2025 הייתה השנה שבה עזבתי את ישראל. שום דבר אינו סופי, ואני יכול תמיד לחזור, אבל לזמן הקרוב אני מתגורר בברלין, ישן בברלין וחי בברלין. למה? מה הסיבות שגרמו לי בגיל 30 לנטוש את המשפחה, את החברים ואת מה שאפשר בנדיבות לקרוא לו קריירה בישראל, לטובת העיר האירופאית הקרירה ומלאת האנטישמים המפחידים? שבו והקשיבו, ואני אספר לכם.

>> שנה זוועה: מצעד הרגעים הכי מחרידים של 2025 בטלוויזיה שלנו
>> המהפכה בוטלה: דירוג הסרטים הכי טובים של 2025 בסטרימינג

1. הקומדיה בישראל

מאז שאני זוכר את עצמי, רציתי לעסוק בקומדיה. בגיל 18 עליתי לראשונה על בימת סטנדאפ בתל אביב ובעשור פלוס שהגיעו אחרי זה ניסיתי ליצור קומדיה בארץ ישראל בכל דרך אפשרית: סטנדאפ, כתיבה, מוזיקה, מערכונים, מופעי פרינג'… ראיתי את עצמי הופך מילד פלא צעיר עם ניצוץ בעיניים למבוגר מריר שמתלונן על הצעירים שעוקפים אותו בסיבוב. האם אני פשוט לא מוכשר מספיק בשביל להצליח בעולם הקומדיה? לא הייתי מוכן להתמודד עם האפשרות הזאת. אז ארזתי מזוודה, נטשתי את כל ההתקדמות שעשיתי בעולם הקומדיה בישראל והתחלתי מחדש בברלין – זקן יותר, ממורמר יותר ומוכן ליצור קומדיה באנגלית, שהיא אפילו לא השפה הרשמית של המדינה בה אני חי. האם זה היה רעיון טוב? נאלץ לחכות ולגלות.

2. האימפרוב

ואם כבר לעשות קומדיה בשפה זרה בעיר זרה, למה לא להתנסות בסוג חדש של קומדיה? כמו זוג נשוי שמחפש לפלפל את מערכת היחסים, אני והסטנדאפ הסכמנו להכניס משתתף שלישי למערכת יחסים – אימפרוב. נכון, אימפרוב קומי על מגוון צורותיו קיים גם בארץ הקודש, אבל מאז אותה חופשה בברלין לפני כמה שנים, כשרגלי דרכה לראשונה ב-Comedy Cafe Berlin, התאהבתי בסוג המסוים הזה של אימפרוב באנגלית. ברלין מעניקה לי את ההזדמנות להתנסות בצורת האמנות הזאת, בין אם זה במסגרת במות פתוחות או ג'אמים או שיעורי אימפרוב ממורים מקצועיים. שוב, אלו הם דברים שיכולתי לעשות גם בישראל, אבל יש משהו בלהתחיל את מסע הקומדיה החדש הזאת בארץ חדשה שמרגיש מתאים. הרי אימפרוב בנוי על ספונטניות – אז למה שלא נגיד "כן ו…" לחיים החדשים האלו.

3. מזג האוויר

ברלין היא לא רק עיר עם סצנת קומדיה מפותחת באנגלית, היא גם עיר אירופאית הידועה במזג אוויר קריר. בתור חובב חורף אדוק התרגשתי להגיד "יאללה ביי" לזיעה המוגזמת של ישראל החמה והלחה, ו"האלו" לקור המחשל של ברלין. בזמן שאבא שלי ממשיך להתלונן בטלפון על כך שבחודש אוקטובר הוא עדיין צריך לישון עם מזגן, אני אשב לי בכורסה עם כוס תה חמימה. ובכן, מתברר שהחורף הברלינאי קשוח אפילו לחובב קור כמוני, ויש ימים שבהם אני מוצא את עצמי מתגעגע לחמימות התל אביבית ולתחושה של לצאת החוצה מהבית בלי שני סווטשירטים ומעיל. ניחא, קפיצה קצרה לתל אביב בתקופת הקיץ תגרום לי להיזכר במהרה למה ברחתי מלכתחילה.

