לפני כשבוע המלצנו באתר זה על מספר מנות מיתולוגיות שהגדירו את התל אביב, אבל קוראים חדי עין הפנו את תשומת ליבנו לעובדה הכואבת שאחת המנות – בורקס הסרטנים של הבסטה – לא מוגשת בתקופה האחרונה. זה גרם לנו לחשוב על כך שישנן כל כך הרבה השלכות למלחמה ולגורמים סביבתיים נוספים, שבטח לא שמתם לב (וגם אנחנו) למספר מנות יוצאות דופן שנעלמו מהצלחת בדרך. לפניכם 8 מנות כאלו, שאפשר רק לקוות שימצאו דרך לשוב אלינו.
>>אל תסעו רחוק מכאן: 12 עגלות הקפה הכי טובות וקרובות לתל אביב
>>אוכלים סרטים: 31 מקומות טובים שצריך לאכול בהם בירושלים

1. בורקס סרטנים של הבסטה

האייקון בן 17 השנים הוא חלק מהמיתוס שאופף את הבסטה – מסעדת כאילו-שוק, שביקום אחר הייתה נושאת כוכב מישלן – אבל המנה המיתולוגית לא קיימת כרגע בתפריט: מאפה בצק עלים במילוי בשר סרטנים כחולים טריים ותפוחי אדמה עם קרם פרש, תבלינים וציר סרטנים, שבעבר אמר לנו עליו הבעלים אבירם כץ ש"בסנוביות שלנו, אנחנו לפעמים מסתלבטים על המנה. אבל זו מנת חובה. גם אם ננסה להיפטר ממנה לא נצליח". ובכן, עכשיו כשאין כיוון לסרטנים – כמו תמיד בקיץ, הבורקס ירד מהתפריט ולצערנו הצליחו. לנו רק נותר להחזיק אצבעות שבחורף הוא ישוב, כי על מיתוסים אסור לוותר כל כך מהר.
תחליף מתבקש:בורקס אנשובי בעמיתה – בצק עלים מפואר במילוי גבינת שמנת, בצל, זרעי כמון ואנשובי קצוץ, עם עלה מרווה מעל. סקנד בסט על כל המשתמע מכך.

2. שניצל לבן של ויקינג

עוד מנה שבחסות המלחמה נעלמה מהנוף, לאחר שמסעדת ויקינג ספגה פגיעה חמורה בעקבות נפילת טיל איראני. למי שלא התנסה, נזכיר שמדובר בשניצל חזיר דק, פריך וזהוב שמוגש עם חרדל מתוצרת בית ותוספת אורז, תפוח אדמה אפוי או פירה עם חמאה – פשטות מנצחת בת יותר מעשור. בחלוף כחודש מאז האירוע, ויקי בעלת המקום מתכננת לפתוח שוב את המסעדה, אך מתקשה להתמודד מול הרשויות: "מחכים להצעת חוק, נמצאים בדיונים מול הרשויות ומול מס רכוש – זו באמת מסכת בירוקרטיה איומה. בינתיים לא מציעים לא פיצויים ולא עזרה, ואני גם כל כך לא רגילה לבקש עזרה. הלקוחות הקבועים דואגים ושואלים כולם במה יכולים לעזור, אבל אני לא יכולה פשוט לבקש מאנשים מיליון דולר. אז אני בדיונים עם מי שאפשר, מנסה לבדוק את הזכויות שלנו, ומוצאת את עצמי יותר קבלנית מבשלנית".
תחליף מתבקש:שניצל עגל עם פירה וסלט קולסלאו בקפה נואר, גם הוא מרשימתהמנות המיתולוגיות בעיר. פיצוי יותר מאשר נאות, ואוכל מנחם במלוא מובן המילה. אבל אנחנו מחכים לויקי.

