• Facebook
• Twitter
• Email

התרבות בתל אביב לא מתה. מדי יום נפרסם כאן בשעות הבוקר את לו"ז אירועי התרבות המומלצים שבכל זאת מתרחשים תחת משבר הקורונה, כדי לתת רוח גבית ליוצרים וליוצרות שהם הלב הפועם של העיר הזאת.את כל אירועי "העיר לא מפסיקה", עונת התרבות של עיריית תל אביב-יפו, תוכלו למצוא כאן.

17:00סדנה: כתיבה ברחבה (של מזא"ה 9)

המחזור השני של "כתיבה ברחבה" יוצא לדרך. מדובר בסדנת כתיבה לכל מי שרוצה שמועברת ברחבה של בית הצעירים במזא"ה 9. מדובר בסדרה של ארבעה מפגשים – כולם בימי ראשון ב-17:00 ברחבה של המתחם היפה. אם ירד גשם (מה שלא צפוי היום) המפגשים יעברו לזום. את הסדנה תעביר אחינעם תמר וירט, והיא בעלות של 100 שקל ל-4 המפגשים.לפרטים נוספים והרשמה.

17:30פעילות לנוער: משחק משימות שכונתי בשפירא

מרכז הנוער שפירא (ישראל מסלנט 26) מארגן היום משחק משימות מיוחד ברחבי השכונה הדרומית. הם מזמינים את צעירי הדרום להכיר את השכונה המיוחדת בעיר "בדרך יצירתית ומיוחדת". המשחק יצא מהמרכז עצמו ומשם – לכו תדעו כיצד זה יסתיים. בחינם.לפרטים נוספים.

19:00סיור מוזיקלי: בעקבות הבוהמה וצלילי העיר הלבנה

סיור מוזיקלי במרכז העיר המלווה את התפתחות הזמר העברי משנות ה-50 וה-60 עם דגש מסוים, איך לא, ליקיר העיר אריק איינשטיין. במהלך הסיור יסופרו סיפורים מצחיקים על מיטב האמנים (אורי זוהר, שייקה אופיר, יפה ירקוני ועוד). בנוסף גם יושמעו חלק משיריו הידועים של איינשטיין, גשר הירקון, החלונות הגבוהים ועוד. נקודת המפגש תישלח בהמשך. 60 ש"ח למחזיקי דיגיתל.לפרטים נוספים והרשמה.

19:00הרצאה: מפגש עם טוביה צפיר

עיתונאי המוזיקה דודי פטימר מארח הערב בסדרת המפגשים המקוונים שלו את הבדרן והשחקן טוביה צפיר. החל מימיו בלהקת הנח"ל, דרך תכניות הסאטירה שהשתתף בהן ("ניקוי ראש", "חרצופים), סרטי הקולנוע המיתולוגיים ("חגיגה בסנוקר", גבעת חלפון אינה עונה") ועד לשנים האחרונות בהן השתתף בסדרה "סברי מרנן" ובהצגות ילדים. בחינם.לפרטים נוספים.

21:30:הרצאה: סדנת סטיילינג בלינקולן

הסטלייסטית מיטל ברונר מגיעה הערב לבוטיק 5 בלינקולן לסדנה במסגרת פרויקט "תושבים מרצים לתושבים בעסקים". מעוניינים לשמוע מעט יותר על איך להתאים בגד טוב? איך לשלב בין פרטי ביגוד ולקנות חכם? ברונר תנסה לשכנע אתכם שגם בסטיילינג מה שלא מתאמץ ומרגיש טבעי הוא הכי טוב. בדרך תוכלו להתארגן על מאפה וקפה בתחתית הסמוכה. בחינם,לפרטים נוספים.

