תל אביב תמיד רצתה להיות עיר קוסמופוליטית ובינלאומית, והתל אביבים תמיד התלהבו מהתיירים והתיירות שהציפו את העיר מדי קיץ, והרעיון שתל אביב תהפוך ל"עיר עולם" שעומדת בשורה אחת עם הערים הפופולריות ביותר מסביב לגלובוס היה הרעיון המכונן של התפתחותה במאה ה-21. מלחמת שבעה באוקטובר סגרה את הבסטה על הרעיון הזה עד להודעה חדשה, אבל מי שעדיין מחפשים ומחפשות חיבורים תרבותיים ואישיים לעולם הגדול יכולים להתנחם בדבר אחד: העולים החדשים שמגיעים לעיר מכל קצוות תבל.

>> יפו מתעוררת: שוק איכרים שבועי ייפתח בשוק הפשפשים
>> לנשום את תל אביב: אוטו יין מגיע לפארק הכי סודי בעיר

השנים האחרונות ראו גלי עלייה לא קטנים לעיר מאוקראינה, רוסיה, צרפת ומדינות אירופאית נוספות, כשרבים מהעולים הם אמנים ואנשי תרבות שעזבו את ארצותיהם בגלל תחושת רדיפה על רקע פוליטי, לאומני או גזעני. תל אביב-יפו הרוויחה כתוצאה מכך כוח חיזוק תרבותי משמעותי, וברחבי העיר מורגשת נוכחותם של העולים הנ"ל בסצנת התיאטרון והאמנות וגם בסצנת המסעדות ובתי הקפה שזכו לתוספת פוסט-סובייטית מעולה. בסך הכל הגיעו לעיר בעשור החולף כ-51 אלף עולים בעיקר מהמדינות רוסיה, ארצות הברית, צרפת, בריטניה ואוקראינה.

מחר (שלישי, 28.10) יתקיים יום העלייה הממלכתי לשנת 2025, ועיריית תל אביב-יפו תציין אותו בהפנינג תרבותי במיוחד: החל מהשעה 17:00 ועד שעות הערב המאוחרות תהפוך כיכר הבימה, הלוא היא כיכר התרבות, לגלריית רחוב תוססת עם דוכני אמנות של אמנים עולים באירוע ביוזמת הרשות העירונית לקליטת עליה והרשות לקידום ופיתוח עסקים בעיר. תחת הכותרת "עולה Ole – יום העלייה בתל אביב-יפו" צפוי להתפתח בכיכר ובסביבתה אירוע אירוע קהילתי ייחודי המציג את חווית העלייה התל אביבית דרך אמנות, מוזיקה ותרבות.

על הבמה בכיכר יופיעו להקות עולים מצרפת, רוסיה וספרד, לצד תקלוטים של דיג'ייז והופעה של טדי נגוסה. לצד הדוכנים וההופעות וכל הכיף הזה, יוצגו בכיכר גם תערוכת הצילומים "מסילה ותקווה" המשלבת צילומים עכשוויים של עולים ועולות מצרפת עם תמונות ארכיון מפארק התחנה, שכונת נווה צדק ופארק המסילה; תערוכת הוידאו-ארט "העלייה לתל אביב" שתוקרן על קיר תיאטרון הבימה ותציג עבודות של אמנים עולים מ-10 מדינות מטעם KakdelArt, הפלטפורמה המצוינת לשילוב אמנים עולים בסצנה התרבותית המקומית; וסטודיו שטח שידגים פיסול וציור בלייב עם האמנים ויקה גורליק וקוז'ו אלכסנדר גרין אשר עלו מאוקראינה ומציירים ומפסלים למחייתם. בואו לראות כמה טוב שהם פה.
>> יום העלייה הממלכתי בת"א-יפו, שלישי 28.10 החל מ-17:00, כיכר הבימה. הכניסה חופשית.כל הפרטים והתוכניה המלאה כאן

