בואו, אנחנו לא ילדים. אף אחד כבר לא מתרגש מסדרות סו-קולד סקסיות, שבעיקר מציגות את הדרך שבה הוליווד תופסת מיניות. אה וואו, הם שוכבים אחד עם השני ואפשר לראות פטמה – איזה התרגשות. אבל סדרות שעוסקות בסקס בצורה חכמה ומעניינת, זה כבר מצרך נדיר יותר. סדרה שעושה זאת, אבל גם מושכת את הצופים לצלול לעולמה של חולת סרטן שעומדת בפני המוות ומנסה לסחוט את החיים עד תום? זה כבר יותר מעניין, אבל אם מישל ויליאמס בתפקיד הראשי אנחנו כבר לגמרי בקטע.

>>כולנו ברלינאים: תל אביב, תכירי, זאת התאומה החדשה שלך

"מתה לסקס" אולי תביא צופים בזכות השם הפרובוקטיבי (שבקטע מפתיע, הוא תרגום די מדויק של השנינות בשפה האנגלית), אבל היא תשאיר אותם לאורך 8 פרקיה גם בזכות קאסט מצוין (מעבר לויליאמס יש גם את ג'ני סלייט, רוב דלייני, ג'יי דופלאס וסיסי ספייסק), גם בזכות חוש ההומור ובעיקר בזכות סיפור מאוד מעניין. הסדרה מבוססת על פודקאסט מצליח בעל אותו שם של מולי קוצ'אן, שמתה בגיל 45 מסרטן. כשמולי (מישל ויליאמס) גילתה שיש לה גג 5 שנים לחיות, היא מחליטה לצאת למסע של חקר מיני, במהלכו היא מתגרשת מבעלה ויוצאת לבחון את הגבולות שלה.

נכון, הגבולות שלה עוד די שמרניים ומגרדים בעיקר את עולמות ה-BDSM, אבל כאמור, הסקס הוא לא בהכרח העיקר. "[הסדרה] נשארת קלילה וזורמת גם ברגעים הקשים שלה", כתב לירון רודיקבביקורת שפורסמה אצלנואמש. "היא מספרת סיפור מאד אנושי, כזה שרבים שחוו בעצמם את ההתמודדות הזאת ככל הנראה יזדהו איתו. ולמרות שזה סיפור מוכר, היא מספרת אותו באופן לא שגרתי". ב-2025 לא חסרים לנו סיפורי סקס מעניינים, אבל סיפור טוב סביב המוות, כזה שלא מפחד ממנו ויודע איך להתייחס אליו בקלילות ורצינות ראויה, אין פה מספיק. עם 8 פרקים, מדובר בבינג' קליל על הנושאים החשובים בחיים – המוות, והחיים שבדרך אליו.
"מתה לסקס", עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• דיסני+
• סקס
• סרטן

כשאני נתקל בסדרה על מחלת הסרטן אני כמעט תמיד נמנע ממנה, בעיקר כי לא מספרים לי על שום דבר שלא הכרתי מחיי. אני יודע מהן המשמעויות של לאבד אדם קרוב למחלה, אני מכיר את השקרים והקלישאות שהוליווד מספרת לנו בסרטים ואת הנטייה של האולפנים לעשות רומנטיזציה למחלה. לא קל לעבוד עליי כשמדובר בסרטן. ובכל זאת הרגשתי מרומה כשקיבלתי את המשימה לכתוב ביקורת על "מתה לסקס" שעלתה בסופ"ש בדיסני+, כי לא הבנתי שעל זה הסדרה מדברת. שמעתי על הסדרה רק כשקיבלתי מייל מדיסני ובו פוסטר די קרינג'י עם שם הסדרה ובצד הכיתוב "פשוט לגמור ודי". הפוסטר גרם לי לקוות שאצליח לחמוק מהצפייה בה, אבל הנה אנחנו כאן.

>> שיאים של ניתוק: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> חובה עליכם: 14 הסדרות הלוהטות שכולם ידברו עליהן באפריל

הסדרה מבוססת על הפודקאסט המצליח בעל אותו השם ועל חייה של מולי קוצ'אן, שמתה בגיל 45 מסרטן. הסדרה מתחילה כשמולי (מישל ויליאמס) מגלה שהיא שוב חולה, לאחר שכבר החלימה בעבר. הרופאים מוסרים לה שיש לה גג 5 שנים לחיות והיא מחליטה לצאת למסע של חקר מיני, במהלכו היא מתגרשת מבעלה ויוצאת לבחון את הגבולות שלה. זה מה שקורה בערך בחצי הראשון של הסדרה, אבל מצד שני זה גם הפרמיס שלה.

