Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בשבועות האחרונים הזמנו את קוראי Time Out להצביע לאחד מחמשת הספרים הישראליים הכי בולטים בשנה האחרונה, שיהיה הספר שלמועדון קריאה– פרויקט הקריאה הגדול שלנו (בשיתוף עיריית תל אביב-יפו/מחלקת הספריות). בתום קרב צמוד במיוחד זכה הספר "כפר סבא 2000" מאתג'וליה פרמנטו(הוצאת פן) – ועכשיו הגיע החלק הכיפי. הנה כל הפרטים.
שיאו של הפרויקט הוא מפגש קוראים עם פרמנטו (הנה האיוונט), שתספר על הספר ותענה על שאלות מהקהל. את הערב החגיגי ינחה איתי הרמן (הצ'ייסר – כאן 11), שגם הכין לנו חידון טריוויה מיוחד על הספר שמשופע ברפרנסים תרבותיים – אז כדאי שתגיעו מוכנים (ועם סוללה בטלפון).
לפני המפגש יעלו להופיע ארנב זהב – עוזי פיינרמן ומעיין וייסטוב, ואחריו תתקיים מסיבת מילניום שתחזיר אותנו לפלייליסט שמשובץ בספר ולשירים שהפכו את הניינטיז לעשור הכי מוצלח בחיים האלה.
שימו לב: האירוע מוגבל ל-150 איש.
איתי הרמן (צילום: סיון פרג)
←מפגש קוראים, חמישי (14.6) 20:00, גג בניין העירייה, אבן גבירול 69 תל אביב
ערב סרטי פולחן מהניינטיז
כמה ימים לפני המפגש החגיגי נערוך ערב הקרנת סרטי קאלט מהניינטיז בכיכר רבין (הנה האיוונט). שימו לב: באירוע יחולקו אוזניות אלחוטיות וההשתתפות מוגבלת ל-100 אנשים בלבד – כדאי להגיע מוקדם ולהבטיח את מקומכם.
20:00 – "עכברי הקניון" (1995) – קווין סמית אולי התנצל על הסרט הזה (לא ברצינות), אבל גל הביקורות לא מנע ממנו להפוך לפולחן. שני צעירים מניו ג'רזי שחברותיהם נפרדות מהם באותו היום יוצאים למצוא נחמה בקניון האהוב עליהם. כשהם מגלים שהשעשועון שבו משתתפת אחת האקסיות יצולם שם, הם מתכננים לחבל בו בעזרתם של ג'יי ובוב השקט (עם שאנון דוהרטי, ג'רמי לונדון, ג'ייסון לי, בן אפלק, ג'ואי לורן אדמס וכמובן קווין סמית).
22:00 – "קלולס" (1995) – נערה עשירה מבברלי הילס רוצה לשבור את הסטריאוטיפ ולגרום לעולם להכיר אותה גם כאלטרואיסטית אינטליגנטית. בתפריט: מייקאובר לתלמידה החדשה, שידוך רומנטי בין שני מורים ועוד שנאניגנס. כשאומרים קאלט מתכוונים לזה בדיוק – אחרי "קלולס" כולם התחילו לדבר כמו הדמויות בסרט ולהתלבש כמותן (עם אלישיה סילברסטון, סטייסי דאש, בריטני מרפי, פול ראד ועוד).
← ערב סרטי קאלט מהניינטיז, מוצאי שבת (9.6) 20:15, כיכר רבין (ליד הבריכה האקולוגית)
הפגשנו את הסופרת זוכת מועדון הקריאה של Time Out ג'וליה פרמנטו לשיחה (בסדר, צ'אט בפייסבוק) עם המשוררת נעם פרתום וקיבלנו דיון מרתק על כתיבה, נעורים, אלימות, פמיניזם, התנגדות לאומללות וחתירה לזוהר על קו כפר סבא־תל אביב־קליפורניה
בעולם אידיאלי הייתי פוגשת אתג'וליה פרמנטולדייט רומנטי עם הרבה ג'ין וטוניק, מלפפונים חתוכים וקרח בכוסות אלגנטיות בבר הנילוס בתל אביב. או, לעזאזל, למה שנגביל את עצמנו – אם יש משהו שדיבור צפוף וממושך עם פרמנטו מעודד אותך לעשות זה לדמיין ולחלום ביתר שאת ובגדולות – באיזה בר היפסטרי נוטף זימה וסטייל בברוקלין או פריז. בפועל, בימים אלה פרמנטו עמלה על העבודה האחרונה שלה לשנה הנוכחית במסגרת הדוקטורט שהיא כותבת על ספרות יהודית־אמריקאית ביידיש מתחילת המאה ה־20 באוניברסיטת קליפורניה ("אני כותבת על מחאות בעולם היהודי שהן על הגבול בין שימור המסורת לרדיקליות ועל איך הקשר הזה בין מסורת לרדיקליות נוצר בספרות. הפרק הראשון שלי הוא על מרד הבשר הכשר של 1902, שבו 20 אלף נשים יהודיות בלואר איסט סייד ארגנו חרם על השוחטים הכשרים שהעלו את המחיר של הבשר הכשר. הן פרצו לחנויות, שרפו בשר ברחוב ואסרו על קניית בשר עד שהמחיר ירד", היא מספרת. "איזה באד אסיות קוליות!", אני מתפעלת).
פרמנטו אומרת שהיא אוהבת את ארצות הברית אבל "מתגעגעת לעיירה תל אביב וחוזרת לזרועותיה החמימות והלחות עוד הקיץ". בדיוק כשהיא תשוב מתקופה ממושכת ביבשת העל, אני אפצח בשורת מסעות בעולם שיתחילו באוניברסיטה בוורמונט שבה הוזמנתי ללמד דוקטורנטים לעברית מכל רחבי הגלובוס כתיבה יוצרת, ספרותית, בשפת הקודש.
בקיצור, נבצר ממני ומג'וליה להיפגש בתלת ממד כך שהריאיון הזה מתנהל בלב הפועם של עולב העולבים הווירטואלי: הצ'אט של פייסבוק. יש בכך סמליות הולמת. אנחנו מפנטזות ומדברות גבוהה־גבוהה על סוגיות של מוסר, פמיניזם, מורשת ספרותית וקוסמופוליטיות ובסוף הכל מתממש בפורמט הסחי והבינוני מכל.