• הבועה
• ❤ תל אביב
• עלייה לארץ
• עיריית תל אביב
• כיכר הבימה

>> אוהד מטלון הוא מהבולטים שבאמני הצילום בישראל כבר לא מעט שנים, ועבודותיו עוסקות כמעט תמיד – ועכשיו אולי יותר מתמיד – בנוף החברתי, התרבותי והגיאוגרפי של ישראל. בימים אלה הוא מציג את תערוכת היחיד שלו "הד פעולה" בגלריה קרן בר גילברמת השרון, ובשבוע שעבר נפתחה גם תערוכת היחיד שלו "הסתר לב" בגלריה לחם ושושניםהחדשה בקריית המלאכה. את שתיהן אנחנו ממליצים לא להחמיץ. ובכלל,למה שלא תעקבו.

1. הכיכר הלבנה // פארק וולפסון

ביקור בכיכר הלבנה של דני קרוון הוא קצת כמו ריסט למחשבות ולשאלות פורמליסטיות ואסתטיות שמתרוצצות בראש ללא הרף. בכל ביקור שם אני מרגיש לרגע שיחס הזהב עדיין בתוקף, שאפשר להגדיר חוקים קבועים לאסתטיקה. אני יושב או מתהלך שם בשקט עד שהחוויה מתחילה להיסדק, ואז ממשיך לדרכי עד הצורך בריסט הבא.

2. בית המלאכה לצילום של רע

בית הדפסה, פיתוח ומסגור, עם צוות מופלא, שקט ומקצועי, ברמה הכי גבוהה בעולם. יפה שם באופן טבעי, כיף לבוא ולספוג השראה, למשש את הניירות (סטייה ידועה של צלמים), להריח את העץ והצבע, לצלול לספרי הצילום, לבדוק את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות ולדמיין מה אפשר לעשות איתן ולהמציא אפשרויות לא קיימות שרע, אתי והצוות ימצאו להם פתרונות מושלמים – כפי שהם עשו בתערוכת היחיד שלי "הד פעולה", שמוצגת בימים אלו בגלריה קרן בר גיל לאמנות עכשווית ברמת השרון ובתערוכה שלי "הסתר לב" שנפתחה בחמישי שעבר (25.9) בגלריה לחם ושושנים באוצרות לאה אביר, ובעוד תערוכות של אמנים ואמניות רבים בארץ ובעולם.
הזרם 1 יפו

3. מוזיאון תל אביב לאמנות

כשאין כוח לבדוק ולקרוא איזו תערוכה יש ואיפה, וכשחם מדי או קר מדי בחוץ, אפשר ללכת למוזיאון, לתפוס תערוכה או שתיים טובות ולצאת חזרה לעולם, מוגבהים מעל היום-יום בכמה ס"מ. זו גם תזכורת קבועה ונעימה לחוויה מאתגרת ומלמדת – תערוכה שהצגתי במוזיאון, שנפתחה בקירות ריקים והלכה והתמלאה מול הצופים במשך חודשיים וחצי, כשמכשירי ההדפסה והמסגור והצביעה בתוך החלל.
שאול המלך 27 תל אביב

4. בוסר

לא בא לי להמליץ, כי גם ככה כבר אין שם מקום, אבל אם הייתי צריך לבחור רק מקום בילוי אחד שיישאר, זה היה זה. אין עוד מקום בעיר עם מנעד אינטיליגנטי ומיוחד כל כך של יינות. עוד מקום שהוא חזון של אמן.
החשמל 5 תל אביב

5. גורקה קיטשן

בגלל המומו המאודה המושלם והזול, ובגלל שהם האנשים הכי מתוקים ואדיבים.
ראש פינה 16 תל אביב

6. כיכר הבימה

ושוב דני קרוון. אפילו שאומרים שיצא טיפה פחות מוצלח, פשוט כי הכיכר הפכה למצפן מוסרי, למקום שבו יהודים וערבים עדיין עומדים יחד בסולידריות כדי למחות ולזעוק נגד הרג ופגיעה בחפים מפשע באשר הם, שבוע אחרי שבוע, גם בשנים הכי אפלות שהיו כאן.

