ב-2022 השיקה עיריית תל אביב-יפו את "ערביט", סדרת מופעי מוזיקה ביפו שמציגים לקהל הרחב את מיטב המוזיקה הערבית הקלאסית והעכשווית. מאז עברו הרבה טראומות לאומיות בנהר, ואין ספק בכלל – פסטיבל כזה נדרש יותר מתמיד. "פסטיבל ערביט הוא אמירה תרבותית ופוליטית גם יחד: יפו ותל-אביב הן עיר אחת – חופשית, שוויונית ורב-תרבותית – שפתוחה לכל הקהילות ולכל השפות", אומרת סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק התרבות חן אריאלי בהודעה שפרסמו מטעם העירייה, ואנחנו לא יכולים להסכים יותר.
>>קודם כל תירגעו: 11 מתחמי הספא הכי מומלצים בתל אביב

הפסטיבל יתקיים בשבוע הבא למשך חמישה ימים (9-13.9) בהפקת מרכז תרבות אניס והמישלמה ליפו ובניהולו האמנותי של הישאם סלימאן, ויציג שורת מופעים שלראשונה בתולדות הפסטיבל יתקיימו בשלל לוקיישנים ברחבי העיר – ולא רק ביפו – במטרה להביא את הרוח היפואית גם מעבר למקף. עם מופעים במחירים נוחים (40 ש"ח, 20 ש"ח למחזיקי דיגיתל), וגם יום מופעים שלם שכולו ללא תשלום (שישי, 12.9), עם מטרה ברורה – לקרב, לגשר ולפתוח שיח דרך אמנות, שפה וקול. "דווקא בתקופה שבה יש מי שמבקשים לצמצם ולהפריד, התרבות בוחרת לחבר, לפתוח לבבות ולבנות גשרים", המשיכה אריאלי, והשלימה עם הפואנטה הפשוטה אך המובהקת: "חיים משותפים אינם סיסמה – הם מציאות שאנחנו מחויבים לטפח".

ואיך עושים זאת? עם מוזיקה כמובן. מופע הפתיחה שיתקיימו ביום שלישי (9.10) בגן הפסגרה יציעו שואו של סמא שופאני, "סמא יפו", הבנוי משירים שלה ושל אמנים ידועי שם כמו מג'ידה אל רומי ועמר דיאב , כאשר אחריה יעלה איאד טנוס, מהקולות הצעירים והאהובים במוזיקה הערבית העכשווית. למחרת תמצאו את עצמכם מרכז תרבות אנסי עבור מופע הסטנדאפ "חנא שמאס לוקח ללב", או במופע החדש של להקת סיראג', "סבאח פכרי" – מחווה לגדול הזמרים הסורים. בחמישי, באותו המקום, תמצאו גם מופעים של וורד מוסא ומאי ויצמן, ושל הזמר אליאס אספניולי, שיארח את נהוראי מויאל.

שיא האירוע יגיע, כאמור, ביום שישי ה-12.9, אז יתפזרו כעשרה מופעים ברחבי העיר, והכניסה חינמת לגמרי (אך דורשת הרשמה מראש). נור דרוויש תופיעה בשור הפשפשים, תמר שאוקי תבצע את המופע "בין פיירוז לאום כולתום" גם במרכז הקהילתי בני ברית (10:00) וגם בבית האופרה (17:00), להקת AWTARNA תבצע מחווה למוזיקה הערבית של הניינטיז בפארק המסילה, דימא קבלאן תקיים מחווה לזמר הערבי הקלאסי בכיכר ביאליק, ועוד מופעים נוספים יפוזרו בעיר. במוצ"ש יתקיים מופע אחרון לסגירת הפסטיבל, ועם קצת מזל, אתם תוכלו לדבר טיפטיפה יותר ערבית עד שהוא יסתיים.
פסטיבל ערבית, (9.9-13.9),לפרטים נוספים, רכישת כרטיסים והרשמה למופעים

• ❤ תל אביב
• מוזיקה ערבית
• עיריית תל אביב
• ערבית
• יפו

ב-2022 השיקה עיריית תל אביב-יפו את "ערביט", סדרת מופעי מוזיקה ביפו שמציגים לקהל הרחב את מיטב המוזיקה הערבית הקלאסית והעכשווית. זה היה מהמם ולכן הוחלט להפוך את העניין למסורת, ובשבוע הבא (חמישי עד שבת, 23.11-21.11) היא תחזור ליפו באופן מסורתי עם ליינאפ מרשים של הופעות, ביטים אלקטרוניים, פופ עכשווי לצד עיבודי פופ נוסטלגיים, היפ הופ, מוזיקה אנדלוסית ודבקה סורית. השנה יתקיימו כל ההופעות במרכז המוזיקה העירוני היפואי הנהדר שליד אצטדיון בלומפילד, בהפקת מרכז התרבות היפואי העירוני אניס והמישלמה ליפו.

