"ערב טוב סינרמה!", פתח טל מוסרי את מופע האיחוד של צעירי תל אביב שהתקיים אמש בהיכל התרבות. הסינרמה כבר שנים לא שמישה, אבל סביר שרוב הצופים.ות שמילאו את האולם נכחו גם בה, אי שם בין השנים 1990-1993. צופים (שרובן כצפוי צופות) ששייכים לדור ספציפי מאוד, שהשבוע גיליתי לראשונה שיש לו שם – אקסניאלס: מי שנמצא.ת על התפר שבין דור האיקס למיליניאלס. כלומר – ילידי וילידות שנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80 המוקדמות.

>>סוויט שרונה: בית הפנקייק של קית' סיגל ועוד 100 קינוחים מתוקים

2,500 מהן נכחו בהופעה אתמול בהיכל התרבות, ומילאו את אולם המופעים הגדול במדינה עד אפס מקום, ועוד כמה אלפים ימלאו אותו בשתי ההופעות הנוספות שיתקיימו הערב ומחר (18-19.3), עבורן נותרו כרטיסים אחרונים. בלוטות הנוסטלגיה התחילו לפעול עוד לפני שעלו הצעירים לבמה וטל מוסרי (שאגב, לא היה הכוכב הכי גדול של צעירי ת"א אז – אבל היחיד שטוחן במות לאורך כל השנים עד היום), בירך את הקהל. כבר הלוגו "הצעירים של תל אביב" בפונט המוכר, שהוקרן בגדול על מסכי הווידיאו, הריץ אותנו בריוואינד (יענו, אחורה) 30 ומשהו שנה.

אני יכולה להגיד שצעירי ת"א הם האימפריה הרומית שלי, אם כי זה לא לגמרי נכון – כולכן יודעות שבוורלי הילס 90210 היא האימפריה הרומית שלי. אבל התקופה היא אותה תקופה, וההשפעה היתה (כמעט) אותה השפעה. וכמו ששיר גוטליב, שאני עדיין חושבת שהיא האישה היפה בעולם, אמרה בפתיחה – אנחנו אמנם כבר לא כאלה צעירים, אבל מצבנו טוב יותר ממצבם של חברי הקאסט של 90210. עצוב, אבל נכון.

למעלה מ-30 שנה מאז שהסדרה, שהיתה פורצת דרך בישראל של ראשית הניינטיז, ירדה מהמרקע. וחלק מהכוכבים, שהיו אז הדבר הכי נפוץ על שערי מעריב לנוער, נעלמו איתה. מעטים מהם נשארו בשואוביז. מלבד מוסרי, שגם קנה תהילה נוספת כחייל לצד חברתו מהלהקה ליאת אחירון ב"ילדים של חורף 73", הרוב התפוגגו אט אט וחלק מצאו את עצמם מהצד השני של המצלמה כמפיקי טלוויזיה (סער פין ויריב יפת), שחקני תיאטרון (אלינור אהרון), מפיקים מוזיקליים (ניר גבע, תומר גוטליב), אנשי שיווק (טל זייברט), אדריכלים (עדי עמרני) או מורות ומחנכות בישראל (שיר גוטליב).

עבור רבים מהם זו הפעם הראשונה שהם עולים על במה מזה 30 שנה, ולעלות שוב מול 2,500 איש זה לא עניין של מה בכך. ההתרגשות היתה ניכרת – גם אצל הקהל שכבר בשיר הכניסה קם על רגליו כי אז מה אם אנחנו בני 45 גם אנחנו יכולים לפזז, אבל בעיקר אצל חברי הלהקה, שבשלב מסוים לא הצליחו לעצור את הדמעות (ב"עוף גוזל", נו מה).

הערב החל בהצגה קצרה של הנוכחים, צעד חכם שחסך מאיתנו לנסות להבין מי נראה כמו עצמו ומי לא, מי נמצא ומי חסר. בלטו בהיעדרם דנה דבורין, איריס קליין, רינת הלון, שי חדד (שנצפה לאחרונה בשם שי פלד ב"דני הוליווד") ועוד כמה שהופיעו על המסכים, אבל לא על הבמה. האם כל הנ"ל אוכלים את עצמם על שאמרו לא להצעה המפתה? ייתכן מאוד.

