בר "הכוסית" שבכיכר רבין הגיח בגלגולו הנוכחי לחיינו בתזמון קשוח במיוחד – שבוע לפני המלחמה. מאז עברו בכוסית המדוברת לא מעט ורמוט, ובחודשים האחרונים גם לא מעט קפה, מאז החלו לפתוח את שערי המקום גם בשעות הבוקר. כעת מגיע חידוש נוסף בדמות "הברוש"- נקסט דור חדש שנפתח בחלל הצמוד לכוסית, מקום קטן ואינטימי שמהווה חוויה משלימה לערב בכוסית, ומצד שני גם עומד בפני עצמו.

״אנחנו מתבגרים, ובהתאם לכך פותחים מקומות שמתאימים למה שבא לנו, מקומות שהיינו יוצאים אליהם בעצמנו״, מספר גלעד הרפז, חלק מקבוצת הבעלים יחד עם ענבר קובץ׳. גם אנחנו היינו יוצאים בשמחה בעצמנו לברוש, ולמעשה זה בדיוק מה שעשינו. המקום קרוי על שם חנות לציוד לאופנועים ששכנה בחלל לפני הבר, אך מאז המקום שופץ כהלכה, והפך לחלל קטן ומתוק באווירה ניו יורקית עם בר שיש סקסי, תאורה אפלולית, קצת יותר מתריסר מקומות ישיבה בקומה התחתונה ועוד מספר מקומות בקומה שמעל, שנשארת חשוכה ומסתורית, ובעיקר אידיאלית לכל חבורה קטנה שרוצה לחגוג יחדיו.

התפריט בנתיים מהודק ומצומצם, וסביר שלא יגדל בהרבה, אך תאמינו לנו שלא חסר בו דבר. מלבד יינות לבנים, אדומים ומגוון ורמוט שנעים בטווחי המחירים של 49-58 ש"ח לכוס (או 176-260 ש"ח לבקבוק), תמצאו במקום בסך הכל ארבעה קוקטיילים:"חסמין", הומאז׳ לג׳זמין הידוע עם טוויסט מעושן שכולל אליחמדור, מזקל, פמפל, סוז, כוסברה ואשכוליות (56 ש״ח), "יפה שלי", קוקטייל המבוסס על ורמוט איטלקוס, סודה וקאווה (56 ש״ח), "סייד קאר" שמורכב מהנסי, טריפל סאק ולימון (56 ש״ח) וגם "גאד דאם אמריקן" עם צינאזנו אדום, קמפרי ואסטרה דיאם (52 ש״ח).

בזירת המזון, לאלכוהול משודכים ביסים קטנים ולא יומרניים שעונים בדיוק על הצורך הבסיסי – צלחות קטנות של זיתים, חמוצים או תפוצ'יפס (16 ש"ח לצלוחית), קוביית פוקאצ'ה גבוהה ופריכה (18 ש"ח), צלחת ירקות חתוכים עם גבינת המאירי (38 ש"ח), צלחת סטראטצ'לה, אנשובי וצ'ילי (36 ש"ח), תמנון אסקבץ' (32 ש"ח), שרימפ רול (31 ש"ח) ואפילו אויסטר (28 ש"ח).

"חיכינו תקופה שהחלל הצמוד יתפנה, כי רצינו ליצור חוויה משלימה ואינטימית יותר", מספרת ירדן גולדנברג, שמנהלת גם את הברוש וגם את הכוסית."המטרה שלנו היא לבנות כאן בר כמו של פעם, מקום שאפשר להתיישב בו לבד אפילו, ולדבר עם הברמן. הוא מתאים ברוחו לכוסית ולוייב הספרדי, אך הדגש פה הוא על האלכוהול, ועל חווית השתייה". אז אל תשאירו את הברוש לבדו, ובואו לתפוס ראש.
ברוש,מלכי ישראל 5, תל אביב. א'-ש', מ-19:00 עד אחרון הלקוחות