כל זה קצת דומה להווייתם של דפני אנג'ל ודוד אלתר, גיבורי הרומן השני של פרמנטו"כפר סבא 2000"שראה אור לפני שנה בהוצאת פן־ידיעות אחרונות. דפני ודוד הם תיכוניסטים מבריקים למדי ומוכי שעמום לא פחות במגמת הקולנוע היוקרתית של תיכון רבין בעיר כפר סבא. הם מכלים את זמנם בשוטטות בטלה בקניון ערים ובעישון סיגריות קדחתני בשרשרת וכל הווייתם אומרת תיעוב כלפי הבורגנות המשמימה והפרברית שמאפיינת את העיר. הם שתולים בתפאורה חסרת שאר רוח שלא יאה להם אבל מקפידים למלא את עולמם הרוחני בתוכן שהם תופסים כנעלה – ספרים, סרטי איכות, שיחות אינטלקטואליות, במאים נערצים, משוררים שהם מצטטים על כל צעד ושעל. כשמפוענח הרצח של הנער ליאור אופנהיים (בן דמותו הספרותי של אסף שטיירמן ז"ל), שגופתו נמצאה מרוטשת ביער אוסישקין ב־1996, ומתגלה בתקשורת שרוצחיו היו נערים מוצלחים מהמעמד הגבוה, הדי הרצח הסתמי והאכזרי הזה מרעישים ומערערים גם את חייהם המוגנים של דפני ודוד.
איך נולד "כפר סבא 2000"? כלומר, מה דחף אותך לכתוב את הרומן הזה?
"קו הדמיון החזק ביותר בין החיים האישיים שלי לבין הספר הוא העובדה שגם אני הייתי בת 16 כאשר הרוצחים של אסף שטיירמן ז"ל נתפסו והתגלו בתקשורת. זה היה אירוע שטלטל את כל כפר סבא ואת בני הנוער במיוחד. מי היו הרוצחים הצעירים האלו, היפים למראה והרהוטים? אלה שהוצגו בתקשורת שוב ושוב כ'בני טובים'? השאלה אם אנחנו, בני טובים מקבילים, יכולנו להיות כמוהם, להידרדר לפשע מחריד שכזה בתוך טיפשות ויהירות נעורים, כנראה הדהדה אצלי הרבה זמן באחורי הראש. הכל התחיל עם סיפור קצר לספר של הביתן הישראלי לביאנלה לארכיטקטורה בוונציה. הם עשו תערוכה מדהימה על הקונספט של ערי החול הישראליות ורצו לצרף בסוף הספר סיפורים קצרים שיתארו את תחושת החול של ערי החול. נתבקשתי לכתוב סיפור על כפר סבא ורצח אסף שטיירמן היה הדבר הראשון שעלה לי לראש. כתבתי סיפור בהשראת ההשלכות של הרצח על העיר. עבדתי על הסיפור הזה במשך ארבעה חודשים ובמהלכם הבנתי שמסתתר פה רומן וברומן יש סוד גדול. ואת הסוד הזה אני אגלה (או לא) במהלך הכתיבה. בסוף עבדתי על 'כפר סבא 2000' במשך ארבע שנים. לקראת הסוף כמעט תשו כוחותיי. הרגשתי שאני חייבת לצאת מהעולם הזה, לברוח שוב מכפר סבא!".
עטיפת "כפר סבא 2000", מאת ג'וליה פרמנטו
אני יכולה להבין. יש משהו מאוד שואב בקריאה של הספר, בטח עבור מישהי כמוני שגם היא מדור המילניום. זה מיד מחזיר אותך אחורה, מציף בתודעה כל מיני דמויות מפוקפקות מהעבר, בלאקרים ופריקים ושאר מורדי מחמד של גיל הנעורים. לכתוב אותו זה בטח פי כמה יותר "פוזסיב".
"פוזסיב זאת בדיוק המילה. גם במהלך הכתיבה הייתי צריכה לעשות קצת סיאנס לנעורים שלי, לשחזר את התודעה, את השפה. אז נוצרו לי לאט לאט כל מיני ריטואלים כאלו לפני הכתיבה. הייתי שוכבת על המיטה ומקשיבה לרדיוהד, בוהה בתקרה, חושבת מחשבות גרנדיוזיות, משחזרת את הזעם שלי על אי הצדק האינסופי של העולם, מפנטזת על אהבות א־היסטוריות, טראנס אטלנטיות! אבל את יודעת, אני כבר בת 34, זה כבר לא כזה כיף. פחדתי שהנעורים ילכדו אותי שוב. אבל עכשיו אחרי שהספר יצא והכל התרחש כשורה, אני שמחה לבשר שהנעורים נכנעו ואני ניצחתי".
כן וואי, בגיל 30 פלוס כל הפאתוס הזה עדיין קוסם קצת ומפתה אבל הוא בעיקר מתיש.
"לגמרי. אם כי לא ויתרתי לחלוטין על הפאתוס. החלפתי את הפאתוס של הנערה בפאתוס של אישה. אבל בוא'נה זה היה תהליך קשה. במיוחד עבור מישהי כמוני שהנעורים כרעיון, הנעורים כמקור העולם, היו חלק כל כך מרכזי בחייה".
אז את מרגישה שנפרדת מהנעורים? שהתגברת עליהם? אני מודה שאני קצת מאוכזבת. קיוויתי ששתינו נכריז בתום השיחה הזאת שנותרנו תיכוניסטיות בלב ובנפש ביחד לעד. אבל עכשיו לא רק שאת מתגלה כמישהי שמשכימה לטובת ריאיון בשעת אפס (אנחנו מנהלות את הדיאלוג הזה כשאצל ג'וליה השעה היא 8:00 ואילו בארץ 18:00) אלא את גם נחשפת כפוסט עידן הטינאייג'!
