Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מסט

כתבות
אירועים
עסקאות
אמרו שנהיה טורקיה, לא אמרו שזה יהיה דבר רע בהכרח. מסט (צילום: הדס עזרא)

ערים תאומות: כל האוכל הטורקי בתל אביב שישגר אתכם לאיסטנבול

ערים תאומות: כל האוכל הטורקי בתל אביב שישגר אתכם לאיסטנבול

אמרו שנהיה טורקיה, לא אמרו שזה יהיה דבר רע בהכרח. מסט (צילום: הדס עזרא)
אמרו שנהיה טורקיה, לא אמרו שזה יהיה דבר רע בהכרח. מסט (צילום: הדס עזרא)

החדשות הרעות הן שהתחזיות הקודרות התגשמו ואכן הפכנו לטורקיה. החדשות הטובות הן ש(בינתיים) זה רק מבחינה קולינרית: בשנים האחרונות תל אביב חווה התפוצצות של אוכל טורקי נהדר, רובו ככולו סביב דרום העיר. צאו לסיבוב, תביאו לנו בורקס כשאתם חוזרים

27 בינואר 2023

הבורקסים

דילקס

ממש בכניסה לשכונת התקווה, מתקיים לו בשלווה גן עדן לבצקים שמושך אליו רבים מהמשוגעים לדבר. צוות מיומן של אופים טורקים מעניק לבצק טיפול מסור מאין כמותו, כאשר הם לשים, מרדדים, מבשלים ואופים את הבצק הכה ייחודי של הסו-בורק, הלא הוא בורקס מים – והבורקס עצמו מעביר את כל האהבה הזו שקיבל הישר אל בלוטות הטעם ודפנות הלב שלנו. המפגש עם בורקס המים הממולא בגבינה או גבינה ותרד יוצר חווית ביס רכה-קראנצ'ית-בורקסית-לזנאית (אם טרם טעמתם בורקס מים, כן – הוא יותר קרוב ללזניה מאשר לבורקס הקלאסי) שמערפלת את המחשבה לרגע. אם עוד לא יצא לכם לטעום (כן, אתם האלה מהסוגריים הקודמים), איזה כיף לכם, זו תהיה חוויה משנת חיים. אם כבר טעמתם, אתם כבר יודעים לבד שתחזרו לשם.
דרך ההגנה 33

דילקס (צילום: ניב טובול)
דילקס (צילום: ניב טובול)

הבורקס של אמא

לבורקס של אמא בלוינסקי יש טעם ומרקם שאי אפשר לשחרר ממנו, הבצק שלו דקיק וקריספי, מלא בשומניות נעימה שעוטפת מילוי נימוח שמתפשט לצדדים בכל ביס וגורם לתחושה ממכרת. הבורקסים כאן מגיעים בגרסאות של תרד, תרד-גבינה, גבינה או תפוח אדמה יחד עם ביצה, חמוצים ועגבניות מגורדות מתובלות. התור שמשתרך כאן בימי שישי מסביר שזה לא עוד סתם בורקס. הלוואי שאמא שלנו גם הייתה עושה בורקס כזה.
לוינסקי 46

הבורקס של אמא. איזה אמא? אמא שלכם? לא אמא שלנו (צילום: ניב טובול)
הבורקס של אמא. איזה אמא? אמא שלכם? לא אמא שלנו (צילום: ניב טובול)

בורקס פנסו

הצ'ילבה של הבורקס של אמא, והטוען השני לכתר "הבורקס הטוב בלוינסקי" הוא בורקס פנסו. הבורקס הזה מאופיין בבצק יבשושי ופירורי יותר, מה שמקנה לו צורה גבוהה ואיתנה ויכולת העמסה מרשימה של מילוי. הביס של בורקס פנסו הוא רך וענני והשילוב שלו עם הביצה החומה, רסק העגבניות הטרי החמוצים והזיתים קוראים לחזור אליו עוד ועוד. פרט לבורקס הטורקי השבלולי במילויי תרד-גבינה, גבינה ותפוח אדמה, ניתן למצוא כאן גם בורקסים קטנים יותר שנותנים את אותה חווית טעם ומאפשרים לנשנש אותם על הדרך (או לקחת אותם הביתה, ואז להתפלא כל פעם מחדש שחיסלתם אותם עוד לפני חדר המדרגות).
לוינסקי 43