החצי השני הוא חצי סיפור אהבה וחצי סיפור על התמודדות עם המחלה. בכל מה שקשור למחלה הסדרה עושה עבודה מעולה: היא מספרת את הסיפור של האנשים שסובבים את מולי ועל ההתמודדות שלהם, על הקושי של אישה במצבה של מולי כשהיא מרגישה לא נחשקת, על הרצון להספיק לעשות ועל הוויתורים שאנשים מסביבה עושים.

ניקי (ג'ני סלייט) היא דוגמה מעולה לכך כחברת הילדות של מולי. כשהיא מבינה שאין לה מנוס מלקחת על עצמה את תפקיד המטפלת, היא נוטשת כל דבר אחר בחייה שהוא לא הטיפול בחברתה הגוססת. היא הופכת מאישה מפוזרת שלא מצליחה להתמודד עם מחויבות לאדם אחראי ובוגר ולסוג האדם שהיית רוצה לצידך במצב דומה. הכאב, הצער ותחושת האובדן נוכחים גם הם, אבל הכל מאוד בגובה העיניים ומעלה לא מעט חיוכים במהלך הצפייה. לא נקרעתי מצחוק, אבל חייכתי כי זיהיתי את הדברים שאני מכיר, כי לא הכל היה עטוף בניסיון מאולץ לגרום לצופה להרגיש משהו ולא היו כינורות.

"מתה לסקס" נשארת קלילה וזורמת גם ברגעים הקשים שלה, מספרת סיפור מאד אנושי, רבים שחוו בעצמם את ההתמודדות הזאת ככל הנראה יזדהו עם הדמויות (הקאסט כולל את רוב דלייני וסיסי ספייסק, והוא נהדר). למרות שזה סיפור מוכר, היא מספרת אותו באופן לא שגרתי, וזה היה יכול להיות אולי אפילו יותר לא שגרתי, אם רק היו מרחיבים קצת באמת את האופקים המיניים של הדמות הראשית, כי בכל זאת, זה הפרמיס של הסדרה.

המסע המיני של מולי מתמקד בעיקר בעולמות ה-BDSM והשליטה, שזה אחלה, כל אחד ומה שהוא אוהב, אנחנו ממש לא שופטים כאן שום קינק, אבל למה להגביל את הדמות? גם אם זה מבוסס על סיפור אמיתי, אפשר לרגע להתרחק מהמציאות ולחשוב בגדול. למה לא לקחת אותה למסע חובק עולם של גילוי מיני? הייתי רוצה לראות את מולי נכנסת לחנות סקס ביפן, או עושה סדנת טנטרה בהודו, או סתם עושה סיבוב עם ניקי במוזיאון הסקס באמסטרדם, או אפילו בלי לטוס, הנושא של קיום יחסי מין עם יותר מבן אדם אחד בו זמנית שעלה בדיוק פעם אחת לאורך הסדרה.

כשהסדרה מתעקשת לספר לנו את סיפור האהבה שלה עם השכן הסאב, היא למעשה מצמצמת את מסע הגילוי המיני שלה, גם אם היא עושה דברים מאד לא שגרתיים כמו לאלף כלב אנושי. הלוואי ו"מתה לסקס" הייתה נותנת עוד איזה פרק או שניים לפחות להרחבת המסע של מולי ולנרמל מיניות פתוחה. זה מרגיש כאילו בסעיף הסקס העדיפו לקרקע אותה ולא לתת לה לעוף.

לא כל סדרה שמבוססת על מקרה אמיתי צריכה ללכת בדיוק בעקבות מה שסופר בפודקאסט. הסיפור יכול גם להתנתק מהאירוע האמיתי שבהשראתו הוא נוצר ולקחת הכל קצת יותר רחוק ומסעיר. "מתה לסקס" פשוט לא עושה את זה. למעשה, זה מרגיש כאילו מולי רק התחילה את המסע שלה והוא הפסיק באמצע. אולי זה קצת הקטע של סרטן, לסיים חיים שרק התחילו, אבל יש לתסריטאים כוח על – הכוח לשכתב את הסיפור ובכך להיצמד לפרמיס. אולי זה גם השלב הבא בכל הסרטים מסוג "מבוסס על סיפור אמיתי": להשתמש במציאות כבסיס ליצירה ולהתרחק ממנה ככל האפשר.

