אני אוהבת את הלונה פארק. להיכנס בשערים, לחכות בתור, להעלות על מתקנים, להדחיק את העובדה ששלומי ובטחוני מופקדים בידי טינאייג'ר מחוצ'קן המועסק בשכר מינימום. יחד עם החוויה הזאת גם משלמים המון כסף על אוכל מתועש ובעיקר חווים את עם ישראל כפי שהוא בתצורתו האמיתית. מבחינתי להגיע ללונה פארק זה כמו לעבור גירוש שדים: אני עולה על המתקנים שהכי מפחדת מהם, מתמודדת עם הפחד שלי, מתעממת עם התחושות הקשות, ומבינה שסטטיסטית, אם כל האנשים שעלו לפניי למתקן לא מתו, אז גם אני לא אמות.

כך הגעתי בשעה 11:00 ללונה פארק. הופתעתי לראות שלא היה ממש תור בעמדת הכרטיסים, אבל עוד יותר הופתעתי לגלות זה שכרטיס כניסה אחד לאדם אחד עולה 152 שקלים חדשים. כן כן, קראתם נכון – וכל מי שמעל 90 ס"מ חייב לשלם מחיר מלא. זה עורר בי זעם שהיה צריך להחליק החוצה בעזרת במילים כמו "מה זה כבר 152 שקל ליום מלא הרפתקאות?". כמו כן, יש לציין שלאורך כל היום ליוותה אותי חברה טובה שסבלה מכל רגע. כך שלכל המילים המאושרות שתקראו מכאן ואילך, תדמיינו גם ליווי רעש רקע של בחורה שמזדעזעת מכל דבר שהיא רואה סביבה.

לא בזבזנו זמן וישר חיפשנו את המתקן הראשון לעלות עליו מבלי לחכות הרבה. למזלנו החודש הוא מאי, מזג האוויר הוא נעים ולא היו כל כך הרבה אנשים, כך שההמתנה למתקנים לא ארכה יותר מכמה דקות עד רבע שעה-עשרים דקות לכל היותר, דבר שיהפוך לנדיר עד בלתי אפשרי בחודשי הקיץ. עטנו על ההזדמנות לטפס על מתקן הפילים המיועד לילדים קטנים (לא היה תור), שהרים אותנו בקושי שני מטר וחצי מעל האדמה ונתן לנו להיכנס בעדינות לחווית הלונה פארק.

מיד לאחר מכן החלטנו להקצין וללכת ישר ל"סטאר פלייר", מתקן נדנדות שעולה 80 מטר מעל האדמה. להלן: הכי גבוה בלונה פארק. מדובר באחד המתקנים האהובים עליי, בעיקר כי הוא הדבר הכי מפחיד ומרגיע בו זמנית עבורי. התור אמנם ארך כעשרים דקות אבל אלו היו 20 דקות מאוד מעניינות בגלל התפתחות ריב בין שתי קבוצות צדקניות במיוחד של ילדים בני 12, שיתועד כאן במלואו: קבוצה אחת של שלוש חברות עמדה מלפנינו. לפתע נכנסו לתור ועקפו את ההמון שני ילדים בגילן של הבנות, ונעצרו ממש באמצע, מלפנינו ומאחורי הבנות. קבוצת הבנות שהבחינה בפושעים שעקפו מיהרו להגיד לנו – הן עקפו אתכן בתור. אני וחברתי הסכמנו איתן אבל גם לא היה לנו מאוד אכפת.

עם זאת, לבנות האלה זה היה מאוד חשוב – בעוצמה בה דברים יכולים להיות חשובים רק בגיל 12 והן התחילו לעמת את הבנים עם המציאות האובייקטיבית בה הם עקפו בתור. הבנים נשארו נאמנים לנרטיב שלהם וטענו שהם לא עקפו בכלל, הם רק הלכו רגע וחזרו, זה המקום שלהם. לבסוף זו הייתה דווקא חברתי שניטרלה את הסיטואציה כשאמרה שהם עקפו, אבל שזה גם בסדר שהם עקפו וזה לא משנה. כולם השתתקו בשנייה לאור טיעון כל כך מורכב מבחינה גאופוליטית, עד שאחת מהילדות – בת 12! – הפנתה אלינו עורף בזעם, הסתכלה על חברות שלה ואמרה "אין, רק בישראל דבר כזה יכול לקרות. בחו"ל אף אחד לא יעקוף אותך".

רק כשהתיישבנו בתוך הסטאר פלייר הודיתי בפני חברתי שאני מפחדת, אבל היי, אם הילדים בני ה-12 הצדקניים יכולים לשרוד את זה, אז גם אנחנו יכולות. החזקנו ידיים. מהשנייה שהרגליים ניתקו מהאדמה ועלינו השמיימה, עצמתי עיניים והתחלתי לבכות. כשעלינו למעלה התחיל להתנגן בלונה פארק השיר "תעשי רק מה שאת אוהבת", ככל שעלינו יותר למעלה כך הפסקנו לשמוע אותו, רק אני המשכתי לשיר בלב "רק מה שאתתתת אוהבתתת".