הנמסיס של הבורקס של אמא. בורקס פנסו (צילום: נועם רון)
הנמסיס של הבורקס של אמא. בורקס פנסו (צילום: נועם רון)

בורקס רמלה

מה יותר מזמין מבורקס חם וטרי הממוקם באיזור מוסכים כדי לנחם את שגרת יומם של פועלים ועובדי משרדים שונים? לא הרבה, בטח ובטח שהבורקס כזה מיוחד. הבורקס של בורקס רמלה מתחיל את חייו במאפיית הבורקס בבא-חיים המפורסמת משוק רמלה, משם הם מגיעים מגולגלים לרחוב ריב"ל ונאפים מדי יום כדי לספק חוויית בורקס מקסימלית לאנשי ועובדי השכונה. לבורקס הזה יש בצק יוצא דופן שיודע לשמור על פריכות חיצונים מקסימלית ורכות פנימית נעימה מאין כמותה. איזה כיף שהביאו את רמלה כל כך קרוב למרכז תל אביב.
ריב"ל 15

לשמחת עובדי האזור. בורקס רמלה (צילום: ניב טובול)
לשמחת עובדי האזור. בורקס רמלה (צילום: ניב טובול)

בורקס ז'ק

אחד הבורקסים הנוסטלגיים ביותר בעיר הזו (ואולי אף בארץ) הוא בורקס ז'ק משדרות ירושלים. המתכון מלווה את המשפחה עוד טרם עלייתם ארצה מחבל איזמיר בטורקיה, ונמצא בלוקיישן בשדרות ירושלים כבר מ-1936. ניתן למצוא כאן שני סגנונות בורקס – כזה עם בצק דקיק המגולגל בצורה שבלולית בדומה לשאר הבורקסים ברשימה, או כזה הנעשה מבצק עלים עדין ומרשים שתופח מעלה מעלה. האווריריות של בורקס בצק העלים ממכרת ונעימה, והמילויי התרד, תפוחי אדמה או בולגרית וקשקבל יוצרים חווית אכילה שלגמרי מצדיקה כמעט 90 שנות קיום.
שדרות ירושלים 35, יפו

הדונרים

באבאג'ים

המקום הותיק בשדרות שלמה (במקור מבת ים) מוציא את אחת הפיתות הנדיבות והטובות בעיר שלנו. נתחוני בשר הכבש שנחתכים מהשיפוד הלוהט שומרים על צ'אנקיות נעימה בנגיסה, הם מתובלים ומומלחים בצורה דומיננטית (בעיקר הורגש הקינמון שנתן קיק מעניין) ומעוררים את קולטני הטעם בפה למסיבת צהריים ספונטנית. גם מסביב לבשר נהדר פה, כשבאבאג'ים שומרים על תוספות מסורתיות של בצל מתובל בסומאק, עגבניות והמון פטרוזיליה הנכנסים יחדיו לתוך פיתה עבה במידה, שאינה מכבידה אך סופגת אליה את הטעמים בסינרגיה נהדרת. בקיצור, זאת פשוט ארוחת צהריים שאחריה אומרים: וואו, איזה כיף. מבקר האוכל שלנו ביקר שם ממש הסופ"ש(אבל אכל דווקא את האיסקנדר).
דרך שלמה 43

קולטני הטעם יוצאים למסיבה טורקית. שווארמה באבאג'ים (צילום: ניב טובול)
קולטני הטעם יוצאים למסיבה טורקית. שווארמה באבאג'ים (צילום: ניב טובול)

>> יש לנו גם חמישה בורקסים טורקיים נהדרים עבורכם

טקסים

טקסים נפתחה כחלק ממירוץ החימוש לדונר שנכח בשוק הכרמל לפני מספר חודשים טובים, והיא גם היחידה ששרדה אותו ומיצבה את עצמה כנקודת אוכל ראויה בין אינסוף האופציות בשוק. שיפוד הדונר כאן מורכב משכבות דקיקות של בשר בקר העוטה מעליו שמיכת שומן כבש מרשימה. הפלייקים הדקיקים שנחתכים מהשיפוד מתעטפים בשומן הכבש שנוזל עליהם ונוצר כאן שילוב טעמים טוב עם טקסטורה שומנית נעימה שמשאירה את הטעם לאורך זמן רב בפה. הדונר בפיתה של טקסים היא מנת וליו פור מאני טובה, כזו שכיף לחזור אליה בכל פעם שהנפש או הבטן זקוקות לנחמה עוצמתית –מבקר אוכל הרחוב שלנו ביקר גם שם.
יום טוב 8