3. סיר פירות ים של מאנטה ריי

25 שנים מאז שהפתיע לראשונה בפסטיבל פירות ים הראשון, סיר הברזל השחור נשלח לאפסון במעמקי המטבח של מאנטה ריי. הסיבה: שיפוץ נרחב של תשתיות, סביבה וחיזוקי המבנה ביחד עם חברת אתרים ועיריית ת״א. המסעדה צפויה לשוב אי שם בסתיו, ואפשר להמר די בביטחון שמיקס פירות הים בסיר הכבד ישוב איתה, כי לעפרה גנור הבעלים משנה לא רק מה אוכלים, אלא גם איך: "בשם המנה ברור שמדובר במיקס פירות ים, אבל הסיר השחור מברזל בו היא שוכנת הוא אחד ממבשרי הפואטיקה בתיאור מנות והדגשת החוויה הכוללת במסעדה (מבקשים סליחה מאייל שני, היינו שם מעט קודם). לא רק מה אוכלים, אלא איך אוכלים. היו ויכוחים ודיונים מה משנה אם המנה בסיר ברזל שחור ויצוק או בצלחת. הציבור שאל, חלקו מחה, והתשובה: לנו זה חשוב!".
תחליף מתבקש:עלמה MIX – קלמרי, דג ושרימפס מטוגנים עם צ'ילי ואיולי בצד בעלמה ביץ', בר החוף שצמוד למאנטה ריי. כשהים אותו ים והמרגריטה קפואה ובועטת, אפשר להסתדר עם שינויים קטנים וכלי חד"פ.

4. ההמבורגר של NG

כשפגש אותו בזמן אמת, מבקר אוכל הרחוב שלנו התפייט על ההמבורגר של NG, שהיתה מהקציצות הסקסיות שנראו בעיר: "הבורגר הגיע בזריזות, מסודר במגש הקרטון הסטנדרטי, ונראה פשוט יפהפה. הלחמנייה הרכה נצצה לאור הערב, והבשר העסיסי תסס מתחתיה. מבלי כמעט להביט על שאר המגש, שכלל צ'יפס ורטבים, נגסתי בבורגר וראיתי את NG כמו שקיוויתי כבר שלוש שנים לראות – כמקום שמכין את ההמבורגר הכי מדויק שניתן. הבשר נחתך בגסות ונעשה לשלמות (מידת מידיום חלומית), התיבול העדין השאיר את מרכז הבמה עבור הבשר הנהדר, והתערובת בשר הסתחררה בתוך הפה שלי כמו מערבולת טעם". הקורונה לא הטיבה עם NG, שעברה מנווה צדק לצומת הפיל – עד שהמלחמה חיסלה אותה כליל.
תחליף מתבקש:ההמבורגר של מיט בר, שמתרחק מטרללת הטופינגז ומשאיר את הבמה לבשר.

5. הפיצה של סנטה קתרינה

שפע הפיצריות המצוינות בעיר אינו משכיח את זיכרון הפיצה בסנטה קתרינה – בצק מעולה עם תיבול מדויק של כל הרכיבים, גבינה טובה ואפייה מושלמת. ההתלבטות האם כדאי בכלל להזמין פיצה במסעדת שף מתייתרת לנוכח הביס, ונותרה רק השאלה אם ללכת על קלאסיקות (רוקה, סלמי) או על הספיישלים המשוגעים ששף תומר אגאי היה הוגה. בחלוף הקורונה סנטה הצליחה להתרומם ולשוב לעצמה, אך בחודש ספטמבר האחרון היא נסגרה במפתיע, בשקט וללא הצהרה לתקשורת. מאז אגאי תפס כיוון יווני, הספיק להקים את הסופלקיה של גרקו ופתח בנחלת בנימין את מאזה, חמארה מודרנית מקומית מבית הספיקאיזי. אנחנו מאחלים לו ולעצמנו עוד סיבוב של מסעדת שף, עם או בלי פיצה (רצוי עם).
תחליף מתבקש:לה טיגרה, כי אם כבר פיצה נפוליטנית – אז עד הסוף.

6. סום טאם פון לה מאי של קונתאי

בקושי שבעה חודשים החזיקה השותפות בין שף תומס זוהר והמנטור יוסי שטרית, עדלקריסה צורמת במיוחד. במהלך משך חייה הקצרים הצליחה קונתאי להיחרת בזיכרון בזכות חריפות לא מתנצלת ותפריט סום טאם ובו לא פחות מחמש וריאציות למנה המסורתית, בחריפות לא מרחמת. גרסת הפירות הצליחה להפתיע גם בוגרי תאילנד מנוסים בשילוב מתוק-חריף של אננס, תפוח, קיווי ותותים – מנה שהצליחה להשאיר חותם ולהביא זווית מקורית-אותנטית.
תחליף מתבקש:הסום טאם הבועט של בית תאילנדי, האב המייסד של הז'אנר.