"מתה לסקס" היא סדרה מעולה על סרטן: היא מספרת על חברות, על הורות, על נישואים, היא מדברת על הויתורים שאנשים עושים למען החולה, ויש לנו פה דמות של חולה שמסרבת לתת למחלה לקחת ממנה את תענוגות החיים. והכל טוב. יש כאן גם מסע קצרצר של חקר וגילוי מיני, אבל הוא מאוד לא מספק וממצה כמסע כזה, וההיצמדות ל"סיפור אמיתי" בעוכרי היצירה. אנחנו רואים סרט עלילתי, לא דוקו ולא פודקאסט ולא כתבת חדשות, אפשר לשקר לנו ולהמציא עלילות, זה ממש בסדר וזה יכול להיות הרבה יותר מלמד ומעניין מעוד סיפור אהבה על סרטן, גם אם הוא מסופר ממש טוב ובגובה העיניים.
>> "מתה לסקס", עונה אחת, שמונה פרקים, עכשיו בדיסני+

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• דיסני+
• סקס
• סרטן
• סדרות מומלצות

אנחנו חושבים שהיתה זו הפילוסופית קירל שאמרה "מאמי, אין לי אקסים", אבל אין שום סיכוי שהיא התכוונה לזה כמו הסדרה החדשה "למות מאהבה", שלמרבה הצער עושה לשם המקורי והשנון של הסדרה את מה שנועה קירל עושה לאקסים. "Laid" – משחק מילים יפה בין מוות לזיון – היא הקומדיה השחורה הקצבית והאנרגטית של רשת פיקוק, שמבוססת על סדרה אוסטרלית עם אותו רעיון פשוט ומצוין – מה אם כל האקסים שלכם היו מתחילים למות אחד אחר השני?

>>עכשיו כבר מותר לומר: שרה נתניהו היא מפלצת. אז הנה אומרים

כלומר כן, יש לא מעט אנשים שמחייכים כרגע מעצם המחשבה שכל טעויות העבר שלהם יעלמו, אבל "למות מאהבה" (כואב לנו פיזית להשתמש בתרגום הזה) לוקחת את זה למקום יותר רציני, וגם יותר מצחיק. רובי, מתכננת מסיבות בת 33 מסיאטל, מתחילה לשים לב לדפוס מדאיג כשהיא מגלה שהאקסים שלה מתחילים למות אחד אחר השני, ובדרכים מוזרות ואקראיות. מרגע שהיא כבר לא מצליחה להדחיק את המציאות המוזרה, היא מחליטה לשרטט את לוח זיוני העבר שלה, ולצאת למסע בין אקסים וסטוצים כדי להציל אותם מגורל זהה.

היוצרת של הסדרה היא נחנצ'קה חאן ("חמוץ מתוק"), ומככבת בה סטפני שו המעולה ("גברת מייזל המופלאה"), שמצליחה להוביל בקלילות יחסית את הקומדיה האפלה הזו, למרות שהיא עוסקת במוות וסקס וכל מה שחשוב בחיים עצמם. לצידה מופיעה זוסיה מאמט ("בנות"), והתוצאה היא קומדיה מתקתקה עם אדג', לא משהו שהולך לשנות את חייכם או להתקשר לאקסים, אבל בהחלט בינג' מהנה של 8 פרקים. לפחות עד המוות.
"למות מאהבה", פיקוק, כל הפרקים גם ב-yes VOD, ב-HOT ובנקסט TV

• מה רואים הלילה
• פיקוק
• סקס
• קומדיה

"פלנטה אחרת" היא האופן שבו בחר ק.צטניק לתאר את אושוויץ. הסרט התיעודי המצוין "השיבה מהפלנטה האחרת" מתאר באופן מאיר עיניים כיצד סופר השואה, הזכור כעד שהתמוטט במשפט אייכמן, הגיע למסקנה המהותית שהוא טעה – ושהשואה היא מעשי ידי אנשים רגילים כמותו. צימוד המילים "פלנטה אחרת" נבחר גם על ידי אישה שברחה מקוריאה הצפונית כדי לתאר את מולדתה האיומה בסרט התיעודי "מעבר לאוטופיה". בשבת, 15.7, שני הסרטים המטלטלים האלה הוקרנו בזה אחר זה בפסטיבל הקולנוע ירושלים והדהדו זה את זה.

