>> דן יואל הוא די.ג'יי, אוצר מוזיקלי ומפיק מסיבות בארץ ובאירופה מעל 20 שנה תחת השםLt.Dan(כדאי שתעקבו), ירושלמי במקור, אבל תל אביבי כבר מעל 15 שנה במצטבר ומטורף על העיר. הוא גם מנהל השיווק והדיגיטל שלהבלט הישראלי.בשנים האחרונות מפיק אתליין המסיבות <120 עם נדב רביד, שמקדש את הבערה האיטית על הרחבה. לוטננט דן יתקלט עם נדב רביד במסיבה הבאה של <120 בתאריך ה-13.2.26 במועדון המרץ 2. הנחה שווה במיוחד לקוראי טיים אאוט עם הקוד takeyourtimeoutבעמוד האירוע.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> ילדה קטנה עם שניצל ענק וספוט לשקיעה // העיר של שירי ברוק-שגיא
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. גינת דובנוב

כנראה המקום שאני מבלה בו בתדירות הגבוהה ביותר במסגרת טיולי הבוקר עם הכלבה השובבה שלי רו, שזה גם כנראה המקום האהוב עליה בעולם. אי ירוק ונעים בים האורבני והתרבותי (משכן אמנויות הבמה/ הקאמרי/ מוזיאון תל אביב), מתחמי דשא מפנקים, קפה ספסל הנעים, ואחת מגינות הכלבים הכיפיות בעיר.

2. כיכר בזל

התאהבתי בכיכר עם תחילת העבודה בבלט הישראלי, ומבקר בה כמעט כל יום. אפשר למצוא כאן כל טייפ קאסט תל אביבי קיים בין הקפה המעולה של MELA, החומוס הנדיר של רונן, האיטלקית המפתה של רוסטיקו או הסושי הצבעוני של ZE SHUSHI. למרות שהשיפוצים האגרסיביים של העיר לא פסחו עליה והיא קצת שבורה, כיכר בזל עושה לי את זה קולינרית ואנושית ביג טיים.

3. K BAR

כשאתה קם כל בוקר ב-6 (גם בסופ"ש, ראו פסקה ראשונה) ואתה לא יודע שנ"צ מהו, לייט נייט הופך לזיכרון רחוק. אבל כשהרחוק הופך למתוק, וזה איכשהו קורה,זה תמיד יהיה בקיי. לא משנה כמה פעמים אני אגיד לעצמי שבא לקטנה, זה תמיד מעבר: המוזיקה תמיד בול, העמדה מפנקת ועוטפת, הקהל נעים, והצוות מרים.בית של לילות מהבילים ועמוסים בפיל גוד קז'ואל שאי אפשר ללמוד בשום מקום. פשוט הבר הטוב בעיר.
הרצל 4 תל אביב

4. קפה לב

כן כן, זה לא כזה מקורי לאהוב אתהמקום המופלא הזה. העיר כבר מזמן יודעת מי עושים לה טוב, ולב הוא ללא ספק אחד מהם. הבניין לשימורבבית ליבלינגמארח את בית הקפה המעולה הזה, ששוכן לו לצד גינה נעימה, מטבח טעים מאוד ומרקם אנושי מהמגניבים בעיר. אני תמיד מוסיף קפיצה לצ'יל על הגג המושלם, מסתובב בין התערוכות, וממשיך לרקום את מזימת העל שלנו לעשות שם את מסיבת ה-120 שלנו בקיץ הקרוב.
אידלסון 29 תל אביב

5. הבלט הישראלי

הבית השני שלי בשנה האחרונה. כשהתחלתי לעבוד בבלט הישראלי, לא תיארתי לעצמי כמה השפעה תהיה לאמנות הזו על החיים שלי. לפתוח כל בוקר לצלילי נעימות פסנתר, ולעבוד לצד צוות יוצא מן הכלל של קולגות ורקדנים מוכשרים, ששומרים על הגחלת ונותנים הכל כדי לשמח לבבות על הבמה כל פעם מחדש, גרמו לי להתאהב. היופי והאסתטיקה של הריקוד הנשגב והמוקפד הזה, על בסיס יומי, זו מתנה שלא מפסיקה לתת.
הר נבו 4, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אכטונג! מדרכות צרות לפניך.עם כל הכבוד לתרומת הקורקינטים והאופניים החשמליות לקצב המהיר של העיר, זריקת הזין וחוסר הפחד של הרוכבים, בשילוב חוסר האכיפה והענישה של העירייה והמשטרה יוצרים מלא כאוס בכל פינה.אין שבוע שאני לא רואה בלייב תאונה. הפציעות האלו מיותרות וזה מרתיח את הדם.די לחנוק את המדרכות!