פרמנטו צוחקת (אני אחסוך מכם לא מעט חחחחח מתגלגלים במהלך הריאיון הזה) ורק אז משיבה. "לא לגמרי נפרדתי מהנעורים. אבל בהחלט היו כמה סממנים ורעיונות שהחלטתי באופן מודע להשאיר מאחור. הנעורים מפתים, מפתים ויפים. אפשר להתבוסס בהם לנצח. אבל בשביל להיות הסופרת שאני רוצה להיות אני חייבת לחיות עוד שלבים בחיים ולהתמסר להם. בתקווה עם זוהר. אני עדיין בשלבי פיתוח ראשונים של התרחקות מהנעורים. כמו תמיד אני מתחילה מהסממנים החיצוניים בתקווה שהם יחדרו פנימה. בואי נאמר שוויתרתי על תיק הפנדה שלי ושצצו בארון שלי זוג נעלי עקב אלגנטיות. מעבר לכך – להיות אישה שכלואה בסקס אפיל של נעורים זאת אומללות שאין כדוגמתה. ואם יש משהו שאני כפמיניסטית לא מוכנה לעשות זה להיות אומללה!".
אני לגמרי איתך בפמיניזם שחותר לאנטי אומללות אבל את חייבת להסביר לי למה את מתכוונת ב"אישה שלכודה בסקס אפיל של נעורים היא אומללה".
"את יודעת, כל הזמן חשבתי שהסקס אפיל של הנעורים מאמלל כי את לאט לאט מפסיקה להיראות כמו נערה. אבל לאחרונה גיליתי שאני דווקא נראית אותו דבר בערך אבל אני מפסיקה להרגיש כמו נערה".
בנעורים היופי הוא חינם
אני מזדהה. גם אני בסופו של דבר נראית די דומה לעצמי כנערה. פלוס כמה וכמה קילוגרמים עודפים ועם לבוש יותר בטעם ופחות "יצירתי" (ע"ע מינוס תיק פנדה). אבל מבחינה רגשית אין לי כבר כוחות לטלטלות של הנעורים. כמו המכתב שדפני כותבת לאמיתי יונתן – הרוצח של הנער שנמצא ביער אוסישקין, המקבילה הספרותית של רעי חרב – בבקשה שייצא לה כבר מהראש. למי יש כוח לאובססיות הטוטאליטריות והפומפוזיות האלה. לקראשים תובעניים על בחורים. לדייטים. לכל החזיונות העצמיים האלה. למשל הרגע שבו דפני הופכת את הארון כדי לצוד צעיף אדום ולביים את עצמה כאווה גרין ב"החולמים" עם טיפות גשם נוטפות מהשיער, בארט שחור משוך הצדה ומעיל שחור מסתורי. למי יש אנרגיות לכל פנטזיות הגדולה האלה.
נראה לי שככל שאני מתבגרת ונהיית אישה אני בעיקר נהיית עייפה. כלומר, אני סתם אני, פשוט אני, ואין לי כוח אפילו קצה קצהה של תחפושת או גנדרנות או העמדת פנים. ופתאום אני ממש מוקסמת מבגדים מטריקו. וואו, טריקו. איזה סטייל!
"שיואו יא גאונה איך ידעת שהדימוי הזה הוא של אווה גרין מ'החולמים'??? זה לא כתוב בספר. טוב, אנחנו מאותה בועת חלומות".
יו! ריגשת! לא ידעתי כמובן אבל זה הבזיק בעיני רוחי בפלאשים זוהרים וזועקים. אווה גרין. האישה היפה והנחשקת בעולם.
"ממש. מאוד מעניין מה שכתבת פה על הנשיות. אני אמנם בתחילת הדרך, כמה חודשים אל תוך התודעה החדשה שלי ביחס לעצמי כאישה ולא כנערה", היא חומדת לצון, "אבל אני כבר מבינה שאני חייבת לצקת בחיי כאדם מבוגר זוהר ויופי ותאווה, אחרת אני לא אשרוד. בנעורים זה בא לך בחינם, החיים מגישים לך את זה על מגש של כסף. עכשיו אני צריכה גם להגיש את זה לעצמי. את חושבת שיהיה ברור לקוראים שכשאנחנו משתמשות במילה 'נעורים' הכוונה היא לגילי 16־33?".
אם ככה אני ממש ברגעי התשחורת האחרונים שלי! בעצם אחזור ארצה מחו"ל בדיוק לרגל יום הולדת 33 שלי. אז מה שאת אומרת זה שגם בתור אישה את חייבת זוהר ויופי ותאווה אבל את צריכה לחצוב אותם בעצמך.
"כן, את חייבת לחצוב את הזוהר בעצמך. פשוט כי התרבות כל כך דלילה בדימויים של נשים נוצצות. או פשוט של נשים כמו שאני שואפת להיות. עבורי האלטרנטיבות שהמציאות מספקת לנו כנשים הן לא מספיק טובות. לא מספיק מורכבות, לא מספיק מאפשרות. מכיוון שאני אישה (תראי איזו אישה אני, אני אפילו מתייחסת לעצמי בשם הזה!) שרוצה הרבה דברים בחיים האלו אני צריכה לבנות גשרים בין האופציות שהחברה מספקת לי. כי אני רוצה הכל! אני רוצה קריירה עשירה וכוח וכסף, אני רוצה הרפתקאות ברחבי העולם, אני רוצה אהבה ומשפחה, אני רוצה יופי ותשוקה, ואני רוצה את כל זה בזמן שאני שומרת על זכותי כפמיניסטית גדולה להיות נחמדה, חמודה, מינית וקשובה לסובבים אותי. עכשיו זה הרבה עבודה… אבל בסדר, אני חרוצה.
"ובכלל אם כבר נגררנו באופן מיסטי לשיחה על נשיות – כושר המצאה נחוץ להישרדות! אני חייבת לדמיין כל הזמן אלטרנטיבות למציאות. מה יכול לקרות לי? איך אני רוצה לחיות? איך לעשות את החיים נוטפי יופי ושמחה? קודם כל אני צריכה לדמיין את זה, ואז להוציא לפועל את הדמיונות שלי. אם אני אתעסק רק עם מה שהמציאות מציעה לי, ובייחוד בישראל, שמה לעשות היא מעט שמרנית, אוי ואבוי. כולנו יודעים כבר מה היה קורה לי. על זה הספר".
זו הגדרה מאוד יפה ומעניינת ל"כפר סבא 2000". כלומר שבעצם זה מעל הכל ספר על האלטרנטיבות האפשריות שאנחנו מדמיינים למציאות שלנו ועל איך ובמה אנחנו ממלאים את הוואקום של חיינו. אבל בעוד את מדברת על דמיונות של יופי ושמחה, דפני איז אובססד וויז מרדר.
