לכבוד: מר רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב-יפו
לאחרונה התברר כי למרות המלחמה הרב-זירתית בה מצויה מדינת ישראל, ארגון "ראש יהודי" ממשיך ביתר שאת בניסיון ללבות את הרוחות ולייצר פרובוקציות פנימיות, מחלוקות, ותסיסה ברחבי תל-אביב -יפו, וממשיך בפארסת ה"תפילה" בכיכר דיזינגוף ביום כיפור ובמוצאי שמחת תורה. בדיון המשפטי שנערך בתאריך 12.9.24, יצא המרצע מן השק כאשר משיב מצד הארגון טען כי יש לסווג את התפילות אותן מבקש הארגון לערוך כהפגנות, וכך הודה כי למעשה לא המסורת היהודית בת אלפי השנים ולא זכות התפילה שוכנים בראשם של יהודי הגרעין התורני, אלא הזכות לתקוע אצבע בעין.

>>תומר אגאי סוגר מטבח: פרידה ממסעדת השף סנטה קתרינה

נציגים של זרמים רבים ביהדות ורבים מתושבי העיר, בהם היהדות החילונית, היהדות הרפורמית, היהדות הקונסרבטיבית וקהילות דתיות מקומיות של העיר תל אביב, הביעו שאט נפש והסתייגות מפעולות הארגון. אפילו נציג חב״ד בתל אביב, הארגון האורתודקסי מסיונרי הגדול בעולם, טען שאין להתעקש על תפילה שכזו. על אף פסיקת בית המשפט האחרונה, שקובעת כי החוק אוסר על קיום תפילה בהפרדה במרחב ציבורי, ולמרות שהעירייה מאפשרת להרחיב את איזורי התפילה בשטחים הצמודים לבתי הכנסת – ממשיכים חברי הגרעין והעומד בראשם לחטט ולהעמיק את הפצע שהם פערו שנה שעברה, להמשיך ולנהוג באופן כוחני ומתריס, ולהתעקש על "תפילה" בהפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף דווקא. התנהלות זו מצטרפת לשורה ארוכה של ראיות המעידות על אופי הפעילות הממשי של הארגון ומטרותיו, אותן הוא מסתיר מאחורי כותרות לגיטימיות של "יהדות" ו"מודעות עצמית".

מר ראש העיר, חשוב לציין שעל אף עמדתך הראויה למען שמירת ערך השוויון במרחב הציבורי בתל אביב, ממשיכה העירייה להעמיד בידי הגרעין התורני של "ראש יהודי" משאבים רבים. תחת סעיף דת משנת 2023 אישרה העירייה להעביר לגרעין סכומים בסך 24,349 ש״ח. מועצת הדת בעיר הקצתה ל״ראש יהודי״ את בית הכנסת ״גבורת ישראל״, אשר לפני כן שימש כבית הכנסת הקהילתי של תושבי המקום. נציין כי הגרעין נהנה מתמיכה ממשלתית מוצהרת בסך 64,024 ש״ח, ומגלגל מחזור שנתי של 2,777,360 ש"ח! מרבית הכסף מגיע מתרומות, כאשר שני התורמים העיקריים הם דוד זעירא וחברת הנדל״ן ״באמונה״ שבבעלות ישראל זעירא. זה המקום לציין שמול השניים מתנהלת תביעה בסך 40 מליון ש״ח, בעקבות חשד לשימוש אישי בכספי חברת ״באמונה״.

כעת, כשברור שאין מדובר בצורך דתי יהודי של תושבי העיר או מחסור במשאבים לצרכי דת, נשארת רק השאלה – כיצד? כיצד בתקופה כזו של עומס, כאב, ואי ודאות חברתית, מדינית, כלכלית – אתה מאפשר לארגון ציני זה, המונה עשרות בודדות של אנשים, להחדיר כאוס לתל אביב ולחצי מיליון תושביה? כיצד בתקופה בה תושבי עירך נרתמים אחד למען האחר, אתה מאפשר לארגון פרטי וזר להסית וללבות שנאה ברחובותיה? כיצד, לאחר שהוקדש ל"ראש יהודי" קשב רב, פתרונות חלופיים, הקצאות נדל״ן, תקציבים וזמן עבודה יקר ערך, אתה מאפשר לקרקס הזה להמשיך להתנהל?

