Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
יאללה ברצלונה: פרילנסרים, תארזו את הלפטופ ובואו לגור בספרד
שנה זה בערך מפסטיבל סונאר עד פסטיבל פרימוורה, רק אומרים. ברצלונה (צילום: שאטרסטוק)
ספרד פותחת שערים: חקיקה חדשה תעניק "ויזה לנוודים דיגיטליים" עבור אמנים, הייטקיסטים, אנשי קריאייטיב ובעלי מקצוע אחרים שעובדים מרחוק עבור חברות לא ספרדיות, ותאפשר להם להתגורר בספרד למשך שנה בתשלום מסים מופחת. מערכת טייים אאוט עוברת לאיביזה, היו שלום
בא לכם לארוז את הלפטופ, למלא כמה מזוודות ולעוף לספרד כדי לעשות בדיוק את העבודה שאתם עושים עכשיו, רק בסביבה הרבה יותר נעימה וספרדית? ובכן, אם אתם עובדים בעבודה שמאפשרת את זה, הנה התפתחות מעניינת: ממשלת ספרד עומד להציע ויזה מיוחדת ל"נוודים דיגיטליים", שתאפשר לאזרחי מדינות זרות לחיות בספרד ולעבוד ממנה למשך שנה שלמה.
אוקיי, זה לא כמו לעבוד מנחמה וחצי, אבל זה לא רע. מדריד (צילום: TimeOut.com)
היוזמה מיודעת בעיקר לפרילנסרים ולשכירים המועסקים מרחוק, ונראית מכוונת בעיקר לקהילות ההייטק והקריאייטיב, ומחייבת שלפחות 80 אחוז מהכנסתם תגיע מחברות שמבוססות מחוץ לספרד. הוויזה מיועדת לכל חלקי המדינה, כך שהיא מפתה גם עבור מי שמעוניין לחיות בערים הגדולות והמפוצצות באקשן תרבותי של ספרד – בברצלונה ומדריד כבר בטח הייתם אבל גם ולנסיה ובילבאו אחלה – אך פותחת אופציה גם לשנה באיביזה או באיים הקנאריים כדי שאנשים בפגישות הזום שלכם יוכלו לקנא באמת. ספרד גם זולה יותר מישראל, כך שיישאר לכם הרבה כסף לטאפאס.
כן, בטח, אנחנו נעבוד מאיביזה, עבודה קשה מאוד. מסיבה באיביזה (צילום: GettyImages)
טיוטת החוק מציעה כי אזרחים זרים יוכלו לעבוד מרחוק בזמן מגוריהם בספרד, עבור חברות לא ספרדיות, גם ללא ויזת עבודה. את ויזת הנוודים הדיגיטליים ניתן יהיה להאריך פעמיים נוספות, ואחריהן לבקש רישיון עבודה קבוע לחמש שנים (שאחריהן, אם זה יגיע לזה, תוכלו להגיש גם בקשת אזרחות). החקיקה היא חלק מחוק גדול יותר לעידוד סטארטאפים והשקעות טכנולוגיות בספרד, שאמור להיכנס לתוקפו עוד החודש.
פייר, היינו גרים פה איזה שנה. שכונת Xiample בברצלונה (צילום: שאטרסטוק)
מה צריך? יש בעולם מדינות נוספות שבהן אפשר לקבל ויזת נווד דיגיטלי, והמשותף לכולן הוא דרישה להכנסה מינימלית. הצפי הוא שבספרד המינימום הזה יעמוד על כ-2000 אירו בחודש (כ-7,350 שקלים). על הכנסותיהם בזמן המגורים במדינה, יתבקשו הנוודים המאושרים לשלם לרשויות הספרדיות מס הכנסה מופחת בהיקף 15 אחוז בלבד. את הבקשות לוויזה אפשר יהיה להגיש בשגרירויות ובקונסוליות של ספרד עם כניסתו של החוק לתוקף.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
התיירים בדרך: כיצד ניגשים, מה עונים ומה קורה אחרי המין? המדריך
מתוך "סאבלט"
בקרוב תל אביב תהיה צפופה יותר, חמה יותר והתיירים ינהרו אליה במטוסים, יצוצו לכם בטינדר ויתפסו את כל המקומות בבסטה. אחרי שנתיים של קורונה הרגשנו צורך לרענן את כללי ההתנהלות מולם
סטוץ עם תייר זה מבורך, בריא לגוף ולנפש, והדרך הלגיטימית היחידה לעשות את המין בלי להידרש להתכרבל אחר כך בחום הזה. רק תזכרו – הסכמה לסקס היא לא הסכמה אוטומטית לארח אתכם בבית שלהם בלונדון או ברלין בלי הודעה מראש.