• אוכלים שותים
• הכוסית
• ברים בתל אביב
• כיכר רבין

>> טל גנור היא זמרת, נולדה וחיה בתל אביב, סולנית באופרה הישראלית מאז 2016, ובקרוב תופיע בתפקיד בלינדה בהפקה החדשה של "דידו ואניאס" מאת פרסל, בבימויו ובעיצובו של סטפנו פודה, לפתיחת עונתה ה-40 של האופרה הישראלית.כדאי לכם להיות שם. בנוסף מופיעה גנור עם מיטב התזמורות בארץ והופיעה גם עם יוני רכטר ושם טוב לוי.

1. המנזר

מהמקומות הבודדים שהיינו יוצאים אליו בתיכון ועדיין קיים, ואף פעם לא יימאס לי ממנו. הוא יודע להכיל הכל – בירה עם חבר שלא פגשתי המון זמן, יום הולדת עם חברים, דייטים… הוא גם חלק מהדייט האהוב עלי ועל בן הזוג שלי (עם ג'סמינו לפני). למרות שאני יודעת שסוף כל מקום להסגר אני מקווה שהמנזר תמיד ישאר במקומו.
אלנבי 60 תל אביב

2. סטודיו אנט

חלל יפה לקונצרטים בקריית המלאכה עם אקוסטיקה של מלאכים. אפשר לשמוע שם רסיטלים לפסנתר, רביעיות מיתרים, הרכבים ווקאליים וגם הופעות קטנות של יוצרים עצמאיים, הכל באווירה אינטימית ונינוחה. בא לי שעוד אנשים יכירו את המקום ויהיו סקרנים לכל המופעים המיוחדים שקורים שם.
שביל המרץ 2 תל אביב (קריית המלאכה)

3. ללכת בעיניים עצומות בכיכר רבין

מאז שאני ילדה יש לי תחביב לחצות את הכיכר בעיניים עצומות. אפשר ללכת בה כמעט דקה מהמדרגות הדרומיות ועד שמתחילים לשמוע אופניים בלי להיתקל באף אחד (בהנחה ששאר האנשים בה הולכים בעיניים פקוחות), זה משחק מחדד חושים וגם קצת מסוכן 🙂 בינתיים הכיכר סגורה למעבר בגלל עבודות הרכבת הקלה ועוד לא מצאתי מגרש משחקים חלופי.

4. דגי בטשון

ארוחת צהריים כייפית של דגים טריים ואויסטרים וכמובן שאפשר לקנות הכל הביתה. טעים, טרי והמחיר הוגן
קרליבך 29 תל אביב

5. המספרה של קטיה בזמנהוף

כל החברות מסתפרות אצל קטיה, גם מתולתלות וגם חלקות ותמיד כיף לי לבוא אליה.
זמנהוף 10 תל אביב

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

מקום לא אהוב בעיר:

גרתי המון שנים ברחוב בלוך שזה אחד הרחובות עם הכי הרבה פינוי-בינוי בתל אביב והוא גם בשכונה שבה גדלתי. יש משהו עצוב בזה שמחליפים את כל הבתים ומשנים נוף שמחובר לזיכרונות ילדות. כשהיינו ילדים היינו עושים מחנות וקיצורי דרך בחצרות שסביב הבתים ועכשיו מחליפים את כל החצרות, עצי הפרי והגדר החיה בבטון, ולאט לאט הרחובות הופכים מירוקים לאפורים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהופעה של נור דרוויש בגלריה צימבליסטה, הם עושים כל כמה זמן הופעות אינטימיות בחלל הגלריה או בחצר, וזו הופעה שפתחה לי את הלב. משהו בקול של נור ובמוזיקה חדר תחת שכבות של ייאוש, זה היה כל כך יפה שפשוט ישבתי שם ובכיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טיפות בזרם" של זאב טנא. בודהיזם, תקווה ושותפות גורל.

כולנו טיפות בזרם
כולנו נהר עובר
שאת מימיו לוקח
משם למקום אחר
ואין בנו כל פחד
ואין בנו מורא
לעת ייפול השקט
לעת תבוא החשכה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. הן נותנות כתף לכל כך הרבה קצוות של האוכלוסיה ויודעות לעשות את זה בהמון יצירתיות, להצביע על מה שדורש תיקון ועל הדרך להוסיף יופי לעולם. יש להן מערך מתנדבים.ות גדול שאפשר לקחת בו חלק בהמון צורות – הצלת מזון, אריזת סלי מזון, תמיכה טלפונית, תרומות בגדים, וגם תרומות כספיות דרך מכירת תוכן של יוצרים.ות מקומיים.ות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא שלי, שהיא כל כולה טוב לב, צניעות ונדיבות. ואני מקווה שירשתי קצת מהאופטימיות שלה.

מה יהיה?
אני לא יודעת איפה המטוטלת נמצאת כרגע, אם בקצה הנורא או שיש לה עוד כמה סנטימטרים לשם, אבל היא תמיד בתנועה. וצריך לזכור שכל הזמן יש גם וגם. אפילו בתקופות שקורים בהן דברים נוראיים, נולדים ילדים ואנשים יוצרים אמנות.

• העיר שלי
• האופרה הישראלית
• המנזר
• סטודיו אנט
• כיכר רבין
• מספרות
• תרבות של סולידריות
• זאב טנא

>> יולי אילדיס, 26, היא אמנית רב תחומית שחיה ופועלת בתל אביב. וכן, היא הבת של מיקי חיימוביץ' ואלי אילדיס, תודה ששאלתם. בחודש הבא היא תציג עבודות בפסטיבל"צבע טרי" (26.5-21.5)שייערך השנה במתחם חברת החשמל הנטוש ברחוב קרמניצקי. עבודותיה של אילדיס עוסקת במפגש של זיכרון ונוסטלגיה עם המציאות העכשווית, והיא עושה שימוש בצילומים מאלבומים משפחתיים ומציבה אותם לצד דימויים מההווה שצילמה וערכה, ומגלה דרכם את הפער בין התפישה הילדית והנוסטלגית למציאות העכשווית.מכירת הכרטיסים כבר החלה

>> קפה מול הים ומקום שמחזיר את האוויר // העיר של עמית פרטוק
>> בר שמזכיר את פירנצה וקפה לפרלמנט ירושלמי // העיר של לירון מיוחס

1. דיזנגוף סנטר

הקניון/מבוך האהוב עליי. אפשר למצוא בו הכל, מצד אחד רשתות גנריות ומצד שני חנויות כל כך ספציפיות שלא תוכלו למצוא בשום במקום אחר (וגם דוכן ירקות מעולה שסגר לי פינה לא פעם). אני שם מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי ברחוב הנביאים הסמוך, מה שהפך את הסנטר למקום הקבוע להשלמות או סתם שיטוט של אחה"צ פנוי עם אמא. אחד הדברים האהובים עליי בו זה קולנוע לב, ללכת לראות סרט שנוגע בנפש ואז לצאת ולהיאבד קצת בסנטר לפני שיוצאים לעולם זו חוויה שאני ממליצה לכל אחד.

2. וינונה פוראבר

בר היין וינונה פוראבר הפך להיות כמו הבית השני שלי. התחלתי לעבוד שם לפני כמעט שלוש שנים והיום אני המנהלת שלו. האוכל של שף אביתר מלכה והשף בפועל דויד סידס פשוט מושלם, והצוות הקטן והמשפחתי נותנים למקום הזה קסם. בואו לבקר.
שלמה המלך 2

3. סילון

הבר השכונתי והאהוב עליי, צמוד לוינונה ותמיד יהיה המקום הקלאסי לדרינק של אחרי משמרת. בר שתמיד אפשר לסמוך עליו, צריך יותר מזה?
קינג ג'ורג' 89

4. הים (והמקטע הספציפי של הטיילת בין יפו העתיקה לדולפינריום)

אי אפשר לחשוב על תל אביב בלי לחשוב על הים, הוא חלק בלתי נפרד מהזהות של העיר הזאת וגם מהזהות שלי. הוא מהווה השראה גדולה עבורי וחלק מרכזי ביצירות שלי בשנים האחרונות, ובקרוב אציג ב"צבע טרי" סדרה של קופסאות אור שמציגות דימויים בהשראת הים וחופשה בים בפרט. כשאני מרגישה שהראש שלי רץ מהר מדי, אני נוסעת באופניים לחלק של הטיילת בין יפו לדולפינריום. יש משהו באוויר המלוח ובמבט על הים שמרגיע ומאזן אותי כל פעם מחדש.

5. קמפוס אריסון לאמנויות

האמנויות הוא בית הספר שלי, למדתי בו מכיתה א' ועד כיתה ט' וחזרתי אליו לפני שנתיים כמורה לאמנות פלסטית. זה מקום מיוחד במינו שבו הכרתי חברים שמלווים אותי עד היום, שבו הזהות שלי התהוותה והבנתי שאמנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. כבוגרת שגם מלמדת בבית הספר, יש לי את היכולת לראות כמה לבית הספר הזה יש פוטנציאל להקנות לילדים ידע רחב ורגישות גבוהה שניתן להעביר רק דרך חינוך לאמנויות מגיל צעיר.
לויד ג'ורג' 2

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

עד מתי עבודות בכיכר רבין. אחד המקומות שאני הכי מתגעגעת אליהם הוא כיכר רבין. היא הפכה לאתר בנייה רועש ומבולגן לפני יותר מדי זמן והיא חסרה לי. יש לה תפקיד חשוב בזהות של תל אביב וההתעצבות שלה: ההיסטוריה שלה, ההפגנות שעברו משם לקפלן או להבימה וימי הזיכרון וערבי העצמאות שלא נראים אותו דבר בלעדיה. אפשר אותה בחזרה כבר?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פצ'ה קוצ'ה. ערב שבכל שנה מחדש פותח את הראש והלב ומפתיע אותי, וגם הפך עם השנים לבילוי משפחתי קבוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה סיילו באפל TV+ (המבוססת על סדרת הספרים של יו האווי). הסדרה מתרחשת בעתיד דיסטופי שבו קהילה של כ-10,000 איש מתגוררת במבנה תת קרקעי רב קומות. היחסים המורכבים שבסדרה בין השכבות השונות בחברה והשאלות הקיומיות לגבי העולם שבחוץ מהדהדות בעיניי את המצב שלנו בארץ, ויכולות ללמד אותנו דבר או שניים על ההתנהלות של חברה מורכבת שנמצאת בתוך סיר לחץ שיכול להתפוצץ בכל רגע.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למשפחות החטופים ולחוות החופש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חד משמעית איתמר שמשוני. זכיתי לעבוד עם איתמר במסגרתהפרויקט שלו "עיר מפעל", ולהגיע לכל קצוות הארץ עם סדנאות אמנות למפונים ואפילו ליצור תערוכה מיוחדת עם מפוני קיבוץ רעים. איתמר תמיד רואה את המקומות שבהם צריך להפיץ אור ומוצא את הדרך להגיע אליהם ולהביא איתו הר של דמיון, יצירתיות ואנושיות. ממליצה מאוד לעקוב אחריו ואחרי הפרויקט "עיר מפעל" כדי לראות וגם לקחת חלק בקסם הזה.

איתמר שושני, "עיר מפעל" (צילום: עוז מועלם)

מה יהיה?
אולי זה קלישאתי, אבל אני עדיין מאמינה שזה תלוי בנו, ביכולת שלנו לראות ולדמיין עתיד טוב יותר ולפעול כדי לגרום לו להתממש.

• העיר שלי
• צבע טרי
• דיזנגוף סנטר
• וינונה פוראבר
• סילון
• חוף הים בתל אביב
• כיכר רבין