תמורה לאגרת הקלוריות. טקסים (צילום: מתן שרון)
תמורה לאגרת הקלוריות. טקסים (צילום: מתן שרון)

מוטפאק

התור הארוך המשתרך בכניסה למקום הקטן הזה מדי צהריים מספר את הסיפור כולו. בשלווה ונינוחות ממתינים כאן מדי יום למוצא ידיהם של הטבחים הנאמנים כל כך למסורת הטורקית, ולתוצר שגורם לעיניים להתגלגל כלפי מעלה בסיפוק. כמובן שהמלכה אצל מוטפאק היא מנת האיסקנדר. פלייקים דקיקים של דונר כבש רך, שומני ועסיסי שנחים על צלחת רחבה שבבסיסה יוגורט עיזים, חמאה חמה, עגבניות ופלפלים חריפים צלויים, רוטב עגבניות ביתי וקוביות לחם רכות שסופגות מכל הטוב הזה. אם הצלחתם להישאר עד כאן בלי לפתח רעב בלתי מוסבר אז אוסיף ואומר שזו באמת אחת המנות המיוחדות בעיר, שקוראת לך לשוב אליה שוב ושוב.
סלמה 110

התור מספר את כל הסיפור. האיסקנדר של מוטפאק (צילום: יחסי ציבור)
התור מספר את כל הסיפור. האיסקנדר של מוטפאק (צילום: יחסי ציבור)

אסק

כבר שנים ארוכות שרחוב דיזינגוף חיכה לפצצת טעם משמעותית, ואז הגיעה אסק ונתנה לו בדיוק את מה שהוא צריך – דונר! מאחורי דלפק מודרני ומתוקתק עומדים להם מספר עובדים שבמבטא טורקי מבטיח מציעים מנת דונר שעושה הכל נכון, בדיוק כמו שצריך. הבשר המתגלגל על השיפוד משובץ בכמות שומן מעוררת תיאבון, הפיתה רכה, קלילה ועומדת בלחץ שמפעילים עליה הבשר והתוספות שמוכנסות אליה בנדיבות. אסק היא אמנם לא מקום שהייתם באים אליו במיוחד (לעומת אחרים ברשימה זו) אך היא המקום שתגיעו אליו בצורה אוטומטית כשתהיו רעבים לפיתה טובה באיזור דיזינגוף.
דיזינגוף 128

אל תשאל. "ASK Doner". צילום: מתן שרון
אל תשאל. "ASK Doner". צילום: מתן שרון

>> אמרנו שיש לנו גם בורקסים טורקיים, מה עוד אתם צריכים?

טורק לחמג'ון

מול הדלפק בטורק לחמג'ון מתעוררת אווירה של דרבי שהוא גם משחק עונה בכל צהריים. המוני סועדים רעבים מגיעים לממש את יצרם במקום שבו הם יודעים שיקבלו עבורו את התמורה המלאה. בטורק לחמג'ון מגישים את אחת המנות הגדולות והמשביעות בעיר (אני לא הצלחתי לאכול כלום בהמשך היום אחריה) כאשר את דונר הכבש שלהם (שהיה פחות אגרסיבי ומרשים בטעמיו מהאחרים) הם מגישים בתוך פיתת לחמג'ון אוורירית לוהטת שיוצאת מהטאבון משובצת בבשר טחון ופלפלים. כל אלה יחד עם מגוון סלטים יוצא דופן, צ'יפס טרי וצוות רחב שעובד ביעילות ונוקט בנדיבות רחבת לב, נותנים חווית דונר מלאה לסועדים. מומלץ לפתוח את הכפתור במכנס מראש.
נחלת בנימין 77

תעדכנו את המכנסיים שלכם. טורק לחמג'ון (צילום: ניב טובול)
תעדכנו את המכנסיים שלכם. טורק לחמג'ון (צילום: ניב טובול)