אלה שכן נכחו (בתוספת שחקנית חיזוק – רוית הראל – שהגיעה בכלל מסדרה אחרת), ליהטטו על הבמה כאילו לא עבר שבוע מאז הסולד אאוט האחרון בסינרמה. כשמאחוריהם מסכים ענקיים שמראים בכל שיר את המקור שלו מהסדרה (מה שלרגעים קצרים יצא מסינק, כי בכל זאת – ישראל), הם שרו, לראשונה עם תזמורת חיה וללא פלייבק, את רוב הלהיטים הגדולים משלוש העונות של הסדרה.

הם נתנו בבאנגרים המרימים כמו "בוא אל המסיבה", "גבר צעצוע" (שאתן בטח מכירות כ"אומרים שגברים שוביניסטים"), ו"כמו תפילה" האלמותי שבשלבים מסוימים בתולדות התרבות הישראלית היה משמעותי יותר מהמקור של מדונה. אלינור אהרון נתנה בצעדים בדיוק באותו האופן שבו היא נתנה בהם במקור, והקהל, כצפוי – נתן באקסטזה. לצד הקצב וההרמות היו גם רבים מתוך הרפרטואר השקט והמרגש יותר – "צעיר לנצח", "תן כוח" ו"מילה טובה" לסיום. אביבית צמח ובטי כהן, שהיו כנראה הזמרות הכי טובות אז, מפליאות בשירה גם היום, אולי אפילו יותר. גם המצב וגם המלחמה וגם החטופים הוזכרו, כי אי אפשר בלי, וגם לא צריך בלי.

את הטקסטים וקטעי הקישור כתבה שחר סגל, בעצמה מעריצה בשנים הנכונות, והם כללו לא מעט הסתלבטויות עצמיות; בדיחות פנימיות שאף אחד לא יבין חוץ מחברי הלהקה ועוד כ-10,000 בנות (טוב, גם בנים); מיני שחזור של הקפה שבו הכל התרחש (שבו אמריקנו בטוח עלה פחות מ-14 שקלים), ומעט (אולי מדי?) הקרנות קטעים מהסדרה עצמה (סליחה אבל גבע אומר לאלינור "זה עכשיו או אף פעם" זה קטע שצריך להיות במקום של כבוד על במה. כל במה).

זה לא חדש ולא סוד שאני סוחבת איתי מאז ולתמיד אובסס לניינטיז. אבל זה לא רק כי סער פין וברנדה וולש ואביב גפן. זה כי באופן אובייקטיבי, האישיות שלי ושל בני ובנות גילי התעצבה בתקופה שחשבנו שיילך ויהיה פה יותר טוב עם הזמן. החמודים האלה, שלפני 30 שנה נפרדו מגבע שהלך לצבא עם "עוף גוזל", מגייסים היום את הילדים והילדות שלהם, וכך גם רוב הקהל שלהם. ההבדל הוא שהיום אנחנו כבר לא בטוחים שיהיה פה יותר טוב עם הזמן. אבל בגלל שהדבר הזה כל כך טבוע בנו, אנחנו איכשהו עדיין אופטימיים.
לא כולל שירות – האיחוד, שלישי ורביעי (18-19.3), היכל התרבות תל אביב.להזמנת כרטיסים

• ❤ תרבות
• מופע
• מוזיקה
• מוזיקה ישראלית
• ❤ תל אביב
• ביקורת הופעה
• היכל התרבות
• לא כולל שירות

ביום שבת האחרון התעוררתי לעולם במטרה אחת – לאכול את הפיצה של התדר. זה חשק שהולך ומתגבש אצלי כבר כמה שבועות, כשבכל פעם שניגשתי להזמין אחת, נאמר לי שזמן ההמתנה הוא לפחות ארבעים דקות. אין בשורה קשה מזו לאדם שכל חפצו היא פיצה. החשק לא התפוגג, אלא רק גבר. עד שבשבת האחרונה החלטתי לשים לזה סוף, ומיהרתי לתדר ב-11:30, מתוך ידיעה שאת הפיצה מתחילים להגיש ב-12:00.

