בר "הכוסית" שבכיכר רבין הגיח בגלגולו הנוכחי לחיינו בתזמון קשוח במיוחד – שבוע לפני המלחמה. מאז עברו בכוסית המדוברת לא מעט ורמוט, ובחודשים האחרונים גם לא מעט קפה, מאז החלו לפתוח את שערי המקום גם בשעות הבוקר. כעת מגיע חידוש נוסף בדמות "הברוש"- נקסט דור חדש שנפתח בחלל הצמוד לכוסית, מקום קטן ואינטימי שמהווה חוויה משלימה לערב בכוסית, ומצד שני גם עומד בפני עצמו.

״אנחנו מתבגרים, ובהתאם לכך פותחים מקומות שמתאימים למה שבא לנו, מקומות שהיינו יוצאים אליהם בעצמנו״, מספר גלעד הרפז, חלק מקבוצת הבעלים יחד עם ענבר קובץ׳. גם אנחנו היינו יוצאים בשמחה בעצמנו לברוש, ולמעשה זה בדיוק מה שעשינו. המקום קרוי על שם חנות לציוד לאופנועים ששכנה בחלל לפני הבר, אך מאז המקום שופץ כהלכה, והפך לחלל קטן ומתוק באווירה ניו יורקית עם בר שיש סקסי, תאורה אפלולית, קצת יותר מתריסר מקומות ישיבה בקומה התחתונה ועוד מספר מקומות בקומה שמעל, שנשארת חשוכה ומסתורית, ובעיקר אידיאלית לכל חבורה קטנה שרוצה לחגוג יחדיו.

התפריט בנתיים מהודק ומצומצם, וסביר שלא יגדל בהרבה, אך תאמינו לנו שלא חסר בו דבר. מלבד יינות לבנים, אדומים ומגוון ורמוט שנעים בטווחי המחירים של 49-58 ש"ח לכוס (או 176-260 ש"ח לבקבוק), תמצאו במקום בסך הכל ארבעה קוקטיילים:"חסמין", הומאז׳ לג׳זמין הידוע עם טוויסט מעושן שכולל אליחמדור, מזקל, פמפל, סוז, כוסברה ואשכוליות (56 ש״ח), "יפה שלי", קוקטייל המבוסס על ורמוט איטלקוס, סודה וקאווה (56 ש״ח), "סייד קאר" שמורכב מהנסי, טריפל סאק ולימון (56 ש״ח) וגם "גאד דאם אמריקן" עם צינאזנו אדום, קמפרי ואסטרה דיאם (52 ש״ח).

בזירת המזון, לאלכוהול משודכים ביסים קטנים ולא יומרניים שעונים בדיוק על הצורך הבסיסי – צלחות קטנות של זיתים, חמוצים או תפוצ'יפס (16 ש"ח לצלוחית), קוביית פוקאצ'ה גבוהה ופריכה (18 ש"ח), צלחת ירקות חתוכים עם גבינת המאירי (38 ש"ח), צלחת סטראטצ'לה, אנשובי וצ'ילי (36 ש"ח), תמנון אסקבץ' (32 ש"ח), שרימפ רול (31 ש"ח) ואפילו אויסטר (28 ש"ח).

"חיכינו תקופה שהחלל הצמוד יתפנה, כי רצינו ליצור חוויה משלימה ואינטימית יותר", מספרת ירדן גולדנברג, שמנהלת גם את הברוש וגם את הכוסית."המטרה שלנו היא לבנות כאן בר כמו של פעם, מקום שאפשר להתיישב בו לבד אפילו, ולדבר עם הברמן. הוא מתאים ברוחו לכוסית ולוייב הספרדי, אך הדגש פה הוא על האלכוהול, ועל חווית השתייה". אז אל תשאירו את הברוש לבדו, ובואו לתפוס ראש.
ברוש,מלכי ישראל 5, תל אביב. א'-ש', מ-19:00 עד אחרון הלקוחות