מקום לא אהוב בעיר:

משולש הרחובות שינקין–אלנבי–קינג ג'ורג'. האנרגיה שם קשה, סואנת, מלוכלכת, מוזנחת ואלימה לפרקים. נקודה שאי אפשר לא לעבור בה, ואם לא עברת שם זמן ארוך אפשר אפילו לחוש תחושת פומו מתמיהה. זה מרגיש לי כמו הנקודה הארכימדית של העיר. יש לי תחושה שאם יטפלו בה נכון, האנרגיה בכל העיר תשתנה לטובה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של יוכבד ליפשיץ במוזיאון ארץ ישראל, שאצרה רז סמירה: צילומי העבודות המפוחמות שלה, המצלמה השרופה וגם שאר הצילומים בהקשר שנוצר בתערוכה. השיחה שלי עם יוכבד האצילית, שחזרה מהשבי לא הרבה קודם, תוך כדי שצילמתי אותה בפתיחת התערוכה ושאלתי על העבודות ועל החוויות שלה מהתקופה האחרונה – הייתה מעוררת השראה. בתוך כל הקושי וההתרגשות שלה, ההתעניינות שלה בילדה שלי, בי וביתר המבקרים – הייתה אצילית וטבעית גם יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"No Other Land" של באסל עדרא ויובל אברהם, סרט שמעורר השראה ותקווה, מדגים איך קולנוע (ואמנות בכלל) יכולים להפוך לכלי אקטיביסטי לשותפות ולתקווה. גם אם השלטון יגביר את האלימות וההתנכלות ליוצרי הסרט ולכפר שלהם כפי שכבר עושים, החשיפה האדירה של הסרט הופכת למשקולת נוספת ומשמעותית במאבק הגלובלי למען חירות וצדק לכל מי שחי בין הנהר לים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לבחור – יש הרבה ארגונים, אבלעומדים ביחדו-Crime Ministerהם הבחירה שלי. מחזיק מישי הדס שמבין כבר כמעט עשור שהאיש המסוכן ביותר לעם חייב להיות מסולק, על מנת שאנחנו והשכנים שלנו נינצל. טען תמיד שצריך למקד את המאבק בו ובבית שלו ברחוב עזה בירושלים. ישי חתום על הצלחת המחאה בבלפור, שהביאה ממשלה ערבית-יהודית ישרה, שהציעה תיקון לרגע אף על פי שלא יכולה היתה להניע שינוי בנושא החשוב ביותר. קיוויתי במשך שנתיים שמשפחות החטופים יאבקו ברחוב עזה. סוף סוף זה קורה – מאוחר מאוד לצערנו. לפני שלוש שנים הצעתי למכור עבודות שלי וכל ההכנסות נתרמו ל-Crime Minister. אעשה זאת שוב בקרוב, עבורם ועבור עומדים ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלון-לי גרין – איש שכולו מוקדש לעשייה חברתית, מהמחאה החברתית ב-2011 ועד היום. הפעילות של *עומדים ביחד* בשנים האחרונות, ובייחוד מתחילת המלחמה, היא מבחינתי פיסת שפיות להיאחז בה בתוך מקום שנמצא בהתפרקות מוסרית. אני מצטרף להפגנות שלהם ומתפעל מהעוצמה שהוא נוטע בצעירים. ברחבי העולם מקשיבים למסרים שלהם ומקווים שהגרעין הזה יגדל ויאפשר לישראל להתפכח ולבנות את עצמה מחדש.

מה יהיה?
זה מה שאני מאמין ומקווה שיהיה:
יהיה סוף לאלימות הקשה – או מתוך הבנה פנימית או בלחץ חיצוני.
נזכה לראות חטופים חוזרים, והשיקום שלהם יעורר תקווה.
האחראים למדיניות הכושלת יפונו מהדרך.
יתחיל ריפוי מהסתה ופילוג ובנייה מחודשת של אמון עם שכנינו. תהליך ארוך וקשה, אך אפשרי.

• העיר שלי
• צילום
• פארק וולפסון
• מוזיאון תל אביב
• בוסר
• גורקה קיצ'ן
• כיכר הבימה
• כיכר מגן דוד

>> אמילי חיה מואטי (תעקבו) היא סופרת, פוליטיקאית, חכ"לית ופעילה בולטת למען החטופים בזירה הבינלאומית. בימים אלה רואה אור ספרה החדש,"קוראים לזה חיים"(בהוצאת עם עובד). ספרה הראשון "סימנים כחולים" (תכלת 2018) זיכה אותה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים ועוּבּד לסרט קולנוע בהפקה בינלאומית. והיא רק התחילה.

1. נילוס // פיקוק

אני לא יושבת בבתי קפה, אבל אוהבת לשתות כוס יין בנילוס בשש בערב, אוהבת לעבור ליד הפיקוק, תמיד יש שם מישהו שאני שמחה לראות ולשתות איתו משהו.
אלנבי 33 תל אביב // מרמורק 14 תל אביב

2. חנויות יד שניה // אדרת

בעשור האחרון מקפידה לא לקנות חדש אלא רק יד שניה, מבחירה אידיאולוגית. אני חברה בכל קבוצה אפשרית וגם מוכרת וגם קונה באדרת.
בוגרשוב 53 תל אביב

3. פארק המסילה והשכונה שלי

אני אוהבת את הרגלי הבילויים של הבנות שלי; הגדולה חיילת, הקטנה מתגייסת בקרוב, שתיהן עובדות ומבלות בפארק המסילה. ואני אוהבת את השכונה שלי ואת אנשיה, שאפילו השעות שהעברנו יחד בחניון הבימה בזמן המלחמה עם איראן, עברו ברעות ובאחווה.

4. כיכר הבימה

כאמור, בלילות המלחמה עם איראן למדתי לחבב את כיכר הבימה, שם היה המקלט שלנו. מתברר שבלילות, הטבע פוקד את השדרה והיא מתמלאה באווזים משוטטים. לא רק בגללם אלא גם בגלל בני האדם טרוטי העיניים, שבתוך כל החרדה התחשבו אלה באלה ותיעדפו משפחות עם ילדים בירידה למקלט (אלו שלא לנו שם לילה שלם). היה אור בימים האלה.

5. הסינמטק

בעיקר את המבנה המקורי, כי אני רומנטיקנית. כשהייתי צעירה ומנויה אהבתי את המרתונים אל תוך הלילה. בשנים האחרונות סרט של שישי אחה"צ הוא מהבילויים הבודדים שלנו, וזה נהדר.
הארבעה 5 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לא סובלת את כל מתחמי המגורים החדשים שמשום מה היזמים בוחרים להתנתק מהעיר ומהמרקם שלה ויוצרים מוטציות קהילתיות. זה התחיל במתחם אנדרומדה, המשיך לכל מתחם צמרת והתפתח למרבה הצער לפרויקטים נוספים. יותר מדי כסף ופחות מדי חשיבה על המרקם החברתי בעיר. יכול להיות שזה חלק מהסיפור של לחיות בעיר שמעולם לא תוכננה אלא פשוט התרחשה. תל אביב הולכת ונעשית כרך חד-מעמדי. יותר דיור שיוקצה לציבור – גם כשכירות ארוכת טווח – יטיב עם כולם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז השבעה באוקטובר מעט התרבות שאני חווה היא סביב משפחות החטופים. כמו למשל תערוכת השנה לשבעה באוקטובר של האספן ז'ק אסבג, שרכש יצירות שנוגעות לאסון מאמנים ישראלים. או הסרט על ליאת אצילי. מופעים ומחוות כמו הג'אם של אביתר, החברים של אביתר דוד מנגנים לכבודו כל חמישי בכיכר החטופים. לפני האסון ראיתי את VHS, דש מהעבר של רננה רז וקבוצת יוצרים, שמפגיש את היוצרים עם רגעים בעבר שלהם. הרגעים מאוד אישיים אבל יש משהו קולקטיבי בזיכרונות האלה של מה שהיינו, פרידמן, צברי ועוד רבים ומצוינים. בקטע של רננה רז לא הפסקתי לבכות. זה נדיר, כי אני לא בוכה בדרך כלל, אבל משהו בריקוד של ההורים והכמיהה של הילדה לבניה מחדש של הבית, להיאחז ברגעים שהם בין זיכרון מהתא לבין מה שהיית רוצה לחשוב שהתא היה, זה עדיין מפעיל ומפעים אותי, גם כעת כשאני נזכרת ביצירה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
במהלך טיסה צפיתי בפיצ'ר שמבוסס על חייו של בוב דילן, קראתי גם ביקורות גרועות, אבל זה ניתק אותי מהכל והרחיב את ליבי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה המשפחות. קריטי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלו שעוזרים לי לחפש את סאשה החתול שלי כשהוא מחליט לשוטט בלילות. צדיקים.

מה יהיה?
בכנות? בטווח הנראה לעין, קשה. יקח לנו דור אחד לפחות לקום נפשית מאסון השבעה באוקטובר ומהאסונות הנלווים שלו. זה יצריך עבודה קשה, התמדה ואומץ. הילדים שלנו כבר יראו ימים טובים יותר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• נילוס
• פיקוק
• אדרת
• פארק המסילה
• כיכר הבימה
• רננה רז

>> בתערוכת היחיד החדשה שלה "מינון יתר", המוצגת בפיקוק (מרמורק 14 תל אביב), פורמתהאמנית והמשוררת שרי פישמןאת הסיפור במקום לספר אותו. בעקבות גיוס שני בניה בדצמבר 2023, ביתה הפך לחדר המתנה, והציור לכלי נשימה. העבודה שלה איננה פוליטית במובן הפשטני אך היא בהכרח תגובה לנפילה המוסרית, האינטימית והקולקטיבית שעוברת החברה הישראלית. התערוכה כוללת עבודות שנולדו לצד שירים ויצירות חזותיותמתוך ספרה החדש של פישמן, כאשר הצבע הכתום של שערה משמש כחותם זהות. פישמן אינה מחפשת להמתיק את המציאות. היא מזמינה את הצופה להרגיש, לא להבין (אוצר: שמעון משל). כדאי שתעקבו.

1. כיכר הבימה

מאז שאני קטנה, דרך הבגרות, וגדילתם של הילדים שלי. הצפייה בהצגות ואין סוף שעות בתיאטרון עצמו, האזנה לקונצרטים בהיכל התרבות (הצגתי שם תערוכת יחיד בחגיגות ה-80 לפילהרמונית: "גרפיטי קלאסי"), ביקורים במוזיאון ת"א, לבד, עם הילדים במנשא, עם הילדים מתרוצצים בין החדרים, בהופעות ובהרצאות, ההשתובבות שלהם כילדים ברחבה וכמובן, בילוי בברים ליד. אין כמו הצגה/קונצרט ואחר כך כוס יין בפיקוק.

2. חוף מציצים

הלוקיישן הכי המוני, אבל מעליו היה הג'חנון של מרים, שזה העונג המושחת ביותר, אחרי לילה לבן של בילויים. וים…המקום הכי מדיטטיבי מבחינתי בעולם. ברגעים הכי קשים השנה, כשהבן הצעיר שלי בלבנון, סוריה או עזה וכלום כבר לא עוזר לי להירגע, הים עושה את העבודה ברחצה לילית או בירה בשבת בבוקר.

3. ברבוניה

מחוף מציצים, לרחוב בן-יהודה המקביל – גם הוא מתבגר יחד איתי ושומר על זהותו. אווירה שאי אפשר להסביר, שקיימת רק שם. ואם לא אכלתי ג'חנון בבוקר, אחטא עם מאכלי ים, שם.
בן יהודה 192 תל אביב

4. פורט סעיד

לפחות פעמיים בחודש, שבת בצהריים, עראק פורט סעיד (מתכון ביתי: עראק אשקלון, מקלות אניס ומרווה) וליד, מה שבא. די.ג'ייאים מדהימים, מתקלטים עם תקליטים מהספרייה המופלאה. כל שיר פוגע לתוך הנשמה.
הר סיני 5 תל אביב

5. 223

בדיזינגוף – ימי חמישי בלילה, המארחת הכי מושלמת בעיר, ברמנים מקסימים וגם הסזראק המושלם!
דיזינגוף 223

>> החוף הכי טוב בעיר וחומוס עם דמעות בעיניים // העיר של עמר גשן
>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חנייה, חנייה, חנייה!!!!! בלי האופנוע, חוויית העיר נוראית! אני ממפה את העיר בהתאם לחניונים. אין יותר עוגמת נפש מלהגיע, להסתובב שעות ולצאת ממנה בבושת פנים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של אבישי כהן במשכן האופרה. אני מנגנת בקונטרבס בשלוש שנים האחרונות (או נכון יותר, מנסה לנגן) ואין כמו לצפות בווירטואוז ברמה עולמית בתל אביב. גם שאר ההרכב היה מאלף ובסוף, לשתות לידם בפיקוק, היה הכי ישראלי שיש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

ספרים, אני קוראת אחד אחרי השני, זו התרפיה שלי, האהבה שלי, הבריחה שלי והחברים הכי טובים שלי. פרנץ ליסט מלווה אותי מתחילת המלחמה ונותן לי גם כוח, גם תקווה ואין סוף השראה. השיר שכתבתי ומופיע על כריכת הספר "מינון יתר" הוא בהשראתו:

תן לי פואמה ב-^####F
לִכְלִי אֶחָד.
לֹא סִימְפוֹנְיָה מֻרְכֶּבֶת.
חַד־פְּרָקִית.
רְצִיפָה,
מִתְמַשֶּׁכֶת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא שייכת לשום ארגון, ולא מתנדבת במיוחד בשביל המלחמה, שוב, תחת איזו עמותה או ארגון. התנדבתי לפני המלחמה ואני מנסה להתנדב בכל מקום שאני יכולה להועיל בו ולהיתרם מההנאה שבכך בכל מיני תחומים. היכן שאני יכולה לעזור או סתם לתת השראה, אני שם. מאז הגיוס של שני הבנים שלי בדצמבר 2023, אני מנסה בעיקר להגיע לעוד אימהות ולתת להן נקודת מבט שונה ואסטרטגיות העוזרות לי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אחד ואחת שזקוקים להרמה! תפתחו את העיניים, תפתחו את הלב ותסתכלו מי נפלה רוחו בשעה האחרונה, לא משנה מדוע. ענייני הלב לא פחות גרועים מעניינים ברומו של עולם. תלמדו להרים! תהיו אמפתיים, תצחיקו, תעוררו, תאתגרו, תושיטו יד. אנחנו משפחה אחת – תל אביב רבתי, אזור המרכז ומדינת ישראל כולה.

מה יהיה?
אני מקדשת את ההווה, את הרגעים הקטנים של היום יום. אני נושמת מהודעת השלישה היומית, משיחת טלפון שבועית, שומעת את האינטונציה של הילד שלי, שומעת ברקע את הצחוקים והצעקות העליזות של "האחים שלו", מוודאה שרוב הזמן הם פשוט ביחד, מדברים, שומעים מוזיקה, עושים את מה שצריך ומרגישים שליחות וחוזרים הביתה להתרעננות בכל כמה שבועות. אני תקווה שכל זה יסתיים הרגע! כאן ועכשיו! שנחזור לחיים משעממים, אפורים, מלאי הרגלים, שהחטופים יחזרו, שהילדים שלנו יחזרו כל סופ"ש מעיר הבה"דים, שם יש בריכה וזה הבסיס הכי שווה במדינה, עד שיעבור הפז"ם והם יטוסו לטייל בחו"ל ואח"כ ילמדו משהו שיאהבו ויבחרו לעבוד רק בעבודה שהיו מסכימים לעשותה גם בחינם, ויעשו לי נכדים ויגורו לידי ואזכה לעוד הרבה שנים ולחוות אותם.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• שירה
• כיכר הבימה
• חוף מציצים
• ברבוניה
• פורט סעיד
• 223
• חניה בתל אביב

>> נעמה בצלאל במהלך שלושה עשורים של יצירה, נעמה בצלאל עיצבה לא רק בגדים אלא זהות. היא חידשה את שפת האופנה המקומית כשהציבה את הנשיות על המפה עם פרשנות רכה, חכמה ונוסטלגית, ופתחה שערים לדיאלוג שבין עבר לעתיד, זיכרון לחדשנות, אינדיבידואליות לקולקטיב. לראשונה ובתום למעלה משלושה עשורי יצירה, מבחר מעבודותיה של בצלאל, לצד קטלוגים ארכיוניים, סרט תיעודי קצר יוצגו בתערוכה חדשה בגלריה החברתית ע״ש סטפני כהן ז״ל בטרמינל עיצוב בת-ים, הכל בעיצוב רטרו נוסטלגי ובטביעת האצבע הייחודית לה. 3.7 (אירוע פתיחה ב-19:00)

>> חנות קסמים ירוקה וקפה עם נשמה אורבנית // העיר של דורון אשכנזי
>> מקלט שמרחיב את הלב ובר בקצב הסמבה // העיר של דניאל גורי דה לימא

1. שוק הפשפשים יפו

נהגתי להסתובב כל שבוע המון שנים. הוא מאוד השתנה ואני מגיעה לשם לעיתים הרבה יותר רחוקות, אבל עדיין שמורה למקום הזה פינה מאוד חמה בלב שלי. אוהבת במיוחד למצוא מציאות ברצפת הרוכלים, צריך עין חדה כדי ללקט שם דברים שווים, וגם אוהבת תמיד לבקר בחנות הצבעונית והמקסימה של סופי בשוק, שתמיד מביאה דברים מאוד יפים של המותג rice ועוד מותגים מעניינים.
סופי דיזיין // נחמן 3 יפו

2. גן העצמאות

בין מלון הילטון לגן העצמאות יש רחבת דשא עם תצפית מקסימה על הים. מאז תקופת הקורונה כשמזדמן אוהבת להגיע לשם בשישי אחה"צ/לפנות ערב, לפני ארוחת שישי, לצפות בשקיעה. יש שם אווירה מיוחדת, אנשים מגיעים עם שמיכת פיקניק, בקבוק יין, נשנושים וזו התחלה נעימה לסופ"ש.

3. קפה אסיף

בית קפה שגיליתי לפני כמה חודשים. הוא נמצא בתוך המרכז לתרבות אוכל בלילינבלום. המקום מקסים בעיניי, עם אווירה תל אביבית נעימה. אכלתי שם ארוחת בוקר באחד מימי שישי, אהבתי את העיצוב של המקום, יש גם ספרייה בקומת גלריה.
לילינבלום 28 תל אביב

4. שוק הווינטג' בכיכר גבעון

שוק פשפשים נוסף, הפעם במרכז תל אביב, שמתקיים רק בימי שישי. שוק מאוד נעים וכיפי עם מבחר לא קטן של מציאות, וגם עוד בילוי כיפי לשישי. לאחרונה גיליתי את סורסטו,בר יין חמוד בכיכרשאפשר לשבת לאכול בו משהו אחרי סיבוב בשוק.
סורסטו // הארבעה 16 תל אביב

5. מסלול: כיכר הבימה // כיכר ביאליק

מסלול כיפי במזג אויר נעים. אפשר להתחיל בכיכר הבימה, שאני תמיד אוהבת לשבת שם בגינת הפרחים המקסימה. משם צעידה לאורך שדרות בן ציון עד לקינג ג׳ורג׳, פונים שמאלה ומגיעים לגן מאיר, הפסקה בקפה עלמהששוכן באמצע הגן, יש להם מנות בריאות ומגוונות, אפשר לשבת בחוץ ולתצפת על הגינה, מאוד נעים… את הקפה נשאיר ליעד הבא – ממשיכים לכיוון כיכר ביאליק הקסומה. יש שם כמה בתי קפה חמודים ואפשר גם לבקר במוזיאון העירששוכן בבית העיריה הישן והוא קטן וחמוד.
קפה עלמה // סמטת גן מאיר תל אביב /// מוזיאון העיר // ביאליק 27 תל אביב

6. מסלול: אלנבי // שינקין

מסלול כיפי נוסף שמתחיל קרוב לפינת אלנבי/בן יהודה: נתחיל בהצצה לחנות פרחים/חלל לאירועים קטנים שנקראrango (אלנבי 31), משם באותה הכתובת יש את הבייקרי שלשף-קונדיטור מורן גיל, מקום קסום שמשלב גם עבודות קרמיקה מקסימות. לא טעמתי אבל הכל נראה מאוד טעים ואהבתי את עיצוב המקום. משם נמשיך לאלנבי 33 פינת הס אללאופרד,חנות של כלים של פעםשמחזיקה דברים מיוחדים, סירי אמייל יפים, צלחות פורצלן עם עיטורים ועוד כל מיני. משם ממשיכים לחנות ספרים בשם רידינג(אלנבי 43) שיש בה גם תערוכות מתחלפות. כשהייתי שם היתה תערוכת צילום של צלמת עם עין רגישה ועדינה בשם נאווה רוטברט. ממשיכים לרחוב שינקין שחזר להיות כיפי עם שלל מעדניות ובתי קפה חמודים. ממליצה לעשות הפסקת קפה/תה ועוגה במקום שלאלון שבו בשינקין 26.

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר אתרים. מקום מוזנח ומבוזבז עם לוקיישן מטורף ולא נעים להסתובב שם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה של יערה קידרעל דיוות במשכן האופרה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נהניתי לצפות בסדרה "בנות הלוויה", סדרת בנות ספרדית וכיפית. אהבתי את הארט והצבעוניות האופטימית והרומנטית של הסדרה. העלילה קלילה לימים שצריך קצת לנקות את הראש.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור לחיילים ולחטופים. לצערי חיילים עדיין נאלצים לגייס כסף לבד כדי לרכוש ליחידות שלהם ציוד מיגון שצה"ל לא מספק להם. בנוסף, כל פינוק לחיילים שלנו בשטח שמסכנים את עצמם וחיים בתנאים קשים הוא מתבקש ומבורך, וכמובן חיזוק משפחות החטופים שנלחמות להשיב את יקיריהם הוא הכרחי ונחוץ.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שהכי צריך להרים לו זה בעלי העסקים הקטנים והחנויות הפרטיות שמתמודדים עם מציאות קשה והזויה, שכל רגע יש פה מצב שמרחיק את הלקוחות, שמוריד את מצב הרוח וקשה ככה לשרוד…

מה יהיה?
חייבים לשמור על אופטימיות כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו תל אביב אחרת. לשמחתי, למרות כל מה שאנחנו עוברים מאז הקורונה ועד המלחמה, לתל אביבים יש איכשהו זיכרון קצר ויכולת מופלאה לחזור לשגרה. תל אביב היא עיר שמאפשרת להתאוורר, לנקות את הראש ולעשות דברים שמסיחים את הדעת מהמציאות הקשה שאנו חווים מאז השבעה באוקטובר.

• העיר שלי
• אופנה ישראלית
• נעמה בצלאל
• שוק הפשפשים
• גן העצמאות
• אסיף - מרכז קולינרי
• כיכר גבעון
• כיכר הבימה
• כיכר ביאליק
• שינקין
• כיכר אתרים