שיחות על אלוהים עם אנשי דת: האתאיסט עמיר שנבל
"אדם מוסרי לא צריך ספר שיגיד לו איך להיות מוסרי, זה דבר שצריך לבוא טבעי". עמיר שנבל, 50, חבר ועד ארגון האתאיסטים הישראלי
עמיר שנבל היה גיק הייטק גיק רגיל לגמרי עד שהוא ננשך על ידי חרדי רדיואקטיבי. ליתר דיוק, עד שחב"ד נכנסו לו לשכונה ברמת אביב. "הניסיון להשתלט על ילדים בשכונה עשה לי רע. הם היו מחלקים סוכריות וארטיקים לילדים ואז מפתים אותם לשמוע סיפורים", הוא נזכר. שנבל נכנס חזק במאבק, והיה מעורב, בין היתר, בנסיון לעצור בניה של מקווה בשכונה, אך כשמצא עצמו עובר ממאבקים לוקאליים לקרבות בין מחזירים בשאלה למחזירים בתשובה, הרגיש ש"כל ההתנצחויות האלו הן יותר מדי אנטי" עבורו. כנס אתאיסטים שהגיע אליו פתח אותו לעולם חדש, מופלא ומלא ב"מחוננים", כהגדרתו.
מה ההבדל בין אתאיזם לחילוניות?
"אתאיזם הוא מסקנה הנובעת ממחשבה ספקנית וחקירת המציאות באמצעים מדעיים. ההתבוננות במציאות במשקפי המדע מובילה למסקנה שאין צורך בכוחות על טבעיים בעולם. המונח 'חילוני' מתייחס לאנשים שאינם מאמינים באלוהים והם בהכרח אתאיסטים. בתרבות היהודית, המבוססת על קיום מצוות, התפתח שלב ביניים של מאמינים שאינם מקיימים את כל המצוות או את חלקן, וגם הם נקראים כאן חילונים. הבלבול בקרב הקהל החילוני הרחב דורש הגדרה ברורה של אתאיסט, שבה זהותו של אדם שאינו מאמין היא חד משמעית. הבלבול הזה ניכר בחינוך הממלכתי שבו גבולות תהליכי ההדתה נזילים".
האם במקביל לתהליכי ההדתה בישראל אתם מוצאים גם שינוי ביחס לאתאיזם?
"אני גאה להיות בן לתרבות היהודית, אבל השאלה היא מהם הגבולות בין התרבות לדת. בשנים האחרונות אבדה למערכת החינוך היכולת לעשות את ההפרדה, ואנחנו רואים יותר ויותר טקסים דתיים בגנים ובבתי הספר שהפכו להיות דרך להטיף לילדים דת מפרשנות מסוימת מאוד. את הדחיפה הגדולה קיבלה התנועה האתאיסטית בעולם מפיגועי התאומים בניו יורק. גם הציבור בארץ הושפע מהם והחלה להתפתח קהילה אתאיסטית בארץ, בציבור היהודי ובציבור הערבי כאחד. התנועה מונה אלפי פעילים בכל מיני קבוצות. ברשתות החברתיות יש קבוצות של אתאיסטים שרוצים לדבר ולהחליף דעות וגם דפי דיונים שבהם מתנהלים שיחות או ויכוחים עם מאמינים. יש גם הרבה ערוצי יוטיוב שבהם פעילים מסבירים נושאים שונים על פי תפיסה מדעית־ספקנית. ארגון האתאיסטים נוסד לפני כחמש שנים. הפעילות שלנו מתרכזת בקיום הרצאות על בסיס קבוע וכינוס שנתי, שמביאים מאות אנשים שמגיעים להרגיש שייכות. כאשר אתאיסטים אינם מתביישים להשתמש בשם הזה, מתאפשר ליותר אנשים לשמוע עלינו ולהתעניין. אגב, יותר ויותר בני נוער מביעים התעניינות באתאיזם".
עוד אנשי דת (ואתאיסט אחד) מדברים על אלוהים:
הרב אבי זרקי, המוהל הראשי לתל אביב
האב גבראב מהכנסייה בנווה שאנן
השיח' סטל סלימאן ממסגד נוזהה
הנזיר הבודהיסטי לירן קוצ'ק כץ
הכומר האורתודוקסי נאסר קונסטנטין
האודיטור הסיינטולוגי ספי פישלר
הרב אליהו פרץ של קהילת סיני
קשה יותר להיות אתאיסט מאשר אדם מאמין? תובעני יותר? לא היית מעדיף להאמין באיזו ישות כיפית שאחראית על כל מה שנעשה או לחלופין באיזה גלגול נשמות מרגיע?
"אדם מוסרי לא צריך ספר שיגיד לו איך להיות מוסרי, זה דבר שצריך לבוא טבעי, מבפנים. אני מפחד מאנשים שהמוסריות שלהם מגיעה כציווי ולא מהפנמה שזאת הדרך הנכונה. אין קושי מיוחד לאתאיסט להיות מוסרי, אולי זה אפילו קל יותר, כי אתה לא צריך לפרש ציוויים של אחרים אלא לפעול לפי צו לבך. האמונה היא צורך פנימי הנמצא בכל אחד מאיתנו ברמות שונות, וכל אדם נותן לה חשיבות שונה בניהול חייו. לא נכון להתערב באמונה הפרטית של כל אדם ואני מבין שעבור אנשים שחוו קשיים מרובים בחייהם היא נותנת תקווה, אך קידום המחשבה הספקנית והביקורתית מחסן את האדם בפני שרלטנים, מעולמות הפרסום, הפוליטיקה או הדת. להיות בעל ידע ושליטה מעניק הרגשה טובה יותר מאשר להיות בחשש תמידי מהחלטות שרירותיות התלויות בגורם דמיוני".
אז אין אלוהים? נמק.
"כבר בשאלה מסתתרות כמה בעיות: ראשית, על איזה אלוהים מדובר? האם על האלוהים של הדתות האברהמיות, המקיים השגחה פרטית על כל מהלך בחיינו, או על האלוהים של שפינוזה -הבא לידי ביטוי בטבע החובק אותנו? ה'יש' בשאלה לוקח אותנו לשאלת הקיום האלוהי, שאין סיבה לעסוק בה יותר מאשר בשאלה אם יש חד קרן ורוד או קנקן תה הסובב ברגעים אלו את השמש (שנבל מרמז למאמר אתאיסטי מכונן של הפילוסוף בן המאה ה־19 ברטרנד ראסל – ש"ק). כלומר, השאלה צריכה להיות 'האם קיימת תצפית בטבע שהדרך היחידה להסביר אותה היא על ידי הוספת הגורם האלוהי?'. הקדמונים שלא הבינו את חוקי הכבידה חשבו שאלוהים מניע את השמש והכוכבים, ורק כשנמצא ההסבר הפיזיקלי יצא אלוהים מהמשוואה. היום מובן שאין סיבה לסגור פערים על ידי הוספת גורם אלוהי, עדיף להישאר עם התשובה 'לא יודע' ולהמשיך לחקור ולחפש פתרונות".
