חגי לוי, גדול יוצרי הטלוויזיה בישראל, חוגג בימים אלה סיבוב מוצלח מאוד של הקרנות בפסטיבלים לסדרת הטלוויזיה "אתי", הפקה אירופאית שמבוססת על ספרה המדהים של אתי הילסום ועל סיפור חייה מעורר ההשראה בתקופת השואה. התחנה הנוכחית היא פסטיבל סיריס מאניה היוקרתי בצרפת, שם הוקרנה הסדרה בהקרנה מיוחדת מחוץ למסלול התחרותי.

>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שלא חזק הוא מי שהפקיר את העורף
>> בפעם המי יודע כמה, שאול מהבארבי זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה
>> מנכ"ל קלארו משתף: איך מסעדת שף מצליחה לשרוד בימים כאלו

במסגרת החגיגות העניק לוי סבב ראיונות לתקשורת העולמית, ואחת הסוגיות המרכזיות שעליהן נשאל הוא החרם התרבותי על ישראל, שהולך והופך רשמי ומדובר יותר ככל שהמלחמה נמשכת. בריאיון ל"וראייטי" הבהיר לוי כי למרות העובדה שהסדרה שלו נוצרה באמצעות כסף אירופאי בלבד ואין להפקה שום קשר לישראל, הוא עדיין עלול להיות נתון לחרם.

"אני חושב שחרם יכול להיות דבר צודק לפעמים, הרגשתי בסדר גמור עם חרם על רוסיה", אמר לוי, "אבל הבעיה בחרם תרבותי היא שאתה מעניש את האנשים הלא נכונים. רוב קהילת האמנות בישראל נלחמת במשטר, ונלחמת מאוד חזק. בשלוש השנים האחרונות היינו ברחובות ונאבקנו בממשלה הזאת, מנסים לעשות כל מה שאפשר. אנשים שרוצים להחרים את ישראל צריכים להיות הרבה יותר סלקטיביים. לבדוק עם מי הם עובדים – גם אני לא הייתי רוצה לעבוד עם תומך פוטין".

עוד הוסיף לוי כי מי שמעוניינים לייצר חרם אפקטיבי צריכים "לעשות קצת מחקר, לברר מאיפה הכסף מגיע והאם הוא תומך בכיבוש. אבל להעניש את כל הקהילה האמנותית זה בעייתי. אנשים עצלנים. הם לא רוצים לעשות את העבודה הזאת ופשוט מדביקים תוויות על דברים. כאמנים ישראלים, אנחנו צריכים עזרה מול המשטר המפלצתי הזה. החרם למעשה מחליש את הקהילה הזאת".

כזכור, החרם התרבותי המתגלגל על ישראל החל בעקבות מתקפת הנגד של ישראל על עזה אחרי טבח שבעה באוקטובר. במאים ישראלים בולטים בעולם, ביניהם נדב לפיד, הביעו הבנה לחרם ולמניעיו, בעוד איגודי היוצרים בישראל התבטאו נגד החרם בחריפות והדגישו את פגיעתו דווקא במתנגדים למדיניות ממשלת נתניהו.

• המסך
• מלחמת שבעה באוקטובר
• חגי לוי
• ישראלים בחו"ל
• החרם על ישראל

אומרים שזו לא תקופה טובה למטבח הישראלי בעולם, וזה גם נשמע נכון. אף אחד לא רוצה לחשוב על מלחמות מסובכות בזמן שהוא יוצא לבלות במסעדה, וגם לא על פוליטיקה גלובלית ומלחמות דת. וכנראה שזה גם נכון ברוב העולם המערבי, המזרחי, הדרומי והצפוני. אבל לא בניו יורק. כי בשנה האחרונה הפופולריות של אוכל ישראלי בניו יורק נמצאת בנסיקה מטורפת כך לפתע.

>> מישלן סטאר: הישג מדהים לשף הישראלי שכבש בשקט את לונדון
>> קוראים לה בלה: אייל שני פותח מסעדה איטלקית. והיא יפהפיה

הגל הנוכחי ששוטף בחודשים האחרונים את התפוח הגדול בטחינה וסחוג כולל אתמלכה הכשרה של אייל שניבברוקלין,אור'אש של נדב גרינברגשהיה השף של שני ב"שמונה" הממושלנת, ו"תיאודורה",מסעדת גריל הדגים של שף תמיר בלכמןשהעפילה למקום השני ברשימת "המסעדות הטובות ביותר בניו יורק כרגע" של "טיים אאוט ניו יורק", וזה רק בדרג העליון של מסעדות הקז'ואל דיינינג. אליהן הצטרפה בספטמבר שעבר גם "מותק", רשת מסעדות הקז'ואל של שף צ'ארלי לוי שאוחזת בשבעה סניפים בפלורידה והחלה להתרשת גם בניו יורק, שם הפכה כבר לאחד המקומות המדוברים בשכונת פלאט איירון הטרנדית.

