המשפט "לכל שבת יש מוצאי שבת" מקבל בזירת המסעדות פרשנות מקאברית: השבוע בקושי התחיל וענף המסעדות מתעורר לידיעה על סגירת משק עפאים ליד מלון דה ג'ורג'. הסיבה, כך נראה, נעוצה באווירת הנכאים במדינה ובהמשכיות המלחמה, ובעקיפין בעבודת הפיתוח באזור.

>> תרגיל בהתעוררות: 35 בתי הקפה הכי טובים בתל אביב
>> כל כך התגעגענו: 8 מסעדות שצריך לחזור אליהן בצפון

"שלוש שנות העבודה המאומצת הסתכמו לפתיחה בקיץ האחרון, בימים אפלים שאיש מאיתנו לא העלה על דעתו שיגיעו כשהתחלנו את המסע. המקום הזה איננו הראשון ואיננו האחרון שנפגע מהמלחמה הממושכת ומכישלונה של ממשלת המחדל ותילי מילים כבר נכתבו על המשבר בתיירות ובענפי האירוח ועוד. אבל אנחנו הרי חזקים. אנחנו חקלאים העמלים כל יום להוציא לחם מן הארץ ואין לנו את הפריבילגיה לעצור באמת", נכתב בפוסט שבאתר המשק.

"העזים ממשיכות לתת חלב והתרנגולות ביצים, הגפן והזית עולים ומתחזקים, הפרי כבד על הבדים. יתר בתי-הקפה והמקומות שלנו ביפו ובירושלים, בעדנה, בהנסן, בבית הכרם ובמוזיאון ישראל, שנפתחו לפני המלחמה, עובדים ופועלים ומביאים את התוצרת מדי יום מהמשק אל העיר", כך כתבו העפאימים, "אבל בעיקר, זה לא עלינו. זה על 101 החטופות והחטופים שנמקים עדיין במנהרות החמאס בגלל מחדלי ממשלת החורבן והעומד בראשה, זה על משפחות אלפי הנרצחות והנרצחים, הנופלות והנופלים שחייהן נקרעו לעד, זה על עשרות הקהילות העקורות והנודדות, על אלפי השורדים והשורדות המתמודדים מדי יום עם אובדן האמון ועם הפחד. לאנשים כמונו אין את הזכות להתלונן כשזעקת אחיותינו ואחינו, הורינו וילדינו מן המרתפים מהדהדת מדי יום ומדי שעה".

המסעדה־בית קפה של משק עפאים ליד מלון דה ג'ורג נפתח בחודש יוני האחרון. חברת אלקו הוספיטליטי והיזם מיכאל חי חיזרו אחר המשק האוטרקי־ארטיזנלי מעמק האלה כשהפרויקט היה עדיין בשלבי תכנון. בשיחה שערכנו עמו בפתיחה הודה עפאים שהוא ושותפיו לא נלהבו מהרעיון, וסיפר שהוא מעדיף לפתוח סניפים בחללים בעלי אופי ייחודי כמו במתחם בית הבאר.

"אמרתי 'תודה שחשבתם עלינו אבל זה לא אנחנו'. המקומות שלנו בדרך כלל נראים קצת אחרת, והיה לי קשה לראות אותנו במגדל באזור כזה, שאינו בניינים לשימור בטלביה או ביפו". מפגש עם לזארו רוזה ויולן, מעצב העל הספרדי שעיצב את המלון, טרף את הקלפים. בין האמן הספרדי והחקלאי מעמק האלה נוצרה כימיה מיידית: עפאים לקח את מעצב העל הספרדי לחדרי אוכל בקיבוצים ("הראיתי לו את העולם שאני אוהב, של פיגורטיביות נאיבית"), שבעקבותיהם יצר ויולן תבליט בטון שמציג סצנות תנ"כיות מעמק האלה.

המקום נפתח כבית קפה ומעדנייה ועל פניו הכל נראה מושלם, אך המיקום הוכיח את עצמו כבעייתי: משולש ברמודה של מוסכים בין דרך בגין ורחוב הרכבת שבלתי אפשרי להגיע אליו. תחנת הרכבת הקלה נמצאת במרחק קצר אבל הסביבה די שוממת ואינה נעימה להליכה. רק לאחרונה נפתח בסמוךפארק אורבני חדששאמור להזריק חיים וצבע לאזור, אלא שמבחינת משק עפאים זה מעט מדי ומאוחר מדי.

מה יקרה עם החלל היפה שנותר ועם הקשר עם שף ברק אהרוני, שמשלב את תוצרת המשק במסעדות שבמלון, עדיין מוקדם להעריך. במשק משאירים דלת פתוחה ומבטיחים באופטימיות שזו סגירה לצורך התכנסות. "אנחנו נתגבר ונשוב לפתוח עם בוא האביב, זה המטאורולגי או זה המדיני, הראשון מביניהם שיגיע. בינתיים אנחנו אומרים תודה לכן ולכם שביקרתם ואספתם את התוצרת מן המדפים. עוד נשוב להפגש בקרוב ובינתיים נתראה כתמיד בחנות המשק ובית הקפה היפים והחמימים שלנו בעדנה".