"נכון, דפני החמודה והמסכנה שלי. היא טעתה ובחרה בדרך הלא נכונה. לא היה מי שיכוון אותה לחפש איך למלא את הוואקום במקומות אחרים. אף אחד לא הסתכל עליה כשהיא טפטפה סימנים של מצוקה. דפני ודוד חיים בעולם של דמיונות, הם התחילו לקרוא ספרים בגיל מוקדם מדי. מצד אחד הם עשירים כקורח בספרות, בשירה, בקולנוע. אין עשירים מהם! מולטי מיליונרים של רוח מסתובבים ככה בקניון ערים. מצד שני הם שקופים. ההורים לא רואים אותם, גם לא המורים. ובין שני הקצוות האלו הרצח נהפך לדימוי והשאלה המוסרית מתאדה ממנו. זה מקום מבעית. ומציאותי להחריד".
ישנו הרגע הזה שדפני מודה לאמיתי יונתן, הרוצח, על שהראה לה שהכל אפשרי. תסבירי.
"היא מודה לו כי הוא הראה לה שיש חיים מחוץ לכפר סבא במובן הזה שאפשר לצאת מהנורמה. ודפני לוקחת את זה בשתי ידיים. מובן שהוא שבר את הנורמה בצורה הקשה והאכזרית ביותר האפשרית לאדם. אבל עבור נערה מורעבת ומבולבלת כמוה זה לא משנה".
העובדה שמישהו לגמרי כמוה פרץ את הגבולות באופן כל כך קיצוני זה אקט מעורר השראה מבחינתה?
"בדיוק".
ואת עצמך היית טינאייג'רית כזאת? הרגשת שאת נמקה בשעמום העצלתיים של הפרברים והיית מורעבת לאש?
"קצת, כן. אם כי דווקא לא גדלתי בבית כפר סבאי טיפוסי. הייתה אצלנו אש, ידעתי על קיומה של האש. ההורים שלי סיפרו לי עליה. ההורים שלי, בניגוד להורים בספר, אהבו את האש שלי וליבו אותה. אם כי אני בטוחה שהיו רגעים שהם התחרטו על זה עד עמקי נשמתם".
מצחיק. רגעים כמו מה?
"אפילו רגעים קטנים כמו לצאת למסיבות בתל אביב בגיל 17 ולחזור בשש בבוקר. עם ריח של וודקה תות ומסקרה מרוחה בקצות העיניים. אם כי הייתי הולכת ישר מהדינמו דבש לשעת אפס! איכס וודקה תות בקיוסק בסלמה. רק להיזכר בזה עושה לי בחילה. הייתי נוסעת עם חברות שלי והיינו שותות ככה ואז לוקחות מונית חזרה לכפר סבא ומבקשות כל כמה קילומטרים מהנהג שיעצור לנו בצד הדרך להקיא. אבל את יודעת, כשהייתי חוזרת הביתה ככה אפופת וודקה תות ומסקרה, הרגעים שהכי אהבתי היו להיכנס לבית השקט, ההורים שלי ישנים ואני נועלת את הדלת מאחוריי. ולא משנה מה עשיתי כל הלילה בתל אביב, כשסגרתי את הדלת מאחוריי הייתי בטוחה לחלוטין. בית בטוח לחזור אליו הוא מקום חשוב כשאת משחקת באש. וזה בדיוק מה שאין לדפני ולדוד – הם חיים בבתים שלהם כמו רוחות רפאים – רואים ובלתי נראים".
אני רוצה שנדבר קצת על כתיבה.
"רגע, אבל עוד לא דיברנו על היידיש! אני יכולה לקשר את זה לכתיבה אם תשאלי אותי למה אני לומדת ספרות יידיש וזה יהיה סוף יפה".
את חייבת לדבר על היידיש! אוקיי. אז ג'וליה פרמנטו, למה את לומדת ספרות יידיש? איך לעזאזל הגעת לזה?
"זה קצת מחזיר אותי לשיחה שלנו מקודם על הכורח הנשי להמציא לעצמך חיים כדי שתוכלי לחיות כמו שאת רוצה כי המציאות לא מספקת לך אופציות מספיק טובות. אותו דבר קרה לי עם הספרות. אף פעם לא ממש הרגשתי קשר רגשי חזק לספרות העברית – לא המודרנית ולא העכשווית. תמיד היא נראתה לי קשה מדי, נזירית ומתנשאת, אידיאולוגית, גברית ולא מתגמשת. לא מצאתי את עצמי בשושלת הזאת וגם לא רציתי להידחס לשורותיה. הגילוי של ספרות היידיש היה עבורי רגע מדהים של שייכות. זאת ספרות של אוזן, ספרות של אנשים שהולכים ברחוב, של אנשים ששופכים על עצמם קפה, שמעבירים מטבעות בקו 5, שלא מקפידים על כללי הדקדוק כי הם מדברים כמו בני אדם ולא כמו נביאים. הוקסמתי מזה עד קצה נשמתי, הרגשתי שכסופרת מצאתי את השושלת שלי שכותבת עם האוזן על היופי שבעולב".
שלום עליכם עם אייפון
גם כאן אני יותר ממזדהה. אולי מפני שאני באה במקור ממוזיקה, האוזן היא המצפן שלי ומה שמנחה אותי. זה גורם לי לחשוב שכש־Time Out ביקשו ממני לראיין את ג'וליה הם אמרו שיש בינינו הרבה נקודות דמיון. מעבר לעובדה שאני מרגישה שהתחנכנו על אותו מאגר של דימויים שאנחנו מתעקשות לשאוב ממנו ולא לוותר עליו לטובת איזו "מכובדות ספרותית" מדומיינת, אני חושבת שעוד נקודת דמיון היא אופן השימוש בשפה. זה משהו שגם זכיתי לומר בהשקה של "כפר סבא 2000" בשעתו.
הכתיבה שלך בוהקת בדיבוריות שלה. לא אחת המוטיבציה שלי בכתיבה היא להכניס לאנשים את המילים המדויקות לפה. ואני מזהה אצלך את תאוות הציתות הזאת. לשמוע איך אנשים מדברים ולחקות אותם במדויק. הדמויות שלך אומרות "יא אללה" ו"ירוץ צ'יק צ'ק" ויש משהו חי ודינמי ומשובש ואותנטי להפליא בשפה שלהן. זה מעסיק אותך כאדם כותב? ועל הרצף הזה, ואולי באמת בזה נסיים: מה הכי חסר לך בספרות העברית?