ועכשיו? עכשיו תור גריניץ' וילג'. מסעדת המטבח המזרח־תיכוני שנולדה במיאמי וידועה במגשי המאזטים שלה לשרינג במרכז השולחן שהפכו ויראליים, בעיצוב פנים שטוף שמש ובמנות ישראליות מנחמות, תפתח את הסניף הניו יורקי השני שלה ברחוב בליקר 184, על הפינה האסטרטגית של מקדוגל. ניו יורקים שגללו לאחרונה באינסטגרם כבר ראו את הפיתות התפוחות, המאזטים המבריקים וצלחות השניצל המוזהבות של מותק חולפות לכם בפיד. למרות שהאסתטיקה של המקום בהחלט מחמיאה לאינפלואנסרים, דווקא האוכל הוא זה שהפך את הפייבוריטית של מיאמי ללהיט של ממש.

הסניף בגריניץ’ וילג’ ישמור על המנות שהפכו את המותג לפופולרי: לאפה אוורירית שנאפית במקום, שווארמה שנחתכת ליד השולחן, שניצל פריך בחלה וסטים של מאזטים צבעוניים כמו לבנה עם זעתר וחומוס עם בצל מקורמל. צפוי שגם הבראנץ’ יהיה כאן גורם משיכה מרכזי, עם מנות כמו מלאווח עלים פריך ולביבות תפוחי אדמה שמתוכננות לארוחות סופ"ש ארוכות ונינוחות.

מבחינת עיצוב, החלל החדש ממשיך את האסתטיקה המזוהה של מותק כקפה-ביסטרו ים־תיכוני. האורחים ייכנסו דרך בר מצופה אריחים צהובים בוהקים, ומשם יעברו דרך קשתות שמחלקות את אזורי הישיבה. גופי תאורה בצורת שמשיות קלועות ביד, שולחנות שיש וספסלי ישיבה מרופדים בלבן יוצרים אווירה קלילה ונעימה. דלתות גדולות עם חלונות לאורכו של חלל הפינה ייפתחו במלואן בחודשים החמים, כך שהמסעדה תהפוך למרחב פתוח ומאוורר שמשלב פנים וחוץ. המסעדה החדשה תכיל כ‑120 מקומות ישיבה בפנים ועוד כ‑50 מקומות במרפסת חיצונית, מה שהופך אותה לאחד מחללי האכילה הגדולים באזור המיידי של רחוב בליקר. מותק תביא לשכונה גם את אחד היתרונות האהובים עליה: האפי‑האוור יומי במחיר 5 דולר, לצד שירות רציף מהבראנץ’ ועד ארוחת הערב.

עם וויליאמסבורג והאפר וסט סייד שמוזכרות כיעדי התרחבות עתידיים בעיר, נראה שהסניף בווילג’ מסמן שרק התחלנו את הפרק הניו־יורקי של מותק. תבואו להגיד שלום כשאתם בסבבה.

• אוכלים שותים
• מסעדות בניו יורק
• ישראלים בחו"ל

קצת חדשות טובות לא יזיקו לענף הטלוויזיה הישראלי – שהפך מהדבר הכי לוהט בזירת התוכן הבינלאומית למשהו שרוב העולם לא רוצה לגעת בו במקל – אז קצת חדשות טובות זה בדיוק מה שנקבל.

>> הקולנוע חוזר ליפו: 18 יוצרים ויוצרות נכנסו לחממה. תראו מה יצא
>> עוד ניפגש: 9 מוסדות תרבות עצמאית שתל אביבים אוהבים במיוחד

אל התחרות המרכזית של פסטיבל סיריס מאניה שייערך בצרפת לקראת סוף החודש (26.3-24.3) – פסטיבל הטלוויזיה הגדול בעולם נכון לימים אלה – לא הצליחו להעפיל סדרות ישראליות זו השנה השלישית ברציפות, זאת על אף כי לאורך השנים זכו בו לא מעט סדרות ישראליות בפרסים הגדולים, ביניהן "פאודה", "על הספקטרום", "כבודו" ו"רק היום", כמו גם פרסי משחק בהם זכו בין היתר רותם סלע וגל מלכה על "גוף שלישי", יהודה לוי על "ריקוד האש" ועוד. אבל רגע, אמרנו קצת חדשות טובות, לא? כן.

ובכן, במסלול של תחרות הפיצ'ינג לקו-רפרודוקציות, דווקא יש נציג ישראלי מעניין ומבטיח:משה רוזנטל, התסריטאי והבמאי שסחף פרסים רבים בסרט הבכורה שלו "קריוקי" (2022) וסרטו השני, "עצמאות", הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס שנערך בחודש ינואר האחרון, ייצג אותנו בגבורה בסיריס מאניה עם פיץ' לסדרת טלוויזיה חדשה שיצר.