לא, אל תשאל אותה אם אפשר לקפוץ לדירה שלה בברלין. צילום: shutterstock
2. הכוונה
תיירים עצרו אתכם ברחוב לבקש הכוונה? ברכותינו, נבחרתם לייצג את תל אביב! אז עשו טובה ואל תפנו אותם לשילוט, אף תייר לא באמת מבין אותו. תעזרו להם לאתר מיקום בגוגל מאפס ואם אתם לא ממש ממהרים (ואתם לא, זה קיץ בתל אביב) לוו אותם למחוז חפצם (כולנו יודעים שזה יהיה הים ממילא), אבל בשום אופן אל תנצלו את ההזדמנות כדי להפוך את זה להזמנה לסקס. זה קריפי.
לאן הם ילכו בלעדיך? צילום: shutterstock
3. קללות
אל תלמדו תיירים לקלל בעברית, הבדיחה הזאת מיצתה את עצמה כבר בניינטיז. אם אתם בכל זאת מתפתים תחשבו על החברים שלכם שמגיעים לפינה נידחת בכדור הארץ והמוכר בבוטקה המקומי מברך אותם בברכת אמא שלכם **.
פאאאאאאאאק. ניקולס קייג' ב"ההיסטוריה של הקללות" (צילום: Netflix)
4. הסברה
מעצם היותנו ישראלים כל מפגש עם אזרח של מדינה אחרת הופך למפגש הסברה מעיק ואנשים שביום יום מנסים לשכנע אחרים להצביע למשותפת הופכים פתאום לשלוחה של משרד החוץ. אנחנו ממליצים לכם לשחרר מזה. בינינו זה לא באמת מעניין אותם, התיירים כאן כדי לבלות ולא כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
מתנחלים חמושים בנשק מאיימים על פלסטינים בפאתי הכפר בורקה (צילום: ג'עפר אשאטייה/AFP/גטי אימג'ס)
5. קורקינטים ואופניים חשמליים
קיץ זה זמן נהדר עבור כולנו להאט בדרך, להקפיד על חוקי התנועה, להיות סבלניים יותר ברכיבה על המדרכה ולא להשאיר קורקינטים שחוסמים אותה. שלא תדרסו בטעות איזה תייר, חבל, זה פוגע במאמצי ההסברה.
קורקינטים בעיר. צילום: shutterstock
6. סאבלט
אתם מתעלקים על ההורים בזמן שהדירה שלכם מסובלטת לתייר? אנחנו שמחים שמצאתם דרך להכניס קצת כסף מהצד. אל תשכחו לגלות אותה רמה של פרגון מופלא שהפגנו כאן גם עבור השכנים שלכם – תאמו ציפיות על ו-וליומים של מוזיקה ובלאגנים. התיירים באו לבלות אבל אתם תצטרכו לחזור לדירה בספטמבר ולהתמודד עם רוית מהקומה השנייה שהתינוק שלה לא ישן חודשיים. חבל.
7. הסנטר
הם תמימים, הם לא מבינים, אל תכעסו עליו. דה אקזיט איז היר, היר אנד היר. אל תהססו גם ללוות אותם במבוך ליציאה. נכון, זה לא באמת קשה כמו שהקלישאה אומרת, אבל זה עדיין סיוט עבור אדם שרגיל לקניונים אירופאים נוחים.
ואם הם רוצים לטעום מיריד האוכל, שפשוט יזמינו וולט. הסנטר (צילום: ליהי ברוש)
8. מלכודות תיירים
בתור תושבי העיר, מלכודות התיירים מרגישות כמו בזבוז כסף מצועצע ומיותר, אבל קחו בחשבון שלפעמים מלכודות תיירים הם אחלה של בילוי לתיירים, אז אל תבאסו להם. ובכלל, אולי רצוי להימנע מלתרגם להם את המילה "פראייר" ולהימנע מלהפחיד אותם על כל הנוכלים שירצו לקחת את הכסף הירוק ירוק שלהם. להזהיר זה טוב, אבל עד גבול מסוים. תנו להם לעוף על החופשה שלהם.
גם אנחנו רוצים להיות תיירים לפעמים. משפחת טיים אאוט באטרקציה של עזריאלי
9. אייל שני
בואו פשוט נגמור עם זה וזהו. כן, זה אוכל מושלם לתיירים. כן, הם יעופו על זה. כן, פשוט תשלחו אותם למזנון (או צפון אברקסס למפונפנים) ואל תשברו את הראש יותר מדי. כן, זה חוק.
אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו. אייל שני (צילום אריאל עפרון)
10. עצבים
נכון, הם יכולים להיות רועשים, בלתי נסבלים, מתישים, טראשים ואפילו, רחמנא ליצלן, סטודנטים מתגלית – אבל הם עדיין אורחים בביתנו. זה הזמן לגייס את הסבלנות הישראלית המפורסמת (חחחח) ולנסות לסבול בשקט. לא להעיר להם באוטובוס, לא לכעוס כשהם ימרחו על רצפת המועדון, לא לקרוא למשטרה כשהם משתינים לכם בחצר. או לכל הפחות, להעיר בנימוס. אנחנו עוד רוצים שהם יחזרו לכאן מתישהו, כן?
סליחה, אשמח אם תוכלי לא לכבות עלי את הסיגריה. תודה. מסיבה באברקסס (צילום: יובל עזרתי)
11. סמים
החוק הלא מדובר (שלא לדבר על החוק האמיתי) אומר שאתם לא מחויבים לעזור לתייר להתארגן, אבל אם רצה הגורל ויש לכם הזדמנות לארגן תייר, מדובר במצווה נדירה. אפשר להכיר להם את טלגרם ולקוות שלא ידפקו, לארגן אותם על מספר טלפון יהיה אקט של נדיבות לב ולהזמין יחד איתם זה כבר שליש גן עדן. אתם תשפרו להם את החופשה והם לעולם לא ישכחו אתכם, לפחות עד הרגע בו יעשנו קצת.
נושא כאוב ומורכב גם לתושבים, אבל בטח לתיירים. רק נסו להיזכר כמה מאתגר זה להתמודד עם מערכת התחבורה הציבורית הנוחה של חו"ל בפעם הראשונה, ואז תחשבו על זה עם מערכת התחבורה המצ'וקמקת שלנו. עזרו להם בסבלנות, הכירו להם את האפליקציות הרלוונטיות (במוביט, למשל, אפשר גם לנווט וגם לשלם) ותמנעו מהם מלשאול כל דבר את הנהג, כי אין דרך שזה לא מסתיים בצעקות.
רגע, איפה הקופה? אוטובוס של דן. צילום: shutterstock
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אוכל הרחוב הטוב והמגוון בעולם. שנחאי (צילום: שאטרסטוק)
27 אלף מקוראי טיים אאוט מסביב לעולם סיפרו לנו מה הם חושבים על סצנת האוכל בעיר שלהם. שנחאי תפסה את המקום הראשון. בנגקוק הגיעה שלישית. ולא תאמינו לאיזה מקום הגיעה תל אביב (גם אנחנו קצת בהלם)
אם אתן מסוג האנשים שלקראת נסיעה משקיעות בתחקיר מסעדות לפחות את אותו הזמן שאתן משקיעות בחיפוש מוזיאונים, כדאי שתקשיבו: מוקדם יותר השנה תשאלנו 27,000 מקוראי טיים אאוט במסגרת מדד טיים אאוט העולמי כדי לבחון מה הם חושבים וחושבות על הערים שלהם. שאלנו על רוח הקהילה, על הגיוון, על הקיימות וכמובן שגם על סצנת האוכל והשתייה המקומית. אחרי שסיננו את הדאטה ושקללנו את התוצאות אנחנו יכולים לחשוף את הערים הטובות בעולם בכל הקשור לאוכל ושתייה, כפי שדורגו בידי התושבים שלהן.
כך או כך: מבואנוס איירס למלבורן ומשנחאי עד מדריד, אלה המקומות הטעימים ביותר על כדור הארץ. עשר היעדים שברשימה קיבלו את הציונים הגבוהים ביותר מקוראינו כשביקשנו מהם לדרג את העיר שלהם. למעשה, כל הערים שברשימה שלפניכן קיבלו ציון של 93 אחוז ומעלה לגבי אפשרויות האכילה בחוץ, מה שמוכיח במקרה שלנו עד כמה אוהבים התל אביבים את האופציות שעומדות לרשותם. האמת היא שאנחנו קצת בהלם, חשבנו שאתן קצת יותר ביקורתיות מזה.