• ❤ תרבות
• מה עושים היום
• מה עושים בתל אביב
• מזא"ה 9
• שכונת שפירא
• אריק איינשטיין
• סטיילינג

החנות הקטנה של ציפי סיקסטיז ("זה היה השם שלי ותמיד יהיה") הייתה לא פחות מסנסציה אופנתית בשנות התשעים בתל אביב. בני ובנות נוער נהגו לדהור בהמוניהם מרחבי הארץ אל המחסן העמוס של ציפי אשר הציע להם את מוצר הדגל הפופולרי: "מכנסי ציפי" בגזרת פדלפון או סטרייט במחיר קבוע של 50 שקלים. מה היה סוד הקסם? בין היתר, החיפוש אחר זהות אינדיבידואלית בתקופת ההתבגרות; אמנם מכנסי ציפי הגיעו בגזרות קבועות, אבל לכל זוג היה את הקטע שלו: צבע זוהר, פרינט מעניין, כפתור מיוחד או ריצ'רץ' מגניב – מעין וואן פיס שהצליח לזקק את הוייב של הקונה.

"אלה היו דברים שלא מוכרים אותם בחנויות. לא סטנדרט", טוענת ציפי. "התאמתי לכל בן אדם לפי האופי שלו. יש אחד ערס, אז נתתי לו מכנס של ערס. בחור אחד כתב לי "גם הערס וגם ההיפי קונים אצל ציפי". זה נכון."

בשנים האחרונות החנות האיקונית שלה בשוק הפשפשים סגורה. עקב מחלת שחמת הכבד שתקפה אותה, ציפי הפסיקה לעבוד וכיום היא מתרכזת בדאגה לבריאותה.מפגש מקרי במחסן צדדי בשוק הפשפשים הוביל לקאמבק של "ציפי סיקסטיז" אשר יחגוג שני עשורים לחנות מאז פתיחתה. בקהילת השכנים ברחוב הקונגרס 9 בתל אביב, המכנים עצמם קהילת הפוטלאצ', החליטו להרים את הכפפה, את הכובע, את הג'קטים ואת המכנסיים הרבים שנותרו מהימים ההם, ולהזמין את ילדי שנות ה-80 לחזור אל הפריטים הנוסטלגיים של פעם (וגם וללמד את הצעירים מה היה כאן לפני זארה).

הלקוחות המילניאלים של ציפי שחלקם הפכו מאז להורים צעירים, זוכרים היטב איך מצד אחד של החנות עמדה רשת מדפים אינסופית שחילקה את אלפי הפריטים למידות, צבעים וסוגי בדים מהרצפה ועד התקרה וגם את הצד השני, אותו קישטו אינספור ברכות מעוטרות בתמונות של בני נוער שהשאירו מזכרת אישית לציפי על הקיר המפורסם, עוד לפני שדמיינו קירות דיגיטליים בפייסבוק.

בתזמון מושלם לחידוש המלתחה לקראת החורף ובמחירים שמתאימים לימי הקורונה, לא רק בגדים
יציגו השכנים בדירת שלושת החדרים שתוסב לחנות פופ-אפ במיוחד לאירוע; המבקרים גם יוכלו להציץ לראשונה בעשרות אלבומי הברכות והתמונות שנאספו מ-12 הסניפים שפתחה ציפי בתקופת השיא.

אז מה ציפי, איך מרגיש לך הקאמבק הזה?
"תראי, אני לא עובדת היום. כל יום אני בים, עושה כל מני פעילות גופניות ומצליחה לרפא את עצמי ולכן סגרתי את החנות. עבדתי מאד קשה כל החיים שלי. אבל היות ויש לי סחורה ויש דרישה, אז החלטנו שאנחנו מנסים להרים מחדש את ציפי. המארגנים הם אנשים טובים שעושים דברים טובים. חשוב לי שזה יהיה מין מקום כזה של בית. כמו שהיה פעם בשנות התשעים."

מה יהיה תפקידך בכוח?
"אני אעזור להקים את זה, להרים את זה איתם. לעבוד אני לא אעבוד, עשיתי את שלי. אבל אני רוצה לעזור להם להתקדם ולהצליח. עכשיו אני מעבירה את המוצר של ציפי לאנשים חדשים."

איזו סוג של סחורה נראה במכירה?
"המכנסיים הפדלפונים, חולצות, הכל יד שנייה, דברים שאת לא רואה בחנויות היום. ויהיו מחירים זולים. לכסף אין משמעות מבחינתי. נקים את העסק בצורה שתהיה שם קהילה, לא עוד חנות."