כשהגעתי למעוז הפחמימות, נאמר לי כי מתחילים להגיש את הפיצה רק ב-13:00. כששאלתי אם אפשר להזמין עכשיו ולאסוף באחת, העובדים שמאחורי הקופה ענו בבוז חד משמעי – לא.רבע שעה אחר כך כבר ראיתי אנשים מתאספים לתור. ניגשתי לשם, ובעודי מנסה להתמקם בראש התור, הבחורה שמאחורי הקופה צעקה לעברנו בעזות מצח "עוד רבע שעה". ספרי לי על זה, אני הרעבה כאן. כשהשעה המיוחלת הגיעה לבסוף, נאמר לי שעכשיו אאלץ להמתין עוד חצי שעה עד הפיצה הנכספת. מה לא עושים בשביל פיצה. הזמנתי, שילמתי, וקיוויתי לטוב. ואז הגברת שמאחורי הקופה שאלה אם אני רוצה להוסיף שירות.

הנה זה הגיע, רגע האימה המוכר, השאלה שגורמת למבוכה, זיעה קרה וזעקות "זה לא פייר" (אבל בתוך הראש, כי אנחנו מנומסות). מצד אחד, גם ככה שילמתי כרגע 110 ש״ח על מגש פיצה – מחיר מופקע לכל הדעות, אז מה אכפת לי להוסיף עוד עשיריית שקלים? מצד שני, על מה אני משלמת שירות? לא קיבלתי שום שירות מלבד פרצופים חסרי סבלנות. אני צריכה לשלם על ההמתנה הארוכה, על היחס הלא נעים או על היעדר השירות?

זו שאלה שכולנו נתקלים בה לא מעט במקומות בילוי בעיר –בקלאבים על בקבוק מים ב-20 ש"ח, בברים על בירה עבשה שנמזגה בחטף, במסעדות שקוראות לכם לקחת את האוכל לבד או בבתי קפה עם שירות עצמי. וזה מעמיד אותנו במצב לא נוח: מסתכלים לנו בעיניים ומבקשים כסף. יאללה, קחי עשר אחוז, רק בבקשה תחסכי ממני את העימות הזה.

האמיצים מביננו יישירו מבט וישאלו בתור "על איזה שירות?". הפחות אמיצים יפנו מבטם לכיוון אחר ויסננו "לא" שקט. והחלשים מביננו, שפייר זה רובנו, יגידו טוב, יפרדו מעוד 10% מעלות המנה/דרינק/קפה וימשיכו להתבאס על התופעה. ולא חסרות דוגמאות, שהרי התדר לא לבד. קיוסקו ונחת, למשל, לא צריכים לשאות אותי אם אני רוצה להשאיר שירות כשאני קונה קפה הפוך לקחת, מהסיבה הפשוטה שלא שירתו אותי כרגע. בריסטה עושה קפה זה לא שירות, זו עבודה.

וזה לא שאנחנו מזלזלים בעבודה הזו, אלוהים יודע שהיינו מתקשים להמשיך את היום בלי הבריסטה, אבל אנחנו גם לא אמורים לשלם עליה אקסטרה. שירות הוא, לכל הפחות, להגיש משהו לשולחן, לעזור לבחור מנה מהתפריט או לפנות את הצלחת. וזה כמובן תקף גם לפיצה בתדר. למי אנחנו נותנים שירות? לקופאית הזועפת? לפיאצולו המחונן? אולי בכלל לאייל שני על שיצר את הפיצה הבאמת טעימה הזו? אין שום סיבה שכולנו, שגם ככה שורדים בקושי את יוקר המחייה, צריכים לזרוק סתם כסף אקסטרה כי לא נעים. וזה לא שמפריע לנו כוס הטיפים עם הפתק על טיסה לתאילנד, אלא עזות המצח של המבקשים להשאיר טיפ על שירות שלא ניתן. על שירות נשמח לשלם, אבל על עבודה בסיסית – ובכן, התשלום הוא מטעם המעסיק, לא הלקוח.

ובחזרה לפיצה, הפעם בחרתי לא להסתכל לה בעיניים, ולומר "לא". הפעם אני עומד על שלי. הבחורה בקופה, מצידה, גלגלה עיניים ועברה למורעב הבא. פחדתי שהדבר יעלה לי בהמתנה ארוכה יותר לפיצה, אבל עקרונות זה עקרונות, והגיע הזמן לומר די. חזרתי לשולחן ובישרתי לפרטנר שלי שהמשימה הצליחה, והפיצה בדרך. והוא הביט בי בעיניים גדולות ושאל "שכחת להזמין לי בירה?". הלכתי מובסת בחזרה לתור. הפעם, אחרי שנמזגה הבירה, עניתי כן לשאלת הטיפ. קיוויתי שזה ייצר לי קארמה טובה, ובעיקר יקצר את זמן ההמתנה לפיצה. היא אמרה תודה בחיוך, והפיצה הגיעה בתוך רבע שעה – במקום חצי שעה כפי שנאמר תחילה. מקריות? יכול להיות, קשה לדעת. אבל מול גלגולי העיניים והדרישה לשלם כופר לפיצה שלי, קשה שלא להרגיש שיש קשר בין הדברים.