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר את הראש או פתח לך את הלב?
מסיבות ה-120> שלי עם נדב. אני תמיד אשאף לצניעות, אבל אני מאוד גאה בדבר הזה שנדב (רביד) ואני יצרנו. האירועים שלנו ממש סידרו לי את הראש מחדש לגבי איך נתפסת בעיניי המסיבה האידיאלית. הלמידה והסיפוק כל כך גדולים, עד לרמה שזה ממש טיפולי בשבילי. נכון – לא המצאנו את הקונספט, אבל כן יצקנו אופי, ואנחנו מטפחים ליין מקומי שגדל כל אירוע, חולק רחבת ריקודים מיוחדת ומכילה, בלילות מוזיקליים אינטימיים עם שיאים מרגשים של נשיקות ונשיכות מוזיקליות, שאף פעם לא יעברו 120 פעימות לדקה. זה ממש טנטרי. כל זה לא יכול לקרות בלי החללים המארחים שלנו –המרץ2והננסי, שמאפשרים לנו לעוף לאן שאנחנו רוצים – זה לא מובן מאליו בתקופה מאתגרת לחיי הלילה, שנדרשת לפעמים להיכנע לאיזה קופי פייסטיות קצת משמימה.

יצירה שנתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"פלוריבוס". כולם כבר השתפכו עליה בכל מקום אפשרי, וההייפ מוצדק. סדרה מופתית.הדרך שבה היא לוקחת את הזמן ומפרקת לגורמים את המורכבות שבקונפורמיזם, ההתקרנפות ותופעת העדר, משקפת בסינמטיות ייחודית את המחיר היקר, העקלקלות והקונפליקטים המורכבים של האינדיבדואליזם, ומרבדת את כל השיח על העתיד שמחכה לנו למימד חדש. הסדרה דורשת המון מהצופה, אבל הסבלנות משתלמת.לא מושלמת, אבל מחלחלת עמוק. אהה, והפסקול – ללקק את האצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה ובית מחסה שמצילים בעלי חיים הם קדושים בעיניי ולכולם מגיעה התמיכה המלאה שלנו.עצוב לראות כל כך הרבה בעלי חיים ננטשים, וזה מנחם לדעת שיש התארגנויות שנותנות את הלב, הזמן והכסף בשביל להציל את כל מי שרק אפשר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
החיים בעיר בשנים האחרונות הפכו למאתגרים מאוד עם כל עבודות הבניה, יוקר המחייה והמלחמה שרוקנה את העיר מהווייב הבינלאומי שלה והפכה אותה שוב לתל אביבית בעל כורחה. מרים לכל מי שנשאר ולא מוותר: בעלי המקומות, התורמים, המתנדבים, הבליינים, הסועדים, השפים והיוצרים, שרוקמים מחדש את מה שעושה את העיר הזו אחת מהערים המיוחדות בעולם.

מה יהיה?
באמת שאין שום דרך לדעת. עכשיו אחרי כשהחטוף האחרון חזר ו(אולי) הסתיימה הלחימה, אני רוצה לחשוב שיתחיל ריפוי אמיתי, ונחזור להיפתח חזרה לעולם שבחוץ, ונוכל לתת לאור לחזור לשטוף את העיר המופלאה הזו.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• מסיבות בתל אביב
• דובנוב
• בזל
• קיי בר
• קפה לב
• בלט
• מדרכות

