>> ליאור תבורי (כדאי מאוד שתעקבו) הואכוריאוגרף ישראלי ומנהל להקת המחול ליאור תבורי, הפועל בין תל אביב לבמות המרכזיות בעולם וממשיך לבסס את מעמדו כאחד הקולות הבולטים במחול העכשווי. היוצר עטור הפרסים, בהם פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, חוזר בשבוע הבא עם "Succus",יצירה חדשה ואינטימית העוסקת במפגש שבין גבריות, פגיעות ותשוקה, ומזקקת את שפתו הפיזית היצרית והרגשית אל הלב. הבכורה העולמית תתקיים ב-27.12 במרכז סוזן דלל, מופעים נוספים ב-9.1-8.1,וכן, אתם רוצים ויכולים להיות שם.

>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה

1. בריכת גורדון

האויר לנשימה שלי, כל בוקר. התמכרות. מקום שהוא פלא. שחייה במי תהום כשמעלי יש שמש, וברקע הים. אני אדם תחרותי מאד וה-Being של להיות אדם שמאמן את הגוף לאתגרים הוא משהו שטמון בי מגיל צעיר. השחייה נותנת לי את השילוב של אתגר פיזי והתמסרות לנפש. כשאני שוחה אני רואה את המחשבות שלי באופן צלול ובהיר, מקבל החלטות ומדייק את עצמי ואת המשך היום. אני זקוק להטענה הזו לפני שאני נכנס לסטודיו כדי ליצור.
אליעזר פרי 14 תל אביב (הטיילת/מרינה תל אביב)

2. מרכז סוזן דלל

כשהייתי צעיר מרכז סוזן דלל היה בשבילי מקדש. גם היום הוא למעשה מקדש. מקדש לאמנות המחול. הסביבה שלו היא אווירה של חו"ל, רחובות קטנים וציוריים, מעין בועה איטלקית-צרפתית. היום המרכז הזה הוא בית לבכורות שאני מעלה בפעם הראשונה, כשהפנטזיה פוגשת קהל. הרגע שבו יצירה עולה לבמה הוא רגע מדהים ומפחיד בו זמנית. אני מרגיש שאני חושף את הלב שלי לעיניי כל. עירום לעיניי כל. ממש בקרוב נעלה את "Succus", יצירתי החדש ללהקת מחול ליאור תבורי ואני נרגש ונפעם מהמעמד הזה.
יחיאלי 5 תל אביב (נווה צדק)

3. ויטרינה

יש המבורגר אחד שהוא הכי טוב בעיר ואין על כך עוררין. הוא מזכיר לי קצת את ניו יורק והוא הגילטי פלז'ר האמיתי שלי. נוהג לפקוד את המקום אחת ל… ולהתחרע. צ'יזבורגר נוטף וצ'יפס מטוגן. יאמי.
אבן גבירול 36 תל אביב

4.אנגל5

במקום הזה נמצאת הדירה הראשונה ששכרתי בתל אביב. יש לה פינה חמה בליבי תמיד, גם עכשיו כמעט 15 שנה אחרי. אני מגיע לתל אביב פעם ראשונה, בן 23. העיר הגדולה, מחאת האוהלים. רחוב אנגל הוא למעשה סמטה הולנדית על רחוב רוטשילד הסואן שהיה סמל התלאביביות בשבילי לפני שעברתי לעיר. בכל פעם שירדתי למטה אספתי לדירה פריטי וינטג' שווים, לפני שזה נהיה טרנדי… גם היום אני פשוט אוהב לעבור דרכו ולהסתכל על חלונות הדירה. פינה של שקט במקום הכי מרכזי בתל אביב.

