"פותחים את זה" נפתח בחתונה. החתונה של שי לי שינדלר, כמובן, שלא נתבלבל רגע בשאלה מי הגיבורה הבלתי מעורערת של הסרט הזה. אתם מבינים, שי לי שינדלר ובן זוגה ליעד אגמון מהרהרים לפעמים בפתיחת מערכת היחסים בנסיעת רכב. הם נשואים כבר עשר שנים ומסקרן אותם איך זה לפתוח את מערכת היחסים. עם זאת, חשוב להם מאוד שכל זה יקרה בגבולות הנורמלי, הלגיטימי, המתקבל על הקונצנזוס. "את עושה סרט על נושא שהוא מעין פנטזיה", מסביר ליעד לבת זוגו, עוד לפני שמרואיין פוליאמורי אחד הופיע על המסך. "האם אני יכול לנהל חיי משפחה רגילה ותא משפחתי אוהב ובטוח ועם זאת לתת דרור לכל מיני יצרים ורצונות ותשוקה במקביל בלי שזה יפגע במרקם העדין של המשפחה. זה פנטזיה מדהימה". "עד שהיא מתנפצת", מתקנת שי לי. "או שלא", היא מוסיפה רגע קצר אחר כך.

עוד לפני שמשהו קרה, הסרט מבהיר לנו היטב את כל מה שנצטרך לדעת עליו – נקודת המבט, התזה, האנטי תזה. זה לא סתם סרט על מערכות יחסים לא מונוגמיות, זה סרט על שי לי שינדלר ומה דעתה על מערכות יחסים לא מונוגמיות. ואכן, גם כשהיא מפנה לרגע את הבמה למרואינים והמרואינות שלה המצלמה תמיד ממהרת לחתוך שוב אליה, לפניה המחויכות או הטרודות, לחיבוק בינה לבין מרואיינת.

לזכות "פותחים את זה" נגיד שהגישה לא מנסה להלחיץ – בכל זאת, הסרט נוצר מנקודת מבט של מתעניינת, רוכשת פוטנציאלית, אפילו. העריכה קליפית והצבעים רכים, המרואיניים ברובם זוגות נאים בשנות ה-30-40 בחייהם (גבר ואישה, כמובן. כי בואו לא נגזים). הסרט יודע בדיוק לאיזה קהל הוא מכוון – הם רואים טלוויזיה ושמים לב שבטלוויזיה יש הרבה תוכניות שידוכים, או שלפעמים יש אייטמים בתוכניות בוקר על זוגיות פתוחה. הם רוצים אהבה מגניבה ונוצצת כמו של האלה בטלוויזיה, אבל רוצים גם אישור לזה שבעצם מאחורי החלום הנוצץ יש רגעים קשים. והכי חשוב, אכפת להם מהזוגיות של שי לי שינדלר.

כששינדלר מדברת עם זוגות שפתחו את הקשר ונהנים מזה, היא נראית מוארת ונרגשת. היא מגיעה לסיפור עם איזו הבטחה לאהבה "מודרנית", "מסוג חדש", וכל רמז למימוש ההבטחה הזו מלהיבה אותה. היא בדרך לאמץ, אותה כמו גאדג'ט נוצץ וחדש. היא חוזרת ושואלת שאלות כמו "היה שם פחד?", "לא חששת?", וכשמתחילים לדבר על התכלס – סקס עם אחרים, קנאה, אי נעימות – היא פתאום נרגשת הרבה פחות. החלום הבורגני הוא הרי לא לזיין מהצד, אלא לחוות בנפרד כדי לחזק את הקשר. כשהיא מגלה שאחד המרואיינות התאהבה במישהו והחליטה לעזוב את בעלה, קולה כמעט נשבר. היא מסתכלת על העגלה, שוקלת את צעדיה. אולי עדיף להחזיר למדף?

ולמה, בעצם, לשינדלר כל כך אכפת איך אנשים אחרים חיים? למה מעניין אותה פתאום לנסות לנרמל בבמה מרכזית רעיון שכבר כיכב באינספור כתבות בעיתונים, יצירות בדיוניות וסרטי דוקו מעמיקים קצת יותר? מלבד הרצון לבחון את המוצר מכל כיוון לפני שתחליט אם לגשת לקופה, יש פה גם עניין נוסף. למרות שהיא עצמה, ככל הידוע לנו, חיה בזוגיות מונוגמית, חשוב לה שנדע שהיא בעצם הרפתקנית. כלומר, היא ובעלה, כמובן. "זה חלק מההרפתקנות ששנינו, בעיני, חיים אותה ואוהבים אותה", היא אומרת לבעלה בעוד שיחת נפש מצולמת באוטו. בעלה מציעה את האפשרות שאחרי שלושה חודשים מאושרים בזוגיות פתוחה שי לי תתאהב ב"בחור חמוד עם ראסטות מהערבה", אבל אל תצפו לראות בחורים עם ראסטות בסרט. שוב, קהל היעד הוא זוגות נשואים מתעניינים, לא ניאו-היפים.