אני אוהבת לפחד. אלו הם רגעים בהם הגוף עובר שינוי. הוא מפחד, אבל גם מעוניין להתגבר על הפחד. הוא מפחד, אבל יודע שהכל יהיה בסדר. חוויה על אנושית שאי אפשר להסביר. כמה שפחדתי והרגשתי שאני עומדת למות, ככה הרגשתי חופש ושחרור אינסופי. ובכי, בכיתי מלא. רק כשהגענו לאדמה ורגליי נגעו ברצפה, הפסקתי לבכות. ירדתי מהנדנדה וכל הגוף שלי רעד, השיר "מה שאת אוהבת" (4:05) של גלי עטרי עדיין התנגן. המסע לא ארך יותר משתי דקות.

עשיתי החלטה אמיצה ובמקום לרכוש מזון מהיר במחיר מוגזם, ארזתי לי ולחברתי פיתות עם שוקולד וחומוס. אני יודעת שזה מוריד מחווית הלונה פארק, אבל אחרי המחיר בכניסה, לא היה בי שום חשק להמבורגר מתועש עם צ'יפס. אחרי הכריך החלטנו ללכת לרכבת הרים – האנקונדה. במבט לאחור, זה לא היה כל כך חכם להעלות לרכבת הרים אחרי הכריך, אבל למזלי לא קרה כלום. התיישבתי במושבים של המתקן, לחצתי על עצמי את הסוגר, פחדתי שהוא לא לחוץ מספיק חזק, אבל התנחמתי שוב במוטו החדש שלי, "סטטיסטית אם אף אחד לא מת מזה עד עכשיו – גם אני לא אמות".

לצידי ישב מתבגר עם אייפון שבור וצילם את כל הנסיעה. כמה אומץ (או התמכרות לרשתות חברתיות, לא החלטתי) בנער אחד. התחלנו להעלות אחורה אט אט, אבל הפעם העזתי – העזתי לפקוח עיניים לשנייה אחת. בניגוד לפעמים אחרות על הרכבת הרים שאני יושבת מכווצת ומפוחדת, בירידה החלטתי לתת לעצמי להשתחרר. ישבתי על הכיסא, בוטחת בחגורת הבטיחות שלי ומרפה את כל השרירים. הגוף שלי נע מצד לצד, ומלמעלה למטה. ירדתי מהמתקן, לא מתתי, הנער שלידי לא שבר את הטלפון, הכל התקיים כסדרו.

מאחר ושותפת הדרך שלי ללונה פארק פחדה להעלות על רוב המתקנים, ניסינו את מזלנו במתקני הילדים. לא הכניסו אותנו לרובם. לא לברבורים, לא למכוניות המתנגשות, לא לסוסי פוני. ליטרלי נכנסו כבר לסוסי פוני, התיישבנו עליהם ואז הגיע המפעיל של המתקן וביקש מאיתנו לרדת כי "אתן גבוהות מדי", פשוט גזענות גובה. לאחר שתיזזנו הלוך ושוב בין מתקני ילדים, החלטנו שזה הזמן לגלגל ענק, המתקן עם התור הכי ארוך במתקן. זה גם המתקן הכי מפחיד מבחינתי. אין חגורת בטיחות, הוא איטי (על פי השלט בלונה פארק אפשר להיות על המתקן הזה עד 45 דקות) והוא כל פעם עוצר ומעלה אנשים אחרים. עקרונית ניתן להוציא את היד החוצה, לפתוח את דלת הביתן הקטן ולמות. ניסיתי לזוז כמה שפחות. התפללתי לאלוהים, שבשלב הזה היה קרוב אליי פיזית מאי פעם, שיציל אותי. המסע המפרך והחרדתי הזה נמשך כרבע שעה. המשפט המנחם על סטטיסטיקת המוות בלונה פארק לא ניחמו אותי. שנאתי להיות מונחת בין שמיים וארץ. עדיף כבר שמשהו ינער אותי כדי שזאת תהיה חווית פחד אקסטטית ולא סתם חווית פחד.

אחרי הגלגל ענק ועוד פיתה שוקולד, עליתי גם על שאר המתקנים המפחידים. חברתי עשתה את תפקידה כראוי והעירה לאורך כל הדרך הערות קשות על הנמצאים בלונה פארק, על המשפחות הלא חינוכיות, על השמנת יתר וצריכת סוכרים לא בריאה, על האנשים הלא ברורים שמגיעים לכאן כדי ליהנות ומדוע הם עושים את זה לעצמם. איך היא אמרה? "אין כמו סיבוב בלונה פארק כדי להבין שההורים שלי לא עשו שום דבר רע". היא הצביעה על כל האמהות הכפייתיות שמאכילות את הילדים בני ה-14 שלהם בכפית, או על האבות שלא עוזבים לשנייה את הטלפון גם כשהילדים מתחננים ליחס. אבל ראיתי שם רק אנושיות. והכי אהבתי אבא כלשהו, שישב על הרצפה באחת הפינות עם לפטופ, כותב קוד ומניע את הכלכלה הישראלית היישר מהלונה פארק.