7. טאטן שורש סלרי של אדמתי

מצחיק לדבר על מסעדה ששרדה ארבעה חודשים במונחי הותרת חותם, אבל בשרוול של אדמתי היה לפחות אס אחד מנצח – טארט חמאתי על בסיס בצק עלים משובץ דפי שורש סלרי דקיקים, צ'יפס שורש סלרי לקראנץ' וגלידת שמנת-שורש סלרי טעימה להפליא. בעולם שנע על סקאלת שוקולד-וניל-פירות, שף אביב אטינגר השכיל ליצור מהשורש הצנוע קינוח מפתיע, עם מתיקות מאופקת ופיניש מלוח-עדין במינון מדויק.
תחליף מתבקש:כל טארט שתמצאו בקייקרי של מורן גיל. מנעד הטעמים שונה לגמרי, אבל למה להיות קטנוניים.

8. החומוס של משאוושה

משנת 2002 ובמשך 20 שנה פעלה החומוסייה האהובה ברחוב פינסקר, ממש על פינת בוגרשוב. היא הספיקה לקבל ביקורת מפרגנת מדודו גבע עצמו ושרדה אינתיפאדה, קורונה ושינויים שהובילו אותה, תוך כדי מלחמה, לעבור לרחוב הרכבת. חשבנו שבכך הסאגה באה אל סופה, אך בחודש ספטמבר האחרון משאוושה נסגר סופית. "קיוויתי שהמקום יתרומם. היו רגעים שהיה נדמה שכן, אבל לצערי בסופו של דבר זה לא קרה כמו שצריך, אז הבנתי שהגיע הזמן להיפרד", אמר לנו אז הבעלים עמוס בר. בתל אביב רבתי יש די והותר חומוסיות, אבל אף אחת לא מגישה חומוס קטיפתי מתקתק, לא חמוץ, לא כמוני ולא שומי, במרקם קליל ונהדר כמו שהיה במשאוושה.
תחליף מתבקש:בחומוס כמו בחומוס, יש הרבה תחליפים אבל אף אחד לא נטעם בדיוק כמוהו.

• אוכלים שותים
• המנות האיקוניות
• מלחמה
• משאוושה
• הבסטה
• NG
• סנטה קתרינה
• מאנטה ריי
• ויקינג

אם לא הבנתם שנזקי המלחמה הממושכת מגיעים רחוק, אין המחשה יותר טובה מהנזק המשני שספגה סצנת האוכל – עםיותר מ-40 מסעדות, ברים ובתי קפה שכבר סגרו בעקבות המלחמה. זה מדכא, זה בלתי נמנע כל עוד המלחמה נמשכת. וכעת עוד שני מקומות אהובים מצטרפים לרשימה הארורה, ובמקרה שניהם חומוסיות – משאוושה הוותיקה שניסה להתחדש ברחוב הרכבת, והבן של הסורי בפאתי שוק הכרמל.

>>תרבות של מחאה: מוסדות התרבות בת"א נסגרים לקראת ההפגנה הערב

נתחיל עם הוותיקה – חומוס משאוושה נסגר לאחר לא פחות מ-22 שנים, בהם האכיל אותנו בחומוס גלילי מופלא. לפני פחות משנה, בעקבות הריסת הבניין ברחוב פינסקר בו היה ממוקם, עבר משאוושה ממשכנו המוכר אל עבר רחוב הרכבת. "קיוויתי שהמקום יתרומם", אומר לנו עמוס בר, הבעלים. בחודש דצמבר 2023 פגשנו אותו בלוקיישן החדש דאז, והוא סיפר שהוא חושש מהמיקום ומהעובדה שהוא רחוק מהים, שכן חלק נכבד מלקוחותיו היו תיירים. תשעה חודשים אחר כן, מסתבר שהחשש היה מוצדק. "היו רגעים שהיה נדמה שכן, אבל לצערי בסופו של דבר זה לא קרה כמו שצריך, אז הבנתי שהגיע הזמן להיפרד". יום הפעילות האחרון של חומוס משאוושה יהיה ב-15.9. "כולם מוזמנים", מספר בר, ואנחנו רק נוכל להתגעגע.