אין דבר בין פעולות הפרובוקציה של הארגון לבין כבוד ליהדות, למסורת ולקהילת תושבי העיר. עד מתי תאפשר המשך התנהלות זו על חשבון תושבי עירך? נוכחהפעילות המזיקה של הארגוןופגיעתו החוזרת ונשנית בניהולה התקין של העירוברגשות תושביה, נדרש כי תכנס ישיבה של מועצת העיר שתעסוק בנושא ותדון במטרותיו ובאופי פעולתו של הארגון, וכי במסגרת ישיבה זו תתבצע בדיקה מקיפה ביחס לתמיכה ולתקציבים המוקצים לו על ידי העיריה.
בברכה,
הועד האזרחי עירוני.

תגובת עיריית תל אביב לטענות המובאות בכתבה:
"עמדת עיריית תל אביב-יפו ברורה – הקפדה על הזכות לשוויון ותפיסת עולם ליברלית ופלורליסטית. באשר לתמיכות כספיות לעמותות שונות- העירייה פועלת בהתאם לחוק ועל פי קריטריונים לתמיכה המתעדכנים מעת לעת. משכך, מרגע שעמותת "ראש יהודי" עומדת בתבחינים לקבלת תמיכה בתחום ההעשרה הדתית-זו ניתנה להם. סכום התמיכה, אשר הליך אישורו נעשה כדין, עומד על 13,793 ₪ בשנת 2024 ועל 10,556 בשנת 2023. באשר לבית הכנסת "גבורת ישראל" – מדובר על נכס עירוני אשר לא הוקצה לעמותת ראש יהודי אלא לעמותת תושבים המפעילה אותו, ובימים אלה העירייה פועלת מול עמותת התושבים להסדרת המשך השימוש לעמותה המייצגת את כלל התושבים. הפיקוח על הנושא מתבצע הן חוזית והן באמצעות העירייה והמועצה הדתית".

• טור דעה
• הבועה
• גרעינים תורניים בתל אביב
• מתנחלים בלבבות

אירועי השבועות האחרונים בתל אביב העלו לכותרות את הגרעינים התורניים במרכז וצפון תל אביב עם שורה של מחאות תושבים מולם: סיכול הניסיון של "ראש יהודי" לקיים תפילה בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי ביום כיפור, הפגנה נגד שיעור של יגאל לוינשטיין ב"ראש יהודי", מניעת ההרחבה של ישיבת "מעלה אליהו" של תלמידי הרב טאו בצפון החדש והתגבשותעצומה ציבוריתהקוראת למועמדים לבחירות העירוניות להתחייב שלא לתמוך בגרעינים.

בניגוד לאופן שבו נתפסו מחאות אלה על ידי חלקים בציבור, אולי אפילו חלק מהמפגינים, זו אינה "מלחמת דת". זה גם אינו מאבק בין תושבים על אופי השכונה. כדי להצליח במאבק לאורך זמן, וגם כדי לגבש עמדה מושכלת לגביו, חשוב להבין את ההקשר המלא שבו הוא מתרחש.

גרעינים תורניים: מה הם ומאיפה הגיעו?

הגרעינים התורניים אינם קהילה דתית מקומית, אלא רשת של התארגנויות שמגיעות מההתנחלויות בגדה המערבית ומזרח ירושלים והתבססו בתל אביב, כמו בערים אחרות, בעשרים השנים האחרונות. האנשים והמוסדות שעומדים מאחורי הגרעינים הם ברובם ממשיכי דרכו של הרב קוק. מטרתם: לקדם חזון שניתן לסכם במילים "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". לשם כך הם פועלים בשלושה מישורים עיקריים:

א. השתלטות על שטחים תוך התעמרות, גירוש ופגיעה בפלסטינים
ב. תפיסת עמדות מפתח בשלטון, בצבא ובתקשורת
ג. יצירת לגיטימציה בחברה הישראלית הרחבה למימוש החזון