• אוכלים שותים
• הכוסית
• ברים בתל אביב
• כיכר רבין

>> איתי לב בדיוק חזר לעיר אחרי חודשיים אינטנסיביים בצפון, שבמהלכם צילם סרט חדש. לב, במקרה שהחמצתם, הוא קולנוען עצמאי שכותב, מפיק ומביים סרטים למעלה מ-30 שנה – בערך אותו פרק זמן שבו הוא חי בתל אביב. סרט הבכורה שלו מ-2002, "חמש דקות בהליכה", זכה בפרס הבמאי המבטיח בפסטיבל ירושלים והפך לקאלט מקומי. בסופ"ש הבא (28.11) יוקרן בסינמטק סרטה התיעודי של מיטל גל, "השוט האחרון", שעוקב אחר הפקת הסרט ההוא ומתעד את תל אביב של תחילת המילניום.אתם רוצים לראות את זה. פרטים וכרטיסים כאן

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר

1. סינמטק תל אביב

יידע כל קולנוען ישראלי שפסגת התהילה שלו תהיה בסינמטק ברחוב קטנטן. זה שלנו, זה תל-אביבי, פה זה לא אמריקה. "חמש דקות בהליכה" הוקרן בסינמטק במשך חצי שנה ומאז יש לי מקום חם בלב לפיני, שאחראי על התוכנייה האיכותית כבר למעלה מ-20 שנה. אשתו יהודית ז"ל עיצבה את הפוסטר היפה של הסרט.

2. אוניברסיטת תל אביב

אני חושב שהייתי הסטודנט היחיד שישן בחדר עריכה שהיה בגודל מטר על מטר. כשלמדתי לערוך הבנתי שאני יכול לבלות שם את הלילות. גיליתי שם משפחה. היה לנו מחזור מדהים בבית ספר לקולנוע – אסף סודרי, עודד רסקין, אמיר בן סירה, רני סער, כולם עבדו איתי ב"חמש דקות בהליכה". הייתה אז תחרותיות בריאה ושיתוף פעולה מקסים.

3. כיכר רבין // בר השופטים

פעם ניסיתי לשכנע את יוסי מדמוני שאנחנו צריכים להרים יוזמה שבכיכר רבין יהיה שעון גדול על גג העירייה שיראה לכולם את רוח הזמן. זה מקום טוב לראות בו מה השעה, אפילו ברמה המטאפיזית, איפה אנחנו עכשיו בעולם, ולזכור את הכיכר על כל רגעיה. צילמנו שם הרבה סצנות מ"חמש דקות בהליכה", כולל את סצנת הירייה בשרון אלכסנדר, ואחר כך הלכנו לחגוג בבר השופטים את המילניום. אני אסיר תודה לעד לבעלים של השופטים, דרור פקטור, שנתן לי לצלם אצלו את הסרט במשך כמה שנים.

4. הקנטינה

ג'ו מרסיאנו, הבעלים של הקנטינה, חברי הטוב, אמר לי פעם שהוא אוהב קולנוע ושהוא רואה שאני עובד קשה ושאם אני פעם רעב אני מוזמן לבוא לאכול, ומאז אני בן בית שם כבר 20 שנה. כשהזמן דוחק זה תמיד הצלה שיש לך בית, והקנטינה זה המקום הכי משפחתי וביתי שיש לי בעיר.
רוטשילד 71 תל אביב