החומוסייה השנייה שהודיעה על סגירתה היא "הבן של הסורי" (או לפחות הסניף המקורי בכרם), שהיא סיפור שונה של שושלת חומוס משל עצמו. ראשיתה בחומוסיית הסורי המיתולוגית שבכרם, שנסגרה לפתע וללא התרעה אי שם ב-2014. זכי – הסורי המקורי – נעלם כלא היה,וכשהסתברה הטלנובלה המשפחתית, נשארנו עם אבק ושמועה אודות המתכון שגנב שוטף הכלים. לאחר כל הפרשה, "הבן של הסורי" נפתח על ידי אבי משעניה, בנו של זכי, ובמהרה התייצבה כיורשת האמתית היחידה של הסורי. התור נבנה מחדש, והחומוס במרקם המנצח בעל עיסת הפול ממעל התייצב בכרם התימנים.

כעת, כעשור לאחר פתיחתה, שי אברמוב – הבעלים הנוכחי – הודיע על סגירתה ב-1 באוקטובר. ולא, לא יהיה "הנכד של הסורי"."הבנייה שגמרה על אלנבי גמרה גם עלינו", מסביר אברמוב. "ויחד עם המלחמה וזה שהשוק ריק, לא ראיתי איך אפשר להמשיך ככה’’. עם זאת, הסניף של "הבן של הסורי" בשכונת מונטיפיורי ישאר פתוח, כך שיש עוד תקווה לחובבי הפול. אבל מה יהיה עם חובבי החומוס? אל תצפו לעזרה מרפי גינת.

• אוכלים שותים
• משאוושה
• הבן של הסורי
• חומוס
• סגירה

אין קדוש מיום שישי. זהו יום שמהרגע שבו אתם מתעוררים בבוקר, מתקבלת התחושה שכל העולם לרגליכם והכל אפשרי אם רק תרצו. זהו שקר, כמובן, אבל שקר שנעים להתבצר בו. שישי הוא יום של שעת צהריים נצחית שמתחילה בבוקר ומסתיימת בשקיעה, ולכן כה מענג לבלות את שישי בצהריים בחוץ, מסורת תל אביבית מדאורייתא, ומסורת צריך לכבד. לא משנה אם אתם בעניין של לשתות יין או בירה או קוקטייל, לנשנש מכל הבא ליד, לתקוע חומוס, לפגוש חברים או להכין את גופכם לשנ"צ הקדוש ביותר של שישי אחה"צ – יש מקום שמחכה לכם. זו אינה הרשימה האולטימטיבית של *כל* המקומות הכיפים בשעות המוזהבות של שישי, כמובן, אלא שילוב של קלאסיקות ומקומות שנבדקו לאחרונה ונמצאו ראויים לקדש בהם את היום השישי. אמן.

קרוט

קרוט החדש (יחסית) בשדרות תרס"ט, מבית "פרא", הוא מקום שכאילו נולד לשישי בצהריים. הוא נונשלנטי, קליל ובלתי מתאמץ – וזו בדיוק הרוח שאנחנו מעוניינים לאמץ ביום שישי. יש רק להזמין מבפנים את מה שכתוב על לוח הגיר, לקוות מאוד שיהיו אויסטרים, להצטייד בכוס יין צוננת ולצאת לשבת בחוץ (צמוד למאוורר). אפשר לשבת בסבבה על המדרגות, ואפשר לבחור בשולחן בין צמרות העצים של גן יעקב הנהדר, אפשר אפילו לעמוד כמנהג האירופאים ולחוש את מלוא האפקט של הסופ"ש.
מה לאכול:אויסטרים אמרנו לכם
מה לשתות: ריזלינג
שדרות תרס"ט 4, ימי שישי בין 12:00-17:00

>> 18 מקומות לאכול בהם בביג פאשן גלילות
>> מתערבבים: 11 הקוקטייל-ברים הכי טובים בתל אביב

אלוף בצלות

פארק אלוף בצלות הוא יותר גינונת חביבה, אבל בפלורנטין מלאת הבניינים, הבנייה והמזגנים המטפטפים, די בשלושה עצים, מרחב ללא מכוניות, ריהוט רחוב וקצת צל כדי להיקרא פארק. חוץ מזה, פארק או לא, קשה להתווכח עם פינת החמד האורבנית הזאת שקודם היה בה מגרש חנייה מוזנח, ועכשיו כיף וכדאי לשבת בה בשישי בצהריים עם חברים ועם כל השכונה, או לפחות החלק שלה שלא מצטופף בפוקפה או בטוני ואסתר. אפשר להזמין מהקפה-בר החביב שהתמקם בירה\קפה\יין, וגם גבינות או סנדביצ'ים ולשבת עם אפס דאגות ואפס מאמץ. כמובן שכל זה לא נכון לרגע שבו מד הטמפרטורה חוצה את ה-35 מעלות, שאז פשוט תברחו למזגן הכי קרוב.
מה לאכול:צלחת גבינות
מה לשתות:בירה קרה. כי חם
סמטת אלוף בצלות, פתוח בימי שישי בין 8:00-16:30