4. התחבורה הציבורית

יתרון נוסף שיש לכל בירה אירופאית על המדינה המזרח-תיכונית המסכנה שלנו, הוא כמובן תחבורה ציבורית איכותית. לא עוד לחכות שעות בתחנת אוטובוס מוזנחת, ללא צל או הגנה מהגשם, רק כדי להידחס לתוך אוטובוס מקרטע מלא במסכנים אחרים במידה והנהג אדיב מספיק כדי אשכרה לעצור בתחנה, וכמובן לשלם על כך מחיר מופקע שעולה ועולה הודות לשרת התחבורה שלנו – מירי רגב (עוד אישה שאוהבת להיות מחוץ לארץ). ובכן – תנו לי לספר לכם: התחבורה הציבורית פה היא אכן שיפור ניכר לעומת זאת שבישראל, אבל המצב עדיין לא מושלם. כן, מתברר שאפילו הגרמנים לא מצליחים לגרום לרכבות לצאת בזמן. אתה עדיין יכול למצוא את עצמך מחכה עשרים דקות בכפור לאוטובוס שיביא אותך לרכבת שתביא אותך לרכבת תחתית שתביא אותך הביתה. מתי כבר ימציאו טלפורטציה?

3. משבר גיל שלושים

בניגוד לגורמים חיצוניים כמו מזג אוויר ותחבורה ציבורית, הסיבה המרכזית למעבר הגדול שלי היא דווקא משהו פנימי: משבר גיל שלושים. כן, לאחר שלושה עשורים בישראל, עם זקן אפור שמקנה לי מראה של בן 45 לפחות, הגעתי להבנה המזעזעת שאני לא נהיה צעיר יותר ושהזמן ממשיך לצעוד. בגיל שלושים, ללא קריירה, זוגיות או משפחה משלי, הפיתוי לטוס למדינה אחרת גבר וגבר. כן, משבר אמצע החיים מכה בכולנו, לפעמים מוקדם יותר מהמצופה. יכולתי לקנות מכונית ספורט מגניבה או להתחיל ספורט אתגרי, אבל אני שמנמן, עצלן וחסר רישיון נהיגה אז החלטתי להקים חיים חדשים באירופה. כל אחד והבחירות שלו.

2. המצב המדיני

מה? אה, כן! בטח! כמובן שהמעבר שלי לברלין היה מונע מסיבות פוליטיות! לא יכולתי לעמוד בצד בזמן שמדינת ישראל נופלת למדרון פאשיסטי! לא יכולתי עוד לתמוך בממשלה הנוראית הזו ש… טוב, זה לא בדיוק נכון. אני כן מתנגד לממשלה הנוראית של ישראל, אבל זה יהיה שקר להגיד שהירידה שלי מהארץ היא אקט פוליטי. זה הרבה יותר קשור לרדיפה אחרי חלום ילדות מופרך של לגרום לאנשים לצחוק, מאשר לסמוטריץ', בן גביר או כל שאר השמות האלו. אם כבר, המעבר לברלין מקנה לי את ההזדמנות להתנתק קצת מהפוליטיקה המקומית ולשכוח מעט מהדמויות המפחידות האלה שהתנחלו על מסכי הטלוויזיה בישראל. מי זה ביבי בכלל? לא זוכר כלום.

1. החיים הנורמליים

כן, בסופו של דבר המעבר לברלין הוא גם ניסיון לחיות חיים נורמליים. חיים רגילים ושקטים, בלי ירידה למקלטים באמצע הלילה, בלי הפגנות בלתי פוסקות כדי להגן על עצם הקיום שלך, בלי רדיפה אחרי הצלחה ויראלית בתקווה להרשות לעצמך יום אחד לגור בדירת חדר בדרום העיר. ברלין היא לא עיר מושלמת, יש בה הרבה בעיות, אבל יש בה גם המון אנשים שמנסים לחיות את החיים הנורמליים האלה, ואולי אפילו יצליחו יום אחד. אני מבלה הרבה זמן לבד בעיר הזאת, הולך לי ברחובות היפים ומקשיב למוזיקה נעימה. אחת הלהקות האהובות עליי בזמן האחרון היא Semisonic שאולי זכורים לכם מהלהיטים "Closing Time" ו"Secret Smile", אבל דווקא השיר הפחות מוכר שלהם "Ordinary Life", הפך להמנון בשבילי על אותו דבר שכולנו מנסים להגיע אליו, בדרך כזו או אחרת.

