הישג ענק לקולנוען הישראלי עמוס גיתאי, שסרטו "למה מלחמה" התקבל למסגרת הבחירה הרשמית (כלומר, מחוץ לתחרות) של פסטיבל הסרטים הבינלאומי ונציה (שמהדורתו ה-81 תיפתח בעוד כחודש וחצי ב-7 בספטמבר), ויוקרן בו בהקרנה מיוחדת. זו הפעם השנייה בשנה החולפת שסרט של גיתאי מוצג בפסטיבלים הבינלאומיים החשובים ביותר בעולם ("שיכון/עדיין לא מאוחר" שהוצג בפסטיבל ברלין וכעת "למה מלחמה" בוונציה), הישג יוצא דופן לקולנוע הישראלי בתקופה של הדרה וחרם תרבותי שקט על יוצרי קולנוע ישראלים בתעשייה הבינלאומית.

>>

ההישג של גיתאי מרשים אף יותר כשלוקחים בחשבון שכבר יותר מ-10 מסרטיו השתתפו במסגרות התחרותיות והרשמיות של הפסטיבל הגדולים באירופה, מקאן ועד ונציה דרך ברלין. הצלחתו של גיתאי בחו"ל – ובעיקר באירופה – מדהימה שוב ושוב את מבקרי הקולנוע הישראלי שמרבים לקטול את סרטיו בעוצמה ואינם נוטים לו חסד רב. בביקורת שהתפרסמה כאן ב"טיים אאוט" על סרטו הלפני-אחרון שהוקרן בארץ, "לילה בחיפה" (2022, גם הוא השתתף בפסטיבל ונציה)העניקה לו יעל שוב שני כוכבים בלבדוכתבה שהסרט "קיבל ביקורות גרועות במיוחד כשהוצג בתחרות הראשית בוונציה. מתישהו גם מנהלי הפסטיבלים באירופה יפסיקו לקנות את הפוזה הריקה מתוכן".

ובכן, אולי מתישהו, אבל לא עכשיו. את סוד ההצלחה שלו בפסטיבלים האירופאים אפשר אולי למצוא בדברים שאמר עם ההודעה על השתלבותו של "למה מלחמה" בפסטיבל ונציה. "הקולנוע שאני עושה הוא תמיד בהשראת המציאות שבתוכה אנו חיים ('כיפור', 'קדוש', 'בית', 'רבין היום האחרון')", אמר גיתאי. "גם הפעם בחרתי לקיים דיאלוג עם המציאות האכזרית המתקיימת באזור הזה, ולהראות אותה על הבמות התרבותיות הגדולות ביותר בעולם, תוך הימנעות משילוב של צילומי זוועות המלחמה וההרס שממשיכים להזין את המצב המלחמתי".

הסרט "למה מלחמה", בכיכובם של מתייה אמלריק, מישה לסקוט, אירן ז׳קוב, יעל אבקסיס, יבגניה דודינה, מנשה נוי וקרן מור,יוצא בעקבות חלופת מכתבים אמיתית שהתרחשה בין אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד החל מ-1932, שהגדירה את השיח המודרני על אלימות אנושית המונית המתרחשת בשם הדת, הגזע והלאום ונותרה מאז רלוונטית בכל צומת של הציוויליזציה.בהשראת התכתבות זו, כמעט 100 שנה אחרי שהתקיימה, מתחקה הסרטאחרי שורשיה של המלחמה, ויוצא למסע חיפוש אחר הסברים וסיבות לאלימות ולמלחמות הרבות המאכלסות את עולמנו גם בתקופה הזו.

באתר חברת ההפקה השוויצרית אלפנט פילמס נכתב כי "למה מלחמה?" הוא "מעשייה עם 12 דמויות שמחפשות משמעות דרך פואמה ויזואלית. כשהם אבודים ביער או מסתתרים במרתפים, שש שחקניות ושישה שחקנים מנסים להעביר מסר על מלחמה, מוות, הרס ואובדן". השילוב האופייני לגיתאי בין עיסוק בסוגיות אקטואליות בוערות ובין אמצעי מבע אמנותיים ששואבים השראה מאמנויות אחרות ומהגל החדש הצרפתי (הוא כבר די ישן הגל החדש הזה, לא?), כשבסרטיו האחרונים הוא נוטש את המבנה הנרטיבי לטובת שלל ניסויים, הם כנראה נוסחה שמנהלי הפסטיבלים באירופה לא יכולים לעמוד בה. שיהיה בהצלחה.

• המסך
• קולנוע ישראלי
• עמוס גיתאי
• פסטיבל ונציה

• Facebook
• Twitter
• Email

פסטיבל ונציה יחשוף היום (שלישי) את ליינאפ הסרטים שלו – וכבר יש סיבה לגאווה: סרטו החדש של עמוס גיתאי, "לילה בחיפה", התקבל לתחרות הראשית על פרס אריה הזהב, ויוקרן שם בבכורה עולמית.

זוהי הפעם השביעית שבה הבמאי הישראלי מתחרה על הפרס היוקרתי. גיתאי הצליח להשתחל לתחרות בעבר עם "רבין היום האחרון" (2015), "הארץ המובטחת" (2004), "עלילה" (2003) ועוד. "אני נרגש לחזור לפסטיבל ונציה, חגיגת קולנוע ראשונה לאחר תקופה כה ארוכה של חוסר ודאות", אמר. "לילה בחיפה" הוא דרמה קומית סאטירית המתרחשת במהלך לילה אחד במועדון פטוש בחיפה, ומגולל סיפורי אהבה, תשוקה, רוך ואלימות. בסרט משתתפים מריה זריק, ח'אולה איבראהים, בהירה בלאסי, נעמה פרייס, קלרה חורי, צחי הלוי, מכרם ג'. ח'ורי, הישאם סולימאן, טום באום, חנה לסלאו, אמיר חורי, אנדרה סברין ועוד.

הפסטיבל, שזוהי שנתו ה-77, יהיה הראשון מבין הפסטיבלים הגדולים שיתקיים באופן פיזי מאז נכנסה הקורונה לחיינו. הוא מתוכנן להתקיים ב-2.9-12.9 באי לידו שבאיטליה, סמוך לוונציה. את הפסטיבל יפתח סרטו של דניאל לוקטי, "Lacci", שיהיה הסרט האיטלקי הראשון שפותח את הפסטיבל מזה 11 שנה. עוד סרט שיוקרן בבכורה בפסטיבל הוא "Nomadland" של הבמאית קלואי ז'או, בכיכובה של פרנסיס מקדורמנד.

• המסך
• פסטיבל ונציה
• קולנוע
• סרטים
• עמוס גיתאי
• קורונה

• Facebook
• Twitter
• Email

"מירי רגב טועה כשהיא חושבת שהיא שרת התרבות של הליכוד. יש לה תפקיד הרבה יותר חשוב וזה שרת התרבות של ישראל", כך אמר היום (א') עמוס גיתאי לאחר הקרנת הבכורה העולמית של סרטו "ממערב לירדן" בפסטיבל קאן.

סרטו של גיתאי מתייחס בין היתר לכך שבישראל של היום הכיבוש הפך לעניין שלא מדברים עליו. בפאנל שאלות ותשובות לאחר הקרנת הסרט נשאל גיתאי לאיזה יחס הוא מצפה מהממסד הישראלי כיום, לאור הניסיון שלו להציף שוב את הסוגיה.

גיתאי התייחס להופעה המדוברת של רגב עםהשמלה שעליה הדפס של ירושלים, ואמר ששרת התרבות "אמורה לייצג את החברה המורכבת והמעניינת שלנו, שבה יש יהודים וערבים, דתיים וחילונים, שמאלנים וימנים, הכל. היא בחרה להיות שרת התרבות של הליכוד, ואולי לקבל יותר קולות בפריימריז של המפלגה. אני חושב שזה חבל ושזו אי הבנה של התפקיד שלה, אבל זו לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה".

גיתאי הזכיר ש"לפני כמה שנים היא אמרה על מהגרי העבודה שהם סרטן בגוף של ישראל. אלה לא מילים מאוד תרבותיות. אני מקווה שהאנשים שמחזיקים בכח יבינו את השבריריות של הפרוייקט הישראלי ויספקו מילים של נחמה ולא של שנאה, שממנה יש לנו מספיק".

• מירי רגב
• עמוס גיתאי
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

העשור הראשון של שנות האלפיים סימן את תחילתה של פריחה יוצאת דופן בקולנוע הישראלי. "בופור", "ואלס עם באשיר" ו"עג'מי" היו מועמדים לפרס האוסקר ותרמו להתרוממות הרוח היצירתית שהייתה כל כך חסרה כאן. "2004 הייתה השנה שבה הקולנוע הישראלי חצה את סף מיליון הצופים לשנה, דבר שלא קרה מאז שנות ה־70. ההתעניינות בחו"ל וההשקעות בקופרודוקציות התעוררו והייתה התרגשות באוויר", אומרת אביטל בקרמן (37), שלצד יוצר הקולנוע והתיאטרון מרט פרחומובסקי עבדה בעשור האחרון על "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" – פרויקט שאפתני שמגולל בגוף ראשון את סיפורה של תעשיית הסרטים המקומית. האתר המרכז את העדויות הושק בתחילת החודש, ובסתיו הקרוב תגיע לסינמטקים תוכנית הקרנות בשם "האנשים שהמציאו את הקולנוע הישראלי", שבמסגרתה יוקרנו קלאסיקות ישראליות לצד קטעים מ"מאגר העדויות".

מדובר במאגר דיגיטלי שמכיל 50 ראיונות עומק עם אנשי קולנוע – במאים, שחקנים, תסריטאים, מפיקים, אנשי סאונד ועוד, שמספרים על ההכנות ועל תהליך העבודה, על תפיסותיהם האמנותיות וכמובן על הסרטים עצמם. "הרגשנו שההצלחה של העשור האחרון ניצבת על בסיס מאוד רעוע בכל הקשור למחקר וכתיבה עיונית על קולנוע ישראלי, בעיקר בכל הנוגע להיסטוריה ואסתטיקה. מדף הספרים, באופן מטפורי ופיזי גם יחד, היה כמעט ריק. רצינו לתקן את המצב ולחבר את הקולנוע הישראלי החדש לשורשים שלו".

איך הרכבתם את רשימת המרואיינים?

"לפי היקף הפעילות שלהם. בשנים הראשונות גם הגיל היה שיקול, והעדפנו להתחיל עם המבוגרים יותר. זאת הסיבה שהפרויקט שלנו עוצר כרגע פחות או יותר בשנות ה־70 בקולנוע הישראלי, עם כמה יוצאי דופן".

היה קשה לשכנע את המרואיינים לשתף פעולה?

"הרוב שמחו לדבר איתנו ואפילו התרגשו. אני זוכרת שהבמאי פרדי שטיינהרדט ז"ל ישב בחדר שלי ודיבר על סרטיו ועיניו הכחולות והמימיות נצצו. מסביבו כל הצוות היה צעיר ולא שמע לפני כן על הדברים שסיפר. פתאום הייתה לי הרגשה כאילו אנחנו מסנני עפר שמצאו זהב, כאילו כל החדר מתמלא באור מהזהב הנדיר שרק אנחנו חיפשנו. אחד הבודדים שלא הסכימו להתראיין הוא הצלם הפורה דוד גורפינקל. אנחנו מחזרים אחריו כבר כמה שנים, ואני מקווה שבסוף הוא יתרצה".

כצלע הנשית בצמד, מה את חושבת על הרוב המובהק של הייצוג הגברי בפרויקט?

"מרגע שהחלטנו להגיע לאנשים שהיקף העבודה שלהם הוא גדול יחסית, תמונת המציאות העגומה השתקפה, ולא רק לגבי נשים. במובן הזה, אני חושבת שהפרויקט מייצג נאמנה את יחסי הכוחות בתעשייה של שנות ה־60 ושנות ה־70, אבל יש בפרויקט ראיונות עם כמה נשים מרתקות כמו הבמאית הנפלאה מיכל בת אדם, המאפרת רחל גולן (בת זוגו של מנחם גולן ז"ל), השחקנית אפרת לביא ועוד".

הקדשתם קטגוריה שלמה לסרטי הבורקס. יש כאן ניסיון לתיקון מעמדו הנחות?

"בהחלט. אם יש אידיאולוגיה מאחורי הפרויקט היא מחיקת הגבולות בין 'איכותי' ל'פופולרי'. אם יוצר פעל לאורך זמן בקולנוע הישראלי ועשה סרט אחרי סרט – הוא יוצר משמעותי ששווה התייחסות ללא שיפוט".

האם מלאכת התיעוד ממשיכה? תגיעו גם ליוצרים חדשים יותר?

"האמת היא שחשבנו לנוח כמה שנים, אבל עם השקת האתר נוצרה בנו תשוקה מחודשת. נתחיל בגילה אלמגור ודן וולמן שרצינו לראיין כבר בסבבים הקודמים ולא הצלחנו, אחריהם נעבור ליוצרים בולטים משנות ה־80. על הפרק עומדים שמות כמו אורי ברבש, נורית אביב, עמוס גיתאי, מכרם ח'ורי ועוד ועוד".

למאגר העדויות של הקולנוע הישראלי

• אסי דיין
• מנחם גולן
• עג'מי
• עמוס גיתאי
• גילה אלמגור
• ואלס עם באשיר
• בופור
• קולנוע ישראלי
• מיכל בת אדם
• סרטים
• תרבות