קפה המגדלור

אל קפה המגדלור שבצפון נמל תל אביב נמליץ דווקא ללכת בשעות הצהריים המאוחרות של שישי, ממש לקראת שקיעה. אלא אם אתם ציפורים מוקדמות, ואז כדאי מאוד להגיע לשם כבר בשמונה בבוקר, כשמתקיים שם שיעור יוגה פתוח בחינם (כל שישי בבוקר לאורך חודש יולי), ותוכלו לשבת מולו וליהנות כמונו מהרוגע והשלווה המדיטטיביים שמתקבלים כשיושבים עם קפה קר וצופים באנשים אחרים מתאמצים. אם אתם מעוניינים פשוט לרבוץ מול המזח בימי יולי החמים, נמליץ להגיע בין-ערביים ולהנות מהבריזה והשקיעה היפה. חוץ מזה בימי שישי מתקיים יריד פעם בחודש, ומגיעים גם דיג'ייאים לנגן. בקיצור, להתעדכן בסושיאל.
מה לשתות:תפוזים סחוט
מה לאכול:משה בתיבה
טיילת רידינג, ימי שישי בין 07:00-21:00 (שיעור יוגה ב-08:00)

מנזר

קלאסיקה כבר 20 שנים לפחות, מאז הפך מדייב-בר מרופט ואהוב לגסטרו-בר מרופט ואהוב, ולא צריך לספר לכם כמה כיף לשבת שם בחבורה קטנה או גדולה עם תפריט מוכר ואהוב של מנות מבוצעות היטב, שבו כל אחד יוכל למצוא את עצמו בלי להתאמץ יותר מדי. חוץ מזה, חרף כל השנים שעברו וחרף הבנייה באלנבי ממש מולו, מצליח המנזר להישאר מקום כיפי עם אווירה טובה ופמיליארית במידה, כזו שאנחנו בהחלט מעוניינים בה בימי השישי שלנו.
מה לאכול: כבד קצוץ עם חלה
מה לשתות: אפרול שפריץ
גדרה 28, בימי שישי פתוח עד אחרון הלקוחות

קפה אירופה

החצר של קפה אירופה ידועה כאחת הטובות והירוקות בעיר, ובשישי היא פשוט מושלמת. מצד אחד אתם בלב העניינים על רחוב רוטשילד, ומצד שני כשאתם יושבים בחצר הירוקה והפורחת אתם לא צריכים לסבול את הפקקים והצפירות של ימי שישי הסואנים (אם כי יכול בהחלט להיות ואף סביר שתצטרכו לחכות לשולחן). המנות בנויות ברובן לחלוקה, כך שאפשר לשבת בזוג או בחבורה גדולה יותר ולטעום לא מעט, ובשישי מוגש תפריט רענן, קליל וקז'ואלי.
מה לאכול:קרודו דג נא על קרח
מה לשתות:ג׳זמין (תסמכו עלינו)
רוטשילד 9, בימי שישי מ12:00-16:00 ואז שוב בערב בין 18:00-00:00

פימפינלה

יש ה-מ-ו-ן מקומות כיפיים בשוק לוינסקי בשישי בצהריים – כמובן שרק אם הרחוב הכי הומה אדם בשישי בתל אביב הוא חלק מהכיף שלכם – אבל אנחנו רוצים להפנות זרקור דווקא אל פימפנלה, חמארה כיפית באווירה מדיטראנית שאנחנו תמיד שמחים לבלות בה בשישי בצהריים. האוזו נשפך בשמחה אל הכוסות, פירות הים עוברים טיגון הגון והאווירה שמחה ומשוחררת (שאפשר לשכוח שמחר שבת ואחריו תגיע שביזות יום א'). המחירים גם הם נוחים ומאפשרים לפתוח שולחן בטוב עם מלא מזטים, קלמארי מטוגן ואוזו לרוב, לא זוכרים אם אמרנו כי שתינו כבר שלושה. יאסו.
מה לאכול: קלמארי מטוגן
מה לשתות: אוזו אשכוליות
נחלת בנימין 115, בימי שישי בין 11:00-01:00