• טור דעה
• אוכלים שותים
• טיפ
• לא כולל שירות
• יוקר המחיה

• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן שיווקי

Perfect Day:

הולה

מוגש: ראשון־חמישי 12:00־16:00

מנהראשונהלבחירה
קרפצ'ו עגבניות צבעוניות עם שרי קונפי וסורבה "בלאדי מרי"
החצילים של ויקטור עם צ'יפס חציל ושמן עירית
סלט שוק בחיתוך גס, קשיו קלוי
וגבינת ריקוטה סלטה
סלט עלה עלה פקאן סיני, גבינת פרמזן,
אגס בגוורצטרמינר, רוטב ויניגרט תפוז ג'ינג'ר

מנהעיקריתלבחירה
טורטליני עבודת יד פטריות יער, פיסטוקים וגבינת מנצ'גו, ציר פרמזן וחמאת חמציץ
המבורגר עם כבד אווז, בצל מקורמל, צ'יפס ואיולי עגבניות שרי
תמנון El Pimpi עם תפוח אדמה קונפי, שום שמן זית ופטרוזיליה

בקבוקקוקה–קולהקלאסי/זירו

מחיר לארוחה לאדם 99 ש"ח | הירקון 87, 03-5759060

משייה

מוגש: ראשון־חמישי 12:30־15:30

מגש"פותחיםשולחן״
מבחר מנות פתיחה עונתיות וטעמים שחולקים כמו זיכרונות

מנהעיקרית
הקבב של משייה – קציצת בשר בקר,
שומן טלה, גמבות, פטרוזיליה ובצל סגול. מונחת על ציזיקי ומוגשת עם טחינה־עמבה, סלט אורוגולה ולאפה לוהטת מהטאבון

בקבוקקוקה–קולהקלאסי

מחיר לארוחה לאדם 105 ש"ח | מנדלי מוכר ספרים 5, 03-7500999

The Fat Cow

מוגש: כל יום 12:00־24:00

מנהעיקריתלבחירה
המבורגר בייסיק
שורטריבס
צ'יפס
בקבוקקוקה–קולהקלאסי

מחיר לארוחה לאדם 62 ש"ח

מנהעיקריתלבחירה
צ'יזבורגר
דיסטרקטד
צ'יפס
בקבוקקוקה–קולהקלאסי

מחיר לארוחה לאדם 65 ש"ח | דיזנגוף 265, 03-7732591

Perfect Night:

פופינה

מוגש: ראשון־חמישי 18:30־23:00

מנהעיקרית
המבורגר שפונדרה – לחמנייה מאודה, שפונדרה בבישול ארוך, חסה פריכה ובצל סגול מוחמץ, מוגש עם צ'יפס גזר
בקבוקקוקה–קולהקלאסי

מחיר לארוחה לאדם 86 ש"ח | אחד העם 3, 03-5757477

ארנסטו

מוגש: ראשון־חמישי 12:30־16:00

מנהעיקריתלבחירה
ספגטי קרבונרה
ריגטוני קרבונרה צמחוני
בקבוקקוקה–קולהקלאסי

מחיר לארוחה לאדם 59 ש"ח | בן יהודה 90, 03-5273394

The Fat Cow

מוגש: כל יום 22:30־24:00

מנהראשונהלבחירה
המבורגר בייסיק
שורטריבס
צ'יזבורגר
דיסטרקטד
צ'יפס

Cocktail Night
קוקטייל FatJack – ג‘ק דבש, מיץ לימון וקוקה-קולה

מחיר לארוחה לאדם 69 ש"ח | דיזנגוף 265, 03-7732591

אריאבר

מוגש: כל יום 20:00־1:00

מנהעיקרית
לחמניית בריסקט – לחמנייה ממולאת בחזה בקר מבושל אמריקן סטייל

Cocktail Night
קוקטייל American Sour- ג׳ק דניאלס, אמרטו דיארונו, ליים, חלבון
וקוקה-קולה