>> קרן שנור (כדאי שתעקבו) היא רקדנית מגיל ארבע (וגם מטפלת ברפואה סינית), ובשנים האחרונות היא חלק מלהקת הפלמנקו רמנגאר, בניהולם של צמד אמני הפלמנקו קרן ואבנר פסח. בימים אלה מציגה הלהקה את המופע החדש, ARBOLELLA, מסע אנרגטי מתפתח, שופע מוזיקה מקורית, קצב ותנועה, הנפרש לצופה כסיפור כאבה של אישה שאינה משלימה עם מציאות חייה // הופעות קרובות: 10.12.25 – הרצליה; 10.1.26 – סוזן דלל; 10.2.26 – סוזן דלל //עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. עזרא גבאי

המקום הכי טוב לעשות קניות של הדברים הכי חשובים הביתה. אגוזים, קטניות, שוקולדים ועוד דברים שמשנים את הבישול בבית. מקום קטן אינטימי, מקום של פעם שתמיד טוב ונעים לקנות בו. יש שם עובד שעובד שם 20 שנה, מחייך וטוב לו. שומר על פשטות החיים.
נחלת בנימין 101 תל אביב (שוק לוינסקי)

2. בית תמי

מרכז קהילתי לב תל אביב, ממוקם ברחוב שינקין ומציע שפע של תרבות וחוגים להשערה לכל הגילאים. צוות מדהים שאכפת לו מהאנשים בעיר.
מרכז בעלי מלאכה 16 תל אביב

3. דוד מלך הסנדוויצ'ים

הסנדוויצ'ים הכי טעימים ופשוטים שדוד מכין מכל הלב. על שדרות יהודית, מקום טוב ונעים. דוד איש מדהים שתמיד עם חיוך ועיינים נעימות. מחיר טוב, מסוג המקומות שאי אפשר לא לחזור אליהם.
שדרות יהודית 22 תל אביב (שכונת מונטיפיורי)

אל תתנו לחזות להטעות. דוד מלך הסנדוויצ'ים (צילום: פייסבוק/דוד מלך הסנדוויצ'ים)

4. נווה שכטר

מרכז לתרבות ואמנות יהודית ועכשווית. מקום מיוחד מאוד, שהזמן בו מצד אחד עוצר מלכת ובו בזמן מתקדם קדימה. בית כנסת מיוחד, הרצאות וסדנאות מגוונות. מביא את עולם התוכן של היהדות מעוד זוויות ראייה.
אהרון שלוש 42 תל אביב (נווה צדק)

5. אלבה

בית הקפה הכי משודרג בעיר. שם דגש על בריאות הנפש והגוף, עם חנות אורגנית ומרחב לטיפולים. החלל הפנימי מלא באומנות של הנפש וסדנאות מרתקות, ומנכיח את הרצון לגדול ברמה הרוחנית.
בת עמי 6 יפו (שכונת נגה)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

המדרכות בפלורנטין. אחרי תקופה שאני גרה בפלורנטין, המדרכות ברחובות הקטנים והמיוחדים מפריעות אפילו בחוויה של הליכה פשוטה. מדרכות שיוצאות מהמקום – שיפוץ דחוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האמן גיא הדני הציגפסל קינטי בשם "כנף ללא שם"בתערוכה "בנוגע לאמפתיה" בגלריה האונברסיטאית לאמנות על שם גניה שרייבר ויד מישל קיקואין. הוצג ביוני 2024 עד מרץ 2025. זה פסל שהעניק לי אוויר לנשימה, אמן שמביא איתו רוח של תקווה חדשה ואת הקשר האינסופי שלנו לטבע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שיר שנקרא "Hoxe, mañá e sempre" של Tanxugueiras.
קטע מתורגם מתוך השיר:
"אם יום אחד תרגיש את הכאב הזה בחזה,
זכור שכבר די בכל מה שנעשה.
צריך להסתפק במה שצומח בעומק הנשמה,
שהיא זו שהיום, מחר ולתמיד שומרת על השלווה"

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתוך תקופה כמו זאת הייתי ממליצה לתרום באירגונים שקשורים לבריאות הנפש. הנפש שסופגת, שמרגישה בהכל, היא זאת שחשוב לשים בלב העניין כי ממנה נוכל להתקדם קדימה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יובל עובד. הוציא את האלבום השני שלו, "יובל". השיק השבוע את האלבום בלבונטין 7 בהופעה אינטימית ומרגשת. השירים שלו מביאים כנות והומור על אהבה ועל החיים עצמם. בתוך התקופה הזאת, הוציא את האומנות אל האור זו משימה מאתגרת – אבל כל כך חשובה.