• סיכום שנה
• טור אישי
• ברלין
• הגירה
• ישראלים בחו"ל

ידענו שזה יבוא, ובכל זאת זה מרגיש קצת מוקדם מדי: אחרי תחילתו של גל סדרות הטלוויזיה המתוסרטות שמנסות לשחזר את אירועי שבעה באוקטובר הנוראיים, מגיע אל המסכים סרט הוליוודי ראשון שחוזר אל השעות הטראומטיות ביותר בתולדות מדינת ישראל: "12 שעות באוקטובר", סרטו של הבמאי האמריקאי-ישראלי דני איי אבקסר, יעלה בארצות הברית בתחילת ינואר הקרוב במגוון פלטפורמות VOD ובמספר מוגבל של בתי קולנוע בלוס אנג'לס ובניו יורק, והטריילר שלו שיצא השבוע כאן לפניכם:

בסרט מככבים בין היתר מרינה מקסימיליאן בלומין, יעקב דניאל זאדה, דורון בן דוד, עדי הימלבלוי, השחקנית-משפיענית האמריקאית מונטאנה טאקר והקומיקאית שאנל עומרי, והוא מגולל את אירועי 12 השעות הראשונות של מתקפת שבעה באוקטובר מארבע נקודות מבט שונות. בניגוד להפקות הישראליות "שחר אדום" ו"אור ראשון", הוא אינו מבוסס על סיפוריהם של אנשים אמיתיים שנקלעו לאסון אלא מתרחש בהשראתם.

>> בעקבות שחרור החטופים: תום שובל יצלם סיום חדש לסרט "מכתב לדוד"
>> יש אותנו: 9 הסרטים הישראלים הכי טובים בנטפליקס

"12 שעות באוקטובר" הוא הפקה של בלייברג אנטרטיינמט, חברת ההפקות של אוהד בלייברג, מהמפיקים הישראלים המצליחים ביותר בהוליווד שחתום גם על הפקות הענק ישראליות כמו "תמונת ניצחון" של אבי נשר ו"ביקור התזמורת" הנפלא של ערן קולירין. את הסרט ביים כאמור דני אבקסר, שעבר לחיות בארה"ב כילד בשנות ה-80', שיחק בתפקידים קטנים בסרטים גדולים כמו "האירי" ו"הזאב מוול סטריט" של מרטין סקורסזה, והחל לביים ולהפיק סרטים בעשור שעבר, ביניהם "המהנדס" מ-2023 שמספר את סיפור המצוד והחיסול של הארכי-טרוריסט יחיא עייאש.

"ידעתי שהסרט יעורר הרבה רגשות על הסט ואפילו אולי התקפים פוסט-טראומטיים לחלק מהשחקנים שהיו שם כשזה קרה", אמר אבקסר ל"דדליין", "אבל ידעתי גם כמה חשוב לספר את הסיפור בצורה מדויקת. קיבלתי תמיכה אדירה כשהצגתי לראשונה את הקונספט של הסרט, ופשוט התקדמתי כל הזמן הלאה עם המשימה הזאת בראש. היו לנו פסיכולוגים ופסיכיאטרים על הסט באופן יומיומי. העולם צריך לראות את הסרט החזק הזה. יש לי המון חברים ובני משפחה שחייהם נפגעו, וכל מה שהתרחש שם הוא אישי עבורי באופן עמוק. היה לי חשוב לעשות איתו צדק".

