק קלאץ' אופנתי העשוי מחומר סופח-ריח. כל המוצרים מעוצבים בקפידה בצבעי ורוד ושחור, עם ירידה מדוקדקת לפרטים לא רק ברמה האסתטית אלא גם בפן הפרקטי. "הצדף לא רק יפה", מסבירה אינה. "ידיים של נשים הן קטנות יותר פיזיולוגית והמבנה העגול של הגריינד פחות נוח להן, אז בנינו את הצדף עם נקודות אחיזה נוחות יותר."

מי קהל היעד שלכן?
אינה: "כל מי שצורכת קנאביס, בגדול. הגילאים העיקריים הם 25-45, אבל נשים מבוגרות ממש התחברו אלינו גם, זה היה מפתיע."

גיל: "יש גםנשים שמשתמשות בפרח מסיבות רפואיות, כלומר הפרח הוא תרופה. למה אשה שלוקחת את התרופה צריכה לסבול מאיך שהאביזרים נראים? זו יכולה להיות מתנה נהדרת עבורה. אני אומרת מתנה כי זה ספציפית קהל שאנחנו לא רוצות להרוויח עליו כסף."

יש לכן גם דיי ג'וב בנוסף?
אינה: "לא. זה מה שאנחנו עושות בחיים, 24/7, כבר שנה וחצי. אנחנו לא בהגדרה של שכירות או עצמאיות, אז יצא שלא קיבלנו תמיכה של אף גורם בתקופה הזאת. אנחנו בהישרדות."

"המוצרים מנרמלים את הפעולה, עוזרים לאשה לא להתבייש בזה"

גיל מכירה מקרוב את צרכניות הוויד מעבודתה בהידרושופ כמנהלת סניפים של הרשת.במהלך חופשת הלידה שלה, באה לבקר אותה אינה, חברתה מתקופת הלימודים והשתיים הבינו שיש פוטנציאל לא ממומש בתחום הקנאביס עבור הקהל הנשי והקימו יחד את המיזם.

אינה: "אנחנו צרכניות של וויד ומכירות צרכניות של וויד ואנחנו מרגישות שכל עולמות האקססוריז של התחום הזה מדברים בשפה מאוד גברית, בין אם זה במסרים השיווקיים או באתרי האי-קומרס. יש מקום לטון נשי כי יש הרבה מאד צרכניות. אנחנו יודעות שרק בחו"ל יש 13 מיליון נשים שהודו בצריכה של וויד. בישראל רק השוק הרפואי מוסדר אבל המספרים גבוהים, ועדיין יש איזו בושה סביב העניין".

גיל: "הרבה פעמים השימוש מלווה בתיוג "סטלניות, לא רציניות". זה או להיות חולה וזה בסדר שאתה מעשן קנאביס או להיות מאד סטלן וזרוק, אבל יש באמצע. יש נשים שמתפקדות, עובדות, מנהלות זוגיות וחיי משפחהורוצות להירגע בסוף היום. ההתוויה הזאת של רפואי היא רק למחלות מאד ספציפיות, אבל לחץ זו אחת המחלות המודרניות הקשות ביותר. זו חלק מהתרומה שלנו לפרח הירוק, לנרמל את הפעולה."

לנרמל באיזה מובן?
גיל: "ברגע שהמוצרים שלנו אסתטיים, הם הופכים את השימוש בהם ליותר לגיטימי והם גם עוזרים לאשה עצמה פחות להתבייש בזה. יש שיפוטיות יתר כלפי נשים בכלל ואם את אמא אז במיוחד, יש שיח שלם של רגשות אשם. זה משהו שבאנו לפרק. המוצרים האלה מאפשרים דיסקרטיות, לבחור מה את רוצה שאנשים ידעו עליך. בגדול את מסתובבת עם תיק איפור, ומי שצריך לדעת יודע."

כן, אבל יש במוצרים הללו גם איזה ריחוק מהאקט עצמו. הארנק סופח הריח, לא לגעת בפרח עם הידיים. אלה דברים שהם חלק אורגני מהשימוש.
אינה: "עשינו קבוצות מיקוד בארץ ובחו"ל ושאלנו המון שאלות כדי להביא מוצר שנשים באמת צריכות. להרבה מאוד נשים לא נוח עם המוצרים הקיימים, הם גורמים לתחושת לכלוך."