• אוכלים שותים
• סגירה
• משק עפאים
• הדיי עפאים
• בתי קפה בתל אביב
• מעדניות בתל אביב

"בשש וחצי של בוקר שמחת-תורה התעוררתי עם משפחתי מהאזעקה לבוקר לא ברור. מכיוון שהפגיעה הייתה באופן מובהק באוכלוסיה שמאוד קרובה אלינו – חקלאים ואנשים שאנחנו מכירים בקיבוצים ובמושבים, מהר מאוד התבררה התמונה לא רק בחדשות אלא גם בווטסאפים של חברים וטלפונים מודאגים. בשמונה באוקטובר, שותפי גולן מקס, שהוא גם מנכ"ל המשק שלנו, יזם והקים מטבח מבשל בבית הקפה שלנו בבית הנסן בירושלים וכולנו סייענו בעדו. במהלך שלושת החודשים הראשונים של המלחמה יצאו מהמטבח כמעט 150 אלף מנות לחיילים, למפונים, למאהלי משפחות החטופים וכן הלאה על פי הצורך, בעזרת מערך של 1,200 מתנדבים שהקמנו והרבה מאוד חברים ותומכים.

>> העיר שלנו: 7 המלצות מעולות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב
>> לצעוד יחד ברוח הקלה ולתפוס את השקיעה. העיר של אלינור מילצ'ן

"במקביל, הרבה מאוד מכוח האדם במשק גויס למילואים. אלו שנשארו עבדו שעות ארוכות מדי יום כדי להחזיק את כל ענפי המשק, כי בניגוד למסעדה שאפשר לסגור – במשק אין דבר כזה. העיזים ממשיכות לייצר חלב, התרנגולות ממשיכות להטיל ביצים, הכרמים והמטעים צמאים למים והדבורים ממשיכות לייצר דבש. הרגשתי ואני עדיין מרגיש שזו זכות להיות חקלאי שמעבד את אדמתו בארץ ישראל בתקופה הזו ומצמיח ממנה לחם. מעבר לכך שאני לוקח חלק בזכות הגדולה למחות נגד מה שבעיניי הוא עוולה והפקרה מצד הממשלה, אני גם זוכה להמשיך את השפע ולהצמיח לנו ענבים ליין וחלב ודבש לחיינו פה".

1. פרדס

ברק אהרוני הוא אחד מהשפים המקוריים, המעניינים, ולא פחות חשוב מכך – הצנועים – שהכרתי שפועלים בנוף הקולינריה המקומית. מצד אחד הוא נושא עמו קילומטרז' מכובד וניסיון של היכרות עם המטבח וחומרי גלם מקומיים ושאינם מקומיים. מן הצד השני, מכיוון שבשנים האחרונות הוא עבד באינטנסיביות על המסעדה יוצאת הדופן הזו, הוא היה קצת מחוץ לזרם המרכזי. לכן המקוריות והאותנטיות שלו בוהקות מאוד, כמו גם הימנעות מהצטרפות לבון טון כלשהו ונטייה לרצות.
ארוחה בפרדס היא לא פחות ממבריקה, שלא לדבר על כך שהעיצוב הוא בעיניי יוצא מן הכלל – חלל מאוד גדול אך אינטימי ונעים. היחס בין האוכל לשירות הנונשלנטי ולעיצוב עושים את פרדס למקום שאני יכול לאכול בו פעם אחר פעם ולהרגיש בבית, ומצד שני להיות מופתע בכל פעם מחדש מעוד זווית ומעוד נקודת מבט על האוכל שלנו כאן.
ישראל טל 5

2. שמוליק כהן

בימי חמישי בערב אני נוהג לקיים את המנהג שקרוי "לילשישי" במלעיל – מעין התוועדות ודיבוק חברים שלקוח מהתרבות החסידית, בה נהוג להכניס את השבת כבר בחמישי בערב בסיפורי מעשיות, ניגונים ובעיקר אכילת מאכלי שבת של אוכל יהודי מזרח אירופי, שגולת הכותרת שלו היא כמובן חמין. בדרך כלל אני נוהג לעשות זאת במקומות פרוביזוריים משהו, שצצים בחמישי לפנות ערב בבית שמש, העיירה הקרובה לביתי שבעמק האלה.
אולם פעם בכמה זמן אני עושה את כל הדרך עד למסעדת שמוליק כהן, שאותה אני פוקד יותר מ-25 שנה ברציפות, כדי לקיים את הציווי – "בכל דרכיך דעהו" וגם את "מבשרך אל תתעלם". האוכל אצל שמוליק כהן הוא כמו שאומרים באידיש "ווי אין שטיב" – כמו בבית. אני מתמוגג מהאוכל עצמו, מהשירות, מהמפות הלבנות, מהוודקה ומהחלה, מההלזעלך ומהפליגלך, מהקרעפלך ומהצלי ומכל האוכל שבשבילי הוא בית. אני מעריך ומוקיר את הדבקות של המשפחה הנפלאה הזו, ששמוליק וכרמלה הם ממייסדיה, ואת הדבקות של דור ההמשך – תומר ואמו ציפי, שהם הדור השלישי והרביעי לשושלת.
הרצל 146

3. בית הספר לאמנות אטלייה וגלריה מאיה

מייסדי בית הספר, בני הזוג הפסל אבנר לוינסון והציירת עותה פטינקין, הביאו משב רוח רענן אך גם מסורתי לאמנות בתל אביב. הם עוסקים באמנות כמלאכה ובאמת מלמדים לצייר ולפסל, ולא רק לחשוב מה הייתי רוצה לצייר ולפסל. יש להם מאות רבות של תלמידים ועשרות של מורים מבכירי האמנים בארץ. בגלריה שלצד בית הספר לאמנות מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים נהדרים, שלא תמיד זוכים למלוא החשיפה – וודאי שלא בתערוכות יחיד. בניגוד לגלריות מסחריות, יש להם מערכת מאוד הוגנת בעבודה עם האמנים. האפשרות לגעת באמנות לצד המכחולים והבדים המלוכלכים, ולא רק במוזיאון או בגלריה יוקרתית, נהדרת בעיניי, וגם האפשרות להתנסות וללמוד קורסים קצרים וארוכים. זהו מקום נהדר בתל אביב, ובשדה האמנות בפרט.
שביל המרץ 2

4. המנזר

תמיד כשאני מגיע לתל אביב אני הולך למנזר. המנזר היה במפגש הראשון שלי עם תל אביב כאדם בוגר, חייל צעיר באפטר. חבר קיבוצניק, שהכיר את המלצרית שהייתה קיבוצניקית גם היא, לקח אותי לכאן, ובעיניי המקום נראה אז כמו סדום ועמורה – הדבר הכי בוטה, פרוע ותל אביבי שיכול להיות בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים. מאז אני שומר אמונים לליאור ולמסורת שלו, שאינה מתייחסת לכך שתל אביב היא עיר מהבילה וחמה וממשיכה להתעקש על נקניקיות דם וצלעות חזיר לצד בירה מעולה.
מעולם לא שיעמם לי במנזר, ולא משנה כמה שעות ישבתי שם. תמיד ישב לידי מישהו שהיה מספיק מבוסם כדי לגלגל איתי שיחה. המנזר הוא המקום היחיד בתל אביב שאני הולך אליו כשאני לבדי. איכשהו אני תמיד מרגיש שהגעתי לסלון של משפחה קרובה או רחוקה, ומרגיש בבית. זהו אי של שפיות בתקופה משתנה, הוא שהמנזר זו המציאות והשאר הוא זה שיחלוף.
אלנבי 60

5. אסיף – המרכז לתרבות אוכל בישראל

חלק מתהליך ההתבגרות של תנועת המטבח המקומי הישראלי, היא האפשרות שהמטבח הזה ידבר על עצמו. כשאתה עסוק בפריצה ובהבקעה אתה עדיין עסוק בתנועה. אתה יודע שכבר יש משהו מבוסס כשאתה מתחיל לדבר על עצמך. היוזמה של נעמה שפי והאנשים שאיתה לספר את הסיפור של המטבח הישראלי תוך כדי תנועה, נפלאה בעיניי. מגוון התכניות והביטויים שהם נותנים לקולינריה הישראלית, הופכת את המרכז למקום שעוסק באנתרופולוגיה, סוציולוגיה ופוליטיקה, הצדדים המעניינים בעיניי באוכל.
ראויה לציון במיוחד הפעילות יוצאת הדופן שהם עשו מתחילת המלחמה, החל מהפיכת המקום למטבח מבשל בתחילת המלחמה אבל גם הפרויקט "צועדות על קיבתן" – סיורים קולינריים לנשות מילואימניקים, סדנאות למפונים ועוד ועוד. לאחרונה עשו שם יום נהדר שעסק בספר "עוגה לכל עת", מסוג הדברים שאי אפשר לעשות במוסד שאינו פילנתרופי. ואני שמח שיש פילנתרופים שבזה הם עוסקים. מעל לכל, בית הקפה עצמו נפלא הוא מקום מקסים לשבת בו בלב תל אביב, עם אוכל מצוין ותפריט ומעדנייה שעושים כבוד ומפרגנים ליצרנים ישראלים קטנים ולחקלאים, ומביאים סיפורים מקומיים אל קדמת הבמה.
לילינבלום 28

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אף על פי שיש לי עסקים בתל אביב ובעטיים אני מבלה בעיר לא מעט – ולא רק בעטיים, אלא כי אני מגיע גם מדי פעם לצרוך תרבות ואמנות – אני לא מרגיש מספיק מקומי כדי להתלונן. עם זאת, כאורח החולף ברכב וברגל בחלקי העיר השונים, הרי שלא ניתן ואסור להתעלם מהפערים האדירים שבין תושביה ומנוכחותן השקופה של אוכלוסיות שוליים רבות, שסובלות מהאלמוניות שבחיים העירוניים – מחוסרי הדיור, פליטים, נוער נושר, א.נשים בזנות ועוד. הפער בין בתי הקפה הנוצצים, כולל זה שלנו, ובין אלו החולפים מול חלונות הראווה כרואים ואינם נראים, הוא כזה שאינני מצליח להתרגל אליו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של סיון טלמור ולהקתה באולם צוקר בהיכל התרבות. לסיון יש קול שפותח את הלב גם בלי להתאמץ, אבל בהופעה הזו הייתה אנרגיה מיוחדת. האנשים שבאו להופעה אוהבים את סיון מאוד, ובגלל שאולם צוקר אינטימי יותר, הייתה ממש הרגשה של מפגש עם חברים וקרובים. באמצע ההופעה, סיון העלתה לבמה את אביה מייק טלמור, ויחד הם שרו שיר משותף מילדותה, שקשור לסבה ולאישיותו יוצאת הדופן. זה השלים את הרגשת הפתיחות, האינטימיות והאותנטיות במוזיקה של סיון ובהופעה הספציפית הזו. בת זוגי ואני יצאנו בתחושה של הופעה ללא מחיצות, שחשובה מאוד במוזיקה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרו של חיים באר "אל מקום שהרוח הולכת" מתאר את גלגוליו של אדמו"ר חסידי בדיוני, משתי שושלות שאני קשור אליהן מאוד, בטיבט. המפגש בין חסידות לבודהיזם הוא המפגש היומיומי שמתרחש ביני ובין בת הזוג שלי, שהיא מאסטרית ליוגה. המסע המרתק, רוחני וגשמי, של אותו אדמו"ר בחיפוש אחר האמת דווקא בטיבט, היה עבורי מסע מעניין גם אל נבכי הנפש הזוגית שלנו, והחזיר במידה רבה את המבט מכל מה שקורה בחוץ אל אהבה פשוטה ומתמשכת עם אשתי מזה 30 השנים האחרונות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בעיניי חינוך הוא הדבר הבוער ביותר, ולכן הייתי תורם לארגון שעוסק בחינוך להומניזם ופלורליזם ומקרב בני נוער האחד אל השני ולחברה. יש לא מעט ארגונים כאלה, קטנים וגדולים, ואחד שכזה שאני מעריך במיוחד עושה זאת דרך עבודה בחקלאות.ארגון קיימא, שהקים יוני יפת-רייך, לוקח נערים ונערות שלא תמיד פשוט להם, ודרך חיבור לאדמה ולעבודת השדה מחזיר להם את ההזדמנות לראות את הטוב, לעשות טוב ולהיות בטוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לגולים ולמפונים שעברו להתגורר באופן זמני בעל-כורחם בעיר הזו, ושהחליפו את האילנות והמטעים של המושב או הקיבוץ שלהם ואת רחש הנחלים של הצפון בגורדי שחקים וצופרי מכוניות. וגם לתל-אביבים הרבות והרבים שמארחים אותם וגורמים להם.ן להרגיש בבית, כמובן.

מה יהיה?
בלי קלישאות – אני רואה אור בוהק סביבי וחושב שהשנים הקרובות יהיו מהטובות שידענו. המתנדבות והמתנדבים, הא.נשים שפסעו קדימה ואלו שהשליכו נפשם מנגד, כל אלה יהפכו את תהליך ההחלמה והשיקום לכזה שיביא ברכה אמיתית לכל החברה הישראלית, על כל גווניה. אני ממש מצפה לכך. רק צריך להיפטר מממשלת הזדון הזו, ומהרקב הערכי והמוסרי של חברותיה וחבריה. וזה יקרה בקרוב – אני בטוח.

• העיר שלי
• משק עפאים
• הדיי עפאים
• פרדס
• אסיף - מרכז קולינרי
• המנזר
• שמוליק כהן

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: קפה שהיה די סודי עד עכשיו, הבריכה הכי טובה בארץ, המאפה שכדאי לשמור ממנו מרחק, המסעדה הכי מיוחדת שלא שמעתם עליה ועוד דברים טובים שכדאי לעשות בתל אביב.

>> שקיעתה של הזריחה: נקודות התצפית הכי טובות לשקיעה בתל אביב
>> להרגיש מהבטן: 15 תערוכות חדשות שילטפו אתכם מבפנים בסופ"ש

קפה // גלריית המקרר

הבמאי ויוצר התיאטרון דניאל בגנו נערך לפרמיירה של "מדיאה" בעיבודו ומספק המלצה על בית קפה שהיה עד עכשיו די סודי:
לפני כמה שנים אבא שלי שכר סטודיו בסמטה חשוכה, צמוד לקניון ה-TLV. בהתחלה חשבתי שמדובר במקום לאחסון גופות, אבל יותר מאוחר התברר לי שמדובר במתחם בן שלוש קומות שהיה בעבר בית קירור של השוק הסיטונאי. המקום כולל היום בית קפה, גלריה וסטודיואים של אמניות ואמנים מכל התחומים. יוצא לי לשבת בבית הקפה של המקרר לפחות פעם בשבוע עם מחשב, רצון עז לקפה קר וידיעה שאני כנראה לא באמת אעבוד ובמקום זה אפריע לאיריס המנהלת לעבוד.
סמטת החשמונאים 90// העיר של דניאל בגנו

לוקיישן // בריכת גורדון

שירה פרבר עם הצגה חדשה בתיאטרון ניקו ניתאי החדש ועם המלצה/תזכורת חשובה לבריכה הכי טובה בארץ ללא עוררין:
גורדון זה המקווה שלי. כשאני לא בארץ אני מתגעגעת למשפחה, לחברים ולגורדון. מבחינתי אלה המים הקדושים. שני קילומטר שחייה על הבוקר בגשם או בחום, וזה הריסטרט שלי. אני יוצאת עם חיוך רחב ואופטימיות גדולה שמחזיקה לפחות עד שאני עולה על האופניים. 26 שנים אני מנויה, הגעתי הריונית ומאז עשיתי שם חברויות קרובות ומפגשים יומיומיים של חיוכים ושיחות סביב המים. הרגשה של מועדון חברים נושא סוד באי קטן של שפיות בתוך המציאות הנוראית שלנו.
אליעזר פרי 14

אי קטן של שפיות. בריכת גורדון (צילום: שאטרסטוק)

מעדניה // משק עפאים

העיתונאי והתסריטאי איתי סגל משיק סרט קצר בבימויו בפסטיבל סרטי הסטודנטים וממליץ על אחד המקומות החדשים הטובים בעיר:
לא המקום האידיאלי להתחיל בו דיאטה, אבל אם כבר לשבור אותה – אז בשביל זה. שנים זה היה חלק מהמסלול הקבוע שלנו כשהגענו לבקר בירושלים. לא משנה מה עשינו שם, ידענו שבסוף היום נפתח שולחן עם הגבינות והמאפים של משק עפאים. עכשיו זה קורה גם בתל אביב ואם עוד לא התמכרתם למנת הדגל ה"בורקאסון" – בצק קרואסון שהתחפש לבורקס וממולא בכל טוב מהמשק – אולי באמת כדאי שתשמרו מרחק.
דרך סלמה 6 ומלון דה ג'ורג', טל ישראל 5

מסעדה // סעדיה

אסף ארדה, איש "האופים הקטנים" ו"בית לחם", עם המלצה אדירה על מסעדה שאין כמותה בתל אביב כולה:
אני יושב שם המון, מקום קטן וטעים בכפר שלם שמגיש מרקים, בשרים ותבשילים על פתיליות. אוכל אותנטי ברמה הכי גבוהה שיש.
מנחם מדמון 1// העיר של אסף ארדה

ספוט // גינת פייבל

ושוב איתי סגל, הפעם עם המלצה שלא תסולא בפז על אחת הגינות הטובות בעיר:
מאז שאני אבא אני מבלה לא מעט שעות מהשבוע בגינות ציבוריות. איכשהו יש לי תחושה שמי שמתכנן את רובן כנראה כבר מזמן לא אבא לילדים קטנים. הכל צפוף וקטן ולא באמת מאפשר להורים ולילדים לשחק ולהשתולל בנוחות. בגינת פייבל ליד הבית שלנו, אפשר. יש בה גינת שעשועים, גינת כלבים, ואפילו פינה עם מכשירי כושר כדי לפנטז שמתישהו נתחיל להתאמן. לאחרונה היא עברה שיפוץ ואפשר להעביר בה אחר צהריים בלי למצות את העניין אחרי עשר דקות. חברים בעירייה, נא לשכפל למקומות אחרים.
פייבל 8// העיר של איתי סגל

יריד // רביעי טבעוני בסנטר

דניאל בגנו נערך לבכורה של "מדיאה" במרכז ענב לתרבות, והוא יודע בדיוק איפה להיערך:
מדי פעם קורה שאני מתעצבן. זה בדרך כלל כי מישהו עצבן אותי או שביבי שוב עשה משהו מטומטם. בימים כאלו אני שואל את האדם שקרוב אלי איזה יום היום ואם הוא עונה לי שהיום יום רביעי אז אני מקפץ בשמחה אל עבר היריד ״רביעי טבעוני״ שמתקיים כל שבוע בדיזנגוף סנטר. ביריד תוכלו למצוא בעיקר דוכנים של עסקים קטנים שמציעים מגוון מנות טבעוניות וטעימות במיוחד. ממליץ בחום לנסות את הקרואסונים של ליאור בן משה. תודו לי אחר כך.
דיזנגוף 50// העיר של דניאל בגנו

ותודה על הקרואסונים. רביעי טבעוני בדיזינגוף סנטר (צילום עומר חביבי)

חנות // יער הפיות

דניאלה ג'וליה טראוב, עם ספר פנטזיה חדש והמלצה נהדרת על חנות איקונית ומקור להשראה:
כשאני נכנסת לדיזנגוף סנטר אני נזכרת בילדות שלי. גרתי במודיעין ועבורי תל אביב הייתה העיר הגדולה אליה אחי, החברות שלי ואני היינו נוסעים לבד החל מגיל 12. עלינו על אוטובוס, מצוידים בבקבוקי מים ושטר של מאה שקל לכל אחד (אז זה בהחלט היה מספיק). היינו רואים סרט בכיכר דיזנגוף וממשיכים לסנטר לבקר בחנות יער הפיות. שם היינו מטיילים בין המדפים, קונים לעצמנו פיה קטנה ומדמיינים שזהו פורטל לעולם של קסם. בהמשך, אורטל טיורין ואני כתבנו ספר (שלא פרסמנו) בשם "יער הפיות". היום, כל פעם שאני נכנסת לסנטר, למרות הלחץ והעומס שבו, אני נרגעת, נאחזת בפיסת ילדות שמובילה אותי לעולם של קסם.
דיזנגוף 50, בניין B מפלס שער 6// העיר של דניאלה ג'ולי טראוב

• ❤ תל אביב
• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• המקרר
• בריכת גורדון
• משק עפאים

איתי סגל הוא עיתונאי, תסריטאי ומחזאי. ״אקסים״, סרט קצר שכתב וביים, יוקרן ב־17.8 במסגרת בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים בסינמטק תל אביב. סגל חתום על התסריט לסרטי הקולנוע "הסיפור של יוסי", ו"סאבלט". בעבר כתב וערך ב״ידיעות אחרונות״.כיום הוא משמש ככתב מגזין ב״אולפן שישי״ בחדשות 12, ומגיש את ״הפודקסט של איתי סגל״ ב־all in. מחזה הביכורים שלו "את שאהבה נפשי", שעלה ב־2022 בתיאטרון הבימה, זיכה אותו בפרס מחזאי השנה ומחזה השנה של קרן רבינוביץ'. בימים אלה החלו חזרות למחזה חדש שכתב להבימה – ״האבא שיכולתי להיות״.

>>יער הפיות והקיבוץ הקטן שבאמצע ת"א. העיר של דניאלה ג'וליה טראוב
>>אוכל אותנטי ומלון שמרגיש כמו כנסיה ישנה. העיר של אסף ארדה

1. משק עפאים

לא המקום האידיאלי להתחיל בו דיאטה, אבל אם כבר לשבור אותה – אז בשביל זה. שנים זה היה חלק מהמסלול הקבוע שלנו כשהגענו לבקר בירושלים. לא משנה מה עשינו שם, ידענו שבסוף היום נפתח שולחן עם הגבינות והמאפים של משק עפאים. עכשיו זה קורה גם בתל אביב ואם עוד לא התמכרתם למנת הדגל ה"בורקאסון" – בצק קרואסון שהתחפש לבורקס וממולא בכל טוב מהמשק – אולי באמת כדאי שתשמרו מרחק.
דרך סלמה 6 ומלון דה ג'ורג', טל ישראל 5

2. המרכז הגאה בגן מאיר

המקום להתמלא בו באופטימיות זהירה כשהמציאות לא נותנת שום סימן בכיוון. גם אחד המרכזים הגאים הגדולים בעולם וגם קומפלקס להט״בי עם כל מה שאפשר היה לחשוב עליו – חדר ייעוץ ובדיקות, גלריית אמנות, מועדון לגיל השלישי, חלל לילדים קטנים ואולם קבוע לתיאטרון המשולש המשובח. לא מזמן הייתה לי פגישה בקפה מתחת למרכז. מסביבי ישבו היו לא מעט צעירים, זוגות, משפחות עם ילדים שאכלו ארוחת בוקר, וחשבתי לעצמי איזה מין הומו הייתי אם בגיל 15 הייתי יודע שיש מרכז גאה כזה מתחת לבית. נכון, המהפכה עוד לא הסתיימה, ואני צופה שנראה גם נסיגה בעקבות קיצונים שעלו לגדולה, אבל בזכות המרכז הזה, אני יודע שהאפשרות לדרך הנכונה תמיד קיימת.
סמטת גן מאיר

3. פארק הירקון

לצערי אני לא מנצל מספיק את השפע הירוק הזה. הייתי רוצה לבלות שם יותר. לרכב על האופניים, לתת לילדים אפשרות להתרועע עם ברווזים, או סתם לטייל עד המגדלור בשביל קפה או שקיעה. סטטיסטית גיליתי שזה גם המקום היחיד בתל אביב שבו, לא משנה באיזה יום, שעה, או מזג האוויר – תמיד תיתקלו במישהו שאתם מכירים.

4. התיאטרון הלאומי הבימה

חוץ מזה שאני קשור במקום הזה מקצועית, מדובר באחד האזורים האהובים עליי בעיר – בין שתי השדרות היפות של תל אביב. לפני שנולדו לנו הילדים, גרנו לא רחוק מהתיאטרון. היום, בכל פעם שאנחנו רוצים להרגיש שאנחנו עדיין בלופ ולא רק זוג הורים עייפים, אנחנו מגיעים לאזור. לא חושב שיש שילוב מוצלח יותר ממאפה ב״בבקה״ – בית הקפה שמתחת לתיאטרון – והצגה בהבימה. בשבוע שעבר התחלנו חזרות למחזה חדש שכתבתי ומשה קפטן מביים, ״האבא שרציתי להיות״, כך שלשמחתי אני הולך לבלות באזור לא מעט.
שדרות תרס"ט 2

5. גינת פייבל

מאז שאני אבא אני מבלה לא מעט שעות מהשבוע בגינות ציבוריות. איכשהו יש לי תחושה שמי שמתכנן את רובן כנראה כבר מזמן לא אבא לילדים קטנים. הכל צפוף וקטן ולא באמת מאפשר להורים ולילדים לשחק ולהשתולל בנוחות. בגינת פייבל ליד הבית שלנו, אפשר. יש בה גינת שעשועים, גינת כלבים, ואפילו פינה עם מכשירי כושר כדי לפנטז שמתישהו נתחיל להתאמן. לאחרונה היא אפילו עברה שיפוץ ואפשר להעביר בה אחר צהריים בלי למצות את העניין אחרי עשר דקות. חברים בעירייה, נא לשכפל למקומות אחרים.
פייבל 8

מקום לא אהוב בעיר

לא בדיוק מקום, אבל כן מגמה שתל אביב מייצגת באופן הכי מדכא – יוקר המחייה. החדשות הטובות הן שתל אביב היא לא העיר היקרה ביותר בעולם. החדשות הרעות הן שהיא עדיין במקום טוב בעשירייה, ועדיין בלתי אפשרי לסגור בה את החודש. זה מתחיל במחיר לא הגיוני לקפה קר, ממשיך בסל קניות בסיסי מופקע, מחירי חניות וגני ילדים פרטיים במחיר של תואר באוניברסיטה. אני מתחיל להבין שאלה השנים האחרונות שלי בעיר, וזה מצער עבורי. תל אביב ממשיכה לפלוט את התושבים הנאמנים ומי שעושים אותה למה שהיא, אל מעבר לאזור החיוג שלה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כל עבודה של להקת בת שבע. אני לא עושה מדיטציה, אף פעם לא באמת הצלחתי. אבל היצירות של להקת המחול, כולל האנסמבל, מביאות אותי הכי קרוב לשלווה פנימית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"עוגן במים", אלבום הקאברים המנחם והמערסל של אביתר בנאי. לא משנה מה השאלה – אביתר בנאי הוא תמיד התשובה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "בית על הים" שפועלת למען אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ואוכלוסיות מוחלשות באמצעות גלישה בים. גם הזדמנות לתרום וגם דרך מצוינת לבלות על חוף הים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אורי בלופרב, לייב לב לוין ואדם גבאי. שלושת השחקנים הצעירים הכי מבטיחים בישראל, האנשים הכי קולים שאני מכיר, ולשמחתי גם הכוכבים היפים של הסרט הקצר שלי ״אקסים״.

מה יהיה?
זה נשמע בלתי אפשרי, אבל מרגיש שיצטרך להיות אפילו עוד יותר חשוך – כדי שנתחיל לדרוש את עלות השחר.

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• פארק הירקון
• המרכז הגאה
• הבימה
• משק עפאים

"הזמן הכי טוב לטעת עץ הוא לפני 20 שנה. אלה סדרי הגודל", מדגים בחיוך הדיי עפאים את הסבלנות שנדרשת מחקלאים. "אנחנו עובדים לטווחים ארוכים. בחיים שלי אין תנועה שהיא לשבוע הבא או לשנה הבאה". בעיניים בוחנות הוא סוקר בקבוק של "עץ התות", יין חדש שעליו עבד עשר שנים, החל משלב התכנון ועד למוצר המוגמר. בתזמון מושלם לקראת החג אפשר החל מהיום (ראשון) למצוא את את היין, הגבינות, המאפים ועוד סל מוצרים ענק במעדניית-מסעדת משק עפאים החדשה במלון דה ג'ורג'. "עכשיו אנחנו יכולים להביא את כל הסיפור כמו שאנחנו רוצים".

>>מי צריך מישלן? לנו יש את 23 מסעדות השף הכי טובות בתל אביב

חלל מעוצב העמוס בדברים טובים הוא רק נקודת הקצה של הרומן בין דה ג'ורג' ומשק עפאים. תחילתו לפני כשלוש שנים, כשהמלון/מתחם אירוח היה עדיין בשלבי תכנון. כיום עפאים מודה שהוא ושותפיו לא התלהבו מהרעיון בראשית הדרך. "אמרתי 'תודה שחשבתם עלינו אבל זה לא אנחנו'. המקומות שלנו בדרך כלל נראים קצת אחרת, והיה לי קשה לראות אותנו במגדל באזור כזה, שאינו בניינים לשימור בטלביה או ביפו", הוא אומר, ומתייחס לסניף שנפתח לפני ארבעה חודשים ב"עדנה", בבית הבאר.

מפגש עם לזארו רוזה ויולן, שעיצב את המלון, טרף את הקלפים. בין מעצב העל הספרדי והחקלאי מעמק האלה נוצרה כימיה מיידית: עפאים לקח את מעצב העל הספרדי לחדרי אוכל בקיבוצים ("הראיתי לו את העולם שאני אוהב, של פיגורטיביות נאיבית"), שבעקבותיהם יצר ויולן עבור הסניף תבליט בטון שמציג סצנות תנ"כיות מעמק האלה. לאט לאט הותקנו מדפים שעליהם מונחים כעת שמן זית וביצי משק אורגניות טריות, ריבות וממרחים, חליטות צמחים, בקבוקי יין ועוגות, לחמים ומאפים, כולם מתוצרת המשק.

במקררים שקופים נשמרות הגבינות, שמשמשות בסיס לתפריט ובו בורקסונים וכריכים, סלטים ולחם, יוגורט עם תוספות וצלחת גבינה ומשהו קטן (43-68 ש"ח). "כולנו בתודעת צינור. אנחנו לא מקור השפע אלא מעבירים אותו, וגם האוכל שלנו הוא כזה – צינור שפחות מפריע לחומרי הגלם", מסביר עפאים. "אני מספיק בטוח בגידול ובפרי האדמה והעץ, שאני לא מרגיש שאני צריך להפריע".

בניגוד למקום ביפו שמתבסס רק על פס קר, במסעדה החדשה הותקן מטבח שמשחזר מנות חמות מירושלים, למשל לזנייה משק עם תבשיל ירוקים, עגבניות צלויות, בשמל צימאון (שמה של אחת הגבינות) ויין לבן וגבינת שחרחורת (65 ש"ח), מסבחה וביצה עלומה (48 ש"ח) וטוסט גבינת משק על צנים מלחם דורום עבה, גבינת צין אפויה, פונדו צימאון ביין לבן וביצה עלומה (69 ש"ח). אורחי הדה ג'ורג' יפגשו את הגבינות בארוחת הבוקר ובמסעדת "פרדס" שתיפתח בקרוב. "השף ברק אהרוני ביקש את הגבינות ועשה איתן ניסיונות. אני מת עליו כבר שנים ובעיניי הוא מהשפים המוכשרים בישראל".

תוך כדי השיחה, שמתקיימת כמה ימים לפני הפתיחה הרשמית, עפאים משתמש שוב ושוב בביטוי "עבודת הלב". על אף שמדובר בעסק מבוסס, הוא רואה בעצמו בראש ובראשונה חקלאי, שמשכים כל בוקר לעבד את האדמה. אחיו ואחד השותפים מתגוררים בערבה ואחראיים על דיר עזים ולול, מגבנה שבה מיוצרות כל הגבינות ומטעי מנגו, ליצ'י ותמרים. עפאים ומשפחתו מתגוררים במשק בעמק האלה ובו בוסתן עם 700 עצים מ-128 זני מורשת. דור ההמשך לוקח חלק במלאכה ויוזם (בנו של עפאים יזם הקמת כוורות ומטפל בהן), ומה שלא מייצרים במקום – מייצרים השותפים. לדוגמה סיידר מתוצרת "המתססה" בגרסה מיוחדת למשק עפאים, מזני תפוחים שנבחרו במיוחד. "בסוף אנחנו חקלאים והתודעה הראשונה של חקלאי היא שהוא אינה עץ בודד. חקלאי הוא תמיד כפר. למרות שהחלקה שלי מגודרת ונעולה ואני מעבד אותה לבד, אני תמיד אצטרך עזרה. כולנו עובדים במשק וכולם חלק מהפעולה".

חברי הדה ג'ורג' יזכו לראות הערב צד אחר שלו, בהופעה במועדון הג'ז של המלון לצד המוזיקאית רונה קינן. "אני לא שר, אלא מדבר ורוקד בלב", הוא צוחק ואז מרצין לרגע ומספר שהוא מתרגש בכנות מכך שהאוכל הטוב, המזין והבריא של המשק מגיע לעיר. "לכולם מגיע אוכל כזה כברירת מחדל וזו המשימה שלנו. אני יכול להתפרנס היטב מהחלקה ליד הבית, אבל רוצה שהחברים שגרים בתל אביב יאכלו כמוני".
משק עפאים, טל ישראל 5, ראשון-חמישי 08:00-16:00, בשישי 08:00-14:00, שבת סגור (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• משק עפאים
• הדיי עפאים
• גבינות