>>

הפסטיבל ייפתח בחמישי הבא בערב (20:00) בערב פתיחה חגיגי ובמרכזיו שיתוף פעולה ראשון בין הזמרת והשחקנית גלית גיאת והכוכב העולה אכרם עודה, יחד עם אנסמבל טורקיז, בביצוע שירי אהבה וחלום בעברית וערבית, קלאסיקות ישנות וחדשות מאום כולתום ופריד אל אטרש, דרך חוה אלברשטיין ועופרה חזה ועד סואד מאסי וזוהר ארגוב בערב מוזיקלי מיוחד ומרגש. ב-22:00 תעבור המסיבה למתחם ה-VIP של אצטדיון בלומפילד, שם תעלה תצוגת אופנה יפואית של האחיות ונסה וולרין מנה, וסט חפלה אלקטרונית של די.ג'יי דויד פרל התל אביבי לשעבר וברלינאי בהווה מהליין המצליח Arabs Do It Better.

עוד יופיעו בפסטיבל במהלך הסופ"ש מקהלת סיראג' במופע מחווה לסבאח פכרי, מגדולי הזמר של העולם הערבי, עם 22 זמרים ו-15 נגנים לצד תפאורות מיוחדות; הזמרת-יוצרת סמא שופאני מנצרת ששיריה מתאפיינים בשילוב עדין בין מוזיקה מערבית עכשווית לצלילים מזרחיים ויוצרים סגנון מוזיקלי ייחודי; וזוהיר פרנסיס, מהזמרים הערבים הפופולריים ביותר בארץ, עם להקתו "אחלאם".

סדרת המופעים היא חלק ממהלך כולל של עיריית תל אביב-יפו לחיזוק מעמדה ההיסטורי של יפו כבירת תרבות. העירייה מקיימת לאורך השנה פעולות המבליטות את האופי הרב תרבותי ביפו, ובהן אירועים בשכונות, בשוק הפשפשים וביפו העתיקה, הנותנים בימה למגוון הקהילתי והתרבותי העשיר שלה. זאת לצד הקמת ושיפוץ מרכזי תרבות כדוגמת מרכז התרבות אניס, אשר משיק בימים אלו את עונת החורף החדשה שלו לאחר שיפוץ נרחב בהשקעה של 2.5 מיליון ₪, שכלל בין השאר שדרוג של מערכות הסאונד והמולטימדיה. כך או כך – המופעים. לכו למופעים. ב-20 שקל לכרטיס לא יישאר שם הרבה מקום.
>> "ערביט", 23.11-21.11, מרכז המוזיקה העירוני, שארית ישראל 10.עוד פרטים וכרטיסים? להשיג באתר העירייה

• ❤ תרבות
• עיריית תל אביב
• ערבית
• יפו

שירי מלר, 33, עובדת ב-WIX, בוגרת תואר שני לעיצוב תעשייתי בבצלאל. גרה במרכז תל אביב כבר 12 שנים.בימים האלו היא עובדת בנחישות וסקרנות גבוהה על منقول מנא'ול, פרויקט תרבותי-חברתי שהגישה במקור כעבודת גמר לבצלאל. התקווה העיקרית היא שכבר בקיץ הקרוב תוכלו להתרשם ממנו בפארק צ'ארלס קלור, ויותר מזה – שהוא ישפיע על הדרך שאנחנו חושבים בשתי השפות, עברית וערבית.

תוכלי ספרי קצת על הפרויקט הזה?
"לפרויקט קוראים منقول מנא׳ול. הפירוש של זה בערבית זה מועבר או מועתק. זה פרויקט שהיה עבודת הגמר שלי בלימודים לתואר השני בבצלאל, ואני עובדת על ההוצאה שלו בימים האלו עם נואל ערפאת שהיא מעצבת גרפית. הרעיון של הפרויקט הוא להשתמש במרחבי הבילוי הציבוריים כפלטפורמה ליצירת קשר בין תרבותי באמצעות הנכחת השפה הערבית במרחב".

איך הרעיון נולד?
"בעקבות מחקר על שפה במרחב באופן כללי. יצאתי לחילופי סטודנטים בזמן הלימודים בבצלאל, למדתי בעיר באיטליה שנקראת בולצנו. בהתחלה לא ממש הבנתי את זה, אבל מאוד ניכר שזאת עיר דו לשונית. זה היה אזור שנכבש על ידי אוסטריה וכשהוקמה הרפובליקה האיטלקית הם קיבלו מעמד מיוחד, ובכל האזור הזה יש שימוש גם בשפה הגרמנית וגם באיטלקית, בשפה המדוברת ובשלטים. יש שם למשל רחובות עם שני שמות, שם באיטלקית ושם בגרמנית, וזה לא אותו השם".

למה בחרת בלימודי התואר השני?
"הגעתי לתואר השני בכלל מעולם הכתיבה, וחשבתי שאני מגיעה לתואר כדי לקבל עוד פרספקטיבה. תמיד עבדתי בעולמות שמתמקדים בתוכן וצורה, ורציתי לקבל מידע ואסמכתא על העולמות החזותיים, אבל תוך כדי הלימודים בבצלאל הבנתי שאני יותר מתעניינת במכניקה של כתיבה ככלי עיצובי".