• המסך
• שבעה באוקטובר
• מלחמת שבעה באוקטובר
• קולנוע
• ישראלים בחו"ל

סיום המלחמה – טפו טפו חמסה – נתן את האות לחידושה של עונת הפסטיבלים, ואחרי שהתבשרנו בשבועות האחרונים על שובו של אינדינגב, שובם של פסטיבל הקולנוע TLVFest ושל פסטיבל הקולנוע/מוזיקה סאונדטראק – הנה חוזר אלינו גם פסטיבל חשיפה בינלאומית שמציג לעולם המוזיקה בחו"ל את מיטב תוצרת הייצוא המוזיקלי של ישראל. אחרי שנטש את תל אביב לטובת ירושלים במהלך המלחמה, יתקיים השנה הפסטיבל בין שתי הערים במשך שישה ימים (23.11-18.11) ויכלול כ-60 הופעות וכנס מקצועי בינלאומי.

חרף קיצוץ התקציב במשרד החוץ שאיים על היתכנותו, ועל אף הבידוד הבינלאומי המתמשך, יגיעו לארץ כנגד כל הסיכויים 50 אורחים מחמש יבשות, בקשת הרחבה של עולם המוזיקה הבינלאומי, לשמוע, להופיע, להכיר, לחוות ולהיחשף להיצע המוזיקלי הנדיר של יוצרים ומוזיקאים ישראלים הפועלים עם הפנים לעולם, פרי בחירתן של ועדות מקצועיות מעורבות הכוללות עורכים מוזיקליים מובילים מהארץ ומהעולם.מאז הקמתו נחשב הפסטיבל לאחד מאירועי השואוקייס המובילים בעולם והוא שחקן מרכזי בהפצת ויצירת המוזיקה הישראלית בחו"ל.

>> פסטיבל אינדינגב חוזר: "חוזרים הביתה ומפריחים את התקווה"
>> מופע הקולנוע של פסטיבל סאונדטראק 2025: צליל+מסך+אקשן

פסטיבל חשיפה בינלאומית יאחד השנה כוחות עם פסטיבל ישראל לערב פתיחה חגיגי בשם "יום אחד יהיה פה גן עדן"- ערב של תקווה למציאות חדשה ולבית שפוי. באירוע יתקיימו כמה מהפקות המקור הבולטות ביותר מפסטיבל ישראל האחרון בפורמט מיוחד עבור חשיפה 25 שמציגחיבור בין הישן והחדש, התעשייתי והאמנותי, פיוז'ן מלהיב של אמנים על במה גדולה ובמרחבים אינטימיים ומסקרנים בכל רחבי מתחם התרבות יד חרוצים בתלפיות (זה בירושלים).

בין המופעים בערב הפתיחה המסחרר, שהכניסה לרובם חופשית: מארינה מקסימיליאן במופע משותף ראשון עם דרוויש, T&T – תמיר מוסקט ותום מאירה ארמוני, אהוד בנאי ופליטי הדאב, נועם ענבר, אבישי כהן, דני קוטנר, דימה XR, תאי רונה, ןאלרי חמאתי, "בדרך הביתה", שיעור תלמוד פרפורמטיבי של חיה גלבוע עם מאיה בלזיצמן, אורית טשומה, דניאל אנגל וליאת אצילי, תובל חיים עם פולקעס ו"אחים", Windless – יניב שנצר במיצב סאונד משאריות של טילים שהפך לכלי נגינה שמימיים, סונולדג' עם תלמודי ואריאל קסיס ועוד. בנוסף, מופעי מחול של קבוצת קטמון, מיצגים של תיאטרון קומקום וחוויות אמנותיות ורב תחומיות בגלריית תנועת תרבות, סטודיו פתוח של אמני המתחם לקהל הרחב ועוד ועוד.