5. המשרד שלי ביצחק שדה

המשרד שלי זה האינקובטור של היצירה שלי. מקום שאני נלחם כדי להחזיק. הוא ממוקם בלב המוסכים של יצחק שדה – המקום קשוח ולפעמים רועש, אבל ברגע שאני סוגר את הדלת, אני בעולם שהוא כולו שלי. אני תמיד שמח שאנשים שאני אוהב באים לבקר. צילמתי במשרד הזה לא מעט סצנות לסרט שלי "החיים אחרי לאון" שצפוי לצאת במהלך 2026, ואני מצלם בו עכשיו סצנות גם לסרט שאני עובד עליו בימים אלה, "ילד כאפות" או "פינג פונג", נחליט כבר בהמשך.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני לא אוהב כל מקום שיש בו התקהלויות, יש לי חשש מהן. אני אוהב את המקומות השקטים, ככה שכשהעיר קצת עמוסה זה אולי טוב לעיר אבל לא לי. אולי זה קשור לזה שבגיל 4 הלכתי לאיבוד בבימת יום העצמאות והייתי תקוע בקהל עד שהגעתי לבמה וקראו לאמא שלי במגהפון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של אוהד קוסקי באזור. אוהד הוא מהמוזיקאים מהמוכשרים בישראל וחבר טוב שלי. בקורונה הקמנו להקת קאברים בשם THE BILLS וניסינו לפלס דרך לעוד מדיום. אוהד אירח אותי בעולם שלו, אני תופפתי גרוע ושרתי מכל הלב. אני מקווה שהשירים שלו יגיעו לכל בנאדם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כשהבנתי שלא יגייסו אותי בגלל גילי המתקדם הלכתי ללמד כיתות ז'-ח' ברופין. כששמעתי את הילדים שרים הבנתי איזה כוח יש למוזיקה לייצר מסגרת רגשית להתבטא בה, גם אם השירים לא תמיד קולעים לטעם המוזיקלי שלי. הילדים נתנו לי הרבה כוח ותקווה בעצם זה שהם הצליחו לשים את הפחד בצד ולהבין את גודל השעה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההיסטוריה עוד תתייחס להתגייסות האזרחית שהייתה לנו מאז ה-7.10. הכוח האזרחי כאן עצום. אז בין אם זה סיוע לפוסט טראומטיים, שזה אחוז גבוה מהאוכלוסייה פה, ובין אם זה אחים לנשק. לכל גוף כזה שאני רואה בו אלטרואיזם מוחלט ורצון להציל את המדינה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יהודית רביץ. אישה שכשהיא הולכת ברחובות תל אביב היא עושה את העיר יפה יותר. כל שיר שלה נוגע במקום אחר, בזמן אחר. הקול שלה מרגש כל פעם מחדש.

מה יהיה?
הדרך ארוכה מאוד, או שהיא תיגמר עוד שעה. כולנו הבנו שהעולם עלה על איזשהו מסלול נטול שליטה. ככל שאתה מסתכל למעלה אתה מבין שהקודקוד של העולם קצת יצא מאיזון. יש ג'וקר שעומד כרגע בראש העולם, ואנחנו צריכים כל אחד לדבוק בעשייה היומיומית שלו ולחכות עד שהסדר ישוב על כנו ונרגיש יותר בטוחים בעולם הזה. שיהיה בו יותר היגיון ויותר מוסר ושיהיה יותר קל להיות ישראלי גם ברמה הכלכלית הפשוטה, לשרוד את היום, וגם ברמה המוסרית, להאמין שאנחנו בדרך להיות מקום שפוי ואולי יום אחד להיות אור לגויים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• סינמטק תל אביב
• כיכר רבין
• השופטים
• אוניברסיטת תל אביב
• קנטינה

>> טל גנור היא זמרת, נולדה וחיה בתל אביב, סולנית באופרה הישראלית מאז 2016, ובקרוב תופיע בתפקיד בלינדה בהפקה החדשה של "דידו ואניאס" מאת פרסל, בבימויו ובעיצובו של סטפנו פודה, לפתיחת עונתה ה-40 של האופרה הישראלית.כדאי לכם להיות שם. בנוסף מופיעה גנור עם מיטב התזמורות בארץ והופיעה גם עם יוני רכטר ושם טוב לוי.

1. המנזר

מהמקומות הבודדים שהיינו יוצאים אליו בתיכון ועדיין קיים, ואף פעם לא יימאס לי ממנו. הוא יודע להכיל הכל – בירה עם חבר שלא פגשתי המון זמן, יום הולדת עם חברים, דייטים… הוא גם חלק מהדייט האהוב עלי ועל בן הזוג שלי (עם ג'סמינו לפני). למרות שאני יודעת שסוף כל מקום להסגר אני מקווה שהמנזר תמיד ישאר במקומו.
אלנבי 60 תל אביב

2. סטודיו אנט

חלל יפה לקונצרטים בקריית המלאכה עם אקוסטיקה של מלאכים. אפשר לשמוע שם רסיטלים לפסנתר, רביעיות מיתרים, הרכבים ווקאליים וגם הופעות קטנות של יוצרים עצמאיים, הכל באווירה אינטימית ונינוחה. בא לי שעוד אנשים יכירו את המקום ויהיו סקרנים לכל המופעים המיוחדים שקורים שם.
שביל המרץ 2 תל אביב (קריית המלאכה)