את מתרגשת לפגוש לקוחות מהעבר שיחזרו?
"זו סגירת מעגל בשבילי. כותבים עליי פוסטים, היום גם התקשרה אליי מישהי ושאלה אם אני פתוחה. זה היה החלום שלי לנוער. אני רוצה שזה יהיה כמו פעם כשאמא שלכם הביאה אתכם אליי, שזה יהיה מוסד חינוכי. לא נתתי לאף אחד את הסחורה שלי, רצו כל כך הרבה יצרנים ולא נתתי, שמרתי על הדבר הזה, כי חשוב לי שיהיה לילדים לאן לבוא."

ציפוטלאז', פופ-אפ אמנות, תרבות ומכירת בגדי וינטג', 20-21/11, הקונגרס 9, תל אביב-יפו
לדף האירוע בפייסבוק

• ❤ תל אביב
• אופנה
• סיקסטיז
• סטיילינג
• יד שנייה
• בגדי וינטג'
• שוק הפשפשים
• יפו
• החנויות הקטנות של תל אביב

שם:סאסא אלאבאה
גיל:34
תעסוקה:מאיירת ומקעקעת
אינסטגרם:sasa_elebea@

איך היית מגדירה את הסטייל שלך?
"שילוב בין הדפסים ובגדים ייחודיים עם פריטים מינימליסטיים. יש לי הרבה בייסיק באיכות גבוהה שני לובשת הרבה ואני מעדיפה לא לקנות בדים זולים כמו פוליאסטר, אלא בדים יותר עדינים, אני מעדיפה להשקיע באיכות על חשבון הכמות, וכל בגד שאני קונה חייב להיות נוח".

איפה את קונה בגדים?
"בעיקר בחו"ל. עליתי לישראל מארגנטינה לפני שבע שנים וכשאני מבקרת שם אני קונה אצל מעצבים עצמאיים וצעירים. אני אוהבת גם לקנות בחנויות צדקה בלונדון ולמצוא שם פריטים איכותיים שנשארים איתי אחר כך שנים. מצד שני אני גרה ליד ה־TLV Fashion Mall אז יוצא שאני מסתובבת הרבה שם, קופצת לסופר־פארם ועל הדרך אומרת יאללה, נראה מה חדש. רוב הקניות שלי זה בייסיק איכותי, אם כבר אני אתפתה לקנות פריט אחר זה כי יש בו משהו שתופס אותי – הדפס, צבע או שילוב צבעים נכון".

במה שונה האופנה בארגנטינה מבישראל?
"בארגנטינה מאוד חזק הסגנון של הרוקסטאר. נשים רוצות להיראות קוליות יותר מאשר אלגנטיות. יש שם תעשייה מקומית שמציעה את הסטייל הזה, מעילי עור, מכנסיים קרועים, פלטפורמות. אימצתי בעצמי את הפלטפורמות וזה כמעט כל מה שאני נועלת, זה נוח לי יותר מנעליים שטוחות. הכי גבוהות שיש לי הן בגובה 12 ס"מ. בישראל יש הרבה סגנונות אבל באופן כללי מתלבשים כאן יותר משוחרר, השיער כזה מסודר־מרושל, שמלות רחבות או חולצות גדולות ומכנסונים, נעליים נוחות ושטוחות".

מה הפריט הכי מוגזם בארון שלך?
"מעיל פרווה (לא פרווה אמיתית, כמובן), ורוד, באורך של ז'קט. אם לובשים אותו עם עור או מנומר הוא נראה ממש מוגזם, אבל עם פריטים פשוטים יותר הוא לא חייב להיות. הייתי רוצה עוד כמוהו אבל כל כך חם פה שגם ככה אין לי מתי ללבוש אותו".

ספרי קצת על הקעקועים שלך.
"יש לי 15, רובם ציורים שלי או של אחותי. עשיתי את הקעקוע הראשון שלי לפני חמש שנים, דמות אבסטרקטית שאחותי ציירה, וברגע שראיתי אותה ידעתי שזה מה שאני ארצה לקעקע. רוב הקעקועים שלי על הידיים כדי שאוכל לראות אותם. אני עושה שניים־שלושה כל פעם. עכשיו כשאני מקעקעת בעצמי זה יותר קל. אם בא לי לקעקע פרח אני פשוט אצייר לי אחד. אין לי בעיה עם צבעוניים, אבל על עצמי אני אוהבת רק את הקווים השחורים".