מחיר לארוחה לאדם 100 ש"ח | נחלת בנימין 66, 03-5296054

Jasper Johns

מוגש: כל יום 21:00־הבוקר

מנתנקניקייהלבחירה:
נקניקיית ניו יורק קלאסית עם רוטב בצל אדום מיוחד
נקניקייה מקסיקנית עם פיקו דא גאיו וחלפי
נקניקייה אסייתית עם פלפל חריף, ירקות בסגנון אסייתי ובוטנים קצוצים
נקניקייה קלאסית עם קטשופ, מיונז, חרדל ורליש

Cocktail Night
קוקטייל Secret Recipe – קפטן מורגן ספייס, קוקה-קולה, למון גראס ולימון

מחיר לארוחה לאדם 72 ש"ח | דיזנגוף 190, 03-9497020

דיקסי

מוגש: כל יום 23:00־6:00

מנהעיקרית
בורגר פרנץ‘ טוסט – ביפבורגר (125 ג') עם ביצה עלומה, בייקון ורוטב הולנדייז, מוגש עם הום פרייז / ירקות טריים

Cocktail Night
קוקטייל Collusion – קפטן מורגן ספייסד (רום), אפרול, נענע וקוקה-קולה

מחיר לארוחה לאדם 79 ש"ח | יגאל אלון 120 פינת תוצרת הארץ 3,
03-6966123

קלואליס

מוגש: ראשון־חמישי 18:30־23:00

מנהעיקרית
סשימי – במרק הדרים ואניס, מוגש עם פלחי פירות הדר וזיתי טאסוס

Cocktail Night
קוקטייל סנטיאגו דה קובה – רום, אננס, קוואנטרו, נענע וקוקה-קולה

מחיר לארוחה לאדם 98 ש"ח | מלון הילטון, הירקון 205, 03-5202127

ג'ירף

מוגש: ראשון־חמישי 18:00־24:00

מנהעיקריתלבחירה:
פיליפינית – אטריות ביצים עם עוף, חלב קוקוס, קארי אדום, בצל ירוק, בוטנים וכוסברה
פאד תאי חריף – אטריות אורז עם צ'ילי, נבטים טריים, ביצה, בוטנים, מעט פפאיה ירוקה ועוף/שרימפס/טופו

Cocktail Night
קוקטייל קוברה ליברה Asian Style – קפטן מורגן ספייס, קוקה-קולה, למון גראס ולימון

מחיר לארוחה לאדם 92 ש"ח | אבן גבירול 49, 03-6916294

• קוקה קולה
• לא כולל שירות
• פרסי האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

שם:דניאל קנטור

בפלור:מלצרית ומנהלת תוכן

מאחורי הקלעים:כותבת ספר בנושא תרבויות אוכל בישראל

איך מגדירים משפחה? האם אלו האנשים שנולדתם וגדלתם איתם, או שמדובר בחברים שנשארו אתכם לאורך הדרך? מסעדות רבות אוהבות לאמץ מושגים מהעולם המשפחתי – לתת תחושה של בית, אווירה חמימה, שלעתים רבות מרגישה מאולצת. ביננו, אם המלצרים מקוששים טיפים והטבחים צועקים על מנהל הפלור רק כדי לשרוד את המשמרת, זו משפחה לא כל כך מתפקדת. לעומת זאת, יש מקומות בהם נרקמת תחושה משפחתית אמיתית ואחרת – משפחה חדשה.

פיצריית לילה קיימת רק מאז הקיץ האחרון, אבל מסתבר שהמשפחה המיוחדת שנוצרה שם התגבשה לא רק מאחורי הדלפק. "אני עובדת כאן חצי שנה, אבל עבדתי עם כל האנשים האלה לפני 8 שנים", מספרת דניאל קנטור, מלצרית שהחלה לעבוד כמנהלת התוכן של הפיצרייה הטרייה. "כולנו עבדנו בסניף הרצליה של טוני וספה, וכולנו מסצנת הפאנק. רובנו חברים טובים כבר שנים, וזה נותן וייב של משפחה. אנחנו עובדים ביחד, אבל גם שנים הולכים להופעות ויוצאים יחד".