3. ללכת בעיניים עצומות בכיכר רבין

מאז שאני ילדה יש לי תחביב לחצות את הכיכר בעיניים עצומות. אפשר ללכת בה כמעט דקה מהמדרגות הדרומיות ועד שמתחילים לשמוע אופניים בלי להיתקל באף אחד (בהנחה ששאר האנשים בה הולכים בעיניים פקוחות), זה משחק מחדד חושים וגם קצת מסוכן 🙂 בינתיים הכיכר סגורה למעבר בגלל עבודות הרכבת הקלה ועוד לא מצאתי מגרש משחקים חלופי.

4. דגי בטשון

ארוחת צהריים כייפית של דגים טריים ואויסטרים וכמובן שאפשר לקנות הכל הביתה. טעים, טרי והמחיר הוגן
קרליבך 29 תל אביב

5. המספרה של קטיה בזמנהוף

כל החברות מסתפרות אצל קטיה, גם מתולתלות וגם חלקות ותמיד כיף לי לבוא אליה.
זמנהוף 10 תל אביב

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

מקום לא אהוב בעיר:

גרתי המון שנים ברחוב בלוך שזה אחד הרחובות עם הכי הרבה פינוי-בינוי בתל אביב והוא גם בשכונה שבה גדלתי. יש משהו עצוב בזה שמחליפים את כל הבתים ומשנים נוף שמחובר לזיכרונות ילדות. כשהיינו ילדים היינו עושים מחנות וקיצורי דרך בחצרות שסביב הבתים ועכשיו מחליפים את כל החצרות, עצי הפרי והגדר החיה בבטון, ולאט לאט הרחובות הופכים מירוקים לאפורים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהופעה של נור דרוויש בגלריה צימבליסטה, הם עושים כל כמה זמן הופעות אינטימיות בחלל הגלריה או בחצר, וזו הופעה שפתחה לי את הלב. משהו בקול של נור ובמוזיקה חדר תחת שכבות של ייאוש, זה היה כל כך יפה שפשוט ישבתי שם ובכיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טיפות בזרם" של זאב טנא. בודהיזם, תקווה ושותפות גורל.

כולנו טיפות בזרם
כולנו נהר עובר
שאת מימיו לוקח
משם למקום אחר
ואין בנו כל פחד
ואין בנו מורא
לעת ייפול השקט
לעת תבוא החשכה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. הן נותנות כתף לכל כך הרבה קצוות של האוכלוסיה ויודעות לעשות את זה בהמון יצירתיות, להצביע על מה שדורש תיקון ועל הדרך להוסיף יופי לעולם. יש להן מערך מתנדבים.ות גדול שאפשר לקחת בו חלק בהמון צורות – הצלת מזון, אריזת סלי מזון, תמיכה טלפונית, תרומות בגדים, וגם תרומות כספיות דרך מכירת תוכן של יוצרים.ות מקומיים.ות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא שלי, שהיא כל כולה טוב לב, צניעות ונדיבות. ואני מקווה שירשתי קצת מהאופטימיות שלה.

מה יהיה?
אני לא יודעת איפה המטוטלת נמצאת כרגע, אם בקצה הנורא או שיש לה עוד כמה סנטימטרים לשם, אבל היא תמיד בתנועה. וצריך לזכור שכל הזמן יש גם וגם. אפילו בתקופות שקורים בהן דברים נוראיים, נולדים ילדים ואנשים יוצרים אמנות.