5. רחוב יפת22

יש סמטה ליד יפת 22 שבה נכנסים לעולם היפואי. יפו היא עולם מורכב של יופי ושל כיעור, של התחלה וסיום, של קצוות, של שונות וקבלה, של דחייה והסתרה. אני מרגיש שביפו יש פינות חמד קטנות שאני מגלה בכל פעם מחדש. אחת מהן היא זו, סמטה קטנה שהיא אי של פנטזיה. אני מדמיין שזה כמו בחורף, להתרחב על ספה חמימה ממש, לעמעם את האורות, לשתות יין ולעשות אהבה.
יפת 22 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

פחות אוהב את התחנה המרכזית החדשה. מקום מלוכלך, עמוס, מנותק. אני חושב שהוא לא מנוצל כראוי. לא נותן תחושה של בטחון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בתערוכה של איליה ואמיליה קבקוב במוזיאון תל אביב לאמנות, "מחר נמריא". המיצבים שלהם יוצרים עולם אחר שבו המציאות והדמיון מתערבבים, והמבקר מוצא את עצמו מוקף גירויים חזותיים ושמיעתיים שמזכירים גם את היומיום וגם משהו אוטופי ומוזר. התערוכה קודרת ומאתגרת, אבל בדיוק בגלל זה היא מרתקת: היא שואלת שאלות על כוח, דיכוי וזיכרון, ועדיין מצליחה לתת תחושת בריחה. יצאתי משם עם ראש עמוס מחשבות, לב פתוח ותחושה שהאמנות הזו יודעת לדבר על מה שאנחנו שוכחים לשאול בעצמנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מרגיש שראיתי את הסרט "קרא לי בשמך" כמה וכמה פעמים, וזה בלשון המעטה. השפיע עלי עמוקות. לאחרונה מצאתי את הספר עצמו בבית והרגשתי שאני חייב לקרוא אותו. הוא נתן לי השראה רבה ליצירה החדשה שאני יוצר עכשיו ותעלה בקרוב על הבמה. המראות שחקוקים לי בראש מהסרט המשיכו להתפתח דרך דפי הספר וזה היה מדהים ומיוחד. ממש פיוטי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליץ לתרום תמיד, ולא רק עכשיו,לאגודה למען הלהט"בכדי שתוכל לעזור לקהילה בתחומים רבים אבל בעיקר בשיוויון זכויות בפונדקאות ולקדם את ההזדמנות שמגיעה לנו להיות הורים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
צריך הכי להרים לעומר רז שכטר, מנהלת מרכז קהילתי בית תמי, שמאפשרת, תומכת ומקדמת אמנים ואמנות בתוך המרחב הקהילתי שלה, וגם נתנה ללהקת המחול שלי בית אמיתי מקום שבו אנחנו יכולים ליצור, להתאמן, לא להתאמן לפעמים, ולגדול. היא אישה מעוררת השראה, והלוואי שאנשים רבים ילמדו ממנה שהיציבות והבסיס האיתן שהיא מעניקה מאפשרים הגשמה אדירה לאמנות.

מה יהיה?
יהיה טוב, אין ברירה.

• העיר שלי
• מחול
• בריכת גורדון
• סוזן דלל
• ויטרינה
• רחוב יפת
• שדרות רוטשילד

>> איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות (ממש כדאי שתעקבו) הם זוג שותפים לחיים וליצירה, בעלי משרד האדריכלים קימל-אשכולות שנוסד ב-1986 ופועל מאז משכונת נווה צדק, כשבמשך העשורים הפך לאחד הבולטים והחשובים בעיר ובארץ ומעורב כיום בעשרות פרויקטים ברחבי הארץ, אירופה, ארצות הברית ואסיה. בסוף השבוע הם יציינו40 שנות יצירה (וזכייה בפרס לנדאו לאמנויות ומדעים)​ בתערוכת פופ-אפ מיוחדת שתהיה פתוחה לקהל הרחב בסופ"ש הקרוב בלבד (שישי 21.11-שבת 22.11). התערוכה תשתלט על בניין "סטארט-אפ ניישן סנטרל" בלילינבלום 28 (שבעצמו עוצב על ידי קימל-אשכולות), ויוצגו בה 40 פרויקטים נבחרים של המשרד, מתקופות שונות ​ומקומות שונים בארץ ובעולם. הכניסה חופשית ואתם רוצים להיות שם.

>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר
>> לבד בבריכה הקפואה בחורף ומסעדה עם אבא // העיר של שי כהן
>> ללכת בעיניים עצומות ומקום שאף פעם לא נמאס // העיר של טל גנור

1. הים

מיכל:בשבילי אין כמו הים, ולא הייתי יכולה לחיות רחוק ממנו. אני אוהבת ללכת על החול, עם הרגליים במים, לצעוד צפונה עד המרינה ודרומה עד יפו, על הבוקר, עם חברה או עם מוזיקה באוזניים. וגם לשחות – כששוחים מעבר לשוברי הגלים אפשר לראות מקרוב את הגלים שמתנפצים עליהם. זה נותן לי תחושת מרחבים נפלאה ועוזר להתאזן בתקופות הקשות.