"תאוות הציתות, כמה יפה! יש לי תאוות ציתות בלתי נגמרת. אין דבר שאני יותר אוהבת מלהקשיב לאנשים מדברים. אני מתרגשת מחיתוכי דיבור. אני מצותתת לאנשים ואז מצטטת אותם בסיפורים שלי. אני גנבת חסרת בושה בקטע הזה. יש סיפור נורא יפה על שלום עליכם שאני אוהבת, על איך שהוא היה הולך עם פנקס ועט, מתחבא ככה מאחורי אנשים וכותב את הסיפורים שהם מספרים אחד לשני.
"ככה אני מדמה את עצמי כסופרת, אני רק מחליפה את הפנקס של שלום עליכם בנוטס באייפון. יש לי אלפי נוטס עם שברירי משפטים וקצות סיפורים ששמעתי על הדרך! וזה כמובן מתקשר לקושי שלי עם הספרות העברית שהיא לא ספרות של אוזן. היא לא התחילה כספרות של אוזן כי לא היו אוזניים עבריות ופיות עבריים כשהספרות העברית המודרנית קמה לחיים. ועד היום סופרים רבים, מיטב הסופרים שלנו, שוכחים שכבר יש פה ואוזן בעברית ואפשר לשנות את התבנית הזו. אם יש לי איזושהי משימה אידיאולוגית היא להחזיר את הספרות העברית לאנשים המדברים.
"אגב, כשמקשיבים ברצינות למה שאנשים אומרים מגלים דברים נפלאים על עצמך ועל אחרים…. להקשיב זה אקט מוסרי מהמעלה הראשונה, כי כשאתה מקשיב לאחר אתה לא צריך לדמיין אותו דרך עצמך ולא צריך לדבר בשמו. אני סופרת עממית, שני הספרים שלי הם סיפורי פולקלור. 'ספארי' מתל אביב ו'כפר סבא 2000' מכפר סבא. אבל כן חשוב לי לציין שאנחנו דווקא הולכים בכיוון טוב ויש ספרות עברית עכשווית מצוינת לטעמי כמו הפרוזה של רון דהן ונועה סוזנה מורג. וכמובן אורלי קסטל בלום שאני נהנית לדמיין את עצמי כבת המתבגרת שלה".
היי, אק"ב היא גם אימא שלי! זה כזה אובייס שאנחנו אחיות. אז לדעתך יש לנו עתיד פה, ג'וליה? כנשות ספרות עבריות? ברצינות אני שואלת.
"כן. כי אנחנו אמנם גרות וגרים בישראל אבל העולם היהודי הוא עולם א־ארצי וא־היסטורי ושם אנחנו חיים באמת (עם כל הכבוד לציונות, ויש כבוד). שם אני חיה בכל אופן. אני חיה מעל הארץ גם כשאני בתל אביב".
קניון ערים, כפר סבא (צילום: shutterstock)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"בגיל שבע־עשרה הייתי שופט בני אדם לפי תורת האבולוציה של דרווין, אדם מכוער הוא אדם טיפש. באופן אישי יש לי סלידה מליאור. אני רואה בו אדם מכוער. זלזלתי בו, ולכן לא היתה לי הסתייגות להתנפל עליו". המילים האלה שייכות לאמיתי יונתן, החשוד ברצח הנער ליאור אופנהיים שגופתו נמצאה מרוטשת ביער אוסישקין בכפר סבא ב-1994. החדשות הציתו את דמיונם של תלמידי מגמת הקולנוע בתיכון רבין בעיר, ובמיוחד את דמיונם של דפני ודוד שיצאו לצלם סרט בעקבות הפרשה – ולא שיערו איך זה ייגמר.
עדותו של יונתן פותחת את ספרה של ג'וליה פרמנטו, "כפר סבא 2000", שמתרחש ארבע שנים אחרי הרצח הדמיוני. קוראי Time Out בחרו בספר לזוכהמועדון קריאה– ובשבוע הספר (14.6) יתקיים מפגש קוראים עם פרמנטו בהנחיית איתי הרמן (הצ'ייסר). האירוע, בשיתוף עיריית תל אביב-יפו, יתקיים בשעה 20:00 והכניסה חופשית.כאןתוכלו לקרוא קטע מהספר,וכאןתוכלו להאזין לפרקים ממנו. בנוסף, הספר יימכר בהנחה של 50% באתרהוצאת ידיעות אחרונות, וגרסה מוקלטת תימכר ב-50% הנחהבאתר אייקאסט.
בעקבות "כפר סבא 2000", הנה מקרי רצח שביצעו בני נוער באמת: בני טובים כמו הרוצחים בספר, נוער במצוקה או פשוט מתבגרים משועממים.
אמ;לק:נער בן 15 ניסה לשדוד בית, נבהל ורצח את עו"ד ענת פלינר המקום:רמת השרון הזמן:10 באפריל 2006
ערב אחד החליט ת', נער בן 15 מרמת השרון, לשדוד את אחד הבתים בסביבה. הוא יצא מהבית חמוש בכפפות שחורות וסכין קומנדו השייכת לאביו, שוטט מעט ברחובות עד שנקש על דלת ביתה של עו"ד ענת פלינר (42). "מי זה?", שאלה פלינר, שילדיה היו בבית באותה השעה. "זה השכן", השיב הנער. כשנפתחה הדלת הוא ציווה עליה לתת לו את כספה, ומיד דקר אותה בבטנה. בשחזור הרצח הסביר ת' כי הוא "רק רצה להבהיל אותה", וסיפר: "היא נבהלה וצרחה וגם אני, ואז דקרתי אותה בסכין פעמיים בבטן". כשברח מהמקום הוא השליך את הסכין והכפפות לפח אשפה סמוך.
מקרה הרצח פוענח רק שנתיים לאחר מכן, כשת' נעצר בחשד לגניבת קטנוע. ההרגל המגונה של זריקת כפפות לפח עלה לו בהשוואת דגימות DNA – ובשנת 2011, במקביל לפרסום קלטת שחזור הרצח, הוא נידון ל-18 שנות מאסר (שתפחו בהמשך ל-21 שנים).