ההפיכה המשטרית אותה מקדמת הקואליציה הנוכחית נועדה להשלים את מהלך תפיסת עמדות הכח: לאחרההתברגות בקצונה הבכירה של הצבאוקידום אידיאולוגיה שמרנית וניאו-ליברליתבתקשורת, באקדמיה ובכנסת באמצעות הכסף של קרן תקווה ופורום קהלת, הגיעה העת להחליש את מערכת המשפט. כפי שטענו כבר רבים, יתכן שהמשך עשייה שקטה הייתה מאפשרת את השלמת התהליך, אלא שהפומביות בה נקטו יריב לוין ושמחה רוטמן עוררה את הציבור הדמוקרטי-ליברלי לצאת לאחת המחאות האזרחיות העוצמתיות ביותר שידעה ישראל.

הירידה מהגבעות בגדה המערבית אל הערים לשם "קירוב לבבות" נועדה לייצר את הלגיטימציה ההכרחית לקידום המשנה הפוליטית והחברתית של הרב קוק, לגיטימציה, שהימין המתנחלי נוכח לגלות שאין לו, כאשר קודמה תוכנית ההתנתקות. הניסיון להשתלט על המרחב הציבורי ועל דעת הקהל מביא עמוהפרדה מגדרית במרחב הציבורי,הפרדה מגדרית בבתי הספר,דה-לגיטימציה ללהט"בוהחדרה של תכנים לחינוך הממלכתי.

בשלבים הראשונים אנשי הגרעינים מתייחסים בסלחנות לחברה החילונית ואף ללהט"ב, אינם כופים בהכרח הפרדה מגדרית באירועים שהם מארגנים עבור הציבור ודואגים להפיץ ברבים כי גישתם למעשה פלורליסטית ומכילה. ניתן לראות זאת בתגובות רבות ברשת מאנשים המזדהים כחילונים גמורים שלכאורה לוקחים חלק בפעולות הגרעין, אך מציירים תמונה חלקית של האירועים, בעדות אישיתשפרסמה לאחרונה מובילת המאבק נגד הגרעין במצפה רמון, ובסרטוני התדמית של הגרעינים (למשל שלראש יהודי,אור הצפון,המקום).

נותר להתייחס למישור הראשון שציינתי: כיבוש הארץ ומחיקת הקיום הפלסטיני. מישור זה נראה לכאורה מנותק מפעילות הגרעינים בערים, אבל כשבוחנים מי האנשים שמאחורי הגרעינים התורניים, מאיפה הם באים ומהי האידיאולוגיה שלהם, מתברר כי הוא מרכזי לא פחות.

ככה זה התחיל: "לייהד את יפו וחיפה"

שלוש מאחיותיו של מישאל כהן פונו מגוש קטיף במסגרת ההתנתקות – מהלך שהוא מגדיר "טרנספר", אשר לשיטתו"מכשיר מוסרית גם טרנספר לערבים". בעקבות האירועים הוא החליט להקים ישיבה בתל אביב וקרא לחבריו: "לפני שהם הולכים ליישב גבעות ביהודה ושומרון, שיבואו לייהד את תל אביב ויפו וחיפה, אחרת נפסיד גם אותן".

כהן ייסד את ישיבת "אורות אביב" בשכונת שפירא, שסביבה התפתח הגרעין התורני "שקמים", בו היה חבר חיים גורן, כיום חבר מועצת העיר תל אביב מטעם סיעת "מאמינים" וסגן ראש העיר הממונה על תיק הביטחון. סביב אותן שנים הוקמו בתל אביב גרעינים נוספים: חיים גנץ, שלמד עם כהן בישיבת "שבי חברון" הקים את ישיבת "מעלה אליהו" בצפון החדש, וישראל זעירא, גם הוא בוגר "שבי חברון" (שאף היה מנכ"ל הישיבה) הקים את גרעין "ראש יהודי". מאז קמו ברחבי העיר עוד גרעינים רבים, בהם "מאירים ביפו" ו"גרעין חברתי יפו", "עוז ואמונה" בנווה שאנן, "רוח אביב" ברמת אביב, "אור הצפון" בצפון הישן.