2. אופניים

איתן: אופניים זה אולי לא מקום, אבל בשבילי הן כל מקום. בתל אביב אני כמעט תמיד נע באופניים. לפגישות, לסידורים, או סתם לרכיבה להנאתי לאורך הטיילת או בשדרות. זו הדרך שלי לנקות את הראש. ודבר אחד ברור: בשום אופן לא אופניים חשמליים – אני מכור לדיווש האמיתי.

3. בוסתן מוז"א

מיכל: בוסתן מוז"א הואפארק חדש וקסום, שאני כל כך שמחה שזכינו לקחת חלק בחזון ובהקמה שלו. בכל פעם כשאני בסביבה אני אוהבת להיכנס לבוסתן, לעשות סיבוב סביב האגם וליהנות מבועה של שקט, ממש ליד דרך נמיר הסואנת. יש שם על הגבעה עצי זית עתיקים מדהימים, מהגדולים שראיתי אי פעם.

פארק המסילה

איתן:כמו קסם נפתח לו בשנים האחרונות פארק המסילה, ונראה שהוא מקשר בין כל המקומות וכאילו תמיד היה שם. אני אוהב להגיע לשם בסוף היום, לשבת על ספסל ולשתות בירה עם חבר, או להיכנס בתחילת הערב ל"קיסה", בר כמו פעם עם ג'אז טוב.
ג'אז קיסה, בית רומנו, דרך יפו 7 תל אביב

5. גאגא בסוזן דלל

מיכל:שיטת התנועה הנפלאה של אוהד נהרין משחררת את הגוף ומרחיבה את הלב. מין מילון של תנועה שבכל פעם נולדות בו מילים חדשות. הגאגא נותנת לי תחושת חופש, זרימה ושחרור בכל פעם מחדש.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מיכל:בכל פעם שיורדים גשמי ברכה, גם הביוב זורם אצלנו לים ביחד עם מי הגשם. למה? מתי זה ייפסק סוף סוף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איתן:הייתי לאחרונה שוב בהופעה של יהודה פוליקר – הופעה מרגשת! פוליקר עדיין נכנס ישר ללב, ומקבל מהקהל כמויות אדירות של אהבה מטורפת.
מיכל:"אוי אליאס אליאס" – מופע קברט מצחיק עצוב מיצירות חנוך לוין של חברתי היקרה השחקנית ליליאן ברטו, ביחד עם מוני מושונוב ודרור קרן. המופע רץ כבר כמה שנים, ומשתבח כל הזמן. זה ערב מרגש, חכם ונוגע — מומלץ בחום!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיכל:הפרויקט של תמרי. כששגיא דקל חן חזר מהשבי ושר את הביצוע המרגש שלו ל"קרן שמש", נחשפתי לפרויקט של תמרי, מיזם מוזיקלי שהוקם בעוטף לזכרה של תמר קדם סימן טוב ומשפחתה שנרצחו בשבעה באוקטובר בניר עוז. חברי הפרוייקט הם חניכי ובוגרי כפר הנוער ביכורים, והם עושים גם שיתופי פעולה עם אמנים מוכרים. יש להם ביצועים נהדרים ומפתיעים לשירים ישראליים, כמו "מלאו אסמינו בר" או "יוצא לאור" עם אהוד בנאי. מרפא את הלב ברגעים עצובים.

לאיזה אירגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בעת הזה?
איתן:אחים לנשק. מנהיגים אמיתיים, שעושים כל כך הרבה מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לחברה הישראלית, ואהבה אמיתית למקום הזה. מרשים אותי איך הם מצליחים להוביל יוזמות משמעותיות בהמון תחומים שונים. ממש מעוררים השראה!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיכל ואיתן:כל מי שמגלים איכפתיות ומתעקשים להמשיך לצאת להפגנות, למען עתיד טוב יותר למדינה שלנו, גם כשכבר אין כוח וחשק לצאת מהבית שוב ושוב.

מה יהיה?
מכל התסריטים שחולפים לנו בראש, והם רבים ומכל הסוגים, אנחנו בוחרים בתסריט האופטימי: כל החטופים יחזרו והשפיות תחזור למדינה המטורפת שלנו!

• העיר שלי
• אדריכלות
• אדריכלים
• חוף הים בתל אביב
• אופניים
• פארק המסילה
• גאגא
• סוזן דלל

ד"רליאוראביצור היא רקדנית, מורה, אוצרת וחוקרת בתחום המחול, שלקחה חלק בהקמת בית הספר של להקת מחול בת־שבע, והחל מ-2022 גם מנהלת אמנותית את הלהקה. בימים אלו היא מתכוננת להופעות הראשונות של העונה החדשה למופע "וירוס של אוהד נהרין", בביצוע אנסמבל בת שבע (26.9-30.9, כאשר ישנם עוד תאריכים בהמשך), שרצה כבר כמעט 25 שנים, ואם עוד לא ראיתם – אתם באמת חייבים (לפרטים ורכישת כרטיסים. בסרטון: הביצוע מהופעות הבכורה בשנת 2001).

1. שדרות ירושלים

אני מתגוררת בסמיכות לשדרות ירושלים כעשרים שנה, עוברת בין דירות לאורכן. הן מלאות בלכלוך ובאלימות, אבל גם בפנים מחייכות, במטעמים ובתחושת שייכות. יש בהן ערבית ועברית, ולרגעים אפשר לדמיין את מה שהיה יכול להיות בארץ הזו כולה, אם רק היה שלום. יש לי זיקה בלתי מוסברת לפה. השדרה היא מעין השתקפות של מערכת היחסים שלי עם החיים בישראל: מקום אינטנסיבי, רווי חיכוך, מסוכסך. אני שונאת אותו וגם אוהבת אותו. פה אני בבית.

2. סוזן דלל

נווה מדבר שתכנן בגאונות שלמה אהרונסון, עם פכפוכי מים וצל מתוק של עצי הדר. קולות מוזיקה בוקעים מחלונות מוקשתים, רקדניות ורקדנים מזיעים מתהלכים בשבילים, ילדים קטנים נהנים מהאפשרות לרוץ בחופשיות מבלי לפחד מגלגלים. אני מרגישה בת מזל בכל פעם שאני מגיעה לעבודה.
יחיאלי 5, תל אביב

3. בית הספר הפתוח הדמוקרטי

הבת שלנו החלה את שנתה החמישית בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו. במציאות המחרידה שבה שר החינוך מוביל רפורמה אנטי-דמוקרטית במטרה לחזק את הזהות היהודית של התלמידים, אני חייבת לתת מקום של כבוד למוסד פדגוגי שדוגל בשוויון זכויות, ומחנך ילדים לחשיבה ביקורתית וליברלית.
נועם 8, תל אביב

4. פארק המסילה

לא בדקתי, אבל אני מניחה שפארק המסילה מככב בטור הזה (הערת המערכת:בהחלט!). כיפואית הוא שינה את חיי העירוניים, ואני אוהבת את כל התחנות שהוא מציע לי בדרך כמו: עוגת גזר בקפה אליפלט, גלידת שקדים וקינמון בקסטה, פיצה אנשובי בתדר, שעועית ירוקה ברומנו, נגרוני מהברז בנואיבה והרשימה מתמשכת.

5. הרכבת הקלה

בתור הלכנית נטולת רכב, כל מה שברדיוס נעים לצעידה במזג האוויר הלבנטיני הוא הממלכה שלי. הרכבת הקלה שמתחת לביתי הרחיבה את גבולות הממלכה, ופינות חדשות בעיר הפכו ללוויין של השכונה. כל זאת עם מזגן משובח ותדירות כמעט מצוינת. הלוואי שהיתה פועלת גם בשבת.

>>מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו. העיר של חיים שמש
>>בלאדי מריה ובועה שמרגישה כמו בריחה לחו"ל. העיר של שרונה ברגר

מקום לא אהוב בעיר

אזורים נטולי צל ובמיוחד מעברי חצייה שצריך להמתין בהם לרמזור שממאן להתחלף לירוק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה אולי לא עומד בדיוק בהגדרה של ״אירוע תרבות״, אבל עבורי אלו הרגעים בשבוע שהראש מסתדר והלב נפתח: כשאני עולה לסטודיו לשהות עם הרקדנים בחזרות. הם עסוקים ביצירה ובמחקר. מדייקים איכויות, מלאי קשב ונוכחות. בקרוב האנסמבל יעלה עם ההופעות הראשונות לעונה – וירוס האייקונית של אוהד נהרין. שלכל אורכה גם הצופים נדרשים לקשב ונוכחות מוגברים. מתחילתה ועד סופה יש טקסט שמבוסס על המחזה ״העלבת הקהל״ מאת פטר הנדקה, ובאמצעותו ההווה מוטח שוב ושוב בקהל. העבודה הזו לא מאפשרת להתמסר להתענגות פשוטה מהגוף הרוקד ומהקומפוזיציה היפה – יש גם רגעים כאלו, אבל הם נחווים מבעד לתזכורת בלתי פוסקת לבחינה עצמית. תמיד רלוונטי כאן, ועתה אולי יותר מתמיד.

איזו יצירה נתנה לך כח, תקווה, או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס. מאז שצפיתי בו, מספיק לי מבט רך אל עבר צמרת של עץ כדי להרגיש את כל הרגשות הגדולים ולראות את כל היופי. להיזכר להתכוון לטוב ולראוי, ולהאמין שיגיעו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בימים אלו?
יש יותר מדי עוולות שזקוקות למענה אקוטי והרבה ארגונים שעושים עבודת קודש. קשה לבחור. אבל אם יש דרך אחת שאני באמת מאמינה בה כדי לדמיין עתיד אחר, היא שותפות יהודית-ערבית. לכן ממש השבוע סופסוף הצטרפתי לתנועת ״עומדים ביחד״. המטרה של התנועה, כפי שמנוסחת באתר, היא "פשוטה ומאתגרת: לבנות רוב חדש בחברה בישראל, שיתמוך בשלום, בשוויון ובצדק חברתי וסביבתי״. אמן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לא רק תל אביביות, צריך להרים לכל מי שמתעקשות ומתעקשים שיהיה פה אחרת. להפסיק את המלחמה האיומה, להחזיר את החטופים, להחליף את הממשלה, לפעול למען חלשים ומוחלשים. בקיצור, לכל מי שלא מוכנה לקבל את המציאות הקיימת ופועלת כדי לשנות אותה.

מה יהיה?
הרבה יותר גרוע ואז שוב טוב.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• להקת בת שבע
• שדרות ירושלים
• סוזן דלל
• פארק המסילה
• הרכבת הקלה
• הצללה

מדיטציה מצילה יותר ויותר נפשות בעידן השבעה באוקטובר, והפופולריות של הטכניקות השונות להשיג איזושהי שלוות נפש או איזון רגעי בתוך הכאוס נמצאת בעלייה מתמדת, כשבשטח מתבלטות שלל מסיבות מדיטציה ודאנס אקסטטי. אבל לא הכל כזה ניו-אייג'יסטי בעולם המדיטטיבי, ובשבוע הבא (ראשון, 14.9) ישתלט על מרכז סוזן דלל האירוע הספקטקולרי "בין התדרים" (ביוזמת והפקת מועדון דיגיתל של עיריית תל אביב–יפו, ולכן בלעדי למחזיקי ומחזיקות) ויכניס את העיר לפריקוונסי הנכון.

במרכז הלילה יעמדו מופעים חד פעמיים שנוצרו בלעדית לאירוע, התזמורת הקאמרית הישראלית שמארחת את הילה רוח במחווה לדיוויד לינץ', "הופעה באפלה" של יונתן דסקל שיאארח את שלומי שבן למסע צלילים מדיטטיבי, פריצות מחול של סוזן דלל, מיצב אודיו-ויז'ואל ענק משולב במתחם האזנה תחת כיפת השמים ועוד. וזה בדיוק ה"ועוד" שמעניין הפעם.

בחללים השונים של סוזן דלל יתפרשו כמה מטובי יוצרי המוזיקה האלקטרונית בישראל – ביניהם אסף אמדורסקי, אסטרל פרוג'קשן, רד אקסס, עומרי סמדר, יותם אבני, נעה ארגוב ודור ציפורי, לצד מוזיקאים בולטים כמו יוסי פיין, יחזקאל רז, רן סלוין ושירה קלע, ויספקו כל אחד את פרשנותו האישית למדיטציית סאונד.

לפי מפיקי האיוונט, מדובר ב"אירוע יוצא דופן המבקש להציע מרחב של נשימה, התבוננות וריפוי, דווקא בעיצומה של אחת מהתקופות המאתגרות בתולדותינו. בלילה מיוחד זה, יתלכדו יחד כוחה המרפא של האמנות, עוצמתה המדיטטיבית של המוזיקה והשקט הפנימי של הנוכחות, במטרה משותפת לאחות, לרפא ולהיטיב". האירוע הוא יוזמה משותפת של סוזן דלל ודיגיתל עם סול ת'רפי, קולקטיב בהובלת המפיק/די.ג'יי ירון "דיפה" אמור, שכבר הרים אירועים דומים אך קטנים יותר של מדיטציות סאונד עם מוזיקאים ברחבי העיר. נשמע כמו משהו שאנחנו צריכים.
>> בין התדרים", ראשון 14.9, מרכז סוזן דלל תל אביב (בלעדי למחזיקי דיגיתל, נותרו כרטיסים אחרונים)

• ❤ תרבות
• סוזן דלל
• מדיטציה
• מוזיקה
• הופעות מומלצות

>> אלה ניקולייבסקי (למה שלא תעקבו) היא במאית תיאטרון ישראלית שנולדה וחיה תיאטרון בתל אביב, ומביימת בימים אלה את הקומדיה החדשה "סביצ'ה" מאת אור ישראלי שעולה בתיאטרון צוותא, עם קאסט מופלא שכולל את ליליאן ברטו, עידן אלתרמן/מעיין בלום, יעל לבנטל וליאור אביבי. ההצגות הקרובות ב-20.8 ו-5.9,והכרטיסים מחכים לכם כאן.לנו זה נשמע כמו להיט.

1. כתום פרחים

על רחוב קינג ג'ורג' צמוד לאם:פם, יש חנות פרחים קטנה וותיקה. היא שייכת למיכל ויהודה, זוג מקסים וצנוע. מיכל היתה בעברה הרחוק ספרית. תחת המספריים שלה עבר ראשו של לא פחות ממשה דיין. היום יהודה מנהל את הקופה והיא שוזרת. בתוך שדה שהפך להיות מתאמץ ויקר הם מצליחים לשמור על פשטות, יופי ומחירים שפויים. אין יום שישי שבן זוגי ואני לא פוקדים את המקום וחוזרים הביתה עם זר משמח.
המלך ג'ורג' 99 תל אביב

2. ביסטרו טשרניחובסקי 6

מעבר לטעמים המצוינים, מבחר היין המיוחד והאווירה האינטימית, חוויית האירוח של השף אייל ודליה, אשתו ומנהלת המקום, היא חוויה שונה בנוף התל אביבי. דליה תמיד תברך אתכם לשלום בכניסה ומתישהו במהלך הארוחה גם אייל יצא מהמטבח לוודא שהכל טעים והיין זורם. המסעדה הזאתעובדת כבר יותר מ-20 שנהוזה לא תמיד היה קל. רק לאחרונה נפגע המקום מאחת מנפילות הטילים הקשות שחוותה העיר. ובכל זאת, הם תמיד שם באוירה טובה ואין ספק שהם אוהבים את מה שהם עושים.
טשרניחובסקי 5 תל אביב

3. מרכז סוזן דלל

כשהייתי קטנה אמא שלי, שהיא אשת תיאטרון – במאית וכותבת, ניהלה את תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. אולם הבית של התיאטרון היה במרכז סוזן דלל. כילדה אהבתי להתלוות אליה, להציץ בחזרות ולהסתובב מאחורי הקלעים. עד היום המקום הזה מעלה בי זכרונות נעימים מהילדות ובלי שום קשר רחבת המתחם היא אחד המקומות היפים בעיר.
יחיאלי 5 תל אביב