האירוע מתקיים בפורמט של פסטיבל בן שבוע, רב זירתי, תרבותי ואמנותי, הפתוח (ערב ערב בחינם או בעלות סמלית) בפני קהל ישראלי אוהד, יחד ולצד עשרות אורחים בינלאומיים מקשת רחבה של תפקידים מובילים בסצנה הגלובלית – שבאים לגלות את הדבר החם הבא בארץ, ביניהם מנהלי פסטיבלי ענק ומועדונים, מפיקים, מפיקים מוזיקליים ותקליטנים, מנהלים אמנותיים, חברות תקליטים, עיתונאים, ציידי כישרונות בינלאומיים ושדרנים. לראשונה השנה יגיעו לארץ אורחים מכל חמשת היבשות, בהן 7 מדינות חדשות שמעולם לא לקחו חלק בחשיפה: איחוד האמירויות, זימבבואה, ניו זילנד, אוסטרליה, סנגל, הונדורס וקמרון.

יחד עם האמנים נחשפים לוקיישנים מסעירים, בהם מתחמים שלמים שמוסבים לחללי הופעות, במות מרכזיות שמזוהות עם הדבר הבא במוזיקה, חללים רב תחומיים ובמות פנים וחוץ. בירושלים: יד חרוצים, קמפוס אמנויות (מנורה), מוזיאון מגדל דוד, צוללת צהובה, ובתל אביב: תדר, המבצר, מרץ2. הכנס המסכם יתקיים בת"א תרבות דה וינצ'י, שנפגע בשנה האחרונה בתקיפה האיראנית ומשתקם בגדול כמו החתיך שהוא.

פסטיבל חשיפה בינלאומית הוא מיזם המשותף של צוללת צהובה – המקום למוזיקה בירושלים – והחטיבה לדיפלומטיה תרבותית במשרד החוץ, בתמיכתם של משרד התרבות, הקרן לירושלים,עיריית ירושלים וחברת עדן התומכת בערב הפתיחה בשיתוף פסטיבל ישראל.תוכניה מלאה עםכל הפרטים, השעות, האירועים, ההרשמה והכרטיסים כאן:חשיפה בינלאומית 2025.

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• חשיפה בינלאומית
• ישראלים בחו"ל
• פסטיבל ישראל

מהלך יוצא דופן של אחד מיוצרי הטלוויזיה הישראלים המצליחים בעולם: רון לשם, שפרץ את גבולות הטלוויזיה המקומית עם יצירת "אופוריה" (וגם הרימייק האמריקאי), והמשיך להרשים גם עם "שעת הנעילה", "שמיים אדומים" ו"ילד רע", יביא לעולם לראשונה סדרה חדשה שכל כולה ברזילאית – משירות הסטרימינג וחברת ההפקה, ועד לקהל היעד הברזילאי והבינלאומי. מדובר באירוע חסר תקדים, שכן לשם, יחד עם שותפיו הוותיקים התסריטאי דניאל אמסל והמפיק קובי גל רדאי, יגעו לברזיל כדי ליצור סדרה חדשה עם תסריטאית מקומית מצליחה, ולא רימייק. זמן טוב לכבוש את אמריקה הלטינית.
>>"מזל משמיים" הוא סרט מהנה, אבל ההפתעה שלו היא קיאנו ריבס

הסדרה "פרנויה", כפי שדווח שמהבמגזין וראייטי, תופק על ידי חברת ההפקות הברזילאית Janeiro Studios, מתוך אג'נדה לשלב יוצרי סדרות בינלאומיים ביצירה ברזילאית, ועבור שירות הסטרימינג הברזילאי Globoplay, שזמין גם ברחבי ארה"ב ואירופה, אך מציג בעיקר תוכן בפורטוגזית. היא תורכב מ-8 פרקים בני 45 דקות, ומכיוון שתתרחש בריו דה ז'ניירו ואנחנו מניחים שלשם עוד לא השתפשף בברזילאית שלו, תיכתב יחד עם התסריטאית המקומית קלאודיה ז'ובין, שאחראית על מספר סדרות ברזילאיות שנשקר אם ראינו, אבל הדרמה "Under Pressure" שלה זמינה באמזון פריים, ומהוללת אונליין.

"פרנויה" מתוארת על ידי מפיקיה בתור "ברבור שחור" פוגש את "וויפלאש", עם הוייבים הטובים ותחושת הניצחון של "גמביט המלכה" והאימפקט מגדיר הדור של "אופוריה", ש"מביאה למסך דמויות לא מוכרות מכל רחבי ברזיל ומתרחשת בריו דה ז'ניירו התזזיתית והמודרנית, חשופה כמו שמעולם לא היתה".