והייתה לך גם התנסות מחקר מעשית לבחינת השפה במרחב בזמן חילופי הסטודנטים?
"כן, זה היה בתחילת הקורונה ולא היה כלום ברחוב. עבדתי בשכונה של מהגרים שיש בה קשיים חברתיים ורצינו ליצור בה פסטיבל אמנות מקומית. הקרנו את הפסטיבל בלייב על הקירות של הרחובות ונתנו לאנשים להגיב בצ'אט. פתאום ראינו שכל האוכלוסיות האלו של המהגרים, שהשפה שלהם לא נמצאת במרחב, מוחאים כפיים כל פעם שהם רואים את השפה שלהם מופיעה. היו מלחמות של זמן אוויר על טקסטים בשפות שונות. היה ממש מעניין לבחון מה זה עושה לך כשהשפה שלך מופיעה במרחב הציבורי, למה זה כזה עניין".

הפרויקט הנוכחי שלך מתמקד בקשר בין השפה הערבית והעברית במרחב הציבורי. זה נולד שם בחילופי הסטודנטים?
"לפני זה בלימודים לא עסקתי בזה. אני כן מתעניינת בזה בחיים האישיים אבל לא חשבתי שזה יהיה פרויקט הגמר שלי. גם כשחזרתי לא ידעתי מה הוא יהיה, ידעתי ששפה מעניינת אותי והתחלתי לחקור מה קורה עם השפה במרחב בישראל. התחלתי לדבר עם דוברי שפות זרות, מבקשי מקלט וכל מיני אנשים שהגיעו לכאן בגלל סיבות כמו עבודה או אהבה. רציתי לדעת מה זה עושה לך להסתובב במרחב שלא נהיר לך".

כשהסתובבת ברחובות באיטליה גם את היית שרויה בתחושה הזאת או שידעת לקרוא איטלקית או גרמנית?
"לא ידעתי, אבל החוויה שלי הייתה יותר של אורחת. באחת השיחות לקראת המחקר בארץ, דיברתי עם אישה ערביה ביפו שסיפרה שהבת שלה לא מסכימה לה לדבר איתה ברחוב בערבית כי היא אומרת שהרחוב זה מקום שמדברים בו עברית. זה גרם לי להבין שמעניין אותי לעסוק בשפה הערבית. זה ההבדל בין אורחים לבין אנשים שנולדו כאן. בבולצנו כולם דיברו את שתי השפות, ומאוד מפריע לי שכאן השפה הערבית מאוד קרובה לעברית, הכי נפוצה באזור, ואנחנו לא יודעים אותה. אחוז אחד מתוך האוכלוסייה הבוגרת בישראל יכול לקרוא ספר בערבית, זה מטורף. יש לנו שפה זמינה והיא לא קיימת במרחב".

ואנחנו צריכים אותה להמון דברים, לתקשורת מקרבת וגם לתקשורת בסיסית.
"נכון. בינתיים התחלתי לקרוא עוד מחקרים וגיליתי מחקר מאוד ענף שנקרא 'נוף לשוני'. מדברים בו הרבה על הנוכחות של השפה שלך במרחב הציבורי וברחוב ככזאת שתורמת לתחושת הערך העצמי של דוברי השפה. מדינת ישראל מאוד נחקרת בתחום הזה, יש פה עניין של העלמת השפה מהמרחב. עניין אותי להבין איך אני מייצרת פעולה במרחב הציבורי ויצרתי קשר עם עמותת סיכוי שמקדמת מאוד ערבית במרחב הציבורי".

איך זה התקדם משלב עבודת הגמר בבצלאל ועד לרצון להוציא את הפרויקט הזה החוצה למרחב בתל אביב?
"בעמותה עודדו אותי להתמקד בפארקים וגנים עירוניים, כי אלו מקומות שהאוכלוסיה הערבית משתמשת בהם ומדובר גם בנקודות חיכוך. ישר הבנתי שאם כבר פארקים, אני רוצה להתמקד בתל אביב, וספציפית בפארק צ'ארלס קלור, נקודת מגוז בין יפו לבין תל אביב, לבין הים, לבין העיר. הפארק גם נבנה על שכונת מנשייה. בשלב הראשון הלכתי לשם וצילמתי את כל השלטים. הייתי בטוחה שיהיו הרבה שלטים בערבית".

ומה הוליד מחקר השלטים בפארק? היו הרבה?
"רק ב-17 אחוז מהשלטים שם מופיעה השפה הערבית. השלטים שהערבית מופיעה בהם אלו רק שלטי הנחיה, אזהרה ואיסור, וקצת בהסבר לשירותים עירוניים. בכל שלטי התרבות ופנאי וההנצחה והזיכרון יש את השפה האנגלית והעברית. רק לשם השוואה, אנגלית מופיעה ב-53 אחוז מהשלטים ועברית בשמונים אחוז מהשלטים. גם לזה יש חוקיות: העברית והאנגלית, כשהן מופיעות הן אחת ליד השנייה, ערבית תמיד תהיה ממוקמת אחרונה. גם אם יש גם אנגלית, הערבית תופיע אחריה. אין גם גרפיטי בערבית, רק באנגלית".