• ❤ תל אביב
• לונה פארק
• עם הילדים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 948 // חם לוהט רותח

יש הרבה הטבות בעולם, אבל הטבות שמספקות חיסכון של יותר מ-50 אחוז בהוצאות שלכם – ועוד לאטרקציות הכי גדולות ואהובות של החופש? אתם מוזמנים לחפש כאלה, אבל אנחנו כבר מצאנו לכם: הלונה פארק בתל אביב, סופרלנד בראשל"צ והספארי ברמת גן, את כולם דגנו לכם מתוך מגוון ההטבות של פועלים וונדר ואנחנו אפילו לא צריכות שתגידו לנו תודה. רק תקליקו וצאו לבלות, אנחנו כבר נסתדר פה לבד בחושך.

>> הופעות, מתנות, ארוחות בוקר ועוד הטבות כיפיות שמצאנו לכם השבוע

לונה פארק תל אביב

מי לא אוהב את הלונה פארק שבגני התערוכה? רק אנשים חסרי לב או נשמה. אתר הבילוי הפופולרי והאהוב על ילדים בכל רחבי הארץ מציע הטבה מסמרת שיער ללקוחות פועלים וונדר: כרטיס ב-64 שקלים ו-25 נקודות במקום ב-145 שקלים, התפוצץ לנו המוח רק מלחשב את אחוזי ההטבה (והיא תקפה לארבעה כרטיסים) וכל מה שאתם צריכים זה לסור על חנות האפליקציות ולבחורבאפליקציה של פועלים וונדר

סופרלנד ראשל"צ

האלטרנטיבה המובהקת ללונה פארק התל אביבי בשנים האחרונות היא הסופרלנד החדיש והמרווח יותר שצמח מתוך חולות ראשון לציון. החנייה נוחה ובשפע, הסביבה נעימה ומזמינה לטיול (נסו פיקניק באגם הנקיק הסמוך), וההטבה זהה בטירלולה לזו של הלונה פארק: 64 שקלים פלוס 25 נקודות במקום 145 שקלים.כל זאת ועוד באפליקציה של פועלים וונדר

ספארי רמת גן

מוזר ככל שזה ישמע, לא כולם אוהבים לונה פארקים, בעיקר בני אדם מזן "הורים". המזל הוא שיש מספיק אלטרנטיבות לבילוי משפחתי בהטבות משמעותיות. מתי בפעם האחרונה הייתם בספארי הנהדר ברמת גן, למשל? 1000 דונם ל-1500 בעלי חיים מחכים לכם תמורת 39 שקלים ו-20 נקודות במקום 89 שקלים. כן, זאת ההטבה, תסגרו את הלסת ובואולאפליקציה של פועלים וונדר

*ללקוחות בנק הפועלים המחזיקים בכרטיס אשראי של בנק הפועלים ומצורפים לערוץ "פועלים באינטרנט".
בכפוף לתקנון התכנית באתר הבנק, לתנאים בעמוד ההטבה ולתנאי השימוש באפליקציית Poalim Wonder. עד גמר המלאי

• פועלים וונדר
• לונה פארק
• ספארי רמת גן

1. הלונה פארק

2. קולנוע רב חן

3. צוותא

4. בוטלג

5. שפך הירקון

בימם אלה נתן סלור מסיים לעבוד על האי-פי "קווים בתוך כף יד" (ביחד עם המפיק המוזיקלי אלון לוטרינגר ויסמין אבן שמשתתפת בכתיבה) ומתחיל לעבוד על מופע השקת האלבום. האזינו לשירו החדש עם דנה ברגר

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• צוותא
• לונה פארק
• רב חן
• הירקון
• בוטלג

סמטאות יפו העתיקה

עליות, מורדות, צבעי טורקיז ואוריינטליזם חסר תקנה. נפתולי יפו העתיקה הם אחד הלוקיישנים הציוריים והרומנטיים בעיר שבהם אפשר לתנות אהבים – עד שגמלאי עם כוס קפה שחור או תייר עם כובע של הסוכנות היהודית וריח של קרם הגנה יזכירו לכם שאתם למעשה בישראל. התחילו בגשר המשאלות, שם על פי האגדה אם תחשבו על המזל ותביטו אל הים, משאלתכם תתגשם (נניח, שאף אחד לא יפריע לכם באמצע).

מסוכן?למדי
נוח?אם אתם זורמים על עמידה
נקי?כן, ביחס לרחובות תל אביביים

בית הקברות טרומפלדור

לא, זו לא סצנה מהסרט 11:14 וכנראה לא תיפול עליכם מצבה אחרי שתגמרו. אין ספק שמדובר בלוקיישן מפוקפק מבחינה מוסרית (ולא חסרות נפשות מושחתות הנדלקות מכך), אבל שקט ונטוש, וכבר שמענו על לא מעט סיפורים פרועים של זוגות שהתגנבו אליו. אנחנו, טשרניחובסקי, ביאליק ואריק איינשטיין יהיו גאים בכם או שירדפו אתכם.

מסוכן?יש מספיק פינות חבויות
נוח?לחובבי האבן, מאוד
נקי?לא במיוחד

>>המבנים הנטושים הכי מבאסים בעיר
>>כל מה שאסור לכם לעשות כשאתם יורדים לבחורה
>>מין אנאלי: עשה ואל תעשה

גן יעקב

פינת המזמוזים האולטימטיבית של לב העיר. מיטב רווקי תל אביב התהדרו בפני הדייט התורן בפינה ה"סודית" שבין היכל התרבות להבימה. אם יצאתם חרמנים מהצגה או הופעה בהיכל (לא שופטים) או סתם אחרי דרינק בפיקוק (ממש לא שופטים), רק תבחרו לכם אחת מפינות הגן במפלסיו השונים שמציע לכם ספסלים נחבאים, עצים עתיקים ואפילו מים זורמים להשלמת האווירה. קחו בחשבון שאף שהוא מוסתר, מדובר במקום מרכזי, ובכל רגע מישהו עלול לתפוס אתכם.

מסוכן?תלוי מתי
נוח?אם אתם מחבקי עצים – מאוד
נקי?פחות

המזח של המרינה

סקס על החוף, חוץ מהקוקטייל, הוא גם פנטזיה נפוצה, אך גם כזו שבמהרה מתנפצת מול המציאות ומול החול שנכנס לכל חור; אז אולי עדיף המזח? רבים לא מכירים את סוף המזח בחוף גורדון שיוצא מהמרינה ומקיף אותה. אם מגיעים לקצה זוכים למרחב מבודד להתייחדות שקטה, ממש על הים, ויש רק לקוות שמה שנושך לכן את הפטמות איננו סרטן סלעים בהתקף מאניה.

מסוכן?התצפית והמיקום יתנו לכם מרחב התרעה
נוח?תביאו שמיכה ויהיה בסדר
נקי?כל עוד הביוב לא יצא אל היום השבוע

הגלגל הענק של הלונה פארק

עבור רובנו הזיכרונות מהלונה פארק כוללים נקניקיית ניינטיז בלחמנייה, אבל מדובר באתר אטרקטיבי גם למי שרוצה כיף אחר. זה אמנם תמוה ומסוכן מוסרית לנוכח ריבוי הילדים במקום, אבל אם תגיעו לגלגל הענק בלילה ריק יחסית, נניח לא בחופש הגדול, תוכלו (בזהירות) לממש את תאוותכם. הנוף טירוף, האורות הצבעוניים עושים אווירה ולמזלכם מדובר בגלגל אטי למדי, כך שתוכלו להרוויח כמה דקות של חסד.

מסוכן?מאוד, אבל תעשו לילד הזה את השנה
נוח?כן, אם פחד גבהים הוא אפרודיזיאק
נקי?סיכוי גבוה שמישהו הקיא שם הרגע

החוף הסודי של שדה דב

אחד הסודות הגלויים בעיר הוא רצועת החוף הלא מוכרזת שמאחורי שדה התעופה המקומי, בין תל ברוך לאזור רדינג ונמל תל אביב. כיוון שדרכי ההגעה אליו די פיראטיות ומסורבלות, לרוב הוא נטוש למדי ומחכה רק לכם, ודאי בשעות הלילה. המטוסים שיחלפו לכם מעל לראש יוסיפו עוד קצת לרומנטיקה. עכשיו רק תתמודדו עם החול.

מסוכן?חשוף לעיני כל אבל מבודד לרוב
נוח?אופציות נרחבות לתנוחות שכיבה
נקי?חול!

הגג של חניון בית הדר

אחד מגגות המזמוזים הידועים בעיר. החניון המחבר בין יהודה הלוי ורחוב הרכבת (או לפחות מה שנשאר מהם מאז עבודות הרכבת הקלה) יעניק לכם לא רק תצפית אורבנית מהממת, אלא גם פינה מושלמת למין אינטימי בחניון – רק בלי האווירה המפחידה של חניונים אחרים, דווקא משום שהוא תחת כיפת השמים. קחו בחשבון שבכל רגע נתון עלול לעלות איזה רכב לגג, כך שעדיף להגיע לשם בשעות שהחניון פעיל פחות.

מסוכן?די בטוח בלילה ולאף אחד לא אכפת
נוח?רק תמצאו מכונית להימרח עליה
נקי?אם ריח של שתן עושה לכם את זה (לא סטייה אלא מעלה נשיאותית)

גבעת נפוליאון

מי שגדל על הסדרה המיתולוגית יודע שאין לוקיישן מגניב מזה לסקס. אם בא לכם סקס בטבע רק בלי לקחת את המכונית שאין לכם אל מחוץ לגוש דן, הגבעה כנראה תענה לכם על כל הצרכים: היא מבודדת, ויש נוף היסטרי ולא מעט עצים שתוכלו להשתמש בהם. אידיאלי למי שמעדיף את המין שלו בטבע אבל מתעצל לצאת מהעיר.

מסוכן?לא אם תחפשו ותאתרו פינה מתאימה
נוח?איך אמרנו? תביאו שמיכה ויהיה בסדר
נקי?נקי זה לחלשים

גן העצמאות

הלוקיישן הכי מיני בתולדות העיר כנראה, היה בעבר מקום מפגש להומואים שחיפשו מין מזדמן, בטח בתקופות שבהן הם נאלצו להתחבא. בעבר גם התרבו התלונות על אלימות והטרדות כלפי חברי הקהילה בגן, אלא שאלה נעלמו ברובן, ובגן נותר החיבור המושלם בין הירוק לבין הנוף לים, השקט ואינספור הפינות החבויות שנותנות לוקיישן מושלם למין.

מסוכן?גם מי שמשוטט עם הכלב שלו שם יודע למה לצפות
נוח?אולי פשוט תשימו שמיכה קבוע בתיק?
נקי?הגן מטופח ומתוחזק היטב

התצפית ברחוב ג'ורג' ווייז

על ריבוי הלוקיישנים הסקסיים באוניברסיטת תל אביב כבר דובר רבות, אך דווקא מחוץ לה, בצלע המערבית של הכביש ההיקפי שלה, נמצאים כמה ספסלים ומדרון לתחנת הרכבת ולנתיבי איילון שנותן נוף מדהים על כל תל אביב ורמת גן. בשעות הלילה הוא שומם למדי, ואם תהיו חשאיים מספיק לא תצטרכו להסתפק במה שנערים מאוכזבים מכנים "סקס יבש".

מסוכן?נהגים יחלפו, אבל זה לא יטריד אותם
נוח?ספסל באוויר הפתוח – לדרוש יותר זו חזירות
נקי?יחסית לז'אנר, כן

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• גן העצמאות
• סקס
• לונה פארק
• יפו העתיקה
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

לא פשוט להיות תייר מודרני. חוץ משפשפת רצחנית, מנת חלקם הבלתי נמנעת של כל הולכי הרגל המתמרנים בערים זרות, נאלץ התייר לחמוק ממסעדות גרועות ואטרקציות מיותרות, פן ייצא טמבל אל מול האוכלוסייה המקומית ויתיש את עוקביו האומללים באינסטגרם. גם תל אביב – שלדעת הרוב היא יעד מוצלח לתיירים הניחנים במידה מסוימת של אוריינטליזם – איננה חפה מאותם בורות קולינריים או חווייתיים. כדי לאתר, לבחון ולסנן עבורכם את אותם מקומות, לא היה מנוס מלאמץ את סגנונם של תיירים מן השורה. לאחר שהצטיידנו בשפופרת קרם הגנה, מקל סלפי ושפע של מצב רוח טוב חרשנו את כל אותם מקומות תיירותיים שקופים, שעבור תושבי העיר מורמי האף נמצאים שם תמיד בגדר קוריוז או תפאורה בלבד. פה ושם היו נפילות, אך גם עם שני ק"ג עודפים ושיזוף בלתי רצוני, אנו עדיין מאמינים שתל אביב היא יעד תיירותי מומלץ בהחלט. בכל מה שקשור למלכודות, מצבם של התיירים בתל אביב טוב בהרבה ממצב הפוקימונים שלה.

מצפה 49 על גג עזריאלי

יש להודות בצניעות פרובינציאלית שמצפה 49 במגדלי עזריאלי הוא הגרסה החיוורת אך הקרובה ביותר שיש לנו לתצפיות המרשימות באמפייר סטייט בילידינג, לונדון איי, מגדל הטלוויזיה בברלין ודומיהם. ובכל זאת, שלטי הפרסום של האטרקציה – שבמהלך חודשי הקיץ קשה לבאי הקניון שלא להבחין בהן – הבטיחו לנו חוויה מסעירה לכל המשפחה. רכשנו כרטיסים בדלפק השירות תוך פלרטוט מתבקש עם הפקידה (ההזדהות כ"משפחת Time Out" עוררה עניין), ועלינו לקומה ה־49 במגדל עם מדריך בן 16 בעל שפם בר מצווה קוצני, שדקלם בפנינו הוראות בטיחות בחיתוך דיבור צה"לי. אחת מהוראות הבטיחות, אגב, הייתה חבישת קסדת פלסטיק דקיקה במהלך כל השהות על גג המגדל. בעזריאלי מאמינים שאם תיפלו מ־49 קומות אל תוך נתיבי איילון, יש בכוחה להציל אתכם ממוות בטוח.

חוץ מתצפית נאה על תל אביב ושכנותיה, מצאנו על ראש הקניון שלל אטרקציות דיגיטליות מדכדכות לבני דור ה־Y. החל מעמדת צילומי 360, דרך הדמיית התצלום המפורסם של פועלי הבניין מהאמפייר סטייט בילדינג ועד עמדת גרין סקרין שתאפשר לכם להצטלם כאילו על רקע המגדל – כמעט כולן הזניחו את החוויה הממשית לטובת הצורך הבלתי נשלט לתעד את הרגע ולשתפו ברשתות החברתיות. כתיירים חשנו שחסרה שם מידה מסוימת של הנאה כנה. ראוי להזכיר שכל עמדה כזאת (היה גם קיר טיפוס חלקלק ומשקפי מציאות מדומה) אוישה על ידי נער או נערה משועממים, שאלמלא הועסקו במצפה ודאי היו מרוקנים בקבוקי וודקה בגינות ציבוריות. זה אולי היתרון הבולט ביותר במצפה 49, שבשורה התחתונה אפשר להגדירו כמלכודת תיירים בינונית שהעיר תשרוד גם בלעדיה.

קניון עזריאלי (דרך מנחם בגין 132), ראשון, חמישי ושישי 9:30־15:00, שלישי־רביעי 9:30־17:00. שני ושבת סגור. 40 ש"ח לאדם (כרטיס חינם ברכישה מעל 100 ש"ח באחת מחנויות הקניון)

ארוחת בוקר ב"קפה בעיר"

תמיד ידענו שאם יש מכונת זמן לאייטיז, היא מסתתרת אי שם בחלקה הדרומי של הטיילת. מכונה זוהרת בצבעי פסטל, עם תפריט אוכל מצולם ומנוילן ובעיקר – מגוון מנות שננסכה עליהן המילה "מוקרם". מסעדת יטבתה בעיר, שעברה מיתוג מחדש ל"קפה בעיר" כאילו זה עובד על מישהו, היא לא רק חופשה מתל אביב – היא גם חופשה מההווה. אחרי שהמארחת התעלמה מאיתנו בחינניות, התיישבנו באחד מהמוני התאים הריקים. המלצרים בבירור סיימו לפני רגע את את עבודתם באטרקציה של עזריאלי וגם כעת, עבודה הכוללת שירות פנים מול חצ'קונים היא הבחירה האידיאלית עבורם.

ההמתנה הארוכה התבררה כמשתלמת ברגע שהונחו על השולחן ארוחת הבוקר הישראלית של גיא (49 ש"ח לחביתה נכבדת, סלט יווני, לחם ורטבים) ותפוח אדמה בפטריות ושמנת (47 ש"ח) של מתן. בזמן שהראשון ניסה לאבחן את טעם הטחינה שקיבל ("כמו טחינת צבר שהושרתה בחומוס אחלה"), השני נמס לתוך קערת הגבינה המותכת העצומה שמולו, שרק במקרה היו בתוכה גם תפוחי אדמה ופטריות. על פי המנות המוגזמות, קנקני מיץ התפוזים המעובד באיכות בית מלון ואפילו קינוח המוזלי־פאנקייק הטראשי – אין ספק שמדובר באוכל שכולו חופשה מצלם האנוש שלכם. לעומת זאת חייבים להסכים שמדובר בעסקה לא לגמרי רעה. אנחנו נשלם סכום צנוע ואתם תשלחו את מיטב הטינאייג'רים שלכם לשפוך לנו גבינה על הכל. לסיכום: ארוחה לגמרי דוחה אך משביעה מאוד, שתפטור אתכם מצורך במזון נוסף ליממה הקרובה.

קפה בעיר (לשעבר יוטבתה בעיר), הרברט סמואל 76 תל אביב, כל יום 7:00־1:00, 594459־1599

אוטובוס התיירים של דן

עבור הולך הרגל התל אביבי, בייחוד ביום קיץ מהביל, עשוי אוטובוס התיירים האדום של דן להיראות מפתה בעודו מסתובב בינינו עם גג פתוח לרווחה, ועליו שרועים תיירים מורמים מעם הבוחנים אותנו כבבונים. כתיירי פנים גם לנו מגיעה כעת הזכות להתבונן בנחת על אותם יצורים לבנטיניים המתרוצצים ברחובות תל אביב כדי לקיים את מחייתם היקרה. תפסנו את האוטובוס בתחנת צ'רלס קלור (הוא יוצא מנמל תל אביב במסלול סיבובי אחת לשעה), רכשנו מהנהג כרטיסים ב־45 ש"ח לנוסע (יקר!) וקיבלנו אוזניות חד פעמיות שבעזרתן אפשר היה להאזין לקריינות במגוון שפות. חוץ מאיתנו היו על האוטובוס עוד שתי תיירות, ככל הנראה צרפתיות, ונהג אחד מסופק שהתקמבן על קו נטול עומס וקשישות זעופות.

ממרום האוטובוס, מוכרחים לומר, הקו התיירותי כבר לא מידמה לאטרקציה בלתי נשכחת. הקריין, כצפוי, מתלהב יתר על המידה מאתרים סתמיים ומה"אותנטיות" של כמה פינות אוריינטליות בעיר, כגון כרם התימנים. כמו כן הסיור מדחיק באופן בוטה את דרום תל אביב, וחבל (גם שכונת נווה שאנן "אותנטית" בדרכה שלה). בכל מקרה, מפרספקטיבה תיירותית גרידא הסיור מעיד על קדחת השיפוצים הכרונית שממנה סובלת תל אביב ביחס לכל עיר גדולה אחרת באזור. כל מבנה שלישי שעל פניו עבר האוטובוס היה נתון תחת שיפוץ מקיף, וזה מענג בערך כמו להביט על אדם שעובר ניתוח מעקפים.

Dan City Tour. ראשון־חמישי9:00־16:00 שישי 9:00־13:00. 45 ש"ח לכרטיס (על בסיס מקום פנוי)

שיט בסירת פדלים בפארק הירקון

מכיוון שגם לנו מגיע רגע של רומנטיקה, בחרנו לבחון את אחת האטרקציות הקלאסיות ביותר לחימום לבבות ולשריפת שעה מהחיים – סירת פדלים על הירקון. הנוסטלגיה ערפלה את שיקול הדעת שלנו, או שאולי זה היה החום, אבל מה שנראה בהתחלה כדרך סימפטית להעברת זמן התגלה בסוף כסיוט הגדול של שנינו: פעילות גופנית. בדיעבד היינו אולי צריכים לצפות את העומד להתרחש לפי ביתן ההשכרה שהיה בעל לוק של בקתה בסרט אימה, אבל בזמן אמת צעדנו ללא מורא לעבר האיש המבוגר עם העבודה הנינוחה בעולם שגבה מאיתנו כסף, אסף תעודות זהות כפיקדון והצביע על שקית תפוצ'יפס ריקה שצפה בתוך סירה קשורה. "יש לכם שעה, תיהנו", אמר וחזר לחוסר מעשיו.

אנחנו, לעומתו, יצאנו לעבוד. מתברר שהקטע המבאס עם סירת פדלים הוא, שהיא לא ממש זזה אם לא מפדלים. בכוחות משותפים הצליחה הסירה להשתכשך במרחק של כ־20 מטר מבסיס האם בעודנו עוברים לצד מאמן קיאקים שהפר את השלווה הירקונית במטח צעקות על ילד אומלל שבקיץ הבא כנראה כבר יוותר על הקייטנה. אולי הוא יעבוד בעזריאלי.

אנחנו הצלחנו בינתייים לשרוד עוד כמה עשרות מטרים לפני שקרסנו סופית לתוך חדר הכושר הנייד שלנו. מצאנו נקודה עם צל לצד הדרך וקפאנו על מקומנו בעודנו מתמרמרים על כך שאיש לא משלם לנו על עבודת הרגליים הקשה שעשינו. "מי לעזאזל נהנה מזה?", תהינו בעודנו חוזרים לרציף אחרי חצי שעה בלבד מזמן שהוקצב לנו. דקה אחר כך קבוצה של כ־30 ילדים בני 10 קרעו את הנהר עם סירת המנוע שלהם, מפריחים לעבר העולם את מילותיהם של סטטיק ובן אל תבורי. פסטורלי.

תחנת השכרת סירות, צידו הדרומי של גשר אוסישקין, ראשון־חמישי11:30־18:00, שישי־שבת10:00־18:00

לונה פארק תל אביב

חוויית התיירות של הלונה פארק היא חוויית מאבק – המאבק להספיק הכל, המאבק בתורים, המאבק בפחדים לא הגיוניים, המאבק לאחוז בילדות והמאבק לא להקיא. אבל המאבק הגדול ביותר הוא נגד חוש הריח. קורט קוביין התאבסס על רוח נעורים? נסה להריח שילוב של זיעה, קרם הגנה, צ'יפס נוטף קטשופ נוזלי ובכי. אם זה לא היה גורם לו להתאבד מוקדם יותר, אנחנו לא יודעים מה כן.

ובכל זאת, משהו שם מנותק כל כך מהעולם החיצוני עד שנותן הרגשה שכל מה שמחוץ לגדר המחלידה לא באמת זז, ורק הגלגל הענק מסתובב לאטו ומאכזב אנשים גם בגובה 60 מטר. פסקול צעקות הילדים הבלתי פוסק מלווה כל פינה ועל פניו כל המקום עדיין נראה מט לנפול ורק אינרציה, אימה ושאריות ממתקים משמנות את גלגלי המתקנים.

קפצנו מיד על המתקן הראשון שראינו, קרוסלת שלשלאות שמסתובבת בגובה 72 מטר, כנראה כדי להימנע מעננת הצחנה שעל הקרקע. בעוד שמתן נהנה מהבריזה, גיא החל להפנים מדוע המילה העברית לקרוסלה היא סחרחרה. כדי להרגיע את הוורטיגו עלינו על הברייקדאנסר – מתקן המסתובב על הקרקע במהירות נמוכה. גם זה היה יותר מדי עבור גיא. בירידה מהמתקן, שכללה את ההכרזה כי לא יעלה על אף לא אחד נוסף, נשמע קול חולף שקרא "לא, עזוב, זה לילדים". הדובר היה ילד בן 8. בלית ברירה האופציות שלנו צומצמו למתקנים צמודי קרקע כמו מכוניות מתנגשות (עדיף אופניים חשמליים מתנגשים) ורכבת השדים הקלאסית (עדיף נסיעה בנווה שאנן), דוכני האוכל והתורים לשירותים. כיף.

הלונה פארק, שדרות רוקח 110 תל אביב, ראשון־חמישי 15:00־21:00, שישי־שבת 10:00־21:00, 115 ש"ח, 03-6427080

מדרחוב נחלת בנימין

כשתכננו את חוויית התיירות הזבלית האולטימטיבית, צפה מייד בראשנו קריקטורה של עצמנו במדרחוב. חלמנו לשבת במקום הומה אדם בעוד בוגר שנקר מאייר אותנו ומגשים את כל הפנטזיות הכמוסות שלנו, קורא אותנו במבט. גיא היה אמור סוף סוף להיות כדורגלן, בעוד מתן רצה רק להיות מעודדת בלונדינית מצודדת. אז הלכנו למקום היחיד בתל אביב שיש סיכוי לראות בו מאייר ביום בהיר – מדרחוב נחלת בנימין. החום של צהרי שישי לא יכניע אותנו! אנחנו בביזנס של הגשמת חלומות.

נכנסנו למדרחוב דרך כיכר מגן דוד והתחמקנו ממגוון זמרים ורקדנים שרק רוצים את המטבעות המרשרשים שלנו. באנו עם מטרה. חלפנו בין שלטי "כאן גרים" מצועצעים, תמונות ממוסגרות של הכותל ופסלונים קטנים וכאילו חמודים שהולכים לסיים את חייהם בקוטג' דו משפחתי במבשרת ציון. בין דוכני הפיצ'יפקעס, שמופעלים בעיקר על ידי אנשים עם יותר מדי זמן ודבק פלסטי, היו מעט הצעות חווייתיות יותר: כמה עמדות מסאז' או שיאצו, למשל, מציעות את החוויה המפוקפקת של לתת לאדם זר לגעת בך אחרי הזעה אינטנסיבית ברחובות העיר. לצדן התגלו במהרה המאיירים המיוחלים מהחלום. הבעיה: במציאות הם כבר לא יושיבו אתכם על כיסא רעוע וישרבטו משהו בינוני ומטה ברבע שעה, אלא יבקשו בנימוס שתיתנו להם תמונה בווטסאפ ותיכנסו לרשימת ההמתנה או שפשוט תתקשרו לקבוע מפגש אישי בסטודיו, לא בשבת. כנראה הדיוקן היחיד שנזכה לו היום זה דוד בן גוריון מברך אותנו לשלום בצבעי טוליפ.

מדרחוב נחלת בנימין, נחלת בנימין 1 תל אביב, שלישי 10:00־18:00, שישי 10:00־17:00

ערב במייק'ס פלייס

לעת ערב היה עלינו לבחור בין שתי אפשרויות בילוי מתבקשות, כל אחת סליזית בדרכה: חוויה כלל דושבגית במייק'ס פלייס או לילה של החפצה במועדון הפוסיקט. האופציה השנייה נפסלה משלל שיקולים שלא נריב עליהם עכשיו, ונדרשנו לשים פעמינו למקום הפסאודו אמריקאי הוותיק והידוע לשמצה בטיילת הרברט סמואל. בפנים קיבלה את פנינו להקת בלוז מקומית שבשלב כלשהו תוגברה על ידי שרון לואיס, זמרת אפרו־אמריקאית שבאה לישראל במסגרת פסטיבל הבלוז.

התיישבנו על הבר, שיחקנו אותה אמריקאים והזמנו קוקטייל ניו אורלינסי בשם הוריקן (28 ש"ח) וצ'יפס מוקרם (38 ש"ח). אבל רגע, למה בעצם שנשחק אותה אמריקאים? אנחנו בתל אביב.
עושה רושם שהתיירים שפוקדים את המקום סובלים מאי הבנה חמורה של הקונספט "תיירות", בדיוק כמו ישראלים שטסים עד להודו כדי לאכול ג'חנון בקאסול. בשביל ישראלים, לעומת זאת, המייק'ס פלייס הוא עדיין מקום נהדר להרגיש בו בחו"ל; אחרי הכל, האווירה אמריקאית להחריד (לואיס צווחה בלוז ברקע לאורך כל הערב כאילו אנחנו במגה פאב באלבמה), והאוכל נאמן למקור (הצ'יפס המוקרם הגיע עם מבחר מרשים של רטבים, כולל רוטב פלפלים חריף שמהווה אתגר ממשי למעיים ים תיכוניים). אז מה אם התפריט יקר קצת? ככה זה באמריקה.

מייק'ס פלייס, הרברט סמואל 86 תל אביב, כל יום 11:00־אחרון הלקוחות. 5106392־03

• שיט בסירת פדלים
• מלכודות תיירים
• קרוב להפליא
• מייק'ס פלייס
• לונה פארק
• תיירים
• נחלת בנימין
• תל אביב
• עירוני
• תיירות
• טיילת תל אביב
• עזריאלי
• בתי קפה
• אוטובוסים