1. שנחאי: כל העולם על צלחת ברחוב
בשיפודים אנחנו מבינות. שנחאי (צילום: שאטרסטוק)
כל מי שfcr חגגו את דרכם בשנחאי לא יהיו מופתעים למצוא את עיר החוף הזאת כובשת את המקום הראשון בדירוג השנתי הזה. העיר השוקקת והסוערת הזאת היא מגרש משחקים אמיתי לפודיז, עם מיקס בריא בין פיין-דיינינג במשקל כבד ובין גיבורי אוכל רחוב – ובשני הקצוות ההשראה מגיעה מכל רחבי העולם.סצנת המסעדות בעיר סוערת וצבעונית, והסועדים בעיר יכולים לבלוס דים-סאם, לשלוק סרטנים מאודים, להתענג על חזיר צלוי או לבלוע כדורי אורז. רק לאכול, לשתות, לישון – ואז שוב.
2. תל אביב: סליחה אבל באמת טעים פה
יו נואו מיט אינסייד פיתה? איז ורי גוד. ג'סמינו תל אביב (צילום: אנטולי מיכאלו)
במקום השני ובפער קטן מאוד מהראשון נמצאת תל אביב, היכן שהסצנה הקולינרית מתפקעת מחידושים גסטרונומיים, מנות מזרח תיכונית מסורתיות, מבחר מעורר תדהמה של מקומות ידידותיים לטבעונים ובתי קפה תוססים שנשפכים אל הרחובות. בעולם מתפעלים מאוכל הרחוב שלנו ומתרגשים מסביח ומלבי, אבל התל אביבים מתים על שלל האפשרויות המסחררות שנפרשות לפניהם כשהם יוצאים לאכול, ממסעדות עממיות ופשוטות של בישול ביתי ועד מקדשי גסטרונומיה גבוהה ברמה בינלאומית. מעט מאוד ערים בעולם יכולות להציע את המגוון האדיר הזה.
3. בנגקוק: עיר שאפשר לאכול
דוכן אוכל רחוב בבנגקוק (צילום: שאטרסטוק)
הייתם בבנגקוק, אהבתם את בנגקוק, אכלתם את בנגקוק. המקום השלישי – אחרי תל אביב! – לא עושה שום צדק עם עיר הבירה התאילנדית וסצנת אוכל הרחוב המפותחת שלה שמושתת על אוכל רחוב כדרך חיים זולה, טעימה ובריאה. לא רק שבכל פינת רחוב יכינו לכם את הפאד-תאי הכי טעים שאכלתם בחיים שלכם, אלא שהמגוון הססגוני של תבשילים, כיסונים, שיפודים, פירות ים ומנות נודלז שנמכרים מתוך עגלה קטנה פשוט בלתי נתפס. תוסיפו לזה ערימות של מסעדות מכל מטבחי העולם ובכל דרגות האיכות, יחד עם רוף-טופ ברים מסמרי שיער – וקיבלתםעיר שאוכל הוא המורשת שלה.
4. מנצ'סטר: תאכלי אבק, לונדון
לכאורה מפתיע למצוא במקום הרביעי עיר אנגלית שאינה לונדון, אבל סצנת האוכל של מנצ'סטר בנסיקה כבר שנים והגיעה לשיאה הזמני ב-2019 עם זכייתה של המסעדה "מאנה" בכוכב מישלן – הראשונה במנצ'סטר לזכות באחד כזה מזה 40 שנים. המקומיים מאושרים מהזינוק ברמה ובהיצע, וממליצים על ביקור בצ'יינהטאון המאסיבית שהתפתחה בעיר, כמו גם לדגום את תופעת הקארי-קפה רחבת ההיקף, לבקר בחנויות הקבב והדונר לעת ליל ולקחת ברצינות את תפריטי הטעימה שמציעותהמסעדות הטובות בעיר.