מה יהיה?
יהיה מה שיהיה. העיקר האחריות האישית של כל אדם להטיב עם עצמו ועם סביבתו. וברוח הזאת לא יכולה שלא לשים שיר מהאלבום החדש של רוסליה.

• העיר שלי
• פלמנקו
• עזרא גבאי
• שינקין
• סנדוויצ'ים
• נווה שכטר
• אלבה
• מדרכות

>> העיר של מיכל בת אדם: ריח של זמן אחר ופינה שמרחיבה את הלב
>> העיר של מאיה ערד יסעור: אור סקצה המנהרה וספסל לתכנון העתיד

1. קפה אדמונד

סמוך לכל מוסכי האופנועים ברחוב יצחק שדה, שוכן קפה אדמונד, אחרי שעזב את מרכז העיר לאזור המזרחי יותר. בהתחלה המיקום נראה מעט מחשיד אבל בפנים מתגלה מקום עם אווירה טובה ומאד פרינדלי לכולם וכולן. סנדוויצ'ים נהדרים וארוחות בוקר טעימות וקפה משובח לצד עוגה מענגת. המקום מאד מזמין להתרחק מהמולת העיר ועדין להרגיש מחובר ואהוב.יצחק שדה 32

2. בית בנימיני

מקום עם אמנות שנותן הרגשה של בית. לא עוד כניסה לגלריה קרירה אלא מקום ששומר על חום ואנושיות. תמיד תמצאו שם תערוכה שמרחיבה את המחשבה מבחינה חומרית לצד אקטואליות ועיסוק חברתי, תוכנית אמנותית מגוונת ותצוגה של אמנים ואמניות שלא רואים בכל מקום. המקום גם מפעיל תוכניות לימוד שונות בתחום החומר ופתוח שעות רבות במהלך היום. אם הגעתם לאזור קריית המלאכה וצריכים קצת לנשום אמנות ורוח, זה המקום.רחוב העמל 17

3. עלמא – בית לתרבות עברית

בלב העיר על שדרות רוטשילד נמצאת עלמא – בית לתרבות עברית. בתוך מבנה מרהיב לשימור שוכן בית ללימודי תרבות, אמנות ורוח. אבל לא רק לימודים, אלא גם אירוח, הרצאות, תערוכות ומפגשים אנושיים שהם מזון לנפש במיוחד בימים האלה. עלמא מאפשר בריחה משאון החיים המודרניים ומחבר אותך למקורות, תמיד עם תקווה, אחווה ושלום בין תרבויות, דעות ורעיונות. באתר אפשר למצוא את לוח האירועים העשיר שלהפ בניצוחה של ד"ר רות קלדרון והצוות הנפלא שלה.שד"ל 6 פינת רוטשילד 42

4. כיכר השוטר

בפינת הרחובות בוגרשוב וטשרניחובסקי שוכנת כיכר השוטר. זו בעצם לא כיכר של ממש, אלא קרן רחובות. גינה קטנה כשחזית אחת שלה פונה לרחוב, צופה לגב של דיזנגוף סנטר. ברחבה הצנועה מפוזרים כסאות נוח ויש כמה בתי קפה מסביב. נעים לקחת קפה ומאפה, לשבת לרגע ורק להתבונן על אנשים עוברים. תיאטרון של ממש והצעה למנוחה כשאתם בין לבין.בוגרשוב פינת טשרניחובסקי

5. קפה איטליה

עוגת הטירמיסו הכי שווה בעיקר נמצאת במזרח העיר בקפה איטליה הוותיק. מסעדה איטלקית שלא עושה רוח וצלצולי יח"צ ושומרת על רמה גבוהה של אוכל איטלקי טעים ועשיר. המנות גדולות ומגוונות וחומרי הגלם טעימים והכל במחיר סביר בהחלט. למי שלא נבהל ממסעדה שנמצאת בצד השני של איילון.יונה קרמניצקי 6