את גרעין "אור הצפון", שפועל בבית כנסת ברחוב ז'בוטינסקי 79, הקימו בוגרי ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר שעמדה לא פעם במוקד חקירות שב"כ עלפגיעה בפלסטינים. נשיא הישיבה, יצחק גינזבורג, שעודד את הקמת הגרעין בתל אביב,נחשד בעבר בהסתה והמרדהבעקבות תמיכתו בטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה והתבטאויותיו החמורות נגד ערבים. בשיעור שהעביר ל"נוער גבעות" אמר "צריך לחשוב לעשות פעילות שטובה לכם בחוכמה, שהיא לא מביאה אתכם לא לחקירות ולא למעצרים וכן פועלת בתכלס.התכלס הוא לעשות כאן מהפכה בארץ".

בראש גרעין "אור הצפון" עומד תלמידו של גינזבורג, שי דאום. אחד מחברי הגרעין הוא אריאל גרונר, איש ימין קיצוני ששב"כ נקט נגדו במספר צעדים מנהלייםבעבר ופעיל מרכזי בעמותת "חוננו", שעומדת מאחורי קמפיין התמיכה ברוצח משפחת דוואבשה בדומא, עמירם בן אוליאל. שמו של אריאל מופיע בפרסומים של אירועי הגרעין מטעם עיריית תל אביב-יפו.

התוכנית: גאולת תל אביב למען עליונות יהודית

בינתיים, בצד השני של העיר, התבססה בשכונת נווה שאנן ישיבת "עוז ואמונה" בעזרתו של סגן ראש העיר חיים גורן. אנשי הישיבה מסבירים בראיון לערוץ 7 (החל מדקה 3:10) ששכונת נווה שאנן"צריכה להיות שכונה יהודית", וכפי שמסבירה תושבת השכונה בסרטון התדמית של הישיבה (החל מדקה 3:33):"התלמידים עצמם נלחמים בעוז ובגבורה באריתראים".

"עוז ואמונה" היא שלוחה של מכינת "בני דוד" בעלי בראשות יגאל לוינשטיין ואלי סדן, מהמוסדות הקיצוניים ביותר של הציונות הדתית, שהשיעורים בה כוללים מסרים קשים נגד נשים, ערבים, חילונים, להט"ב, נשים ושלטון החוק (חלק גדול מהתכנים רוכזו על ידי יאיר נהוראי בספרו "המהפכה השלישית"). לאור זאת גם הוגשו מספר פניות למשרד החינוך בדרישה לבטל את ההכרה במכינה בעלי ולשלול את תקצובה (למשל על ידיתמר זנדברג, יו"ר מפלגת מרצ בזמן הפנייה,ארגון "הפורום החילוני" וחבר הכנסת מוסי רז).

הקמת סניף בדרום תל אביב מאפשרת למכינת עלי "לגאול" את השכונה מתושביה הלא-יהודים ולקדם את המלחמה בפלסטינים, באמצעות התקרבות לחברה הישראלית וניסיון ליצור לגיטימציה לאידיאולוגיה הגזענית והלאומנית. כפי שאמר אלי סדן, ראש המכינה ומי שנחשב לאחד מראשי הזרם החרד"לי בראשות הרב צבי טאו, מנהיגה הרוחני של מפלגת נעם: "מה שמנצח את הערבים זה רק הסכמה לאומית. ברגע שאתה גורם להרבה אנשים לשנוא את המתנחלים ואת יהודה ושומרון, ריסקת את כוח העמידה של העם היהודי להילחם". כלומר, לשיטתו "קירוב לבבות" יביא להפסקת הביקורת האידיאולוגית על המתנחלים ויאפשר את הניצחון היהודי על הערבים.

על "ראש יהודי" בראשות ישראל זעירא נכתב רבות בשבועות האחרונים: עלהאירוח של יגאל לוינשטיין, על הניסיוןלקיים תפילה בהפרדה למרות פסיקת בית המשפט בנושא, ועלמגוריו בנכס המיועד לשימוש כבית כנסת. זעירא מקושר גם לגרעינים אחרים בעיר, ובעיקר ביפו. הוא שעודד את אליהו מאלי לעבור מבית אל ליפו ולהקים שם גרעין תורני. זעירא הוא גם המייסד והמנכ"ל של חברת הנדל"ן "באמונה", שהקימה בלב שכונת עג'מי ביפומתחם מגורים עבור הציבור הדתי לאומי בלבד.