מתי התחלת לקעקע בעצמך?
"לפני שנה. אני מאיירת כבר עשר שנים ורציתי לעשות שינוי ולמצוא משהו עם יותר קשר אנושי, יותר תחלופה. לאייר זה לעבוד לרוב לבד, ונחמד לי לעשות משהו שונה".

• מבחן בד
• החיים היפים
• אופנה
• סטייל
• סטיילינג

• Facebook
• Twitter
• Email

מור בל
גיל:31
תעסוקה:מנהלת כניסות במועדון האלפאבית, סטייליסטית, ארט דיירקטור
אינסטגרם:give_me_mor@

איך היית מגדירה את הסטייל שלך?

"אפשר להגדיר אותו כאוונגרדי. הסטייל שלי בעיקר מתבסס על הצבע השחור ועל הסטייל היפני. משהו במשחק של הטקסטורות, הגזרות הא־סימטריות והשכבות מרגש אותי. הסטייל שלי שונה בנוף הישראלי בעיקר בגלל השחור, שלא תואם את מזג האוויר שלנו. אני לא נופלת אף פעם לטרנדים ומשתדלת ללבוש בעיקר פיסים ייחודיים, לא משהו שאפשר למצוא בכל מקום".

עוד כתבות מעניינות:

אמןית הפרפורמנס שמתלבש כדי להרגיש שלמה
הסטייליסטית שלובשת את הרחוב היפני ולא מתנצלת
מעצב החולצות הכי בועט שעבר לכם מתחת לרדאר

למה דווקא שחור?

"שחור הוא מסתורי ומרגש בעיניי. הוא הצבע של הלילה ומעל הכל הוא קלאסי. עם שחור אפשר ללבוש הכל, מהפיס הכי מוגזם עד לטי שירט הכי פשוטה, וזה תמיד ייראה טוב. אני אף פעם לא אראה אותו הדבר אפילו שאני לובשת שחור כבר עשור, וזה הניצחון. העובדה שאני בוחרת בצבע אחד גורמת לי לתת יחס אחר לבד עצמו, לטקסטורות ולגזרות".

איפה את קונה בגדים?

"אני קונה בעיקר ממעצבים, משתדלת לא לקנות מרשתות. לא ממקום מתנשא, אלא בגלל הייחודיות וההעדפה שלי של איכות על כמות. אני נוסעת כמה פעמים בשנה לשבוע האופנה בפריז ולרוב מזמינה ישירות מהמעצבים עצמם או מהשואו רום. יש כמה בוטיקים ומעצבים ישראלים שאני מאוד מעריכה ואוהבת, למשל comme il faut ,mews, Vague, inn 7 ו־keke".

ממי או ממה את שואבת השראה?

"מאנשים, מטיולים בעולם, מחיי הלילה, ממסיבות, ממלכות דראג, מאמנות, מפריז, מיפן, מברלין. תמיד כשאני חוזרת משבוע האופנה בפריז אני מפוצצת השראה כי זה נמצא שם פשוט בכל פינה, גם בברלין רואים את זה, בעיקר בחיי הלילה, מדובר באנשים כל כך טוטאליים. גם בארץ מתחילה המגמה הזאת וזה מאוד כיף לחוות את זה".

איך את בוחרת בגדים?

"מה שמוביל אותי הוא צורך. פעם הייתי קונה יותר ממקום רגשי – אם היה לי יום קשה הייתי הולכת לשופינג. היום אני קונה הרבה יותר חכם, אני יודעת מה אני רוצה ומה אני צריכה. הבחירה מה ללבוש כל בוקר היא רגשית יותר ותלויה במצב הרוח שבו קמתי ולאן אני הולכת. בלילה אני הכי משקיעה כי אני אדם של לילה, הלילה מאפשר הכל. אם רוצים לראות אותי הכי בסטייל שלי, סביר להניח שזה יהיה בחשכה".