• העיר שלי
• האופרה הישראלית
• המנזר
• סטודיו אנט
• כיכר רבין
• מספרות
• תרבות של סולידריות
• זאב טנא

>> יולי אילדיס, 26, היא אמנית רב תחומית שחיה ופועלת בתל אביב. וכן, היא הבת של מיקי חיימוביץ' ואלי אילדיס, תודה ששאלתם. בחודש הבא היא תציג עבודות בפסטיבל"צבע טרי" (26.5-21.5)שייערך השנה במתחם חברת החשמל הנטוש ברחוב קרמניצקי. עבודותיה של אילדיס עוסקת במפגש של זיכרון ונוסטלגיה עם המציאות העכשווית, והיא עושה שימוש בצילומים מאלבומים משפחתיים ומציבה אותם לצד דימויים מההווה שצילמה וערכה, ומגלה דרכם את הפער בין התפישה הילדית והנוסטלגית למציאות העכשווית.מכירת הכרטיסים כבר החלה

>> קפה מול הים ומקום שמחזיר את האוויר // העיר של עמית פרטוק
>> בר שמזכיר את פירנצה וקפה לפרלמנט ירושלמי // העיר של לירון מיוחס

1. דיזנגוף סנטר

הקניון/מבוך האהוב עליי. אפשר למצוא בו הכל, מצד אחד רשתות גנריות ומצד שני חנויות כל כך ספציפיות שלא תוכלו למצוא בשום במקום אחר (וגם דוכן ירקות מעולה שסגר לי פינה לא פעם). אני שם מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי ברחוב הנביאים הסמוך, מה שהפך את הסנטר למקום הקבוע להשלמות או סתם שיטוט של אחה"צ פנוי עם אמא. אחד הדברים האהובים עליי בו זה קולנוע לב, ללכת לראות סרט שנוגע בנפש ואז לצאת ולהיאבד קצת בסנטר לפני שיוצאים לעולם זו חוויה שאני ממליצה לכל אחד.

2. וינונה פוראבר

בר היין וינונה פוראבר הפך להיות כמו הבית השני שלי. התחלתי לעבוד שם לפני כמעט שלוש שנים והיום אני המנהלת שלו. האוכל של שף אביתר מלכה והשף בפועל דויד סידס פשוט מושלם, והצוות הקטן והמשפחתי נותנים למקום הזה קסם. בואו לבקר.
שלמה המלך 2

3. סילון

הבר השכונתי והאהוב עליי, צמוד לוינונה ותמיד יהיה המקום הקלאסי לדרינק של אחרי משמרת. בר שתמיד אפשר לסמוך עליו, צריך יותר מזה?
קינג ג'ורג' 89

4. הים (והמקטע הספציפי של הטיילת בין יפו העתיקה לדולפינריום)

אי אפשר לחשוב על תל אביב בלי לחשוב על הים, הוא חלק בלתי נפרד מהזהות של העיר הזאת וגם מהזהות שלי. הוא מהווה השראה גדולה עבורי וחלק מרכזי ביצירות שלי בשנים האחרונות, ובקרוב אציג ב"צבע טרי" סדרה של קופסאות אור שמציגות דימויים בהשראת הים וחופשה בים בפרט. כשאני מרגישה שהראש שלי רץ מהר מדי, אני נוסעת באופניים לחלק של הטיילת בין יפו לדולפינריום. יש משהו באוויר המלוח ובמבט על הים שמרגיע ומאזן אותי כל פעם מחדש.

5. קמפוס אריסון לאמנויות

האמנויות הוא בית הספר שלי, למדתי בו מכיתה א' ועד כיתה ט' וחזרתי אליו לפני שנתיים כמורה לאמנות פלסטית. זה מקום מיוחד במינו שבו הכרתי חברים שמלווים אותי עד היום, שבו הזהות שלי התהוותה והבנתי שאמנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. כבוגרת שגם מלמדת בבית הספר, יש לי את היכולת לראות כמה לבית הספר הזה יש פוטנציאל להקנות לילדים ידע רחב ורגישות גבוהה שניתן להעביר רק דרך חינוך לאמנויות מגיל צעיר.
לויד ג'ורג' 2