להבעיר את יפו: גזענות והשתלטות על נדל"ן

ביפו קיימים למעשה שני גרעינים תורניים, שמפעילים שורה של מוסדות, לרבות ישיבה, בית מדרש, מכינות קדם צבאיות, מדרשה לנשים וכפר סטודנטים. שני הגרעינים הוקמו על ידי אנשי ישיבת "עטרת כהנים" הפועלת ברובע המוסלמי בירושלים. את "מאירים ביפו" מנהיג כאמור אליהו מאלי, שמתייחס אל הציבור הפלסטיני ביפו תחת ההגדרה"גֵר תושב"(החל מדקה 05:16), כלומר שזכויותיו מותנות בקבלת מרות השלטון היהודי. באותו ראיון מסביר מאלי כי המדרשה לנשים של הגרעין הוקמה מתוך רצון "להציל את הבנות שלנו מנישואי תערובת" (דקה 11:14), ומוסיף שהוא פועל לשם כך בשיתוף פעולה עם "יד לאחים" (דקה 12:24), ארגון שעמד במרכז חקירה של משרד הרווחה ונחשד מספר פעמים בחטיפה של בני אדם (ראוכאןכאן, וכאן).

הגרעין השני נקרא "גרעין חברתי יפו" ומנהיג אותו יובל אלפרט, שמתנגד ללימודים מעורבים של יהודים וערבים ביפו, כיוון ש"האינטגרציה שקיימת בבתי הספר גורמת להתבוללות". במקרי התבוללות שהוא מגדיר "קשים" עירב הגרעין את "ראש יהודי" של זעירא ואף את "יד לאחים", אותו ארגון מפוקפק. אתר הגרעין מציע שלל מערכי שיעור, למשל שיעור על יום העצמאות בו מוסבר כי "אם בונים את הארץ ומיישבים אותה וקוראים לעסק הזה 'מדינה', צריך על כל פנים להיזהר מאוד,שההנהגה בה תהיה על פי התוה"ק[התורה הקדושה – י.ב.א] […] במקום לשיר את שיר 'התקווה': 'להיות עם חופשי בארצנו' – להיות עם חופשי מתורה ומצוות, ח"ו – היה רצוי מאוד לטהר את ניגון 'התקווה' עם המלים האלה: 'ארץ ישראל בלי תורה כגוף בלא נשמה'.

בשיעור עלשירות בצבא כמצווהאלפרט מסביר "שמקור המצווה בתורה פסוקים מפורשים (במדבר לג נג) 'והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה' וכיבוש זה על ידי צבא". נשיא הגרעין שבראשות אלפרט הוא שלמה אבינר, נשיא ישיבת "עטרת כהנים", תומך במפלגת נעם, שקרא בעברלשלם לפלסטינים בשביל שיעזבו את הארץ.פעילות שני הגרעינים מכוונת ל"ייהוד"יפו ומביאה, באמצעותהשתלטות על נדל"ןוהפגנת נוכחות מאיימת, בין היתר באמצעות קיום תהלוכות ברוח "מצעד הדגלים",לדחיקה של תושבי יפו הותיקים מחוץ לעיר.

הגרעינים התורניים: לגיטימציה לשנאה ואלימות בכל הארץ

הסקירה הלא-ממצה הזו חושפת את הקשר המהותי שבין הגרעינים התורניים ברחבי תל אביב-יפו לבין תנועת ההתנחלות בגדה המערבית, שנאת ערבים ותמיכה ברצח חפים מפשע. המאבק בגרעינים הוא לא מאבק אנטי-דתי, כפי שרבים מנסים להציג אותו, אלא מאבק נגד אידיאולוגיה אלימה של עליונות יהודית והשתלטות על משאבים.

בשנה האחרונה אנחנו רואות יותר ויותר אנשים מסרבים להמשיך ולהתעלם מהמהלכים שמקדם הימין המתנחלי. המחאה נגד ההפיכה המשטרית הצליחה לבלום את המאמץ להשתלט על מוסדות המדינה, לפורר את מערכת המשפט ולהשיג כוח בלתי מוגבל. בזכות המחאה הזו התעוררה כעת גם התנגדות למהלכי "קירוב הלבבות" ונזקיהם. אך כאמור, ישנו עוד נדבך מרכזי לפעילותם של האנשים שמאחורי ההפיכה המשטרית והגרעינים התורניים: יצירת לגיטימציה לשנאה ולאלימות כלפי הציבור הפלסטיני משני צדי הקו הירוק.