הסדרה נקראת באנגלית "Fit", שם בעל כפל משמעות (גם "בכושר" וגם "התקף"), ובמרכזה מגדל מגורים פרברי שתושביו נחשפים לציבור בהמוניו כשסרטונים אינטימיים ממצלמות האבטחה של חדר הכושר במגדל דולפים לרשתות והופכים ויראליים. את הסדרה מפיקה גרין פרודקשנס של אלונה רפואה, והיא תתחרה בצרפת מול 14 סדרות אחרות מרחבי העולם. כמו כן תוקרן בפסטיבל בהקרנה מיוחדת מחוץ למסלול התחרותי יצירת המופת האחרונה של חגי לוי, "אתי", שאינה הפקה ישראלית.

פסטיבל סיריס מאניה נוסד ב-2010 על ידי אשת התרבות הפריזאית לורנס הרשברג ונחשב תמיד ידידותי ביותר לישראל וליוצרים ושחקנים ישראליים. הזכייה בפרסים בפסטיבל היא כמובן פתח לעסקאות נאות בשוק המכירות המתקיים לצד הפסטיבל שמביאות את הסדרות הישראליות לחו"ל, בין אם לטובת רימייק לועזי או בשידור המקור עם תרגום. החזיקו אצבעות.

• המסך
• סדרות ישראליות
• ישראלים בחו"ל

האכילה ב"מלכה" שב-DUMBO – (השכונה הברוקלינית ששמה הוא קיצור של Down Under the Manhattan Bridge Overpass) – המסעדה הישראלית הכשרה של הסלבריטי-שף אייל שני, מרגישה כחוויה שונה לגמרי בהתאם לשעה שבה נכנסים בדלת. במרבית הערבים היא מתפקדת כמו כל מסעדה אופנתית אחרת, עם תפריט של קלאסיקות מזרח‑תיכוניות – ובעיקר שניצל Malka המוזהב והמפורסם, הממולא בפירה ומוגש עם מגוון מטבלים שפשוט מתחננים שינגבו אותם על הצלחת.

>> הכי מבוקשת בניו יורק: המטבח הישראלי עדיין חי ובועט ב"אור'אש"
>> מישלן סטאר: הישג מדהים לשף הישראלי שכבש בשקט את לונדון

אבל כשתגיעו בחמישי תפגשו מקום אחר: האורות מתעמעמים, הדי.ג’יי מגביר והמסעדה הופכת למשהו שקרוב יותר לחלום תל אביבי בהקיץ. התפריט נשאר אותו דבר, אבל האנרגיה לא. זהו הערב שבו שולטות ארוחות הטעימות הקבועות, כי למי בכלל יש זמן להתחבט מה להזמין כשהאנשים רוקדים על השולחנות?

הסניף בדאמבו נפתח כשנה אחרי הסניף באפר ווסט סייד, שנפתח ב‑2023 והיה הפרויקט הכשר הראשון אי פעם של שני בארצות הברית, והוא מנצל היטב את המיקום הפינתי המרהיב שלו. מעבר לשינויי הקצב השבועיים, המסעדה מארחת מדי פעם גם ארוחות יין מיוחדות, שמצמידות יינות כשרים מכל העולם למנות בהשראה אזורית (המהדורות האחרונות התמקדו ביינות איטלקיים וספרדיים).

האווירה אולי נעה מקיצוניות לקיצוניות – מארוחת ערב שקטה של יום שלישי ועד מסיבה לכל דבר ועניין – אבל דבר אחד במלכה נשאר קבוע: המסירות של התפריט לטעמים מזרח‑תיכוניים, שמרוכזת בעיקר בשלוש מנות מובילות: הפוקאצ’ה, ברנזינו חריימה והשניצל שכבר הוזכר.

התלונה היחידה שיש לנו לגבי הפוקאצ’ה – משוישת בעגבניות, בצל ופלפלים, ומוגשת לצד טחינה וצ’ילי ירוק – היא שהיא לא נוחתת אוטומטית על כל שולחן, כמו סלסילות הלחם ברוב המסעדות האיטלקיות. ואולי זה דווקא לטובה. כמעט כל מנה במלכה מגיעה עם רטבים וטפטופים מתובלים שמגדירים את המטבח המזרח תיכוני, ובטוח שתרצו לנגב עם הפוקאצ’ה כל משיחת רוטב על הצלחת. אם הפוקאצ’ה הזאת הייתה מגיעה מיד כשאתם מתיישבים, הייתם שבעים עוד לפני שהסעודה האמיתית בכלל התחילה.

לא כדי להוריד משהו מ"השקית הירוקה" הפשוטה לכאורה של השעועית הירוקה שהפכה לכרטיס הביקור של המקום, מסלט הירוקים המתובל למשעי או ממגוון מנות הבשר האדום, אבל השניצל הוא זה שגונב פה את ההצגה. למעשה, התפריט עצמו מתייג אותו כ“מפורסם”, קריצה אופיינית למקום שנותן למנותיו שמות מלאי פואטיות (ראו: "נתח קצבים נמס בין שתי פרוסות חלת בריוש רכה").