מהי אופנה בשבילך?

"דרך חיים. אופנה היא האישיות שלך. יש אנשים שלא בוחרים להוציא אותה החוצה, אבל אני מרגישה שדרך האופנה אני מצליחה להביע את עצמי ואת הרגשות שלי. כמו שהאישיות שלי התעצבה, כך גם הסגנון שלי. אני יודעת יותר טוב מה אני אוהבת, יותר מחוברת לעצמי. אני שלמה עם עצמי וככה גם הסטייל שלי שלם".

• סטיילינג
• אלפאבית
• סטייל
• שחור
• מבחן בד
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

רבות מאיתנו מתאפרות באותו האופן מדי בוקר, עונדות תכשיטים מסויימים וחוזרות על אותה תסרוקת שנמצאה כמוצלחת אי אז ב-2008, כשהחתיך של השכבה החמיא לנו. הטקסים הקטנים הללו לא בהכרח מזיקים, אבל מה קורה כאשר היאחזות בתוספים החיצוניים מגבילה את חיינו? דיברנו עם הנשים שהפרידה שלהן מקישוטי הפנים הייתה לא פחות מגמילה, ואת חלקן עדיין לא תצליחו למצוא, בשום פנים ואופן, בלי "זה". ניסינו להבין מה עומד מאחורי ההיאחוזיות האופנתיות הללו, שלהן ושלנו, ואיפה נמצא הגבול בין אימוץ סטייל אישי להתמכרות עד אובדן שליטה.

אנונימית (31)

יח"צנית

קומיקאית

"במשך כשנתיים מחיי הדלוחים הסתובבתי עם ציורים קטנים ליד העין. גם הסתובבתי עם בגדים קרועים לכל מקום כי היה נראה לי שכל העולם הוא פסטיבל צמח מזדיין, והרגשתי מאוד מגניבה ושונה, כמו שדון קטן שמכניס שמחה ושטות לכל מקום. זה נגמר כשהפסקתי עם האסיד ונכנסתי למעצר בית ארוך שכיבה לי את החשק לציורים".

מאי פילצקי (26)

סטודנטית

"אני לא זזה מהבית בלי אייליינר כבר מעל לעשור, כולל בטירונות, שם הייתי קמה ב-4 בבוקר כדי לעשות את זה. הסיבה הראשונה לאימוץ האייליינר הייתה הערצה עיוורת לאיימי וויינהאוס שראיתי בה השראה וסולמייט, לכן עם השנים גם הרשתי לעצמי לאט לאט לעבות יותר את הפס המשורטט. הסיבה השניה היא שאני ג'ינג'ית חיוורת מאד שמרגישה ונראית חיוורת כמו גוויה בלי הפס השחור. ירשתי את הפנים של אבא שלי שכל החיים עם משקפיים, כך שאני מרגישה שיש לי פנים שהן הכנה למשקפיים שפשוט עוד לא נמצאות שם, אז כל עוד הראיה שלי טובה אני מסתתרת מאחורי הפסים האלו".

עוד כתבות שיעניינו אותך:
הג'ינס הא-סימטריים שמעוררים בהלה ברשת
יוצרות "האחיות המוצלחות שלי" סוגרות חשבון עם הדמויות
הפקת אופנה טבעונית במקלט שיקומי לבעלי חיים

מאי ברזילי (24)

מנהלת תוכן

"לפני כמה חודשים מדדתי כובע ומאז הוא נשאר לי על הראש כולל בבית. באותה תקופה החיים שלי התפרקו, ולא לגמרי מבחירה שלי: נפרדו ממני, פירקתי בית, עזבתי בדיוק עבודה שקוד הלבוש בה היה חליפות מחוייטות. עשיתי את זה אולי בקטע מרדני, כמין שריון הגנה, אבל גם כדי לברר את עצמי בעולם. בדיעבד אני מבינה שזה היה גם צורך להיראות יותר לסבית.

"מה שהיה נעים זה שלא חשבתי על זה יותר מדי – פשוט היו כמה שינויים פיזיים שהיו צריכים להיעשות וקרו מעצמם. ממש לאחרונה אני מרגישה שהיה ממש כיף אבל זה כבר לא זה, וגם סביבי אנשים שאהבו את הכובע פתאום חווים את זה מוזר".