5. בואנוס איירס: לא רק תאוות בשרים
דוכן אמפנדאס כהלכתו בשוק סן טלמו. בואנוס איירס (צילום: שאטרסטוק)
בואנוס איירס היא שם נרדף לבשרים על האש ויין אדום – ואתם חייבים לדגום הרבה משניהם אם אתם מגיעים לכאן – אבל עיר הבירה גם מתפקעת מאוכל ספרדי, איטלקי, אסייתי ומזרח תיכוני מעולה הודות לאוכלוסיית מהגרים גדולה (השנייה בגודלה אחרי ארצות הברית). ברחוב תוכלו לנשנש אמפנדס על הדרך, להתענג על פיצות מעולות או לחקור את אחד משווקי האוכל המקורים בעיר – ולא לשכוח לסיים כל ארוחה עם אלפחור, עוגיית הסנדוויץ' הממכרת שהודבקה לה בדולצ'ה דה לצ'ה יחדיו.עוד על סצנת האוכל בבואנוס איירס >>
6. מלבורן: מכונת דיינינג חסרת רחמים
שוק הלילה הקייצי במלבורן (צילום: שאטרסטוק)
רושאני איפא, עורכת מדור "אוכלים שותים" של טיים אאוט במלבורן, ניסחה זאת היטב: "אלא אם יש לכם את המטבוליזם של ילד בן תשע ואת הממון של משפחת קרדשיאן, אין לכם סיכוי מול מכונת הדיינינג חסרת הרחמים של מלבורן". כמו ערים רבות ברשימה הזאת, גם מלבורן מתגאה באוכלוסיית המהגרים החזקה שלה שהעניקה לעיר כמה מהמנות הכי איקוניות שלה, כולל דים סאם, באן מי וגירוס. כן, אתם תצטרכו כמה ימים אקסטרה בעיר רק כדי לנסות את הכל.הכל על סצנת האוכל של מלבורן >>
7. מדריד: באזזז מקומי וכוכבי מישלן
שומעים את הבאזז. מדריד (צילום: אלפרדו אריאס/ טיים אאוט מדריד)
עיר הבירה של ספרד מוכרת בגלל הפארקים הציוריים שלה והמוזיאונים האדירים שלה לאמנות, אבל סצנת האוכל שלה כבר הפכה ליעד תיירותי בפני עצמה. הלו"ז הקולינרי שלכם יקרע בדילמות קשות בין מסעדות עם כוכבי מישלן, טאפאס ברים אגדיים ומסעדות חדשות, עתירות באזז ופורצות דרך. לא צריך להיבהל – אם יש לכם מספיק זמן ללגום ורמוט, ללעוס איזה בוקאדיו דה קאלמארס או לטבול צ'ורוס בשוקולד חם וסמיך – הסתדרתם בחיים.עוד המלצות על סצנת המסעדות במדריד >>
8. פראג: עיר הבירה של הבירה
כמו אוכל רחוב של גרמנים, רק בטעים. פראג (צילום: שאטרסטוק)
אוהבי הבירה, זה המקום בשבילכם. לא משנה אם אתם בעניין של סבבי בארים או בקטע של להתענג על אחת ממסעדות היוקרה בעיר, רוב הסיכויים שתמצאו את עצמכם לוגמים בירה מקומית. לעזאזל, אתם יכולים אפילו לטבול את עצמכם בבירה באחד ממעוזי הבירה-ספא שנפתחו בעיר. תושבי פראג מתים על הבירה שלהם, ועכשיו כשהעיר היפה אינה כורעת תחת עומס התיירים אפשר לראות את אוכל הרחוב המנחם של פראג משגשג שוב: הרבה נקניקיות אימתניות, סירי גולאש רוחשים, כופתאו מהבילות וקיורטושים לסוגיהם.המסעדות הכי טובות בפראג >>
9. קופנהגן: נומה. אבל גם סנדוויצ'ים
מגשי סמורהבורד מרהיבים. קופנהגן (צילום: שאטרסטוק)
אי אפשר לדבר על סצנת האוכל של עיר הבירה הדנית בלי להזכיר לפחות את נומה של שף רנה רדזפי, מהמסעדות הטובות ומהשפיעות בעולם, שזה עתה זכתה בכוכב המישלן השלישי שלה. אפשר לדבר גם על הגל הקולינרי שהתעורר בקופנהגן בעקבות הנסיקה של נומה והמסעדות הרבות שנפתחו בהשראתה. אבל המקומיים שעפים על האוכל של קופנהגן עפים בעיקר על דוכני הנקניקים המרשימים, מגשי הסמורהברוד האינסופיים ושלל הווריאציות על פריקאדלר (כדורי בשר) ברוטב.12 המסעדות הכי טובות בקופנהגן >>
10. דובאי: אימפריה של אוכל רחוב
שוק האוכל הבינלאומי. דובאי (צילום: שאטרסטוק)