אמ;לק:נערה בת 18 שידלה את בן זוגה לרצוח את אחותה התאומה, הילי סובול המקום:מחוץ לדירת הנרצחת בתל אביב הזמן:18 בפברואר 2016
הסיפור המזעזע הזה נשמע יותר כמו תסריט לפיצ'ר מאשר פרשת רצח שהתרחשה בישראל. במרכז העלילה תאומות זהות, שונות באופיין מרחק שמיים וארץ, וביניהן קרע עמוק. בעוד שירי סובול גרה בבית אמן בתל אביב, האחות הילי הוצאה מביתה בילדות והתגלגלה בין פנימיות. כשמלאו לה 18 היא נאלצה לחזור הביתה, מלאת רגשות נחיתות קשים, ודי מהר המצב יצא משליטה. הסכסוך בין האחיות הלך והחריף, ובאחד הימים סימסה שירי לבן זוגה, ערן דוד: "אני רוצה שהיא תמות". דוד ציית. הוא לא הסתפק בדקירה או שתיים, אלא דקר את הילי לא פחות מ-130 פעמים.
שירי, שהייתה בזירת הפשע בזמן הרצח, התקשרה למשטרה ומסרה דיווח כוזב לפיו אחותה נדקרה על ידי זר. מיד אחרי הרצח היא צילמה את גופת אחותה והפיצה את הצילום בוואטסאפ. בינתיים היא החביאה את דוד בחדרה של אמה, עזרה לו להתנקות, פירקה את ידית הדלת והסתירה את אחד הסכינים ואת הבגדים הספוגים בדם. אך ניסיונות ההסתרה כשלו, השניים נעצרו ובתוך כמה שעות הם הודו במעשים. דוד הורשע ברצח ונשלח לכלא ל-20 שנה, שירי הורשעה בהסדר טיעון בשידול וסיוע ונשלחה לכלא ל-6 שנים, והאם רבקה איבדה את שתי בנותיה.
שקט, כאן רוצחים
אמ;לק:נער בן 18 רצח את גדי ויכמן, שהעיר לחבורה רועשת מתחת לביתו המקום:פארק בבאר שבע הזמן:5 במאי 2012
סיפור הרצח של גדי ויכמן (36), תושב באר שבע, דווקא כן הפך לסרט שיצא לא מזמן (או יותר נכון, נתן לו השראה) – "מוטלים בספק". בערב שישי אחד ניסה ויכמן להרדים את בתו, אך ללא הצלחה. אשתו קראה מהמרפסת לחבורת הצעירים שהרעישה מחוץ לבניין, וביקשה מהם להיות בשקט. משנענתה בקללות, החליט ויכמן לרדת לפארק בעצמו. השעה הייתה 2 בלילה, ועימות פרץ בינו לבין אחד הצעירים, עדן אוחיון, שדקר את ויכמן למוות. אוחיון אמנם טען שלא התכוון לרצוח, אולם גם בית המשפט המחוזי וגם העליון קבעו בצורה חד משמעית שמדובר ברצח בכוונה תחילה. אוחיון, שהיה אז בן 18, נשלח למאסר עולם.
מאוחר יותר התברר שהמשטרה פישלה פעמיים: עוד לפני שוויכמן ירד למטה, חייגו בני הזוג למוקד 100 – אך אף ניידת לא הגיעה. במשטרה טענו כי שוטרת ופקח אכן הגיעו למקום, לא גילו דבר ועזבו לטפל באירוע אחר. בדיקה מעמיקה יותר גילתה שהשניים בכלל לא הגיעו למקום ופשוט שיקרו. אל תדאגו, בעבודה שלהם הם לא נשארו.
לינץ' בטיילת
אמ;לק:חבורת צעירים היכו את אריק קרפ למוות ללא סיבה ידועה המקום:טיילת חוף תל ברוך הזמן:14 באוגוסט 2009
בליל שבת קיצי פסע אריק קרפ (59) בטיילת בתל אביב עם אשתו ובתו הקטנה. כשהתעייפו ישבו השלושה לנוח על ספסל, לא רחוק מחבורת צעירים. קצת אחרי חצות ניגש אליו אחד מהם, קטין בן 17, ודרש ש"יסדר" לו את אשתו או את בתו. לפני שהספיקה המשפחה לקום וללכת קרא הנער לחבריו, ג'מיל עדס (25) ועבדל אל-רחמן עדס (21), ואלו הטיחו את האישה והבת ברצפה. יחד הם היכו את קרפ באכזריות, ולא הפסיקו גם אחרי שאיבד את הכרתו. לבסוף, בעקבות התאספות של קהל וקריאות העזרה של האשה, הם נמלטו והשאירו אותו למות. מם הם המשיכו לליה של שכרות ביער חורשים. סיפור הלינץ' הזה מזעזע במובן נוסף: אף אחד מהאנשים שהגיעו לזירה לא התערב.
חוף תל ברוך (צילום: שלומי יוסף)
השלושה נעצרו והואשמו ברצח, אך הורשעו בהריגה בלבד (השופטים נימקו כי לא ניתן לקבוע שקרפ מת מהמכות). הם נשלחו כל אחד ל-26 שנות מאסר, נוסף לתשלום פיצויים של 100 אלף שקלים למשפחה. ארבעה צעירים נוספים, החיילת אור לוי ושלושה נערים מג'לג'וליה, הורשעו באי מניעת פשע – עונש נדיר למדי בנוף הישראלי.
רוצחיו של אריק קרפ בבית המשפט (צילום מסך, חדשות 2)
רצח במונית
אמ;לק:שני נערים בני 14 ירו למוות בנהג המונית דרק רוט המקום:הרצליה פיתוח הזמן:9 בינואר 1994
"אחד המקרים המחרידים שהובאו בפני כל בית משפט בישראל", כך כינו השופטים את הרצח של דרק רוט. ערב אחד עלו למונית של דרק שני נערים, משה בן-איבגי וארבל אלוני, ובלי שום מניע ברור ירו בגבו שישה כדורים מטווח אפס. העונש שנגזר עליהם היה ארוך יותר מהזמן שבו היו על כדור הארץ – 16 שנות מאסר.
אלא שהסיפור לא נגמר שם. מאז המשפט הם הספיקו לצאת לחופשה מהכלא, לשדוד מכולת ולקבל חמש שנות מאסר נוספות. בעוד שאלוני החל מסלול שיקום, בן-איבגי ניצל את חופשתו השנייה כדי להימלט לארגנטינה עם דרכון מזויף, להשתקע שם ולהיעצר מחדש בחשד לעבירות סמים. אלוני השתחרר ב-2015, 21 שנים וחצי אחרי הרצח, כשהוא בן 35 – נשוי ובעל משפחה. בן-איבגי צפוי להשתחרר באוקטובר השנה. אם תהיתם, עד היום לא נחשף המניע לרצח, אם היה – ולא ברור מי לחץ על ההדק.