"מעבר לאוטופיה" של מדליין גווין, שזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סנדאנס, הוא הישג תיעודי שומט לסת. לצד עדויות וצילומים מצמררים של המדינה המתוארת ככלא אחד גדול שבו רוב התושבים המדוכאים מאמינים שמנהיגם הוא המופלא במנהיגים, יש בו תיעוד חסר תקדים של מסלול הבריחה משם. הדמות המרכזית בסרט היא הכומר סנג'ן קים, תושב סאול שבקוריאה הדרומית, שלפני כעשר שנים הקים רשת מחתרתית העוזרת לאנשים לברוח מהמדינה המסוגרת, ועד כה הצליח להבריח כאלף אנשים. במהלך הפקת הסרט, פונה אליו אישה שמנסה להוציא את בנה בן ה-17 מהארץ שממנה ברחה לפני עשר שנים, וגם חמישה בני משפחה – כולל סבתא בת 80 ושתי ילדות קטנות – שהצליחו לחצות את הנהר בין קוריאה הצפונית לסין. עכשיו הם מסתתרים באוהל של חקלאי סיני ומתחננים שקים יעזור להם להמשיך בדרכם, שאם לא כן הם ייתפסו על ידי שוטרים סינים שמפטרלים באזור ויוחזרו לקוריאה הצפונית.

מסלול הבריחה עובר מסין לווייטנאם, ומשם ללאוס, ולתאילנד, רק שם הם יהיו בטוחים. מרגע זה ואילך בני המשפחה והמבריחים חסרי הפנים (שעושים את המסלול בעבור בצע כסף) מתעדים את מסע הבריחה בחשכת הלילה, בהרים ובנהרות, במצלמות שקיבלו מההפקה. ברגע של מנוחה בדרך סבתא נשאלת לדעתה על המדינה שממנה ברחה, והיא אומרת שקים ג'ונג און הוא מנהיג גדול שעושה הכל למען נתיניו, ושהיא היתה מעדיפה להישאר במולדתה למרות העוני והרעב והאימה. "מעבר לאוטופיה" הוא שילוב מרתק של סרט תיעודי קלאסי, עם עדויות ורקע היסטורי, ומותחן הישרדות דוקו-אקטיביסטי עוצר נשימה.הסרט יוקרן שוב בחמישי, 20.7, בשעה 14:45.

"השיבה מהפלנטה האחרת" של אסף לפיד (אין קשר לנדב) הוא סרט תיעודי מסוג שונה לגמרי, על אף ששני הסרטים מתארים התמודדות פיזית ונפשית עם אימי משטרים רצחניים. מייד אחרי ששרד את אושוויץ, יחיאל די-נור החל לכתוב רבי-מכר עתירי תיאורים גרפיים על מחנות ההשמדה תחת השם ק.צטניק. מומחים לספרות ולפוסט טראומה מסבירים שזה לא היה שם עט, אלא סוג של פיצול אישיות. כשישב לכתוב את ספריו (שתורגמו לשלל שפות ונמכרו במיליוני עותקים) בבקתה מבודדת בפרדס הוא לבש את מדי הפסים שלקח איתו מאושוויץ ונכנס לסוג של טרנס. החלק הזה של הסרט נבנה באמצעות שילוב מוצלח של עדויות מומחים עם תצלומי ארכיון ואנימציה. תפיסת האימה כבלתי אנושית, שבאמצעותה התמודד עם מה שעבר, הפכה באמצעות ספריו לקונספציה המקובלת בישראל.

העולם לא ידע מיהו האיש שכתב את "סלמנדרה" ו"בית הבובות" עד שב-1961 די-נור נדרש להופיע כעד במשפט אייכמן, ואז לראשונה שתי הזהויות שלו התאחדו. הוא לא היה מסוגל לעמוד בכך והתמוטט. האירוע המתועד נערך מחדש על ידי לפיד והעורכת נוהר אביגייל חסין, והתוצאות ממוטטות. חלקו השלישי של הסרט הוא זה שמעניק לו משמעות תמטית רחבה ועמוקה והופך אותו לסוג של מסה רעיונית. בשנות השמונים אשתו של די-נור שכנעה אותו לנסוע להולנד לעבור טיפול ב-LSD והסרט כולל הקלטות של אותו טיפול שהחזיר אותו לאושוויץ. זיכרון של פיהוק על פניו של קצין אס.אס. שינה את תפיסתו של די-נור מקצה אל קצה, כשהבין שלא מדובר במעשי ידי מפלצות ושכל אחד, גם הוא עצמו, יכול להפוך לנאצי. אבל השינוי הזה לא נקלט בסיסמוגרף של החברה הישראלית, שממשיכה לקדם את התפיסה שיהודים לא יכולים להיות נאצים. הסרט, בהפקתם של נעמי לבארי וסער יוגב, שהשתתפו בכתיבת התסריט,יוקרן שוב בראשון, 23.7, בשעה 21:45.מועד שידורו בכאן 11 עדיין לא נקבע.