אחחחח, דובאי. עיר הזהב הנסתרת החדשה עבור רבבות ישראלים היא אימפריה שלמסעדות נוצצות ויקרותמכל מטבחי העולם, אבל היא גם שוקקת משווקי אוכל מקורים ופתוחים ושלל פוד-קורטס שמביאים איתם דגימות של אוכל רחוב מכל קצוות העולם.שוק טיים אאוט בדובאי– אם יורשה לנו להמליץ באופן לא אובייקטיבי – הוא מקום מצוין לטעום בו כל מה שיש לדובאי להציע.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המדריך המלא: 10 הכללים לרכישת יצירות אמנות מבלי לקרוע את הכיס
מימין פרינט של ניצן מינץ ודדה משמאל ציור של טל גולני. כל הצילומים של רעות ברנע, מתוך האוסף הפרטי
מתברר שאתם לא חייבים להיות טייקונים גדולים כדי לרכוש אמנות טובה ולמלא את הבית (או הדירה) שלכם ביופי. רעות ברנע, פריקית של אמנות, צברה אוסף נאה על בסיס התפיסה הזו ועכשיו משתפת אתכם בעשרת כללי האצבע שלה. זה עדיף בהרבה על פוסטר של איקאה, האמינו לנו
בשנתיים האחרונות התחלתי לקנות אמנות. בקטנה. ממש בקטנה. כאילו, הייתי מתה לעשות את זה יותר אבל על פניו, אמנות היא עניין יקר. לצד העובדה הקצת מצערת (אך הגיונית) הזו הגעתי למסקנה שאין הרבה דברים נוספים שגורמים לי אושר יותר מלתלות לעצמי בבית עבודה של אמן או אמנית שאני אוהבת. באמת. מלא אושר. לא יכולה אפילו להסביר כמה. זה לא הפתיע אותי כי אני ידועה כאחת שמתרגשת מאמנות על בסיס די יומיומי, מה שכן הפתיע אותי הוא שבזכות זה גיליתי שגם אנשים סביבי, כאלה שלא בהכרח מתעסקים וחיים את התחום בכל רגע נתון, רוצים לרכוש גם הם.
יצירה של זויה צ'רקסקי
ואז מגיע עניין הכסף, שרוב הזמן הוא באמת מגביל (אם לא הייתי מוגבלת בו בטוח שכבר הייתי קונה פי מיליון, אפילו שבדירת שני החדרים וחצי שלי כבר אין יותר מקום לתלות כלום). אבל, במהלך השנים האחרונות בהן אני נטועה עמוק בתוך הסצנה המקומית, גיליתי גם אני שאפשר לקנות אמנות, מדי פעם, גם בלי לשבור תכניות חיסכון. זה לא חייב להיות עשרות אלפי שקלים וזה אפילו לא חייב להיות אלפי שקלים. לפעמים גם במאות אפשר למצוא דברים לא רעים שיעשו לכם שמח בלב הרבה יותר מעוד פוסטר מאיקאה. איך? איפה? טוב ששאלתם:
עקבו אחרי אמנים ברשתות:אנחנו ב-2021, בסיומה של שנת סגרים, וגם האמנים שלא ממש היו בקטע למדו בעל כורחם להשתמש ברשתות החברתיות (כלומר פייסבוק ואינסטגרם. בטוויטר עדיין קשה יחסית לאתר אותם). שווה לעקוב בלי קשר, כי למה לא להעשיר לכם את הפיד באימג'ים יפים, אבל גם כדי להישאר בעניינים ולהיות מודעים לאירועי סטודיו פתוח ומכירות פרטיות שאמנים מקיימים לא פעם, שבדרך כלל מפורסמים רק ברשתות – אז אם לא תעקבו, לא תדעו. בנוסף, יש אמנים שמציעים מקבצים של עבודות באמצעות קטלוגים דיגיטליים, שישלחו אליכם למייל אם רק תעקבו ותתנו סימן. ואם אתם מכירים ואוהבים את הסגנון וסומכים על האמן – גם ככה כבר אפשר לקנות.
לכו לאירועי סטודיו פתוח ומכירות פרטיות:זו כנראה הדרך הכי שווה היום לרכוש אמנות איכותית במחירים סבירים. לא *כל* האמנים עושים את זה, אבל כשהם כבר עושים את זה – זו הזדמנות פז לקפוץ לסטודיו, להתרשם מכל מה שעומד למכירה (ואולי, אם יהיו נחמדים אליכם, גם ממה שלא). תסמכו על האמנים שהם יודעים לתמחר את העבודות שלהם ואל תתחילו להתמקח משל הייתם בדוכן בקאווסאן, אבל תביאו בחשבון שאם יהיה להם כיף בחברתכם – אולי גם תקבלו מחיר יותר סבבה. מעבר למכירות בסטודיו עצמו, יש גם אירועי מכירה פרטיים, כמו למשל סלון החורף של האוצרת קרן בר-גיל בביתה ברמת השרון (איך יודעים מתי? עוקבים!) ועוד יוזמות מהסוג הזה, שאפשר להתרשם בהן מעבודות של כמה וכמה אמנים במקביל.