מקום לא אהוב בעיר

כל מקום שאין בו נגישות לנכים. אני מורה בתיכון ואחד מהבוגרים של השנה האחרונה, מוגבל בניידות שלו ומתנהל בהליכון או בכיסא גלגלים חשמלי. במהלך השנה הוא עשה פרויקט צילומי המתאר את חוסר הנגישות וההפרעות במדרכות להולכי רגל, וביתר שאת למוגבלי ניידות במרחב הציבורי. דרך נקודת מבטו, נחשפתי לחוסר האכיפה של העירייה והמשטרה בעניין, לחוסר ההתחשבות של הציבור שמחנה על המדרכה, למי שמשאיר או זורק קורקינטים במקומות שמפריעים, לעמודי חשמל ותקשורת ולעצים שממוקמים ושתולים באמצע המדרכה ועוד. ענין ההפרעות במדרכות זה עוול נוראי שנמצא בכל מקום בעיר, בכל שכונה ובכל רחוב ובכל זמן. הלוואי והעניין הזה ישתנה ושלאנשים יהיה יותר אכפת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של עדן אורבך-עפרת בסדנאות האמנים בתל אביב (אוצר: איתן בוגנים). התערוכה מתארת בשלושה סרטי וידאו את דמותה של האמנית במסעות של תיקון, ריפוי ואיחוי מכשפים. תערוכה שרק לכאורה נראית מנותקת מהמציאות אבל הכי כאן ועכשיו.התבור 32

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מרלי – העז לדעת". סדרה ספרדית בנטפליקס משנת 2019-2021. נתקלתי בה לפני מספר חודשים שביקשתי לברוח מהמציאות. סדרה שהיא מצד אחד אסקפיזם מוחלט, ומצד שני יש בה רגעים של תובנות ומחשבות על חינוך ופילוסופיה וגם שאלות על יופי, חוכמה, אומץ, כנות והרבה אהבה מכל הסוגים. אהבה עצמית ואהבה זוגית. אלו דברים שנותנים כוח, תקווה והשראה בימים האלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. כל השאר יכולים לחכות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גילוי נאות: הוא בן זוגי, אבל הכי מגיע לו: עומר עוזיאל, רקדן ומטפל בשיטת אילן לב. מאז המלחמה הוא נרתם ומטפל בחיילי מילואים, ובמקביל מלמד ריקוד ומופיע בהופעות חדשות של שקד מוכיח ומיכל סממה ועושה טוב בלבבות של עשרות אנשים שרואים אותו על הבמה או במיטת הטיפולים.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. אין אופציה אחרת.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• אדמונד
• קפה איטליה
• כיכר השוטר
• בית בנימיני
• מדרכות

מיכל בת אדם היא כלת פרס ישראל לקולנוע והגדולה שבבימאיות ישראל. סרטה החדש, "הילה" – דרמה משפחתית מרגשת על מערכת יחסים מורכבת בין אם לבת ועל אהבה אובססיבית ובלתי אפשרית – עולה בימים אלה בבית הקולנוע. ביקשנו ממנה לבחור את המקומות האהובים עליה בעיר שבהם צילמה את סרטיה. כדאי גם לקרוא אתהריאיון שנערך עימה במגזין "את".

>> קסם בלתי מוסבר וספסל ברחוב שקט. העיר של יהונתן וילוז'ני
>> מפלט מהלם המציאות ומקום להסתתר בו. העיר של נילי לנדסמן

1. כיכר המלך אלברט

כיכר המלך אלברט היא המקום בו נפגשים הרחובות נחמני, מלצ'ט, מונטפיורי ובצלאל יפה, ובו ממוקם בניין הפגודה המפורסם. המקום הפך למולדתי השנייה. כיוון שלצלם בחיפה, המקום בו גדלתי, מייקר מאד את ההפקה, מצאתי לי את הכיכר הזאת ואת הבית ברחוב נחמני 20 ואימצתי אותם כמחוז ילדותי בסרטיי האוטוביוגרפיים ("על חבל דק" ו"איה, אוטוביוגרפיה דמיונית"). יש במקום ריח מובהק של זמן אחר, זמן שמעורר געגועים ומזמין לשהות בו.