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

עד מתי עבודות בכיכר רבין. אחד המקומות שאני הכי מתגעגעת אליהם הוא כיכר רבין. היא הפכה לאתר בנייה רועש ומבולגן לפני יותר מדי זמן והיא חסרה לי. יש לה תפקיד חשוב בזהות של תל אביב וההתעצבות שלה: ההיסטוריה שלה, ההפגנות שעברו משם לקפלן או להבימה וימי הזיכרון וערבי העצמאות שלא נראים אותו דבר בלעדיה. אפשר אותה בחזרה כבר?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פצ'ה קוצ'ה. ערב שבכל שנה מחדש פותח את הראש והלב ומפתיע אותי, וגם הפך עם השנים לבילוי משפחתי קבוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה סיילו באפל TV+ (המבוססת על סדרת הספרים של יו האווי). הסדרה מתרחשת בעתיד דיסטופי שבו קהילה של כ-10,000 איש מתגוררת במבנה תת קרקעי רב קומות. היחסים המורכבים שבסדרה בין השכבות השונות בחברה והשאלות הקיומיות לגבי העולם שבחוץ מהדהדות בעיניי את המצב שלנו בארץ, ויכולות ללמד אותנו דבר או שניים על ההתנהלות של חברה מורכבת שנמצאת בתוך סיר לחץ שיכול להתפוצץ בכל רגע.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למשפחות החטופים ולחוות החופש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חד משמעית איתמר שמשוני. זכיתי לעבוד עם איתמר במסגרתהפרויקט שלו "עיר מפעל", ולהגיע לכל קצוות הארץ עם סדנאות אמנות למפונים ואפילו ליצור תערוכה מיוחדת עם מפוני קיבוץ רעים. איתמר תמיד רואה את המקומות שבהם צריך להפיץ אור ומוצא את הדרך להגיע אליהם ולהביא איתו הר של דמיון, יצירתיות ואנושיות. ממליצה מאוד לעקוב אחריו ואחרי הפרויקט "עיר מפעל" כדי לראות וגם לקחת חלק בקסם הזה.

איתמר שושני, "עיר מפעל" (צילום: עוז מועלם)

מה יהיה?
אולי זה קלישאתי, אבל אני עדיין מאמינה שזה תלוי בנו, ביכולת שלנו לראות ולדמיין עתיד טוב יותר ולפעול כדי לגרום לו להתממש.

• העיר שלי
• צבע טרי
• דיזנגוף סנטר
• וינונה פוראבר
• סילון
• חוף הים בתל אביב
• כיכר רבין

>> שחר מולכו היא אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון תל אביב. היא התמחתה במוזיאונים המובילים בעולם, עבדה כאוצרת משנה בתערוכות המדוברות של לואיז בורז'ואה, יאיוי קוסאמה וג׳ף קונס, ולאחרונה אצרה את תערוכתם של איליה ואמיליה קבקוב. בשנה החולפת אצרה את מולכו את המיצב המהפנט "אשד" שיצר אמן התאורה מוחמד (מוחי) אבו־סאלמה. בימים אלו נפתחה לקהל בביתן איל עופר (בחינם! ועד 23:00 בלילה באמצע השבוע) התערוכה שאצרה,"ועדיין – מבט על אמנות עכשווית 1985-2025", המתמקדת באיכות האנושית, על פגיעותה ועמידותה, ומשקפת חיפוש אחר שיווי משקל בתקופה של טלטלה ועמידה על הקצה. בואו לנשום.

>> תרבות עברית בסטייל ומסעדה עם קארמה // העיר של תמר מרקוביץ'
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. שה שנטל

את שנטל אני מכירה מגיל 3, כאמא של אחד מחבריי הטובים ביותר ולכן באופן טבעי בקפה שלה אני מרגישה הכי בבית. המקום הקטן והמתוק הזה במקווה ישראל הוא התגלמות כל מה שטוב ומנחם – מקום משפחתי וחם (בו עובדים גם כל בני המשפחה) שמחזיק בסטנדרט פריזאי עם קפה מושלם ומאפים חלומיים. קפה + חיבוק + עצה, זה התמהיל.
מקווה ישראל 3

2. האחים קוואז בע"מ

טמבוריה שהיא עולם ומלואו בדרך בגין. מקום שתמיד אפשר למצוא בו פתרונות, החל מדברים פשוטים הביתה ועד לרעיונות מופרכים. אני מוצאת את עצמי מגיעה לחנות של שאול בתור ילדה במגמת אמנות ועד היום כאוצרת במוזיאון, ומוצאת תשובה פרקטית לכל עניין. בעידן שהצ'אט הוא הסמכות, מנחמים אותי מקומות כאלה שנסמכים על ניסיון.
דרך בגין 27

