Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
המחזור השני של "כתיבה ברחבה" יוצא לדרך. מדובר בסדנת כתיבה לכל מי שרוצה שמועברת ברחבה של בית הצעירים במזא"ה 9. מדובר בסדרה של ארבעה מפגשים – כולם בימי ראשון ב-17:00 ברחבה של המתחם היפה. אם ירד גשם (מה שלא צפוי היום) המפגשים יעברו לזום. את הסדנה תעביר אחינעם תמר וירט, והיא בעלות של 100 שקל ל-4 המפגשים.לפרטים נוספים והרשמה.
17:30פעילות לנוער: משחק משימות שכונתי בשפירא
מרכז הנוער שפירא (ישראל מסלנט 26) מארגן היום משחק משימות מיוחד ברחבי השכונה הדרומית. הם מזמינים את צעירי הדרום להכיר את השכונה המיוחדת בעיר "בדרך יצירתית ומיוחדת". המשחק יצא מהמרכז עצמו ומשם – לכו תדעו כיצד זה יסתיים. בחינם.לפרטים נוספים.
19:00סיור מוזיקלי: בעקבות הבוהמה וצלילי העיר הלבנה
סיור מוזיקלי במרכז העיר המלווה את התפתחות הזמר העברי משנות ה-50 וה-60 עם דגש מסוים, איך לא, ליקיר העיר אריק איינשטיין. במהלך הסיור יסופרו סיפורים מצחיקים על מיטב האמנים (אורי זוהר, שייקה אופיר, יפה ירקוני ועוד). בנוסף גם יושמעו חלק משיריו הידועים של איינשטיין, גשר הירקון, החלונות הגבוהים ועוד. נקודת המפגש תישלח בהמשך. 60 ש"ח למחזיקי דיגיתל.לפרטים נוספים והרשמה.
19:00הרצאה: מפגש עם טוביה צפיר
עיתונאי המוזיקה דודי פטימר מארח הערב בסדרת המפגשים המקוונים שלו את הבדרן והשחקן טוביה צפיר. החל מימיו בלהקת הנח"ל, דרך תכניות הסאטירה שהשתתף בהן ("ניקוי ראש", "חרצופים), סרטי הקולנוע המיתולוגיים ("חגיגה בסנוקר", גבעת חלפון אינה עונה") ועד לשנים האחרונות בהן השתתף בסדרה "סברי מרנן" ובהצגות ילדים. בחינם.לפרטים נוספים.
21:30:הרצאה: סדנת סטיילינג בלינקולן
הסטלייסטית מיטל ברונר מגיעה הערב לבוטיק 5 בלינקולן לסדנה במסגרת פרויקט "תושבים מרצים לתושבים בעסקים". מעוניינים לשמוע מעט יותר על איך להתאים בגד טוב? איך לשלב בין פרטי ביגוד ולקנות חכם? ברונר תנסה לשכנע אתכם שגם בסטיילינג מה שלא מתאמץ ומרגיש טבעי הוא הכי טוב. בדרך תוכלו להתארגן על מאפה וקפה בתחתית הסמוכה. בחינם,לפרטים נוספים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פיסה מקיר התהילה של ציפי, הסיוט הכי גדול שלכם (צילום: ליילה טרטורה)
הלקוחות המילניאלים של ציפי סיקסטיז זוכרים היטב כיצד נהרו אל המחסן שלה והתהדרו ב"מכנסי ציפי" איקוניים תמורת 50 שקלים בלבד. עכשיו, ביוזמה של קהילת הפוטלאז', החנות עושה קאמבק בפופ-אפ וינטג' ותרבות נוסטלגי במיוחד
החנות הקטנה של ציפי סיקסטיז ("זה היה השם שלי ותמיד יהיה") הייתה לא פחות מסנסציה אופנתית בשנות התשעים בתל אביב. בני ובנות נוער נהגו לדהור בהמוניהם מרחבי הארץ אל המחסן העמוס של ציפי אשר הציע להם את מוצר הדגל הפופולרי: "מכנסי ציפי" בגזרת פדלפון או סטרייט במחיר קבוע של 50 שקלים. מה היה סוד הקסם? בין היתר, החיפוש אחר זהות אינדיבידואלית בתקופת ההתבגרות; אמנם מכנסי ציפי הגיעו בגזרות קבועות, אבל לכל זוג היה את הקטע שלו: צבע זוהר, פרינט מעניין, כפתור מיוחד או ריצ'רץ' מגניב – מעין וואן פיס שהצליח לזקק את הוייב של הקונה.