גם "המשלחת" של אסף סבן עוסק בזיכרון השואה – מנקודת מבט של בני הדור השלישי. הסרט המתמודד בתחרות הקולנוע העלילתי, מתאר מסע של תלמידי בית ספר מישראל בין מחנות השמדה בפולין, ועושה זאת עם מינון מדויק של אירוניה וחמלה. במרכז הדרמה שלושה חברי ילדות, פריש (יואב בבלי), ניצן (נעמי הררי) ועידו החתיך (לייב לב לוין). במהלך המסע ההרמוניה בין השלושה מתערערת ופריש, המלווה בסבו ניצול השואה (עזרא דגן בתפקיד מקסים) אף יוצא למסע משל עצמו. סבן ("בית בגליל") כתב את הסרט בהשראת חוויותיו כתלמיד במסע דומה, ונמנע מהפיתוי לעצב אותו כמתקפה ישירה על המנהג השנוי במחלוקת. זה סרט נעורים מהורהר ושובה לב שמנסח אמירה מורכבת על התבגרות בצל זיכרונות שואה מוכתבים. לצד שלושת השחקנים הנהדרים והעדיין לא מאוד מוכרים מופיעה אלמה דישי בתפקיד מבדר כמורה רגישה. "המשלחת", שמיועד לצאת למסכים לקראת סוף השנה,יוקרן שוב בראשון, 23.7, בשעה 10:30.

סרט נעורים נוסף המתרחש במהלך ביקור בארץ אחרת הוא "איך לעשות סקס", שזכה בפרס הראשון בתחרות "מבט מסוים" בפסטיבל קאן. סרט הביכורים של מולי מנינג-ווקר עוקב אחר שלוש נערות בריטיות שטסות לחופשה בכרתים (שלא ככתוב בתכניה). בתוכנית, סיורים באתרים ההיסטוריים של האי. סתם – כמובן שזה מסיבות בריכה, הרבה אלכוהול וסקס. הסרט אפילו לא מראה לנו את האי מעבר לאזור המלונות והבילויים בעיירת הבילויים מאליה. טרה (מיה מקנה-ברוס) עדיין בתולה, והיא רוצה להפטר מזה סוף סוף, גם כי החברות לוחצות. מפגש עם שני בנים ולסבית השוהים בחדר הסמוך מעורר ציפיות, אבל העניינים מתגלגלים ככה שטרה נפגעת באופן שלא לקחה בחשבון.

בשל אתרי ההתרחשות המאוד שונים, הוייב של "איך לעשות סקס" שונה מזה של "המשלחת", אך הסרטים דומים בכך שאינם מתפתים לאמירות דידקטיות. היכרות עם סיפורים מטרידים על התנהגויות בזויות של חבורות נערים באתרים דומים, והשינוי באווירה ובסגנון הבימוי באמצע הסרט, מעוררים ציפייה לנורא מכל, אך הסרט נמנע מסנסציוניות, ומאייר היטב את הדינמיקה בין הדמויות שמובילה לתחושות הקשות. במהלך הצפייה אפילו תהיתי אם "איך לעשות סקס" קצת זהיר מדי בבחירתו להישאר (רוב הזמן) באזור האפור, אבל שיחה עם איש תקשורת וותיק חידדה עבורי את חשיבותו. אותו איש טען, פחות או יותר, שבזמנו גם נשים וגם גברים רצו את זה ונהנו מזה והכל היה בסדר, אבל בעידן metoo נשים השתכנעו שכשהן עושות אהבה הן בעצם נאנסות. "איך לעשות סקס" יוקרן שוב בחמישי, 20.7, בשעה 23:55, ובשבת, 22.7, בשעה 16:45.