3. כיכר רבין

אני לא יכולה לחשוב על העיר שלי בלי כיכר רבין וכל מה שהיא מייצגת עבורי בתור תל אביבית שגדלה בעיר, דרך הפגנות שלום עכשיו, רצח רבין ונוער הנרות שהיו חלק מהתבגרותי ועד לימי עצמאות ועצרות זיכרון למיניהן. היעדרותה של הכיכר מהמרחב הציבורי בשנתיים האחרונות, שהיו מלוות בהתעוררות פוליטית אזרחית רחבה, הפכה מוקדים אחרים כמו קפלן, רחבת הבימה ורחבת המוזיאון (כיכר החטופים והנעדרים) לתחליפים. קשה לי לנתק את היעדרות הכיכר הטעונה הזו ואת שינוי פני העיר, מהעת הנוכחית והפוליטיקה האיומה המקיפה אותנו.

4. שאפה

המקום האולטימטיבי לכל עת, קפה, דרינק, דייט, בראנץ' משפחתי או אירוע. שירי ושירה, הנשים המיוחדות שמניעות את האווירה ואת האופי המיוחד של המקום, הן דוגמה עבורי לאנושיות, אקטיביזם, סולידריות וכמובן – טעם משובח. הכרתי אותן עוד מימי המספרה הקטנה בה היו מגישות תה וחלבה, ולאורך השנים ההתרחבות שלהן לכל המדרחוב והפיכת השאפה למושג מבוקש. הימים הסוערים והטעונים שעוברים על יפו בשנים האחרונות, ובעיקר מתחילת המלחמה, הביאו אותן לקשיים רציניים. ההומניות המדבקת של שירי ושירה ושל כל צוות השאפה היא דבר שאסור שייעלם מהנוף.
נחמן 2

5. ביתן איל עופר

הביתן הוא פנינה בלב העיר, אחד הבניינים היפים ביותר הממוקם בצומת מרכזית של רחובות דיזנגוף, תרס"ט ושדרות ח"ן. הביתן מביט לגן יעקב היפהפה ומהווה מקום מפלט של שקט ויופי כמעט אירופאי בתוך שאון העיר. לביתן היסטוריה ארוכה של תערוכות אמנות בלתי נשכחות, בכל זאת הוא נפתח כבר בשנת 1959, ובין התערוכות הראשונות שהוצגו בו הייתה תערוכת ואן גוך, שוותיקי העיר זוכרים כילדים. החידוש של הביתן בשנים האחרונות, בתרומת קרן משפחת איל ומרילין עופר, החזירה את עטרת המבנה ליושנה, ומי שביקר בשתי התערוכות האחרונות שהוצגו בו יכול היה להתרשם מהקסם של כניסת האור הטבעי והשימוש היפה באדריכלות המוצלחת.

אמנות ותרבות הן חלק בלתי נפרד מחיי העיר ומה שהופכים אותה לקסם שהיא. ביתן יפהפה לאמנות עכשווית, פתוח לכל בחינם עד שעות הלילה המאוחרות במיקום כל כך מרכזי, הוא בעיני תחנת חובה שכולם מוכרחים להכיר. השכנים שלנו, בר ההלנה, אחד המקומות המדוברים בעיר, מייצרים הזדמנות מעולה לשילוב המושלם של דרינק וביקור בתערוכה. התערוכה החדשה שאני אוצרת בביתן"ועדיין: מבט על אמנות עכשווית 1985-2025"מציעה מסע בחושך ובאור דרך מבחר יצירות עכשוויות בצילום, ציור, פיסול, וידיאו ומיצב. אמנים בינלאומיים מובילים לצד כישרונות צעירים מציגים רגעי שיא ושפל אנושיים ודימויי זמן בוהקים.
שדרות תרס"ט 6