רומי בן חור (25)

מוזיקאית

"בגיל 14 הייתה איתי בבית הספר בחורה ממש מגניבה שמבחינתי הייתה אייקון לכל דבר (הייתי קצת מאוהבת בה, נודה באמת). יום אחד היא אמרה לי, "יהיה לך ממש יפה אייליינר", ולא מעט אחרי התחלתי לנסות את הדבר. יש לציין שגם לאבריל לאבין הייתה השפעה על זה. מפה לשם זה הפך לחלק בלתי נפרד מהפנים שלי לדורות הבאים.

"הייתי הולכת עם זה גם בבית וישנה עם זה במשך שנים. הייתי נראית לעצמי ממש שונה וחיוורת בלי זה, ופחדתי שגם אחרים רואים אותי ככה. רק בשנה האחרונה, בגיל 25 ובזכות עזרה של פסיכולוגית יצאתי מהבית בלעדיו מספר פעמים כשהתראיתי עם אנשים שאני אוהבת. תמיד היה לי אייליינר עמיד במים בתיק. לפני כמה שנים עשיתי תאונת טוטאל לוס והוא החזיק מעמד למרות הבכי הרב. שמחתי".

עידית הרמן (47)

מנהלת אמנותית בתיאטרון קליפה

"למרות שאני מנסה לשמור לרוב על חזות "טבעית", בקטע של "לא נגענו", מגיל 14 אני שמה קונסילר מתחת לעיניים כדי לנסות להסתיר את העיגולים השחורים ומסקרה בגלל הריסים הארוכים אך בהירים באופן מבאס. אלו שני הדברים שלא אצא בלעדיהם. יש מצבים וימים שאני שמה קונסילר אפילו אם נשארת בבית, כדי שהלוק הנשקף מהמראה יהיה תואם לציפיות שלי.

כלנית שרון (29)

שחקנית ויוצרת תיאטרון

"הייתה תקופה שלא יצאתי מהבית בלי לשים עגיל אחר בכל אוזן, כי זה הרגיש לא מאוזן ומגניב. זה סיפר עליי שאני מיוחדת ומשלבת לבד את מה שיפה בעיניי".

מיכל אופיר ויזל, פסיכולוגית קלינית במרכז ד"ר טל אומרת: "בכל דוגמה שאמרת יש ניואנס שהוא קצת שונה, לא כל ההתמכרויות נובעות מאותה סיבה, ועדיין יכולים להיות שם מאפיינים דומים. למשל, אם אישה קונה איפור שאינה יכולה להרשות לעצמה, זה סוג של פיצוי. היא מרגישה מבפנים כישלון, לכן דווקא כלפי חוץ היא תציג את עצמה כמוחזקת ומעוצבת, ואז אלה הפידבקים שהיא תקבל. בעוד שיש דברים שאין לנו שליטה עליהם, יש כאלה שכן ובמצב של חוסר שליטה ניאחז בהם".

זו נחשבת הפרעה?

"כמו בכל דבר בחיים, זה עניין של מידה. לדוגמה, ההתמחות שלי היא בהפרעות אכילה. בסך הכל לאכול בריא ולעשות ספורט זה טוב, אז מתי זה נהיה הפרעה? כשמתחילים לעשות את זה באופן אובססיבי וזה מפריע לנו בכל מני דברים בחיים. גם איפור וטיפוח עצמי יכולים להיות חיוביים, אבל אם נעסוק בהם באופן אובססיבי עד שנרגיש חוסר ביטחון אפילו לרדת למכולת בלי מייקאפ, יש בעיה. כשההתמכרות מתחילה לגבות מחיר מופרז, גדלה לכיוונים אחרים כמו ניתוחים פלסטיים ופולשת לשאר תחומי החיים, זה אומר דרשני, ואז כדאי ללכת לטיפול. יש שם כנראה צורך רגשי הרבה יותר עמוק מכדי פשוט להפסיק אותו".

• טיפוח
• סטיילינג
• איפור
• התמכרויות
• אופנה
• החיים היפים