פורט סעיד

נכון שבפורט יש תמיד תור, אבל זה יום שישי ובכל מקום יש תור, ואם תגיעו בשעת הפתיחה ביום שישי ותצליחו להתגבר על מיתוס הפאסיב-אגרסיב של המארחת ולהתיישב – הרי לכם צהרי שישי של אלופים עם כל הפאן נוסח אייל שני והחבר'ה היותר טובים. זה אומר מינוט סטייק, מסבחה שעועית לימה, שמנת חמוצה עם שחלות עגבניה, סוכריות קישואים, תרד בחמאה ופרנץ' טוסט אם ממש לא אכפת לכם שהזוג שמחכה לשבת אחריכם מחכה. ולמה שיהיה אכפת, שישי היום, יום ארוך.
מה לאכול:כרוב ערבי
מה לשתות:אפרול שפריץ
הר סיני 5, בימי שישי בין 12:00-18:00

שאפה

בעבר לא היינו ממליצים לכם להגיע לפשפשים בימי שישי. השוק היה מלא בתיירים מכל הארץ והעולם שנדחסו בכל פינה והצטלמו עם סלפי סטיק תחת כל עץ וגרפיטי רענן. אלא שבימינו לא כך המצב, ומאז המלחמה השוק לא שב לעצמו. היתרון בכך הוא שאפשר להסתובב שם בשישי מבלי להגיד בזעף "סליחההההה, אפשר לעבוררררר" כל שתי שניות. אנחנו בוחרים להסתכל על חצי הכוס המלאה, ואם כבר כוס אז לשתות אותה בשאפה, מקום שמצליח להתגבר על כל הקשיים ולהישאר מהנה, נעים ורלוונטי תמיד.
מה לאכול: פיש אנד צ'יפס
מה לשתות: מיץ מנגו וליים
נחמן 2, ביום שישי בין 10:00-01:00

המשביר

שישי בצהריים בחצר האחורית של המשביר זו, לכל הדעות, מהות חוויית הסבבה. אפשר לשבת בחבורה גדולה מבלי לסבול מנעיצת מבטים עוינת, אפשר לרקוד למעלה ברגוע או לשבת על הבר לדייט באור יום, ולמעשה פשוט לשרוץ במקום שעות עם מוזיקה טובה, פיצה טעימה, נשנושים במחירים נוחים, קוקטיילים צבעוניים וצוננים, בירה מהחבית ויינות במחיר הוגן.
מה לאכול:פיצה
מה לשתות: קוקטייל מזקליטה
המשביר 2, מ-11:00 עד אחרון הלקוחות בלילה.

שישקו

המשכן החדש של שישקו, בפאתי שוק הכרמל, לא היה צריך הרבה כדי להשתלב באווירה השמחה של השוק. גם במיקומו הקודם בסמטת הר סיני הוא היה ידוע בפתיחת השולחן המפוארת שלו ובגרוב של חמארה בלקנית, ומה יותר שישי בצהריים מפתיחת שולחן? קחו חלה של שבת, עם טחינה וחמוצים. לאבנה וסלט ביצים עם הרבה בצל מטוגן, חצילים שרופים על האש וצזיקי בלקני, ארטישוק אלה רומנה, כבד קצוץ ופלפלים חריפים עם גבינת פטה, וגם את הר הצ'יפס האייקוני, עם גבינה בולגרית מלמעלה. וקבב. חייבים קבב.
מה שותים:ערק
מה אוכלים:סופלאקי פרגית עם פיתה זעתר. וקבב.

הכובשים 48, בימי שישי בין 12:00-16:30 ואז שוב החל מ18:00

בוסר

בתל אביב כמו בתל אביב, אי אפשר לעשות רשימה שכזו מבלי לכלול לפחות בר יין אחד, והבחירה שלנו הולכת על בוסר, מחלוצי ברי היין שלנו ומראש אחד הטובים שבהם, שרק הולך ומשתבח עם הזמן. הבוסר הופך בשישי בצהריים להאנג שמח במיוחד, עם סיכוי של ממש לשבת על כיסא עם שולחן (מה שיותר מאתגר בערבי השבוע) ולקבל את פני השבת בשיכרון איכותי שמבוסס על יין מעולה. מדובר במתכון מומלץ לשישי וגם ליתר הסופ"ש למעשה. אולי פשוט נעבור לגור שם.