סקס, בין אנשים בוגרים הוא הלב של "טבעה של אהבה", מין קומדיה רומנטית שמחליפה טון והופכת למורכבת יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. גם סרטה הקנדי של מוניה שוקרי הגיע לירושלים מפסטיבל קאן, אף שהוא נראה מיינסטרים לכל הדעות. זה סיפור על אשת אקדמיה בת ארבעים ומשהו שאחרי עשר שנים עם בן זוג תואם נסחפת לרומן לוהט עם שיפוצניק. תסריט נבון, אבחות בימוי ייחודיות וכימיה מבעבעת בין השחקנים הופכות את הסרט לאתנחתא מומלצת בין סרטים יותר מאתגרים. הסרט יוקרן שוב בחמישי,20.7, בשעה 18:45, ובשישי, 21.7, בשעה 10:30.

פסטיבל ירושלים לקולנוע יתקיים עד ה-23.7.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• המסך
• קולנוע
• פסטיבל הקולנוע ירושלים
• שואה
• סקס

הרבה מהחברות שלי לא מבינות איך אני מנהלת שגרת חיים של בחורה שוברת לבבות. אני לא הבחורה הכי יפה בחדר, לא הכי חכמה, לא הכי מטופחת ובטח שלא הכי עשירה (אם תהיתם בכלל). ביננו? לגברים שמתהלכים ביננו אין הרבה סיבות לרדוף אחריי. כן אמרו לי שאני הכי מצחיקה, אבל עם מצחיקה לא שוברים לאף אחד את הלב. ובכל זאת, התנהלות חיי האהבה שלי משאירה רבים פעורי פה, ונשים מסוימות אף מעוניינות לשלם לי כדי לשבור לבחורים אחרים את הלב. אז איך אני, הבחורה שהיא הכי לא הכי-הכי, מצליחה לסובב על אצבע אחת כל כך הרבה מבחורי תל אביב? החלטתי להכין מדריך.

אבל לפני שנתחיל, יש כמה הסתייגויות שעלינו לקחת בחשבון – הרבה נשים בעולמות הפופ כתבו שירים איך להיות הנערה ששוברת לכולם את הלבבות, ובכולם המטרה הייתה זהה – ליהנות. אנחנו לא מחפשות להרוס לאף אחד את החיים, אנחנו מחפשות כיף. אנחנו לא מעוניינות להיות נשים רעות, אנחנו פשוט עונות על צרכים רגשיים של הגברים בחיינו מבלי להתחייב אליהם. אנשים מסוימים יקראו לזה "דגל אדום", אנחנו קוראות לזה "חיי הנעורים". המדריך מיועד לנשים בגילאי 20 עד 30, כי אחרי גיל 30, אף אחד לא קונה את הבולשיט הזה ולאף אחד יותר אין כוח למשחקים האלה.

ועוד נקודה שחשוב לי לציין – שלא הפכתי את עצמי לכזאת. לא שמתי לעצמי מטרה לשבור לגברים בחיי את הלב, זה קורה באופן טבעי. תמיד הייתי אדם כזה, קצת בלי רגישות. בשנתיים האחרונות, לאורך טיפול פסיכולוגי ארוך, הבנתי שההתנהגות שלי היא פשוט רעילה. אני דגל אדום מהלך בבת אדם. אף פעם לא היה לי אכפת מחיי אהבה, מרגשות של הבחורים שאני יוצאת איתם או באופן כללי מרגשות של זרים שהם לא שני החברים הקרובים שלי. בכל זאת אני בחורה בת 25 שגרה בפלורנטין וכותבת בטיים אאוט, למה שיהיה לי אכפת מרגשות של אחרים?

ולכן אני לא ממליצה לבחורות רגישות, בחורות נקשרות, או לכל אחת שיש לה סף אכפתיות גבוה לנסות את המדריך. למה? כי אז תשברי לעצמך את הלב – וזאת לא המטרה שלנו. המטרה שלנו היא ליהנות, ועל הדרך לגרום לכל הבחורים באזור ללכת שבי אחרייך. אני גם לא ממליצה לגברים להשתמש בו בהיפוך מגדרי, כי אז תצאו דוש וזה לא העידן הנכון לזה.ובלי קשר, כבר אמרו לי שהמדריך דומה ל"שיטת דניס" ב"פילדלפיה זורחת". אני נשבעת שיש לי חור בהשכלה ומעולם לא צפיתי בסיטקום הזה, אבל מניחה לעצמי שזה נכון – כי אנשים רעילים פשוט פועלים באותם דפוסים.