יש שלט שכתוב רק בערבית?
"אחד. מה שכתוב בו זה שהשחייה ללא מציל אסורה".

את יודעת ערבית?
"אני לא יודעת ערבית, אני יכולה לקרוא ערבית לפעמים, וזה הרבה בזכות הפרויקט".

מה בפועל יהיה בפרויקט שאת מתכננת?
"מהמחקרים והעיסוק בשלטים גיליתי ששלטים זה דבר מאוד מכוער, במיוחד בפארקים ובים. כל כך הפריע לי בעין שיש דשא, וים וחוף ואז יש שלט אדום שעובר התחמצנות ונהיה מגעיל. יש זיהום ויזואלי מטורף ולא רציתי ליצור פרויקט שיצור עוד מזה. בשלב הראשון עשיתי סקר משתמשים, וניסיתי להבין את הצרכים של המבקרים בפארק: מה הפעילויות שם, מה הם צריכים ובאילו אזורים. ביקשתי מהם לספר מה חסר להם וביקשתי לשמוע סיפורים אישיים מהפארק, כדי לקבל נופך אישי על המקום. מהר מאוד התברר שיש אזורי פעילות: פיקניק, יוגה וספורט ואזור לעל-האש. המשותף לצרכים של כולם זה שמשיות ומים. באותה תקופה, עם הקורונה, העירייה שמה כל מיני שרפרפים וארגזים ברחוב וחשבתי שזאת הזדמנות לשים את השפה הערבית בחפצים כאלו ולתת לה להוביל".

מה הכוונה להוביל?
"במחקרי השלטים גילתי שמה שקורה עוד בפעילות העירונית זה שהשפה הערבית מופיעה רק בתעתיק, כלומר היא רק ייצוג של המילה העברית. אני רוצה לתת לערבית מקום כמובילה".

איך זה יתבטא?
"התכנון הוא לשים בכל אזור פעילות חפצי פנאי שתומכים בפעילות, שהמילים עליהם יהיו בערבית ואילו העברית בתעתיק".

איך בחרת מילים ותוכן?
"תוך כדי המחקר לפרויקט ובזמן קריאת השאלונים, גיליתי שבכל פעם שענה מישהו דובר ערבית הוא השתמש בהמון ביטויים שהשתלבו. התייעצתי עם מורים לערבית שסיפרו לי שזה מאוד נפוץ כי השפה הערבית מאוד שגורה בביטויים. זה הפך להיות הטאגליין של הפרויקט: פתגם אחד טומן בתוכו סיפור שלם عبارة واحدة تحكي قصة كاملة.ככה החלטתי ליצור ביטויים שגורים לפי אזורי פעילות ויצרתי קשר עם נואל, שהיא מעצבת גרפית ,ויצרנו שפה לפרויקט. יהיו את המילים והפתגמים בערבית, עם תעתיק בעברית, ויהיה קוד סריקה שדרכו יהיה ניתן לקרוא עוד על היוזמה וללמוד את המילים".

אלה פריטים שאת מצפה שממש ישתמשו בהם? בשמשייה, בשרפרף ועוד?
"כן, הרעיון הוא ממש לחלק אותם, כמו שהעירייה עשתה בקורונה. אנחנו עוד עובדים על איך זה יהיה".

מה החלום שלך ושל השותפה שלך לפרויקט הזה? את חושבת ששמשיה שכתוב עליה בערבית תקרב בין האוכלוסיות?
"האידיאל הוא לנסות את זה פה ובהמשך להכניס את זה בעוד שטחי בילוי ציבוריים ברחבי הארץ. השלב הראשון הוא לנרמל את השפה הערבית במרחב, שזה לא יהיה חריג בנוף, שהשפה הערבית לא תהיה רק באיסור ובהנחיה. להוריד את הלחץ מהשפה הערבית, להראות שהיא נוכחת פה והיא נעימה והיא שלך. העניין הנוסף הוא המשחקיות דרך התעתיק, זה שהמילים מתגלגלות על הלשון לפני שאת לומדת מה זה, ולנסות להבין מה זה על פי ההקשר. קשה לי להגיד מה זה יעשה, כי אני רגילה לחיות במרחב שבו השפה שלי נוכחת.אני מקווה שיתהיה לזה השפעה. המחקר הזה גילה לי כמה השפה יכולה להפוך את הקשר למקום לעמוק ויותר אישי ולתרום לתחושת השייכות. אני לא חושבת שאם אני אשים ארגז בצ'ארלס קלור אז הבעיות יפתרו, אבל אני חושבת שזה סממן לזה שזה יכול לקרות".

קיבלת תגובות על הרעיון עצמו מערבים ודוברי ערבים שהם לא מתחומי העיצוב והאמנות?
"האמת היא שבהתחלה, לפני שדיברתי על סיכוי, חשבתי גם על המרחב של שדרות ירושלים ודיברתי הרבה עם בעלי העסקים שם וכשסיפרתי להם על הרעיונות הם כל הזמן אמרו לי שלא יכולה להיות השפה הערבית במרחב, זה לא יהיה ואין מה לעשות. אני רוצה שהפרויקט יצא ואז נוכל לראות מה יהיו התגובות".