המנה הזו כבר סיפקה השראה לאינספור טבחים ביתיים ושפים מקצועיים שניסו לשחזר אותה במטבח שלהם. השניצל, הממולא בכמות המדויקת של פירה, פריך ללא דופי, עד כדי כך שהוא כמעט מתנפץ תחת הסכין, ואז מפנה מקום לנזילה איטית של המילוי הרך כמו ענן. נמליץ להזמין אותו כראשונה (יחד עם הפוקאצ’ה, כמובן) ולתת לכל השולחן להסתער יחד.

אם אתם מוותרים באותו ערב על הקלאסיקה הזאת, הפנו את תשומת הלב שלכם למנת החריימה ברנזינו. חריימה הוא נזיד דג צפון‑אפריקאי המוגדר ברוטב עגבניות חריף ומבושל לאט, מרובד בשום, צ’ילי, פפריקה ותבלינים מחממי לב. הברנזינו של מלכה מוגש שלם ומצופה ברוטב הארגמני העז והתבליני הזה – מה שמספק שוב טיעון משכנע להשאיר את הפוקאצ’ה בהישג יד כדי לנגב כל טיפה אחרונה.

בצד האלכוהול, הקוקטיילים בהחלט ראויים לתשומת לב ומאוד נאמנים לקו של המקום. ה‑Jerusalem Negroni מגיע עם טוויסט של אשכולית, ה‑Limonarak מערבב ערק עם נענע, לימון וסודה, וה‑Sweet Luisa מחבר ג’ין, לימון, דבש, ורבנה וברוט ליצירה בהירה ועשבונית. ובכל זאת, שווה לעבור בעיון על רשימת היינות, שמוטה מאוד לכיוון ישראלי ומציגה בקבוקים שלא תפגשו בכל בר שכונתי.

בסופו של דבר, החוויה שלכם במלכה תלויה במצב הרוח שאתם רודפים אחריו. לכו בחמישי אם אתם מחפשים את הפנטזיה התל אביבית המלאה, או בחרו ערב שקט יותר אם אתם מעדיפים להתעכב על החריימה והיין בלי להרגיש חובה לשבור את הרצפה באמצע הביס. כך או כך, המטבח לא מתבלבל: האווירה אולי משתנה, אבל האוכל מגיע לאותה רמה גבוהה בכל פעם מחדש.
​>> Malka Dumbo שוכנת ב‑56 Adams Street, Brooklyn, NY 11201.

• אוכלים שותים
• אייל שני
• מלכה
• ישראלים בחו"ל
• שפים ישראלים בחו"ל
• מסעדות בניו יורק

בתקופה לא קלה לישראל וגם לטלוויזיה שיוצרים בה – קיבלנו השבוע בשורות נהדרות: הסדרה "הבת", סדרת מתח חדשה מבית קשת, נמכרה לפלטפורמתאפל TV האיכותיתעוד בטרם שודרה בישראל וכבר עלו טיזרים ברחבי העולם ואף נקבע מועד לשידור פרק הבכורה ב-8.5. אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של מה שנותר מתעשיית הטלוויזיה המקומית. בעולם המשונה של פוסט 7.10, בכלל לא מובן מאליו שסדרה ישראלית תצליח לפלס דרכה לחו"ל דרך שכבות החרם התרבותי הגלויות והסמויות, והפסימיים יותר שבינינו חשבו שאולי זה נגמר. "הבת" היא כרגע ההוכחה שלא הכל אבוד.

>> העולם הזה חם: 23 סדרות לוהטות שבטח תרצו לראות בחודש מרץ
>> אדוני המוסר: "ארץ נהדרת" עשתה לעצמה פיגוע אינטגריטי

"הבת" ממשיכה שרשרת בת כמעט 20 שנה של סדרות ישראליות שעשו את הלא ייאמן והצליחו להימכר בחו"ל בבחינת קרטיבים לאינואיטים. רובן לא עשו אקזיט דרמטי במונחים כספיים – למעשה, בדרך כלל מדובר בכסף קטן למדי בשלב ראשון – אבל כבוד וגאווה הם בהחלט הביאו, וגם פרסים בינלאומיים נאים. התקווה שמכירות סדרות ופורמטים לחו"ל תאפשר לתעשיית הטלוויזיה בישראל להתפתח למימדים בינלאומיים קצת נגוזה בשנים האחרונות, אבל עבור היוצרים זאת לגמרי הדרך לצאת אל העולם, תשאלו את חגי לוי ורון לשם.