וכל השאר

איסטנבול

בפאתי רחוב יסוד המעלה בשכונת נווה שאנן, שוכנת לה חלקת אלוהים טורקית קטנה. בצעד הראשון פנימה תבחינו בדגל טורקיה ענק שתלוי על הקיר, תשמעו צלילי מוזיקה טורקית חזקה שבוקעת מהטלויזיה שעל הקיר, ואת חוש הריח שלכם יתפוס גל ריח עמוק ומרגש ששמור להרמת מכסה של סירים מלאים באהבה. את פניכם יקבל איברהים, טבח ותיק, שאינו מדבר עברית, אך ברגישות יסביר לכם על התפריט היומי ויתקין לכם ארוחה שתרגיש כאילו אחרי תצטרכו לעלות על טיסה בחזרה לארץ.

התבשילים כאן משתנים מיום ליום לפי העונה, המנהג הטורקי וההיצע בשוק. בביקור שלנו שם נהננו מתבשיל טאש קבאב עם קוביות בשר רכות, תפוחי אדמה ורוטב עמוק עמוק שעושה חשק לטבוע בתוכו, היתה גם מוסקת חצילים עם תבשיל בשר שהזכיר יכולת והקפדה של ראגו איטלקי עשיר, וגם מנת אורז ושעועית פשוטה כביכול שהפתיעה ביכולת שלה לכבוש את הלב במהירות. אבל הכוכב של הארוחה הוא ללא ספק קבב האדנה – ברגע שתבקשו אותו הוא יקובב מול עיניכם על שיפוד מתכת ויצלה על מנגל פחמים קטן שנמצא במקום. הקבב עסיסי, עז טעם ועובד נהדר עם פיתה וסלט עגבניות ובצל לצידן הוא מוגש. ואוו, איך בא לנו שוב.
יסוד המעלה 56 (אין שלט בכניסה)

המאמא הטורקייה שמעולם לא הייתה לנו. איסטנבול (צילום: ניב טובול)
המאמא הטורקייה שמעולם לא הייתה לנו. איסטנבול (צילום: ניב טובול)

מסט

סמטת השוק בלב ליבו של שוק לוינסקי טומנת בה לא מעט מקומות טרנדיים וכיפיים לבילוי, אבל לטברנה הטורקית הזו יש מקצב, צורה וטעם שמכתיבים חווית בילוי חדשה לגמרי באיזור. לאותה חויה אחראי מיילס, שף טורקי צעיר שמביא את חוויית הבילוי המוכרת לו מבית יחד עם הטעמים מהילדות באיסטנבול לכדי חוויית בילוי טברנאית-תלאביבית-טורקית שהיא מיקרוקוסמוס שכולנו רוצים לחיות ולבלות בו. המנות כאן מוגשות בצלחות קטנות כדי שתוכלו למלא את השולחן בכמה וכמה מהן ולטעום מכל קצוות המטבח האיסטנבולי. אנחנו לא הצלחנו להשתחרר כאן בעיקר משתי מנות – קדאיף עם גבינת טולום, דבש וטימין שיצרו מעין "חטיף" עם ניגודי פריכות-רכות ומתיקות מליחות שהיו כמו לונה פארק לפה; ומנת הפצ'אנגה שהיא מעין מאפה בורקסי מבצק פילו (אלוהי, לא פחות) הממולא בגבינת מוצרלה' פסטרמת בקר טורקית ועגבניות שיוצרים יחד ביס שהוא חובה לכל מי שרודף אחרי טעמי אוממי עוצמתיים. כל אלה, לצד ראקי על קרח שזורם לשולחן בלי הפסקה, יוצרים חוויית בילוי טורקית ייחודית במרכז שוק לוינסקי.
לוינסקי 39

מייחנה? מייחאנה? מה זה משנה, זה פשוט מסט (צילום: הדס עזרא)
מייחנה? מייחאנה? מה זה משנה, זה פשוט מסט (צילום: הדס עזרא)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

החדשות הרעות הן שהתחזיות הקודרות התגשמו ואכן הפכנו לטורקיה. החדשות הטובות הן ש(בינתיים) זה רק מבחינה קולינרית: בשנים האחרונות תל אביב...