מתי נוכל לראות את منقول מנא׳ול בפארק?
"מה שממש משמח זה שקיבלנו עכשיו מענק מהקרן החדשה להקים את הפרויקט ואנחנו בקשר עם עמותת סיכוי. אני מקווה שזה ייצא לאור בקיץ הקרוב".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"סבא וסבתא שלי. כשהייתי קטנה, סבא וסבתא שלי משני הצדדים גרו בתל אביב ואני הייתי בטוחה שזאת העיר שבה כל הסבים והסבתות גרים בה".

• האנשים שעושים את תל אביב
• ❤ תל אביב
• פארק צ'ארלס קלור
• דו קיום
• ערבים
• ערבית
• יפו

מוקדש ליגאל עזרתי שותפי באהבה.
אחרי חמישים שנה על במות ישראל אני מרשה לעצמי לנסח כותרת שאני גם מתנכרת לה – התיאטרון שלי.

מה היוהרה הזו, דוברת המבקרת, מה שלך ומי נתן לך. אבל אז מתקוממת הכותבת ובקול חלוש אך מתגבר משורה לשורה היא עונה – כן. שלי. כמו בית שבנית ואתה מכיר את כל השלבים ומי ייצר את האריחים ואיך נכנסו גנבים מהמרפסת וגנבו משקפת לצפייה בכוכבים שלא באמת נזקקו לה, כמו שלא נזקקו לתלבושות של הצגת "הערב רוקדים" שנחטפו בגלל טעות בזיהוי יחד עם התפאורה, שנמצאה אחר כך בין ערמות האשפה של יפו. שלי כי כאן מצאתי שוב את קולי ככותבת ושחקנית ובמאית. כי זה המקום שמאפשר חירות. בו לא צריך להילחם על מעמד וכבוד.

מקום שיש בו אפשרויות שלא נמדדות בכסף. שבו הדלתות החדשות נראות כפלא השביעי, שהרי הן נפתחות וגם נסגרות וגם משמשות כקלעים אם צריך וגם כקירות גלריה לאמנות. וכל מגרעת היא מקום לעבודה וכל מגבלה ברכה, משום שצריך להמציא מחדש, כמו גובה עבור אריאל מהסערה של שייקספיר וכמו היפוך מושבי הקהל לאזור הבמה ובניית במות באזור הישיבה עבור ההצגה" געגועים" שבה גם הקהל מתגעגע.

ולבניין העתיק הזה יש יכולת התמתחות וגדילה והסתרה. ולעיתים גם שתי במות, אחת קטנה כמו למופע "הסלוניקאים", ואחת גדולה שבה הבמה נמתחת לאורך ועכשיו היא גם "חורף בקלנדיה" עם שקי חול וחיילים חמושים מול הפלשתינאים הנושאים לעיתים בובות בדמותם כי לא נביא תינוקות בני יומם לתיאטרון ולא זקנים בכיסאות גלגלים והבובות מתערבות ביצורים האנושיים וליבך יוצא אל כולם.

ההתחלה של התיאטרון כבר בישרה את אופי המשכו – ההצגה "הערב רוקדים" שיצרה סוג אחר של מופע – סיפור בתנועה ובריקודים של התקופות השונות בהן הדמויות מוצאות עצמן, וגם הן מאופיינות בתנועה ובמחוות ובצורת קיום בימתית ויחידה במינה. הייתה אמינות היסטורית לעובדות (תסריט בעיבוד סיני פתר) והיה צורך לספר גם את מה שהתיאטרון העברי לא אוהב לדון בו בדרך כלל. יגאל ואני ביימנו. הייתה דבקה עצובה שבה גלו בעלי בית הקפה היפואים ממקומם ולא היה מקום לטעות או לשער למה הכוונה. היו חילופי דורות של בעלי בית הקפה בין הערבים ליהודיה ניצולת שואה לעולה ממרוקו. הבכורה הייתה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, בחורשה שעטפה את הבמה ושמחנו כולנו בהצלחה. כל ערב הפרחנו יונים לבנות שעופפו בין העצים שעירית נאמן המפיקה ידעה איך להשיג , והרוכל הנייד ההופך עם השנים למתנחל רודף בצע מחולל איתן את הקסם.

שנים ארוכות שיחקנו גם בסוזן דלל ומקומות רבים אחרים בארץ. הייתה מוזיקה של אלדד לידור ונגנים על הבמה ותלבושות של עתליה מנחם, בתפאורה רבת תושיה של אלי סיני. הייתה חגיגה של תיאטרון. זכינו בציונים לשבח. יצירה משותפת של שחקנים ויוצרים הייתה תמיד דרכו של התיאטרון. בשנת 1997 העלינו את "סמטת הכיסאות הלבנים" שהיה סיפור שובו של פליט לביתו ביפו ומה שמעורר ביקור זה בדיירי הסמטה. שילוב של טקסטים שכתבתי, נגינה על צ'לו, תיפוף ותנועה שנוצרה בעיקר על ידי המשתתפים ועלתה באולם האבירים בפסטיבל עכו וזכתה בפרס הראשון. חזרנו משם מדיפים ריח טחב בלילה, בגשם שוטף, שירד גם על גזע העץ העקור הקשור על גג המכונית כחלק מהתפאורה של אורי און.