כך או כך הגיע הזמן לדרג את הסדרות הישראליות שהכי הצליחו מעבר לים. חשוב לציין: הדירוג אינו מתייחס לסדרות על פי איכותן (זה הרי דבר סובייקטיבי), אלא על פי מידת ההצלחה שלהן – כמה הסדרה היתה פופולרית והצליחה להגיע להישגים בחו"ל, בין אם שודרה כפי שהופקה במקור ובין אם זכתה לרימייק ואדפטציה תרבותית.

17. "רמזור" (2008)

אחת הסדרות האהובות והפופולריות בטלוויזיה המקומית, שבמידה רבה הזניק את הקריירה של אדיר מילר – מקומיקאי וסטנדאפיסט אהוב לקונצנזוס. מעבר להצלחה שלה בישראל (לא פחות מארבע עונות ורייטינג חלומי באזור ה-30 אחוז, כמעט בלתי נתפס במונחים של היום) – היא גם עשתה סיבוב מעבר לים. בשנת 2010 נמכרו זכויות הסדרה לרשת "פוקס" האמריקאית, שהפיקה מתוכה את "Traffic Light", סיטקום אמריקאי עם עלילה זהה לזה של המקור הישראלי באווירה קצת אחרת. האדפטציה האמריקאית פחות עבדה (הסדרה בוטלה אחרי עונה אחת בלבד), אבל באותו נובמבר זכתה הסדרה הישראלית בפרס האמי הבינלאומי לקומדיה הטובה ביותר. אגב, "רמזור" הופקה גם ברוסיה – ושודרה שם במשך לא פחות מ-11 עונות. שאפו, גיסנו.

16. "להיות איתה" (2013)

גם הקומדיה הרומנטית שכתב אסי עזר, וכיכבו בה רותם סלע ואביב אלוש הייתה להיט לא קטן בקשת באמצע העשור הקודם (שלוש עונות). זה היה רק הקדימון להצלחה האמיתית שלה – ב-2016 היא נמכרה לערוץ 4 הבריטי תחת השם "The Baker And The Beauty" ("האופה והיפה"), היא נמכרה גם לאמאזון בשפת המקור – ואפילו הגיעה לרימייק ברשת ABC האמריקנית, כולל שם גדול בתפקיד הבמאי – דייויד פרנקל, האיש שהביא לכם את "השטן לובשת פראדה". זה מאוד הצליח, אבל הסדרה הופקה מחדש גם ביוון, הולנד, רוסיה, הודו וברזיל, מה שמוכיח שאין דבר שחוצה תרבויות יותר מהסיפור הישן והקיטשי על אהבה לא צפויה בין גבר לאישה. בסך הכל הישג נאה ביותר.

15. "פלפלים צהובים" (2010)

מי שחווה אותה בזמן אמת, זוכר כמה היא היתה אירוע – לא רק סדרה מרגשת או עוצמתית, אלא אפילו חשובה. כזו שנתנה אור לתופעה המורכבת של הורים שמגדלים ילד אוטיסט בבית. "פלפלים", ששודרה במשך שתי עונות בערוץ 2, היתה סדרה חדשנית, שונה מאוד מכל מה שהכרנו, פורצת גבולות. קרן מרגלית היתה היוצרת, יוסי מרשק ועלמה זק כיכבו בתפקידים הראשיים. ובמסגרת יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם ב-2011, שני פרקים של הסדרה אפילו שודרו באו"ם. שנה לאחר מכן, הזכויות של הסדרה נמכרו לאולפני "ליונסגייט", והתגלגלו אפילו לידיים של ה-BBC, שהפיק גרסה משלו בשם "The A Word". רגע גדול בטלוויזיה שלנו, שהצליח גם לגעת בלב של רבים אחרים בעולם.

14. "בשבילה גיבורים עפים" (2018)

דוגמא מובהקת לכך שכשיצירה היא אותנטית וטובה – גם אם היא ישראלית, היא תעבור הלאה נהדר. הסדרה שיצר עומרי גבעון ושודרה ב-2018, על בסיס הספר שכתב אמיר גוטפרוינד, היתה הצלחה גדולה בישראל ואפילו היתה הדרמה הכי נצפית מאז פיצול ערוץ 2 בשלב מסוים. היא אמנם שרדה עונה אחת בלבד (היו תכניות לעונה שנייה שירדו מהפרק) אבל היכתה גלים, נמכרה לנטפליקס בגרסת המקור (היום כבר לא זמינה), זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הסדרות בקאן ובשלב מסוים, גם נמכרה לאפל טי.וי שיצרו על בסיסה סדרה לא מבריקה בשם "Echo 3" (ששודרה שם ב-2022). סיפור ישראלי צה"לי שהפך לאהוב גם בעולם – די מטורף אבל זה משהו שנפגוש גם בהמשך הדירוג שלנו.