רוצחי דרק רוט, משה בן איבגי וארבל אלוני (צילום מסך, חדשות 2)
בגלל סיגריה
אמ;לק:שני נערים היכו למוות הומלס שסירב לתת להם סיגריה המקום:כיכר החתולות בירושלים הזמן:18 באוגוסט 2010
לא ברור מה יותר מקומם במקרה הזה: העובדה שאף אחד מהעוברים והשבים לא טרח להתערב, או ששני הרוצחים הורשעו, בסופו של דבר, בגרימת מוות ברשלנות בלבד. זה קרה בחופש הגדול. שני נערים בני 14 ו-15 השתכרו ביום הולדת בכיכר החתולות בירושלים, ניגשו לוולף לאנס, חסר בית בן 60, וביקשו ממנו סיגריה. כשהוא סירב, אחד מהם לקח קורת עץ, שבר אותה לשניים ונתן לחברו. הם היכו אותו בראשו ומיד נמלטו. בחקירה הם סיפרו שהוא "התחצף וקילל" (אבל לא הבינו מה אמר, כי זה היה באנגלית), ושקם לקראתם עם בקבוק בידו.
המקרה תועד במצלמות האבטחה של בתי העסק בסביבה, ולאנס התבוסס בדמו במשך 50 דקות מבלי שאף אחד יזעיק עזרה. למרות זאת, השניים זוכו מעבירת ההריגה שיוחסה להם – בית המשפט קבע כי הם "לא היו ערים לסיכון הממשי".
אמ;לק:בן 17 דקר למוות את חברו לפנימייה כי הפיל לחם על הרצפה המקום:פנימיית "כנף של אהבה" לנוער עברייני בסיכון, מושב רווחה הזמן:7 בפברואר 2018
זה קרה אחרי ארוחת הערב בפנימייה. אחד הנערים, בן 17, ניקה את השולחנות בחדר האוכל. החקירה מראה כי הנרצח, אדיר ישראל, נכנס לחדר האוכל, מידו נשמטה חתיכת לחם – וזה מה שהצית את הוויכוח. הרוצח ניגש למטבח ולקח סכין שהייתה מונחת על השיש, והשניים התעמתו תוך שחבריהם מנסים להפריד ביניהם. העימות החריף והנער דקר את ישראל למוות. מאוחר יותר, בחקירה, שיחזר הנער את האירועים והודה: "השתמשתי בסכין כי אני החלש בחבורה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לשדרות יש את כנסיית השכל, לקרית גת את נינט והוד השרון חוגגת אתנטע ברזילי– אבל כשחושבים על כפר סבא חושבים ירוק, ולא מהסוג הכיפי. אז מה בכל זאת יש בעיר הזאת, שבה מתרחשת עלילת הספר זוכהמועדון קריאה, "כפר סבא 2000"?
את הספר (בהוצאת פן וידיעות ספרים) כתבה ילידת כפר סבא ג'וליה פרמנטו, שתדבר עליו במפגש הקוראים על גג העירייה בשבוע הספר (14.6). כדאי שתשיגו עותק, כי בקרוב נערוך סביבו אירועים שיכניסו אתכם לאווירת נעורים, מסתורין ומילניום טראשי וטוב.כאןתוכלו לקרוא קטע מהספר,וכאןתוכלו להאזין לפרקים ממנו. בנוסף, הספר יימכר בהנחה של 50% באתרהוצאת ידיעות אחרונות, וגרסה מוקלטת תימכר ב-50% הנחהבאתר אייקאסט. פרויקט מועדון קריאה משותף ל-Time Out ועיריית תל אביב-יפו.
אם כבר ספרים, אי אפשר שלא להזכיר אתדורית רביניאן– הסופרת המצליחה שנולדה וגדלה בכפר סבא (וכבר שנים תל אביבית מן המניין). גם אם אתם לא חובבי ספרות, כנראה שאת השם אתם כבר מכירים: ספרה "גדר חיה", העוסק ברומן בין מתרגמת ישראלית לצייר פלסטיני, הוציא את שר החינוך נפתלי בנט משלוותו והוא פסל אותו מתכנית הלימודים. האפקט היה נהדר: המונים נהרו לחנויות הספרים באוטובוסים כדי לבדוק מה עצבן כל כך את בנט, והואהפך לרב מכר.
דורית רביניאן (צילום: איליה מלניקוב)
עידן רייכל
האיש והראסטות (לשעבר) הוא הסלב הראשי של העיר הירוקה, שתושביה אוהבים כמובן לציין ש"הוא משלנו". תגידו מה שתגידו על המוזיקה שלו, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שמדובר באחד האמנים הישראלים המצליחים. את זיכרונות הילדות המתוקים ניתב רייכל היישר לצפון הישן של תל אביב, שם הוא חי באושר ועושר עם אשתו ושתי בנותיו, וממשיך לשגר סינגלים דביקים לאולפן ביפו בקצב היסטרי.
אל תתנו לשם לתעתע בכם: מאירה טוגנהפט, בעלת מותג התכשיטים היוקרתי Meira T, נולדה וגדלה בכפר סבא. אמנם את הארץ היא עזבה בגיל 6 ואת הקריירה שלה פיתחה בעיקר בניו יורק, אבל זה הספיק כדי לנכס את ההצלחה בצורה הכי ישראלית שיש, עם כותרות כמו "התכשיטנית מכפר סבא שכבשה את הסלבס בעולם". על אף שבארץ היא לא הייתה מוכרת במיוחד, מדובר ביקירת כוכבות הוליווד. בין לקוחותיה של טוגנהפט תוכלו למצוא שמות מפוצצים כמו ג'ניפר לורנס, אמה סטון, קריסטן סטיוארט וסינדי קרופורד. בשנה שעברה היא אפילו פתחה חנות ישראלית ראשונה בקניון גינדי TLV. ובכן, אנחנו מצפים לחנות שנייה בכפר סבא.