מאתניב טובול26 בינואר 2023
יותר טוב ממסטיק. מסט (צילום: הדס עזרא)

בסמטה הכי כיפית בתל אביב יש מסעדה נהדרת, והיא אפילו לא מסעדה

בסמטה הכי כיפית בתל אביב יש מסעדה נהדרת, והיא אפילו לא מסעדה

יותר טוב ממסטיק. מסט (צילום: הדס עזרא)
יותר טוב ממסטיק. מסט (צילום: הדס עזרא)

מסט היא ההוכחה שאין צורך להגדיר את עצמך כמסעדה כדי לספק ארוחה טובה, מספיק לעשות אוכל טוב ולהתייחס ללקוחות בכבוד. למי אכפת שזה לא המקום האידיאלי למי שמחפש חווית פיין דיינינג? רק על כריך הדייגים שלהם בא לנו לכתוב פואמה

30 בנובמבר 2022

ימי סוף נובמבר/תחילת דצמבר הם מהמוצלחים שבחודשי תל אביב. כבר לא חם ברמת חדר הכניסה לגיהנום כמו בקיץ, עוד לא "חורף", או שאיך שלא תקראו לכמה ימי הגשם והקור שבדרך. עכשיו, לפני שרחובות העיר נחסמים בסגירות הפרספקט המבאסות, זה הזמן המושלם לנצל רגעים אחרונים של ישיבה בחוץ, וספק אם יש מקום מוצלח לזה מסמטת השוק בלוינסקי. מפיצה לילה הנהדרת בצד אחד ועד לטוני ואסתר המגה פופולריים מהצד השני, סמטת השוק היא 110 מטרים של אנרגיית פאן היסטרית. זה רועש, זה גועש וזה גולש, כאילו מישהו זרק שולחנות וכיסאות רנדומלית, חילק אותם בין מי יודע כמה מקומות (שמעל גיל מסוים אין דרך להבדיל ביניהם. אל תשאלו איך גיליתי) ואז התקין מפזרי אוויר בניחוח פאן.

קוד ההתנהגות התל אביבי אמנם אוסר להראות התלהבות משום דבר, אבל כמי שיצא לו להביא לשם תיירים שלא מודעים לכללים, התגובה המקובלת היא "וואו!". אבל מעבר להיותה משולש ברמודה של וייבים חיוביים, סמטת השוק היא דוגמה מצוינת לאופן בו חוויות אכילה זולגים ממסעדות לכיוון "מקומות". זה לא שלא נפתחות (ונסגרות, לצערנו) מסעדות בתל אביב, אבל אנחנו רואים יותר ויותר "מקומות": כלומר, מוסדות בהם יש מטבח, יש שף ויש מלצרית, יש שלוש מנות וקינוח – אבל עדיין הם לא מצהירים על עצמם כמסעדה. הם משהו אחר, שמשום מה תמיד מכיל אחת או יותר מהמילים: בר, יין, פאב, מועדון, גסטרונומי, קולינרי, בית ואלכוהול.

הסמטה הכי פאן בתל אביב. מסט (צילום: נועם רון)
הסמטה הכי פאן בתל אביב. מסט (צילום: נועם רון)

>>ממש לא מזמן מיפינו עבורכם את כל מה שמתרחש בשוק לוינסקי
>>וזה אפילו דרש מאיתנו שתי כתבות שלמות

ההגדרה הרשמית של מסט היא meyhane, שבטורקיה זה סוג של מסעדות (אבל התרגום המילולי של המושג הוא "בית יין"), וזה לגמרי הולם. כי מהרגע הראשון, מסט הצליחה להיות גם וגם. כבר כתבתי שאחד המאפיינים של ה"לא מסעדות" הוא שולחנות מיניאטוריים. גם ב"מסט" קיבלנו שולחן בגודל בול, רק שעוד לפני שהגיע האוכל, הופיעה המלצרית עם שולחן מתכת קטן, מעדות איקאה, להניח עליו את המנות. כל כך פשוט, כל כך מכבד את הלקוחות, כל כך משפר את החוויה.