כדי שהמאבק לחופש ושוויון יצליח אסור לנו להפריד בין המישורים האלה, בדיוק כפי שהם לא מפרידים ביניהם. עכשיו יש לנו את הידע והכוח כדי להפסיק את השנאה והאלימות בכל מקום:ביפו,לב תל אביבוהצפון החדש, וגםבמצפה רמון,בדומאאובלוד.

>> יערה בנגר אללוף היא היסטוריונית ותושבת תל אביב-יפו

• מחאת הדמוקרטיה
• גרעינים תורניים בתל אביב
• יפו
• גזענות
• יהודים וערבים
• שכונת שפירא
• נווה שאנן
• מתנחלים
• מתנחלים בלבבות

• Facebook
• Twitter
• Email

לפעמים מאחורי מגמות פוליטיות, סגנוניות ותוכניות בתרבות עומד שיקול הפקתי, אפילו רנדומלי. כשמדובר בקולנוע הישראלי דל התקציב, ההשפעה של האקספט הכספי על התוכן היא לעתים פואטית כמעט. קחו למשל את ירושלים, שבעוד 50 שנה חוקרי תרבות ישראלית יכתבו שהייצוג התדיר שלה בקולנוע ובטלוויזיה בארץ בתחילת שנות ה־2000 מעיד על המקום המרכזי שתפסה בתודעת היוצרים הישראלים, אך הסיבה היחידה לכך היא המיזם לקולנוע בירושלים, קרן במימון ציבורי שגרמה לחצי מההפקות המקומיות לגרור צוותים של תל אביבים מקטרים לבירה.

גם במקרה של המתנחלים – שהפכו בשנים האחרונות למוצר מבוקש בדוקו הישראלי, ולא עוד כדמויות אורחות של מחוללי פוגרומים בכפר כלשהו בגדה אלא כגיבורים בפני עצמם – הסיבה היא קודם כל הפקתית. כי בניגוד לפלסטינים שדוגלים באנטי נורמליזציה (הימנעות מכל שיתוף פעולה תרבותי, אזרחי וכלכלי עם גורמים ישראלים) ולכן קשה לשכנע אותם להצטלם, המתנחלים זמינים וזורמים. חוץ מהגרעין הקשה של נוער הגבעות שמגלה חשדנות כלפי יוצרי קולנוע (אם כי גם אותה אפשר להמס די בקלות), רוב הדמויות המובילות בקרב המתנחלים יסכימו להצטלם לסרט שלכם אחרי שיחת טלפון אחת בלבד. זה כנראה חלק ממגמת ההתנחלות בלבבות שהנהיג נפתלי בנט בתקופתו כמנכ"ל מועצת יש"ע וגרסה שבשביל להפוך למיינסטרים – המתנחלים צריכים לבוא לישראלים בטוב עם סיורי גבינות ויין בשומרון, מנהיג הייטקיסט וליצן בית ברנז'אי בשם חנוך דאום.

"המתנחלים" – דוקו חדש ורחב יריעה של הבמאי שמעון דותן שהוקרן לאחרונה בדוקאביב והחל מחמישי הבא (16.6) גם ברשת לב – מסתמן כנדבך נוסף במגמה מסתמנת בתרבות של ויתור על הניסיון לערער על אי הלגיטימציה של ההתנחלויות, ומעבר לשלב של קבלתן כעובדה מוגמרת. הסרט מראה את האבולוציה שעברה תנועת ההתנחלות מחבורת גרופיז של הרב קוק שביקשה להקים מאהלים בשטחים אחרי 1967 ונתפסה על ידי הממסד כנאיבית (אשכול כינה אותם "קינדרלעך"); לתופעה הפוליטית הכי משפיעה על המדינה כיום, עם כמעט חצי מליון איש שממלאים את הגדה ומקשים מאוד על חלוקת הארץ.