13. "תא גורדין" (2012)

בניגוד לסדרות אחרות ברשימה שנשארו בתודעה, זו סדרה שקצת נשכחה. דרמת ריגול נהדרת תוצרת טדי הפקות (רון לשם היה אחד היוצרים) שעוסקת בדילמת מהגרים קלאסית – ובשאלה של נאמנות. שתי עונות היו לסדרה ששודרה ב-yes (ולאחר מכן בקשת) בין 2012 ל-2015, אבל עוד לפני שידורה היא כבר נמכרה לרשת NBC הענקית, שיצרה על בסיסה סדרה בשם "Allegiance". הסדרה בוטלה לא בגלל האיכות שלה – אלא בגלל חוסר מזל משווע. פחות או יותר במקביל לעלייתה לאוויר בארה"ב, עלתה שם גם "האמריקאים" שהפכה ברבות הימים לאחת הסדרות הגדולות בכל הזמנים עם סיפור דומה, והרימייק של "תא גורדין" נראה כמו העתק קצת חיוור שלה למרות שהמקור הישראלי היה שם קודם. לא פייר.

12. "בני ערובה" (2013)

סדרה קצת פחות זכורה, אבל בהחלט פרצה דרך. היא נוצרה על ידי רותם שמיר ועומרי גבעון, שודרה בערוץ 10 באמצע העשור הקודם ולא עשתה יותר מדי רעש, בהתאם לערוץ שיכולת הרעש שלו הייתה מוגבלת. אבל היא הייתה חדשנית מכיוון אחר – היא הייתה הסדרה הישראלית הראשונה שנמכרה לחו"ל עוד בשלב הפיתוח. CBS קנתה את הסדרה ועשתה על בסיסה את "Hostages", כולל דילן מקדרמוט שמוכר מסדרות כמו "הפרקליטים" ו"חוק וסדר" שכיכב בתפקיד ראשי. הסדרה האמריקאית בוטלה אחרי עונה אחת (גורל מוכר לסדרות מתוצרת ישראלית, לצערנו), אבל "בני ערובה" נרכשה גם על ידי ה-BBC שרכש אותה לשידור בגרסתה הישראלית המקורית (אמנם בערוץ BBC4, אבל בכל זאת). רספקט.

11. "כבודו" (2017)

סיפור של הצלחה מפתיעה. דרמת המתח המשפטית שודרה ב-yes בין 2017 ל-2019, בכיכובו של יורם חטב (יוצריה הם שלמה משיח ורוני ניניו) ועסקה בדילמה של שופט שבנו נקלע לפרשה פלילית קשה. הדרמה חצתה מהר את גבולות המדינה: לאורך השנים, הסדרה שודרה בגרסאות רימייק מקומיות בתשע מדינות שונות – ביניהן סין, טורקיה, ספרד, צרפת והשיא היה כשהיא הגיעה לארה"ב. רשת שואוטיים קנתה את הזכויות והעניקה את התפקיד הראשי לשחקן המוערך בריאן קרנסטון (טים ווטלי מ"סיינפלד", וולטר מ"שובר שורות", תקצר היריעה). "Your Honor" שודרה במשך שתי עונות (כמו שתי העונות שהיו לה בישראל) וחיה עד היום כלהיט לא קטן בנטפליקס.

10. "שעת נעילה" (2020)

עוד סדרה שהיתה אירוע של ממש. אחד האפוסים הגדולים של תאגיד השידור הישראלי ששודר בסוף 2020 ומשך אליו צפייה, התעניינות וגם עיסוק רב. הסדרה, שנוצרה על ידי מספר רב של יוצרים וכותבים, ליוותה את אירועי מלחמת יום הכיפורים – והגיעה עד לפסגת הפסגות של הטלוויזיה האיכותית האמריקנית. HBO רכשה את הזכויות של הסדרה ושידרה אותה בגרסת המקור בפלטפורמת הסטרימינג HBO Max, תחת השם "Valley Of Tears". סדרה חשובה, שהיתה משמעותית בזמן אמת, וגם הביאה את הסיפור הישראלי למרחקים.

9. "הנערים" (2019)

ואם כבר טראומות – הגיע הזמן להתקדם קצת למשהו יותר עדכני. "הנערים" היא אחת הסדרות הכואבות ביותר שעשו כאן – היא תיעדה את הקיץ הגיהנומי של 2014, בין שני אירועים מטלטלים שעמדו בליבו: חטיפת שלושת הנערים, והרצח של מוחמד אבו ח'דיר. כאן מגיעה דוגמא נדירה של סדרה שיוצריה הם ישראלים, אבל הגוף שעמד מאחוריה היה HBO, שהחליטה להפיק סדרה על הטראומה המדממת ההיא. "הנערים" הופקה בישראל ע"י קשת, ויוצריה הם שלושה – חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל. בארץ היא חוללה סערה של ממש (אפילו הובילה לקריאה של ראש הממשלה נתניהו להחרים את קשת), אבל בעולם היא בעיקר זכתה לשבחים והיתה מועמדת לפרסים בינלאומיים. היא הייתה גם הסדרה השנייה של HBO בכל הזמנים שאינה דוברת אנגלית.