לשם, יחד עם ז'ובין, ינסו להציג בסדרה תמונה של בני דור ה-Z של ברזיל שצריכים להתמודד עם זיופי AI, אובדן פרטיות, אתגרי בריאות נפשית בעולם פוסט מגיפה ובאופן כללי, נשמע שמנסים לעשות פה "אופוריה" לדור החדש והברזילאי. בשלב זה טרם ידוע מתי הסדרה צפויה לצאת לאוויר העולם. בתגובה לידיעה חלק לשם עם וראייטי כי הוא הושפע לאורך כל הקריירה שלו מברזיל ומקולנוע ברזילאי ש"תמיד הרגיש תרבותית כמו בית". למה לא, אח שלנו. מפרגנים, רק אל תשכח מאיפה באמת באת, כן?

• המסך
• רון לשם
• אופוריה
• ישראלים בחו"ל

בתור הפרובנציאלים שאנחנו, לישראלים יש נטייה לאסוף ולזכור אזכורים ישראלים על המסך. פה יש דמות שיודעת קרב מגע, שם יש איזה אזכור לחוצפה הישראלית, שם הזכירו את מסעדת "מול ים" וכאן שלחו דמות להתנדב בקיבוץ. אתם יודעים, לא שום דבר בולט במיוחד, אבל גם לא מביך מדי. אבל קשה מאוד להיות אופטימיים בכל הנוגע לעתיד היצוג של ישראלים על המסך – הגל האנטישמי, בצירוף מלחמה שרק מזיקה לדימוי הישראלי מעלים את החשש שאם נראה ישראלים בטלוויזיה, זה כנראה יהיה בדמות הנבל. לכן מפתיע ומשמח במיוחד לראות ייצוג ישראלי חיובי על המסך, גם אם זה רק עוד ספין-אוף של NCIS.
>>"1948 – לזכור ולשכוח": מדינה שמפחדת מהאמת לא תוכל לשרוד

"NCIS: טוני וזיוה" מתמקד בזוג הלא-באמת-זוג הכי זוגי בפרנצ'ייז. הוא סוכן NCIS שוביניסט שהתבגר, היא סוכנת מוסד (וביתו של ראש המוסד, ואיכשהו גם חצי אחות של טרוריסט מהחמאס). לאורך שנים ועונות רבות צופי NCIS ראו את מערכת היחסים בין זיוה לטוני מתגבשת ומתפרקת מחדש, עד שיחסי האהבה-שנאה הובילו ללידתה של טלי, ביתם המשותפת, עליה טוני לא ידע עד שזיוה נהרגה במתקפת מרגמות על ישראל – רק שהיא לא נהרגה, ועכשיו הם חיים ביחד, אך פרודים. מבולבלים? יופי, נראה לנו שזה חלק מהעניין.

בניגוד לפורמט תעלמות השבוע הפרוצידורלית של סדרת האם, "טוני וזיוה" לוקח את זוג הדמויות אהבו – שמגולמים בידי מייקל וות'רלי ("בול") וקוט דה פבלו הצ'יליאנית-אמריקאית בעלת המבטא הישראלי המוטל בספק – וזורקת אותם לז'אנר שונה לגמרי של ריגול, מתח ואקשן. טוני, כיום בעל חברת אבטחה, מופלל בגניבה שלא עשה על ידי האקר, ועכשיו נרדף על ידי האינטרפול, לכן הזוג בורח עם ביתם הצעירה, תוך כדי שהם מנסים בעצמם להבין מה בדיוק מערכת היחסים הזו. מה שזה לא יהיה, העיקר שזיוה תצא בסדר. אנחנו צריכים את זה כרגע. לא להסברה, אלא לנשמה.
"NCIS: טוני וזיוה", עכשיו בפרמאונט+, החל ממחר (8.9) גם ב-Yes

• מה רואים הלילה
• ישראלים בחו"ל
• פרמאונט+