אולי לפני שנתחיל, רצוי להסתכל למציאות בעיניים – פארק זה לא. גם גינה קשה מאוד לקרוא לה. סמטה זה אולי נכון, אבל לא מרגיש מדויק. וזה עוד מבלי לדבר על כמה "אלוף הבצלות" מרגיש מוזר. כך או כך, איך שלא תקראו לה, הפינה הקטנה הזו שבין לוינסקי לפלורנטין היא לא באמת פארק (כמו שכונתה בראשית הדרך), ואפילו מתקשה להצדיק את הכינוי "פינה ירוקה". אבל עבור תושבי השכונות הצפופות שמסביבה – זה מה יש, ועם זה ננצח.

>>

כתושב האזור שבין נווה שאנן לפלורנטין, אני זוכר את האכזבה שהתפשטה בשכונה ברגע שגילינו שלאחרהייפ ארוך שנים של תוכניות פיתוחושאיפות ליצירת פארק קטן של ממש שיתחבר עם גינת אליפלט, בסוףנשארנו עם אספלט צבוע בסגול ורצועת דשא קטנה. לא צריך להיות מוותיקי השכונה כדי לזכור את החניון הפתוח והמכוער שעמד שם במשך 40 שנה, אבל ברגע שראינו איך נראית הגינה – קצת הרגשנו שמדובר בבזבוז של חניה טובה.

ב-11 בינואר 1927, בימים בהם לא היתה מצוקת חניה באזור, פורסם בעיתון דבר מודעה: "שוק חדש בתל אביב: היום ב-4 אחה”צ ייפתח השוק החדש לצרכי אוכל בפסז’ הרצליה, רחוב הרצל ורחוב השוק". השוק החדש נפתח באזור שכונת מרכז מסחר (היום שוק לוינסקי), וקיבל את השם "פסאז' הרצליה" כדי לתת לו אפיל ארופאי (למרות שטכנית הוא לא היה פסאז') – אבל ברחוב קראו לו שוק הרצל. לאורך השנים הוא הפך לשוק עירוני עבור פועלי הסביבה, שחטפו איזה פלאפל קדמוני באחד הדוכנים בדרך לכפתורייה שלהם או מה שהם לא עשו שם בשנות השלושים. 50 שנה פעל השוק, שהפך משוק אוכל לשוק של כל דבר, עד שהפך בשנות השמונים לאותה חנייה מדכאת.

אבל אם יש משהו שחסר בתל אביב יותר מאשר חניה, זה גינה טובה. ובהיעדר גינה טובה, גינת אלוף בצלות תספיק. לתושבי פלורנטין והסביבה אין הרבה אופציות נעימות לספוג בהן שמש – אפשר להצפין לפארק המסילה, לנוע מערבה לעבר גינת אליפלט או להמר על חייכם בגינת לוינסקי ממזרח. אבל בלב השכונה, הרחובות העמוסים לא מספקים נקודה לעצור בה. וכך – למרות כל האכזבה והתלונות וגינת התבלינים שהקימו שאני די בטוח שהפכה לפינת השתנה לכל כלבי השכונה – גינת אלוף בצלות הפכה לפינה ירוקה נהדרת לשבת בה, גם מבלי להיות ירוקה.

המתמטיקאי איאן מלקולם אמר פעם ש"החיים מוצאים דרך" (זה היה ג'ף גולדבלום ב"פארק היורה", אבל נכון שזה נשמע יותר חכם ככה?). ואיכשהו, החיים התמיד מפעפעים של פלורנטין מצאו דרך להפוך את אלוף בצלות לנקודה עירונית שכיף לעצור בה בצהרי יום שישי עמוס, לרדת מרחוב הרצל ולשתות איזה קפה או כוס יין מבית הקפה החמוד שקרוי על שם הגינה, ולתפוס מקום על כיסאות הבטון-עץ המוזרים שתקעו פה, בתקווה שתמצאו נקודה עם צל מהשמשיות שפיזרו פה, ולא להיתקע על כיסא פלסטיק על הדשא, כי הרוח נכנסת מהרצל ומריחים את השתן של הכלבים. אולי בכל זאת היה נחמד אם היו שמים פה איזה עץ, או לפחות דוכן פלאפל קדמוני.

• ❤ תל אביב
• גינת אלוף בצלות
• ריאות ירוקות בדרום תל אביב
• ריאות ירוקות בתל אביב
• ירוק
• שטחים ירוקים

באופן די גורף, אני לא אוהבת טבע. "לצאת לטבע", כמו שאתם אוהבים לעשות בשבתות, זה אוברייטד בעיני. וכשאני מסתובבת במקומות ירוקים (הכל יחסי), שני הדברים המרכזיים שאני חושבת עליהם הם: 1. מתי אחטוף התקף אלרגיה. 2. מעניין אם אפשר לקחת מפה ייחורים. בבית דווקא למדתי לחבב את הצומח מתישהו במהלך הקורונה כמו כולם, אבל כל עוד אני בחוץ – אני חד משמעית מעדיפה אספלט ובטון.

>> הפינה הירוקה שלי: באין ציפור שיר, גם גינת אלוף בצלות היא זמיר

זה לא היה ככה תמיד: בשנותיי בתיכון לדעתי ישנתי יותר לילות בשק"ש מבמיטה שלי, אחרי הצבא טירקתי בניו זילנד ובמזרח. אבל עם השנים, כמו החיבה היתרה שהיתה לי ללונה פארקים וספורט אתגרי – זה עבר. ללכת על אדמה מלחיץ אותי, ואני מודה לאלוקימה על זה שהילדיםות שלי כבר לא בגיל שבו צריך להרוג שעות בפארקים וגינות שעשועים.

נכון, יש לטבע יציאות. ככלל, הוא יפה. את זה אני נותנת לו. אבל אני מעדיפה לנהל איתו מערכת יחסים של שלום שלום, בלי מחויבות. לכן פארק המסילה הוא בדיוק מה שאני זקוקה לו. כי אמנם טבע הוא לא מוקד משיכה עבורי, אבל השמש היא בהחלט כן. ובעוד שהרבה קולות נשמעו כשהוא נפתח לקהל על חוסר הצל שבו, אני שמחתי על זה שלא מילאו אותו בעצים, ואפשר לספוג בו שמש כמו שצריך. כן, אני יודעת שזה לא בריא. אני עושה את זה במידה, סתמו.

אבל היתרון הבאמת משמעותי בפארק המסילה הוא שהוא לא באמת פארק. הוא רצועת דשא ארוכה שמקבילה לה רצועת בטון שווה ברוחבה, שלאורכה פזורים מקומות שאמורים לספק לי את כל מה שאני צריכה בחיים (רוב הזמן): קפה, אלכוהול ואמנות. בניגוד לפארק החורשות למשל, ריאה ירוקה נאה שביליתי בה לא מעט שעות בעבר (אך לא עוד!), שבית הקפה הקרוב אליו הוא במרחק של רבע שעה הליכה; בפארק המסילה בכל רגע נתון אני נמצאת מרחק שתיים וחצי דקות מהאמריקנו הבא שלי.

מעבר לזה הוא משופע בחללי אמנות שפזורים לאורכו – מבית רומנו בחלקו המזרחי שבו שוכנת גלריה בארי (וירידים, ופופ אפים, ומוזיקה, וספרים, ופיצה); דרך מוזיאון נחום גוטמן שיושב מאחוריו וכלה בגלריה ברוורמן ששוכנת מאחורי תחנת הרכבת הקלה אליפלט. בסמוך לתחנה, אגב, נמצא גם פסל נבט השעועית של הילה עמרם, שהוצב בו במסגרת פרויקט פסלי החוצות אבץ של עיריית ת"א-יפו, ולמרות שאני חולפת על פניו עשרות פעמים בשבוע, הוא עדיין מעלה בי חיוך כל פעם מחדש.

בקצה היותר מערבי שלו יש ים, ולמרות שגם זה מקום שאני פוקדת פחות ופחות בשנים האחרונות, הוא הפך את ההליכה אליו להרבה יותר קלה, מהירה ונעימה. אפילו עם ילדים. פארק המסילה הוא בעצם עוד רחוב שווה במיוחד בעיר, רק עם בונוס של דשא וקצת יותר צמחיה מהרגיל. ואת זה אני שמחה להכיל. רק אל תגידו לי לצאת לטבע.

• ❤ תל אביב
• ריאות ירוקות בדרום תל אביב
• ריאות ירוקות בתל אביב
• ירוק
• שטחים ירוקים
• פארק המסילה

מזל טוב כולם, אחרי שמונה חודשים של עבודות הסתיימו השיפוצים בטיילת בבלי בפארק גני יהושע, ואם אתם בסביבה אז סוף סוף יש לכם עוד ירוק בתוך הירוק. בתקציב של כ-25 מיליון שקלים קיבלנו טיילת נגישה, ירוקה ומוצלחת המשתרעת על פני כ-70 דונם, והיא מלאת אטרקציות לכל הגילים. גם אם הטווח בשכונה הסמוכה עומד על גילי 40 עד 80, אנחנו מתרגשים.

עיריית תל אביב-יפו הכריזה היוםעל סיום פרויקט שדרות הטיילת בבלי, בביצועה של החברה העירונית גני יהושע. השיפוץ כולל כאמור שבילי הליכה ודיווש חדשים ומופרדים היטב להולכי רגל ולרוכבי אופניים. בנוסף, אם חשקה נפשכם במזון, אז המזנון המקומי לכדי קיוסק-קפה כמו בתל אביב האמיתית, וכעת מציע פיצה, נקניקיות, סנדוויצ'ים, מאפים ושלל מיני משקאות להשיב בהם את נפשכם. יש גם ריהוט רחוב חדש והצללה. כן כן, סוף סוף מישהו בעירייה פיתח מודעות לעובדה שהשמש יוקדת וחם בעיר הזאת.

סרקזם בצד: בטיילת נשתלו מדשאות חדשות, כ-200 עצים ננטעו ואפילו חשבו על אלה שעושים ספורט והוצב משטח דק לפעילויות כמו יוגה, מדיטציה ועוד ועוד. יש מקומות ישיבה חדשים בסגנון בולי עץ לאורך כל הנחל. כן, אנחנו חושבים על מה שאתם חושבים – זה המקום המושלם למסע פנימי מהסוג הפסיכדלי או פקיניק עם חברים, אנחנו לא שופטים. גם מגרש הכדורסל התחדש, התאורה הוחלפה במשהו נעים יותר ובקרוב יסתיימו עבודות ההקמה של שלושה מתחמי משחק ופעילות עבור ילדים בצידה המערבי של הטיילת. לא רע לך שכונת בבלי, לא רע בכלל.

• הבועה
• פארק הירקון
• טיילת תל אביב
• ירוק
• עיריית תל אביב

זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על לוקיישן בתל אביב בעמודים אלה. בפעם האחרונה שעשיתי את זה כתבתי על רחוב אלנבי, הרחוב הכי יפה בעיניי בתל אביב (כן, אני וסימה היחידות שנחשוב ככה). תל אביב היא בטח לא תל אביב בלי רחוב אלנבי. אבל כבר כתבתי. חפשו בארכיון.

אז הפעם אני רוצה לדבר על ספוט קצת שונה. ספוט הקורונה שלי. בניגוד לאלנבי הדומיננטי, הספוט החדש שלי הוא נקודת ציון קטנה בדרום העיר – גן החשמל בשכונת לבונטין. אלנבי, לעומת גן החשמל, הוא רחוב צר וארוך עם תודעת זרימה ארוכה. בהליכה שלו אפשר לעבור את ארבעת עונות השנה כמו יו גרנט בנוטינג היל.

גן החשמל הוא נקודה. הוא הנקודה שרק אליה יכולתי לצאת בימי הקורונה. הוא לא חרג ממגבלות 100 המטר שלי ולכן היה הדיפולט שלי. לפחות זה התחיל כמו הדיפולט שלי.

כמו אסירה בכלא בביתי, בלי אף גינה פרטית או מרפסת שיכולתי לצאת ולמחוא כפיים בה, גן החשמל שימש לי החצר שאליה יצאתי לשאוף קצת שמש ולהתמנגל עם שאר האסירים ברדיוס. יצאת אליו מדי בוקר עם כוס קפה סלש תרמוס רב פעמי שסוף סוף הצדיק את המחיר המופרך שבו נרכש. הגינה תמיד הייתה ריקה בבוקר, אפילו ההומלסים והנרקומנים מצאו את עצמם יושבים בשקט ומסתכלים על כלום.