בשלב מסוים נכנס לתמונה גם העניין הדורי-תקופתי. שינדלר לא מחברת בין הנוכחות המוגברת של א-מונוגמיה לשיח פתוח על סוגי מיניות או אפילו, חלילה, מיניות ומגדריות נזילה. למה דווקא עכשיו? כי יש פומ"ו, כי יש הרבה אפשרויות, כי הכל נגיש וזמין – שוב, לרכישה מיידית במשלוח עד הבית. אחת המרואיינות בסרט היא חן, צעירה א-מונוגמית שמשתפת את אורח חייה באינסטגרם, וכדי להבהיר את גודל הדרמה, שינדלר מכניסה פנימה לרגע את השכנה המבוגרת שמספרת איך פעם "רצינו שיתחתנו איתנו כבר, לא עשו אצלנו מה שבא להם". מצד אחד יש לנו דעת מומחה שרומזת שאולי יש כאן משהו בבסיס טבע האדם ולא המצאה חדשה, אבל סקירה היסטורית? אפילו לא צריך לחזור מאוד אחורה, איזו עקיצה של ימי האהבה החופשית של שנות השישים והשבעים? חלילה, זה לא ערוץ 8 פה.

אחרי שסיימנו להבהיר שזוגיות פתוחה יכולה להתקיים בלי לערער על החברה הקיימת, אפשר לעבור לשלב ב' של תוכנית הנרמול – להבהיר שהחברה לא מספיק מקבלת וחבל. המומחים מגויסים זה אחר זה כדי להבהיר שהחברה מתערבת ושולטת בזוגיות של אחרים, מי ידע. הזוגות מספרים על חברים שעיקמו את האף, וגם חן חוזרת לתמונה, יחד עם אמא שלה. האם מספרת שדרך החיים המשוחררת של בתה איפשרה גם לה לבחון מחדש את הנישואים שלה ולהחליט לפרק אותם. "מעניין!", מכריזה שינדלר כאילו מעולם לא שמעה על זוג שהתגרש בגיל מאוחר.

אם יש אמירה אחת בסרט שהיא טיפה נועזת יותר מאשר "אולי זאת פנטזיה, אולי זה יתנפץ, אולי לא", היא הרעיון שהקונצנזוס הקיים, בפרט הקונצנזוס הישראלי, עושה אובר-רומנטיזציה לזוגיות המונוגמית. זאת לא אמירה נועזת בגלל שהיא חדשנית או מקורית, חלילה, אלא בגלל שהאובר-רומנטיזציה הזו שווה המון כסף, בפרט לערוצי הטלוויזיה המסחריים. לא סתם הסרט מתחיל בין היתר בתזכורת להצפת תכני השידוכים בטלוויזיה הישראלית. מספיק לצפות במקבץ הפרסומות העמוס בזוגות מאושרים ומחויכים כדי להבין כמה כסף הפנטזיה המונוגמית הזו שווה. אז נכון, אמנם דברי המומחה על "הנואשות" של הצגת המונוגמיה כסיפור אגדה מושלם ומתוק לא נקטעים בשביל לקט נשיקות בשקיעה מהפריים טיים, אבל לא קשה לעשות אחד ועוד אחד.

אבל רגע, הצופה הסביר וודאי ישאל, האם שינדלר ואגמון החליטו לפתוח את היחסים? ובכן, הסרט מסתיים עם עוד תמונות חתונה שמחות שלהם, לצד הקריינות "רובנו כנראה לא נפתח את היחסים". את שיחת הנפש על האם לפתוח או לא לפתוח מחליף נאום סכריני על הצורך לבחור מחדש שוב ושוב במערכת היחסים שלנו, לא לקחת אותה כמובן מאליו, וכמובן, לזכור שגם מונוגמיה היא בחירה. אז מה בעצם למדנו? שיש אנשים לא מונוגמיים וצריך להיות נחמדים אליהם. המסר, ממש כמו שהבנו חמש דקות פנימה, הוא פחות "אהבה חופשית" ויותר "ואהבת לרעך כמוך". גם אם הוא נשוי ויש לו עוד חברה.

"פותחים את זה", רשת 13

• המסך
• ביקורת טלוויזיה
• רשת 13
• דוקומנטרי
• יחסים פתוחים

• Facebook
• Twitter
• Email

הזוגיות המונוגמית הולכת והופכת לקונספט פחות מובן מאליו, ובשנים האחרונות השיח סביבה משתנה: הדיון על מערכות יחסים אלטרנטיביות מעמיק ומשתכלל, ובהתאם גם הייצוג שלהן בטלוויזיה האמריקאית משתחרר מהשמרנות המאפיינת אותה. מי שמובילה את המהלך היא, איך לא,נטפליקס, עם רשימת תכנים מרשימה (לפחות כמותית). בדומה לתהליך שעובר הייצוג הקווירי בטלוויזיה ובקולנוע, מערכות יחסים שאינן מונוגמיות מוצגות באור חיובי יותר ולא בהכרח במסגרת קו עלילה מדכא. בתפריט: זוגות שמתחתנים מחדש כשלישייה, בני זוג שמתנסים עם אחרים ונשים שמסרבות לבחור בבן זוג אחד. ההתפתחות הזאת אמנם עדיין לא מהווה איום ממשי על מוסד הנישואים המסורתי, אבל היא מסמנת התקדמות בכיוון.

מדובר במגמה חדשה יחסית. לא הרבה שנים אחורה, חוסר רצון או יכולת להיות במערכת יחסים מונוגמית נתפס כבעיה שצריכה פתרון. הפליירז נדרשים להתבגר ולהבשיל לקראת השלב הבא בחיים – התמסדות והקמת משפחה. דוגמא קלאסית היא בארני סטינסון מ"איך פגשתי את אמא", שהפרק האחרון שלה שודר רק לפני ארבע שנים. הסטוציונר הבלתי נלאה, שכל האנרגיה שלו מתועלת להשגת סקס (בדרכים שלא היו עוברות בשקט היום), הופך לאבא באופן לא מתוכנן ומבין שהגיע הזמן לשינוי. זה קורה בסוף הסדרה, ואפקט ה"אווו" שזה השיג רק הדגיש כמה הצופים מורגלים ל"סוף הטוב" הזה. האם גם היום הוא היה בלתי נמנע?

עוד כתבות מעניינות:
פוליאמוריה: איך עושים את זה בתל אביב?
למה הישראלים כל כך מפחדים מעירום?
נטפליקס: הסדרות והסרטים השווים שעולים החודש

במקרים קיצוניים יותר חוסר היכולת להתחייב מוביל לטרגדיה. ב"ישנן בנות", שירדה מהאוויר ב-2009, שיין טוענת ששכבה עם יותר מ-900 נשים. רגע לפני שהיא מתמסדת אביה מבטיח לה שהיא תהיה בוגדנית חסרת תקנה בדיוק כמוהו, והיא נוטשת את אהובתה כרמן בחופה. שיין חוזרת לסורה, ובסוף הסדרה מגלה את גופתה של בת זוגה ג'ני זמן קצר לאחר שבגדה בה. חוסר היכולת להישאר נאמנה מינית נתפסת כפתולוגיה תורשתית עם השלכות מוסריות הרסניות שדורשות עונש. שואוטיים כבר הכריזה על סיקוול, ומעניין יהיה לראות אם הנושא הזה יזכה לטיפול שונה.

"סקס והעיר הגדולה", שחגגה את המיניות כבר לפני 20 שנה, הקדישה פרק לנושא. קארי מגלה שמיסטר ביג יוצא עם נשים אחרות, ותוהה אם מונוגמיה היא דבר מוגזם לצפות לו. מבחינתה זה מגדרי לגמרי: גברים לא חושבים על מונוגמיה כאופציה, ועבור נשים זאת ברירת מחדל. בניגוד אליה, סמנתה מעדיפה להיות רווקה ומסיימת את מערכת היחסים שלה עם הדוגמן החתיך סמית'. בסדרה אלו שתי האפשרויות היחידות, והרעיון של יחסים פתוחים בכלל לא עולה.

יחסינו לאן

ובחזרה להווה. הפרק הראשון של "Explained", סדרה דוקומנטרית שהופקה על ידי Vox ומשודרת בנטפליקס, שם את הדברים על השולחן: אם שיעורי הגירושים עולים, וכל כך קשה לנו להישאר מונוגמים, למה אנחנו עדיין מגוננים על צורת הזוגיות הזאת? לצד ריאיונות עם זוגות ממגוון לאומים, זהויות מיניות ושכבות גיל שמספרים במבוכה חיננית על התאהבות, הסדרה מציגה תמונות סטוק שמשקפות את החלום המשפחתי: אבא, אמא וילדים (בלונדינים ותכולי עיניים, כמובן), שחיים בהרמוניה שלווה בפרברים. גם כאן, ייצוג המציאות הוא האחרון להתעדכן.