יצירה של ורד אהרונוביץ
צאו לראות תערוכות:אם לא תצאו, תסתובבו ותכירו – גם לא באמת תדעו מה קיים בשוק. נכון שהכל היום באינסטגרם, אבל כשמדובר באמנות יהיו מצבים בהם תשנו את דעתכם ב-180 מעלות כשתראו את העבודה במציאות. משהו שנראה לא משהו בכלל על גבי המסך יכול להתגלות כדבר שהכי ירגש אתכם פייס טו פייס, וגם להפך. לא צריך להיות מהמפריזים כמוני שמנצלים כל דקה פנויה שלהם לטובת העניין, אבל סיבוב תערוכות פעם בכמה חודשים יעזור לכם לקבל קצת מושג לגבי סצנת האמנות המקומית המאוד עשירה שפועלת פה, ובטוח לגלות עוד הרבה כאלה שלא היכרתם – שיש מצב שגם תרצו לארח אצלכם בסלון.
השתתפו בסיורים מודרכים:אם יצא לכם פעם להיכנס לגלריה ולהרגיש שאתם לא מבינים כלום, קודם כל – ברכות, אתם לא היחידים. אם הייתם רוצים להבין (והייתם, ברוב המקרים), נסו להגיע לתערוכות בזמן שהאמן או האוצר נמצא בחלל התערוכה, או הכי טוב – השתתפו בסיורים מודרכים. יש הרבה כאלה בעיר (וגם בארץ), ונכון שאמנות היא בעיקרה מדיום ויזואלי אבל לפעמים ההסבר עושה את כל ההבדל. ותמיד יכול להיות שמשהו שנראה לכם במבט ראשון לא מובן או לא ברור – יהפוך להיות בדיוק הדבר הזה שהכי תתחברו אליו.
מורן קליגר (מסגרת שחורה), שלוש גלויות מפרויקט הגלויה הסודית ביריד צבע טרי ושתי עבודות של אמנית הרחוב אימג'נרי דאק (הברווז הדימיוני)
בקרו במכירות התרמה:מכירות התרמה הן עניין מאוד פופולארי בארץ (וגם בעולם). מדובר בדרך כלל בתערוכות קבוצתיות גדולות ומרובות משתתפים שמוכרות במחירים נגישים (עד נגישים מאוד) יצירות אותן תרמו האמנים לטובת מטרה ראויה כזו או אחרת. בין הגדולות והפופולאריות אפשר לציין את המכירה השנתית למען ספריית לוינסקי, את "לחם ושושנים" של ארגון מען וסינדיאת הגליל ועוד. גם גלריות שיתופיות כמו חנינא ו-p8 מקיימות אחת לשנה תערוכות מכירה שהכסף שנאסף בהן הולך לטובת המשך תפעול הגלריות (שאינן מסחריות בשאר השנה). בכל אלה אפשר למצוא עבודות במחירים של אלפי ואפילו מאות שקלים, ובאמת שלפעמים יש בהן אחלה מציאות. השנה, כמו כל דבר אחר בעולם בערך, גם חלק מהן עברו לפורמט מקוון, אבל אם הן כן מתקיימות פיזית – שווה לעשות את המאמץ וללכת לראות בעיניים, ואז לבחור.
תגיעו מוקדם (או מאוחר):אם מדובר במכירות רשמיות סטייל ספריית לוינסקי, שהמחירים בהם הם קבועים, שווה תמיד להגיע כמה שיותר מוקדם, לפני שהדברים השווים נחטפים. העניין הזה תקף על אחת כמה וכמה בירידים מסוג "צבע טרי" (סליחה, על מי אני עובדת, אין מסוג. אלא אם כן אתם פוקדים בקביעות את "ארט באזל", זה *רק* יריד צבע טרי) – אליו באמת כדאי להגיע מוקדם. אבל דווקא במקרים של סטודיו פתוח, למשל, שאין בו מחירים קבועים מראש, יש סיכוי שאם תגיעו שנייה לפני הסוף תוכלו לקבל מחיר ידידותי אפילו יותר (על מה שנשאר, כמובן).
יצירה של אורן פישר
רכשו פרינטים במהדורות מוגבלות:אין לכם תקציב ליצירת אמנות מקורית? קנו פרינטים במהדורות מוגבלות. לא מעט אמנים מציעים כאלה של העבודות שלהם, בין אם מדובר בצילום (מה שנפוץ יותר) ובין אם בציור. לאור העובדה שמדובר בפרינט המחיר יורד משמעותית ואפשר למצוא כאלה שווים בהחלט בכמה מאות שקלים. רק שימו לב שהוא ממוספר וחתום, אחרת מה זה שווה.