"המתנחלים" מצטרף לסרטים כמו "שליחי האל" של איציק לרנר מ־2014, שמתחקה אחר תופעת נוער הגבעות ומציג אותם כמין קאובויים פורעי חוק בני ימינו; לסרטו של רינו צרור "אני ה'" מאותה שנה שמנסה להבין מה הסיפור מאחורי האמונה של המתנחלים שהארץ קדושה; ולספר "הגבעה" של אסף גברון שמתאר את ההתנהלות הביורוקרטית והאנושית של מאחז בלתי חוקי פיקטיבי וטיפוסי בשם "מעלה חרמש ג'". כל היצירות האלה מבקשות לחקור לעומק אספקטים שונים בהתנחלויות, תוך קבלת ההנחה שמדובר במפעל גדול וחזק מדי בשביל שמישהו יפסיק אותו. אלה לא סרטים שמנסים להתעמת עם שאלת הלגיטימציה החוקית והמוסרית של ההתנחלויות, או לחלופין להצדיק אותה ולתקוף מימין את מבקריה. עם כל הכבוד לעובדה שהמתנחלים הם חומר גלם זמין יותר וקל לעבודה מאשר שכניהם הפלסטינים, נראה שהמגמה הזאת נובעת גם משינוי אידיאולוגי של היוצרים.

"הדוקו הישראלי מבטא את החברה הישראלית", אומר במאי "המתנחלים" שמעון דותן, "וכנראה החברה השלימה עם קיומן של ההתנחלויות. זה לא מקרי שאת הסרט שלי סיימתי בשאלה שאני מפנה לאחד ממבקרי ההתנחלויות שמרואיינים בסרט, 'מה ימנע מההתנחלויות להישאר במקומן גם עוד 500 שנה?'. כשהתחלתי לעבוד על הסרט חיפשתי להביא תמונת מצב של הנעשה ביהודה ושומרון דרך עיניי, אבל בשלב מסוים הבנתי שהסיפור חייב קונטקסט, והקונטקסט הוא האופן שבו המפעל הזה התחיל. כשמסתכלים על איך ההתנחלויות נולדו מקבלים תשובה לשאלה 'איך פרט יכול לשנות חיים של אומה שלמה', כי בסופו של דבר כל התופעה הזאת, שהיא הסיפור האפי המשמעותי ביותר בישראל ב־50 השנים האחרונות, התאפשר בזכות מעשים בודדים של אזרחים פרטיים. קח למשל את הסיפור שמובא בסרט על האימא שהתעקשה לקבור את בנה בחברון מיד אחרי 1967. הממשלה התנגדה אבל האישה קבעה עובדות בשטח כשצעדה עם גופת התינוק לתוך העיר, מה שהביא את הצבא להיכנע, להקצות כוח אבטחה שישמור על מתחם הקבר, וככה נולד היישוב היהודי בעיר".

איך ייראה לדעתך הטיפול של הדוקו הישראלי בהתנחלויות בעוד, נגיד, עשר שנים? עדיין שמאלנים כמוך (דותן מגדיר עצמו ציוני שמתנגד נחרצות להתנחלויות) יתרוצצו עם מצלמה סביב המתנחלים בקטע אנתרופולוגי?

"אותו דבר כמו היום. קולנוע באופיו הוא מדיום ביקורתי ולא מדיום שמשלים עם המציאות, ולכן התיעוד של ההתנחלויות לא ייפסק. כל עוד הבעיה קיימת – התיעוד יתקיים. מובן שיש גם יוצרים ימנים, ובעתיד אולי יהיו יותר כאלה, אבל זה לא מקרי שהסרטים הימניים על ההתנחלויות לא תופסים. המציאות שהם מנסים להלל פשוט מוטרפת ומעניינת יותר מכל ניסיונות התיעוד המחמיאים שלה".

"המתנחלים", מחמישי (16.6) בבתי הקולנוע

• שמעון דותן
• הגבעה
• אני ה'
• שליחי האל
• מתנחלים בלבבות
• המתנחלים
• רינו צרור
• אסף גברון
• דוקאביב
• דוקומנטרי
• נפתלי בנט
• מועצת יש"ע
• סרטים
• תרבות