"אלה היו דברים שלא מוכרים אותם בחנויות. לא סטנדרט", טוענת ציפי. "התאמתי לכל בן אדם לפי האופי שלו. יש אחד ערס, אז נתתי לו מכנס של ערס. בחור אחד כתב לי "גם הערס וגם ההיפי קונים אצל ציפי". זה נכון."
ציפי סיקסטיז בחנות שלה בשוק הפשפשים (צילום: ליילה טרטורה)
בשנים האחרונות החנות האיקונית שלה בשוק הפשפשים סגורה. עקב מחלת שחמת הכבד שתקפה אותה, ציפי הפסיקה לעבוד וכיום היא מתרכזת בדאגה לבריאותה.מפגש מקרי במחסן צדדי בשוק הפשפשים הוביל לקאמבק של "ציפי סיקסטיז" אשר יחגוג שני עשורים לחנות מאז פתיחתה. בקהילת השכנים ברחוב הקונגרס 9 בתל אביב, המכנים עצמם קהילת הפוטלאצ', החליטו להרים את הכפפה, את הכובע, את הג'קטים ואת המכנסיים הרבים שנותרו מהימים ההם, ולהזמין את ילדי שנות ה-80 לחזור אל הפריטים הנוסטלגיים של פעם (וגם וללמד את הצעירים מה היה כאן לפני זארה).
הלקוחות המילניאלים של ציפי שחלקם הפכו מאז להורים צעירים, זוכרים היטב איך מצד אחד של החנות עמדה רשת מדפים אינסופית שחילקה את אלפי הפריטים למידות, צבעים וסוגי בדים מהרצפה ועד התקרה וגם את הצד השני, אותו קישטו אינספור ברכות מעוטרות בתמונות של בני נוער שהשאירו מזכרת אישית לציפי על הקיר המפורסם, עוד לפני שדמיינו קירות דיגיטליים בפייסבוק.
בתזמון מושלם לחידוש המלתחה לקראת החורף ובמחירים שמתאימים לימי הקורונה, לא רק בגדים יציגו השכנים בדירת שלושת החדרים שתוסב לחנות פופ-אפ במיוחד לאירוע; המבקרים גם יוכלו להציץ לראשונה בעשרות אלבומי הברכות והתמונות שנאספו מ-12 הסניפים שפתחה ציפי בתקופת השיא.
ציפי סיקסטיז בהקמות לקראת הקאמבק. (צילום: ליילה טרטורה)
אז מה ציפי, איך מרגיש לך הקאמבק הזה? "תראי, אני לא עובדת היום. כל יום אני בים, עושה כל מני פעילות גופניות ומצליחה לרפא את עצמי ולכן סגרתי את החנות. עבדתי מאד קשה כל החיים שלי. אבל היות ויש לי סחורה ויש דרישה, אז החלטנו שאנחנו מנסים להרים מחדש את ציפי. המארגנים הם אנשים טובים שעושים דברים טובים. חשוב לי שזה יהיה מין מקום כזה של בית. כמו שהיה פעם בשנות התשעים."
מה יהיה תפקידך בכוח? "אני אעזור להקים את זה, להרים את זה איתם. לעבוד אני לא אעבוד, עשיתי את שלי. אבל אני רוצה לעזור להם להתקדם ולהצליח. עכשיו אני מעבירה את המוצר של ציפי לאנשים חדשים."
איזו סוג של סחורה נראה במכירה? "המכנסיים הפדלפונים, חולצות, הכל יד שנייה, דברים שאת לא רואה בחנויות היום. ויהיו מחירים זולים. לכסף אין משמעות מבחינתי. נקים את העסק בצורה שתהיה שם קהילה, לא עוד חנות."
את מתרגשת לפגוש לקוחות מהעבר שיחזרו? "זו סגירת מעגל בשבילי. כותבים עליי פוסטים, היום גם התקשרה אליי מישהי ושאלה אם אני פתוחה. זה היה החלום שלי לנוער. אני רוצה שזה יהיה כמו פעם כשאמא שלכם הביאה אתכם אליי, שזה יהיה מוסד חינוכי. לא נתתי לאף אחד את הסחורה שלי, רצו כל כך הרבה יצרנים ולא נתתי, שמרתי על הדבר הזה, כי חשוב לי שיהיה לילדים לאן לבוא."