חודש ראשון: "ההתחלה" או "השלב בו את מעמדה פנים שאת בחורה נורמלית"

תהיי זמינה:בשבוע עד שלושת שבועות הראשונים של הקשר, תהיי הכי זמינה בעולם. תעני לו אחרי דקה, או חמש דקות לכל המאוחר. אם לוקח לך יותר משעה לענות תכתבי "חח סליחה על הדילאיייי". תני לו הרגשה שהוא מרכז העולם. יהיו בחורים שיבהלו מההתעניינות שלך וירד להם ממך, לחלק אחר מאוד יעמוד מזה. גברים רעילים כמוך יקחו צעד אחורה, גברים נורמטיביים ישמחו שסוף סוף יש מישהי שרוצה אותם. אבל כולם יחשבו ויבינו שאת בקטע שלהם. מדגישה: בשבוע עד שלושה שבועות ראשונים של הקשר, גג חודש. לא יותר מזה.

תפגשי איתו המון:תבלו ביחד, תעשו דברים שהוא אוהב (וגם את אוהבת כמובן), תני לו הרגשה שאת רוצה לבלות איתו כל היום ושרוב הזמן שלך מוקדש עבורו. סרטים, הצגות, תערוכות, לשבת בבר. תיפגשו לפחות בין 2-4 פעמים בשבוע. את החיים שלו והוא החיים שלך. בלעדייך אין לו מה לעשות ביום יום, כי את הדבר הכי כיפי שיכול לקרות לו. חודש ראשון זה זמן טוב לבסס את העובדה שאתם כמעט כמעט זוג, אבל לא מוגדים רשמית כי זה עוד מוקדם. זה השלב בו לרוב מקיימים יחסי מין. דבר שגורם לכך שהוא יקשר אלייך יותר ויותר ויפתח בך תלות כלשהי. עם זאת, את לא חייבת כלום לאף אחד ויכולה לעזוב בכל רגע שתרצי, אל תשכחי את הנקודה החשובה הזאת.

תתייעצי איתו:תשאלי מה דעתו על דברים, כל הדברים. החל מה הוא חושב על מה שאת לובשת, על התפקיד החדש שלך בעבודה, מה כדאי לך לעשות עם ההורים, לאיזו מסעדה ללכת עם החברות, ועד לאיך הוא תופס את החיים ומה המשמעות של הקיום בעיניו. תני לו את התחושה שדעתו חשובה לך ומעניינת אותך, שהוא מעיין ידע נובע, שבלעדיו כנראה היית מתה כי הוא החכם באדם. כרגיל בשבוע עד החודש הראשון.

את לא פנויה רגשית:תחזרי על האמירה הזאת בפניו לפחות פעם ביום. את לא פנויה רגשית, את לא מחפשת זוגיות ואת לא רואה את עצמך כרגע מתחייבת. זה לא כי את לא רוצה, אלא כי את לא יכולה, כי החיים לא נותנים לך הזדמנות וזמן להיות בקשר, כי את מתגברת על האקס שלך מכיתה ט', כי ככה. בשורה תחתונה – חשוב מאוד שתדגישי שאת לא פנויה רגשית. משפט רעיל של אנשים רעילים. פרו טיפ לרעילות במיוחד: בין לבין גם תזרקי אמירות כלליות על בחורים אחרים שכרגע את נפגשת איתם והם "חופרים" לך או לא מעניינים אותך, ואת נפגשת איתם סתם כדי למלא חלל כלשהו. זה יבלבל אותו יותר והוא לא יבין את המעמד שלו אצלך בחיים.

חודש שני: "חוסר יציבות" או "זה הזמן להתרחק ולגרום לו להתאבסס"

"נראה לי אנחנו צריכים לנתק קשר":מזל טוב, אם הוא בחור נורמלי – אחרי חודש שאתם מבלים, יוצאים ושוכבים – הוא נקשר אלייך רגשית. זה הזמן להכריז שאת רוצה לנתק קשר. בלי סיבה. כי יש לך עומס, כי החתול שלך גוסס ואת צריכה להקדיש לו יותר זמן, כי בדיוק אכלת אסיד והיקום אמר לך שאת צריכה להפסיק לדבר עם בחורים שהשם שלהם מתחיל בע' ונגמר בס'. תחשבי על משהו, את חכמה מספיק. אחרי שניתקת קשר בסערה, תחכי בין יום עד לחמישה ימים, ואז תבקשי לחזור שוב לקשר. תבלבלי אותו, אל תעשי לו חשבון, עד שלא יוכל לישון.