אנחנו תיאטרון עם סדר יום ברור. אנחנו מזוהים פוליטית, לא עם מפלגה, אלא עם צורך ברור לפעול למען סיום הכיבוש ונתינת קול ברור ליצירה הערבית. יגאל יזם משפטים ציבוריים דמויי תיאטרון שדנו במעצרים מנהליים ובעינויים בחקירות. חנה ואזאנה עומדת על ייצוג הקול המזרחי במקוריות מתוך דגש על חושניות ואנושיות. בשנת הקורונה והמלחמה יגאל יזם ערבי תיאטרון, מוזיקה ושירה כמחאה על הבמה שהוקמה ברחבה מול הים.לא מוותרים.

גבי אלדור היא מנהלת אמנותית שותפה של תיאטרון יפו
פסטיבל יאפא ה-6 לתרבות ערבית עכשווית יפתח בשבוע הבא ויתרחש ב-6 עד ל-10 ביולי (שישי עד שבת), ויכלול חגיגה רב תרבותית של תיאטרון, קולנוע, מוזיקה, ריקוד, שירה ופולקלור.פרטים וכרטיסים אפשר למצוא כאן.

• ❤ תרבות
• תיאטרון יפו
• מוזיקה ערבית
• טור אישי
• יפו
• ערבית

• Facebook
• Twitter
• Email

اللّغة جزء أساسي من هوية الفرد ومكون هام للمجتمع. فهي الوسيلة المثلى للتواصل مع الاخرين, والتي بدورها تتيح لهم التعبير عن أفكارهم, مشاعرهم وطلباتهم وما الى ذلك من تعابير واحتياجات. وشبهها الفلاسفةبالوعاءالحاضن لمنجزات الحضارة والشاهد على تاريخ الأمم ومسار تطورها وعنوان وحدتها. بواسطة اللغة نستطيع التمييز بين جميع أصناف البشر. في هذا المقال سيتم التركيز على اللغة العربية بالإضافة للتطرق الى الصعوبات التي يواجهها الطلاب العرب في الجامعات الإسرائيلية وممارستهم لللغة العبرية بشكل عام.

لللغة العربية مكانة عالية جدا بين لغات العالم لما لديها من ثروة لغوية, تعابير, استعارات والكثير من الأساليب البلاغية التي بدورها تساعد متحدثيها بالتعبير عن أنفسهم بأفضل طريقة ممكنة. كل هذا الزخم والرونق الذي تتمتع به اللغة العربية يعود بالأساس لكونها لغة القرآن الكريم, فالله عز وجل اختارها من بين جميع لغات الأرض كونها تحتمل ثقل الكلام الإلهيّ. هنالك العديد من الآيات القرآنية ذكرت اللغة العربية, ففي سورة يوسف الآية الثانية قال الله تعالى:

﴿ إِنَّا أَنزَلْنَاهُ قُرْآنًا عَرَبِيًّا لَعَلَّكُمْ تَعْقِلُونَ ﴾.

تفسير هذه الآية هو ان الله عز وجل أنـزل القرآن عربيًّا على العرب، لأن لسانهم وكلامهم عربي،والهدف من ذلك ليعقلوا ويفقهوا منه.

على الصعيد العالمي اللغة العربية موجودة في المركز الرابع كلغة أم حيث أنها لغة رسمية في 25 دولة عربية.أما على الصعيد المحلي فالوضع لدى العرب في بلدهم مختلف بشكل كلي واستثنائي عن دون دول العالم, كونهم مجبرين بالحفاظ على هويتهم ولغتهم, وبالمقابل عليهم محاولة العيش والتكلم بلغة غير لغتهم – باللغة العبرية – التي كانت غريبه عنهم والآن اصبحت وبشكل غير ارادي مسيطرة على غالبية حديثهموفي حال حاول البعض الامتناع عن استعمال اللغة العبرية بالمحادثات اليومية يكاد يواجه صعوبة في إيجاد ترجمة لبعض المصطلحات المتداولة مثل : "محسوم", "بسيد", "متعين" "محشيف" , "هودعوت" ,"شيكع" ," مزجان" والكثير.

وبالتالي من يقرر التحدث بلغة عربية صحيحة خوفا عليها من أن تنصهر في وسط طغت عليه اللغة العبرية سيواجه العديد من الصعوبات التي تبدأ بالضحك والسخرية وتنتهي بعدم فهم المتلقي للمحادثة والسبب لذلك هو سماع كلمات غير مستعملة وغير مألوفة. ومثالا على ذلك ما حصل مع والدي في محطة وقود القرية, هو أن العامل لم يفهم طلب والدي البسيط عندما قال له "لو سمحت الدفع نقدي" وعند ملاحظته لعدم فهمه اضطر لاستعمال كلمة "مزومان " حتى يتمم المعاملة وربما حتى يتعلم العامل بأن ترجمة كلمة "مزومان" هي الدفع نقدا.