מה לשתות:שרדונה בורגון בלאן
מה לאכול: בורקיטס
החשמל 5, ביום שישי בין 12:00-18:00

• אוכלים שותים
• יום שישי
• קרוט
• המגדלור
• משאוושה
• המנזר
• קפה אירופה
• פורט סעיד
• בוסר

>> "החבר השמן שלי", סרטם של ליאת אלקיים ("אבל הלילה עוד צעיר") וגודיס שניידר וזוכה פרס סרט הבכורה הטוב ביותר בפסטיבל חיפה,עולה היום בבתי הקולנועוהעיר תל אביב היא שחקנית מרכזית בו. אם אתן אוהבות את תל אביב יש סיכוי טוב מאוד שתאהבו גם אותו.

1. קפה Bialetti

הדמויות הראשיות בסרט "החבר השמן שלי" שעולה לאקרנים השבוע ב-22.6, מבוססות עליי ועל בן זוגי גודיס שניידר. הוא – גבר מלא חן וקסם ואני, איך לומר, יותר מלאה בעצמי.

עכשיו, אני בגדול לא יושבת בבתי קפה ולא עובדת בבתי קפה אבל אוהבת לשתות קפה מעולה. חברתי דניאלה הכירה לי את בית הקפה הזה שבו הקפה הכי טוב בתל אביב בעיניי. רק שהשבוע, בתור לשיקוי שלי, שמעתי מישהי שאני לא מכירה בכלל מדברת על הסרט. זה כמובן שימח אותי מאוד, ונעמדתי מאחוריה בחיוך ואוזן כרויה, עד שהיא טענה שאני שמנופובית שאולי קוראת הרבה ספרים, אבל בתכל'ס לא למדתי מהם כלום.

ההנחה שלא רק הדמויות נלקחו מחיינו האישיים אלא גם הסיפור, שגויה. אבל מסתבר שדי לזרים לראות את הטריילר, להניח שאני אשה איומה ושטחית ביותר. עכשיו, זה לא שאני טוענת שאני איזו נופת צופים מוארת, כן? אבל חשוב לי לציין, שחור על גבי לבן, שכשאני הכרתי את הבמאי, בפגישת עבודה בקפה שיין המנוח, הוא היה בחור גדול למדי, ואני, אני אולי הייתי ביץ' רזה, אבל הייתי מוכנה לקפוץ איתו למיטה מיד. דווקא הוא היה זה ששיחק אותה הארד טו גט במשך שבוע.

אני בנאדם בעייתי, מהמון בחינות, יש לי אינסוף אישיוז, עם העולם, עם ההפיכה המשטרית, עם תרבות המערב ובמיוחד עם גברים, אבל עד שכבר יש איזה שדה של הקיום האנושי שבו אני יחסית בנאדם סימפטי ומתקדם מבחינה רגשית, גם הוא נלקח ממני. מעצבן ממש. מזל שהקפה היה, כרגיל, מדהים.אבן גבירול 54

2. משאוושה

באחת מגרסאות העבודה לאנגלית קראנו ל"החבר השמן שלי" – "Boy Meets Food". הסרט צולם ברחבי תל אביב בהמון לוקשיינים אהובים. כל כולו רשימת המלצות אורבנית: הנסיך הקטן, שוק הוינטג' של שישי בסינמטק, שדרות רוטשילד, קולנוע לב, המזרקה, הסנטר, הבארבי ועוד. אבל הכי חשוב היה האוכל. במאי הסרט, שהוא בן זוגי' מאוד אוהב לצחוק עליי שכנערת מקומונים מהניינטיז, אין דבר שאני אוהבת יותר מאשר להכתיר מקומות כהכי הכי. הוא הכי צודק. בעניין הזה.