2. Old Jaffa House

מה שהיה אכסניה ביפו בשוק הפשפשים שמחליף שמות מדי כמה שנים, אבל נשאר אותו בית מרשים וקורא לבוא אליו. הבית נוסך בי השראה וצילמתי בו שלוש פעמים: זה היה בית המלון שבעליו היה משה מזרחי (בן זוגי) בסרט "חיים זה חיים". זה היה אחד החדרים באכסניה אליה לקח הגראג'ניק (יגאל שדה) את מינה (אותה אני משחקת) במחשבה לממש את תשוקתו אליה, וזה היה הבית בו גרו ערבים עד שיום אחד נשמעו צעקות "היהודים באים", ואז הערבים עזבו או שהעזיבו אותם והבית התמלא באנשים שהגיעו מאירופה אחרי המלחמה. כל משפחה קיבלה חדר והיה מטבח אחד משותף לכולם.עמיעד 13

3. גינת רות

אותה הכרתי, אבל לא היכרות של ממש. התוודעתי אל קיסמה רק כשעברתי לגור באחד הרחובות על שם ארבע הנשים – שולמית, יעל, רות ואסתר המלכה – המקיפים אותה מארבעת צדדיה. הקיוסק הקטן בו אפשר לשתות קפה ולאכול עוגיות גרנולה הוא פינה קטנה שמרחיבה את הלב.רות 1

4. מוזיאון תל אביב

בתור פריקית של ציור, המקום הזה עם העלייה והקירות הלבנים שאני כל כך אוהבת שמובילה אל האולמות, הוא כמו אינפוזיה בשבילי, ברגעים שאני זקוקה לאינפוזיה נפשית. אבל אני תמיד שמחה להיות במקום הזה שנותן לי מנוחה והשראה. אלו לא רק יצירות האומנות אלא משהו בחללים שלו שנותן הרגשה של מסע במקום אחר.שאול המלך 27

5. פארק המדרון

אני אוהבת להשקיף מלמעלה על הים והסלעים. יש שקט אחר במקום הזה בגלל שהוא רחוק מרעש העיר. לפני שהפארק שופץ בשנה שעברה, הפכתי את המקום הזה ל"מקום" כאשר שמתי שם ספסל ועץ וזה הפך ללוקיישן בסרט שלי "חיים זה חיים". מאז שהפארק שופץ, השתמשתי בו שוב כלוקיישן בסרטי "הילה" שמשחק עכשיו בבתי הקולנוע.

מקום לא אהוב בעיר

כל המדרכות השבורות ברחובות תל אביב שהן מלכודות לנפילות מיותרות.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
קשה לי לקרוא בשם של אירוע, זה יותר פירורים קטנים שאני רואה אצל אנשים שמגייסים את כל כוחם וזמנם כדי לעזור בכל מה שאפשר. זה עוזר לי לשמור על תקווה ולהאמין שיום אחד אנשים יבינו שבן אדם שווה בן אדם באשר הוא ויבינו שבכח אי אפשר לנצח וימצאו דרך הידברות גם עם מי שנדמה להם כפחות מבן אדם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז ה-7 באוקטובר אני הולכת ובראשי מילות השיר "שיר משמר" של אלתרמן. הוא הפך כמין מנטרה שמסתובבת בתוכי, שאני אומרת לעצמי ולאחרים.
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה להתנדב ולתרום לצורך כל טיפול באנשים שהפגיעה שלהם היא בלתי נראית אבל נושאים בתוכם סבל גדול.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל האנשים שנשארים בתל אביב ולא עוזבים.

מה יהיה?
יהיה מה שיהיה וזה יתברר רק במבט לאחור.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• מיכל בת אדם
• כיכר המלך אלברט
• שוק הפשפשים
• גינת רות
• מוזיאון תל אביב
• פארק המדרון
• מדרכות

חסימות הרכבת הקלה, הריסות התמ"א, עבודות הבנייה בכל מקום והיעדר התשתיות (בעיקר בדרום העיר) הופכות את תל אביב לסביבה עם מדרכות מפוקפקות, בלשון המעטה. הן חסומות בעקבות בנייה ושיפוצים, הן צרות מלהכיל אותנו, הן הפכו לחניה או שהן פשוט לא בנמצא – והן בעיקר לא מצליחות לספק את השירות הכל כך בסיסי שהן אמורות להציע. בקיצור, יצאנו למסע צר ומר בין רחובות עירנו, ו… היי שיט, זה לא מדרחוב וכמעט נדרסנו.