نستطيع رؤية هذا الصراع بوضوح لدى الطلاب العرب في الجامعات الاسرائيلية, وذلك كالاتي: عادة ما يأتي أغلبية الطلاب العرب من قرى ومدن غير مختلطة أي أن متحدثيها يتحدثون العربية فقط لا العبرية. لكن هذا لا يعني أنهم ليسوا على دراية بكيفية تحدث العبرية فهي اللغة الرسمية في الدولة وتعليمها إجباري في جميع المدارس وفي جميع المراحل ولكن الطريقة التي تعلم بها هذه اللغة تقتصر على قراءة النصوص وتعلم قواعدها, لا يوجد بالفعل محادثات بشكل مكثف مع متحدثيها كما يجب.

وبالتالي عند انتقالهم للعيش في وسط يتحدث العبرية بشكل يومي بهدف التعليم الجامعي الذي بدوره يدرس فقط بالعبرية, يشعر الكثير من الطلاب بصدمة كبيرة كونهم غير معتادين لتحدث بالعبرية بشكل يومي, أحيانا يشعر البعض بالحرج منلكنته او عدم فهم كلمات معينة وما الى ذلك من صعوبات في التأقلم مع البيئة الجديدة. من الجهة الأخرى يوجد بعض العرب الذين "ينافقوا لغويا" ويسعون لإتقان اللغة العبرية لإخفاء عروبتهم وإعطاء انطباع انه ينتمى لطبقة راقية في المجتمع.

في الكثير من الأحيان تكون اللغة العبرية عائق في دخول الكثير من الطلاب العرب لصفوف الجامعة كونها تعتبر شرط أساسي من شروط القبول للتعليم وفي حالات معينة عند استيفاءجميع الشروط الأخرى يسمح للطالب بأن يتعلم شرط أن يحصل على علامة إعفاء في امتحان فحص مستوى اللغة العبرية "امتحان الياعيل".

ومع ذلك في بداية كل سنة تعليمية كثيرا ما نسمع عن توقيف دراسة طلاب في سنواتهم الاولى وفي بعض الاحيان حتى المتقدمة والسبب يكون في عدم حصولهم على علامة الإعفاء, في وضع كهذا يوجد أمام الطالب اختياران الأول هو التسجيل لامتحان "الياعيل" والخيار الثاني هو التسجيل لدورة لغة عبرية "كورس", هذا الخيار يعتبر اغلى ماديا ويتطلب جهد ووقت إضافي.

بالإضافة الى ذلك الكثير من الطلاب يفضلون استعمال مصادر مكتوبة بالعربية في وظائفهم الاكاديمية, ولكن غالبية المحاضرين لا يعترفون بمصداقية هذه المصادر لذا يجبر الطلاب بالبحث عن مصادر جديدة مكتوبة بلغات أخرى. بشكل نظري وفعلي ليس من المنصف التعامل مع الطالب العربي بهذا الشكل وتجاهل لغته بشكل رسمي.

للأسف نرى في الآونة الأخيرة محاولات رسمية لإلغاء قيمة وموقع اللغة العربية. بدلا من ان تباشر السلطات الإسرائيلية باتخاذ خطوات لتعزيز مكانة اللغة العربية والمساهمة في تقليص الفجوة بين العرب واليهود إلا أنها تعمل بشكل قانوني للحد من قيمة اللغة العربية وما قانون "القومية" الذي تم المصادقة عليه مؤخرا, إلا مثالا على النهج العنصري الرسمياتجاهالعرب في وطنهم. فمضمون هذا القانون المتعلق باللغة ينص على أنالعبرية هي لغة الدولة الرسمية، واللغة العربية تفقد مكانتها كلغة رسمية.

فعلا صدق ابن خلدون عندما قال في مقدمته بأن "لغة الغالب غالبة ولغة المغلوب مغلوبة" حتى لو انها كانت أعظم لغة في العالم وعدد متحدثيها يتجاوز المئة مليون شخص!وصدق أيضاالفيلسوف الألماني هايدجر الذي قال "لغتي هي مسكني، هي موطني ومستقري، هي حدود عالمي الحميم ومعالمه وتضاريسه، ومن نوافذها ومن خلال عيونها أنظر إلى بقية أرجاء الكون الواسع، فاللغة تدل على هوية الفرد وتكشف عن ذاته ومن هو".