גיל: "אנחנו לא אומרות שנשים לא יודעות לגלגל, אבל הרבה מהצרכניות אמרו שהן שפחות אוהבות את האקט של הגלגול, יש בו משהו נרקוטי, לגעת בוויד עצמו עם הידיים ועם הלשון עם הנייר. מצאנו דרך פרקטית להעביר את החומר מהגריינד לנייר הגלגול מבלי לגעת בו פיזית, יש פה חדשנות ברמת המוצר. אגב, תוך כדי המחקר שעשינו היו גם נשים שענו בדיוק את מה שאמרת – שטוב להן עם המספריים, נגיד. זה בסדר גמור, זה לא הקהל שלנו."

איך השקה של מוצרי מותרות שכאלה מסתדרת עם המשבר הכלכלי של תקופת הקורונה?
אינה: "אם את רגע צוללת לתוך הערכה, זה בכלל לא יקר, במיוחד ביחס למה שיש למוצרים האלה להציע. כל המוצרים מאוד איכותיים, בחרנו מפעלים מסוימים לעבוד איתם. כדי להביא מוצר טוב לשוק יש מחירי מינימום שהיה צריך לקבוע. נגיד ערכת און דה גו – יש בה תיק איכותי סופח ריח, את יכולה להסתובב איתו בלי קשר בערב, יש גם מצית, גריינד, ניירות גלגול שווים. הכל בחצי מחיר עכשיו בגלל הקמפיין."

זה בטח אתגר לשווק מוצרי קנאביס בישראל.
אינה: "המון שאלו אם זה אלה בכלל מוצרי אסתטיקה. מצד אחד, זו הייתה אחת המטרות שלנו, לתת את הויז'ן האסתטי הזה ולשנות את השפה. אנחנו לא אוהבות את המילים קססה, גנג'ה ולכן שינינו את השמות. מצד שני, בגלל שקוראים לזה "ליפסטיק" ו"סומק" – לא לכולן נופל האסימון ברגע הראשון. זה אולי קצת מתוחכם מדי ואנחנו צריכות ללמוד מזה."

מה השאיפות שלכן להמשך?
אינה: "אמן אמן שאנחנו מסיימות את הקמפיין בהצלחה באוגוסט, מזמינות את הסחורה שלנו ומחלקות אותה כבר בנובמבר לכל הלקוחות בישראל. אחר כך יש תכנון להשיק את המוצרים גם בחו"ל, החלום הוא תקופת הכריסמס בצפון אמריקה."

לקמפיין

לאינסטגרםשל MISSWEED

• קנאביס
• וויד
• מריחואנה
• קנאביס רפואי
• אקססוריז
• החיים היפים
• לייפסטייל
• יזמות

• Facebook
• Twitter
• Email

1. איך יודעים לאיזה שוק להיכנס?

הפרחת השממה היא מוטיב יעיל כשמעוניינים ליישב אשכנזים בלב מדבר, אם כי בכל הנוגע לסטארטאפים מוטב להשתלט על שוק טרנדי (בהנחה שהוא לא עמוס יותר מדי). ווטסאפ, לדוגמה, הוקמה ב־2009 – כאשר שירותי ה־SMS עבדו מעולה, לצד השקת שירות ההודעות המקוונות של אפל. החוכמה הייתה לספק חוויית משתמש מנצחת, שתהפוך את השירותים האחרים לכבדים וחיוורים.

2. כיצד מוצאים רעיון טוב?

שלא כמו דיק פיקס בתיבת הצ'ט של פייסבוק, רעיונות לסטארטאפים לא ייפלו עליכם סתם כך, משום מקום. מורן ממליץ לאתר את הבעיות שמקיפות אתכם ביומיום, גם אם לרוב אתם לא תופסים אותן כלל כבעיות. לטענתו, אם אתם רוצים להיות ממציאים (וכל יזם טוב הוא גם ממציא מוצלח), עליכם להתייחס לכל בעיה כאל אתגר ובסיס להמצאה.

3. חוקי להעתיק?

במידה מסוימת כן. לגיטימי לחלוטין להעתיק רעיונות טובים, כל עוד אתם דואגים לשפר אותם. למעשה 90 אחוז מהקמפיינים השיווקיים המוצלחים הם העתקה של קמפיינים מצליחים אחרים ממדינה אחרת או משוק מקביל.

4. איך בוחרים שם?

שמות של סטארטאפים משכפלים עצמם כאמבות בצלחת פטרי. המבנים קבועים להחריד: משחק מילים מצלולי או תמטי ברמות משתנות של תחכום (EatWith, Veed.me), חזרה בלתי נחוצה על אותיות (Fiberr, Swayy) והלחמת מילים תוך שימוש באותיות גדולות (EyeSight, BillGuard). לדבריו של מורן, השם חשוב יותר בתעשיית הבידור ופחות בעולם ההייטק, אז הרגישו חופשי להתפרע עם שם גרוע לתפארת.

5. איך מגייסים שותף ואנשי צוות מעולים?

דודו מהפיצוצייה תמיד מצליח לארגן אתכם בעת צרה, אך זה לא מספיק כדי למנות אותו למנכ"ל החברה החדשה שלכם. במקביל אין צורך לשלוח את המועמדים האומללים לעבודה למבחני אינטליגנציה שכלית או רגשית כאילו היו בובות ממוכנות על פס הייצור. מורן מציע לשאול את המועמדים הפוטנציאליים כיצד נהגו כאשר החברה שבה עבדו לאחרונה נקלעה למשבר. אם המועמד מספר שהיה אמיץ מספיק ולקח את האחריות על עצמו, ייתכן שהוא (או היא!) האיש/ה שחיפשתם.

6. כמה כסף צריך לגייס?

במילותיו של חכם חנוכה – "כמה שיש". לאחר שגייסתם סכום ראשוני במימון עצמי או השקעה צנועה, עליכם לגייס סכום שיאפשר לכם להגיע לאבן דרך משמעותית. עקרונית יש לגייס בשלבים הראשוניים כמה שניתן, אם כי המלצתו של מורן היא לגייס יותר ממה שחשבתם שצריך (חלק מהיזמים מעדיפים לדחות את הגיוס המשמעותי לזמן שבו החברה תהיה אטרקטיבית יותר ותוכל לבצע עסקאות משתלמות בהרבה). חוץ מזה, אתם והמשקיעים שלכם חולקים את אותם אינטרסים, אז פשוט תתייעצו איתם.

7. מי מנצח – יעילות או חדשנות?

באמ;לוק אלגנטי, התשובה היא יעילות. מובן שיש להשתדל להיות חדשניים, אך אין בכך שום תירוץ למוצר שאינו יעיל. תפקידכם החשוב יותר הוא להיות ממוקדים בפתרון שאתם מבקשים להציע למשתמשים.

[tmwdfpad]

8. מהם סיכויי ההצלחה של סטארטאפ?

מבחינה סטטיסטית סיכויי ההצלחה נמצאים איפשהו בין 1 ל־100 ל־1 ל־1,000 (מעודד!). עם זאת, מורן מציע מעין פרס ניחומים. לטענתו, סיכויי ההצלחה התיאורטיים של סטארטאפ עומדים על שני שלישים, בהנחה כי היזם פתח את כל הדלתות שהזדמנו לו בתהליך: קשרים עם משקיעים, לקוחות, ניסיון וכן הלאה.

9. אפשר לשמור על בריאות נפשית?

היזמות עשויה לאתגר את השקט הנפשי, בהתחשב בכך שעולמם של היזם או היזמת מושקע לחלוטין בהצלחה העסקית, והם אינם יכולים לנהוג באדישות כלפי משרתם כפקיד שומה ברשות המסים. מורן נחרץ למדי בעניין: אם לא בא לכם על חרדות, לכו להיות CTO או סמנכ"לי שיווק.

10. מה עושים אם נכשלים?

אחרי שמתרסקים על דלפקו של בר קוקטיילים מנוכר כדי לקבל את ההפסד כמו ברוקר ניו יורקי אמיתי, רצוי לקחת חופשה חטופה מעולם היזמות, ואז לחזור עם רעיון טרי, צוות רענן ותוכנית חדשה לחלוטין.

"100 דלתות" מאת דב מורן, הוצאת ידיעות אחרונות, 304 עמ'

• תל אביב
• יזמות
• היי טק
• סטרטאפ
• עיר חכמה
• דיסק און קי
• דב מורן
• עירוני