עוד סדרה שעושה את זה מצוין היא "Easy", שבכל פרק מתמקדת בדמויות אחרות שדרכיהן מצטלבות. באחד מהם זוג נשוי (בגילומם של מאלין אקרמן ואורלנדו בלום, במבטא בריטי הורס) חשים פומו רציני כשהם מגלים שהפסידו את עידן טינדר, ומזמינים את הגננת של הילדה שלהם (הקומיקאית קייט מיקוצ'י) לשלישייה. למרות שהתינוקת בוכה באמצע, החוויה חיובית ומגניבה עבור שלושתם. הבחירה באופציה הלא מונוגמית לא נובעת ממשבר זוגי או שעמום מיני, והיא אפילו לא מצטיירת כביג דיל. הסיטואציה החדשה גם לא מייצרת קונפליקטים או פחדים, אלא הופכת לעוד מרכיב ביחסים.

הנרטיב הנפוץ ביותר של קשרים לא מונוגמיים בטלוויזיה הוא של האישה שבוחרת (או לא) בין כמה גברים שהיא מעוניינת בהם. ברימייק שיצא בשנה שעברה ל-"She's Gotta Have It" ("לא יכולה בלי זה", גם בנטפליקס) של ספייק לי, האמנית הניו יורקית נולה דרלינג יוצאת במקביל עם שלושה גברים בלי להתחייב או להתנצל. מה שקצת הרס את הפרוגרסיביות היה החלטתה להפגיש אותם לעימות – מהלך שנראה יותר כמו פרובוקציה מאשר רצון כן לחיות בדרכה. לפסיכולוגית שלה מסבירה דרלינג: "בתור סקס-פוזיטיב פוליאמורית פנסקסואלית, מונוגמיה לא נראית לי אפילו כמו אופציה סבירה".

ההתייחסות לנושא בסדרות לא תמיד חיובי לגמרי. בסדרה "אתה אני היא", שעלתה לפני שנתיים בנטפליקס, אמה וג'ק חיים בפרברי פורטלנד בזוגיות שהמילה "ונילה" חיוורת מכדי לתאר. הם מתאהבים בסטודנטית הסקסית איזי, שמכניסה לחייהם התרגשות חדשה. הטיפול כאן לא מושלם: במקום לעסוק בשאלות המעניינות – מחיר החופש, או האתגרים שבניהול שתי מערכות יחסים תחת קורת גג אחת – העלילה מוצפת בדרמות וריבים משעממים. נכון, פוליאמוריה אינה פשוטה והיא דורשת תקשורת מפותחת, אבל הסדרה קצת מתישה. למרות שהעונה האחרונה מסתיימת (זהירות, ספוילר) בחתונה משולשת ואופטימית, המתחים והסיבוכים הרבים בסדרה מציגים את הפוליאמוריה כלא אטרקטיבית.

גם ב-"The Bold Type" (שבינתיים לא משודרת בארץ), המיועדת לקהל נשי צעיר, הלכו על מסר מעורפל. הסדרה מציגה מערכת יחסים לסבית פתוחה שבה הוגדרו חוקים (לא בבית, לא מדברות על זה אחר כך וכדומה). למרות הכוונות הטובות משהו נסדק והן נפרדות, אך הקשר הפתוח לא מוצג כסיבה הרשמית לכך.

לטלוויזיה האמריקאית יש עוד דרך ארוכה לעשות עד שתצליח לנער את המבנה הזוגי הנורמטיבי על המסך. אבל העובדה שכבר היום קיימות סדרות ששואלות את השאלות הנכונות, מציגות את הנושא באופן חיובי וגם מציפות את הקשיים שהם, בסופו של דבר, מנת חלקה של כל מערכת יחסים – מראות שהיא בדרך לשם.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

• המסך
• סדרות
• מונוגמיה
• פוליאמוריה
• יחסים פתוחים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

ר. בן 33

"שנינו הסתכלנו על הבחור שישב בשולחן ממולנו והחלפנו איתו מבטים בלי הפסקה. פתאום הגיע חבר משותף שהציג בינינו, ומצאנו את עצמו מגלגלים שיחה, שלא הייתה סקסית או מצחיקה במיוחד. בסוף הערב בן הזוג שלי שאל אותו אם הוא רוצה לבוא אלינו לדירה. הוא הסתכל עליו במבט ממזרי ואמר: 'אני רוצה שרק הוא יבוא אליי' והלך לשירותים. בן הזוג שאל אותי אם אני רוצה, אמרתי שכן ונשקתי לו לשלום.

קמתי, אספתי אותו מהשירותים והלכנו יד ביד לדירה שלו. עשינו סקס כל הלילה בלי הפסקה. בבוקר עוד הלכנו לשתות קפה והוא ליווה אותי לאוטובוס הביתה. נכנסתי למיטה, בן הזוג שלי רק פקח עיניים, והזדיינו כמו מטורפים"

לכל הסיפורים >>
יש לכם סיפור סקס ששווה לספר? אנחנו מתים לשמוע >>

• סקס ויחסים
• סקס
• סיפורי סקס
• פרויקט סיפורי הסקס 2017
• יחסים פתוחים
• החיים היפים