4. קפה לב

הקפה של בית ליבלינג. אחת לכמה זמן, יוצא לי להגיע לאזור היפהפה של כיכר ביאליק. אם יורדים ממנה מעט על רחוב אידלסון, מגיעים לבית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה. בחצר האחורית נמצא בית הקפה של המקום, שהאוירה בו תמיד גורמת לי להרגיש קצת אירופה.
אידלסון 29 תל אביב

5. רצועת החוף שבין בוגרשוב לדולפינריום

לאחרונה הגיעה לאוזניי שמועה שבריא ללכת לפחות 10,000 צעדים ביום. המסלול שלי מתחיל באזור דיזנגוף סנטר. אחרי ששרדתי את רחוב בוגרשוב אני מגיעה לטיילת ופונה שמאלה לכיוון דרום. אני יכולה לסלוד מצפיפות, חום ומוזיקה רועשת עד מחר, ובכל זאת משהו במפגש החי הזה עם העיר נותן לי אוויר וממלא לי את הלב. אם מצליח לי, אני מגיעה למתחם הדולפינריום החדש בדיוק לקראת שקיעה. פלא הטבע הרומנטי הזה תמיד מוכיח את עצמו.

>> פחמימה של נחמה והבית של דודו טופז // העיר של אופירה רחמים
>> מאפים של שחקנים ומוזיקה לעתיד הילדים // העיר של יובל ברגר

מקום לא אהוב בעיר:

כל רחבת דשא סינתטי.שדרות רוטשילד, שדרות בן ציון, אפילו גן מאיר! ועוד מקומות רבים וטובים שהדשא הסינטטי מוריד את ערכם. כלבים עושים על זה את הצרכים שלהם (גם הכלבה שלי!), ילדים מורחים גלידה, וכולנו דורכים על זה עם הסוליות שלנו. זה לא מתנקה, הלכלוך והריח נשארים וכל חוויית ה"נשב רגע על הדשא עם הקפה שלנו כאילו אין לנו צרות בעולם" הולכת פייפן. יוחזר הדשא הטבעי לאלתר!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסטנדאפ של אודי כגן. הגעתי במצב רוח לא משהו, אני לא מתה על סטנד אפ אז קיוויתי שיהיה קצר ונחזור הביתה מהר. אבל הוא פשוט קרע אותי מצחוק, יצאו ממני קולות שלא הכרתי. הוא גם מדבר חשוף ומהלב על הפוסט טראומה שלו, ומצליח להעלות את הנושא החשוב הזה לסדר היום ולשלב אותו בצורה רגישה לצד הומור חכם וקולח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה סיימתי את הספר"התגנבות יחידים" של יהושע קנז. הוא מתאר את החוויה הצבאית הישראלית של אמצע שנות החמישים מנקודת מבטה של מחלקת טירונים המיועדים לתפקידים של ג'ובניקים. הצעירים האלה מגיעים משכבות ועדות שונות והספר נותן הצצה לחברה הישראלית של פעם – תמימה יותר ופחות פוליטיקלי קורקט. הנפשות הצעירות של גיבורי הספר מתוארות במילותיו של קנז בצורה פיוטית ונוגעת ללב שלא חוויתי כמותה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים.לא מוצאת מטרה דחופה יותר בימינו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כלנית שרון, מנכ"לית שותפה של "החזית הוורודה". מבחינתי היא השראה אמיתית. זאת אישה שלא יושבת בחיבוק ידיים, אלא קמה ועושה מה שהיא יכולה על מנת שיהיה פה טוב. כלנית והחזית נמצאות ברחובות מאז ההפגנות בבלפור בתקופת הקורונה. הם תמיד בראש המחאה, מובילות ומחדשות בדרכים יצירתיות את פועלן.

מה יהיה?
נחזיר את החטופים, נסיים את הלחימה בעזה, ובתקווה נחליף את הממשלה הכושלת הזאת. רק ככה נוכל להתחיל לתקן, ולפעול למען עתיד טוב ופתרון לסכסוך העקוב מדם וארוך השנים הזה, שלוקח מאיתנו ומשכנינו את הזכות לחיות בשלום.

• העיר שלי
• תיאטרון
• צוותא
• פרחים
• טשרניחובסקי 6
• סוזן דלל
• קפה לב
• טיילת תל אביב
• אודי כגן