מתרחקות בהדרגה:בגדול, כבר יש לך אותו. אם זה היה המדריך לאיך לגרום לו להתאהב, היינו מסיימות כאן. אבל זה המדריך לבחורה רעילה – אז זה השלב בו את פשוט ניהנת מלראות אותו כרוך אחרייך. זה הזמן להתחיל להתרחק בהדרגה. במקום לענות לו מהר, תעני לו פעם פעמיים ביום. במקום להיפגש 4 פעמים בשבוע, תפגשו פעם בשבועיים. הדגש הוא שתמשיכו להיפגש ולדבר כי זו הדרך להשאיר אותו מבולבל ומאוהב. אסור לך להראות חוסר התעניינות, אלא להראות עומס ולחץ בחיים. אתם לא נפגשים לא כי את לא רוצה, אלא כי את לא יכולה. את מאוד רוצה, פשוט החיים…

תתחילי עם בחורים אחרים מולו:זה צעד מאוד רעיל, אבל הוא קצת בלתי נמנע. אם את מיישמת את צעד 6 וממשיכה להיפגש איתו אחת לשבוע-שבועיים, אז יש לך הזדמנות למוסס לו את הלב בלייב. איך תעשי זאת? פשוט תפלרטטי עם בחורים אחרים. את יכולה להתחיל איתם באופן ישיר, אבל את יכולה גם סתם להסתכל או לחייך לברמן ולבחורים אחרים בבר/מסיבה. אם הוא שואל אותך למה את עושה את זה, תסבירי לו בעדינות שאתם לא בזוגיות או משהו. ובמילא את לא מחפשת שום דבר רציני כי את לא פנויה רגשית, זה הכל לכיף. זוכרת?

הסוף, ההתחלה ומה שביניהם: טיפים כלליים עד שתחליטי להפסיק להתעלל בו

תכיני לו פלייליסט:זה חלק חשוב מהמדריך. לא משנה מתי, העיקר שתכיני לו פלייליסט יפה ומושקע. מצידי תכיני לו פלייליסט בשבוע הראשון שאתם מכירים "כי הוא גרם לך להרגיש", או ביום שאת רוצה לנתק ממנו קשר "וזה הזיכרון האחרון ממני". פלייליסט זה דבר רגשי ומחובר. הוא צריך לחשוב עלייך כל הזמן ושירים הם זיכרונות שצרובים לנו במוח. כמובן שהשירים צריכים לדבר על אהבה, על שברון לב ועל מערכות יחסים. הפלייליסט הזה ילווה אותו בכל מהלך הקשר שלכם ולמעשה זו פיסת זיכרון נצחית שלך שתלך איתו לכל מקום.

כינויי חיבה:תמיד תקראי לו בייב, אהוב שלי, מתוקי, מאמי. הוא צריך לחוש את הקרבה הזאת ממך. הוא צריך לחשוב שעוד קצת מאמץ מצידו ואתם תהיו ביחד, עוד קצת זמן ואחרי שיעבור העומס בחייך וזהו אתם זוג. אחרי פרק זמן כלשהו, אחרי איזשהו דדליין בלתי ברור ולא הגיוני שאת כל הזמן מנפיצה – תגיע ההגשמה האולטימטיבית של מה שקורה כאן כל הזמן הזה.

אחרון חביב והחשוב ביותר:לגרום לו לחשוב שיש סיכוי. לעולם לא לנתק קשר. מתישהו בעתיד אתם תהיו ביחד. את לא-לא רוצה אותו, את לא יכולה כרגע. את עמוסה, יש לך מלא על הראש, את מתגברת על האובדן של הדגים שהיו לך בכיתה ו'. תשאירי אותו על אש קטנה, תעני לו להודעות, תמשיכי להיפגש איתו. אם את מרגישה שהוא מתרחק ממך ואת עדיין מעוניינת בקרבתו, תחזרי על צעדים 1 עד 4, ושוב צעד 5. וכמובן,בהצלחה לך בחורה רעילה! בחיים לא תמצאי ככה זוגיות אוהבת.

• הבועה
• סקס
• סקס ויחסים
• מדריך