הו צלחת נכבדה, את גיריט אותי. מסט (צילום: הדס עזרא)
הו צלחת נכבדה, את גיריט אותי. מסט (צילום: הדס עזרא)

התחלנו עם גיריט, שזה גבינת טולום מפוררת עם פיסטוקים, פסטו בסגנון טורקי ושמן צ'ילי. אין שום דרך להגדיר את המנה הזו אלא בתור דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. שום דבר לא יקח מזה את העובדה שמדובר בביס אדיר. הטולום היא גבינה עם נוכחות טעם אגרסיבית, הפסטו נותן חמצמצות ירוקה, הפיסטוקים אחראים על משחקי המרקם ואז מגיע הצ'ילי ונותן קיק. הכל משתלב ביחד בול. רק שאז אתה לוקח עוד ביס ואתה מבין שזה יותר מידי. אולי אם הגבינה הייתה יותר מפוררת זה היה מרגיע את האירוע, אבל כרגע בשביל ליהנות, מומלץ להזמין מנה של לחם ולאכול את הגיריט איתו.

שורש תרד הבר, לעומת זאת, היה תענוג אדיר מההתחלה ועד הסוף. כלומר כמעט ממהתחלה כי כשהוא הגיע לשולחן היינו כזה "אנחנו לא הזמנו במיה". אבל זה היה הדבר הכי רחוק מבמיה שאפשר, שזה, כידוע דבר טוב. על לאבנה ישבו שורשי תרד בר מוקפצים עם קונפי שום ועגבניות מרוסקות. עכשיו בואו נדבר על התרד. מה זה? למה לא מספרים לי כלום בבית הזה? איזה מרקם מוצלח. איזה טעם נהדר. תארזו לי 5 חת'כה, עכשיו על היופי הזה שימו מה שאתם רוצים וזה יהיה מצויין. הלאבנה המצויינת הייתה רק בונוס.

איך שעברנו לאזורי הראשונות החמות, הטולום עשתה קאמבק, הפעם בצורת "קדאיף וטולום" שזאת דרך טורקית עקיפה להגיד כנאפה מלוחה. ואחרי שמתגברים על המחשבה "למה שמישהו בכלל ירצה לעשות כנאפה לא מתוקה? מה עובר על אנשים בימינו?", דווקא מתברר שיש פה קטע. הקדאיף מתגלה כמעטפת מושלמת לגבינה גם מבחינת מרקם וגם מבחינת הטעמים. הוא כיפי, הוא מוריד את האגרסיבית הגבינתית ויש לו קראנץ' המושלם. מה שכן, כמות כזאת של טולום הייתה הופכת כל מנה לכבדה. גם אם המנה הייתה קטנה בחצי, היינו מתקשים לסיים אותה.

הארטישוק בטמפורה היה… עזבו. הוא היה ההוכחה שצריך לקרוא את התפריט עד הסוף ולא לחשוב שאתה יודע הכל. שלא תבינו לא נכון, ארטישוק זה מלך ומעולם לא אכלנו אותו בטמפורה. רק על זה ההזמנה הייתה ראויה. אבל החוק הראשון של הטמפורה קובע שכל הדברים בעולם טעימים בטמפורה כי יש להם טעם של טמפורה. ומי היה מאמין שזה נכון גם עם ארטישוק. זאת מנה נדיבה, אפילו מוגזמת, של טמפורה חביבה. רוטב האיולי נענע בצד היה אמור להפוך את כל זה למשהו קצת יותר… לא חשוב מה – זה לא עבד.

מישהו פיזר פה כיף על כל השכונה? מסט (צילום: הדס עזרא)
מישהו פיזר פה כיף על כל השכונה? מסט (צילום: הדס עזרא)

הבאליק אקמק, כריך הדייגים הטורקי המפורסם, הרים את הרף למקומות טובים בהרבה. גרסה פתוחה של הסנדוויץ', עם פרוסת טוסט עבה מלמטה, הר של פילה לברק צלוי ועלי ארוגולה מעל ואיולי נענע מצויין בין לבין. עזבו סכין ומזלג, זאת מנה לאכול עם הידיים. זה מלוכלך, זה משפריץ אבל זה תענוג אדיר. מכל המנות שאכלנו, זאת המנה היחידה שלא מתאימה לחלוקה, פחות מסיבות טכניות, יותר בגלל שמי רוצה לחלוק כזאת מנה מעולה.