8. "שטיסל" (2013)

סדרת מופת ישראלית שהפכה ללהיט עולמי. הסדרה שנוצרה על ידי יהונתן אינדורסקי ואורי אלון הציגה את העולם החרדי דרך דמויות אהובות כמו שולם (דבל'ה גליקמן) וקיווע (מיכאל אלוני), וכיכבה ב-yes במשך שלוש עונות כאחד הלהיטים היותר גדולים ואיכותיים שלה. המצעד הזה מלא בסיפורים ישראליים מאוד שהפכו גלובליים משום מה, ו"שטיסל" מעל כולם. רכשתה לשידור בנטפליקס הפכה אותה ללהיט לא צפוי מסביב לעולם, עד כדי כך שהיא הזניקה את הקריירה של שירה האס (שגילמה בה תפקיד משני), שיום אחד תהפוך לגיבורת על הוליוודית. הצלחה מוצדקת ביותר.

7. "ילד רע" (2024)

הסדרה הכי עדכנית ברשימה – ואחת המוצלחות שבהן. "ילד רע" היא הסדרה החצי אוטוביוגרפית שיצר הקומיקאי (המצוין) דניאל חן ושודרה בשנה שעברה בהוט. רבות דובר על המאפיינים של סדרות הוט – יותר מלוכלך, פחות אלגנטי ומאוד ישראלי. במקרה הזה, הישראליות קנתה לעצמה קהל אדיר גם בעולם: "ילד רע" משודרת בנטפליקס וזכתה בשיא הצפיות של סדרה ישראלית בפלטפורמת הסטרימינג – אפילו הגיעה להיות אחת מעשר הסדרות הנצפות ביותר שאינן דוברות אנגלית. בקרוב אמורה לעלות עונה שנייה – ונותר רק לקוות שההצלחה רק בתחילתה.

6. "טהרן" (2020)

סדרה מתוצרת ישראלית שהריחה כמו חו"ל מהרגע הראשון – וגם מצליחה שם. סדרת הריגול ששודרה בכאן 11 (והופקה, בין היתר, ע"י דנה עדן ז"ל), הביאה את ניב סולטן בתפקיד הראשי המהמם, ולמרות שהיא מגיעה מהמזרח התיכון תפסה מקום טוב גם בארה"ב. אחרי עונה אחת בלבד, אפל TV רכשה אותה ובשנת 2021 היא אפילו זכתה בפרס האמי הבינלאומי לדרמה הטובה ביותר. וזה עוד בלי לדבר על העובדה שבסדרה מככבים שני שחקנים מליגה אחרת לגמרי – גלן קלוז ויו לורי (לשעבר "האוס"). עוד הוכחה שמהחומרים שיש לנו כאן אפשר לעשות זהב בעולם.

5.לאבד את אליס(2020)

דרמת המתח המעולה של סיגל אבין, בכיכובה של איילת זורר באחת מהופעותיה הטובות ביותר בקריירה, עלתה ב-HOT בשיאה של הקורונה ולא קיבלה בישראל את תשומת הלב שהגיעה לה, אבל בחו"ל? כמעט מיד עם עלייתה בארץ היא נרכשה לשידור מסביב לעולם באפל TV, שירות הסטרימינג האליטיסטי שנודע בהקפדתו על איכות הסדרות שהוא מפיק ורוכש, במה שנחשב על פי שמועות והערכות לאחת מעסקאות הרכש הגדולות בתולדות הטלוויזיה המקומית. היא גם זכתה לביקורות נלהבות במקומות הנחשבים ("אינדיווייר" קרא לה "הדרמה הכי טובה של אפל TV") ונבחרה כאחת הסדרות החדשות הטובות של 2021 ב"TV גייד" המיתולוגי. מפתיע רק שלא עשו לה עדיין רימייק אמריקאי. אולי גם זה עוד יקרה.

4. "פאודה" (2015)

ואם כבר מזרח תיכון לפרצוף – אין "לפרצוף" יותר מהסדרה המבולגנת והכל כך ישראלית, הזאת. ארבע עונות (וחמישית בדרך) היו לסדרת המתח על יחידת המסתערבים, שהציגה את המורכבות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בגרסת ההארדקור. מעבר לעובדה שהיא הפכה את ליאור רז לכוכב בינלאומי, "פאודה" גם קנתה לעצמה מקום מרכזי בנטפליקס שרכשה אותה, שם היא משודרת והגיעה עד למקום השביעי במדד הצפייה העולמי, כמו גם למקום בעשירייה המובילה ב-21 מדינות שונות בעולם. ההצלחה המתמשכת בנטפליקס היא גם מקרה נדיר שבו היוצרים וחברת ההפקה הרוויחו לא רע בכלל מהעסק.