אז לרגל גל הנוסטלגיה שהגיע מכולכם בעקבות סטורי המכנסי ציפי שהעליתי, הכנתי לכם כמה נקודות בנושא, ללא שום מקור מהימן…
מה גורם לאישה לבדוק את האייליינר שלה אחרי תאונה, להסתובב עם כובע בתוך הבית ולהתאפר לפני שחייה בבריכה? פנינו לשבע נשים שנשבעו אמונים לאיפור ואקססוריז ולפסיכולוגית קלינית אחת כדי להבין איפה עובר הגבול בין בחירה אפנתית להתמכרות
רבות מאיתנו מתאפרות באותו האופן מדי בוקר, עונדות תכשיטים מסויימים וחוזרות על אותה תסרוקת שנמצאה כמוצלחת אי אז ב-2008, כשהחתיך של השכבה החמיא לנו. הטקסים הקטנים הללו לא בהכרח מזיקים, אבל מה קורה כאשר היאחזות בתוספים החיצוניים מגבילה את חיינו? דיברנו עם הנשים שהפרידה שלהן מקישוטי הפנים הייתה לא פחות מגמילה, ואת חלקן עדיין לא תצליחו למצוא, בשום פנים ואופן, בלי "זה". ניסינו להבין מה עומד מאחורי ההיאחוזיות האופנתיות הללו, שלהן ושלנו, ואיפה נמצא הגבול בין אימוץ סטייל אישי להתמכרות עד אובדן שליטה.
אנונימית (31)
יח"צנית
"זה התחיל כשעברתי לגור עם בן זוגי בבאר שבע וויתרתי על עצמאות כלכלית לראשונה בחיי. יום אחד עברתי ליד חנות של איל מקיאג' שהכריזה על דיל מטורף: קונים ב-1000 משלמים 500. גיחכתי ושאלתי את עצמי מי המטומטמת שתוציא כל כך הרבה כסף על איפור. ובכן, אני.
"הייתי בקושי בת עשרים, נכנסתי לחנות כדי להסתכל והמוכרת פשוט הושיבה אותי ושפכה עליי את כל החנות. באופן מפתיע, אהבתי את מה שראיתי במראה והחלטתי שלא יעזור כלום – את זה אני רוצה.כך, בכל יום, לפני שהלכתי לעבודה הנוצצת שלי בתור שניצלאית בקניון ב"ש במדים אדום-צהוב, התאפרתי ובתוך שנייה הרגשתי טוב יותר. מכאן זה רק הלך והתפתח לדעתי להתמכרות ממש. כשהייתי סטודנטית בתקופת מבחנים, הייתי פותחת כל בוקר בהתאפרות מול המראה ורק אז הייתי יושבת ללמוד. כשהלכתי עם חברות לבריכה, יצאתי החוצה מהמים כדי למרוח עוד מייקאפ ואודם ולחזור.
"מצאתי שיטה לגרום לעצמי להרגיש יותר טוב, אז השתמשתי בה בכל פעם שהרגשתי בקרשים, אבל גם כשלא, כדרכה של התמכרות. היום אני כבר לא באטרף על האיפור כמו פעם, אבל עדיין לא אלך לעבודה או לפגישות לא מאופרת קומפלט".
מריה אסטרייכר (28)
קומיקאית
"במשך כשנתיים מחיי הדלוחים הסתובבתי עם ציורים קטנים ליד העין. גם הסתובבתי עם בגדים קרועים לכל מקום כי היה נראה לי שכל העולם הוא פסטיבל צמח מזדיין, והרגשתי מאוד מגניבה ושונה, כמו שדון קטן שמכניס שמחה ושטות לכל מקום. זה נגמר כשהפסקתי עם האסיד ונכנסתי למעצר בית ארוך שכיבה לי את החשק לציורים".
פסטיבל צמח מזדיין. מריה אסטרייכר
מאי פילצקי (26)
סטודנטית
"אני לא זזה מהבית בלי אייליינר כבר מעל לעשור, כולל בטירונות, שם הייתי קמה ב-4 בבוקר כדי לעשות את זה. הסיבה הראשונה לאימוץ האייליינר הייתה הערצה עיוורת לאיימי וויינהאוס שראיתי בה השראה וסולמייט, לכן עם השנים גם הרשתי לעצמי לאט לאט לעבות יותר את הפס המשורטט. הסיבה השניה היא שאני ג'ינג'ית חיוורת מאד שמרגישה ונראית חיוורת כמו גוויה בלי הפס השחור. ירשתי את הפנים של אבא שלי שכל החיים עם משקפיים, כך שאני מרגישה שיש לי פנים שהן הכנה למשקפיים שפשוט עוד לא נמצאות שם, אז כל עוד הראיה שלי טובה אני מסתתרת מאחורי הפסים האלו".
"לפני כמה חודשים מדדתי כובע ומאז הוא נשאר לי על הראש כולל בבית. באותה תקופה החיים שלי התפרקו, ולא לגמרי מבחירה שלי: נפרדו ממני, פירקתי בית, עזבתי בדיוק עבודה שקוד הלבוש בה היה חליפות מחוייטות. עשיתי את זה אולי בקטע מרדני, כמין שריון הגנה, אבל גם כדי לברר את עצמי בעולם. בדיעבד אני מבינה שזה היה גם צורך להיראות יותר לסבית.