לשפה הערבית מעמד גבוה בין שפות העולם בשל העושר הלשוני שלה, שלל הביטויים, הדימויים והסגנונות הרטוריים המסייעים לדובריה לבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר. כל העושר שהשפה הערבית נהנית ממנו נובע בעיקר מהעובדה שהיא שפת הקוראן, שאללה בחר בה מכל שפות האדם לשאת במשקל דברי האלוהים. קיימים פסוקים רבים מהקוראן המזכירים את השפה הערבית, כמו בסורת יוסף: "שלחנו אליכם את הקוראן בלשון ערבית למען תבינוהו". במישור העולמי, הערבית היא השפה הרביעית המדוברת ביותר בעולם כשפת אם, והיא שפה רשמית ב-25 מדינות ערביות. אולם במישור המקומי, הערבים במדינת ישראל נמצאים במצב יוצא דופן. הם מנסים לשמור על זהותם ועל שפתם, ובמקביל לחיות ולדבר בשפה שאינה שפתם, השפה העברית, שהיא זרה להם, וכעת הפכה באופן לא רצוני לדומיננטית ביותר במרבית השיחות שלהם. אם חלק רוצים להימנע מלדבר בעברית ביומיום, הם מתקשים למצוא תרגום למושגים שגורים רבים, כמו מחסום, בסדר, מטען, מחשב, הודעות, שקע ומזגן.

לכן, מי שמחליט לדבר ערבית תקנית מתוך חשש שתתמזג עם העברית נתקל בקשיים רבים, החל מלעג וציניות וכלה בחוסר הבנה של דבריו בשל שימוש במילים לא מוכרות. כשאבא שלי, למשל, הגיע לתחנת הדלק של הכפר, הפועל לא הבין אותו כשאמר "אלדפע נקדי", וכך אבי נאלץ להשתמש במילה "מזומן" כדי להשלים את העסקה, ואולי גם כדי ללמד אותו איך אומרים "מזומן" בערבית. אפשר לראות את הקונפליקט הזה בבירור אצל סטודנטים ערבים באוניברסיטאות בישראל: רוב הסטודנטים הערבים באים מערים ומכפרים שאינם מעורבים, ולכן אינם מדברים כלל עברית. אבל זה לא אומר שהם לא יודעים איך לדבר עברית, שכן היא שפה רשמית במדינה וחובה ללמדה בכל בתי הספר בכל הכיתות, אולם מלמדים רק לקרוא עברית ואת היסודות הבסיסיים של השפה, ולא מלמדים לדבר, כפי שמתבקש.

לכן, כשהם עוברים לחיות במקום שבו מדברים עברית על בסיס יומיומי לצורך לימודים גבוהים שמתנהלים רק בעברית, סטודנטים רבים מרגישים מצוקה שנובעת מכך שהם לא רגילים לדבר עברית. לפעמים הם נבוכים בשל המבטא שלהם או כי הם לא מבינים מילים מסוימות, נוסף על קשיי ההתאקלמות בסביבה החדשה. מצד שני, חלק מהערבים מנסים לשפר את העברית שלהם כדי להסוות את ערביותם ולהיראות כאילו הם משתייכים לשכבה סוציו-אקונומית גבוהה.

פעמים רבות העברית מהווה חסם לכניסתם של סטודנטים רבים לאוניברסיטה, שכן ידיעתה נחשבת לתנאי קבלה בסיסי ללימודים. במקרים מסוימים, אפילו אם הפסיכומטרי והבגרות מספיקים עבור קבלה ללימודים, הסטודנטים הערבים עדיין נדרשים לעבור מבחן ידע בעברית במהלך הלימודים (מבחן יע"ל). בתחילת כל שנת לימודים אנחנו שומעים הרבה על סטודנטים שנאלצים להפסיק את לימודיהם בשנה הראשונה לתואר וגם בשנים מתקדמות משום שהם לא קיבלו פטור במבחן יע"ל. במצב כזה הם עומדים בפני שתי אופציות: האחת, להירשם למבחן יעל מחדש, והשנייה, להירשם לקורס עברית, מה שמצריך תוספת תשלום והקדשת זמן נוסף ללימודים.

נוסף על כך, סטודנטים רבים מעדיפים להשתמש במקורות כתובים בערבית בעבודותיהם האקדמיות, אולם מרבית המרצים לא מכירים במהימנותם של המקורות הללו, והסטודנטים נאלצים לחפש מקורות בשפות אחרות. באופן תיאורטי ומעשי, אין זה הוגן לנהוג כך כלפי סטודנטים ערבים ולהתעלם משפתם באופן רשמי. למרבה הצער, אנחנו רואים בזמן האחרון נסיונות רשמיים לביטול מעמדה של השפה הערבית. במקום שהשלטונות בישראל ינקטו צעדים לחיזוק מעמד השפה הערבית ולצמצום הפערים בין הערבים ליהודים, הם פועלים במסגרת החוק כדי להפחית את הערך של השפה הערבית. חוק הלאום שאושר לאחרונה הוא דוגמה לגישה הגזענית הרשמית שננקטת נגד הערבים במולדתם, ובין היתר, משמעותו היא שהערבית איבדה את מעמדה כשפה רשמית.

למעשה, אבן ח'לדון צדק כאשר אמר ש"שפת המנצח מנצחת ושפת המנוצח מנוצחת", אפילו אם מספר דובריה עולה על מאה מיליון איש! גם הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר צדק כאשר טען כי השפה היא מקום משכן, מולדת וגורל, וכי היא מעידה על זהותו של האינדיבידואל וחושפת מי הוא.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• סטודנטים
• שפה
• ערבית
• אוניברסיטת תל אביב