רחוב אברבנאל

פלורנטין פנים רבות לה, אבל מדרכות רק מעט. השכונה הכי צבעונית ועמוסה בעיר בהחלט ניחנה בטיפוסים מעניינים, מסעדות, ברים, בתי קפה, רחובות ציוריים ואפילו ציורים על הקירות – כמעט הכל, חוץ ממדרכות. גם ברחובות שיש, אי אפשר להגיד שמדובר במדרכות נוחות ורחבות המאפשרות למשל, רחמנא ליצלן, להסתובב עם עגלה. איפה שיש מדרכות הן רעועות לרוב, ואיפה שאין, ובכן – הישמרו על נפשותיכם, וצעדו בזהירות ובתשומת לב מירבית. אחת הנקודות הבולטות בתרגילי המדרכה של פלורנטי היא פינת אברבנאל-הרבי מברך, שם המדרכה פשוט איננה. ניסינו למצוא, ולא הצלחנו. כן מצאנו מקום לאופנועים, למוסכים, לנגריות וגם למכוניות – אבל לא להולכי רגל.

רחוב אילת

רחוב אילת נועד לחבר בין נווה צדק, פלורנטין ונגה בואכה יפו. היינו מצפים מרחוב שמטרתו בין היתר היא, ובכן לחבר, שתהיה בו מדרכה כהלכתה להליכתנו. אחרת כל אלמנט החיבור עלול להיפגע, שכן מדרכה היא דבר מחבר. זה לא שאין מדרכה כלל, היא פשוט כה צרה עד שהיא לא ראויה לשמה. אולי נקרא לזה מדרך. הליכה עליה כרוכה ברגל אחת על קרקע מדרכתית יציבה, ורגל אחת על הכביש הסואן – זאת בהנחה שאין עוד הולכים מסביב שתצטרכו להידבק אליהם. וגם מה הקשר לאילת בכלל? טוב, זה כבר לסיפור אחר.

רחוב קדם

יפו, כמו שכנתה פלורנטין, מדורגת אף נמוך יותר בהיצע המדרכות. הן צרות בדרך בן צבי, צרות צרורות ביהודה הימית, והכי צרות עד נעדרות בשכונת עג'מי, ולאורכו של רחוב קדם – שם אנחנו פשוט ממליצים להיצמד לקיר, ללכת עקב לצד אגודל או בשורה אחד אחר השני, ולהתפלל לאיזה אל שאתם מאמינים בו. תנועה אחת לא נכונה, או גלילה שקועה מדי בנייד, עלולה להיגמר לא טוב. הכביש סואן והמדרכה דקיקה, ואף נעלמת לפרקים. אנחנו לא מתכנני ערים, אבל האם כל כך מסובך לסלול מדרכות לבני אדם ברוחב ממוצע?

רחוב מקור חיים

ברחוב מקור חיים בשפירא יש מדרכות דווקא משני הצדדים. כלומר הן קיימות באופן הסמנטי, אבל לא באופן הפרקטי – כזה שמאפשר לנו להשתמש בהן כמו שצריך. ראשית הן צרות מאוד, ושנית ישנם עמודי חשמל שעומדים על גבי המדרכה, ומחייבים מאיתנו לבצע עיקוף פעלולני. זה עוד היה יכול להיות סביר (נגיד), אם לא היינו נתקעים כל הזמן במכוניות שחונות בצפיפות לאורכה, ולפעמים קצת עליה. זו היא תזכורת : המדרכה היא להולכי הרגל! לא למכוניות, וגם לא לעמודי החשמל. אנחנו לא מאמינים שהיינו צריכים להזכיר את זה.

נווה צדק

אם חשבתם שהיעדר מדרכות קשורות להזנחה, אז אתם באמת צודקים כי תצעדו בדרום תל אביב. אבל לא רק האזורים העניים חוטפים את קללת האי-צעידה – רק תסתובבו בנווה צדק העשירה והמטופחת. נכון, זו לא שפירא, אבל גם כאן מדרכות הן עניין תיאורטי בלבד. הביקור בנווה צדק מתחיל בהליכה מפוחדת ברחוב שלוש, שמדרכה צרה מעטרת אותו רק מצד אחד (מה שחייב אותנו להיצמד לאיש מיוזע מלפנינו), ממשיך בהגעה למדרחוב שבזי, ותוך שנייה נזכרנו שהוא לא מדרחוב, כי הכניסה מותרת למכוניות שנוסעות במהירות לא מבוטלת – אז כנראה שהרחב פשוט לא מותר להולכי רגל.

אלנבי

רחוב אלנבי עצמו נחסם כמעט לגמרי, מה שהלכה למעשה הפף את המדרכות שלו לכביש. מבולבלים? גם אנחנו התבלבלנו כשהלכנו על המדרכה, ונאלצנו לחמוק בזה אחר זה משליחי וולט ממהרים על אופניים חשמליים, או סתם היפסטרים על סינגל ספיד שכמעט דרסו אותנו כי מדרכת רחוב אלנבי הפכה כעת באופן לא רשמי לשביל אופניים. אמנם כתוב שאסור לרכוב על גבי המדרכה, אבל אתם יודעים איך זה עם איסורים כאלה – הם הופכים להמלצות, ושוב פוגעים בשלומם של הולכי הרגל שרק רוצים ללכת לג'סמינו בסבבה מבלי להיתקל ברוכב קורקינט מגושם מדי.

רחוב אחד העם

מה היה אומר אחד העם אם היה יודע מה קרה למדרכה (שבאמת הייתה פעם) לאורך רחובו? ברחוב בונים, ובונים כל הזמן, והמדרכה משלמת. בחלקו הקדמי יחסית של הרחוב, קרוב למפגש עם רחוב יבנה, מדרכה אחת חסומה לחלוטין בעקבות אתר בנייה קטן שהתגבש לו באיזור. אבל אל דאגה, על גבי המדרכה החסומה יש שלט שמורה: מדרכה חסומה, יש לעבור לצד השני. כמו ילדים טובים עברנו, או לפחות ניסינו לעבור – ואז ניצבנו מול מכונית חונה ועוד אתר בנייה, שחסמו גם את המדרכה ממול. חמקנו כמו פרוגר בין המכוניות לערמות הבנייה, וקיווינו לטוב.

רחוב גרוזנברג

גם רחוב גרוזנברג לא נדיב במדרכותיו. בגדול הן קיימות, אך לפרקים הן נעלמות לגמרי, כי מקטע מהן הפך לאתר בנייה לפני שהוא שב להיות מדרכה. לפעמים הן דווקא נעלמות כי כניסה לחניון, או לתחנת דלק, או לתחנת אוטובוס, או פשוט עדיף שתלכו כבר על הכביש מראש. יש לכם יותר סיכוי להינצל ככה.

קריית המלאכה

הזוי לראות כמה בקריית המלאכה שכחו דבר אחד – את מלאכת סלילת המדרכות כמובן. סליחה, אנחנו מתנצלים. זה היה יום ארוך בשמש נטולת מדרכות. קרית המלאכה פשוט נעדרת מדרכות, ואיפה שיש קטע מוגבה בכביש שאפשר לרגע לטעות ולחשוב שמיועד להולכי רגל – חונות מכוניות אחת אחרי השנייה, ומראות לנו מי הבוס. כבר הבנו שלא לא אנחנו. שלא לדבר על מקטעים שלמים של שבילי עפר באיזור שמייעדים אותנו להליכה מאתגרת ומאובקת, במיוחד בקיץ. ההווייאנס והפדיקור ג'ל שלנו פשוט לא בנויים לזה. מגיע לנו מדרכה הוגנת.

• ❤ תל אביב
• מדרכות
• הולכי רגל
• עירוני
• #פיד_תחבורה