"מה שהיה נעים זה שלא חשבתי על זה יותר מדי – פשוט היו כמה שינויים פיזיים שהיו צריכים להיעשות וקרו מעצמם. ממש לאחרונה אני מרגישה שהיה ממש כיף אבל זה כבר לא זה, וגם סביבי אנשים שאהבו את הכובע פתאום חווים את זה מוזר".
מתגוננת משמש ורגשות. מאי ברזילי
רומי בן חור (25)
מוזיקאית
"בגיל 14 הייתה איתי בבית הספר בחורה ממש מגניבה שמבחינתי הייתה אייקון לכל דבר (הייתי קצת מאוהבת בה, נודה באמת). יום אחד היא אמרה לי, "יהיה לך ממש יפה אייליינר", ולא מעט אחרי התחלתי לנסות את הדבר. יש לציין שגם לאבריל לאבין הייתה השפעה על זה. מפה לשם זה הפך לחלק בלתי נפרד מהפנים שלי לדורות הבאים.
"הייתי הולכת עם זה גם בבית וישנה עם זה במשך שנים. הייתי נראית לעצמי ממש שונה וחיוורת בלי זה, ופחדתי שגם אחרים רואים אותי ככה. רק בשנה האחרונה, בגיל 25 ובזכות עזרה של פסיכולוגית יצאתי מהבית בלעדיו מספר פעמים כשהתראיתי עם אנשים שאני אוהבת. תמיד היה לי אייליינר עמיד במים בתיק. לפני כמה שנים עשיתי תאונת טוטאל לוס והוא החזיק מעמד למרות הבכי הרב. שמחתי".
לא רואה בעיניים. רומי בן חור
עידית הרמן (47)
מנהלת אמנותית בתיאטרון קליפה
"למרות שאני מנסה לשמור לרוב על חזות "טבעית", בקטע של "לא נגענו", מגיל 14 אני שמה קונסילר מתחת לעיניים כדי לנסות להסתיר את העיגולים השחורים ומסקרה בגלל הריסים הארוכים אך בהירים באופן מבאס. אלו שני הדברים שלא אצא בלעדיהם. יש מצבים וימים שאני שמה קונסילר אפילו אם נשארת בבית, כדי שהלוק הנשקף מהמראה יהיה תואם לציפיות שלי.
לא נגענו. עידית הרמן
כלנית שרון (29)
שחקנית ויוצרת תיאטרון
"הייתה תקופה שלא יצאתי מהבית בלי לשים עגיל אחר בכל אוזן, כי זה הרגיש לא מאוזן ומגניב. זה סיפר עליי שאני מיוחדת ומשלבת לבד את מה שיפה בעיניי".
נערה עם עגיל לוכד חלומות. כלנית שרון
מיכל אופיר ויזל, פסיכולוגית קלינית במרכז ד"ר טל אומרת: "בכל דוגמה שאמרת יש ניואנס שהוא קצת שונה, לא כל ההתמכרויות נובעות מאותה סיבה, ועדיין יכולים להיות שם מאפיינים דומים. למשל, אם אישה קונה איפור שאינה יכולה להרשות לעצמה, זה סוג של פיצוי. היא מרגישה מבפנים כישלון, לכן דווקא כלפי חוץ היא תציג את עצמה כמוחזקת ומעוצבת, ואז אלה הפידבקים שהיא תקבל. בעוד שיש דברים שאין לנו שליטה עליהם, יש כאלה שכן ובמצב של חוסר שליטה ניאחז בהם".
זו נחשבת הפרעה?
"כמו בכל דבר בחיים, זה עניין של מידה. לדוגמה, ההתמחות שלי היא בהפרעות אכילה. בסך הכל לאכול בריא ולעשות ספורט זה טוב, אז מתי זה נהיה הפרעה? כשמתחילים לעשות את זה באופן אובססיבי וזה מפריע לנו בכל מני דברים בחיים. גם איפור וטיפוח עצמי יכולים להיות חיוביים, אבל אם נעסוק בהם באופן אובססיבי עד שנרגיש חוסר ביטחון אפילו לרדת למכולת בלי מייקאפ, יש בעיה. כשההתמכרות מתחילה לגבות מחיר מופרז, גדלה לכיוונים אחרים כמו ניתוחים פלסטיים ופולשת לשאר תחומי החיים, זה אומר דרשני, ואז כדאי ללכת לטיפול. יש שם כנראה צורך רגשי הרבה יותר עמוק מכדי פשוט להפסיק אותו".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