חברת הטלוויזיה בלוויין אולי לא נולדה בכפר סבא, אבל היא יושבת בעיר בכל תפארת משרדיה. מדי בוקר מתכנסים שם מיטב המוחות כדי לחשוב איך למנוע מהלקוחות לעבור לנטפליקס, אבל עם העונה השמינית של "משחקי הכס" באופק לא היינו דואגים.
משחקי הכס (צילום: באדיבות yes)
אילן קורן
נציג כפר סבא ב"אח הגדול" אמנם הספיק לנצל רק שתיים מתוך 15 דקות התהילה שלו, אבל החלטנו לפרגן לו ברשימה העירונית. עם כניסתו לבית האח השאיר מפיק האירועים האקסטרווגנטי בעיר את אשתו ושלושת ילדיו, והתמסר לריאליטי שכבר באמת יצא לנו מכל החורים. נקווה לפחות שהוא לא יבייש את הגאווה הכפר סבאית.
אילן קורן (צילום: יח"צ)
רשף לוי
כותב מוכשר נוסף שיצא מכפר סבא ומאז מיצב את עצמו כדמות משמעותית בתרבות הישראלית. לוי עושה הכל מהכל: תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וגם לא מעט סטנדאפ מסוג "יש לי מיליון ילדים איפה החיים שלי". ב-2008 הוא שם את כפר סבא על המפה כשאת חוויות הילדות המקומיות שלו ("אבא שלי היה מכריח אותנו לאסוף יחד איתו חרא של יונים") הוא תרגם לסרט המצליח "איים אבודים", שעלילתו, המספרת את סיפורה של משפחת לוי, מתרחשת בכפר סבא של שנות ה-80.
הטיילר דרדן
לא מדובר באנרכיסט מסתורי שמגלם בראד פיט, אלא בבר הראשי של כפר סבא שהוקם על חורבות הבלו בר, ויש הטוענים שמדובר במקום מיתולוגי. קצת קשה להכתיר מקום כ"הכי טוב" כשאין לו מתחרים בסביבה, אבל אם חייבים להשוות אז קחו את הגרגא פיטיץ' בהרצליה. אם נשים בצד לרגע את השם התמוה והדעות הקדומות, לגמרי מדובר בנקודת אור והרמות בכפר סבא המנומנמת.
כביש 531
אם תשאלו את תושבי השרון מהו הדבר הכי טוב שיצא מכפר סבא, סביר שהתשובה תהיה "כביש 531". ליטרלי. הכביש החדש (יחסית) עשה לתושבי כפר סבא-רעננה-הרצליה ונספחיהם את החיים הרבה פחות פקוקים. אל תטעו, הדרך לא הייתה קלה. במשך שנים ארוכות הארגונים הירוקים התרעמו, ארבע עתירות הוגשו לבג"צ והתקציב כמובן היה גדול בהרבה מהמתוכנן. היום, כשהכביש כבר פתוח, הדרך מתל אביב לכפר סבא כבר לא כזאת נוראית. נשבעים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"כפר סבא 2000" הוא הזוכה הגדול בתחרות מועדון קריאה
תושבי תל אביב בחרו את הספר שכל העיר תקרא: רוצו להשיג עותק של "כפר סבא 2000" מאת ג'וליה פרמנטו, כי בקרוב נערוך אירועים מגניבים שקשורים לעלילה. עוד לא התחלתם לקרוא?
אתם בחרתם: "כפר סבא 2000" של ג'וליה פרמנטו (בהוצאת פן וידיעות ספרים) הוא הספר הזוכה בתחרותמועדון קריאהשל Time Out תל אביב בשיתוף עיריית תל אביב-יפו.
ומה עכשיו? כדאי שתשיגו עותק (כאןתוכלו לקרוא קטע מהספר,וכאןתוכלו להאזין לפרקים ממנו. בנוסף, הספר יימכר בהנחה של 50% באתרהוצאת ידיעות אחרונות, וגרסה מוקלטת תימכר ב-50% הנחהבאתר אייקאסט) – כי בקרוב נערוך סביב הספר אירועים מגניבים שקשורים לעלילה שלו. בשלב זה אנחנו רק יכולים לגלות שהשיא יהיה במפגש עם פרמנטו בשבוע הספר: ב-14.6 ניפגש על גג בניין העירייה בשעה 20:00 לערב אינטימי (וחינמי כמובן) – שאותו ינחה איתי הרמן (הצ'ייסר).
את הספר תוכלו להשיג בשבוע הקרוב גםבספריות העירוניותברחבי העיר. זה המקום להזכיר שהמנוי לספריות הוא חינמי לגמרי, ומנויים יוכלו להאזין בחינם לגרסה המוקלטת שלו ב-I-cast.
וכך נפתח הספר:
״בגיל שבע-עשרה הייתי שופט בני אדם לפי תורת האבולוציה של דרווין, אדם מכוער הוא אדם טיפש. באופן אישי יש לי סלידה מליאור. אני רואה בו אדם מכוער. זלזלתי בו, ולכן לא היתה לי הסתייגות להתנפל עליו." הוא שואף מהסיגריה, הלחיים מתכווצות מבפנים, עשן החיים מתפזר בדמו. הנאשם ברצח, הם קוראים לו. הנאשם ברצח אמיתַי יונתן יושב בחדר החקירות עם אזיקי ברזל מסביב לפרקי הידיים, סיגריה בפה יש לו. גופו הארוך והזקוף מכוסה בסווטשרט כחול, על הרגליים מכנסיים כחולים, על כפות הרגליים ניו-באלאנס שנשרכו בעצבנות. כשהוא נוכח בחדר, החלל מיד מתרוקן מכל אדם. הוא מקרב את שתי ידיו הכפותות אל פניו היפות ושולף את הסיגריה מהשפתיים. הוא מקרב את המאפרה, מקרב את הכיסא לשולחן ומתרווח במושבו. אין צורך לשאול אותו שאלות, יא חבורה של אנאלפבתים, אמיתַי יונתן יגיד לכם הכול.להמשך קריאה
![עטיפת "כפר סבא 2000", מאת ג'וליה פרמנטו](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/03/sizes/פרמנטו_P_wo_500_783.jpg "עטיפת "כפר סבא 2000", מאת ג'וליה פרמנטו")
![אילן קורן (צילום: יח"צ)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/05/sizes/אילן-קורן_wo_500_281.jpg "אילן קורן (צילום: יח"צ)")