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

המדרכות של מרכז העיר – כולנו מכירים את הסיפור של פירות הפיקוסים המטנפים את המדרכות שלנו שהופכות מדי קיץ לעיסה דביקה ומסריחה. ריבוי פרויקטי הבינוי ברחובות הקטנים של שכונת לב העיר, עם הפיגומים, עמודי התמרורים ועמודי החשמל מדי כמה מטרים, הופכים את ההליכה על המדרכה לבלתי אפשרית. נוסיף על זה את טקס הוצאת הפחים לרחוב מדי בוקר ואת אלו (מי אתם?!) שלא מקפידים לאסוף אחרי הכלבים שלהם – היציאה לרחוב כל בוקר מציידת אותי במידה נכבדת של טינה וזעם. בסך הכל אחת הערים היקרות בעולם, מדרכה נקייה ופנויה היא תנאי בסיסי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כמה חודשים צפיתי בהצגה ריצ'רד השלישי בתיאטרון גשר בבימויו של איתי טיראן. באתי טיפה מסויגת, כי בכל זאת, שייקספיר במשך שלוש שעות, אבל הביצוע היה מופתי, עיצוב הבמה והתלבושות, בחירת השירים ובעיקר הרלוונטיות של הסיפור הייתה כמו אגרוף לבטן. דמותו של ריצ'רד שהיה מוכן להקריב את הכל, ללא מוסר ומצפון, רק לטובת כוח ושררה קרובה מדי למציאות שלנו כדי לפעול כמטאפורה. יבגניה דודינה ולא פחות ממנה, דורון תבורי, במשחק מהפנט שלוקח זמן לעכל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קיבלתי מתנה מקולגה ספר קטן ונוגע ללב בשם "מערבה" של הסופר הפקיסטני מוחסין חאמיד. לא שיערתי עד כמה הספר הזה ישפיע עלי בתקופת המלחמה וייצר עבורי פריזמה להסתכלות על המציאות הכאוטית סביב. הספר נוגע בסיפור אהבתם של זוג בעיר כלשהי, כאשר מלחמה סוגרת עליהם והם נאלצים להיסחף לחוויית פליטות סוריאליסטית. דווקא מתוך הטלטלה והסכנה, בעדינות ורגישות רבה הספר נוגע בעמידות האנושית לצד השבריריות, והיכולת שלנו להסתגל למציאות חדשה. באופן מסוים הספר הזה הוביל אותי למחשבה על התערוכה החדשה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מימי אוקטובר 2023 אני רשומה בארגון מתנדבי לב תל אביב לב אחד (בשיתוף חברת Monday). תחילה היה מדובר על הכנה ושינוע של אוכל למפונים, פינוי דירות וכו' ממש באופן שבועי. לאורך הזמן הביקוש ירד אבל עדיין ישנם צרכים שעולים בכל עת לטובת חיילים, משפחות שנקלעו למצוקה בעקבות המלחמה וכן הלאה. כמובן, אנחנו תורמים באופן קבוע למטה משפחות החטופים ולמאבק שלהם שאין צודק ואנושי ממנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים דוקטור, יותם ואסף. היכולת שלהם לנקוט עמדה ברורה לטובת ערכים של סולידריות, ליברליות ועשייה היא לא פחות ממדהימה בעיני. אנחנו חיים בתקופה כל כך חשוכה מבחינה ערכית ומבחינת חופש ביטוי, תוך מציאות כלכלית קשוחה מאוד, כך שהעשייה שלהם, לאורך תקופת המחאה וכמובן לאורך המלחמה, היא מאד לא מובנת מאליה. וחוץ מזה, הכי טעים אצלם.

מה יהיה?
שאלה מטרגרת, אין ספק. אני מוכרחה להאמין שיהיה טוב יותר, כי אחרת אין תוחלת. העשייה שלי במוזיאון מצילה אותי בשנתיים האחרונות ואני ממשיכה להאמין באמנות ובתרבות כחבל הצלה לנפש. אני גם מאמינה שלוותר זו פריווילגיה ואין ברירה אלא להילחם על המקום הזה, שהוא הרבה יותר ממרחב פיזי, אלא מקום מורכב ומכיל ומלא סתירות וניגודים, ומכוער עד כדי כאב אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. והעיר הזו היא הלב.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• שה שנטל
• טמבורייה
• כיכר רבין
• שאפה בר
• ביתן הלנה רובינשטיין