3. "אופוריה" (2012)

אף אחד לא ראה את זה בא: "אופוריה" היא פרי יצירתו של רון לשם, שיצר סדרה אדג'ית למדי על נוער מבולבל וחסר משמעות. עונה אחת, עשרה פרקים – לא משהו שאמור להיות ביג דיל. אבל אז, נכנסה לתמונה HBO שרכשה את הזכויות, ויצרה סדרה שלא ממש חופפת לסדרה המקורית אבל בהחלט מבוססת עליה ועל תוגת הזילניאלים שבה. "אופוריה" האמריקאית הפכה לאחת הסדרות הכי מדוברות בעולם, בכיכובן של שחקניות לוהטהת כמו זנדאיה וסידני סוויני. לפי הטריילר של העונה השלישית – אוי ואבוי לנו.

2. "חטופים" (2010)

עוד סדרה שהיתה אירוע (ופצצת רייטינג) וכואב כמה היא חזתה את העתיד. במרץ 2010 קשת עלתה לאוויר עם סדרה (היוצר שלה היה גידי רף) שמספרת את סיפורם של שבויים שחזרו לישראל. אז זה הגיע תוך כדי תקופת השבי של גלעד שליט – היום זה מרגיש הרבה יותר מדמם. "חטופים" שודרה במשך שתי עונות מצליחטת (שיחקו שם יורם טולדנו, אסי כהן, ישי גולן ויעל אבקסיס – בין היתר), אבל זה עוד כלום לעומת הבום שהתרחש כשפוקס המאה ה-20 קנתה את הזכויות לסדרה – והפיקה ממנה את "Homeland".

הסדרה האמריקאית, ששודרה ב"שואוטיים", החזיקה מעמד לא פחות משמונה עונות – עד שירדה מהאוויר באפריל 2020. היא זכתה לשבחים ואף לפרסים – היא זכתה פעמיים בפרס הדרמה הטובה ביותר בגלובוס הזהב, וגם בפרס האמי. קלייר דיינס ודמיאן לואיס, שני כוכבי האדפטציה האמריקאית, לקחו גם הם אמי על השחקן והשחקנית הטובה ביותר. הצלחה בלתי נתפסת – שכאמור, מגיעה מתוך הסיפור הכי ישראלי ומצולק שיש. אגב, סדרת המקור בעברית נבחרה בדצמבר 2019 ע"י הניו יורק טיימס לאחת מעשר הסדרות הבינלאומיות הכי טובות של העשור, כך שלמרות האדפטציה הפופולרית גם למקור מגיע המון כבוד.

1. "בטיפול" (2005)

קצת קשה להאמין, אבל ליצירת המופת הישראלית הזאת היו בסך הכל שתי עונות. "בטיפול" – ששודרה במקור בהוט ולאחר מכן ב"קשת" – הייתה סדרה פורצת דרך גם בגלל הפורמט השונה שלה. היא לקחה מפגשים פסיכולוגיים בין המטפל, ראובן דגן (אסי דיין ז"ל), לבין הלקוחות שלו – ועשתה ממנו דרמה יומית שהיא אחת הדרמות הכי טובות שהיו כאן אי פעם. חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן היו היוצרים – והסדרה הפכה לפופולרית מאוד, בעיקר בתקופת מלחמת לבנון השנייה (כשהיא היתה בערך הדבר היחיד שאפשר היה לשדר אז, חוץ מחדשות). זו הייתה גם הסדרה שהחזירה בענק את אסי דיין לתודעה הישראלית, והביאה לו גם שני פרסי אקדמיה.

אבל כאן רק מתחיל הסיפור שלה. כי "בטיפול" ירדה מהאוויר בישראל ב-2008, אבל ההמשך שלה קרה בארה"ב – אחרי שרשת HBO קנתה את הזכויות (בין היתר, בתיווכה של נועה תשבי) והולידה ממנה את "In Treatment". באופן נדיר לסדרות אקזיט, הפעם הבימוי נשאר בידיים ישראליות – חגי לוי הפיק וביים גם את הסדרה האמריקאית, ואפילו מוזיקת הפתיחה שכתב אבי בללי הגיעה גם לסדרה בחו"ל.ארבע עונות ו-130 פרקים היו ל"In Treatment" (לשם השוואה, ל"בטיפול" המקורית היו רק 80). היא זכתה בשני פרסי אמי ועוד פעם אחת בגלובוס הזהב. היא הצלחה ישראלית מסחררת, גם ואולי בעיקר ברמה האמנותית, והצלחה בינלאומית גדולה עוד יותר. יותר מ-20 שנים עברו ועדיין לא התקרבנו שוב לגובה הרף שהיא הציבה.

• המסך
• סדרות ישראליות
• ישראלים בחו"ל
• פאודה
• אופוריה
• חגי לוי
• רון לשם