ובאמת, כשמרימים עיניים גן החשמל הוא למעשה גן די מכוער וקטן. מאז שיפוצו לפני שנים והגלייתה של סצנת הפיק-אפ הגייזית שרחשה בו, הוא נסוג לאנונימיות עירונית. מעטים מכירים אותו. הוא מתפקד כמו נס ציונה, מעבר בין 2 נקודות, רוטשילד ופלורנטין. הוא לא גינת קריית ספר היפה והמזמינה. הוא לא כיכר הבימה עם בריכה ודונמים של ריצה מצד לצד.

מאז השתקם גן החשמל ונוצרה סביבו תשלובת מעניינת מאוד של שכנים מכל הסוגים. הוא באמת מכוער, וגם התודעה אינה זורמת בו כמו באלנבי. הכל מתאדה בו כלפי מעלה, כמו המחשבות בימי קורונה, בלי תחושת שייכות

זכור לי אפילו שלפני המון שנים, כשהייתי קטנה, מאמו הייתה מספרת לי שזו גינה מסוכנת שיש בה דברים לא יפים. לימי הבנתי למה התכוונה. גן החשמל זו הגינה הזו שהייתה מככבת בכתבות על שער אחד המוספים הגדולים, עם מרואיינות מטושטשות-פנים שמספרות איך הבינו שהן חייבות לשנות הכל כשנפלו לרחוב להזריק סמים. הציטוט, בפונט ענק, יהיה "בתחתית אתה מבין שאין עוד תחתית" (טוב, הן עדיין לא הכירו את שדרות הר ציון עדיין).

מאז השתקם גן החשמל ונוצרה סביבו תשלובת מעניינת מאוד של שכנים מכל הסוגים. הוא באמת מכוער, וגם התודעה אינה זורמת בו כמו באלנבי. הכל מתאדה בו כלפי מעלה, כמו המחשבות בימי קורונה, בלי תחושת שייכות. ועדיין אני מכורה. ואני יודעת שהגן הזה הוא הרבה יותר ממתחנת מעבר בין רוטשילד לפלורנטין. אולי, עוד מעט, הוא שוב יככב על שערי היפים והנכונים. אולי לא. טוב לנו ככה.

• ❤ תל אביב
• הבועה
• פארקים
• גן החשמל
• ירוק

• Facebook
• Twitter
• Email

כשראינו את הפיד שלנו נצבע בירוק – עלה בנו משהו שנע בין עניין מהוסס לסלידה, אך אחרי התצוגה של המעצבת האמריקאית אנה סוי, שהתרחשה אתמול בשבוע האופנה של ניו יורק כבר אי אפשר היה להתעלם – ירוק זה השחור החדש (או לפחות צבע שיצפוי להתקמבק למתלתחה שלכם ממש בקרוב). ירוק חומצתי א-לה שיקוי של מכשפה, ירוק חייזרי או ירוק מנטה פסטלי – יו ניים איט, זה קורה. לא מאמינים? להלן כל ההוכחות.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
חמישה פריטים שאתם חייבים להעיף כבר מהבית
הזמרת רובין מוציאה קולקציית קפסולה בעיצובה
קולקציית היוניסקס שתעזור לכם להעביר את הוולנטיינ'ז בשלום

צלליות באווירה של פיית יער פוגשת מסיבת טבע

https://www.instagram.com/p/BtwtoXjg8BM/

איפה לקנות:
Colourpop
Mac
Urbandecay

שיער ירוק לבת הים הבורדרליינית

https://www.instagram.com/p/Btwy9ZVHLh4/

https://www.instagram.com/p/BtxOXUFAorA/

איפה לקנות:
אמזון
ועוד אמזון
ועוד אמזון

ציפורני מכשפה קניבלית סקסית (בול לפורים)

https://www.instagram.com/p/BtwazF8h5ew/

https://www.instagram.com/p/Btv01zAHSiL/

איפה לקנות:
איזי
סופרפארם
ועוד סופרפארם

בגדים ואקססוריז למראה הברוקולי השלם

https://www.instagram.com/p/BtapeE9lhXz/

https://www.instagram.com/p/BtqUmRDHb3R/

איפה לקנות:
atawear
אדידס
טופשופ

• טרנדים
• ירוק
• אופנה
• החיים היפים