החברות הקרובה בין הבעלים לטבחים והעובדים מוסיפה אלמנט שלא מוצאים ביתר המסעדות. "בגלל שזה מקום של חברים, מאוד חשוב לנו לתת את הכל למקום. אנחנו באמת רוצים שהמקום יצליח. ברוב המקומות זה 'כמה טיפים עשיתי, איך אני מצליחה', אבל כאן אני באמת מקבלת סיפוק כשמישהו אומר שזו הפיצה הכי טובה שהוא אכל. זה מקום שאני רוצה להיות בו ולדבר עם האנשים. זה לא 'היי מה קורה, אני יכולה לעזור?' מזויף שכזה. זה כבר אישי".

את מרגישה שהקרבה הזו עוזרת לך לתת שירות טוב יותר?

"בעיני זה מאוד חשוב להיות מעורב רגשית באוכל ולאהוב את מה שאתה מוכר. בתור מלצרית אני הכי מאושרת להמליץ לאנשים על דברים שאני מאה אחוז מאמינה בהם. כשאנשים שואלים אותי 'מה הכי טעים' ואני אומרת להם שהכל טעים, אני יודעת שזו קלישאה ושזה מעצבן לשמוע, אבל אני באמת מאמינה בזה. ואז כשמתחילים להיכנס לפרטים, אנחנו מוצאים את הפיצה המתאימה בשבילם".

• קוקה קולה
• לא כולל שירות
• פרסי האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

שם:ינון נמר

בפלור:מלצר, יא פאן

מאחורי הקלעים:סטודנט להנדסת תעשייה וניהול בשנקר ומתופף

מלצרות עשויה להיות עבודה אינטנסיבית במיוחד. היא דורשת פיצול קשב, עמידה בלחצים, זריזות בלתי רגילה ותשומת לב לדברים הקטנים, וכל זה תוך כדי ענידת חיוך ללקוח. העובדה שלרוב מדובר במשרה זמנית של סטודנטים והעבודה במשמרות עם שעות לא יציבות הופכת את העסק ללחוץ במיוחד, אך בכל זאת – יש בתל אביב המון מלצרים. ינון נמר, שממלצר מזה שנהביא-פאן, הביסטרו היפני היוקרתי של יובל בן נריה, מספר איך למרות כל הקושי, השד לא כזה נורא.

"הכי קשה בעבודה הזאת זה לרצות את כולם", מסביר נמר. "אתה צריך שכל אורח שנכנס למסעדה יהיה מרוצה, ולא רק שיהיה מרוצה, אלא גם שיגיד 'אני רוצה לחזור למסעדה'. יכול להיות שתהיה הכי גרוע בהתחלה ותחשוב שאתה לא מתאים, אבל זו פשוט מיומנות שרוכשים. להגיע למסעדת שף כמו יא פאן, עם תפריט קשה ומאתיים מרכיבים יפניים לא היה קל, אבל חשוב לזכור שכולם חושבים שזה קשה ולא בשבילם. אחרי חודש אתה מגלה שאתה יכול לעשות הכול.

הרקע שלך כמתופף עזר לך להיכנס בקלות יותר לעבודה כמלצר?

"אני היפראקטיבי והתיפוף נותן לי קצב להתרכז בו בעבודה. כשנכנס לך לחץ אתה צריך לדעת איך לתפקד, איך להריץ דברים, זה עוזר. גם קואורדינציה והבנה של איך לעשות כמה דברים במקביל מאוד עוזר במלצרות. יש המון שולחנות, צריך לדעת מה כל אחד רוצה, לאן צריך ללכת, לומר לאלה שלום, להביא לאלה שתייה ולהוציא עיקריות לאלה – לרוץ עם קצב בראש".

ובכיוון ההפוך, למדת משהו מהמלצרות שאתה לוקח לחיים האישיים?

"בעבודה מהסוג הזה תמיד אפשר למצוא מה לקחת. אצלי זה בעיקר הפן האנושי – לדעת איך לתקשר עם אנשים, איך לקרוא אותם ואיך לפנות לכל אדם. אנשים הם שונים – לקוח אחד רוצה שאדבר ואצחק איתו, אבל לקוח אחר ירצה שאקח ממנו אזמנה ואלך. זה יעזור לי בכל אינטראקציה בעתיד".

• קוקה קולה
• יא פאן
• לא כולל שירות
• פרסי האוכל