בקשו מתנות משותפות מחברים:אתם חוגגים יומולדת? מעבר דירה? חתונה? גירושים? חברים שואלים אתכם מה אתם רוצים במתנה? בקשו אמנות. נכון שאם אתם לא מסתובבים עם אנשים מהעשירון העליון (שבטח קוראים לזה "מילייה") רוב החברים שלכם לא יוכלו להרשות לעצמם לפרגן לכם ביצירה מדי שנה, אבל – מה רע בלבקש מכמה חברים להתאגד יחד? ובמקום עוד דינר במסעדת שף או סופ"ש בצימר בצפון, לפנק אתכם בעבודת אמנות מקורית? תחשבו על זה, זה סידור לא רע בכלל.
יצירה של עידו מרקוס
הציעו בארטרים:פעם, כך מספרים, מנשה קדישמן ז"ל היה יושב במסעדות וכשהגיעה העת לשלם היה מוציא דף ועט, ובמקום כסף – משאיר ציור. היום לא בטוח שזה יתקבל באותה הצורה (אלא אם כן אתם קדישמן, אבל בואו), אבל זה לא אומר שלאמנים אין צרכים ורצונות כמו לכולנו – מה שחלק ניכר מהם יסכימו לקבל בחינם, תמורת עבודות. אז אם יש לכם שירות, או מוצר, או כל דבר אחר להציע שבדרך כלל הייתם גובים עבורו תשלום, תחשבו על להציע אותו לאמן החביב עליכם תמורת יצירה. כי גם הם ישמחו למסאג', גם הם קונים יין וגם הם צריכים מדי פעם בייביסיטר לילדים. סתם, זורקת רעיונות.
מצאו לעצמכם חברים אמנים:יש לכם חברים מוזיקאים שמארגנים לכם חינמים להופעות? חברים גרפיקאים שמעצבים לכם כטובה לוגו לפודקאסט? זה הזמן להשקיע גם בחברים אמנים. לא צריך לכוון גבוה מדי, סביר להניח שהלו"ז החברתי של דמיאן הירסט כבר מלא, אבל וואלה יש גם כמה כאלה לא רעים בכלל ממש פה בינינו. ואפילו נחמדים. ואז גדל הסיכוי לקבל הודעות כמו "אני מפנה את הסטודיו, כל מה שלא תקחי הולך לפח" (לקחתי. ברור שלקחתי).
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אין אף שכונה חיה ואותנטית במדריד כמו אמבחדורס, שמשכנת בתוכה את אל רסטרו – שוק הפישפשים ההיסטורי של העיר. ממסדרי הפרחים ששוזרים את הזרים שלהם בפלזה טירסו דה מולינה, ליד ציורי קיר נועזים של אמנית הרחוב אוקדה. ליד המסעדות ההודיות שצצו בכל איזו רחוב דה לאבפיס, תמצאו מסעדות מסורתיות יותר כמו מלוז האגדית, שם מומלץ להזמין את הזפטיזאס המפורסמים (שתי פרוסות לחם בגודל של סקייטבורד ממולא בתועפות חזיר וגבינה). בכל מאי רחוב לאבפיסט מתמלא בעשרות אמנים אורבנים שמקשטים את חזיתות הברים והחנויות, ובאוקטובר תוכלו לאכול את דרכם בשכונה באירוע הגסטרונומי הכי מלהיב של הבירה הספרדית: פסטיבל הטאפס.
לאכול:לארוחה איכותית זולה ומרימה גשו אלמרקדו דה סאן פרננדובסופ"ש, שם תמצאו את הדוכנים שישביעו את תאוותכם. נסו את המונטדיטו (סוג של לחם) ברינקון דה מנולו, עם האם איברי ובקבוק של בירה תמורת חמש יורו.
לשתות:לבר הקוקטיילים סירייקו בראון יש מראה קלאסי שמשלב רהיטים עתיקים משוק אל רסטרו ועץ קסטלני, לתחושה של יוקרה שפשוט מתחננת לגימלט.
לעשות:לשעבר בית קולנוע למבוגרים, סאלה אקיז הוא בר אולטרה מודרני עם איזור הקרנה של סרטי ארטהאוס (שום דבר מזעזע באמת)
לישון:להוסטלדה האטיש את אחד הגגות הכי שווים במדריד. אבל אם אתם מחפשים משהו מפונפן יותר, לכו עלארדטריפ, מלון שמשפריץ טעם אמנותי משובח
המקומיים אומרים:"כאן אפשר למצוא את המקומות הכי אותנטיים בעיר, ואת האנשים הכי מעניינים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו