מי שגר צפונית לסלמה לא יבין עד כמה יפו נפגעה במהלך עבודות הרכבת והמלחמה, עד שיבוא לראות בעצמו. המציאות שאיתה מתמודדים בעלי העסקים בסביבה לא פשוטה, וכבר ראינו כמה סגירות ששברו לנו את הלב, אבל ליפו יש אופי אחר וכך גם לאנשים שהחליטו להאכיל אותה. היום אנחנו רוצים להמליץ עם 3 בתי עסק שמגישים אוכל על שדרות ירושלים, אחת הפינות האהובות עלינו בעיר שעדיין מנסה להתאושש.לא מתאים לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>מרכז מסחרי מהסבנטיז וחופש לבחור. זאת העיר של הצ'ייסרית מיכל שרון

משהו ממלא // גואטה

למה כדאי:המסעדה הטריפוליטאית הוותיקה, אחת הבודדות מסוגה בתל אביב, השתפצה בסוף השנה האחרונה וממשיכה להציע מנות נדיבות במחירים הוגנים של אוכל טריפוליטאי ביתי, אותנטי ומנחם. מציאה אמיתית לחובבי תבשילי עדות ואוכל של אמא.
מה טעים:מפרום, קוסקוס, קציצות כעבורה וחריימה יאביסו אתכם עד שלא תוכלו לצאת מיפו, וכך התוכנית שלנו להשאיר אנשים באזור תתגשם.
אווירה:המטבח של סבתא, אבל הסלון של אבא.
>> גואטה, שדרות ירושלים 8

משהו קליל // דלי אלהמברה

למה כדאי:מעדנייה כמו שמעדנייה צריכה להיות – תוצרת מקומית מכל רחבי הארץ, הקפדה על איכות וחומרי גלם מובחרים בלבד. בנוסף, היא גם בית קפה כמו שבית קפה צריך להיות בשעות היום, ובר יין כמו שבר יין צריך להיות בשעות הערב, ואם לשפוט על פי כמות המקומיים שהפכו אותה ללוקיישן מועדף אז הכל כאן כמו שצריך.
מה טעים:התפריט מתחלף, אבל תמיד עושים פה דברים מעניינים עם מוצרים אורגניים ופנינים מהמעדניה, אבל תמיד אפשר להזמין פשוט מגש גבינות ולהתעלף.
אווירה:המקום הכי שמח בכל שדרות ירושלים.
>> דלי אלהמברה, שדרות ירושלים 30

משהו מתוק // מלבי דג׳אני

למה כדאי:אין יפואי שלא מכיר את מלבי דג׳אני. שלושה דורות עומדים מאחורי הממתק הצונן והמופלא, עשוי שמנת וסירופ מי ורדים, לא חוטא במתיקות יתרה והיה כאן הרבה הרבה (הרבה!) לפני שמלבי הפך שם נרדף להיפסטריות ומוגש תחת כל עץ רענן. תמיד טעים, תמיד טרי ותמיד מהנה.
מה טעים:נו מה? באתם להתחכם? קחו את הקלאסי ובלי שטויות של קוקוס, זה לא מקובל פה.
אווירה:משהו שאין סניף של שלבים, כי תחושת ה"חור בקיר" מוסיפה וייב אותנטי שהופך את הכל לטעים יותר
>> מלבי דג'אני, שדרות ירושלים 94

• אוכלים שותים
• שדרות ירושלים
• דלי אלהמברה
• מלבי
• גואטה

פארק התחנה הוא כבר מזמן לא עוד מתחם תיירותי כושל שמאכלס תלמידים בסיורי בית ספר. בחודשי הקיץ התארחו שם פסטיבלים קולינריים, יש בו בקבוע שני בתי קפה שאנחנו אוהבים מאוד (קפה וילנד וקפה נחת), שלל חנויות בוטיק ומרחב גדול לנשום בו מול הים הפתוח. ובכלל, גיאוגרפית הוא קרוב לפארק המסילה, נווה צדק, פלורנטין, נגה ויפו – כך שנעשה ממש נוח להגיע אליו. מה חסר? עכשיו, בקרון הרכבת היפהפה והמשוחזר בכניסה המערבית לפארק נחנך סניף דגל של המלביה שהוא למעשה בר-קפה מתוק להפליא.

>> איך Alali: במקום בו עמדה טופולופומפו נפתח ארמון מדובאי
>> איך נפלו גיבורים: אחת הפיצות הכי טובות בתל אביב כבר לא איתנו

הקרון מבית המלביה ממוקם סביב כר דשא גדול ורחב ידיים, מסביבו דק עץ עם מקומות ישיבה רבים עם לוח שש-בש כמיטב המסורת המלבית וגם במה למופיעים כמובן. ההופעות הן חינם, וכוללות אמנים מקומיים, דיג'ייאים שבאים להרים את הרחבה ובהמשך גם ערבי ג'אם (בואו, בכל זאת אנחנו קרובים לפלורנטין).

תפריט המלביה מציע כמיטב המסורת מלבי חלבי וטבעוני עם מגוון תוספות וסירופים, ויש גם כדורי שוקולד (6 ש"ח), עוגה מתחלפת (15 ש"ח), עוגיה ללא גלוטן של אמא של עידו כמובן (8 ש"ח), מאפינס אוכמניות (15 ש"ח), נאצ'וס (23 ש"ח) ופיצוחים (12-23 ש"ח). יש קוקטיילים ב-32 ש"ח לכוס – מחיר נדיר במחוזתינו – ובנוסף סנגריה כדי להתחמם ולהתנחם או בקבוקי יין ב-60 עד 90 שקלים בלבד אם אתם ממש רוצים להרשים את הדייט. או, והנה מצאנו לכם אחלה מקום לדייט.

קרון המלביה יהיה פתוח גם בשעות הבוקר לקפה ומאפינס אוכמניות למי שעובר בסביבה, או למי שמגיע במיוחד ורוצה לשבת עם הלפטופ ולהנות מהשקט והקפה במחירים נוחים (9 ש"ח לאספרסו קצר, 12 ש"ח להפוך קטן ואף 14 ש"ח לקפה קר – נכון שכבר חורף אבל בואו, "גל הקור הקיצוני" (מה שקוראים לו באירופה "סתיו") בטח יימשך שבועיים ותוכלו לחזור לקפה הקר שלכם.

העניין האמיתי בקרון המלביה מתחיל כשהערב יורד, המגבר מתחבר לשקע ואמנים עולים על הבמה. ההופעות כאמור חינם וכל מי שרוצה מוזמן להתיישב על הספסלים והפופים או לעמוד ולהתנועע לפי הקצב. הליין אפ של השבוע כולל, למשל, ג'אם ברביעי, מופע רוק אלטרנטיבי של Shingawa בחמישי ובשבת ליין ניגונים של אלפסי. "אנחנו רוצים להיות בית למוזיקה ולהרכבים", מספר עידו גל, הבעלים והמייסד של המלביה. "השאיפה היא שכמעט כל יום תהיה הופעה ואפילו שתיים. אנחנו מתכוונים להביא הרבה תוכן איכותי וממש רואים את הפוטנציאל של המקום".
>> המלביה בתחנה, פארק התחנה, קויפמן 65. פתוח להרצה כל יום מ-09:00 עד 01:00. בליין ההופעותאפשר להתעדכן בעמוד האינסטגרם

• אוכלים שותים
• מתחם התחנה
• המלביה
• מלבי
• קינוחים
• הופעות

לפני כשמונה שנים, לירון בירנצויג פתח את מלביהו בקיבוץ דפנה, מרחק 2 קילומטר בסך הכל מגבול לבנון. הוא בכלל גדל ברמת אביב, והגיע לקיבוץ כסטודנט בתל חי, אז התאהב בשקט ובשטחים הירוקים, ואהב את החיים הסטודנטיאליים הרגועים הרחק מהעיר הגדולה. כשהיה חוזר לביקורים בסופ״ש בבית הוריו גילה שהמלבי – הקינוח שרובנו זוכרים מהאייטיז – חזר לקדמת הבמה, והחליט להביא אותו גם לצפון. מלביהו צבר תאוצה והפך לספוט ידוע באזור, שמלבד מלבי הגיש גם כנאפה וסחלב שזכו לשבחים והפכו לידועים ומוכרים בצפון.

>>ליד השוק וליד הים: פתיחת השולחן המפורסמת של שישקו עברה לוקיישן

הסניף הראשון בדפנה הפך למוסד ולנקודת מפגש של הקהילה, החל מתושבי הקיבוץ ועד הסטודנטים מהסביבה שישבו בנעימים על הדשא, נשנשו מלבי צונן ושתו בירה. אולם בשמונת החודשים האחרונים, מלביהו בקיבוץ דפנה עומד סגור, ולירון שב לעיר ילדותו. את הזמן הוא ניצל כדי לפתוח שלוש נקודות מכירה למלביהו, כשהחדשה בהן היא בבית המכולות בנמל יפו – שם מצא בימים אלה המלבי הצפוני בית, וגם קצת מתחושת הקהילה שאבדה.

בתחילת המלחמה הבינו לירון ובת זוגו כי שיכון במלונות במימון המדינה פחות רלוונטי בעבורם, כי הם רוצים להמשיך להפעיל את מלביהו. על כן הזוג מצא סבלט ברמת אביב, והחלו להפעיל נקודת משלוחים צפונית באזור רמת החייל. משם התרחבו לנקודה נוספת ברחוב הירקון, ובימים אלה התמקם המלבי בבית המכולות בנמל יפו. במכולה הכתומה מגיש בירנצויג (בשלב הזה רק בשישבת, בהמשך גם במהלך השבוע) מלבי מופלא, נעים וצונן (חלבי או טבעוני) ועם תוספות לבחירה (15 ש"ח), לצד כנאפה חמימה בעבודת יד (38 ש"ח), וגם מיצים סחוטים במקום (16 ש"ח לכוס מיץ) שמקורם בפירות ממשקי הגליל.

"מדובר בפירות שהצלנו, כי אין מספיק ידיים שקוטפות. התוצרת טרייה ומופלאה ולא יכולנו לראות אותה הולכת לפח. בכלל, זו חלק מהגישה האקולוגית של בית המכולות, מקום שמושתת על קיימות ואיכות הסביבה", מסביר בירנצויג. "וזה ממש מגניב להיות חלק מהדבר הזה. גם הכלים שבהם המלבי מוגש הם כלים שמתמחזרים באופן מלא לשימוש חוזר. היה לנו חשוב להקפיד על זה. אנחנו לא אורחים לרגע כאן, אלא לגמרי מדברים את השפה".

אתה חושב שתישארו כאן לעוד זמן ממושך?
"כן, אפשר לומר שלגמרי השתקענו פה. בבית המכולות אנחנו קבועים לפחות לשנה הקרובה. מה שאני אוהב ספציפית בבית המכולות היא שיש פה תחושה של קהילתיות, שממש חסרה לי מאז שאנחנו לא בצפון. זו קהילה אחרת כמובן, אבל יש הדדיות בין העסקים במקום, ויש מסביב אמנים וסטודיואים ותחושה של קהילה משותפת. גם מי שמגיע לכאן בסופ"ש, חלק תושבי יפו שכבר מכירים אותנו, וחלק שגם מכירים אותנו מהצפון ומגיעים. זו תחושה שמאוד התגעגעתי אליה".

ומה המחשבות על מלביהו בקיבוץ דפנה?
"מההתחלה אמרתי שאנחנו נחזור לדפנה. לא סתם בחרנו לבנות את חיינו שם. אני מאמין במקום הזה, בקהילה המטורפת שלו ובפוטנציאל האדיר שגם מומש בשנים האחרונות, עד שהתחילה המלחמה. אני מאמין שיגיע היום ונפתח שוב, גם אם לא במתכונת מלאה אלא רק בסופי שבוע, אני יודע שמתישהו נחזור לשם. ובינתיים אני כן שמח על ההזמדנות להכיר את מלביהו לקהלים נוספים, וגם למצוא תעסוקה ופרנסה לצוות שלי, שחלק גדול ממנו איתי מהימים הראשונים".
בית המכולות בנמל יפו, האנגר 3. מכולה כתומה, ימי שישי: 10:00-16:00, שבת: 10:00-17:00

• אוכלים שותים
• שבעה באוקטובר
• מלבי
• בית המכולות נמל יפו

במיליניום הקודם, לפני באג 2000 – כלומר, בשנת 1999 הרחוקה – לא היה עובר אורח בשוק הכרמל שלא הכיר את המלבי של אובי. אובי, הלוא הוא עובדיה, היה עובר עם עגלה מתנדנדת בשוק הכרמל ומציע לעוברים והשבים מלבי שהפך למיתולוגי של ממש – בין היתר בזכות הסלוגן הקליט: "טעמת, נתפסת, טעמת פעם, באת עוד הפעם". בין אם בזכות הקופי ובין אם בזכות המלבי עצמו – מה שבטוח הוא שהעגלה הייתה מתרוקנת תוך שעות ספורות ועובדיה היה חוזר ליפו. עובדיה המשיך להגיע אל השוק עם המלבי המפורסם עד למותו בשנת 2007, מאז השאיר את שוק הכרמל בגעגוע.ולמה בעצם אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי המלבי של אובי חוזר ממש בימים אלה, והפעם על ידי דור ההמשך – בנו יוסי חייט.

יוסי, שנולד וגדל ביפו, החליט להמשיך את מורשתו של אביו כאשר התחיל להכין את המלבי לפי אותו מתכון מסורתי וסודי (!) שהגיע עוד מהסבא בבלקן. יוסי רואה בכך מפעל הנצחה של אביו שאהב יותר מכל את שוק הכרמל ואנשיו (ומלבי, כמובן). את המלבי שלו הוא מגיש בשתי תצורות, האחת הקלאסית עם הסירופ הוורוד ומי הוורדים – שהוא אכן נהדר, קליל וערב לחיך. הגרסה השנייה והטרנדית יותר מגיעה בגרסת פיסטוק, הטרנד של 2022 שמסרב לעזוב אותנו, כך זה נראה, גם ב-2023. מדובר במלבי פיסטוק עם שבבי פיסטוק ושערות חלבה למעלה. מומלץ וטעים לאוהבי הז'אנר.

על הדרך, יוסי הבין שמלבד המלבי, יש כיום מגמה של קינוחים נוסטלגיים: וכך התחיל להכין גם קרם בוואריה לפי הספר, עם כמות מדויקת של סוכר ועם קריצה שובבית ונחוצה לאייטיז, גם מוס שוקולד – בואו נודה בכך,קינוח שלא יתיישן לעולם, גם פנקוטה משמנת במרקם מדויק וציפוי קרמלי מלמעלה וגם קינוח שערות קדאיף מתוקות וחרוכות עם שמנת מתוקה. טעים, פשוט וטוב.

מכיוון שמדובר, כאמור, במפעל הנצחה לאב, יוסי, למרות שמתגורר היום ביבנה, מגיע לשוק הכרמל בימי חמישי ושישי ומוכר את תוצרתו בין כתלי מעדניית "פינת הגבינות והיין", שנמצאת ביעבץ פינת הכרמל ומציעה בימי השגרה מגוון דליקטסים מפתים. לדבריו: "אין כמו להמשיך את דרכו של אבי, דווקא במקום שהוא הכי אהב".למי שלא רוצה להגיע אל השוק, ורוצה את המלבי כל יום ולא רק בסופש, במהלך השבוע יש גם משלוחים מאשקלון ועד הרצליה. כולל תל אבי, כמובן.

פינת הגבינות והיין, הכרמל 14 פינת יעבץ, אובהזמנה באתר

• אוכלים שותים
• מלבי
• שוק הכרמל
• פינת הגבינות והיין

"בא לי מלבי" הוא ביטוי שנשמע יותר ויותר ברחובות תל אביב, במיוחד בימים כאלה בהם השמש יוקדת ואין דבר שבא יותר טוב ממלבי צונן ומתקתק. הקינוח אולי נתפס כפשוט ועממי, אבל לאורך השנים האחרונות הוא צמח והגיע למעמד של כבוד ונוצק למגוון וריאציות מיוחדות – אפילו מצאנו קרואסון בדמותו. אבל רגע, תנשמו.אלה המלבי הכי טובים בתל אביב.

הקלאסי | מלבי דג׳אני

למען המסורת, נתחיל עם המלבי הקלאסי, שהוא במקרה אחד הטעימים בעיר. מאחורי מלבי דג׳אני עומדים לא פחות משלושה דורות של הכנת מלבי עם שיטת הכנה מסורתית: כוס זכוכית, פודינג לבנבן במרקם סמיך ומדויק ותועפות סירופ מי ורדים ורוד זרחני – זוהי התורה כולה. למיטבי לכת נמליץ גם להשתעשע ולנסות את מלבי השוקולד שמוצע במקום, שמזכיר בטעמו מעט מעדן קרלו, ומי לא אוהב קרלו?
13 ש״ח, שלבים 16 / שדרות ירושלים 94

הצ'אי | מבאלי

מבאלי מכנים את עצמם בית מלאכה למלבי, ורק מעצם ההכרזה אנחנו מרגישים מחוייבים לטעום, גם אם זה אומר לבקר אצל השכנה רמת גן. ואכן, מדובר במלבי שעשוי במלאכת מחשבת. החלבי, על בסיס שמנת, הוא רך ומבורך, ויש גם טבעוני על בסיס קרם קוקוס. במבאלי מכינים את המלבי בטעמים, ואנחנו אהבנו במיוחד את מלבי הצ׳אי הריחני, שנוספים לו תבליני צ׳אי חמים דוגמת הל וציפורן לצד שקדים קלויים ושיערות חלבה. טעים, מקרר לשון ומחמם לב.
19 ש״ח, הרצל 75 רמת גן, או בוולט.

התמיד מפתיע | המלבי של איל שני

את המלבי של איל שני כדאי לחפש בצפון אברקסס או בפורט סעיד, ומדי פעם הוא קופץ לביקור גם בקיסה מיראז׳ ושאר הספוטים של שני. אין מה לומר, מדובר במלבי נהדר עם קרם שמנת קטיפתי בתוספת של פירות עונה טריים – לפעמים תאנים, לפעמים מנגו, לפעמים אפרסק, תמיד יפתיע. וכמו אצל אייל שני, המלבי של היום הוא לעולם לא המלבי של אתמול. כל יום הוא קצת אחר, לעיתים נוספים פיסטוקים, סירופ או שקדים, אבל מה שבטוח – הביס תמיד מנצח.
38 ש״ח, צפון אברקסס, לילנבלום 42 | פורט סעיד, סמטת הר סיני 4

היוקרתי | שילה

שמו של המלבי של שילה הגיע למרחקים ולא בכדי, מדובר במעיין טייק אוף על הקינוח הפרסי המסורתי – בקרם מלבי עשיר ומוצק שמוגש עם גרניטת פטל חצי קפואה וחמוצה קלות, קוויאר של פטל וקוקוס (לא פחות) ופיננסייר שקדים אפוי וחמאתי שמעטר את הצלחת מסביב ומדייק את איזון הטעמים לכדי קינוח מופלא.
48 ש״ח, בן יהודה 182

הקרואסון | pop and pope bakery

כהן הקרואסונים המצופים, הלוא הוא הקונדיטור עופר בן נתן, מפליא בקרואסון מלבי לתפארת. דמיינו קרואסון מבצק עלים מדופדף כהלכתו, מצופה בשוקולד לבן, שברי פיסטוקים, קריספי פטל חמצמץ וורדים מסוכרים. וזה עוד לא הכל – הנ״ל ממולא בנדיבות בקרם מלבי משגע, עם מי ורדים וקולי פטל. אתם עוד כאן?
32 ש״ח, מגדלי הארבעה, הארבעה 28

הטארט | יפו תל אביב

על חיים כהן אפשר לסמוך שידע לטפל היטב (אם להשאיל מונח אהוב מאסטר שף) בקלאסיקות ויהפוך אותן לקינוח אידאלי. ביפו תל אביב הוא מגיש טארט מלבי מופלא שמורכב מקרם פיסטוק עשיר ואפוי, קרם מלבי בניחוח ורדים משכר, קולי פטל, קראמבל מהנה של קוקוס ופיסטוק ובצד סורבה קוקוס והיביסקוס במתיקות מעודנת.
55 ש״ח, יגאל אלון 98. בניין אלקטר

הכבר מיתולוגי | המלביה

אי אפשר לסגור רשימה שכזו מבלי להזכיר את המלביה, לה מגיע הקרדיט כמובילת טרנד המלבי. תודה לך המלביה, על שהחזרת את הפופולריות של המלבי, תודה לך שדאגת לגרסה טבעונית נהדרת ולחלבית מצטיינת לא פחות, תודה על סירופ הפופקורן שהוא כל מה שלא ידענו שאנחנו צריכים למלבי שלנו, והכי חשוב – תודה לעוגיות של אמא של עידו, שהתגלו כתוספת המושלמת.
12 ש״ח,לוקיישנים ברחבי העיר

• אוכלים שותים
• מלבי
• המלביה
• המלבייה
• קינוח
• קינוחים