הייתי פודי עוד לפני שזה נהיה מינוח ומערכת היחסים שלי עם תל אביב היא קודם כל ולפני הכול נוסטלגית-קולינרית. אני זוכרת הכול. את הימים שהיו זיתים שחורים בסלט הכול של אורנה ואלה, את הכרובית החיה בסלט של קפה כזה, את לבבות הדקל בזה של קפה בגדד, את הביצה עין על הפיצה של ביג מאמא, את הפסטה אפונה ואווז בגלולה, את הפטריות הממולאות של השיקגו פאי פקטורי, לבת מצווה שלי דוד משה לקח אותי לאכול באלהמברה וטעמים של סטייק טרטר ובויאבז הממו אותי, בחיים לא אשכח את הקרב בין מסעדות פקין ולוטוס בצפון תל אביב, את הצ'ולנט ורגל האווז של קפה בתיה, את ריח תבלינים שהיו שמים על הסטייק בסטייקית הפיל, את אמא שלי חוזרת לילה אחד מדייט מרחוב הארבעה ואומרת – תקשיבי, הייתי במסעדה חדשה ואכלתי היום את האוכל שאת הכי תאהבי בעולם – קוראים לזה מושי. תכל'ס, אני יכולה להמשיך ככה שעות, למעוניינים צרו קשר בפרטי.

אני אוהבת לאכול ואוכלת הכול.חוץ מאוכל הודי, כוסברה, גויאבה וחומוס. פרט ליוצא דופן אחד. המשאוושה. שהוא חומוס מדהים וגם, צילמנו בו את הסצינה האהובה עליי בסרט. אוכלים חומוס. מדברים על פורנו. וגם הבאבא גנוש הכי מושלם שם.פינסקר 40

3. סטודיו נוריתמי

כל הספרים, הבגדים, והעלבונות המוצלחים בסרט "החבר השמן שלי" הם שלי. אני הייתי גם המלבישה של הסרט וזה ביני לביני הדבר שאני הכי גאה בו. חברתי מימי התיכון אלינור אידלמן אבני, המעצבת הגאונה של נוריתמי, השאילה לי תכשיטים לצילומים וזה היה רגע של הגשמת פנטזיה כי אני תמיד רוצה את כל התכשיטים והבגדים שהיא מעצבת וככה היה לי תירוץ לקחת כל מה שבא לי. חלום.ישראל אשכנזי 63

4. אלנבי 58, אמפם אלנבי, הפסאז'

שנות העשרים של חיי נעלמו במשולש ברמודה שהוא משולש אלנבי. היו ימים, שלא לומר חודשים, שנעתי אקסקלוסיבית ברדיוס המצומצם שבין אלנבי 58, המנזר והגולם וחוזר חלילה.אבל יותר מהכל אני אוהבת את שביל הפסאז' הפתוח, זה שצמוד לאמפם. ממש שם בקיץ אחד מיוזע במיוחד, די מזמן, גבר צעיר ויפה ורק קצת לקוני, ביקש את רשותי בנימוס ואז נישק אותי את הנשיקה המושלמת הראשונה בחיי.

5. שלמה המלך 88

מהצד של אמא שלי, אני דור שלישי תל אביבית. האגדה המשפחתית מספרת שסבא וסבתא שלי נפגשו כשהיא מילצרה אותו בבית קפה ברחוב בן יהודה. הוא היה לבוש יפה מכדי לא להבחין בו והיא הייתה מלצרית גרועה מספיק כדי לשפוך עליו משהו. הם גרו ברחבי העיר הלבנה, עד שנעצרו וקנו דירה ברחוב שלמה המלך 88. ובכל פעם שאני עוברת ברחוב הרחב והירוק הזה, בדרך לחברים הכי טובים שלי שגרים מטר משם, אני נעצרת לרגע במספר 88 וליבי מתרחב. ארוחות השישי המשפחתיות, קידוש, מרק עוף צלול וצח שלא ידעתי אז להעריך אלא רק להטביע בשקדי מרק, החיבוק של דודה דליה, והמרפקים לא על השולחן ליאת! חוץ מעוגת הפרג או הקרפ סוזט לקינוח תמיד היו קרמבואים שסבא שלי היה מחביא בארגז בארון המעילים, לצד אוסף הכובעים המטורף שלו. ואז, הייתי יושבת לידו בסלון לראות סיבה למסיבה או ממני מני, וזהו. בשלב הזה, בדרך כלל, הייתי נרדמת.

• העיר שלי
• משאוושה
• קפה ביאלטי
• אלנבי 58
• קולנוע ישראלי