המנה הבאה נקראת בתפריט "מתוחכם לחמג'ון", ולמרות שלא ברור אם זאת טעות או התחכמות על התחכמות, זה לגמרי עומד בפרמיס. יש כאן בצק דקיק שעליו, אין דרך קלה להגיד, יש בלגן משוגע. בשר אונטריב, ועלים ירוקים, ורוטב עגבניות, וחציל קלוי ובצל כבוש ועל הכל עוד טחינה גולמית. במבט ראשון זה נראה כמו לחמג'ון הכל כלול. אבל אתה לוקח סלייס, נותן ביס ומגלה שהתחכום מתחבא במינונים. האונטריב המצויין, שבפני עצמו היה נהדר, היה הכוכב. על שאר המרכיבים רק נתנו לו ליווי בנגיעות. ופתאום מכל הבלאגן, יוצא ביס שהוא פשוט חגיגה.

אתם תצאו מפה עייפים כמו רוכל טורקי. מסט (צילום: הדס עזרא)
אתם תצאו מפה עייפים כמו רוכל טורקי. מסט (צילום: הדס עזרא)

בשלב הזה היינו יותר עייפים ממוכר בדוכן מעילי עור בבאזר של איסטנבול אחרי ביקור של קבוצת ישראלים, אז עשינו את הדבר ההגיוני היחיד והזמנו קינוחים. "חלבה ברולה" נשמע כמו משהו ששווה לנסות אז ניסינו. הבשורות הטובות: חלבה חמה זה קטע, וזה פותח טעמים חדשים. מעטה הפיסטוק היה תוספת נהדרת. הבשורות הפחות טובות: חלבה חמה זה אגרסיבי וכבד. אם אתם מסוגלים לסיים מנה כזאת לבד, אפשר רק לקוות שאין לכם בעיה לעבור בגלאי מתכות עם קיבת הפלדה שלכם.

הקינוח השני, אירמיק, היה המלצה של המלצרית המקסימה והמקצועית, והיה ההפך המוחלט מהחלבה. פה הייתה סולת מטוגנת בחמאה עם צנוברים וקינמון שהוגשה עם גלידת וניל ורוטב קרמל מלוח. וזה לא פחות מאדיר אבל באופן הכי לא מתלהם שיש. כי מה, לכאורה, כבר יש פה? זה סולת מטוגנת בחמאה, כלומר עוגת סולת שלא טרחו לאפות אותה, אבל זה כל כך עדין בטעמים וזה עובד כל כך טוב עם הגלידה והקרמל שזה כמו לאכול ענן שיש בו מרקם. הכלום היחיד במנה הזו הוא מה שנשאר בסוף על הצלחת.

>>ובכלל, אנחנו בעיצומו של אביב טורקי בסצינה הקולינרית המקומית והדונרים האלו מוכיחים זאת
>>וכן, יש גם בורקס טורקי. ברור שיש בורקס טורקי

מייחנה? מייחאנה? מה זה משנה, זה פשוט מסט (צילום: הדס עזרא)
מייחנה? מייחאנה? מה זה משנה, זה פשוט מסט (צילום: הדס עזרא)

מסט היא ההוכחה שאין צורך להגדיר את עצמך כמסעדה כדי לספק ארוחה טובה, מספיק לעשות אוכל טוב ולהתייחס ללקוחות בכבוד. למי אכפת שזה לא המקום האידיאלי למי שמחפש חווית פיין דיינינג? זה מקום מושלם לבוא בחבורה, להזמין מנות לחלוקה ולדעת שתקבלו אוכל טוב, ובזכות הגודל של המנות גם VFM מוצלח.

מסט, לוינסקי 39, תל אביב. שבת-חמישי 18:00-00:00, שישי 10:00-17:00. 3.5 כוכבים. 4 כוכבים לארוחת חברים שיתופית

לחם 28
גיריט 39
שורש תרד בר 32
קדאיף וטולום 66
ארטישוק טמפורה 58
באליק אקמק 74
מתוחכם לחמג'ון 78
חלבה ברולה 42
אירמיק 45

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מסט היא ההוכחה שאין צורך להגדיר את עצמך כמסעדה כדי לספק ארוחה טובה, מספיק לעשות אוכל טוב ולהתייחס ללקוחות בכבוד. למי...

מאתעודד קרמר4 בדצמבר 2022
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!